Ricardo Semler: Radical wisdom for a company, a school, a life

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Guy Marom

On Mondays and Thursdays, I learn how to die.

בימי שני וחמישי אני לומד כיצד למות.

I call them my terminal days.

אני קורא להם הימים הסופניים שלי.

My wife Fernanda doesn't like the term,

אישתי פרננדה לא אוהבת את המושג,

but a lot of people in my family died of melanoma cancer

אבל הרבה אנשים במשפחתי מתו מסרטן מלנומה,

and my parents and grandparents had it.

הורי וסבי חלו בו.

And I kept thinking, one day I could be sitting in front of a doctor

וחשבתי לעצמי שיכול להיות שאשב יום אחד אצל הרופא

who looks at my exams and says,

והוא יסתכל בבידוקת שלי ויאמר:

"Ricardo, things don't look very good.

"ריקרדו, המצב לא נראה טוב.

You have six months or a year to live."

יש לך חצי שנה או שנה לחיות."

And you start thinking about what you would do with this time.

ותחשבו מה הייתם עושים עם הזמן הזה.

And you say, "I'm going to spend more time with the kids.

אולי תגידו "אני אבלה יותר זמן עם הילדים.

I'm going to visit these places,

אני אבקר פה ושם,

אטפס על הרים,

I'm going to go up and down mountains and places

ואני אעשה את כל הדברים שלא עשיתי כשהיה לי זמן."

and I'm going to do all the things I didn't do when I had the time."

But of course, we all know

אבל כולנו יודעים

these are very bittersweet memories we're going to have.

שאלה זכרונות מתוקים מרים שיהיו לנו.

It's very difficult to do.

זה מאוד קשה לעשות.

You spend a good part of the time crying, probably.

ובטח תבלו חלק גדול מהזמן בבכי.

So I said, I'm going to do something else.

אז אמרתי, אני אעשה משהו אחר.

Every Monday and Thursday, I'm going use my terminal days.

כל שני וחמישי, אני אשתמש בימים הסופניים שלי,

And I will do, during those days,

ובימים האלה אני אעשה

whatever it is I was going to do if I had received that piece of news.

את מה שהייתי עושה אם הייתי מקבל את החדשות האלה.

(Laughter)

(צחוק)

When you think about --

כשאתם חושבים על זה --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

when you think about the opposite of work,

כשחושבים על ההפך מעבודה,

we, many times, think it's leisure.

אנחנו, הרבה פעמים, חושבים שזה פנאי.

And you say, ah, I need some leisure time, and so forth.

ואתם אומרים, אה, אני צריך קצת זמן פנאי.

But the fact is that, leisure is a very busy thing.

אבל האמת היא, שפנאי הוא דבר שמאוד מעסיק.

You go play golf and tennis, and you meet people,

אתם הולכים לשחק גולף וטניס, ואתם נפגשים עם אנשים,

and you're going for lunch, and you're late for the movies.

ואתם יוצאים לארוחת צהריים, ואתם מאחרים לסרט.

It's a very crowded thing that we do.

זה דבר מאוד עמוס שאנחנו עושים.

The opposite of work is idleness.

ההיפך מעבודה הוא בטלה.

But very few of us know what to do with idleness.

אבל מעטים מאיתנו יודעים מה לעשות עם בטלה.

When you look at the way that we distribute our lives in general,

אם מסתכלים על הדרך בה אנחנו מחלקים את חיינו,

you realize that in the periods in which we have a lot of money,

מבינים שבתקופות בהן יש לנו הרבה כסף,

we have very little time.

יש לנו מעט זמן.

And then when we finally have time, we have neither the money nor the health.

וכשסוף סוף יש לנו זמן, אין לנו כסף או בריאות.

So we started thinking about that as a company for the last 30 years.

אז התחלנו לחשוב על זה כחברה במהלך 30 השנים האחרונות.

This is a complicated company with thousands of employees,

זו חברה מורכבת עם אלפי עובדים,

hundreds of millions of dollars of business

ומאות מיליוני דולרים בעסקים,

that makes rocket fuel propellent systems, runs 4,000 ATMs in Brazil,

שמייצרת מערכות דלק טילים, מפעילה 4,000 כספומטים בברזיל,

does income tax preparation for dozens of thousands.

מכינה דיווחי מס לעשרות אלפים.

So this is not a simple business.

אז זה לא עסק פשוט.

We looked at it and we said,

חשבנו ואמרנו,

let's devolve to these people, let's give these people a company

בואו נפשט את החברה, בואו ניתן לאנשים האלה חברה

where we take away all the boarding school aspects

ללא כל מאפייני הפנימייה:

of, this is when you arrive, this is how you dress,

שאומרים מתי תבואו, איך תתלבשו,

this is how you go to meetings, this is what you say,

איך תקיימו פגישות, מה תגידו,

this is what you don't say,

מה לא תגידו,

and let's see what's left.

ובואו נראה מה נשאר.

So we started this about 30 years ago,

אז התחלנו לפני 30 שנה,

and we started dealing with this very issue.

והתחלנו לטפל בדיוק בעניין הזה.

And so we said, look, the retirement,

אז אמרנו, תראו, הפרישה,

the whole issue of how we distribute our graph of life.

כל העניין של איך אנחנו מחלקים את גרף החיים שלנו.

Instead of going mountain climbing when you're 82,

במקום ללכת לטפס על הרים כשאתם בני 82,

why don't you do it next week?

למה שלא תלכו בשבוע הבא?

And we'll do it like this,

ונעשה את זה כך,

we'll sell you back your Wednesdays for 10 percent of your salary.

אנחנו נמכור לכם חזרה את ימי רביעי בתמורה ל 10 אחוז מהמשכורת שלכם,

So now, if you were going to be a violinist, which you probably weren't,

אז עכשיו, אם תרצו להיות כנרים, כנראה לא,

you go and do this on Wednesday.

תעשו את זה בימי רביעי.

And what we found --

ומה שמצאנו --

we thought, these are the older people

חשבנו שהמבוגרים יותר

who are going to be really interested in this program.

יתעניינו באמת בתוכנית הזו.

And the average age of the first people who adhered

והגיל הממוצע של האנשים הראשונים שהשתתפו

were 29, of course.

היה 29, כמובן.

And so we started looking,

וכך התחלנו לחפש,

and we said, we have to do things in a different way.

ואמרנו, אנחנו צריכים לעשות דברים בדרך אחרת.

So we started saying things like,

אז התחלנו להגיד דברים כמו,

why do we want to know what time you came to work,

למה אנחנו רוצים לדעת מתי הגעתם לעבודה,

what time you left, etc.?

ובאיזה שעה עזבתם?

Can't we exchange this for a contract

האם נוכל להחליף את זה בחוזה

for buying something from you, some kind of work?

בו אנו קונים משהו מכם, סוג של עבודה?

Why are we building these headquarters?

למה אנחנו בונים את המטות האלה?

Is it not an ego issue that we want to look solid

האם זה לא רק אגו, שאנחנו רוצים להראות חזקים

and big and important?

וגדולים וחשובים?

But we're dragging you two hours across town because of it?

אבל אנחנו גוררים אתכם שעתיים בתוך העיר בגלל זה.

So we started asking questions one by one.

אז התחלנו לשאול שאלה אחר שאלה.

We'd say it like this:

אמרנו כך:

One: How do we find people?

אחת: איך נגייס האנשים?

We'd go out and try and recruit people and we'd say,

יצאנו לגייס אנשים ואמרנו:

look, when you come to us,

תראו, כשאתם באים אלינו,

we're not going to have two or three interviews

אנחנו לא נעשה 2-3 ראיונות

ואז אתם תתחתנו איתנו לכל החיים.

and then you're going to be married to us for life.

That's not how we do the rest of our lives.

זה לא עובד כך בשאר חיינו.

So, come have your interviews.

אז, בואו תעשו את הראיונות שלכם.

Anyone who's interested in interviewing, you will show up.

כל מי שמעוניין בראיון, תגיעו.

And then we'll see what happens out of the intuition that rises from that,

ואז נראה מה קורה מתוך האינטואיציה שעולה מזה,

instead of just filling out the little items of whether you're the right person.

במקום רק למלא את הפרטים הקטנים שבודקים אם אתם האדם המתאים,

And then, come back.

ואז, תחזרו.

Spend an afternoon, spend a whole day, talk to anybody you want.

תבלו אחר צהריים, תבלו יום שלם, דברו עם מי שתרצו.

Make sure we are the bride you thought we were

תוודאו שאנחנו מה שחשבתם

and not all the bullshit we put into our own ads.

ולא כל הבולשיט שאנחנו שמים במודעות שלנו.

(Laughter)

(צחוק)

Slowly we went to a process where we'd say things like,

בהדרגה עברנו תהליך בו אמרנו דברים כמו:

we don't want anyone to be a leader in the company

אנחנו לא רוצים שיהיו מנהיגים בחברה,

if they haven't been interviewed and approved

בלי שהם רואיינו ואושרו

by their future subordinates.

על ידי הכפיפים העתידיים שלהם.

Every six months, everyone gets evaluated, anonymously, as a leader.

כל שישה חודשים, כל המנהיגים מוערכים אנונימית.

And this determines whether they should continue in that leadership position,

וזה קובע אם הם צריכים להמשיך בעמדת ההנהגה,

which is many times situational, as you know.

שהרבה פעמים היא תלויית מצב, כמו שאתם יודעים.

And so if they don't have 70, 80 percent of a grade, they don't stay,

וכך אם אין להם ציון 70, 80 הם לא נשארים.

which is probably the reason why I haven't been CEO for more than 10 years.

וזו כנראה הסיבה שאני לא מנכ"ל מעל 10 שנים.

And over time, we started asking other questions.

ובמהלך הזמן, התחלנו לשאול שאלות אחרות.

We said things like,

אמרנו דברים כמו:

why can't people set their own salaries?

למה אנשים לא יכולים לקבוע לעצמם את המשכורת?

What do they need to know?

מה הם צריכים לדעת?

There's only three things you need to know:

יש רק שלושה דברים שצריך לדעת:

how much people make inside the company,

כמה אנשים מרוויחים בתוך החברה,

how much people make somewhere else in a similar business

כמה אנשים מרוויחים במקום אחר בעסק דומה

and how much we make in general to see whether we can afford it.

וכמה אנחנו מרוויחים בכלל, כדי לראות מה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו.

So let's give people these three pieces of information.

אז בואו ניתן לאנשים את שלוש פיסות המידע הזה.

So we started having, in the cafeteria,

אז שמנו בקפיטריה

a computer where you could go in and you could ask

מחשב בו יכולתם להיכנס ולשאול:

what someone spent, how much someone makes,

כמה מישהו הוציא, כמה מישהו מרוויח,

what they make in benefits, what the company makes,

כמה הם עושים בהטבות, כמה החברה מרוויחה,

what the margins are, and so forth.

מה שולי הרווח, ועוד.

And this is 25 years ago.

וזה לפני 25 שנה.

As this information started coming to people,

כשהמידע הזה התחיל להגיע לאנשים,

we said things like, we don't want to see your expense report,

אמרנו דברים כמו: אנחנו לא רוצים לראות את דו"ח ההוצאות שלכם,

we don't want to know how many holidays you're taking,

אנחנו לא רוצים לדעת כמה חופשות אתם לוקחים,

we don't want to know where you work.

אנחנו לא רוצים לדעת איפה אתם עובדים.

We had, at one point, 14 different offices around town,

בשלב מסויים היו לנו 14 משרדים ברחבי העיר,

and we'd say, go to the one that's closest to your house,

ואמרנו: לכו לזה שהכי קרוב לבית שלכם,

to the customer that you're going to visit today.

או ללקוח שאתם מבקרים היום.

Don't tell us where you are.

אל תגידו לנו איפה אתם.

And more, even when we had thousands of people, 5,000 people,

ויותר, גם כשהיו לנו אלפי אנשים, 5,000 אנשים,

we had two people in the H.R. department,

היו לנו שני אנשים במחלקת משאבי אנוש,

and thankfully one of them has retired.

ולמרבה המזל אחד מהם יצא לגמלאות.

(Laughter)

(צחוק)

And so, the question we were asking was, how can we be taking care of people?

וכך, השאלה ששאלנו עכשיו היתה, איך אנחנו יכולים לטפל באנשים?

People are the only thing we have.

אנשים הם הדבר היחיד שיש לנו.

We can't have a department that runs after people and looks after people.

לא יכולה להיות לנו מחלקה שרצה אחרי אנשים ומטפלת באנשים.

So as we started finding that this worked, and we'd say, we're looking for --

אז כשהתחלנו לראות שזה עובד אמרנו שאנחנו מחפשים--

and this is, I think, the main thing I was looking for

וזה, אני חושב, הדבר העיקרי שחיפשתי

in the terminal days and in the company,

בימים הסופניים ובחברה בכלל--

which is, how do you set up for wisdom?

איך אנחנו מגיעים לתבונה?

We've come from an age of revolution, industrial revolution,

הגענו מדור של מהפכה, מהפכה תעשייתית,

an age of information, an age of knowledge,

דור של מידע, דור של ידע,

but we're not any closer to the age of wisdom.

אבל לא התקרבנו לתבונה.

How we design, how do we organize, for more wisdom?

איך מעצבים, איך מתנהלים כך שנגיע לתבונה?

So for example, many times,

אז לדוגמה, הרבה פעמים,

what's the smartest or the intelligent decision doesn't jive.

ההחלטה הכי חכמה או אינטליגנטית לא עובדת.

So we'd say things like,

אז היינו אומרים דברים כמו:

let's agree that you're going to sell 57 widgets per week.

בואו נסכים שאתם תמכרו 57 ווידג'טים בשבוע.

If you sell them by Wednesday, please go to the beach.

אם תמכרו אותם עד יום רביעי, בבקשה - תלכו לים.

Don't create a problem for us, for manufacturing, for application,

אל תיצרו לנו בעיות, לייצור, להזמנות,

then we have to buy new companies, we have to buy our competitors,

ואז נצטרך לקנות חברות חדשות, נצטרך לקנות את המתחרים שלנו,

we have to do all kinds of things because you sold too many widgets.

נצטרך לעשות כל מיני דברים בגלל שמכרתם יותר מדי ווידג'טים.

אז לכו לים ותתחילו שוב ביום שני.

So go to the beach and start again on Monday.

(Laughter) (Applause)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

So the process is looking for wisdom.

אז התהליך שואף לתבונה.

And in the process, of course, we wanted people to know everything,

ובתהליך, כמובן, רצינו שאנשים ידעו הכל,

and we wanted to be truly democratic about the way we ran things.

ורצינו להיות דמוקרטיים באמת בנוגע לדרך בה אנחנו פועלים.

So our board had two seats open with the same voting rights,

אז במועצת המנהלים שלנו היו שני מושבים פתוחים עם אותן זכויות הצבעה,

for the first two people who showed up.

לשני האנשים הראשונים שהגיעו.

(Laughter)

(צחוק)

And so we had cleaning ladies voting on a board meeting,

וכך היו מנקות שהצביעו בישיבת הנהלה,

which had a lot of other very important people in suits and ties.

שהיו בה הרבה אנשים חשובים אחרים עם חליפות ועניבות.

And the fact is that they kept us honest.

והעובדה היא שהם שמרו עלינו כנים.

This process, as we started looking at the people who came to us,

כשהתחלנו לבחון את האנשים שהגיעו אלינו,

we'd say, now wait a second,

אמרנו: חכו רגע,

people come to us and they say, where am I supposed to sit?

אנשים באים אלינו ואומרים, איפה אני אמור לשבת?

How am I supposed to work? Where am I going to be in 5 years' time?

איך אני אמור לעבוד? איפה אני אהיה בעוד 5 שנים?

And we looked at that and we said, we have to start much earlier.

והבטנו בזה ואמרנו, אנחנו צריכים להתחיל הרבה יותר מוקדם.

Where do we start?

איפה אנחנו מתחילים?

We said, oh, kindergarten seems like a good place.

אמרנו, או, גן ילדים נראה כמו מקום טוב.

So we set up a foundation, which now has, for 11 years, three schools,

אז הקמנו עמותה, שעכשיו יש לה, במשך 11 שנים, שלושה בתי ספר,

where we started asking the same questions,

שם אנחנו התחלנו לשאול את אותן שאלות,

how do you redesign school for wisdom?

איך אנחנו מעצבים מחדש בתי הספר לבינה?

It is one thing to say, we need to recycle the teachers,

זה דבר אחד להגיד, אנחנו צריכים למחזר את המורים,

we need the directors to do more.

אנחנו צריכים שהדירקטורים יעשו יותר.

But the fact is that what we do with education is entirely obsolete.

אבל העובדה היא שמה שאנחנו עושים עם החינוך ממש עבר זמנו.

The teacher's role is entirely obsolete.

תפקיד המורה עבר זמנו לגמרי.

Going from a math class, to biology, to 14th-century France is very silly.

לעבור מכיתת מתמטיקה, לביולוגיה, לצרפת במאה ה-14 זה מטופש.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So we started thinking, what could it look like?

אז התחלנו לחשוב איך זה יכול להראות?

And we put together people, including people who like education,

וחיברנו אנשים, כולל אנשים שאוהבים חינוך.

people like Paulo Freire, and two ministers of education in Brazil

אנשים כמו פאולו פריירה, ושני שרים לחינוך בברזיל

and we said, if we were to design a school from scratch,

ואמרנו, אם היינו מתכננים בית ספר מהתחלה,

what would it look like?

איך הוא היה נראה?

And so we created this school, which is called Lumiar,

וכך יצרנו בית ספר, שנקרא לומינר,

and Lumiar, one of them is a public school,

ולומינר, אחד מהם הוא בית ספר ציבורי,

and Lumiar says the following:

ולומינר אומר את זה:

Let's divide this role of the teacher into two.

בואו נחלק את התפקיד של המורה לשניים.

One guy, we'll call a tutor.

בחור אחד, נקרא לו מחנך,

A tutor, in the old sense of the Greek "paideia": Look after the kid.

מחנך, במובן הישן של היוונית "פאידיאה": שמור על הילד.

What's happening at home, what's their moment in life, etc..

מה שקורה בבית, מה הרגע בחיים שלהם, וכו'.

But please don't teach,

אבל בבקשה אל תלמדו,

because the little you know compared to Google, we don't want to know.

מפני שככל שתדעו מעט יחסית לגוגל, אנחנו לא רוצים לדעת.

Keep that to yourself.

תשמרו את זה לעצמכם.

(Laughter)

(צחוק)

Now, we'll bring in people who have two things:

עכשיו, נביא אנשים שיש להם שני דברים:

passion and expertise, and it could be their profession or not.

תשוקה ומומחיות, וזה יכול להיות המקצוע שלהם או לא.

And we use the senior citizens,

ונשתמש באזרחים ותיקים,

who are 25 percent of the population with wisdom that nobody wants anymore.

שהם 25 אחוז מהאוכלוסיה עם תבונה שאף אחד לא רוצה יותר.

So we bring them to school and we say,

אז אנחנו מביאים אותם לבית הספר ואומרים,

teach these kids whatever you really believe in.

למדו את הילדים האלה מה שאתם מאמינים בו באמת,

So we have violinists teaching math.

אז יש לנו כנרים שמלמדים מתמטיקה.

We have all kinds of things where we say,

יש לנו כל מיני דברים שם אנחנו אומרים,

don't worry about the course material anymore.

אל תדאגו מחומר הקורס יותר.

We have approximately 10 great threads that go from 2 to 17.

יש לנו בערך 10 תהליכים מעולים שעוברים מ 2 עד 17,

Things like, how do we measure ourselves as humans?

דברים כמו, איך אנחנו מודדים את עצמנו כאנשים?

So there's a place for math and physics and all that there.

אז יש מקום למתמטיקה ופיזיקה וכל זה שם.

How do we express ourselves?

איך אנחנו מביעים את עצמנו?

So there's a place for music and literature, etc.,

אז יש מקום למוזיקה וספרות, וכו'.

but also for grammar.

אבל גם דיקדוק.

And then we have things that everyone has forgotten,

ואז יש לנו דברים שכולם שכחו,

which are probably the most important things in life.

שהם כנראה הדברים הכי חשובים בחיים.

The very important things in life, we know nothing about.

הדברים המאוד חשובים בחיים, אנחנו לא יודעים כלום עליהם.

We know nothing about love,

אנחנו לא יודעים כלום על אהבה,

we know nothing about death,

אנחנו לא יודעים כלום על מוות,

we know nothing about why we're here.

אנחנו לא יודעים כלום על למה אנחנו פה.

So we need a thread in school that talks about everything we don't know.

אז אנחנו צריכים תהליך בבית הספר שמדבר על כל מה שאנחנו לא יודעים.

So that's a big part of what we do.

אז זה חלק גדול ממה שאנחנו עושים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So over the years, we started going into other things.

אז במהלך השנים, התחלנו להכנס לדברים אחרים.

We'd say, why do we have to scold the kids

אמרנו, למה אנחנו צריכים לגעור בילדים

and say, sit down and come here and do that, and so forth.

ולהגיד, שבו ובואו לפה ותעשו את זה, וכך הלאה.

We said, let's get the kids to do something we call a circle,

אמרנו, בואו נביא את הילדים לעשות משהו שאנחו קוראים לו מעגל,

which meets once a week.

שנפגש פעם בשבוע.

And we'd say, you put the rules together

ונגיד, אתם תקבעו את החוקים

and then you decide what you want to do with it.

ואז אתם תחליטו מה אתם רוצים לעשות עם זה.

So can you all hit yourself on the head?

אז כולכם יכולים להכות לעצמכם בראש?

Sure, for a week, try.

ברור, במשך שבוע, תנסו.

They came up with the very same rules that we had,

הם העלו את אותם חוקים שהיו לנו,

except they're theirs.

חוץ מזה שהם שלהם.

And then, they have the power,

ואז, יש להם את כוח,

which means, they can and do suspend and expel kids

מה שאומר, שהם יכולים וגם משעים ומרחיקים ילדים

so that we're not playing school, they really decide.

כך שאנחנו לא משחקים בבית ספר, הם באמת מחליטים.

And then, in this same vein,

ואז, באותו תהליך,

we keep a digital mosaic,

אנחנו שומרים על מוזאיקה דיגיטלית,

because this is not constructivist or Montessori or something.

בגלל שזה לא קונסטרקטיביסטי או מונטיסורי או משהו.

It's something where we keep the Brazilian curriculum

זה משהו בו אנחנו שומרים על תוכנית הלימודים הברזילאית

with 600 tiles of a mosaic,

עם 600 פיסות של מוזאיקה,

which we want to expose these kids to by the time they're 17.

שאנחנו רוצים לחשוף את הילדים האלה עד לגיל 17.

And follow this all the time and we know how they're doing

ולעקוב אחרי זה כל הזמן ואנחנו יודעים אם הם מצליחים

and we say, you're not interested in this now, let's wait a year.

אנחנו אומרים, אתם לא מתעניינים בזה עכשיו, בואו נחכה שנה.

And the kids are in groups that don't have an age category,

והילדים בקבוצות שאין להן קטגוריות גיל,

so the six-year-old kid who is ready for that with an 11-year-old,

אז הילד בן השש שמוכן לזה יחד עם בן ה 11,

that eliminates all of the gangs and the groups

זה מנטרל את כל הכנופיות והקבוצות

and this stuff that we have in the schools, in general.

והדבר הזה שיש לנו בבתי הספר, באופן כללי.

And they have a zero to 100 percent grading,

ויש לכם ציון מ 0 עד 100 אחוז,

which they do themselves with an app every couple of hours.

שהם עושים בעצמם עם אפליקציה כל כמה שעות.

Until we know they're 37 percent of the way we'd like them to be on this issue,

עד שאנחונ יודעים שהם 37 אחוז מהדרך שהיינו רוצים שהם יהיו על הנושא הזה,

so that we can send them out in the world with them knowing enough about it.

כך שנוכל לשלוח אותם לעולם כשהם יודעים מספיק על הנושא.

And so the courses are World Cup Soccer, or building a bicycle.

וכך הקורסים הם גביע העולם בכדורגל, או בניית אופניים.

And people will sign up for a 45-day course on building a bicycle.

ואנשים ירשמו לקורס בן 45 יום של בניית אופניים.

Now, try to build a bicycle without knowing that pi is 3.1416.

עכשיו, נסו לבנות אופניים בלי לדעת שפאי זה 3.1416.

You can't.

אתם לא יכולים.

And try, any one of you, using 3.1416 for something.

ונסו, כל אחד מכם, להשתמש ב 3.1416 למשהו.

You don't know anymore.

אתם לא יודעים יותר.

So this is lost and that's what we try to do there,

אז זה נאבד וזה מה שאנחנו מנסים לעשות שם,

which is looking for wisdom in that school.

שזה לחפש תבונה בבית הספר ההוא.

And that brings us back to this graph and this distribution of our life.

וזה מביא אותנו חזרה לגרף וההתפזרות הזו של החיים שלנו.

I accumulated a lot of money when I think about it.

אני צברתי הרבה כסף כשאני חושב על זה.

When you think and you say, now is the time to give back --

כשאתם חושבים ואומרים, עכשיו הזמן לתת חזרה --

well, if you're giving back, you took too much.

ובכן, אם אתם נותנים חזרה, לקחתם יותר מדי.

(Laughter) (Applause)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

I keep thinking of Warren Buffet waking up one day

אני ממשיך לחשוב על וורן באפט הולך יום אחד

and finding out he has 30 billion dollars more than he thought he had.

ומוצא שיש לו 30 מיליארד דולר יותר ממש שהוא חשב שיש לו.

And he looks and he says, what am I going to do with this?

והוא מסתכל ואומר, מה אני אעשה עם זה?

And he says, I'll give it to someone who really needs this.

והוא אומר, אני אתן את זה למישהו שבאמת צריך את זה.

אני אתן את זה לביל גייטס.(צחוק)

I'll give it to Bill Gates. (Laughter)

And my guy, who's my financial advisor in New York,

והבחור שלי שהוא היועץ הפיננסי שלי בניו יורק,

he says, look, you're a silly guy

הוא אומר, תראה, אתה בחור מצחיק

because you would have 4.1 times more money today

מפני שהיה לך פי 4.1 יותר כסף היום

if you had made money with money instead of sharing as you go.

אם היית עושה כסף עם הכסף במקום לחלוק אותו בדרך.

But I like sharing as you go better.

אבל אני אוהב לחלוק אותו יותר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I taught MBAs at MIT for a time

לימדתי תואר שני במנהל עסקים ב MIT למשך זמן

and I ended up, one day, at the Mount Auburn Cemetery.

והגעתי יום אחד, לבית הקברות מאונט אובורן.

It is a beautiful cemetery in Cambridge.

זה בית קברות יפיפה בקיימברידג'.

And I was walking around. It was my birthday and I was thinking.

והלכתי שם. זה היה יום הולדתי וחשבתי.

And the first time around, I saw these tombstones

ובפעם הראשונה, ראיתי את המצבות האלו

and these wonderful people who'd done great things

ואת האנשים הנפלאים האלה שעשו דברים נפלאים

and I thought, what do I want to be remembered for?

וחשבתי, במה אני רוצה שיזכרו אותי?

And I did another stroll around,

ועשיתי עוד סיור,

and the second time, another question came to me,

ובפעם השניה, באה אלי שאלה נוספת,

which did me better, which was,

שהתאימה לי יותר, והיא,

why do I want to be remembered at all?

למה אני רוצה להזכר בכלל?

(Laughter)

(צחוק)

And that, I think, took me different places.

וזה אני חושב, לקח אותי למקומות שונים.

When I was 50, my wife Fernanda and I sat for a whole afternoon,

כשהייתי בן 50, אישתי פרננדה ואני ישבנו כל אחר הצהריים,

we had a big pit with fire,

היתה לנו מדורה גדולה,

and I threw everything I had ever done into that fire.

וזרקנו את כל מה שעשיתי אי פעם לתוך האש.

This is a book in 38 languages,

זה ספר ב 38 שפות,

hundreds and hundreds of articles and DVDs, everything there was.

מאות על מאות של מאמרים וסרטונים, כל מה שהיה.

And that did two things.

וזה עשה שני דברים.

One, it freed our five kids from following in our steps, our shadow --

אחד, זה שחרר את חמשת ילדינו מללכת בעקבותינו, בצילנו --

They don't know what I do.

הם לא יודעים מה אני עושה.

(Laughter)

(צחוק)

Which is good.

שזה טוב.

And I'm not going to take them somewhere

ואני לא אקח אותם למקום כלשהו

and say, one day all of this will be yours.

ואגיד, יום אחד כל זה יהיה שלכם.

(Laughter)

(צחוק)

The five kids know nothing, which is good.

חמשת הילדים לא יודעים כלום שזה טוב.

And the second thing is,

והדבר השני הוא,

I freed myself from this anchor of past achievement or whatever.

שיחררתי את עצמי מהעוגן של השגי העבר או מה שלא יהיה.

I'm free to start something new every time and to decide things from scratch

אני חופשי להתחיל משהו חדש כל פעם ולהחליט דברים מהתחלה

in part of those terminal days.

בחלק מהימים הסופניים האלה.

And some people would say,

וכמה אנשים היו אומרים,

oh, so now you have this time, these terminal days,

או, אז עכשיו יש לך את הזמן הזה, את הימים הסופניים האלה,

and so you go out and do everything.

אז אתם יוצאים ועושים הכל.

No, we've been to the beaches,

לא, היינו בחופים,

so we've been to Samoa and Maldives and Mozambique,

אז היינו בסמואה ובמלדיבים ומוזמביק,

so that's done.

אז זה נעשה.

I've climbed mountains in the Himalayas.

טיפסתי על הרים בהימלאיה.

I've gone down 60 meters to see hammerhead sharks.

ירדתי 60 מטר כדי לראות כרישי פטיש.

I've spent 59 days on the back of a camel from Chad to Timbuktu.

ביליתי 59 ימים על גב גמל מצ'אד לטימבקטו.

I've gone to the magnetic North Pole on a dog sled.

הייתי בקוטב הצפוני המגנטי על מזחלת כלבים.

So, we've been busy.

אז, היינו עסוקים.

It's what I'd like to call my empty bucket list.

זה מה שהייתי רוצה לקרוא לו רשימת מה לעשות הריקה שלי.

(Laughter)

(צחוק)

And with this rationale, I look at these days and I think,

ועם ההיגיון הזה, אני מביט בימים האלה וחושב,

I'm not retired. I don't feel retired at all.

אני לא פרשתי. אני לא מרגיש בפנסיה בכלל.

And so I'm writing a new book.

וכך אני כותב ספר חדש.

We started three new companies in the last two years.

התחלנו שלוש חברות חדשות בשנתיים האחרונות.

I'm now working on getting this school system for free out into the world,

אני עובד עכשיו על להקים מערכת בתי ספר בחינם לעולם,

and I've found, very interestingly enough, that nobody wants it for free.

וגיליתי, למרבה העניין, שאף אחד לא רוצה אותה בחינם.

And so I've been trying for 10 years

א ניסיתי במשך 10 שנים

to get the public system to take over this school rationale,

לגרום למערכת הציבורית הזו להחליף את ההגיון של בתי הספר,

much as the public schools we have,

ממש כמו מערכת בתי הספר שיש לנו,

שיש בהם במקום 43 מתוך 100 כדירוג שלהם, כציונים שלהם,

which has instead of 43 out of 100, as their rating, as their grades,

has 91 out of 100.

יש 91 מתוך 100.

But for free, nobody wants it.

אבל בחינם, אף אחד לא רוצה אותה.

So maybe we'll start charging for it and then it will go somewhere.

אז אולי נתחיל לגבות עבורה ואז היא תגיע לאנשהו.

But getting this out is one of the things we want to do.

אבל להוציא את זה זה אחד הדברים שאנחנו רוצים לעשות.

And I think what this leaves us as a message for all of you,

ואני חושב שמה זה משאיר לנו כמסר לכולכם,

I think is a little bit like this:

אני חושב שזה מעט כמו זה:

We've all learned how to go on Sunday night

כולנו למדנו איך לצאת בשבת בלילה

to email and work from home.

לשלוח דוא"ל ולעבוד מהבית.

But very few of us have learned

אבל מעט מאוד מאיתנו למדנו

how to go to the movies on Monday afternoon.

איך ללכת לקולנוע ביום שני אחרי הצהרים.

And if we're looking for wisdom, we need to learn to do that as well.

ואם נחפש תבונה, אנחנו צריכים ללמוד לעשות גם את זה.

And so, what we've done all of these years is very simple,

וכך, מה שעשינו כל השנים האלה זה מאוד פשוט,

is use the little tool, which is ask three whys in a row.

זה להשתמש בכלי הקטן הזה, שזה לשאול שלוש פעמים למה ברצף.

Because the first why you always have a good answer for.

מפני שללמה הראשון תמיד יש לכם תשובה טובה.

The second why, it starts getting difficult.

ללמה השני, זה מתחיל להיות מסובך,

By the third why, you don't really know why you're doing what you're doing.

ובלמה השלישי, אתם לא באמת יודעים למה את עושים את מה שאתם עושים.

What I want to leave you with is the seed and the thought that maybe if you do this,

מה שאני רוצה להשאיר לכם הוא הזרע והמחשבה שאולי אם תעשו את זה,

you will come to the question, what for?

תגיעו לשאלה, לשם מה?

What am I doing this for?

לשם מה אני עושה את זה?

And hopefully, as a result of that, and over time,

ובתקווה, כתוצאה מכך, ובמשך הזמן,

I hope that with this, and that's what I'm wishing you,

אני מקווה שעם זה, וזו המשאלה שלי,

you'll have a much wiser future.

יהיה לכם עתיד עם הרבה יותר תבונה.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: So Ricardo, you're kind of crazy.

כריס אנדרסון: אז ריקרדו, אתה סוג של משוגע.

(Laughter)

(צחוק)

To many people, this seems crazy.

להרבה אנשים זה נראה משוגע.

And yet so deeply wise, also.

ועדיין גם כל כך חכם.

The pieces I'm trying to put together are this:

החלקים שאני מנסה לחבר הם אלה:

Your ideas are so radical.

הרעיונות שלך כל כך רדיקליים.

How, in business, for example, these ideas have been out for a while,

איך, בעסקים, לדוגמה, הרעיונות האלה היו בחוץ זמן מה,

probably the percentage of businesses that have taken some of them

כנראה אחוז העסקים שלקחו חלק מהם

is still quite low.

הוא עדיין די נמוך.

Are there any times you've seen some big company

האם יש זמנים בהם ראית חברה גדולה

take on one of your ideas and you've gone, "Yes!"?

לוקחת אחד מהרעיונות ואמרת, "כן!"?

Ricardo Semler: It happens. It happened about two weeks ago

ריקארדו סמלר: זה קורה. זה קרה לפני שבועיים בערך

with Richard Branson, with his people saying,

עם ריצ'ארד ברנסון, עם האנשים שלו שאמרו,

oh, I don't want to control your holidays anymore,

או, אני לא רוצה לשלוט יותר בחופשות שלכם,

or Netflix does a little bit of this and that,

או נטפליקס עושה מעט מזה ומזה,

but I don't think it's very important.

אבל אני לא חושב שזה ממש חשוב.

I'd like to see it happen maybe a little bit in a bit of a missionary zeal,

הייתי רוצה לראות את זה קורה אולי בצורה יותר מסיונרית,

but that's a very personal one.

אבל זה מאוד אישי.

But the fact is that it takes a leap of faith about losing control.

אבל העובדה היא שזה לוקח קפיצה של אמונה בלאבד שליטה.

And almost nobody who is in control is ready to take leaps of faith.

וכמעט אף אחד שבשליטה לא מוכן לקחת את קפיצת האמונה הזו.

It will have to come from kids and other people

זה יהיה חייב להגיע מילדים ואנשים אחרים

who are starting companies in a different way.

שמתחילים חברות בדרך אחרת.

CA: So that's the key thing?

כ"א: אז זה העניין המרכזי?

From your point of view the evidence is there,

מנקודת מבטך העדויות שם,

in the business point of view this works,

בנקודת המבט העסקית זה עובד,

but people just don't have the courage to -- (Whoosh)

אבל לאנשים פשוט את האומץ ל -- (ווש)

RS: They don't even have the incentive.

ר"ס: אין להם אפילו את התמריץ.

You're running a company with a 90-day mandate.

אתם מנהלים חברה עם מנדט של 90 יום.

It's a quarterly report.

זה דו"ח רבעוני.

If you're not good in 90 days, you're out.

אם אתם לא טובים ב 90 יום, אתם בחוץ.

So you say, "Here's a great program that, in less than one generation --"

אז אתם אומרים, "הנה תוכנית מעולה, שתוך פחות מדור --"

And the guy says, "Get out of here."

והבחור אומר, "צא מפה."

So this is the problem.

אז זו הבעיה.

(Laughter)

(צחוק)

CA: What you're trying to do in education seems to me incredibly profound.

כ"א: מה שאתם מנסים לעשות בחינוך נראה לי מעמיק בצורה יוצאת דופן.

Everyone is bothered about their country's education system.

כולם מודאגים ממערכות החינוך במדינות שלהם.

No one thinks that we've caught up yet to a world

אף אחד לא חושב שתפסנו עדיין את העולם

where there's Google and all these technological options.

בו יש גוגל וכל האופציות הטכנולוגיות האלו.

So you've got actual evidence now that the kids so far going through your system,

אז יש לכם עדויות למעשה עכשיו שהילדים עד עכשיו שעוברים במערכת שלך,

there's a dramatic increase in performance.

יש עליה דרמטית בביצועים.

How do we help you move these ideas forward?

איך אנחנו עוזרים לך להזיז את הרעיונות האלה קדימה?

RS: I think it's that problem of ideas whose time has come.

ר"ס: אני חושב שזו הבעיה של רעיונות שהזמן שלהם הגיע.

And I've never been very evangelical about these things.

ומעולם לא הייתי מאוד אוונגליסטי בנוגע לדברים האלה.

We put it out there.

אנחנו מוצאים את זה.

Suddenly, you find people --

פתאום, אתם מוצאים אנשים --

there's a group in Japan, which scares me very much,

יש קבוצה ביפן, שמאוד מפחידה אותי,

which is called the Semlerists, and they have 120 companies.

שנקראת הסמלריסטים, ויש להם 120 חברות.

They've invited me. I've always been scared to go.

הם הזמינו אותי. תמיד פחדתי ללכת.

And there is a group in Holland that has 600 small, Dutch companies.

ויש קבוצה בהולנד שיש לה 600 חברות הולנדיות קטנות.

It's something that will flourish on its own.

זה משהו שישגשג בעצמו.

Part of it will be wrong, and it doesn't matter.

חלק מזה לא יהיה טוב, וזה לא משנה.

This will find its own place.

זה ימצא מקום משלו.

And I'm afraid of the other one, which says,

ואני מפחד מהאחר, שאומר,

this is so good you've got to do this.

זה כל כך טוב שאתם חייבים לעשות את זה.

Let's set up a system and put lots of money into it

בואו נבנה מערכת ונשים בה הרבה כסף

and then people will do it no matter what.

ואז אנשים יעשו את זה לא משנה מה.

CA: So you have asked extraordinary questions your whole life.

כ"א: אז שאלת שאלות יוצאות דופן כל חייך.

It seems to me that's the fuel that's driven a lot of this.

נראה לי שזה הדלק שמניע הרבה מזה.

Do you have any other questions for us, for TED, for this group here?

האם יש לכם שאלות אחרות בשבילנו, ל TED, לקבוצה הזו פה?

RS: I always come back to variations of the question

ר"ס: תמיד חזרתי לוריאציות של השאלה הזה

that my son asked me when he was three.

שבני שאל אותי כשהיה בן שלוש.

We were sitting in a jacuzzi, and he said, "Dad, why do we exist?"

ישבנו בג'קוזי, הוא אמר, "אבא, למה אנחנו קיימים?"

There is no other question.

אין שאלה אחרת.

Nobody has any other question.

לאף אחד אין שאלה אחרת.

We have variations of this one question, from three onwards.

יש לנו וריאציות של השאלה הזו, מגיל שלוש קדימה.

So when you spend time in a company, in a bureaucracy, in an organization

אז כשאתם מבלים זמן בחברה, בבירוקרטיה, בארגון

and you're saying, boy --

ואתם אומרים, בחיי --

how many people do you know who on their death beds said,

כמה אנשים אתם מכירים שעל ערש דווי אמרו,

boy, I wish I had spent more time at the office?

בחיי, הלוואי והייתי מבלה יותר זמן במשרד?

So there's a whole thing of having the courage now --

אז יש עניין שלם של אומץ עכשיו --

not in a week, not in two months,

לא עוד שבוע, לא עוד חודשיים,

not when you find out you have something --

לא כשתגלו שיש לכם משהו --

to say, no, what am I doing this for?

להגיד, לא, למה אני עושה את זה?

Stop everything. Let me do something else.

תפסיקו הכל, תנו לי לעשות משהו אחר.

And it will be okay,

והכל יהיה בסדר,

it will be much better than what you're doing,

הכל יהיה טוב יותר ממה שאתם עושים.

if you're stuck in a process.

אם אתם תקועים בתהליך.

CA: So that strikes me as a profound and quite beautiful way to end

כ"א: אז זה נראה לי דבר עמוק ודי יפיפיה לסיים איתו

this penultimate day of TED.

את היום הלפני אחרון של TED.

Ricardo Semler, thank you so much.

ריקארדו סמלר, תודה רבה לך.

RS: Thank you so much.

ר"ס: תודה רבה לך.

(Applause)

(מחיאות כפיים)