Shlomo Benartzi: Saving for tomorrow, tomorrow

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Ido Dekkers

I'm going to talk today about saving more,

אני אדבר היום על איך לחסוך יותר,

but not today, tomorrow.

אבל לא היום, מחר.

I'm going to talk about Save More Tomorrow.

אני אדבר על "חסכו יותר מחר".

It's a program that Richard Thaler

זו תכנית שריצ'רד תאלר

from the University of Chicago and I

מאוניברסיטת שיקגו, ואני

devised maybe 15 years ago.

תכננו לפני 15 שנה בערך.

The program, in a sense,

התכנית, במובן מסוים,

is an example of behavioral finance

היא דוגמא למימון התנהגותי

on steroids --

על סטרואידים -

how we could really use behavioral finance.

איך באמת ניתן היה להשתמש במימון התנהגותי.

Now you might ask, what is behavioral finance?

אולי תשאלו, מה זה מימון התנהגותי?

So let's think about how we manage our money.

אז בואו נחשוב על איך אנחנו מנהלים את הכסף שלנו.

Let's start with mortgages.

בואו נתחיל עם משכנתאות.

It's kind of a recent topic,

זה נושא די עדכני,

at least in the U.S.

לפחות בארה"ב.

A lot of people buy

הרבה אנשים קונים

the biggest house they can afford,

את הבית הכי גדול שהם יכולים להרשות לעצמם,

and actually slightly bigger than that.

ולמעשה קצת מעבר לכך.

And then they foreclose.

ואז מעקלים להם את הבית.

And then they blame the banks

והם מאשימים את הבנקים

for being the bad guys who gave them the mortgages.

על כך שהם הרעים שנתנו להם את המשכנתא.

Let's also think about

בואו נחשוב גם על

how we manage risks --

איך אנחנו מנהלים סיכונים -

for example, investing in the stock market.

לדוגמא, משקיעים בשוק המניות.

Two years ago, three years ago, about four years ago,

לפני שנתיים, שלוש, ארבע,

markets did well.

השווקים הצליחו יפה.

We were risk takers, of course.

אנחנו, כמובן, לקחנו סיכונים.

Then market stocks seize

ואז המניות נפלו,

and we're like, "Wow.

ואנחנו כאילו "וואו.

These losses, they feel, emotionally,

ההפסדים האלה נראים לנו, רגשית,

they feel very different

מאוד שונים

from what we actually thought about it

ממה שחשבנו

when markets were going up."

כשהשווקים עלו."

So we're probably not doing a great job

אז כנראה אנחנו לא כ"כ מצליחים

when it comes to risk taking.

כשזה מגיע ללקיחת סיכונים.

How many of you have iPhones?

לכמה מכם יש אייפון?

Anyone? Wonderful.

למישהו? נפלא.

I would bet many more of you

אני מהמר שרבים יותר מכם

insure your iPhone --

מבטחים את האייפון שלכם -

you're implicitly buying insurance by having an extended warranty.

אתם קונים ביטוח כשאתם מרחיבים את האחריות.

What if you lose your iPhone?

מה יקרה אם תאבדו את האייפון?

What if you do this?

מה יקרה אם תעשו כך?

How many of you have kids?

לכמה מכם יש ילדים?

Anyone?

יש מישהו?

Keep your hands up

תשאירו את הידיים למעלה

if you have sufficient life insurance.

אם יש לכם ביטוח חיים מספק.

I see a lot of hands coming down.

אני רואה הרבה ידיים שיורדות.

I would predict,

אני מנבא,

if you're a representative sample,

אם אתם מדגם מייצג,

that many more of you

שרבים יותר מכם

insure your iPhones than your lives,

מבטחים את האייפון מאשר את חייהם,

even when you have kids.

אפילו כשיש לכם ילדים.

We're not doing that well when it comes to insurance.

אנחנו לא כ"כ מצליחים כשזה מגיע לביטוח.

The average American household

בארה"ב, משק בית ממוצע

spends 1,000 dollars a year

מוציא 1,000 דולר בשנה

on lotteries.

על הגרלות.

And I know it sounds crazy.

ואני יודע שזה נשמע מטורף.

How many of you spend a thousand dollars a year on lotteries?

כמה מכם מוציאים 1,000 דולר בשנה על הגרלות?

No one.

אף אחד.

So that tells us that the people not in this room

אז זה אומר לנו שהאנשים שאינם כאן בחדר

are spending more than a thousand

מוציאים יותר מ 1,000

to get the average to a thousand.

כדי להגיע לממוצע של 1,000.

Low-income people

אנשים בעלי הכנסה נמוכה

spend a lot more than a thousand on lotteries.

מוציאים הרבה יותר מ1,000 על הגרלות.

So where does it take us?

אז לאן זה לוקח אותנו?

We're not doing a great job managing money.

אנחנו לא עושים עבודה נהדרת בניהול כסף.

Behavioral finance is really a combination

מימון התנהגותי הוא באמת שילוב

of psychology and economics,

של פסיכולוגיה וכלכלה,

trying to understand

בנסיון להבין

the money mistakes people make.

את הטעויות הכספיות שאנשים עושים.

And I can keep standing here

ואני יכול לעמוד כאן

for the 12 minutes and 53 seconds that I have left

בשארית 12 הדקות ו53 השניות שנותרו לי

and make fun of all sorts of ways

ולצחוק על כל מיני דרכים

we manage money,

בהן אנו מנהלים כסף,

and at the end you're going to ask, "How can we help people?"

ובסוף תשאלו את עצמכם: "איך אפשר לעזור לאנשים?"

And that's what I really want to focus on today.

ובזה אני באמת רוצה להתמקד היום.

How do we take an understanding

איך לוקחים את ההבנה

of the money mistakes people make,

על הטעויות הכספיות שאנשים עושים,

and then turning the behavioral challenges

ואז הופכים את האתגרים ההתנהגותיים

into behavioral solutions?

לפתרונות התנהגותיים?

And what I'm going to talk about today

ואני אדבר היום

is Save More Tomorrow.

על "חסכו יותר מחר".

I want to address the issue

אני רוצה לטפל בנושא

of savings.

של חסכונות.

We have on the screen

יש לנו על המסך

a representative sample

מדגם מייצג

of 100 Americans.

של 100 אמריקאיים.

And we're going to look at their saving behavior.

ואנחנו נראה את התנהגות החסכון שלהם.

First thing to notice is,

קודם כל,

half of them

למחצית מהם

do not even have access

אין אפילו גישה

to a 401(k) plan.

לתכנית 401k [תכנית פנסיה].

They cannot make savings easy.

הם לא יכולים לחסוך בקלות.

They cannot have money go away from their paycheck

הם לא יכולים להפריש כסף מהשכר שלהם

into a 401(k) plan

לתוך תכנית פנסיה

before they see it,

לפני שהם רואים אותו,

before they can touch it.

לפני שהם יכולים לגעת בו.

What about the remaining half of the people?

מה לגבי המחצית הנוספת?

Some of them elect not to save.

חלק מהם בוחרים שלא לחסוך.

They're just too lazy.

הם פשוט עצלניים מדי.

They never get around to logging into a complicated website

הם לא מגיעים לזה שהם יתחברו לאתר מסובך

and doing 17 clicks to join the 401(k) plan.

וילחצו 17 פעם כדי להצטרף לתכנית 401k.

And then they have to decide how they're going to invest

ואז הם צריכים להחליט איך הם הולכים להשקיע

in their 52 choices,

ב52 האפשרויות שלהם,

and they never heard about what is a money market fund.

והם מעולם לא שמעו על קרן כספית [קרן נאמנות סולידית].

And they get overwhelmed and the just don't join.

וזה פשוט יותר מדי עבורם, והם לא מצטרפים.

How many people end up saving to a 401(k) plan?

כמה אנשים בסוף חוסכים בתכנית 401k?

One third of Americans.

שליש מהאמריקאים.

Two thirds are not saving now.

שני שליש לא חוסכים כרגע.

Are they saving enough?

האם הם חוסכים מספיק?

Take out those

תוציאו את אלה

who say they save too little.

שאומרים שהם חוסכים מעט מדי.

One out of 10

אחד מעשרה

are saving enough.

חוסך מספיק.

Nine out of 10

9 מעשרה

either cannot save through their 401(k) plan,

לא יכולים לחסוך דרך תכנית 401k,

decide not to save -- or don't decide --

מחליטים שלא לחסוך, או לא מחליטים,

or save too little.

או חוסכים מעט מדי.

We think we have a problem

אנחנו חושבים שיש לנו בעיה

of people saving too much.

של אנשים שחוסכים יותר מדי.

Let's look at that.

בואו נבדוק את זה.

We have one person --

יש לנו אדם אחד -

well, actually we're going to slice him in half

טוב, בעצם נצטרך לחצות אותו

because it's less than one percent.

כי זה פחות מאחוז אחד.

Roughly half a percent of Americans

בערך מחצית אחוז מהאמריקאים

feel that they save too much.

חשים שהם חוסכים יותר מדי.

What are we going to do about it?

מה נעשה בקשר לזה?

That's what I really want to focus on.

בזה אני באמת רוצה להתמקד.

We have to understand

אנחנו חייבים להבין

why people are not saving,

למה אנשים לא חוסכים,

and then we can hopefully flip

ואז אולי נוכל להפוך

the behavioral challenges

את האתגרים ההתנהגותיים

into behavioral solutions,

לפתרונות התנהגותיים,

and then see how powerful it might be.

ואז לראות עד כמה זה יעזור.

So let me divert for a second

אז תנו לי לסטות רגע

as we're going to identify the problems,

כדי לזהות את הבעיות,

the challenges, the behavioral challenges,

האתגרים, האתגרים ההתנהגותיים,

that prevent people from saving.

שמונעים מאנשים לחסוך.

I'm going to divert and talk about bananas and chocolate.

אני אסטה ואדבר על בננות ושוקולד.

Suppose we had another wonderful TED event next week.

נניח שהיה לנו עוד ארוע TED נפלא בשבוע הבא,

And during the break

ובהפסקה

there would be a snack

היה חטיף

and you could choose bananas or chocolate.

ויכולתם לבחור בין בננות לבין שוקולד.

How many of you think you would like to have bananas

כמה מכם חושבים שהייתם רוצים את הבננות

during this hypothetical TED event next week?

במהלך ארוע ה TED ההיפוטטי הזה בשבוע הבא?

Who would go for bananas?

מי היה בוחר בבננות?

Wonderful.

נפלא.

I predict scientifically

אני מנבא באופן מדעי

74 percent of you will go for bananas.

74% יבחרו בבננות.

Well that's at least what one wonderful study predicted.

זה לפחות מה שניבא מחקר אחד נפלא.

And then count down the days

ואז תחכו שבוע

and see what people ended up eating.

ותראו מה אנשים אכלו בסוף.

The same people that imagined themselves

אותם אנשים שדמיינו את עצמם

eating the bananas

אוכלים בננות,

ended up eating chocolates

בסוף אכלו שוקולד

a week later.

שבוע לאחר מכן.

Self-control

שליטה עצמית

is not a problem in the future.

אינה בעיה בעתיד.

It's only a problem now

היא בעיה רק ברגע זה

when the chocolate is next to us.

כאשר השוקולד נמצא לידינו.

What does it have to do with time and savings,

איך זה קשור לזמן וחסכונות,

this issue of immediate gratification?

הנושא הזה של סיפוק מיידי?

Or as some economists call it, present bias.

או כמו שחלק מהכלכלנים קוראים לו "הטיית ההווה".

We think about saving. We know we should be saving.

אנחנו חושבים על חסכונות. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לחסוך.

We know we'll do it next year, but today let us go and spend.

אנחנו יודעים שנעשה זאת בשנה הבאה, אבל היום - בואו נלך לבזבז.

Christmas is coming,

חג המולד מתקרב,

we might as well buy a lot of gifts for everyone we know.

בואו נקנה מתנות לכל מי שאנחנו מכירים.

So this issue of present bias

אז הנושא של הטיית ההווה

causes us to think about saving,

גורם לנו לחשוב על חסכון,

but end up spending.

אבל בסוף להוציא כסף.

Let me now talk

בואו נדבר עכשיו

about another behavioral obstacle to saving

על מכשול התנהגותי נוסף לחסכון

having to do with inertia.

שקשור לאינרציה.

But again, a little diversion

אבל שוב, סטייה קלה

to the topic of organ donation.

לנושא של תרומת איברים.

Wonderful study comparing different countries.

מחקר נפלא משווה בין מדינות שונות.

We're going to look at two similar countries,

אנחנו נבחן שתי מדינות דומות,

Germany and Austria.

גרמניה ואוסטריה.

And in Germany,

ובגרמניה,

if you would like to donate your organs --

אם תרצו לתרום את האיברים שלכם -

God forbid something really bad

חס וחלילה אם יקרה לכם

happens to you --

משהו נורא -

when you get your driving license or an I.D.,

כשתקבלו את רשיון הנהיגה שלכם, או ת.ז.,

you check the box saying,

אתם מסמנים תיבה שאומרת:

"I would like to donate my organs."

"אני רוצה לתרום את האיברים שלי."

Not many people like checking boxes.

רוב האנשים לא אוהבים לסמן תיבות.

It takes effort. You need to think.

זה דורש מאמץ. צריך לחשוב על זה.

Twelve percent do.

12% עושים זאת.

Austria, a neighboring country,

אוסטריה, מדינה שכנה,

slightly similar, slightly different.

מעט דומה, מעט שונה.

What's the difference?

מה ההבדל?

Well, you still have choice.

ובכן, עדיין יש לכם ברירה.

You will decide

אתם צריכים להחליט

whether you want to donate your organs or not.

אם אתם רוצים לתרום את איבריכם, או לא.

But when you get your driving license,

אבל כשאתם מקבלים את רשיון הנהיגה,

you check the box

אתם מסמנים את התיבה

if you do not want to donate your organ.

אם אתם לא רוצים לתרום איברים.

Nobody checks boxes.

אף אחד לא מסמן תיבות.

That's kind of too much effort.

זה יותר מדי מאמץ, כאילו.

One percent check the box. The rest do nothing.

1% מסמן את התיבה. השאר לא עושים כלום.

Doing nothing is very common.

לא לעשות כלום זה מאוד שכיח.

Not many people check boxes.

לא הרבה אנשים מסמנים תיבות.

What are the implications

מה ההשלכות

to saving lives

להצלת חיים

and having organs available?

ולכך שיהיו איברים זמינים?

In Germany, 12 percent check the box.

בגרמינה 12% מסמנים את התיבה.

Twelve percent are organ donors.

12% הם תורמי איברים.

Huge shortage of organs,

יש מחסור עצום באיברים,

God forbid, if you need one.

אלוהים ישמור, אם תזדקקו לכך.

In Austria, again, nobody checks the box.

באוסטריה, שוב, אף אחד לא מסמן את התיבה,

Therefore, 99 percent of people

לכן 99% מהאנשים

are organ donors.

הם תורמי איברים.

Inertia, lack of action.

אינרציה, חוסר פעולה.

What is the default setting

מהי ברירת המחדל

if people do nothing,

אם אנשים לא עושים דבר,

if they keep procrastinating, if they don't check the boxes?

אם הם ממשיכים להשתהות, אם הם לא מסמנים את התיבה?

Very powerful.

מאוד חזק.

We're going to talk

אנחנו נדבר

about what happens if people are overwhelmed and scared

על מה קורה כשאנשים מפוחדים ומבולבלים

to make their 401(k) choices.

מכדי לקבל את החלטות הפנסיה שלהם.

Are we going to make them automatically join the plan,

האם נכריח אותם להצטרף לתכנית באופן אוטומטי,

or are they going to be left out?

או שהם יישארו בחוץ?

In too many 401(k) plans,

ביותר מדי תכניות 401k,

if people do nothing,

אם אנשים לא עושים דבר,

it means they're not saving for retirement,

זה אומר שהם לא חוסכים לפנסיה,

if they don't check the box.

אם הם לא מסמנים את התיבה.

And checking the box takes effort.

וסימון התיבה דורש מאמץ.

So we've chatted about a couple of behavioral challenges.

אז דיברנו על כמה אתגרים התנהגותיים.

One more before we flip the challenges into solutions,

עוד אחד לפני שנהפוך את האתגרים לפתרונות,

having to do with monkeys and apples.

קשור לקופים ותפוחים.

No, no, no, this is a real study

לא, לא, לא, זה מחקר אמיתי

and it's got a lot to do with behavioral economics.

והוא קשור מאוד לכלכלה התנהגותית.

One group of monkeys gets an apple, they're pretty happy.

קבוצה אחת של קופים מקבלת תפוח, הם די שמחים.

The other group gets two apples, one is taken away.

הקבוצה השנייה מקבלת שני תפוחים, ואחד נלקח מהם.

They still have an apple left.

עדיין נותר להם תפוח אחד.

They're really mad.

הם ממש עצבניים.

Why have you taken our apple?

למה לקחתם לנו את התפוח?

This is the notion of loss aversion.

זה העקרון של שנאת הפסד.

We hate losing stuff,

אנחנו שונאים להפסיד דברים,

even if it doesn't mean a lot of risk.

אפילו אם זה לא כרוך בסיכון רב.

You would hate to go to the ATM,

הייתם שונאים ללכת לכספומט,

take out 100 dollars

להוציא $100,

and notice that you lost one of those $20 bills.

ולראות שאיבדתם שטר אחד של $20.

It's very painful,

זה כואב מאוד,

even though it doesn't mean anything.

אפילו שאין לזה משמעות.

Those 20 dollars might have been a quick lunch.

ה $20 האלה יכולים להיות ארוחת צהריים מהירה.

So this notion of loss aversion

אז הרעיון של שנאת הפסד

kicks in when it comes to savings too,

פועל גם בהקשר של חסכונות,

because people, mentally

כי הרבה אנשים, באופן מנטלי

and emotionally and intuitively

רגשי ואינטואיטיבי,

frame savings as a loss

מסווגים חסכונות כהפסד

because I have to cut my spending.

כי אנחנו צריכים לצמצם את ההוצאות.

So we talked about

אז דיברנו על

all sorts of behavioral challenges

כל מיני אתגרים התנהגותיים

having to do with savings eventually.

הקשורים בסופו של דבר לחסכונות.

Whether you think about immediate gratification,

אם תחשבו על סיפוק מיידי,

and the chocolates versus bananas,

על השוקולדים מול הבננות,

it's just painful to save now.

זה כואב מדי לחסוך כרגע.

It's a lot more fun

זה הרבה יותר כיף

to spend now.

לבזבז כרגע.

We talked about inertia and organ donations

דיברנו על אינרציה ועל תרומות איברים

and checking the box.

ועל לסמן את התיבה.

If people have to check a lot of boxes

אם אנשים צריכים לסמן הרבה תיבות,

to join a 401(k) plan,

על מנת להצטרף לתכנית 401k,

they're going to keep procrastinating

אז הם ימשיכו לדחות

and not join.

ולא להצטרף.

And last, we talked about loss aversion,

ואחרון, דיברנו על שנאת הפסד,

and the monkeys and the apples.

הקופים והתפוחים.

If people frame mentally

אם אנשים מסווגים באופן מנטלי

saving for retirement as a loss,

חסכון לפנסיה כהפסד,

they're not going to be saving for retirement.

אז הם לא יחסכו לפנסיה.

So we've got these challenges,

אז האתגרים האלה עומדים מולנו,

and what Richard Thaler and I

ומה שריצ'רד תלר ואני

were always fascinated by --

הוקסמנו ממנו -

take behavioral finance,

אם ניקח את המימון ההתנהגותי,

make it behavioral finance on steroids

נהפוך אותו למימון התנהגותי על סטרואידים,

or behavioral finance 2.0

או מימון התנהגותי 2.0,

or behavioral finance in action --

או מימון התנהגותי בפעולה -

flip the challenges into solutions.

נהפוך את האתגרים לפתרונות.

And we came up with an embarrassingly simple solution

והגענו לפתרון מביך בפשטותו

called Save More, not today, Tomorrow.

הנקרא "חסכו יותר, לא היום, מחר."

How is it going to solve the challenges

איך זה יפתור את האתגרים

we chatted about?

עליהם דיברנו?

If you think about the problem

אם תחשבו על הבעיה

of bananas versus chocolates,

של בננות לעומת שוקולדים,

we think we're going to eat bananas next week.

אנחנו חושבים שנאכל בננה בשבוע הבא.

We think we're going to save more next year.

אנחנו חושבים שנחסוך יותר בשנה הבאה.

Save More Tomorrow

"חסכו יותר מחר"

invites employees

מזמין מעסיקים

to save more maybe next year --

לחסוך יותר אולי בשנה הבאה -

sometime in the future

מתי שהוא בעתיד

when we can imagine ourselves

כשאנו יכולים לדמיין את עצמנו

eating bananas,

אוכלים בננות,

volunteering more in the community,

מתנדבים יותר בקהילה,

exercising more and doing all the right things on the planet.

מתאמנים יותר ועושים את כל הדברים הנכונים בעולם.

Now we also talked about checking the box

עכשיו, דיברנו גם על סימון התיבה

and the difficulty of taking action.

והקושי לנקוט בפעולה.

Save More Tomorrow

"חסכו יותר מחר"

makes it easy.

הופך את זה לקל.

It's an autopilot.

זה טייס אוטומטי.

Once you tell me you would like to save more in the future,

ברגע שתאמרו לי שאתם רוצים לחסוך יותר בעתיד,

let's say every January

נניח בכל ינואר שיגיע,

you're going to be saving more automatically

אתם עומדים לחסוך יותר באופן אוטומטי

and it's going to go away from your paycheck to the 401(k) plan

וזה ירד מהתלוש שלכם לתכנית הפנסיה

before you see it, before you touch it,

לפני שתראו את זה, לפני שתגעו בזה,

before you get the issue

לפני שתתקלו בבעיה

of immediate gratification.

של סיפוק מיידי.

But what are we going to do about the monkeys

אבל מה נעשה בנוגע לקופים

and loss aversion?

ושנאת הפסד?

Next January comes

ינואר הבא מגיע

and people might feel that if they save more,

ואנשים עלולים לחוש שאם הם יחסכו יותר,

they have to spend less, and that's painful.

הם חייבים לבזבז פחות, וזה מכאיב.

Well, maybe it shouldn't be just January.

טוב, אולי לא כדאי שזה יהיה סתם בינואר.

Maybe we should make people save more

אולי כדאי שנכריח אנשים לחסוך יותר

when they make more money.

כשהם מרוויחים יותר.

That way, when they make more money, when they get a pay raise,

כך כשהם מרוויחים יותר, כשהם מקבלים העלאה,

they don't have to cut their spending.

הם לא חייבים לקצץ בהוצאות שלהם.

They take a little bit

הם לוקחים חלק קטן

of the increase in the paycheck home

מההעלאה בתלוש הביתה,

and spend more --

ומבזבזים יותר -

take a little bit of the increase

לוקחים חלק קטן מההעלאה

and put it in a 401(k) plan.

ושמים אותו בתכנית הפנסיה.

So that is the program,

אז זו התכנית,

embarrassingly simple,

מביכה בפשטותה,

but as we're going to see,

אבל כפי שנראה,

extremely powerful.

מאוד חזקה.

We first implemented it,

לראשונה יישמנו אותה,

Richard Thaler and I,

ריצ'רד תלר ואני,

back in 1998.

עוד ב 1998.

Mid-sized company in the Midwest,

חברה בינונית בצפון מרכז ארה"ב,

blue collar employees

עובדי צווארון כחול

struggling to pay their bills

המתקשים לשלם את החשבונות

repeatedly told us

אמרו לנו שוב ושוב

they cannot save more right away.

שהם לא יכולים לחסוך מיד.

Saving more today is not an option.

לחסוך היום אינה אופציה.

We invited them to save

הזמנו אותם לחסוך

three percentage points more

3% נקודות יותר

every time they get a pay raise.

כל פעם שהם מקבלים העלאה בשכר.

And here are the results.

והנה התוצאות.

We're seeing here a three and a half-year period,

אנחנו רואים כאן תקופה של 3.5 שנים,

four pay raises,

4 העלאות שכר,

people who were struggling to save,

אנשים שנאבקים לחסוך,

were saving three percent of their paycheck,

חסכו 3% מהשכר שלהם,

three and a half years later

3.5 שנים מאוחר יותר

saving almost four times as much,

חסכו כמעט פי 4 יותר,

almost 14 percent.

כמעט 14%.

And there's shoes and bicycles

והנה נעליים ואופניים

and things on this chart

ועוד דברים על הטבלה הזו

because I don't want to just throw numbers

כי אני לא רוצה סתם לזרוק מספרים

in a vacuum.

לחלל.

I want, really, to think about the fact

אני רוצה באמת לחשוב על העובדה

that saving four times more

שחסכון של פי 4 יותר

is a huge difference

הוא הבדל עצום

in terms of the lifestyle

במונחים של סגנון החיים

that people will be able to afford.

שהאנשים האלה יכלו להרשות לעצמם.

It's real.

זה אמיתי.

It's not just numbers on a piece of paper.

זה לא רק מספרים על חתיכת נייר.

Whereas with saving three percent,

כשאנשים חסכו 3%,

people might have to add nice sneakers

הם יכלו להוסיף לעצמם נעליים יפות

so they can walk,

כדי שיוכלו ללכת,

because they won't be able to afford anything else,

כי הם לא יכולים להרשות לעצמם משהו אחר,

when they save 14 percent

כשהם חוסכים 14%,

they might be able to maybe have nice dress shoes

הם יכולים אולי לקנות לעצמם נעליים חגיגיות

to walk to the car to drive.

כדי ללכת לרכב ולנהוג.

This is a real difference.

זה הבדל אמיתי.

By now, about 60 percent of the large companies

עד כה, בערך ל 60% מהחברות הגדולות

actually have programs like this in place.

יש תכניות כאלה.

It's been part of the Pension Protection Act.

זה הפך לחלק מהחוק להגנת הפנסיה.

And needless to say that Thaler and I

ומיותר לומר לתלר ואני

have been blessed to be part of this program

בורכנו בכך שאנו חלק מהתכנית הזו

and make a difference.

ואנו יכולים להשפיע.

Let me wrap

הרשו לי לסכם

with two key messages.

עם שני מסרים עיקריים.

One is behavioral finance

האחד הוא שמימון התנהגותי

is extremely powerful.

הוא חזק ביותר.

This is just one example.

זוהי רק דוגמא אחת.

Message two

מסר שני

is there's still a lot to do.

הוא שיש עוד הרבה מה לעשות.

This is really the tip of the iceberg.

זהו רק קצה הקרחון.

If you think about people and mortgages

אם תחשבו על אנשים ומשכנתאות

and buying houses and then not being able to pay for it,

ועל קניית בתים ללא היכולת לשלם עליהם,

we need to think about that.

אנחנו צריכים לחשוב על זה.

If you're thinking about people taking too much risk

אם אתם חושבים על אנשים שמסתכנים יותר מדי,

and not understanding how much risk they're taking

ולא מבינים את רמת הסיכון שהם לוקחים

or taking too little risk,

או מסתכנים פחות מדי,

we need to think about that.

אנחנו צריכים לחשוב על זה.

If you think about people spending a thousand dollars a year

אם תחשבו על אנשים שמוציאים $1,000 בשנה

on lottery tickets,

על כרטיסי הגרלה,

we need to think about that.

אנחנו צריכים לחשוב על זה.

The average actually,

הממוצע, בעצם,

the record is in Singapore.

השיא הוא בסינגפור.

The average household

משק הבית הממוצע

spends $4,000 a year on lottery tickets.

מוציא $4,000 על כרטיסי הגרלה.

We've got a lot to do,

יש לנו הרבה מה לעשות.

a lot to solve,

הרבה דברים לפתור,

also in the retirement area

גם בתחום הפנסיה

when it comes to what people do with their money

כשזה נוגע לשאלה מה אנשים עושים בכספם

after retirement.

לאחר הפרישה.

One last question:

שאלה אחת אחרונה:

How many of you feel comfortable

כמה מכם מרגישים בנוח

that as you're planning for retirement

שבעוד אתם מתכננים את הפרישה שלכם,

you have a really solid plan

יש לכם תכנית פנסיה באמת מוצקה

when you're going to retire,

לרגע בו תצאו לפנסיה,

when you're going to claim Social Security benefits,

כשתפנו לביטוח הלאומי,

what lifestyle to expect,

לאיזה סגנון חיים תצפו,

how much to spend every month

כמה כסף תוציאו בכל חודש,

so you're not going to run out of money?

כך שלא תפסידו את כל הכסף?

How many of you feel you have a solid plan for the future

כמה מכם חשים שיש לכם תכנית מוצקה לעתיד

when it comes to post-retirement decisions.

כשזה מגיע להחלטות שלאחר תקופת הפרישה.

One, two, three, four.

אחד, שניים, שלושה, ארבעה.

Less than three percent

פחות מ 3%

of a very sophisticated audience.

בקהל מאוד מתוחכם.

Behavioral finance has a long way.

למימון התנהגותי יש עדיין דרך ארוכה.

There's a lot of opportunities

ישנן הרבה הזדמנויות

to make it powerful again and again and again.

להפוך אותו לכלי משמעותי שוב ושוב.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)