Moshe Safdie: How to reinvent the apartment building

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

When, in 1960, still a student,

ב-1960, כשהייתי עדיין סטודנט,

I got a traveling fellowship

נסעתי במסגרת חילופי סטודנטים

to study housing in North America.

ללמוד בנייה בצפון-אמריקה.

We traveled the country.

טיילנו בארץ.

We saw public housing high-rise buildings

ראינו מגדלי דירות של דיור ציבורי

in all major cities:

בכל הערים הגדולות:

New York, Philadelphia.

ניו-יורק, פילדלפיה.

Those who have no choice lived there.

גרו בהם אלה שלא היתה להם ברירה.

And then we traveled from suburb to suburb,

ואז עברנו מפרבר לפרבר,

and I came back thinking,

וחזרתי הביתה במחשבה

we've got to reinvent the apartment building.

שעלינו להמציא מחדש את בניין הדירות.

There has to be another way of doing this.

חייבת להיות דרך שונה לעשות את זה.

We can't sustain suburbs,

איננו יכולים לקיים את הפרברים,

so let's design a building

אז הבה נתכנן בניין

which gives the qualities of a house

שייתן איכויות של בית

to each unit.

לכל יחידה ויחידה.

Habitat would be all about gardens,

"הביטט" תתרכז בגנים,

contact with nature,

קשר עם הטבע,

streets instead of corridors.

רחובות במקום פרוזדורים.

We prefabricated it so we would achieve economy,

ייצרנו הכל מראש כדי להשיג חסכון,

and there it is almost 50 years later.

והנה הוא, אחרי כמעט 50 שנה.

It's a very desirable place to live in.

זהו מקום מגורים מבוקש מאד.

It's now a heritage building,

היום זהו מבנה מורשת,

but it did not proliferate.

אבל לא היה לו המשך.

In 1973, I made my first trip to China.

ב-1973 נסעתי לראשונה לסין.

It was the Cultural Revolution.

התחוללה אז מהפכת התרבות.

We traveled the country,

טיילנו בארץ,

met with architects and planners.

נפגשנו עם אדריכלים ומתכננים.

This is Beijing then,

זאת בייג'ין של אז,

not a single high rise building

לא היה אפילו גורד-שחקים אחד

in Beijing or Shanghai.

בבייג'ין או בשנגחאי.

Shenzhen didn't even exist as a city.

שנזן לא היתה אפילו קיימת, כעיר.

There were hardly any cars.

לא היו כמעט מכוניות.

Thirty years later,

כעבור שלושים שנה;

this is Beijing today.

זאת בייג'ין של היום.

This is Hong Kong.

זאת הונג קונג.

If you're wealthy, you live there,

מי שעשיר, גר כאן;

if you're poor, you live there,

מי שעני, גר כאן,

but high density it is, and it's not just Asia.

אבל הצפיפות גבוהה מאד, וזה לא רק באסיה.

São Paulo, you can travel

בסאו פאולו אפשר לטוס

in a helicopter 45 minutes

במסוק במשך 45 דקות

seeing those high-rise buildings consume

ורואים איך הבניינים הגבוהים זוללים

the 19th-century low-rise environment.

את הסביבה הנמוכה של המאה ה-19.

And with it, comes congestion,

ואיתם מגיעה הצפיפות,

and we lose mobility, and so on and so forth.

ואובדן הניידות וכו' וכו'.

So a few years ago, we decided to go back

אז לפני כמה שנים החלטנו לחזור

and rethink Habitat.

ולחשוב מחדש על "הביטט".

Could we make it more affordable?

האם נוכל לעשותו זול יותר?

Could we actually achieve this quality of life

האם נוכל להשיג את איכות החיים הזו

in the densities that are prevailing today?

ברמות הצפיפות ששוררות כיום?

And we realized, it's basically about light,

והבנו שעקרונית, מדובר על אור,

it's about sun, it's about nature,

מדובר על שמש, מדובר בטבע,

it's about fractalization.

מדובר על פרקטליזציה:

Can we open up the surface of the building

האם נוכל לפתוח את פני השטח של המבנה

so that it has more contact with the exterior?

כדי שיווצר יותר מגע עם החוץ?

We came up with a number of models:

פיתחנו מספר דגמים:

economy models, cheaper to build and more compact;

דגמים חסכוניים, זולים יותר לבנייה וקומפקטיים יותר;

membranes of housing

מעטפות דיור

where people could design their own house

שבתוכן אנשים יוכלו לתכנן את דירותיהם

and create their own gardens.

וליצור גינון משלהם.

And then we decided to take New York as a test case,

ואז החלטנו לקחת את ניו-יורק כמקרה-מבחן,

and we looked at Lower Manhattan.

והתמקדנו במנהטן תחתית.

And we mapped all the building area in Manhattan.

מיפינו את כל האזור הבנוי במהנטן.

On the left is Manhattan today:

משמאל, זאת מנהטן כיום:

blue for housing, red for office buildings, retail.

כחול מציין דיור אדום משרדים וצהוב וקניות.

On the right, we reconfigured it:

מימין התצורה החדשה שלנו:

the office buildings form the base,

מבני המשרדים יוצרים את הבסיס,

and then rising 75 stories above,

ו-75 קומות מעליהם,

are apartments.

אלו דירות.

There's a street in the air on the 25th level,

במפלס ה-25 עובר רחוב תלוי,

a community street.

רחוב קהילתי.

It's permeable.

הכל פתוח;

There are gardens and open spaces

יש גינות ומרחבים פתוחים עבור הקהילה,

for the community,

almost every unit with its own private garden,

כמעט לכל יחידה יש גינה משלה,

and community space all around.

ומסביב יש מרחב קהילתי.

And most important, permeable, open.

והכי חשוב: פתיחות לכל עבר.

It does not form a wall or an obstruction in the city,

זה לא יוצר חומה או מכשול בעיר,

and light permeates everywhere.

והאור חודר לכל מקום.

And in the last two or three years,

ובשנתיים או שלוש האחרונות

we've actually been, for the first time,

אנו בעצם מגשימים לראשונה

realizing the quality of life of Habitat

את איכות החיים של "הביטט"

in real-life projects across Asia.

במיזמים ממשיים ברחבי אסיה.

This in Qinhuangdao in China:

זאת צ'ינהואנגדאו שבסין:

middle-income housing, where there is a bylaw

דיור לבעלי הכנסה בינונית, ויש שם חוק-עזר עירוני

that every apartment must receive

שקובע שכל דירה צריכה לקבל

three hours of sunlight.

3 שעות של אור-שמש,

That's measured in the winter solstice.

ביום הקצר בשנה.

And under construction in Singapore,

וזאת בניה בסינגפור,

again middle-income housing, gardens,

שוב, דירות לבעלי הכנסה בינונית, גינות,

community streets and parks and so on and so forth.

רחובות קהילתיים, גנים וכו' וכו'.

And Colombo.

וזה בקולומבו.

And I want to touch on one more issue,

ואני רוצה לגעת בנושא נוסף,

which is the design of the public realm.

שהוא עיצוב התחום הציבורי.

A hundred years after we've begun building

מאה שנה אחרי שהתחלנו לבנות

with tall buildings,

בניינים גבוהים,

we are yet to understand

עדיין איננו מבינים

how the tall high-rise building

איך גורד השחקים

becomes a building block in making a city,

הופך לאבן-בניין בעיר עצמה,

in creating the public realm.

ביצירת המרחב הציבורי.

In Singapore, we had an opportunity:

בסינגפור נפלה לידינו הזדמנות:

10 million square feet, extremely high density.

מיליון מטרים רבועים, צפיפות גבוהה מאוד.

Taking the concept of outdoor and indoor,

לקחנו את התפישות של החוץ ושל הפנים,

promenades and parks integrated

את השילוב בין אזורי הטיילת והפארקים

with intense urban life.

עם חיי העיר הסואנים.

So they are outdoor spaces and indoor spaces,

אז אלה מרחבי חוץ ומרחבי פנים,

and you move from one to the other,

ואפשר לעבור מהאחד לשני,

and there is contact with nature,

ויש מגע עם הטבע,

and most relevantly, at every level of the structure,

ומה שרלוונטי יותר, בכל מפלס של המבנה,

public gardens and open space:

יש גינון ציבורי ומרחבים פתוחים.

on the roof of the podium,

בגג של הבמה,

climbing up the towers,

במעלה המגדלים,

and finally on the roof, the sky park,

ולבסוף בגג, פארק השמיים,

two and a half acres, jogging paths, restaurants,

10 דונמים, מסלולי ריצה, מסעדות,

and the world's longest swimming pool.

ובריכת השחייה הכי ארוכה בעולם.

And that's all I can tell you in five minutes.

וזה כל מה שאני יכול לספר לכם ב-5 דקות.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]