Bryan Stevenson: We need to talk about an injustice | TED

מתרגם: Yael BST מבקר: Ido Dekkers

זה באמת כבוד יוצא דופן עבורי.

Well, this is a really extraordinary honor for me.

רוב הזמן אני נמצא

I spend most of my time in jails, in prisons, on death row.

בבתי כלא, בבתי מאסר, באגפי הנידונים למוות.

I spend most of my time in very low-income communities,

רוב זמני אני נמצא בקהילות בעלות הכנסה מאוד נמוכה

in the projects and places where there's a great deal of hopelessness.

בפרויקטים ובמקומות שיש בהן המון חוסר תקווה.

ולהיות כאן ב- TED

And being here at TED and seeing the stimulation, hearing it,

ולראות את ההמרצה, לשמוע את זה,

has been very, very energizing to me.

זה היה מאוד, מאוד מעורר עבורי.

And one of the things that's emerged in my short time here

ואחד הדברים שהתגלו בשהותי הקצרה כאן

is that TED has an identity.

הוא של- TED ישנה זהות.

And you can actually say things here that have impacts around the world.

ואתה ממש יכול לומר כאן דברים

שיש להם השפעה בכל העולם.

And sometimes when it comes through TED, it has meaning and power

ולעיתים כשזה מגיע דרך TED,

יש לזה משמעות וכוח

that it doesn't have when it doesn't.

שאין לזה כשזה לא.

And I mention that because I think identity is really important.

ואני מציין את זה כי אני חושב שזהות היא מאוד חשובה.

והיו לנו כמה הרצאות נפלאות.

And we've had some fantastic presentations.

ואני חושב שמה שלמדנו זה,

And I think what we've learned is that, if you're a teacher,

שאם אתה מורה המילים שלך יכולות להיות משמעותיות,

your words can be meaningful,

אבל אם אתה מורה רחום,

but if you're a compassionate teacher, they can be especially meaningful.

הן יכולות להיות משמעותיות במיוחד.

אם אתה רופא, אתה יכול לעשות דברים טובים,

If you're a doctor, you can do some good things,

אבל אם אתה רופא אכפתי אתה יכול לעשות דברים אחרים.

but if you're a caring doctor, you can do some other things.

אז אני רוצה לדבר על כוחה של הזהות.

So I want to talk about the power of identity.

ולמעשה לא למדתי על זה

And I didn't learn about this actually practicing law

בעבודתי כעו"ד ובעשייה שלי.

and doing the work that I do.

למעשה למדתי על זה מסבתי.

I actually learned about this from my grandmother.

גדלתי בבית

I grew up in a house that was the traditional African American home

שהיה בית אפריקאי-אמריקאי מסורתי

שנשלט על-ידי האם המייסדת,

that was dominated by a matriarch,

and that matriarch was my grandmother.

והאם המייסדת הזו היתה סבתי.

היא היתה קשוחה, היא היתה חזקה,

She was tough, she was strong, she was powerful.

היא היתה מלאת עוצמה.

She was the end of every argument in our family.

היא היתה הסוף של כל ויכוח במשפחה שלי.

(Laughter)

She was the beginning of a lot of arguments in our family.

היא היתה ההתחלה של הרבה ויכוחים במשפחה שלנו.

(Laughter)

היא היתה ביתם של אנשים שהיו למעשה משועבדים.

She was the daughter of people who were actually enslaved.

הוריה נולדו בעבדות בוירג'יניה בסביבות 1840.

Her parents were born in slavery in Virginia in the 1840s.

היא נולדה בסביבות 1880

She was born in the 1880s,

והחוויה של העבדות

and the experience of slavery

עיצבה במידה רבה את השקפתה על העולם.

very much shaped the way she saw the world.

And my grandmother was tough, but she was also loving.

וסבתי היתה אומנם קשוחה, אבל גם מאוד אוהבת.

כשהייתי רואה אותה כילד קטן,

When I would see her as a little boy,

היא היתה ניגשת אליי ונותנת לי חיבוקים כאלה.

she'd come up to me and give me these hugs.

והיא היתה מועכת אותי כל-כך חזק שבקושי יכולתי לנשום

And she'd squeeze me so tight I could barely breathe,

ואז היא היתה משחררת אותי.

and then she'd let me go.

וכעבור שעה או שעתיים, אם ראיתי אותה,

And an hour or two later, if I saw her,

היא היתה ניגשת אליי ואומרת: "בריאן, אתה עדיין מרגיש אותי מחבקת אותך?"

she'd come over to me and say, "Bryan, do you still feel me hugging you?"

ואם אמרתי: "לא", היא היתה תוקפת שוב,

If I said, "No," she'd assault me again,

ואם אמרתי: "כן", היא היתה מניחה לי.

and if I said, "Yes," she'd leave me alone.

ופשוט היתה בה מין תכונה כזו

And she just had this quality that you always wanted to be near her.

שתמיד רצית להיות קרוב אליה.

והאתגר היחיד היה שהיו לה 10 ילדים.

And the only challenge was that she had 10 children.

My mom was the youngest of her 10 kids.

אמי היתה הצעירה מבין 10 הילדים.

And sometimes when I would go and spend time with her,

ולפעמים כשהייתי שוהה במחיצתה,

היה קשה לזכות בזמן ובתשומת הלב שלה.

it would be difficult to get her time and attention.

בני הדודים שלי היו מתרוצצים בכל מקום.

My cousins would be running around everywhere.

ואני זוכר, כשהייתי כבן שמונה או תשע,

And I remember, when I was about eight or nine years old,

התעוררתי בוקר אחד, נכנסתי לסלון,

waking up one morning, going into the living room,

וכל בני הדודים שלי התרוצצו שם.

and all of my cousins were running around.

וסבתי ישבה בצד השני של החדר

And my grandmother was sitting across the room,

ובהתה בהם.

staring at me.

ובהתחלה חשבתי שאנחנו משחקים משחק.

And at first, I thought we were playing a game.

והייתי מסתכל אליה ומחייך,

And I would look at her, and I'd smile, but she was very serious.

אבל היא היתה מאוד רצינית.

וכעבור 15 או 20 דקות בערך,

And after about 15 or 20 minutes of this,

היא קמה וחצתה את החדר

she got up and she came across the room,

and she took me by the hand,

והיא לקחה אותי ביד

and she said, "Come on, Bryan. You and I are going to have a talk."

והיא אמרה: "בוא בריאן. אתה ואני הולכים לנהל שיחה."

ואני זוכר את זה ממש כאילו זה קרה אתמול.

And I remember this just like it happened yesterday.

I never will forget it.

אני אף פעם לא אשכח את זה.

She took me out back and said, "Bryan, I'm going to tell you something,

היא לקחה אותי החוצה ואמרה: "בריאן, אני עומדת להגיד לך משהו,

אבל אתה לא תספר לאף אחד מה שאומר לך."

but you don't tell anybody what I tell you."

אמרתי: "בסדר, סבתא."

I said, "OK, Mama."

היא אמרה: "אתה תבטיח שאתה לא תעשה את זה." אמרתי: "בטח".

She said, "Now, you make sure you don't do that."

I said, "Sure."

ואז היא הושיבה אותי והיא הסתכלה עלי

Then she sat me down and she looked at me,

ואמרה: "אני רוצה שתדע

and she said, "I want you to know I've been watching you."

שאני התבוננתי בך."

And she said, "I think you're special."

והיא אמרה: "אני חושבת שאתה מיוחד."

She said, "I think you can do anything you want to do."

היא אמרה: "אני חושבת שאתה יכול לעשות כל מה שתרצה לעשות."

אני לעולם לא אשכח את זה.

I will never forget it.

And then she said, "I just need you to promise me three things, Bryan."

ואז היא אמרה: "אני רק צריכה שתבטיח לי שלשה דברים, בריאן."

אני אמרתי: "בסדר, סבתא."

I said, "OK, Mama."

היא אמרה: "הדבר הראשון שאני רוצה שתבטיח לי

She said, "The first thing I want you to promise me

זה שתמיד תאהב את אמא שלך."

is that you'll always love your mom."

היא אמרה: "זו הילדה הקטנה שלי,

She said, "That's my baby girl,

ואתה חייב להבטיח לי עכשיו שתמיד תדאג לה."

and you have to promise me now you'll always take care of her."

טוב אני הערצתי את אמא שלי, אז אמרתי: "כן, סבתא, אני אעשה את זה."

Well, I adored my mom, so I said, "Yes, Mama. I'll do that."

ואז היא אמרה: "הדבר השני שאני רוצה שתבטיח לי

Then she said, "The second thing I want you to promise me

זה שתמיד תעשה את הדבר הנכון

is that you'll always do the right thing,

אפילו כשהדבר הנכון הוא הדבר הקשה."

even when the right thing is the hard thing."

ואני חשבתי על זה ואמרתי: "כן, סבתא, אני אעשה את זה."

And I thought about it, and I said, "Yes, Mama. I'll do that."

ואז בסוף היא אמרה: "הדבר השלישי שאני רוצה שתבטיח לי

Then finally, she said, "The third thing I want you to promise me

זה שלעולם לא תשתה אלכוהול."

is that you'll never drink alcohol."

(צחוק)

(Laughter)

טוב הייתי בן תשע, אז אמרתי: "כן, סבתא. אני אעשה את זה."

Well, I was nine years old, so I said, "Yes, Mama. I'll do that."

גדלתי במדינה בדרום הכפרי,

I grew up in the country in the rural South,

ויש לי אח שגדול ממני בשנה ואחות שקטנה ממני בשנה.

and I have a brother a year older than me and a sister a year younger.

כשהייתי כבן 14 או 15,

When I was about 14 or 15,

one day, my brother came home and he had this six-pack of beer;

יום אחד אחי חזר הביתה והייתה לו שישיית בירות --

אני לא יודע מאיפה השיג אתה --

I don't know where he got it.

והוא תפס אותי ואת אחותי ויצאנו ליערות.

He grabbed me and my sister, and we went out in the woods,

והיינו ככה סתם בחוץ עושים את הדברים המשוגעים שתמיד היינו עושים.

and we were just out there doing the stuff we crazily did,

והוא שתה קצת מהבירה ונתן קצת לאחותי והיא שתתה מעט,

and he had a sip of this beer and gave some to my sister

והם הציעו את זה לי.

and she had some, and they offered it to me.

אמרתי: "לא, לא, לא. זה בסדר. תשתו אתם. אני לא אשתה בירה."

I said, "No, that's OK. Y'all go ahead. I'm not going to have any."

אחי אמר: "נו באמת. זה מה שעושים היום; אתה תמיד עושה מה שאנחנו עושים.

My brother said, "Come on. We're doing this today; you always do what we do.

אני שתיתי קצת, אחותך שתתה קצת. תשתה קצת בירה."

I had some, your sister had some. Have some beer."

אמרתי: "לא, אני לא מרגיש טוב עם זה. תשתו אתם. תשתו אתם."

I said, "No, I don't feel right about that. Y'all go ahead."

ואז אח שלי התחיל לנעוץ בי מבטים.

הוא אמר: "מה הבעיה שלך? תשתה קצת בירה."

And then my brother stared at me and said, "What's wrong with you? Have some beer."

ואז הוא הסתכל אלי טוב טוב ואמר,

Then he looked at me real hard and said,

"אוי, אני מקווה שאתה לא תקוע עדיין

"Oh, I hope you're not still hung up on that conversation Mama had with you."

על השיחה הזאת שסבתא עשתה לך."

(צחוק)

(Laughter)

אמרתי "רגע, על מה אתה מדבר?"

I said, "What are you talking about?"

הוא אמר: "אוי, סבתא אומרת לכל הנכדים שלה שהם מיוחדים."

He said, "Oh, Mama tells all the grandkids that they're special."

(צחוק)

(Laughter)

I was devastated.

הייתי שבור.

(צחוק)

(Laughter)

ואני אתוודה בפניכם על משהו.

And I'm going to admit something to you.

אני אספר לכם משהו שכנראה לא כדאי שאספר.

I'm going to tell you something I probably shouldn't.

אני יודע שזה אולי ישודר לכל העולם.

I know this might be broadcast broadly.

אבל אני בן 52,

But I'm 52 years old,

ואני אודה בפניכם

and I'm going to admit to you

that I've never had a drop of alcohol.

שמעולם לא שתיתי טיפת אלכוהול.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I don't say that because I think that's virtuous;

אני לא אומר את זה כי אני חושב שזו מעלה מוסרית;

I say that because there is power in identity.

אני אומר את זה כי יש כוח בזהות.

When we create the right kind of identity,

כשאנחנו יוצרים זהות מהסוג הנכון,

we can say things to the world around us

אנחנו יכולים להגיד דברים לעולם שסביבנו

that they don't actually believe make sense.

שהם לא באמת מאמינים שהם הגיוניים.

אנחנו יכולים לגרום להם לעשות דברים

We can get them to do things that they don't think they can do.

שהם לא חושבים שהם מסוגלים לעשות.

כשחשבתי על סבתא שלי,

When I thought about my grandmother,

כמובן שהיא חושבת שכל הנכדים שלה מיוחדים.

of course she would think all her grandkids were special.

סבא שלי היה בכלא בתקופת "חוק היובש".

My grandfather was in prison during prohibition.

דודי נפטר ממחלות הקשורות לאלכוהול.

My male uncles died of alcohol-related diseases.

ואלו היו הדברים שהיא חשבה שאנחנו צריכים להתחייב להם.

And these were the things she thought we needed to commit to.

ובכן אני מנסה לומר משהו

Well, I've been trying to say something about our criminal justice system.

על מערכת המשפט הפלילי שלנו.

המדינה הזו היא מאוד שונה היום

This country is very different today than it was 40 years ago.

משהייתה לפני 40 שנה.

In 1972, there were 300,000 people in jails and prisons.

בשנת 1972, היו 300,000 אנשים בבתי כלא ובתי מאסר.

כיום, ישנם 2.3 מיליון.

Today, there are 2.3 million.

The United States now has the highest rate of incarceration

בארצות-הברית שיעור הכליאה הוא הגבוה ביותר

בעולם.

in the world.

We have seven million people on probation and parole.

יש לנו שבעה מיליון בני אדם בתקופת מבחן או משוחררים על תנאי.

And mass incarceration, in my judgment,

וכליאה מסיבית, לפי דעתי,

has fundamentally changed our world.

שינתה באופן בסיסי את העולם שלנו.

בקהילות עניות, בקהילות של צבעונים

In poor communities, in communities of color,

יש מין ייאוש,

there is this despair,

יש מין חוסר-תקווה,

there is this hopelessness

that is being shaped by these outcomes.

שמעוצב על-ידי התוצאות הללו.

אחד מכל שלושה גברים שחורים

One out of three Black men between the ages of 18 and 30

בגילאים שבין 18 ל- 30

is in jail, in prison, on probation or parole.

נמצא בכלא, במאסר, בתקופת מבחן או בשחרור על תנאי.

בקהילות עירוניות בכל רחבי הארץ הזו --

In urban communities across this country --

לוס אנג'לס, פילדלפיה, בולטימור, וושינגטון --

Los Angeles, Philadelphia, Baltimore, Washington --

50 עד 60 אחוזים מתוך כלל הבחורים הצעירים השחורים

50 to 60 percent of all young men of color

נמצאים בכלא או במאסר או בתקופת מבחן או בשחרור על תנאי.

are in jail or prison

or on probation or parole.

המערכת שלנו לא רק שהיא מתעצבת

Our system isn't just being shaped in these ways

בצורה הזו שנראית כמעוותת על-פי גזע,

that seem to be distorting around race,

הן גם מעוותות על-פי עוני.

they're also distorted by poverty.

יש לנו מערכת משפט בארץ הזו

We have a system of justice in this country

שמתייחסת אליך הרבה יותר טוב

that treats you much better if you're rich and guilty

אם אתה עשיר ואשם מאשר אם אתה עני וחף מפשע.

than if you're poor and innocent.

עושר, ולא אשמה,

Wealth, not culpability, shapes outcomes.

מעצב את התוצאה.

And yet, we seem to be very comfortable.

ועדיין, נדמה שמאוד נוח לנו.

הפוליטיקה של פחד וכעס

The politics of fear and anger have made us believe

הביאו אותנו להאמין

that these are problems that are not our problems.

שאלו הן בעיות שאינן הבעיות שלנו.

We've been disconnected.

נותקנו.

זה מעניין בעיניי.

It's interesting to me.

We're looking at some very interesting developments in our work.

אנחנו רואים כמה התפתחויות מאוד מעניינות בעבודה שלנו.

מדינתי אלבמה, כמו מספר מדינות אחרות,

My state of Alabama, like a number of states,

שוללת ממך את זכות הבחירה לצמיתות

actually permanently disenfranchises you if you have a criminal conviction.

אם יש לך הרשעה פלילית.

ממש עכשיו באלבמה

Right now in Alabama,

34 percent of the Black male population has permanently lost the right to vote.

34 אחוזים מתוך אוכלוסיית הגברים השחורים

איבדו לצמיתות את זכותם להצביע.

אנחנו צופים שלמעשה בעוד 10 שנים

We're actually projecting that in another 10 years,

רמת שלילת הזכויות

the level of disenfranchisement will be as high as it's been

תהיה גבוהה כמו שהיתה

since prior to the passage of the Voting Rights Act.

מאז לפני קבלת חוק זכויות ההצבעה.

ויש מין דממה מפליאה.

And there is this stunning silence.

אני מייצג ילדים.

I represent children.

רבים מלקוחותיי מאוד צעירים.

A lot of my clients are very young.

The United States is the only country in the world

ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם

שבה אנחנו גוזרים דינם של ילדים בני 13

where we sentence 13-year-old children

למוות בבית-כלא.

to die in prison.

We have life imprisonment without parole for kids in this country.

יש לנו עונש מאסר לכל החיים בלי אפשרות לחנינה לילדים בארץ הזו.

אנחנו עוסקים קצת בליטיגציה.

And we're actually doing some litigation.

המדינה היחידה בעולם.

The only country in the world.

אני מייצג אנשים שנידונים למוות.

I represent people on death row.

It's interesting, this question of the death penalty.

זה מעניין, הסוגיה הזו של עונש המוות.

במובנים רבים, חינכו אתנו לחשוב

In many ways, we've been taught to think that the real question is:

שהשאלה האמיתית היא,

האם לאנשים מגיע למות על הפשע שביצעו?

Do people deserve to die for the crimes they've committed?

And that's a very sensible question.

וזו שאלה מאוד הגיונית.

אבל יש דרך נוספת לחשוב

But there's another way of thinking about where we are in our identity.

על איפה אנחנו נמצאים בזהות שלנו.

הדרך הנוספת לחשוב על זה

The other way of thinking about it is not:

היא לא, האם לאנשים מגיע למות בגלל הפשע שהם ביצעו,

Do people deserve to die for the crimes they commit?,

אלא האם לנו מגיע להרוג?

but: Do we deserve to kill?

אני מתכוון, זה מרתק.

I mean, it's fascinating.

עונש מוות באמריקה מוגדר עפ"י טעות.

Death penalty in America is defined by error.

For every nine people who have been executed,

על כל תשעה אנשים שהוצאו להורג,

we've actually identified one innocent person

זיהינו למעשה אדם אחד לא נכון

שזוכה מאשמה ושוחרר מהנידונים למוות.

who's been exonerated and released from death row.

מעין שיעור שגיאות מדהים --

A kind of astonishing error rate --

אחד מכל תשעה אנשים הוא חף מפשע.

one out of nine people, innocent.

אני מתכוון, זה מרתק.

I mean, it's fascinating.

בתעופה, לעולם לא היינו נותנים לאנשים לטוס במטוסים

In aviation, we would never let people fly on airplanes

if, for every nine planes that took off,

אם על כל תשעה מטוסים שממריאים

one would crash.

אחד היה מתרסק.

(Laughter)

But somehow, we can insulate ourselves from this problem.

אבל איכשהו אנחנו מצליחים לבודד את עצמנו מהבעיה הזו.

זו לא הבעיה שלנו.

It's not our problem.

It's not our burden.

זה לא הנטל שלנו.

It's not our struggle.

זה לא המאבק שלנו.

I talk a lot about these issues.

אני מדבר הרבה על הנושאים האלו.

I talk about race

אני מדבר על גזע ועל הסוגיה הזו

and this question of whether we deserve to kill.

של האם מגיע לנו להרוג.

And it's interesting,

וזה מעניין, כשאני מלמד את הסטודנטים שלי על ההיסטוריה האפריקאית-אמריקאית,

when I teach my students about African American history,

אני מספר להם על העבדות.

I tell them about slavery.

אני מספר להם על טרור,

I tell them about terrorism,

התקופה שהחלה בסוף תקופת הרקונסטרוקציה

the era that began at the end of reconstruction

שנמשכה עד למלחמת העולם השניה.

that went on to World War II.

We don't really know very much about it.

אנחנו לא ממש יודעים הרבה על זה.

But for African Americans in this country,

אבל עבור אפרו-אמריקאים בארץ הזו,

that was an era defined by terror.

זו היתה תקופה שהוגדרה על-ידי טרור.

בקהילות רבות, אנשים היו צריכים לחשוש מלינץ'.

In many communities, people had to worry about being lynched.

הם היו צריכים לחשוש מפיגועים.

They had to worry about being bombed.

היה זה איום הטרור שעיצב את חייהם.

It was the threat of terror that shaped their lives.

ואותם אנשים מבוגרים ניגשים אלי עכשיו

And these older people come up to me now and say,

והם אומרים: "מר סטיבנסון, אתה נותן הרצאות, אתה נואם,

"Mr. Stevenson, you give talks, you make speeches,

אתה אומר לאנשים להפסיק להגיד

you tell people to stop saying we're dealing with terrorism

שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה של ארצנו שאנחנו מתמודדים עם טרור

for the first time in our nation's history after 9/11."

אחרי 11 בספטמבר.

They tell me to say, "No, tell them that we grew up with that."

הם אומרים לי להגיד: "לא, תספר להם שאנחנו גדלנו עם זה."

והתקופה הזו של טרור, כמובן,

And that era of terrorism, of course, was followed by segregation

באה אחריה תקופת ההפרדה

ועשורים של נחיתות גזעית

and decades of racial subordination

ואפרטהייד.

and apartheid.

ועדיין, יש לנו בארץ הזו מין דינמיקה

And yet, we have in this country

this dynamic where we really don't like to talk about our problems.

שאנחנו ממש לא אוהבים לדבר על הבעיות שלנו.

אנחנו לא אוהבים לדבר על ההיסטוריה שלנו.

We don't like to talk about our history.

And because of that, we really haven't understood

ובגלל זה, לא באמת הבנו

what it's meant to do the things we've done historically.

מה היתה המשמעות של הדברים שעשינו מבחינה היסטורית.

אנחנו כל הזמן מתנגשים זה בזה.

We're constantly running into each other.

אנחנו כל הזמן יוצרים מתח וקונפליקטים.

We're constantly creating tensions and conflicts.

קשה לנו לדבר על גזע,

We have a hard time talking about race,

ואני מאמין שזה בגלל שאנחנו לא מוכנים לרתום את עצמנו

and I believe it's because we are unwilling to commit ourselves

to a process of truth and reconciliation.

לתהליך של אמת ופיוס.

In South Africa,

בדרום אפריקה, אנשים הבינו

people understood that we couldn't overcome apartheid

שאנחנו לא יכולים להתגבר על אפרטהייד

בלי מחויבות לאמת ולפיוס.

without a commitment to truth and reconciliation.

ברואנדה, אפילו אחרי רצח העם, הייתה מחויבות כזו,

In Rwanda, even after the genocide, there was this commitment.

אבל בארץ הזו לא עשינו את זה.

But in this country, we haven't done that.

העברתי כמה הרצאות בגרמניה על עונש מוות.

I was giving some lectures in Germany about the death penalty.

זה היה מרתק

It was fascinating,

כי אחד הסטודנטים נעמד אחרי ההרצאה

because one of the scholars stood up after the presentation

ואמר: "אתה יודע שזה מטריד מאוד

and said, "Well, you know, it's deeply troubling

לשמוע את הדברים שאתה אומר."

to hear what you're talking about."

הוא אמר: "לנו אין עונש מוות בגרמניה.

He said, "We don't have the death penalty in Germany,

and of course, we can never have the death penalty in Germany."

וכמובן, אף פעם לא יוכל להיות אצלנו עונש מוות בגרמניה."

ובחדר השתררה דממה,

And the room got very quiet,

and this woman said,

ואישה אחת אמרה,

"There's no way, with our history,

"אין סיכוי, עם ההיסטוריה שלנו,

שאי פעם נוכל לעסוק

we could ever engage in the systematic killing of human beings.

בהריגה שיטתית של בני אדם.

זה יהיה לחלוטין חסר מצפון מצידנו

It would be unconscionable for us

בצורה מכוונת ושקולה,

to, in an intentional and deliberate way,

לנהל הוצאות להורג של אנשים."

set about executing people."

וחשבתי על זה.

And I thought about that.

מה היינו מרגישים

What would it feel like to be living in a world

לו חיינו בעולם

where the nation-state of Germany was executing people,

שבו המדינה הלאומית של גרמניה היתה מוציאה אנשים להורג,

especially if they were disproportionately Jewish?

במיוחד אם הם היו יהודים באופן לא פרופורציונאלי?

לא הייתי יכול לשאת את זה.

I couldn't bear it.

It would be unconscionable.

זה היה חסר מצפון.

And yet, in this country,

ובכל זאת, בארץ הזו,

במדינות של המערב הישן,

in the states of the Old South,

אנחנו מוצאים אנשים להורג --

we execute people --

במקומות שהסיכוי שלך לקבל עונש מוות גבוה פי 11

where you're 11 times more likely to get the death penalty

אם הקורבן הוא לבן מאשר אם הקורבן הוא שחור,

if the victim is white than if the victim is Black,

פי 22 יותר סיכוי לקבל את זה

22 times more likely to get it

אם הנאשם הוא שחור והקורבן לבן --

if the defendant is Black and the victim is white --

באותן המדינות ממש שבהן קבורות באדמה

in the very states where there are, buried in the ground,

גופותיהן של האנשים שהותקפו בלינץ'.

the bodies of people who were lynched.

ובכל זאת, יש מעין נתק.

And yet, there is this disconnect.

ובכן אני מאמין שהזהות שלנו בסכנה.

Well, I believe that our identity is at risk,

שכאשר בפועל לא אכפת לנו

that when we actually don't care about these difficult things,

מהדברים הקשים האלו,

הדברים החיוביים והנפלאים

the positive and wonderful things are nonetheless implicated.

מושפעים אף על פי כן.

We love innovation.

אנחנו אוהבים חדשנות.

We love technology. We love creativity.

אנחנו אוהבים טכנולוגיה. אנחנו אוהבים יצירתיות.

We love entertainment.

אנחנו אוהבים בידור.

אבל בסופו של דבר,

But ultimately,

על המציאות הזו

those realities are shadowed by suffering,

מעיבים סבל,

abuse, degradation,

התעללות, השפלה,

דחיקה לשוליים.

marginalization.

ובעבורי, זה נהיה הכרחי

And for me, it becomes necessary to integrate the two,

לשלב בין השניים.

כי בסופו של דבר אנחנו מדברים

because ultimately, we are talking about a need to be more hopeful,

על צורך להיות יותר אופטימי,

יותר מחויב, יותר מסור

more committed, more dedicated

to the basic challenges of living in a complex world.

לאתגרים הבסיסים של החיים בעולם מורכב.

ובשבילי זה אומר

And for me, that means

להשקיע יותר זמן בלחשוב ולדבר

spending time thinking and talking about the poor, the disadvantaged,

על העניים, המוחלשים,

those who will never get to TED,

אלו שלעולם לא יגיעו ל- TED.

אבל לחשוב אליהם בצורה כזו

but thinking about them in a way that is integrated in our own lives.

שתשתלב בחיים שלנו.

אתם יודעים בסופו של דבר, כולנו חייבים להאמין בדברים שלא ראינו.

You know, ultimately, we all have to believe things we haven't seen.

We do.

זה ככה. עם כל הרציונאליות שלנו, עם כל המחויבות שלנו לאינטלקט.

As rational as we are, as committed to intellect as we are,

innovation, creativity, development

חדשנות, יצירתיות,

פיתוח מגיעים

comes not from the ideas in our mind alone.

לא רק מהרעיון שבראש שלנו.

הם מגיעים מהרעיונות שבראשינו

They come from the ideas in our mind

that are also fueled by some conviction in our heart.

שניזונים גם

מאמונות מסוימות שנמצאות בלב שלנו.

And it's that mind-heart connection that I believe compels us

וזה אותו קשר של שכל-לב

שאני מאמין שמחייב אותנו

לא רק להיות קשובים

to not just be attentive to all the bright and dazzly things,

לכל הדברים הטובים והנחמדים,

אלא גם לדברים האפלים והקשים.

but also the dark and difficult things.

ואצלב האוול, המנהיג הצ'כי הדגול, דיבר על זה.

Václav Havel, the great Czech leader, talked about this.

He said, "When we were in Eastern Europe and dealing with oppression,

הוא אמר: "כשהיינו במזרח אירופה והתמודדנו עם דיכוי,

רצינו כל מיני דברים,

we wanted all kinds of things.

But mostly what we needed was hope,

אבל בעיקר מה שהיו זקוקים לו זה תקווה,

an orientation of the spirit,

הכְוונה של הרוח,

a willingness to sometimes be in hopeless places

נכונות להיות לפעמים במצבים של חוסר תקווה

ולהיות עד."

and be a witness."

Well, that orientation of the spirit is very much at the core of what I believe

ובכן ההכְוונה הזו של הרוח,

היא במידה רבה בליבה של מה שאני מאמין

שאפילו קהילות TED

even TED communities have to be engaged in.

חייבות לעסוק בו.

אין ניתוק

There is no disconnect around technology and design

בתחומים של טכנולוגיה ועיצוב

that will allow us to be fully human

שיאפשר לנו להיות לגמרי אנושיים

עד שנפנה את תשומת ליבנו לסבל,

until we pay attention to suffering,

to poverty, to exclusion, to unfairness, to injustice.

לעוני, לנידוי, לחוסר ההגינות, לחוסר הצדק.

עכשיו אני מזהיר אתכם

Now, I will warn you

that this kind of identity is a much more challenging identity

שזהות כזו

היא זהות מאתגרת הרבה יותר

than ones that don't pay attention to this.

מאשר אלו שאינן מקדישות לכך תשומת לב.

זה יגיע אליכם.

It will get to you.

I had the great privilege, when I was a young lawyer,

היתה לי הזכות הגדולה, כשהייתי עו"ד צעיר, לפגוש את רוזה פרקס.

of meeting Rosa Parks.

וגב' פרקס נהגה לחזור למונטגומרי מדי פעם,

And Ms. Parks used to come back to Montgomery every now and then,

והיא היתה נפגשת עם שתיים מחברותיה הקרובות,

and she would get together with two of her dearest friends,

נשים מבוגרות,

these older women,

ג'וני קאר שהיתה המארגנת

Johnnie Carr, who was the organizer of the Montgomery bus boycott --

של חרם האוטובוסים במונטגומרי --

אשה אפרו-אמריקאית מדהימה --

amazing African American woman --

and Virginia Durr, a white woman,

ווירג'יניה דור, אשה לבנה,

whose husband, Clifford Durr, represented Dr. King.

שבעלה, קליפורד דור, ייצג את דר' קינג.

והנשים האלו היו נפגשות ופשוט מדברות.

And these women would get together and just talk.

And every now and then Ms. Carr would call me,

ומדי פעם גב' קאר היתה מתקשרת אליי,

and she'd say, "Bryan, Ms. Parks is coming to town.

ואומרת: "בריאן, גב' פרקס מגיעה העירה. אנחנו מתכוונות להיפגש ולדבר.

We're going to get together and talk. Do you want to come over and listen?"

אתה רוצה לבוא ולהקשיב?"

ואני הייתי אומר: "כן גברתי, אני רוצה."

And I'd say, "Yes, ma'am, I do."

והיא היתה אומרת: "אזה מה אתה תעשה כשתגיע לכאן?"

She'd say, "What are you going to do when you get here?"

אמרתי: "אני אקשיב."

I said, "I'm going to listen."

והייתי מגיע לשם, והייתי פשוט מקשיב.

And I'd go over there and I would, I'd just listen.

זה היה כל-כך ממלא באנרגיה וכל-כך מעצים.

It would be so energizing and so empowering.

ובפעם אחת הייתי שם והקשבתי לנשים האלו מדברות,

And one time I was over there listening to these women talk,

ואחרי כמה שעות גב' פרקס פנתה אליי

and after a couple of hours, Ms. Parks turned to me and said,

ואמרה: "עכשיו בריאן, תספר לי מה זאת היוזמה למשפט שווה.

"Bryan, tell me what the Equal Justice Initiative is.

תספר לי מה אתם מנסים לעשות."

Tell me what you're trying to do."

והתחלתי לתת לה את הנאום שלי.

And I began giving her my rap.

אמרתי: "ובכן אנחנו מנסים לאתגר את אי-הצדק.

"We're trying to challenge injustice.

אנחנו מנסים לעזור לאנשים שהורשעו שלא בצדק.

We're trying to help people who have been wrongly convicted.

אנחנו מנסים להתעמת עם דעות קדומות ואפליה

We're trying to confront bias and discrimination

בקרב האדמיניסטרציה של המשפט הפלילי.

in the administration of criminal justice.

אנחנו מנסים להפסיק את עונש המאסר עולם ללא אפשרות חנינה לילדים.

We're trying to end life without parole sentences for children.

אנחנו מנסים לעשות משהו בעניין עונש המוות.

We're trying to do something about the death penalty.

אנחנו מנסים להפחית את התפוסה בבתי הכלא.

We're trying to reduce the prison population.

אנחנו מנסים לשים סוף לכליאה המאסיבית."

נאמתי לה את כל הנאום, וכשסיימתי היא הסתכלה עלי

We're trying to end mass incarceration."

I gave her my whole rap, and when I finished she looked at me

ואמרה: "מממ, מממ, מממ."

and she said, "Mmm mmm mmm.

היא אמרה: "זה יעשה אותך עייף, עייף, עייף."

That's going to make you tired, tired, tired."

(צחוק)

(Laughter)

And that's when Ms. Carr leaned forward, she put her finger in my face,

ובאותו רגע גב' קאר רכנה קדימה, היא שמה את האצבע שלה בפנים שלי,

היא אמרה: "בגלל זה אתה צריך להיות אמיץ, אמיץ, אמיץ."

she said, "That's why you've got to be brave, brave, brave."

ואני באמת מאמין שקהילת TED

And I actually believe that the TED community

needs to be more courageous.

צריכה לאזור יותר אומץ לב.

אנחנו צריכים למצוא דרכים

We need to find ways to embrace these challenges,

לאמץ את האתגרים האלו,

את הבעיות האלו, את הסבל.

these problems, the suffering.

כי בסופו של דבר, האנושיות שלו תלויה

Because ultimately, our humanity depends on everyone's humanity.

באנושיות של כולם.

I've learned very simple things doing the work that I do.

למדתי דברים מאוד פשוטים במהלך העבודה שאני עושה.

זה פשוט לימד אותי כמה דברים מאוד פשוטים.

It's just taught me very simple things.

למדתי להבין ולהאמין

I've come to understand and to believe

שכל אחד מאיתנו

that each of us is more than the worst thing we've ever done.

הוא יותר מהדבר הכי גרוע שאי פעם עשינו.

I believe that for every person on the planet.

אני מאמין בזה לגבי כל אדם בעולם.

אני חושב שאם מישהו משקר, הוא לא רק שקרן.

I think if somebody tells a lie, they're not just a liar.

אני חושב שאם מישהו לוקח משהו שלא שייך לו,

I think if somebody takes something that doesn't belong to them,

הוא לא רק גנב.

they're not just a thief.

אני חושב אפילו שאם אתה הורג מישהו, אתה לא רק רוצח.

I think even if you kill someone, you're not just a killer.

ובגלל זה, יש איזו כבוד אדם בסיסי

And because of that, there's this basic human dignity

שהחוק חייב לכבד אותו.

that must be respected by law.

אני גם מאמין

I also believe

שבחלקים רבים בארץ הזו,

that in many parts of this country,

ובוודאי בחלקים רבים בעולם,

and certainly in many parts of this globe,

that the opposite of poverty is not wealth.

שההפך מעוני הוא לא עושר.

אני לא מאמין בזה.

I don't believe that.

אני למעשה חושב, במקומות רבים מדי,

I actually think, in too many places,

ההפך מעוני הוא צדק.

the opposite of poverty is justice.

ולבסוף, אני מאמין,

And finally, I believe

שלמרות העובדה שזה כל-כך דרמתי

that, despite the fact that it is so dramatic and so beautiful

וכל-כך יפה וכל-כך מעורר השראה

and so inspiring and so stimulating,

וכל-כך ממריץ,

we will ultimately not be judged by our technology,

אנחנו בסופו של דבר לא נשפט על פי הטכנולוגיה שלנו,

לא נשפט על פי העיצוב שלנו,

we won't be judged by our design,

we won't be judged by our intellect and reason.

לא נשפט על פי האינטלקט והתבונה.

Ultimately, you judge the character of a society

בסופו של דבר, שופטים את אופייה של חברה,

not by how they treat their rich and the powerful and the privileged,

לא על פי איך שהיא נוהגת כלפי בעלי הכוח שלה, עשיריה ומיוחסיה,

אלא על פי איך שהיא נוהגת כלפי העניים,

but by how they treat the poor,

the condemned,

המורשעים, האסורים.

the incarcerated.

בגלל שזה בהקשר הזה

Because it's in that nexus

שאנחנו מתחלים להבין באמת כמה דברים מאוד עמוקים

that we actually begin to understand truly profound things

לגבי מי אנחנו.

about who we are.

I sometimes get out of balance.

אני לפעמים יוצא מאיזון. אני אסיים בסיפור הבא.

I'll end with this story.

אני לפעמים דוחף יותר מדי.

I sometimes push too hard.

I do get tired, as we all do.

אני באמת מתעייף, כמו כולנו.

לפעמים הרעיונות האלו משתלטים על החשיבה שלנו

Sometimes those ideas get ahead of our thinking

בדרכים חשובות.

in ways that are important.

ייצגתי את הילדים האלו

And I've been representing these kids

שנידונו לרצות את גזרי הדין המאוד נוקשים האלו.

who have been sentenced to these very harsh sentences.

ואני מגיע לבית הכלא ורואה את הלקוחות שלי שהם בני 13 ו 14,

And I go to the jail and I see my client, who's 13 and 14,

ואושר לשפוט אותו כבגיר.

and he's been certified to stand trial as an adult.

I start thinking, well, how did that happen?

אני מתחיל לחשוב, טוב, איך זה קרה?

איך שופט יכול להפוך אותך למשהו

How can a judge turn you into something that you're not?

שאתה לא?

And the judge has certified him as an adult, but I see this kid.

והשופט אישר אותו כבגיר, אבל אני רואה ילד.

And I was up too late one night and I started thinking,

ונשארתי ער ערב אחד עד שעה מאוחרת והתחלתי לחשוב,

בחיי, אם שופט יכול להפוך אותך למשהו שאתה לא,

well, if the judge can turn you into something you're not,

השופט הוא בוודאי בעל כוחות קסם.

the judge must have magic power.

כן, בריאן, לשופט יש איזשהו כוח קסם.

Yeah, Bryan, the judge has some magic power.

You should ask for some of that.

אתה צריך לבקש קצת מזה.

And because I was up too late and wasn't thinking real straight,

ובגלל שהייתי ער עד שעה מאוחרת, לא בדיוק חשבתי בצורה הגיונית,

התחלתי לעבוד על בקשה משפטית.

I started working on a motion.

היה לי לקוח שהיה בן 14, ילד צעיר, עני, שחור.

I had a client who was 14 years old, a young, poor Black kid.

והתחלתי לעבוד על מין בקשה משפטית כזו,

And I started working on this motion, and the head of the motion was:

שהכותרת של הבקשה היתה: "בקשה לשפוט את הלקוח שלי,

"Motion to try my poor, 14-year-old Black male client

העני, בן ה-14, ממין זכר, השחור,

כמו גבר מיוחס, לבן בן 75,

like a privileged, white, 75-year-old corporate executive."

מנהל בתאגיד."

(Laughter)

(מחיאות כפיים)

(Applause and cheers)

ובבקשה שלי כתבתי

And I put in my motion that there was prosecutorial misconduct

שיש התנהגות פרוצדוראלית בלתי הולמת, והתנהגות משפטית בלתי הולמת, ושיפוטית בלתי הולמת.

and police misconduct and judicial misconduct.

היה שם איזה משפט מטורף על זה שאין במדינה הזו התנהגות הולמת,

There was a crazy line in there

about how there's no conduct in this county, it's all misconduct.

הכול תמיד בלתי הולם.

ובבוקר למחרת, התעוררתי וחשבתי, חלמתי את הבקשה המשוגעת הזו,

And the next morning, I woke up and I thought,

או שבאמת כתבתי אותה?

now, did I dream that crazy motion, or did I actually write it?

ולחרדתי, לא רק שכתבתי אותה,

And to my horror, not only had I written it,

גם שלחתי אותה לבית-המשפט.

but I had sent it to court.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

כמה חודשים עברו,

A couple months went by,

and I just had forgotten all about it.

ואני כבר שכחתי מכל זה.

ובסוף החלטתי,

And I finally decided,

אוי אלוהים, אני חייב ללכת לבית המשפט ולנהל את התיק המטורף הזה.

"Gosh, I've got to go to the court and do this crazy case."

ונכנסתי לרכב שלי,

And I got in my car, and I was feeling really overwhelmed -- overwhelmed.

והרגשתי ממש מותש -- מותש.

ונכנסתי לרכב ונכנסתי לבניין בית המשפט.

And I got in my car and went to this courthouse.

וחשבתי, זה הולך להיות כל-כך קשה, כל-כך מכאיב.

And I was thinking, this is going to be so difficult, so painful.

וסוף סוף יצאתי מהרכב והתחלתי ללכת לכיוון בית המשפט.

And I finally got out of the car and started walking up to the courthouse.

ובעודי עולה במדרגות לעבר בית המשפט,

And as I was walking up the steps,

היה שם אדם מבוגר, שחור, שהיה השרת בבית המשפט הזה.

there was an older Black man who was the janitor in this courthouse.

כשהאיש הזה ראה אותי, הוא ניגש אליי

When this man saw me, he came over and said, "Who are you?"

ואמר: "מי אתה?"

אמרתי: "אני עו"ד." הוא אמר: "אתה עו"ד?" אמרתי: "כן, אדוני."

I said, "I'm a lawyer." He said, "You're a lawyer?" I said, "Yes, sir."

והאיש הזה ניגש אליי

And this man came over to me, and he hugged me.

וחיבק אותי.

And he whispered in my ear.

והוא לחש לי באוזן

He said, "I'm so proud of you."

הוא אמר: "אני כל-כך גאה בך."

ואני חייב לומר לכם,

And I have to tell you, it was energizing.

זה היה ממלא אנרגיה.

It connected deeply with something in me

זה התחבר בצורה עמוקה למשהו בתוכי

לגבי זהות,

about identity,

about the capacity of every person to contribute to community,

לגבי היכולת של כל אדם לתרום

לקהילה, לפרספקטיבה של תקווה.

to a perspective that is hopeful.

ובכן נכנסתי את אולם בית המשפט.

Well, I went into the courtroom.

וברגע שנכנסתי פנימה, השופט ראה אותי נכנס.

And as soon as I walked in, the judge saw me coming.

הוא אמר: "מר סטיבנסון, זה אתה כתבת את הבקשה המשוגעת הזו?"

He said, "Mr. Stevenson, did you write this crazy motion?"

אמרתי: "כן, אדוני, אני כתבתי". והתחלנו להתווכח.

I said, "Yes, sir. I did." And we started arguing.

ואנשים התחילו להיכנס כי הם פשוט זעמו מכעס.

And people started coming in,

שכתבתי את הדברים המשוגעים האלו.

just outraged I'd written these crazy things.

ושוטרים נכנסו

And police officers were coming in

ועוזרים משפטיים של התביעה, ופקידים.

and assistant prosecutors and clerk workers.

ולפני שהספקתי להבין, האולם התמלא באנשים

Before I knew it, the courtroom was filled with people

זועמים על שאנחנו מדברים על גזע,

angry that we were talking about race,

שאנחנו מדברים על עוני,

that we were talking about poverty, talking about inequality.

שאנחנו מדברים על אי-שוויון.

ובזווית העין, יכולתי לראות את השרת הזה צועד הלוך ושוב.

And out of the corner of my eye, I could see this janitor pacing back and forth.

והוא כל הזמן הסתכל דרך החלון, הוא יכול היה לשמוע את כל המהומה.

He kept looking through the window and could hear all the holler.

הוא צעד כל הזמן הלוך ושוב.

ובסוף, הגבר השחור המבוגר הזה עם ההבעה המאוד מודאגת הזו על הפנים

And finally, this older Black man with a very worried look on his face

נכנס לאולם והתיישב מאחוריי,

came into the courtroom and sat behind me, almost at counsel table.

כמעט על ספסל הפרקליטים.

Ten minutes later, the judge said we'd take a break.

אחרי בערך 10 דקות השופט אמר שנצא להפסקה.

ובמהלך ההפסקה סגן השריף שנעלב

During the break, there was a deputy sheriff who was offended

מזה שהשרת נכנס לאולם.

that the janitor had come into court.

והסגן הזה קפץ ורץ לעבר הגבר השחור המבוגר הזה.

The deputy jumped up and ran over to this older Black man.

הוא אמר: "ג'ימי, מה אתה עושה באולם הזה?"

He said, "Jimmy, what are you doing in this courtroom?"

והגבר השחור המבוגר הזה נעמד

And this older Black man stood up and looked at that deputy

והוא הסתכל אל הסגן הזה והסתכל עליי

and he looked at me,

והוא אמר: "נכנסתי לאולם הזה

and he said, "I came into this courtroom to tell this young man,

כדי להגיד לבחור הצעיר הזה,

תתרכז במטרה, תחזיק מעמד."

'Keep your eyes on the prize, hold on.'"

הגעתי ל- TED

I've come to TED

because I believe that many of you understand

כי אני מאמין שרבים מכם מבינים

שקשת המוסר של היקום היא ארוכה,

that the moral arc of the universe is long,

אבל היא נוטה לכיוון הצדק.

but it bends toward justice;

שההתפתחות האנושית שלנו לא יכולה להיות מלאה

that we cannot be full, evolved human beings

עד שלא נדאג לזכויות אדם וכבוד אדם בסיסי.

until we care about human rights and basic dignity;

that all of our survival is tied to the survival of everyone;

שכל ההישרדות שלנו

מחוברת להישרדות של כולם.

that our visions of technology and design

שהחזון שלנו לגבי טכנולוגיה ועיצוב

ובידור ויצירתיות

and entertainment and creativity

חייבים להיות צמודים לחזון

have to be married with visions of humanity, compassion and justice.

של אנושיות, חמלה וצדק.

ויותר מכל דבר אחר,

And more than anything, for those of you who share that,

לאלו מביניכם ששותפים לזה,

I've simply come to tell you

פשוט באתי לומר לכם

to keep your eyes on the prize, hold on.

תתרכזו במטרה, תחזיקו מעמד.

תודה רבה לכם.

Thank you very much.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: Brian, so you heard and saw

כריס אנדרסון: אז שמעת וראית

an obvious desire by this audience, this community,

רצון ברור של הקהל, של הקהילה הזו,

to help you on your way and to do something on this issue.

לעזור לך בדרכך ולעשות משהו בנושא הזה.

Other than writing a check,

חוץ מלכתוב צ'ק,

מה אנחנו יכולים לעשות?

what could we do?

BS: Well, there are opportunities all around us.

ב.ס: ובכן ישנן מסביבנו המון אפשרויות.

If you live in the state of California, for example,

אם אתם גרים במדינת קליפורניה, למשל,

יש משאל עם בקרוב באביב

there's a referendum coming up this spring

שם למעשה יהיה מאמץ

where there's going to be an effort to redirect some of the money we spend

לנתב אחרת חלק מהכסף שאנחנו משקיעים בפוליטיקה של הענישה.

on the politics of punishment.

למשל, כאן בקליפורניה

For example, here in California,

אנחנו עומדים להשקיע מיליארד דולר

we're going to spend one billion dollars

בעונש המוות בחמש השנים הקרובות --

on the death penalty in the next five years --

מיליארד דולר.

one billion dollars.

And yet, 46 percent of all homicide cases don't result in arrest,

ועדיין, 46 אחוזים מכל מקרי הרצח

לא מובילים למעצר.

56 percent of all rape cases don't result.

56 אחוזים מכל מקרי האונס לא מובילים למעצר.

אז ישנה הזדמנות לשנות את זה.

So there's an opportunity to change that.

ומשאל העם הזה יציע לנתב את הדולרים האלו

And this referendum would propose

having those dollars go to law enforcement and safety.

לאכיפת החוק ולבטחון.

ואני חושב שהזדמנויות קיימות מסביבנו.

And I think that opportunity exists all around us.

כ.א: יש ירידה עצומה

CA: There's been this huge decline in crime in America

בפשיעה באמריקה בשלושת העשורים האחרונים.

over the last three decades.

והנרטיב של זה בחלקו אומר

And part of the narrative of that

is sometimes that it's about increased incarceration rates.

לפעמים שזה בזכות שיעורי כליאה מוגברים.

מה היית אומר למי שמאמין בכך?

What would you say to someone who believed that?

ב.ס: ובכן למעשה שיעור הפשיעה האלימה

BS: Well, actually, the violent crime rate has remained relatively stable.

נשאר יחסית יציב.

העלייה האדירה של כליאה מאסיבית בארץ הזו

The great increase in mass incarceration in this country

לא ממש הייתה בקטגוריה של פשעים אלימים.

wasn't really in violent crime categories.

זו היתה המלחמה המוטעית בסמים.

It was this misguided war on drugs.

That's where the dramatic increases have come

משם הגיעה העלייה הדרמטית

in our prison population.

בתפוסה בבתי הכלא.

(Applause)

And we got carried away with the rhetoric of punishment.

ונסחפנו עם הרטוריקה של הענישה.

And so we have "Three Strikes" laws

אז יש לנו את "חוק שלוש הפסילות"

that put people in prison forever

שמכניס אנשים לכלא לכל החיים

for stealing a bicycle, for low-level property crimes,

על גניבת אופניים, על פשעי רכוש בדרגות נמוכות,

rather than making them give those resources back

במקום לגרום להם להשיב את המשאבים האלו חזרה

to the people who they victimized.

לאנשים שהיו הקורבנות שלהם.

I believe we need to do more

אני מאמין שאנחנו צריכים לעשות יותר כדי לעזור לאנשים שנפלו קורבנות לפשע,

to help people who are victimized by crime,

לא פחות.

not do less.

ואני חושב שהפילוסופיה הנוכחית של הענישה המשפטית שלנו

And I think our current punishment philosophy

לא מועילה לאף אחד.

does nothing for no one.

And I think that's the orientation that we have to change.

ואני חושב שזו ההסתכלות שאנחנו חייבים לשנות.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

כ.א: בריאן, נגעת פה בנקודה חשובה.

CA: Bryan, you've struck a massive chord here.

אתה אדם מעורר השראה.

You're an inspiring person.

Thank you so much for coming to TED. Thank you.

תודה רבה לך שבאת ל- TED. תודה.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים)

BS: Thank you. Thank you.

(Applause and cheers)