A promising test for pancreatic cancer ... from a teenager | Jack Andraka

מתרגם: hila scherba מבקר: Sigal Tifferet

Have you ever experienced a moment in your life

האם חוויתם פעם רגע בחיים

that was so painful and confusing,

שהיה כל כך כואב ומבלבל

שכל מה שרציתם לעשות

that all you wanted to do

היה ללמוד כמה שאתם יכולים כדי להכניס בזה הגיון?

was learn as much as you could to make sense of it all?

When I was 13, a close family friend who was like an uncle to me

כשאני הייתי בן 13, חבר משפחה קרוב

שהיה כמו דוד בשבילי

passed away from pancreatic cancer.

נפטר מסרטן הלבלב.

When the disease hit so close to home,

כשהמחלה מכה כל כך קרוב לבית,

I knew I needed to learn more.

ידעתי שאני צריך ללמוד יותר,

So I went online to find answers.

אז ניגשתי לאינטרנט כדי למצוא תשובות.

Using the Internet, I found a variety of statistics on pancreatic cancer,

דרך האינטרנט, מצאתי מגוון סטטיסטיקות

על סרטן הלבלב,

and what I had found shocked me.

ומה שמצאתי הדהים אותי.

יותר מ-85% ממקרי סרטן הלבלב

Over 85 percent of all pancreatic cancers are diagnosed late,

מאובחנים מאוחר,

when someone has less than a two percent chance of survival.

כשלחולה יש פחות מ-2% סיכויי הישרדות.

Why are we so bad at detecting pancreatic cancer?

למה אנחנו כל כך גרועים בגילוי של סרטן הלבלב?

The reason?

הסיבה? הרפואה המודרנית של היום

Today's current "modern" medicine is a 60-year-old technique.

משתמשת בטכניקה בת 60 שנה.

That's older than my dad.

זה מבוגר יותר מאבא שלי.

(Laughter)

(צחוק)

But also, it's extremely expensive, costing 800 dollars per test,

אבל גם, הבדיקה יקרה מאוד,

יותר מ-800 דולר לבדיקה,

and it's grossly inaccurate, missing 30 percent of all pancreatic cancers.

והיא לא מדוייקת בצורה מזעזעת,

כאשר היא מפספסת 30% ממקרי סרטן הלבלב.

Your doctor would have to be ridiculously suspicious that you have the cancer

הרופא שלך יצטרך ממש לחשוד

שיש לך את הסרטן הזה על מנת לתת לך את הבדיקה הזו.

in order to give you this test.

Learning this, I knew there had to be a better way.

אחרי שלמדתי את זה, ידעתי שחייבת להיות דרך טובה יותר.

So, I set up scientific criteria

אז הגדרתי קריטריון מדעי

as to what a sensor would have to look like

לאיך בדיקה צריכה להיראות

in order to effectively diagnose pancreatic cancer.

על מנת לאבחן באופן יעיל את סרטן הלבלב.

The sensor would have to be:

הבדיקה תצטרך להיות לא יקרה, מהירה,

inexpensive, rapid, simple, sensitive,

פשוטה, רגישה,סלקטיבית,

selective, and minimally invasive.

וכמה שפחות חודרנית.

עכשיו, יש סיבה למה הבדיקה הזו

Now, there's a reason why this test hasn't been updated in over six decades.

לא עודכנה מעל לשישה עשורים,

And that's because when we're looking for pancreatic cancer,

וזה מכיוון שכשאנחנו מסתכלים על סרטן הלבלב,

we're looking at your bloodstream,

אז אנחנו מסתכלים על זרם הדם,

שהוא כבר מלא בהמון המון חלבונים,

which is already abundant in all these tons and tons of protein,

and you're looking for this miniscule difference in this tiny amount of protein.

ואתה מחפש אחרי שינוי זעיר

בכמות מזערית של חלבון,

Just this one protein.

חלבון אחד בלבד.

זה כמעט בלתי אפשרי.

That's next to impossible.

למרות זאת, לא נרתעתי עקב אופטימיות הנעורים שלי --

However, undeterred due to my teenage optimism --

(Laughter)

(מחיאות כפיים) --

(Applause)

I went online to a teenager's two best friends, Google and Wikipedia.

נכנסתי לאינטרנט, לשני חבריו הטובים ביותר של מתבגר,

גוגל וויקיפדיה.

I got everything for my homework from those two sources.

קיבלתי את כל מה שאני צריך לשיעורי הבית משני המקורות האלו.

(Laughter)

ומה שמצאתי היה מאמר

And what I had found was an article

that listed a database of over 8,000 different proteins

שרשם מאגר מידע של יותר מ-8,000 חלבונים שונים

that are found when you have pancreatic cancer.

שנמצאים בדם כשאדם חולה בסרטן הלבלב.

So, I decided to go and make it my new mission

אז החלטתי לצאת ולהפוך את זה למשימה שלי

to go through all these proteins,

לעבור על כל החלבונים האלו ולראות מי מהם

and see which ones could serve as a bio-marker for pancreatic cancer.

יכול להוות סמן ביולוגי לסרטן הלבלב.

וכדי להפוך את זה לקצת יותר קל לעצמי,

And to make it a bit simpler for myself,

I decided to map out scientific criteria, and here it is.

החלטתי לבנות אמת מידה מדעית. והנה היא.

Essentially, first, the protein would have to be found in all pancreatic cancers,

קודם כל, החלבון צריך להימצא

בכל סוגי סרטן הלבלב, ברמות גבוהות בזרם הדם,

at high levels in the bloodstream,

בשלבים המוקדמים ביותר, אבל רק בסרטן.

in the earliest stages, but also only in cancer.

And so I'm just plugging and chugging through this gargantuan task,

אז חקרתי וחפרתי במשימה הענקית הזו,

and finally, on the 4,000th try,

ובסופו של דבר, בנסיון ה-4000,

when I'm close to losing my sanity,

כשאני קרוב לאובדן השפיות,

I find the protein.

אני מצאתי את החלבון.

And the name of the protein I'd located was called mesothelin,

והשם של החלבון שמצאתי

היה מזותלין (mesothelin)

and it's just your ordinary, run-of-the-mill type protein,

וזה חלבון מאוד פשוט ורגיל,

unless, of course, you have pancreatic, ovarian or lung cancer,

אלא אם כן,כמובן, יש לך סרטן הלבלב,

סרטן הרחם, או סרטן הריאות,

in which case it's found at these very high levels in your bloodstream.

אז הוא נמצא ברמות מאוד גבוהות בדם.

But also, the key is that it's found in the earliest stages of the disease,

אבל הכי חשוב הוא

שהחלבון נמצא בשלבים המוקדמים ביותר של המחלה,

when someone has close to 100 percent chance of survival.

כשלמישהו יש קרוב ל-100% סיכויי הישרדות.

.

אז עכשיו כשמצאתי חלבון אמין שאני יכול לגלות,

So now that I'd found a reliable protein I could detect,

I then shifted my focus to actually detecting that protein,

התמקדתי בזיהוי החלבון,

and thus, pancreatic cancer.

ודרכו - זיהוי סרטן הלבלב.

עכשיו, פריצת הדרך שלי באה במקום מאוד לא סביר,

Now, my breakthrough came in a very unlikely place,

possibly the most unlikely place for innovation --

אולי המקום הכי לא סביר להמצאה חדשנית:

שיעור ביולוגיה בתיכון,

my high school biology class, the absolute stifler of innovation.

ההיפך המושלם מחדשנות.

(Laughter)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

(Applause)

הגנבתי פנימה מאמר על דברים שנקראים

And I had snuck in this article on these things called carbon nanotubes,

ננו-צינוריות פחמן, צינור ארוך וצר של פחמן,

and that's just a long, thin pipe of carbon

that's an atom thick, and one 50,000th the diameter of your hair.

בעובי של אטום

ואחד חלקי 50,000 מהקוטר של שערה.

And despite their extremely small sizes,

ולמרות הגודל הכל כך קטן שלהם,

they have these incredible properties.

יש להם תכונות מדהימות.

They're kind of like the superheroes of material science.

הם מעין גיבורי העל של מדע החומרים.

ובזמן שאני קראתי את המאמר הזה בסתר

And while I was sneakily reading this article under my desk in my biology class,

מתחת לשולחן בשיעור ביולוגיה,

we were supposed to be paying attention to these other kind of cool molecules,

היינו אמורים לשים לב

לסוג אחר של מולקולות מגניבות שנקראות - נוגדנים.

called antibodies.

And these are pretty cool because they only react

הם די מגניבים כי הם מגיבים

with one specific protein,

רק עם חלבון אחד ספציפי,

but they're not nearly as interesting as carbon nanotubes.

אבל הם הרבה פחות מעניינים מננו-צינוריות פחמן.

אז ישבתי בשיעור,

And so then, I was sitting in class, and suddenly it hit me:

ופתאום זה היכה בי:

I could combine what I was reading about, carbon nanotubes,

אני יכול לשלב את מה שאני קראתי עליו,

ננו-צינוריות פחמן,

with what I was supposed to be thinking about, antibodies.

עם מה שאני הייתי אמור לחשוב עליו, נוגדנים.

Essentially, I could weave a bunch of these antibodies

בעקרון, אני יכול לארוג כמה נוגדנים כאלה

into a network of carbon nanotubes,

לתוך רשת של ננו-צינוריות פחמניות

such that you have a network that only reacts with one protein,

באופן שבו תהיה רשת

שתגיב רק עם חלבון מסוים,

but also, due to the properties of these nanotubes,

אבל בנוסף, עקב התכונות של הנוגדנים האלו,

it will change its electrical properties,

היא תשנה את המאפיינים החשמליים שלה

based on the amount of protein present.

על פי הכמות הנוכחית של החלבון.

However, there's a catch.

עם זאת, יש בעיה.

These networks of carbon nanotubes are extremely flimsy.

רשתות של ננו-צינוריות פחמן הן שבריריות מאוד,

ומכיוון שהן כל כך עדינות, הן צריכות תמיכה.

And since they're so delicate, they need to be supported.

So that's why I chose to use paper.

וזו הסיבה שבחרתי להשתמש בנייר.

Making a cancer sensor out of paper is about as simple

להכין גלאי לסרטן מנייר

זה פשוט בערך כמו להכין עוגיות שוקולד צ'יפס,

as making chocolate chip cookies, which I love.

שאני אוהב.

(Laughs)

You start with some water, pour in some nanotubes,

מתחילים עם קצת מים, שופכים קצת ננו-צינוריות,

add antibodies, mix it up, take some paper, dip it, dry it,

מוסיפים נוגדנים, מערבבים את הכל,

לוקחים נייר, טובלים אותו, מייבשים אותו,

and you can detect cancer.

ואתה יכול לגלות סרטן.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

Then, suddenly, a thought occurred

ואז, פתאום, מחשבה עלתה

that kind of put a blemish on my amazing plan here.

שפגמה קצת בתוכנית המדהימה הזו.

I can't really do cancer research on my kitchen countertop.

אני לא ממש יכול לעשות מחקר על סרטן

על הדלפק שבמטבח שלי.

My mom wouldn't really like that.

אימא שלי לא ממש תהיה מרוצה.

So instead, I decided to go for a lab.

אז החלטתי ללכת על מעבדה.

So I typed up a budget, a materials list, a timeline, and a procedure,

אז בניתי תקציב, רשימת חומרים,

ציר זמן, ותהליך,

and I emailed it to 200 different professors

ושלחתי באימייל ל-200 פרופסורים שונים

at Johns Hopkins University and the National Institutes of Health --

באוניברסיטת ג'ונס הופקינס

ובמכון הלאומי לבריאות,

essentially, anyone that had anything to do with pancreatic cancer.

בעיקרון, לכל אחד שהיה קשור לחקר סרטן הלבלב.

I sat back waiting for these positive emails to be pouring in,

ישבתי וחיכיתי לאימיילים עם התשובות החיוביות שיתחילו לזרום,

saying, "You're a genius! You're going to save us all!"

שיגידו - "אתה גאון!"

"אתה הולך להציל את כולנו"

And --

ו - (צחוק)

(Laughter)

Then reality took hold, and over the course of a month,

אז המציאות תפסה

ובמשך חודש

I got 199 rejections out of those 200 emails.

קיבלתי 199 דחיות מתוך 200 האימיילים ששלחתי.

פרופסור אחד אפילו עבר על כל ההליך שלי,

One professor even went through my entire procedure,

painstakingly -- I'm not really sure where he got all this time --

ובאופן קפדני, אני לא ממש בטוח מאיפה היה לו את הזמן,

and he went through and said why each and every step

עבר על ההליך וציין למה כל שלב וכל צעד

was like the worst mistake I could ever make.

היו הטעות הכי גדולה שאני יכול לעשות.

Clearly, the professors did not have as high of an opinion of my work as I did.

כמובן שלפרופסורים לא הייתה

דעה כל כך טובה על העבודה שלי כמו שלי הייתה.

למרות זאת, היתה נקודת אור.

However, there is a silver lining.

One professor said, "Maybe I might be able to help you, kid."

פרופסור אחד אמר - "אולי אני אוכל לעזור לך, ילד."

So, I went in that direction.

אז הלכתי בכיוון הזה.

(Laughter)

(צחוק)

As you can never say no to a kid.

כי אי אפשר לסרב לילד.

And so then, three months later,

3 חודשים מאוחר יותר,

I finally nailed down a harsh deadline with this guy,

סוף סוף קבעתי דדליין עם האיש הזה,

and I get into his lab, I get all excited, and then I sit down,

והגעתי למעבדה שלו,

התרגשתי מאוד ואז ישבתי,

I start opening my mouth and talking,

התחלתי לפתוח את הפה ולדבר,

וחמש שניות אחר כך הוא קורא לדוקטור נוסף.

and five seconds later, he calls in another Ph.D.

Ph.D.s just flock into this little room,

דוקטורים התחילו להיכנס לחדר,

and they're just firing these questions at me,

וכולם התחילו לזרוק לעברי שאלות,

and by the end, I kind of felt like I was in a clown car.

ולקראת הסוף התחלתי להרגיש כאילו אני במכונית של ליצנים.

There were 20 Ph.D.s, plus me and the professor

היו שם 20 דוקטורים בנוסף אליי ולפרופסור

מצטופפים בתוך משרד קטן

crammed into this tiny office space,

with them firing these rapid-fire questions at me,

כשהם לא מפסיקים לזרוק לעברי שאלות,

trying to sink my procedure.

בניסיון להפריך את ההליך שלי.

How unlikely is that? I mean, pshhh.

כמה לא אופייני זה? אני מתכוון, פששש.

(Laughter)

(צחוק)

However, subjecting myself to that interrogation --

למרות זאת, כשנכנסתי לתוך החקירה הזו,

I answered all their questions, and I guessed on quite a few

עניתי על כל השאלות שלהם,

וניחשתי חלק לא קטן מהם אבל עניתי נכון,

but I got them right --

ובסופו של דבר השגתי את חלל המעבדה שאני צריך.

and I finally landed the lab space I needed.

But it was shortly afterwards that I discovered my once brilliant procedure

אבל זמן קצר לאחר מכן אני גיליתי

שההליך הגאוני שלי

had something like a million holes in it,

הכיל משהו כמו מיליון חורים,

and over the course of seven months,

ובמשך שבעת החודשים הבאים

I painstakingly filled each and every one of those holes.

מילאתי באופן קפדני את כל אחד ואחד מהחורים הללו.

The result?

התוצאה? גלאי נייר קטן אחד

One small paper sensor that costs three cents and takes five minutes to run.

שעולה 3 סנט ולוקח להריץ אותו כ-3 דקות.

This makes it 168 times faster,

זה הופך את זה לפי 168 מהיר יותר,

over 26,000 times less expensive,

יותר מ-26,000 פעם זול יותר,

and over 400 times more sensitive than our current standard

ופי 400 רגיש יותר

מהשיטה העכשווית לגילוי סרטן הלבלב.

for pancreatic cancer detection.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

One of the best parts of the sensor, though,

אבל אחד הדברים הטובים ביותר בגלאי

הוא שיש לו קרוב ל-100% דיוק,

is that it has close to 100 percent accuracy,

and can detect the cancer in the earliest stages,

ויכול לגלות את הסרטן בשלבים המוקדמים ביותר

כשלבן אדם יש קרוב ל-100% סיכויי הישרדות.

when someone has close to 100 percent chance of survival.

And so in the next two to five years,

כך שב-2-5 השנים הקרובות

this sensor could potentially lift the pancreatic cancer survival rates

לגלאי הזה יש את הפוטנציאל להעלות את אחוזי ההישרדות מסרטן הלבלב

from a dismal 5.5 percent to close to 100 percent,

מ- 5.5% עגום

לקרוב ל-100%,

and it would do similar for ovarian and lung cancer.

והוא יעשה זאת גם לסרטן הרחם וסרטן הריאות.

אבל זה לא ייגמר שם.

But it wouldn't stop there.

By switching out that antibody,

על ידי החלפת הנוגדן,

you can look at a different protein, thus, a different disease --

אפשר יהיה לבדוק חלבון אחר,

כלומר, מחלה אחרת,

potentially any disease in the entire world.

ובפוטנציה - כל מחלה ברחבי העולם.

So that ranges from heart disease, to malaria, HIV, AIDS,

כך שמרחב הגילוי הוא ממחלות לב

למלריה, HIV, איידס,

as well as other forms of cancer -- anything.

כמו גם צורות אחרות של סרטן -- כל דבר.

And so, hopefully one day,

כך שבתקווה רבה, יום אחד

we can all have that one extra uncle,

לכולנו יהיה את הדוד הנוסף,

that one mother, that one brother, sister,

האימא, האח, אחות,

יוכל להיות לנו את חבר המשפחה שאנחנו אוהבים,

we can have that one more family member to love.

ושהלבבות שלנו ייפטרו מהמעמסה של מחלה

And that our hearts will be rid of that one disease burden

that comes from pancreatic, ovarian and lung cancer,

שמגיע מסרטן הלבלב, סרטן הרחם וסרטן הריאות,

and potentially any disease.

ואולי כל מחלה,

But through the Internet, anything is possible.

שדרך האינטרנט הכל אפשרי.

Theories can be shared,

אפשר לשתף תיאוריות,

and you don't have to be a professor with multiple degrees

ואתה לא חייב להיות פרופסור

עם תארים מרובים כדי שהרעיונות שלך יוערכו.

to have your ideas valued.

It's a neutral space, where what you look like, age or gender --

זה מקום נייטרלי,

שבו איך שאתה נראה, הגיל שלך, והמין שלך,

it doesn't matter.

הם לא משנים.

It's just your ideas that count.

רק הרעיונות שלך נחשבים.

בשבילי, הכל קשור בהסתכלות על האינטרנט

For me, it's all about looking at the Internet in an entirely new way,

באופן חדש לגמרי

to realize that there's so much more to it

וההבנה שיש בו כל כך הרבה מעבר

than just posting duck-face pictures of yourself online.

ללשלוח תמונות עם פרצוף ברווז אונליין.

(Laughter)

אפשר לשנות את העולם.

You could be changing the world.

So if a 15 year-old who didn't even know what a pancreas was

כך שאם בן 15

שאפילו לא ידע מה זה לבלב

could find a new way to detect pancreatic cancer --

יכול למצוא דרך חדשה לגילוי סרטן הלבלב

רק תנסו לדמיין מה אתם יכולים לעשות.

just imagine what you could do.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)