Gabriel Barcia-Colombo: Capturing memories in video art

Translator: Thu-Huong Ha Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Orr Schlesinger מבקר: Ido Dekkers

I love to collect things.

אני אוהב לאסוף דברים.

Ever since I was a kid, I've had massive collections

עוד כשהייתי ילד, היו לי אוספים ענקיים

of random stuff, everything from bizarre hot sauces

של דברים רנדומליים, החל מאוסף של רטבים מוזרים

from all around the world to insects

מכל העולם ועד אוסף של חרקים

that I've captured and put in jars.

שתפסתי ושמתי בתוך צנצנות.

Now, it's no secret, because I like collecting things,

זה לא סוד, כיוון שאני אוהב לאסוף דברים,

that I love the Natural History Museum

שאני אוהב את המוזיאון ההיסטוריה של הטבע

and the collections of animals

ואת אוסף דגמי החיות המפוחלצים

at the Natural History Museum in dioramas.

המוצגים במוזיאון.

These, to me, are like living sculptures, right,

בשבילי, אלה כמו פסלים-חיים,

that you can go and look at,

אפשר ללכת להסתכל עליהם,

and they memorialize a specific point of time

והם כאילו מנציחים נקודת זמן מסויימת

in this animal's life.

בחייה של החיה.

So I was thinking about my own life,

אז חשבתי על חיי שלי,

and how I'd like to memorialize my life, you know,

ואיך אני רוצה להנציח את חיי שלי,

for the ages, and also — (Laughter) —

לדורות שיבואו, כאילו -- (צחוק) --

the lives of my friends, but

החיים של החברים שלי, אבל

the problem with this is that my friends aren't quite keen

הבעיה עם זה היתה שהחברים לא כל כך התלהבו

on the idea of me taxidermy-ing them. (Laughter)

מהרעיון של לפחלץ אותם. (צחוק)

So instead, I turned to video,

אז במקום זה, עברתי לסרטי וידאו.

and video is the next best way to preserve and memorialize

סרטי וידאו הם הדבר הבא הכי טוב על מנת לשמר ולהנציח

someone and to capture a specific moment in time.

מישהו ולתעד רגע מסויים בזמן.

So what I did was, I filmed six of my friends

אז מה שעשיתי היה לצלם שישה מחבריי

and then, using video mapping and video projection,

ואז, על ידי מיפוי והקרנה של וידאו,

I created a video sculpture, which was these six friends

יצרתי פסל-וידאו, שהיה מורכב מששת החברים

projected into jars. (Laughter)

שהוקרנו בתוך צנצנות. (צחוק)

So now I have this collection of my friends

אז עכשיו יש לי את האוסף הזה של החברים שלי

I can take around with me whenever I go,

שאני יכול לקחת איתי לכל מקום שאליו אני הולך,

and this is called Animalia Chordata,

זה נקרא "אנימליה כורדטה",

from the Latin nomenclature for

מהמושג הלטיני

human being, classification system.

לבני אדם, מערכת סיווג.

So this piece memorializes my friends in these jars,

אם כן, היצירה הזו מנציחה את החברים שלי בתוך הצנצנות הללו,

and they actually move around. (Laughter)

והם באמת יכולים לנוע סביב. (צחוק)

So, this is interesting to me,

זה מעניין אותי,

but it lacked a certain human element. (Laughter)

אבל חסר בזה איזשהו אלמנט אנושי. (צחוק)

It's a digital sculpture, so I wanted to add

זה פסל דיגיטלי, אז רציתי להוסיף

an interaction system. So what I did was,

מערכת של אינטראקציות. אז מה שעשיתי זה

I added a proximity sensor, so that when you get close

להוסיף חיישן קרבה, שכאשר אתה מתקרב

to the people in jars, they react to you in different ways.

לאנשים שבתוך הצנצנות, הם מגיבים בדרכים שונות.

You know, just like people on the street

אתם מבינים, ממש כמו אנשים ברחוב

when you get too close to them.

כאשר אתה מתקרב אליהם יתר על המידה.

Some people reacted in terror. (Laughter)

חלק מהאנשים מגיבים באימה. (צחוק)

Others reacted in asking you for help,

אחרים מבקשים ממך עזרה,

and some people hide from you.

וחלק מתחבאים ממך.

So this was really interesting to me, this idea of

זה יצר אצלי המון עניין, הרעיון הזה

taking video off the screen and putting it in real life,

של לקחת וידאו מהמסך ולשים אותו בחיים האמיתיים,

and also adding interactivity to sculpture.

ואף להוסיף לפסל שלי מימד של אינטראקטיביות.

So over the next year, I documented 40 of my other friends

במהלך השנה שלאחר מכן, תיעדתי עוד 40 מחבריי

and trapped them in jars as well

ו"כלאתי" גם אותם בתוך צנצנות

and created a piece known as Garden,

כך שיצרתי לעצצמי מן גינה,

which is literally a garden of humanity.

שאפשר לומר שהיתה מילולית גינה של האנושות.

But something about the first piece,

אבל משהו בחלק הראשון,

the Animali Chordata piece, kept coming back to me,

ה"אנימליה כורדטה", כל הזמן חזר אלי,

this idea of interaction with art,

הרעיון של אינראקציה עם אמנות,

and I really liked the idea of people being able to interact,

ובאמת אהבתי את הרעיון הזה שאנשים יכולים ליצור אינטראקציה

and also being challenged by interacting with art.

ולהיות מאותגרים על ידי כך.

So I wanted to create a new piece that actually

אז רציתי ליצור משהו חדש שיכריח

forced people to come and interact with something,

אנשים לבוא באינטראקציה איתו,

and the way I did this was actually by projecting

והדרך שבה עשיתי זאת היתה על ידי הקרנה

a 1950s housewife into a blender. (Laughter)

של עקרת בית משנות החמישים בתוך בלנדר. (צחוק)

This is a piece called Blend, and what it does is

זאת יצירה שנקראת "בלנד" (ערבוב), ומה שהיא עושה זה

it actually makes you implicit in the work of art.

לגרום לך להיות מעורב בתוך היצירה.

You may never experience the entire thing yourself.

כנראה שלעולם לא תחווה את כל החוויה על בשרך.

You can walk away, you can just watch as this character

אתה יכול להמשיך ללכת, אתה יכול פשוט לצפות כאשר הדמות

stands there in the blender and looks at you,

עומדת שם בתוך הבלנדר ומסתכלת עליך,

or you can actually choose to interact with it.

או שאתה יכול ליצור אינטראקציה איתה.

So if you do choose to interact with the piece,

אם אתה בוחר להגיב ליצירה,

and you press the blender button, it actually sends

ואתה לוחץ על הכפתור של הבלנדר, אתה שולח

this character into this dizzying disarray of dishevelment.

את הדמות לתוך מערבולת מסחררת של אי-סדר ובלגן.

By doing that, you are now part of my piece.

בעצם כשאתה עושה זאת אתה עכשיו חלק מהיצירה שלי.

You, like the people that are trapped in my work

אתה, כמו אנשים אחרים שכלואים בתוך היצירה שלי

— (Blender noises, laughter) —

-- (רעשי בלנדר, צחוק) --

have become part of my work as well. (Laughter)

הפכתם גם כן לחלק מהיצירה שלי. (צחוק)

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But, but this seems a bit unfair, right?

אבל זה קצת לא הוגן, נכון?

I put my friends in jars, I put this character,

אני שם את חבריי בצנצנות, אני שם את הדמות הזאת,

this sort of endangered species character in a blender.

מין יצור בסכנת הכחדה, בתוך בלנדר.

But I'd never done anything about myself.

אבל אף פעם לא עשיתי משהו על עצמי.

I'd never really memorialized myself.

מעולם לא הנצחתי את עצמי.

So I decided to create a piece which is a self-portrait piece.

אז החלטתי ליצור את היצירה הזו, שהיא מן פורטרט עצמי.

This is sort of a self-portrait taxidermy time capsule piece

זה סוג של פוחלץ, פורטרט עצמי, קפסולת זמן

called A Point Just Passed,

שנקראת נקודה שכרגע עברה,

in which I project myself on top of a time card punch clock,

שבה אני מקרין את עצמי על גבי שעון נוכחות,

and it's up to you.

וזה תלוי בך.

If you want to choose to punch that punch card clock,

אם תחליט להעביר כרטיס בשעון,

you actually age me.

אתה גורם לי להזדקן.

So I start as a baby, and then if you punch the clock,

אז אני מתחיל כתינוק, ואז אם אתה מעביר כרטיס,

you'll actually transform the baby into a toddler,

אתה תהפוך את התינוק לילד קטן,

and then from a toddler I'm transformed into a teenager.

ואז מילד לנער.

From a teenager, I'm transformed into my current self.

מנער אני הופך למה שאני היום.

From my current self, I'm turned into a middle-aged man,

מהדמות שאני כיום, אני הופך לגבר בגיל העמידה,

and then, from there, into an elderly man.

ומשם לאיש זקן.

And if you punch the punch card clock a hundred times

ואם תעביר כרטיס מאה פעמים

in one day, the piece goes black

ביום אחד, היצירה מוחשכת

and is not to be reset until the next day.

והיא לא מתחילה מחדש עד היום הבא.

So, in doing so, you're erasing time.

אז בעם זה שעשית את זה, אתה מוחק את הזמן.

You're actually implicit in this work

אתה משתמע בתוך היצירה

and you're erasing my life.

ואתה מוחק את החיים שלי.

So I like this about interactive video sculpture,

אני אוהב את פסל הוידאו האינטראקטיבי הזה,

that you can actually interact with it,

שאתה באמת יכול ליצור אינטראקציה איתו,

that all of you can actually touch an artwork

שכולכם באמת יכולים לגעת באמנות

and be part of the artwork yourselves,

ולהיות חלק מהאמנות בעצמכם,

and hopefully, one day, I'll have each and every one of you

ובתקווה, יום אחד, יהיה לי את כל אחד מכם

trapped in one of my jars. (Laughter)

כלוא בתוך אחת מהצנצנות שלי. (צחוק)

Thank you. (Applause)

תודה רבה. (מחיאות כפיים)