The illusion of consciousness | Dan Dennett

מתרגם: Avihu Turzion מבקר: Ido Dekkers

אספר לכם על בעיה שיש לי:

So I'm going to speak about a problem that I have

and that's that I'm a philosopher.

אני פילוסוף.

(Laughter)

(צחוק)

When I go to a party and people ask me what do I do

כשאני בא למסיבה ואנשים שואלים אותי במה אני עוסק,

and I say, "I'm a professor," their eyes glaze over.

ואני עונה: "אני פרופסור", עיניהם מזדגגות.

When I go to an academic cocktail party

כשאני הולך למסיבת קוקטייל של אקדמאים,

and there are all the professors around, they ask me what field I'm in

וכל הפרופסורים מסביב שואלים אותי מה התחום שלי

ואני עונה: "פילוסופיה" - עיניהם מזדגגות.

and I say, "philosophy" -- their eyes glaze over.

(Laughter)

(צחוק)

When I go to a philosopher's party

כשאני הולך למסיבה של פילוסופים...

(Laughter)

(צחוק)

והם שואלים אותי על מה אני עובד ואני עונה: "תודעה",

and they ask me what I work on and I say, "consciousness,"

their eyes don't glaze over -- their lips curl into a snarl.

עיניהם לא מזדגגות;

הם חושפים שיניים ונוהמים.

(Laughter)

(צחוק)

And I get hoots of derision and cackles and growls

ואני סופג קריאות בוז, לעג, גיחוכים ונהמות,

because they think, "That's impossible! You can't explain consciousness."

כי הם חושבים, "זה בלתי-אפשרי! אי-אפשר להסביר תודעה."

The very chutzpah of somebody thinking

בכלל, "החוצפה" שיש למישהו לטעון

that you could explain consciousness is just out of the question.

שהוא יכול להסביר תודעה - זה לא בא בחשבון.

חברי המנוח, בוב נוזיק, פילוסוף מצוין,

My late, lamented friend Bob Nozick, a fine philosopher,

באחד מספריו, "הסברים פילוסופיים,"

in one of his books, "Philosophical Explanations,"

is commenting on the ethos of philosophy --

מעיר על האתוס של הפילוסופיה --

הדרך שבה הפילוסופים עוסקים בענייניהם -- והוא אומר,

the way philosophers go about their business.

And he says, you know, "Philosophers love rational argument."

"פילוסופים אוהבים טיעונים הגיוניים."

And he says, "It seems as if the ideal argument

והוא אומר, "נראה שהטיעון האידיאלי

for most philosophers is you give your audience the premises

"בעיני רוב הפילוסופים הוא להציג לקהל שלך הנחה,

and then you give them the inferences and the conclusion,

"ואז לתת להם את ההיקש ואת המסקנה,

"ואם הם לא מקבלים את המסקנה, הם מתים!

and if they don't accept the conclusion, they die.

Their heads explode." The idea is to have an argument

"הראשים שלהם מתפוצצים."

הרעיון הוא להביא טיעון כל-כך חזק,

that is so powerful that it knocks out your opponents.

עד שהוא יפיל את המתנגדים.

אך למען האמת זה לא משנה את דעתם של אנשים.

But in fact that doesn't change people's minds at all.

קשה מאוד לשנות דעות לגבי דברים כמו תודעה,

It's very hard to change people's minds

about something like consciousness,

and I finally figured out the reason for that.

וסוף סוף הבנתי את הסיבה לכך.

הסיבה לכך היא שכולם מומחים לתודעה.

The reason for that is that everybody's an expert on consciousness.

שמענו לפני כמה ימים שלכולם יש דעות מוצקות לגבי משחקי מחשב.

We heard the other day that everybody's got a strong opinion about video games.

They all have an idea for a video game, even if they're not experts.

לכל אחד יש רעיון למשחק מחשב, אפילו אם הוא לא מומחה.

But they don't consider themselves experts on video games;

אבל אנשים לא רואים עצמם מומחים למשחקי מחשב,

יש להם רק דעות מוצקות.

they've just got strong opinions.

I'm sure that people here who work on, say, climate change

אני בטוח שאנשים כאן שעובדים, נניח,

על שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית, או עתיד האינטרנט,

and global warming, or on the future of the Internet,

נתקלים באנשים בעלי דעות מוצקות מאד

encounter people who have very strong opinions

לגבי העתיד לבוא.

about what's going to happen next.

But they probably don't think of these opinions as expertise.

אך הם ודאי לא מתייחסים לדעות אלו כאל מומחיות.

אלה פשוט דעות מוצקות.

They're just strongly held opinions.

But with regard to consciousness, people seem to think,

אך כשמדובר בתודעה, נראה שאנשים חושבים...

each of us seems to think, "I am an expert.

כל אחד מאיתנו חושב: "אני מומחה.

Simply by being conscious, I know all about this."

"מעצם זה שאני מודע, אני יודע על זה הכל."

And so, you tell them your theory and they say,

אז אתה מסביר להם את התיאוריה שלך,

והם אומרים: "לא, לא, ככה לא עובדת תודעה!

"No, no, that's not the way consciousness is!

No, you've got it all wrong."

"לא, בלבלת פה הכול."

And they say this with an amazing confidence.

והם אומרים את זה בבטחון מדהים.

And so what I'm going to try to do today

אז מה שאנסה לעשות היום

is to shake your confidence. Because I know the feeling --

הוא לערער את הבטחון שלכם. כי אני מכיר את התחושה --

אני יכול להרגיש זאת בעצמי.

I can feel it myself.

אני רוצה לערער את הבטחון שלכם

I want to shake your confidence that you know your own innermost minds --

בכך שאתם מכירים את נבכי המוח שלכם --

בכך שאתם עצמכם שולטים בתודעה שלכם.

that you are, yourselves, authoritative about your own consciousness.

That's the order of the day here.

זה סדר היום כאן.

Now, this nice picture shows a thought-balloon, a thought-bubble.

התמונה הנחמדה הזו מראה בלון-מחשבה. בועת-מחשבה.

I think everybody understands what that means.

אני חושב שכולם מבינים מה זה אומר.

That's supposed to exhibit the stream of consciousness.

זה אמור לייצג את זרם התודעה.

This is my favorite picture of consciousness that's ever been done.

זהו איור התודעה האהוב עלי ביותר, שנוצר אי-פעם.

It's a Saul Steinberg of course -- it was a New Yorker cover.

היא של סול סטיינברג כמובן היא הופיעה על שער ה"ניו-יורקר".

And this fellow here is looking at the painting by Braque.

והבחור כאן מסתכל על ציור של בראק.

וזה מזכיר לו "ברוק", "ברק", "בארק" (נביחה), כלב פודל,

That reminds him of the word baroque, barrack, bark, poodle,

Suzanne R. -- he's off to the races.

סוזאן ר. -- הוא כבר בענייני מירוצים.

There's a wonderful stream of consciousness here

יש כאן זרם נפלא של תודעה

and if you follow it along, you learn a lot about this man.

ואם עוקבים אחריו, אפשר ללמוד הרבה על הבחור.

מה שאני עוד אוהב מאד בתמונה הזו,

What I particularly like about this picture, too,

הוא שסטיינברג תיאר את הבחור

is that Steinberg has rendered the guy

in this sort of pointillist style.

בסגנון הציור בנקודות,

שמזכיר לנו, כפי שרוד ברוקס אמר אתמול:

Which reminds us, as Rod Brooks was saying yesterday:

what we are, what each of us is -- what you are, what I am --

שמה שאנחנו, מה שכל אחד מאיתנו --

-- מה שאתם, מה שאני --

הוא כ-100 טריליון רובוטים תאיים קטנים.

is approximately 100 trillion little cellular robots.

That's what we're made of.

מזה אנו עשויים.

אין שום חומר אחר. אנו בנויים רק מתאים,

No other ingredients at all. We're just made of cells, about 100 trillion of them.

בערך 100 טריליון כאלה.

Not a single one of those cells is conscious;

אף לא אחד מהתאים האלה הוא בעל תודעה,

not a single one of those cells knows who you are, or cares.

אף תא כזה לא יודע מי אתם, או אפילו איכפת לו.

Somehow, we have to explain

איכשהו, אנחנו צריכים להסביר

how when you put together teams, armies, battalions

כשאתה מגבש יחד צוותים, צבאות, גדודים

of hundreds of millions of little robotic unconscious cells --

של מאות מיליוני רובוטים תאיים חסרי תודעה --

not so different really from a bacterium, each one of them --

לא שונים בהרבה מחיידקים, כל אחד מהם --

the result is this. I mean, just look at it.

התוצאה היא זו. פשוט תסתכלו על זה.

The content -- there's color, there's ideas, there's memories,

התוכן -- יש כאן צבע, רעיונות, זיכרונות, היסטוריה

there's history. And somehow all that content of consciousness

ואיכשהו, כל תכולת התודעה הזו

מושגת ע"י הפעילות הטרודה של המוני הנוירונים האלה.

is accomplished by the busy activity of those hoards of neurons.

איך זה אפשרי?

How is that possible? Many people just think it isn't possible at all.

הרבה אנשים חושבים שזה פשוט בלתי-אפשרי.

הם חושבים: "לא, לא יכול להיות שום הסבר נטורליסטי לתודעה."

They think, "No, there can't be any

sort of naturalistic explanation of consciousness."

זה ספר נחמד מאד של חבר שלי, לי סיגל,

This is a lovely book by a friend of mine named Lee Siegel,

שהוא בעצם מרצה לדתות באוניברסיטת הוואי,

who's a professor of religion, actually, at the University of Hawaii,

הוא קוסם מומחה

and he's an expert magician, and an expert

ומומחה בקסם הרחוב בהודו, שזה נושא הספר,

on the street magic of India, which is what this book is about,

"Net of Magic."

"רשת של קסם"

And there's a passage in it which I would love to share with you.

ויש בו פיסקה שאני רוצה לחלוק עמכם.

It speaks so eloquently to the problem.

היא מתארת את הבעיה ברהיטות רבה.

"'I'm writing a book on magic,' I explain, and I'm asked, 'Real magic?'

"'אני כותב ספר על קסם,' אני מסביר, ושואלים אותי, 'קסם אמיתי?'

By 'real magic,' people mean miracles,

"ב'קסם אמיתי', אנשים מתכוונים לניסים,

thaumaturgical acts, and supernatural powers.

"כישוף וכוחות על-טבעיים.

'No,' I answer. 'Conjuring tricks, not real magic.'

"'לא,' אני עונה. 'אחיזת-עיניים, לא קסם אמיתי.'

'Real magic,' in other words, refers to the magic that is not real;

"קסם אמיתי, במלים אחרות, מתייחס לקסם שאינו אמיתי,

while the magic that is real, that can actually be done, is not real magic."

"ואילו קסם אמיתי, שבאמת ניתן לביצוע,

"איננו קסם אמיתי."

(צחוק)

(Laughter)

כך הרבה אנשים מתייחסים לתודעה.

Now, that's the way a lot of people feel about consciousness.

(צחוק)

(Laughter)

Real consciousness is not a bag of tricks.

תודעה אמיתית אינה שק מלא טריקים.

If you're going to explain this as a bag of tricks,

אם מנסים לתאר אותה כשק של טריקים,

then it's not real consciousness, whatever it is.

אז זו לא תודעה אמיתית, מה שזה לא יהיה.

And, as Marvin said, and as other people have said,

ומרווין ואנשים נוספים אמרו:

"Consciousness is a bag of tricks."

"התודעה היא אכן שק מלא טריקים."

זה אומר שהרבה אנשים נשארים לגמרי לא-מרוצים וספקניים

This means that a lot of people are just left completely dissatisfied

and incredulous when I attempt to explain consciousness.

כשאני מנסה להסביר את התודעה.

So this is the problem. So I have to

אז זו הבעיה. אז אני צריך לנסות

do a little bit of the sort of work

לעשות קצת מהעבודה

that a lot of you won't like,

שרבים מכם לא אוהבים,

מאותה הסיבה שאינכם רוצים שיסבירו לכם איך מבצעים קסם.

for the same reason that you don't like to see

a magic trick explained to you.

How many of you here, if somebody -- some smart aleck --

כמה מכם כאן, אם -- אם איזה חכמולוג --

starts telling you how a particular magic trick is done,

מתחיל להסביר לכם איך עושים קסם מסוים,

you sort of want to block your ears and say, "No, no, I don't want to know!

כמה מכם רוצים לסתום את האזניים ולומר: "לא, אינני רוצה לשמוע!

Don't take the thrill of it away. I'd rather be mystified.

"אל תיקח ממני את הריגוש. אני מעדיף את המיסתורין.

Don't tell me the answer."

"אל תגלה לי את התשובה."

גיליתי שהרבה אנשים מתייחסים כך לתודעה.

A lot of people feel that way about consciousness, I've discovered.

And I'm sorry if I impose some clarity, some understanding on you.

ואני מצטער אם אני כופה עליכם קצת בהירות והבנה.

You'd better leave now if you don't want to know some of these tricks.

כדאי שתלכו עכשיו

אם אינכם רוצים להכיר כמה מהטריקים האלה.

But I'm not going to explain it all to you.

אבל לא אסביר לכם הכל.

אני עומד לעשות מה שפילוסופים עושים.

I'm going to do what philosophers do.

Here's how a philosopher explains the sawing-the-lady-in-half trick.

כך פילוסוף מסביר את הטריק של ניסור אשה לשניים.

מכירים את הטריק של ניסור אשה לשניים?

You know the sawing-the-lady-in-half trick?

The philosopher says, "I'm going to explain to you how that's done.

אומר הפילוסוף: "אסביר לכם איך זה נעשה.

You see, the magician doesn't really saw the lady in half."

"הקוסם לא באמת מנסר את האשה לשניים."

(Laughter)

(צחוק)

"He merely makes you think that he does."

"הוא רק גורם לכם לחשוב שהוא ניסר אותה."

ואתם שואלים: "ואיך הוא עושה זאת?"

And you say, "Yes, and how does he do that?"

He says, "Oh, that's not my department, I'm sorry."

והוא עונה: "זה לא התחום שלי, מצטער."

(Laughter)

(צחוק)

So now I'm going to illustrate how philosophers explain consciousness.

אז עכשיו אדגים איך פילוסופים מסבירים את התודעה.

But I'm going to try to also show you

אך אני גם אנסה להראות לכם

that consciousness isn't quite as marvelous --

שהתודעה איננה כה נפלאה --

your own consciousness isn't quite as wonderful --

שהתודעה שלכם לא כל-כך נהדרת

as you may have thought it is.

כמו שאולי חשבתם שהיא.

This is something, by the way, that Lee Siegel talks about in his book.

זה משהו, אגב, שלי סיגל מדבר עליו בספרו.

He marvels at how he'll do a magic show, and afterwards

הוא מתפלא על כך שהוא מבצע מופע קסמים, ואח"כ

people will swear they saw him do X, Y, and Z. He never did those things.

אנשים נשבעים שהם ראו אותו עושה א, ב, ו-ג',

הוא בכלל לא עשה אותם.

He didn't even try to do those things.

הוא אפילו לא ניסה לעשות אותם.

People's memories inflate what they think they saw.

הזכרון של האנשים מנפח את מה שהם חושבים שראו.

And the same is true of consciousness.

ואותו הדבר נכון גם לגבי התודעה.

Now, let's see if this will work. All right. Let's just watch this.

כעת נראה אם זה יעבוד.

בסדר. בואו פשוט נצפה בזה.

התבוננו היטב.

Watch it carefully.

אני עובד עם אמן הנפשה ממוחשבת

I'm working with a young computer-animator documentarian

ויוצר סרטים תיעודיים צעיר בשם ניק דימר,

named Nick Deamer, and this is a little demo that he's done for me,

וזו הדגמה קטנה שהוא הכין לי,

part of a larger project some of you may be interested in.

חלק מפרויקט גדול יותר שחלקכם אולי תתעניינו בו.

We're looking for a backer.

אנחנו מחפשים נותן-חסות.

It's a feature-length documentary on consciousness.

זה סרט תיעודי באורך מלא על התודעה.

OK, now, you all saw what changed, right?

בסדר. כולכם ראיתם מה השתנה, נכון?

כמה מכם זיהו שכל אחד מהריבועים האלה שינה צבע?

How many of you noticed that every one of those squares changed color?

Every one. I'll just show you by running it again.

כולם. אריץ שוב ואראה לכם.

אפילו כשיודעים שהם עומדים להחליף צבע,

Even when you know that they're all going to change color,

קשה מאד לשים לב.

it's very hard to notice. You have to really concentrate

צריך ממש להתרכז כדי לקלוט משהו מהשינויים.

to pick up any of the changes at all.

Now, this is an example -- one of many --

זאת דוגמה -- אחת מיני רבות --

of a phenomenon that's now being studied quite a bit.

של תופעה שנחקרת כעת לא מעט.

It's one that I predicted in the last page or two of my

זו תופעה שחזיתי בעמוד או שניים האחרונים של ספרי מ-1991,

1991 book, "Consciousness Explained,"

"התודעה: הסבר",

where I said if you did experiments of this sort,

שבו אמרתי שאם עושים ניסויים כאלה,

you'd find that people were unable to pick up really large changes.

מוצאים שהרבה אנשים לא מסוגלים לקלוט שינויים ממש גדולים.

If there's time at the end,

אם יישאר זמן,

I'll show you the much more dramatic case.

אראה לכם מקרה הרבה יותר דרמטי.

Now, how can it be that there are all those changes going on,

איך ייתכן שכל השינויים האלה מתרחשים,

and that we're not aware of them?

ואנו לא מודעים להם?

ובכן, מוקדם יותר היום,

Well, earlier today, Jeff Hawkins mentioned the way your eye saccades,

ג'ף הוקינס הזכיר תנועה מהירה וחריגה של העין,

the way your eye moves around three or four times a second.

שבה העין מתורצצת שלוש או ארבע פעמים בשניה.

He didn't mention the speed. Your eye is constantly in motion,

הוא לא הזכיר את המהירות. העין נמצאת בתנועה מתמדת,

moving around, looking at eyes, noses, elbows,

מתרוצצת, מסתכלת על עיניים, אפים, מרפקים,

looking at interesting things in the world.

מסתכלת על דברים מעניינים בעולם.

And where your eye isn't looking,

והיכן שהעין אינה מתבוננת,

you're remarkably impoverished in your vision.

אתם ממש לקויי ראייה.

That's because the foveal part of your eye,

זה בגלל שהשקע הקטן בעין שלכם,

which is the high-resolution part,

שהוא החלק בעל הרזולוציה הגבוהה,

is only about the size of your thumbnail held at arms length.

הוא רק בערך בגודל בוהן מורמת ביד מושטת.

That's the detail part.

זה החלק של הפרטים.

כל היתר... זה לא נראה ככה, נכון?

It doesn't seem that way, does it?

It doesn't seem that way, but that's the way it is.

זה לא נראה ככה, אבל ככה זה.

You're getting in a lot less information than you think.

אתם מקבלים הרבה פחות מידע ממה שאתם חושבים.

Here's a completely different effect. This is a painting by Bellotto.

הנה אפקט שונה לחלוטין. זה ציור של בלוטו.

It's in the museum in North Carolina.

זה מוצג במוזיאון בצפון קרוליינה.

Bellotto was a student of Canaletto's.

בלוטו היה תלמיד של קנלטו.

ואני אוהב ציורים כאלה --

And I love paintings like that --

the painting is actually about as big as it is right here.

הציור בפועל הוא באותו הגודל בו הוא מוצג כאן.

ואני אוהב ציורים של קנלטו, מכיוון שהוא נפלא מבחינת הפרטים,

And I love Canalettos, because Canaletto has this fantastic detail,

and you can get right up

ואפשר ממש להתקרב

and see all the details on the painting.

ולראות את כל הפריטים בציור.

And I started across the hall in North Carolina,

ועברתי את המסדרון, בצפון קרוליינה,

כי חשבתי שזה בטח ציור של קנלטו,

because I thought it was probably a Canaletto,

and would have all that in detail.

וכל הפרטים יהיו שם.

And I noticed that on the bridge there, there's a lot of people --

ושמתי לב שעל הגשר הזה יש הרבה אנשים --

you can just barely see them walking across the bridge.

בקושי אפשר לראות אותם. הם חוצים את הגשר.

וכשהתקרבתי, חשבתי

And I thought as I got closer

I would be able to see all the detail of most people,

שאוכל לראות את כל הפרטים של רוב האנשים,

see their clothes, and so forth.

את הבגדים שלהם וכו'.

And as I got closer and closer, I actually screamed.

וכשהתקרבתי יותר ויותר, ממש צרחתי.

צרחתי מכיוון שכשהתקרבתי,

I yelled out because when I got closer,

I found the detail wasn't there at all.

ראיתי שהפרטים בכלל אינם.

היו שם רק כתמי צבע שהונחו ביד-אמן.

There were just little artfully placed blobs of paint.

וכשהלכתי לקראת הציור,

And as I walked towards the picture,

ציפיתי לפרטים שלא היו שם.

I was expecting detail that wasn't there.

The artist had very cleverly suggested people and clothes

האמן, בפיקחות רבה נתן רמזים לאנשים ובגדים

and wagons and all sorts of things,

ולעגלות וכל מיני דברים,

והמוח שלי השתכנע.

and my brain had taken the suggestion.

You're familiar with a more recent technology, which is -- There,

אתם מכירים טכנולוגיה עדכנית יותר, שהיא -- הנה.

אפשר לראות יותר בבירור את הכתמים.

you can get a better view of the blobs.

See, when you get close

רואים, כשאתם מתקרבים

they're really just blobs of paint.

הם בסך הכל כתמי צבע.

You will have seen something like this -- this is the reverse effect.

אתם תראו משהו כזה -- זה אפקט הפוך.

I'll just give that to you one more time.

אראה לכם את זה פעם נוספת.

Now, what does your brain do when it takes the suggestion?

מה המוח שלכם עושה כשהוא מסכים להשתכנע?

When an artful blob of paint or two, by an artist,

כשכתם צבע אמנותי או שניים של אמן,

suggests a person -- say, one of

מרמזים על בן-אדם, נניח,

האם מ"חברת השכל" של מרווין מינסקי

Marvin Minsky's little society of mind --

do they send little painters out to fill in all the details in your brain somewhere?

שולחים אליכם ציירים קטנים שימלאו את הפרטים החסרים במוחכם?

לא נראה לי. אין סיכוי. אז איך לעזאזל זה נעשה?

I don't think so. Not a chance. But then, how on Earth is it done?

Well, remember the philosopher's explanation of the lady?

ובכן, זוכרים את ההסבר של הפילוסוף על האשה המנוסרת?

זה אותו הדבר.

It's the same thing.

המוח רק גורם לכם לחשוב שהפרטים שם.

The brain just makes you think that it's got the detail there.

You think the detail's there, but it isn't there.

אתם חושבים שהפרטים שם, אבל הם לא.

המוח בכלל לא מכניס את הפרטים לראשכם,

The brain isn't actually putting the detail in your head at all.

אלא רק גורם לכם לצפות לפרטים.

It's just making you expect the detail.

Let's just do this experiment very quickly.

בואו נעשה את הניסוי הזה ממש מהר.

Is the shape on the left the same as the shape on the right, rotated?

האם הצורה משמאל זהה לצורה מימין, כשהיא מסובבת?

Yes.

כן.

How many of you did it by rotating the one on the left

כמה מכם עשו זאת ע"י סיבוב הצורה משמאל בעיני רוחכם,

in your mind's eye, to see if it matched up with the one on the right?

כדי לראות אם היא זהה לזו מימין?

כמה מכם סובבו את זו מימין?

How many of you rotated the one on the right? OK.

בסדר.

איך אתם יודעים שזה מה שעשיתם?

How do you know that's what you did?

(Laughter)

(צחוק)

There's in fact been a very interesting debate

למעשה קיים ויכוח מאד מעניין

raging for over 20 years in cognitive science --

שנמשך מזה יותר מ-20 שנה במדעי ההכרה --

ניסויים רבים שהחל רוג'ר שפרד,

various experiments started by Roger Shepherd,

who measured the angular velocity of rotation of mental images.

שמדד את המהירות הזוויתית של תמונות חזותיות ברות-סיבוב.

Yes, it's possible to do that.

כן, אפשרי לעשות זאת.

But the details of the process are still in significant controversy.

אבל פרטי התהליך נתונים עדיין למחלוקת רצינית.

And if you read that literature, one of the things

ואם אתם קוראים את הספרות הזו, אחד הדברים

that you really have to come to terms with is

שצריך ללמוד להתרגל אליהם, הוא

even when you're the subject in the experiment, you don't know.

שאפילו כשאתם הנושא בניסוי, אתם לא יודעים.

You don't know how you do it.

אינכם יודעים כיצד אתם עושים זאת.

You just know that you have certain beliefs.

אתם רק יודעים שיש לכם אמונות מסוימות.

And they come in a certain order, at a certain time.

והן באות בסדר מסוים, בזמן מסוים.

ומה מסביר את העובדה שזה מה שאתם חושבים?

And what explains the fact that that's what you think?

Well, that's where you have to go backstage and ask the magician.

ובכן, כאן עליכם לגשת אל אחורי הקלעים ולשאול את הקוסם.

This is a figure that I love: Bradley, Petrie, and Dumais.

זה ציור שאני אוהב: בראדלי, פטרי ודומאי.

You may think that I've cheated,

אתם חושבים שרימיתי,

that I've put a little whiter-than-white boundary there.

ששמתי כאן גבול לבן יותר מלבן.

כמה מכם רואים את הגבול הזה,

How many of you see that sort of boundary,

with the Necker cube floating in front of the circles?

שקוביית הרשת מרחפת בחזית העיגולים?

Can you see it?

אתם רואים את זה?

Well, you know, in effect, the boundary's really there, in a certain sense.

ובכן, הגבול באמת שם, במובן מסוים.

Your brain is actually computing that boundary,

המוח שלכם בעצם מחשב את הגבול הזה,

the boundary that goes right there.

הגבול שעובר ממש שם.

אבל שימו לב שיש שתי דרכים לראות את הקוביה, נכון?

But now, notice there are two ways of seeing the cube, right?

It's a Necker cube.

זאת "קוביית נקר".

Everybody can see the two ways of seeing the cube? OK.

כולם רואים את שתי אפשרויות של ראיית הקוביה? בסדר.

אתם מצליחים לראות את ארבעת ההטלים של הקוביה?

Can you see the four ways of seeing the cube?

Because there's another way of seeing it.

כי יש דרך נוספת לראות זאת.

אם אתם רואים זאת כקוביה שמרחפת בחזית העיגולים,

If you're seeing it as a cube floating in front of some circles,

some black circles, there's another way of seeing it.

כמה עיגולים שחורים, יש דרך נוספת לראות זאת.

As a cube, on a black background,

כקוביה, על רקע שחור,

as seen through a piece of Swiss cheese.

כאילו דרך גבינה שוויצרית.

(Laughter)

(צחוק)

אתם רואים את זה? כמה מכם לא רואים את זה?

Can you get it? How many of you can't get it? That'll help.

זה יעזור. (צחוק)

(Laughter)

Now you can get it. These are two very different phenomena.

עכשיו אתם יכולים לראות את זה.

אלו שתי תופעות שונות מאד.

When you see the cube one way, behind the screen,

כשרואים את הקוביה בדרך אחת, מאחורי מסך,

הגבולות האלה נעלמים.

those boundaries go away.

But there's still a sort of filling in, as we can tell if we look at this.

אך עדיין מתבצע מילוי כלשהו, כפי שמתברר כשמסתכלים על זה.

אין לנו שום בעיה לראות את הקוביה, אך היכן משתנה הצבע?

We don't have any trouble seeing the cube, but where does the color change?

Does your brain have to send little painters in there?

האם המוח שלכם צריך לשלוח לשם ציירים קטנים?

The purple-painters and the green-painters

הציירים הסגולים והציירים הירוקים

רבים מי יצבע את החלק שמאחורי המסך? לא.

fight over who's going to paint that bit behind the curtain? No.

Your brain just lets it go. The brain doesn't need to fill that in.

המוח שלכם פשוט מניח לזה.

המוח לא צריך למלא את זה.

אהה!

When I first started talking about

כשהתחלתי לדבר

על הדוגמה של בראדלי, פטרי ודומאי, שזה עתה ראיתם --

the Bradley, Petrie, Dumais example that you just saw --

I'll go back to it, this one --

אני אחזור אליה-- זאת,

אמרתי שלא מתבצע מילוי, שם מאחור.

I said that there was no filling-in behind there.

And I supposed that that was just a flat truth, always true.

והנחתי שזו פשוט אמת שטוחה ותמיד נכונה.

But Rob Van Lier has recently shown that it isn't.

אך רוב ואן ליר הראה לאחרונה שזה לא כך.

Now, if you think you see some pale yellow --

אם אתם חושבים שאתם רואים צהוב חיוור --

I'll run this a few more times.

אני אראה את זה עוד כמה פעמים.

Look in the gray areas,

תסתכלו באיזור האפור,

and see if you seem to see something sort of shadowy moving in there --

ותראו אם אתם יכולים לראות צללית שנעה שם --

yeah, it's amazing. There's nothing there. It's no trick.

כן! זה מדהים. אין שם כלום. זה לא תעלול.

["Failure to Detect Changes in Scenes" slide]

["חוסר יכולת לזהות שינויים בסצנה"] [צחוק]

זו עבודתו של רון רנזינק, שקיבלה השראה במידה מסוימת

This is Ron Rensink's work, which was in some degree

inspired by that suggestion right at the end of the book.

מההצעה ממש בסוף הספר.

Let me just pause this for a second if I can.

הבה ואעצור את זה לשניה אם אוכל.

This is change-blindness.

זה עיוורון-לשינוי.

What you're going to see is two pictures,

אתם עומדים לראות שתי תמונות,

one of which is slightly different from the other.

שאחת מהן קצת שונה מהשניה.

You see here the red roof and the gray roof,

רואים כאן את הגג האפור והגג האדום,

וביניהם יהיה מיסוך,

and in between them there will be a mask,

which is just a blank screen, for about a quarter of a second.

שהוא פשוט מסך ריק, בערך לרבע שניה.

So you'll see the first picture, then a mask,

אז אתם תראו את התמונה הראשונה, ואז מיסוך

then the second picture, then a mask.

ואז תמונה שניה, ואז מיסוך.

And this will just continue, and your job as the subject

וזה יימשך כך, ותפקידכם כנסיינים

is to press the button when you see the change.

הוא ללחוץ על הכפתור כשאתם מזהים את השינוי.

So, show the original picture for 240 milliseconds. Blank.

אז להראות את התמונה המקורית ל-240 מילי-שניות. ריק.

Show the next picture for 240 milliseconds. Blank.

להראות את התמונה הבאה ל-240 מילי-שניות. ריק.

And keep going, until the subject presses the button, saying,

ופשוט להמשיך, עד שהנסיין לוחץ על הכפתור, ואומר:

"I see the change."

"אני רואה את השינוי."

So now we're going to be subjects in the experiment.

אז עכשיו אנו עומדים להיות נסיינים בניסוי.

We're going to start easy. Some examples.

נתחיל מהקל.

כמה דוגמאות.

כאן אין שום בעיה.

No trouble there.

כולם רואים? בסדר.

Can everybody see? All right.

Indeed, Rensink's subjects took only a little bit more

אכן, לנסיינים של רנזינק לקח קצת יותר משניה

than a second to press the button.

ללחוץ על הכפתור.

Can you see that one?

אתם יכולים להבחין כאן?

2.9 seconds.

2.9 שניות.

How many don't see it still?

כמה עוד לא רואים את זה?

What's on the roof of that barn?

מה נמצא על גג האסם?

(Laughter)

(צחוק)

It's easy.

זה קל.

Is it a bridge or a dock?

זה גשר או מזח?

There are a few more really dramatic ones, and then I'll close.

יש עוד כמה, דרמטיים יותר, ואז אסיים.

I want you to see a few that are particularly striking.

אני רוצה שתראו כמה מהממים במיוחד.

This one because it's so large and yet it's pretty hard to see.

זה מכיוון שהוא כה גדול ועם זאת קשה לראותו.

Can you see it?

אתם רואים אותו?

Audience: Yes.

קהל: כן

Dan Dennett: See the shadows going back and forth? Pretty big.

רואים את הצללית הולכת קדימה ואחורה? די גדול.

So 15.5 seconds is the median time

אז 15 שניות זה הזמן הממוצע

for subjects in his experiment there.

לנסיינים בניסוי הזה.

I love this one. I'll end with this one,

אני אוהב את זה. אני אסיים בזה,

just because it's such an obvious and important thing.

פשוט כי זה משהו כל-כך חשוב וברור.

How many still don't see it? How many still don't see it?

כמה עוד לא רואים את זה?

כמה עוד לא רואים את זה?

How many engines on the wing of that Boeing?

כמה מנועים יש על הכנף של הבואינג?

(Laughter)

(צחוק)

Right in the middle of the picture!

ממש באמצע התמונה!

תודה רבה על תשומת ליבכם.

Thanks very much for your attention.

What I wanted to show you is that scientists,

מה שרציתי להראות לכם הוא שמדענים,

שמשתמשים בבשיטות חיצוניות, שיטות גוף שלישי,

using their from-the-outside, third-person methods,

can tell you things about your own consciousness

מסוגלים להגיד לכם דברים לגבי התודעה שלכם

that you would never dream of,

שמעולם לא חלמתם עליהם.

and that, in fact, you're not the authority

ושלמעשה, אינכם אדוני התודעה, כפי שחשבתם

on your own consciousness that you think you are.

And we're really making a lot of progress

ויש לנו באמת התקדמות אדירה בניסוח תיאוריה של השכל.

on coming up with a theory of mind.

ג'ף הוקינס, הבוקר, תיאר את ניסיונו

Jeff Hawkins, this morning, was describing his attempt

to get theory, and a good, big theory, into the neuroscience.

להשיג תיאוריה, תיאוריה גדולה וטובה, במדעי המוח.

And he's right. This is a problem.

והוא צודק. זו בעיה.

Harvard Medical School once -- I was at a talk --

פעם בביה"ס הרפואי בהרווארד, הייתי בהרצאה --

director of the lab said, "In our lab, we have a saying.

מנהל המעבדה אמר: "במעבדה שלנו, יש לנו אימרה.

If you work on one neuron, that's neuroscience.

"אם אתה עובד על נוירון אחד, אתה במדעי המוח.

If you work on two neurons, that's psychology."

"אם אתה עובד על שני נוירונים, זו כבר פסיכולוגיה."

(Laughter)

(צחוק)

We have to have more theory, and it can come as much from the top down.

אנו זקוקים לתיאוריות נוספות,

והן יכולות גם לחלחל מלמעלה.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)