Matthieu Ricard: How to let altruism be your guide

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

So we humans have an extraordinary potential for goodness,

אז לנו האנשים יש פוטנציאל יוצא דופן לטוב,

but also an immense power to do harm.

אבל גם כוח אדיר לעשות רע.

Any tool can be used to build or to destroy.

כל כלי יכול לשמש לבנות או להרוס.

That all depends on our motivation.

הכל תלוי במוטיבציה שלנו.

Therefore, it is all the more important

לכן, זה הרבה יותר חשוב

to foster an altruistic motivation rather than a selfish one.

לטפח מוטיבציה אלטרואיסטית במקום אנוכית.

So now we indeed are facing many challenges in our times.

אז עכשיו אנחנו באמת עומדים בפני הרבה אתגרים בזמננו.

Those could be personal challenges.

אלה יכולים להיות אתגרים אישיים.

Our own mind can be our best friend or our worst enemy.

התודעה שלנו יכולה להיות החברה הטובה ביותר שלנו או האוייב הגדול ביותר.

There's also societal challenges:

יש גם אתגרים חברתיים:

poverty in the midst of plenty, inequalities, conflict, injustice.

עוני באמצע השפע, חוסר שוויון, קונפליקטים, חוסר צדק.

And then there are the new challenges, which we don't expect.

ואז יש את האתגרים החדשים להם אנחנו לא מצפים.

Ten thousand years ago, there were about five million human beings on Earth.

לפני עשרת אלפים שנה, היו בערך חמישה מליון אנשים על כדור הארץ.

Whatever they could do,

מה שהם יכלו לעשות,

the Earth's resilience would soon heal human activities.

יכולת ההתאוששות של כדור הארץ ריפאה במהרה את מעשי האדם.

After the Industrial and Technological Revolutions,

אחרי המהפכה התעשייתית והדיגיטלית,

that's not the same anymore.

זה לא כך יותר.

We are now the major agent of impact on our Earth.

אנחנו עכשיו סוכנים עיקריים בהשפעה על כדור הארץ.

We enter the Anthropocene, the era of human beings.

אנחנו נכנסים לאנטרופוסין, עידן בני האדם.

So in a way, if we were to say we need to continue this endless growth,

אז בדרך מסויימת, אם היינו אומרים שאנחנו צריכים להמשיך את הגדילה האין סופית הזו,

endless use of material resources,

שימוש אין סופי במשאבים חומריים,

it's like if this man was saying --

זה כאילו האיש הזה אמר ---

and I heard a former head of state, I won't mention who, saying --

ושמעתי ראש מדינה לשעבר, אני לא אזכיר מי, שאמר --

"Five years ago, we were at the edge of the precipice.

"לפני חמש שנים, היינו בקצה המדרון הזה.

Today we made a big step forward."

היום עשינו צעד גדול קדימה."

So this edge is the same that has been defined by scientists

אז המדרון הזה הוא זה שהוגדר על ידי מדענים

as the planetary boundaries.

כגבולות הפלנטריים.

And within those boundaries, they can carry a number of factors.

ובתוך הגבולות האלו, הם יכולים לטפל בכמה גורמים.

We can still prosper, humanity can still prosper for 150,000 years

אנחנו עדיין יכולים לשגשג, האנושות עדיין יכולה לשגשג במשך 150,00 שנה

if we keep the same stability of climate

אם נשמור על אותה יציבות אקלים

as in the Holocene for the last 10,000 years.

כמו בהולוסין במשך 10,000 השנה האחרונות.

But this depends on choosing a voluntary simplicity,

אבל זה תלוי בבחירת פשטות התנדבותית,

growing qualitatively, not quantitatively.

גדילה איכותית, לא כמותית.

So in 1900, as you can see, we were well within the limits of safety.

אז ב 1900, כמו שאתם יכולים לראות, היינו בתוך גבולות הביטחון.

Now, in 1950 came the great acceleration.

עכשיו, ב 1950 באה ההאצה הגדולה.

Now hold your breath, not too long, to imagine what comes next.

עכשיו החזיקו את הנשימה, לא יותר מדי זמן, כדי לדמיין מה מגיע אחר כך.

Now we have vastly overrun some of the planetary boundaries.

עכשיו עברנו בענק כמה מהגבולות הפלנטריים.

Just to take biodiversity, at the current rate,

אם ניקח רק את הגיוון הביולוגי, בקצב הנוכחי,

by 2050, 30 percent of all species on Earth will have disappeared.

עד 2050, 30 אחוז מכל המינים על פני כדור הארץ יעלמו.

Even if we keep their DNA in some fridge, that's not going to be reversible.

אפילו אם נשמור על ה DNA שלהם בכמה מקררים, זה לא יהיה הפיך.

So here I am sitting

אז הנה אני יושב פה

in front of a 7,000-meter-high, 21,000-foot glacier in Bhutan.

לפני קרחון בגובה 7,000 מטר, 21,000 רגל בבהוטאן.

At the Third Pole, 2,000 glaciers are melting fast, faster than the Arctic.

בקוטב השלישי, 2,000 קרחונים נמסים מהר, מהר יותר מהארקטי.

So what can we do in that situation?

אז מה אנחנו יכולים לעשות במצב הזה?

Well, however complex politically, economically, scientifically

ובכן,לא משנה כמה מורכבת פוליטית, כלכלית, מדעית,

the question of the environment is,

השאלה של הסביבה היא,

it simply boils down to a question of altruism versus selfishness.

זה פשוט מסתכם בשאלה של אלטרואיזם מול אנוכיות.

I'm a Marxist of the Groucho tendency.

אני מרקסיסט עם נטיה לגראוצ'ו,

(Laughter)

(צחוק)

Groucho Marx said, "Why should I care about future generations?

גראוצ'ו מרקס אמר, "למה צריך להיות לנו איכפת מדורות עתידים?

What have they ever done for me?"

מה הם אי פעם עשו בשבילי?"

(Laughter)

(צחוק)

Unfortunately, I heard the billionaire Steve Forbes,

למרבה הצער, שמעתי את המיליארדר סטיב פורבס,

on Fox News, saying exactly the same thing, but seriously.

בחדשות פוקס, אומר בדיוק אותו דבר, אבל ברצינות.

He was told about the rise of the ocean,

נאמר לו על עליית האוקיינוסים,

and he said, "I find it absurd to change my behavior today

והוא אמר, "אני מוצא את זה אבסורדי לשנות את ההתנהגות שלי היום

for something that will happen in a hundred years."

עבור משהו שיקרה עוד מאה שנה."

So if you don't care for future generations,

אז אם לא אכפת לכם מדורות עתידיים,

just go for it.

פשוט לכו על זה.

So one of the main challenges of our times

אז אחד האתגרים העיקריים של זמננו

is to reconcile three time scales:

הוא לשלב שלושה קני מידה של זמן:

the short term of the economy,

הטווח הקצר של הכלכלה,

the ups and downs of the stock market, the end-of-the-year accounts;

העליות והירידות של שוק המניות, חשבונות סוף השנה;

the midterm of the quality of life --

החלק האמצעי של איכות החיים --

what is the quality every moment of our life, over 10 years and 20 years? --

מה האיכות של כל רגע של חיינו, במשך 10 שנים ו 20 שנה? --

and the long term of the environment.

ובטווח הארוך של הסביבה.

When the environmentalists speak with economists,

כששומרי הסביבה מדברים עם הכלכלנים,

it's like a schizophrenic dialogue, completely incoherent.

זה כמו דיאלוג של סכיזופרנים, לחלוטין לא ברור,

They don't speak the same language.

הם לא מדברים באותה שפה.

Now, for the last 10 years, I went around the world

עכשיו, במשך 10 השנים האחרונות, הקפתי את העולם

meeting economists, scientists, neuroscientists, environmentalists,

פגשתי כלכלנים, מדענים, חוקרי מוח, פעילי איכות הסביבה,

philosophers, thinkers in the Himalayas, all over the place.

פילוסופים, הוגים בהימליה, בכל מקום.

It seems to me, there's only one concept

נראה לי, שיש רק קונספט אחד

that can reconcile those three time scales.

שיכול לחבר את שלושת קני המידה האלה.

It is simply having more consideration for others.

זה פשוט יותר התחשבות באחר.

If you have more consideration for others, you will have a caring economics,

אם יש לכם יותר התחשבות באחרים, תהיה לכם כלכלה איכפתית יותר,

where finance is at the service of society

שם פיננסים הם שרות לחברה

and not society at the service of finance.

ולא חברה כשרות לפיננסים.

You will not play at the casino

אתם לא תשחקו בקזינו

with the resources that people have entrusted you with.

עם המשאבים שאנשים הפקידו בידייכם.

If you have more consideration for others,

אם תהיה לכם יותר התחשבות באחרים,

you will make sure that you remedy inequality,

אתם תדאגו לתקן את חוסר השוויון,

that you bring some kind of well-being within society,

שאתם מביאים סוג כלשהו של טוב לחברה,

in education, at the workplace.

בחינוך, במקום העבודה.

Otherwise, a nation that is the most powerful and the richest

אחרת, אומה שהיא הכי חזקה ועשירה

but everyone is miserable, what's the point?

אבל כולם אומללים, מה הטעם?

And if you have more consideration for others,

ואם יש לכם יותר התחשבות באחרים,

you are not going to ransack that planet that we have

אתם לא תפשטו על הפלנטה שיש לנו

and at the current rate, we don't have three planets to continue that way.

ובקצב הנוכחי, אין לנו שלוש פלנטות להמשיך בדרך הזו.

So the question is,

אז השאלה היא,

okay, altruism is the answer, it's not just a novel ideal,

אוקיי, אלטרואיזם הוא התשובה, זה לא רק רעיון רומנטי,

but can it be a real, pragmatic solution?

אבל האם הוא יכול להיות פתרון אמיתי ופרגמטי?

And first of all, does it exist,

וראשית, האם הוא קיים,

true altruism, or are we so selfish?

אלטרואיזם אמיתי, או האם אנחנו כל כך אנוכיים?

So some philosophers thought we were irredeemably selfish.

אז כמה פילוסופים חשבו שאנחנו אנוכיים ללא תקנה.

But are we really all just like rascals?

אבל האם אנחנו באמת כולנו פרחחים?

That's good news, isn't it?

אלו חדשות טובות, לא?

Many philosophers, like Hobbes, have said so.

הרבה פילוסופים, כמו הובס, אמרו את זה.

But not everyone looks like a rascal.

אבל לא כולם נראים כמו פרחחים.

Or is man a wolf for man?

או האם אדם לאדם זאב?

But this guy doesn't seem too bad.

אבל הבחור הזה לא נראה רע.

He's one of my friends in Tibet.

הוא אחד מחברי בטיבט.

He's very kind.

הוא מאוד נדיב.

So now, we love cooperation.

אז עכשיו, אנחנו אוהבים שיתוף פעולה.

There's no better joy than working together, is there?

אין אושר גדול יותר מלעבוד יחד, נכון?

And then not only humans.

ואז לא רק אנשים.

Then, of course, there's the struggle for life,

אז, כמובן, יש את המאבק לחיים,

the survival of the fittest, social Darwinism.

השרדות החזקים, דרוויניזם חברתי.

But in evolution, cooperation -- though competition exists, of course --

אבל באבולוציה, שיתוף פעולה -- למרות שתחרות קיימת, כמובן --

cooperation has to be much more creative to go to increased levels of complexity.

שיתוף פעולה כדי להיות הרבה יותר יצירתי ללכת לרמות גבוהות יותר של מורכבות.

We are super-cooperators and we should even go further.

אנחנו סופר משתפי פעולה ואנחנו צריכים ללכת אפילו רחוק יותר.

So now, on top of that, the quality of human relationships.

אז עכשיו, מעבר לזה, האיכות של היחסים האנושיים.

The OECD did a survey among 10 factors, including income, everything.

ה OECD עשה סקר של 10 גורמים, כולל הכנסה, הכל.

The first one that people said, that's the main thing for my happiness,

הראשון שאנשים אמרו, זה הדבר הכי חשוב לאושר,

is quality of social relationships.

זה איכות יחסים חברתיים.

Not only in humans.

לא רק אצל אנשים.

And look at those great-grandmothers.

ותראו את הסבתות רבות האלו.

So now, this idea that if we go deep within,

אז עכשיו, הרעיון שאם נכנס עמוק פנימה,

we are irredeemably selfish,

אנחנו אנוכייים ללא תקנה,

this is armchair science.

זה מדע כורסאות.

There is not a single sociological study,

אין מחקר סוציולוגי יחיד,

psychological study, that's ever shown that.

מחקר פסיכולוגי, שאי פעם הראה את זה.

Rather, the opposite.

אלא, להפך.

My friend, Daniel Batson, spent a whole life

חברי, דניאל בטסון, בילה חיים שלמים

putting people in the lab in very complex situations.

ושם אנשים במעבדה במצבים מאוד מורכבים.

And of course we are sometimes selfish, and some people more than others.

וכמובן אנחנו לפעמים אנוכיים, וכמה אנשים יותר מאחרים.

But he found that systematically, no matter what,

אבל הוא מצא שבאופן שיטתי, לא משנה מה,

there's a significant number of people

יש מספר משמעותי של אנשים

who do behave altruistically, no matter what.

שמתנהגים באופן אלטרואיסטי, לא משנה מה.

If you see someone deeply wounded, great suffering,

אם אתם רואים מישהו פצוע קשה, סובל מאוד,

you might just help out of empathic distress --

אותם אולי תעזרו מלחץ אמפתי --

you can't stand it, so it's better to help than to keep on looking at that person.

אתם לא יכולים לעמוד בזה, אז זה טוב יותר לעזור מאשר להמשיך להביט באדם הזה.

So we tested all that, and in the end, he said, clearly people can be altruistic.

אז אנחנו בדקנו את זה, ובסוף, הוא אמר, בברור אנשים יכולים להיות אלטרואיסטים.

So that's good news.

אז אלה חדשות טובות.

And even further, we should look at the banality of goodness.

ואפילו יותר מזה, אנחנו צריכים להביט בבנאליות של טוב.

Now look at here.

עכשיו תביטו פה.

When we come out, we aren't going to say, "That's so nice.

כשאנחנו יוצאים, אנחנו לא נגיד: "זה כל כך נחמד.

There was no fistfight while this mob was thinking about altruism."

לא היה קרב אגרופים בעוד ההמון הזה חשב על אלטרואיזם."

No, that's expected, isn't it?

לא,אנחנו ציפינו לזה, לא?

If there was a fistfight, we would speak of that for months.

אם היה קרב אגרופים, היינו מדברים על זה במשך חודשים.

So the banality of goodness is something that doesn't attract your attention,

אז הבנליות של הטוב היא משהו שלא מושך תשומת לב,

but it exists.

אבל היא קיימת.

Now, look at this.

עכשיו, הביטו בזה.

So some psychologists said,

אז כמה פסיכולוגים אמרו,

when I tell them I run 140 humanitarian projects in the Himalayas

כשאני אומר להם שאני מפעיל 140 פרויייקטים הומניטריים בהימליה

that give me so much joy,

שנותנים לי כל כך הרבה שמחה,

they said, "Oh, I see, you work for the warm glow.

הם אומרים, "אוה, אני מבין, אתה עובד בשביל התחושה החמימה.

That is not altruistic. You just feel good."

זה לא אלטרואיסטי. אתה פשוט מרגיש טוב."

You think this guy, when he jumped in front of the train,

אתם חושבים שהבחור הזה, כשהוא קפץ מול הרכבת,

he thought, "I'm going to feel so good when this is over?"

הוא חשב, "אני ארגיש הרגשה טובה כשזה יסתיים?"

(Laughter)

(צחוק)

But that's not the end of it.

אבל זה לא הסוף.

They say, well, but when you interviewed him, he said,

הם אומרים, ובכן, אבל כשראיינת אותו, הוא אמר,

"I had no choice. I had to jump, of course."

"לא היתה לי ברירה. כמובן שהייתי חייב לקפוץ."

He has no choice. Automatic behavior. It's neither selfish nor altruistic.

לא הייתה לו ברירה. התנהגות אוטומטית. זה לא אנוכי או אלטרואיסטי.

No choice?

אין ברירה?

Well of course, this guy's not going to think for half an hour,

ובכן, כמובן, הבחור הזה לא עומד לחשוב חצי שעה,

"Should I give my hand? Not give my hand?"

"האם אני צריך לעזור? לא לעזור?"

He does it. There is a choice, but it's obvious, it's immediate.

הוא עושה את זה, זו בחירה, אבל היא ברורה, היא מיידית.

And then, also, there he had a choice.

ואז, גם, שם לו היתה בחירה.

(Laughter)

(צחוק)

There are people who had choice, like Pastor André Trocmé and his wife,

יש אנשים שגם יש להם בחירה, כמו פסטור אנדרה טרוקמה ואשתו,

and the whole village of Le Chambon-sur-Lignon in France.

וכל הכפר לה שמבון סור ויניון בצרפת.

For the whole Second World War, they saved 3,500 Jews,

במשך כל מלחמת העולם השניה, הם הצילו 3,500 יהודים,

gave them shelter, brought them to Switzerland,

נתנו להם מחסה, העבירו אותם לשווצריה,

against all odds, at the risk of their lives and those of their family.

נגד כל הסיכויים, תוך סיכוי חייהם ומשפחותייהם.

So altruism does exist.

אז אלטרואיזם קיים.

So what is altruism?

אז מה זה אלטרואיזם?

It is the wish: May others be happy and find the cause of happiness.

זה המשאלה: שאחרים יהיו מאושרים וימצאו סיבה לאושר.

Now, empathy is the affective resonance or cognitive resonance that tells you,

עכשיו, אמפטיה היא התהודה האפקטיבית או תהודה קוגניטיבית שאומרת לכם,

this person is joyful, this person suffers.

האדם הזה מלא שמחה, האדם הזה סובל.

But empathy alone is not sufficient.

אבל אמפתיה לבדה אינה מספיקה.

If you keep on being confronted with suffering,

אם תמשיכו להתקל בסבל,

you might have empathic distress, burnout,

אולי יהיה לכם לחץ אמפטי, התשה,

so you need the greater sphere of loving-kindness.

אז אתם צריכים את המרחב הגדול יותר של טוב לב אוהב.

With Tania Singer at the Max Planck Institute of Leipzig,

עם טניה סינגר במכון מקס פלאנק בלייפציג,

we showed that the brain networks for empathy and loving-kindness are different.

הראנו שרשתות המוח לאמפטיה וטוב לב אוהב הן שונות.

Now, that's all well done,

עכשיו, כל זה טוב,

so we got that from evolution, from maternal care, parental love,

אז קיבלנו את זה מהאבולוציה, מטיפול אימהי, אהבה הורית,

but we need to extend that.

אבל אנחנו צריכים להרחיב את זה.

It can be extended even to other species.

הוא יכול להתרחב אפילו למינים אחרים.

Now, if we want a more altruistic society, we need two things:

עכשיו, אם אנחנו רוצים חברה יותר אלטרואיסטית, אנחנו צריכים שני דברים:

individual change and societal change.

שינוי אינדיבידואלי ושינוי חברתי.

So is individual change possible?

אז האם שינוי אישי אפשרי?

Two thousand years of contemplative study said yes, it is.

אלפיים שנה של מחקר הגותי אומרים כן, זה אפשרי.

Now, 15 years of collaboration with neuroscience and epigenetics

עכשיו, 15 שנה של שיתוף פעולה עם מדעני מוח ואפיגנטיקאים

said yes, our brains change when you train in altruism.

אמרו כן, המוח שלנו משתנה כשאתם מאמנים אותו לאלטרואיזם.

So I spent 120 hours in an MRI machine.

אז ביליתי 120 שעות במכונת MRI.

This is the first time I went after two and a half hours.

זו הפעם הראשונה שיצאתי אחרי שעתיים וחצי.

And then the result has been published in many scientific papers.

ואז התוצאה פורסמה בהרבה מאמרים רפואיים.

It shows without ambiguity that there is structural change

היא מראה ללא ספק שיש שינוי מבני

and functional change in the brain when you train the altruistic love.

ושינוי פונקציונלי במוח כשמאמנים אותו לאהבה אלטרואיסטית.

Just to give you an idea:

רק כדי לתת לכם מושג:

this is the meditator at rest on the left,

זה מודט המדיטציה במנוחה מצד שמאל:

meditator in compassion meditation, you see all the activity,

מודט המדיטציה במדיטציית חמלה, אתם רואים את כל הפעילות,

and then the control group at rest, nothing happened,

ואז קבוצת הבקרה במנוחה, כלום לא קורה,

in meditation, nothing happened.

במדיטציה, כלום לא קורה.

They have not been trained.

הם לא אומנו.

So do you need 50,000 hours of meditation? No, you don't.

אז האם אתם צריכים 50,000 שעות של מדיטציה? לא אתם לא.

Four weeks, 20 minutes a day, of caring, mindfulness meditation

ארבעה שבועות, 20 דקות ביום, של תשומת לב, מדיטציה מחשבתית

already brings a structural change in the brain compared to a control group.

כבר מביאה שינוי מבני במוח יחסית לקבוצת ביקורת.

That's only 20 minutes a day for four weeks.

זה רק 20 דקות ביום במשך ארבעה שבועות.

Even with preschoolers -- Richard Davidson did that in Madison.

אפילו עם ילדי גן -- ריצ'ארד דייוידסון עשה את זה במאדיסון.

An eight-week program: gratitude, loving- kindness, cooperation, mindful breathing.

תוכנית של שמונה שבועות: הכרת תודה, טוב לב אוהב, שיתוף פעולה, נשימה מלאת מחשבה.

You would say, "Oh, they're just preschoolers."

הייתם אומרים, "או, אלה רק ילדי גן."

Look after eight weeks,

תראו אחרי שמונה שבועות,

the pro-social behavior, that's the blue line.

ההתנהגות הפרו חברתית, זה הקו הכחול.

And then comes the ultimate scientific test, the stickers test.

ואז מגיע מבחן המדעים האולטימטיבי, מבחן המדבקות.

Before, you determine for each child who is their best friend in the class,

לפני, אתם קובעים לכל ילד מי החבר הכי טוב בכיתה,

their least favorite child, an unknown child, and the sick child,

הילד הכי פחות אהוב, ילד לא ידוע, וילד חולה,

and they have to give stickers away.

והם חייבים לחלק מדבקות.

So before the intervention, they give most of it to their best friend.

אז לפני ההתערבות, הם נותנים את רובן לחבר הכי טוב.

Four, five years old, 20 minutes three times a week.

בני ארבע או חמש, 20 דקות שלוש פעמים בשבוע.

After the intervention, no more discrimination:

אחרי ההתערבות, אין יותר אפליה:

the same amount of stickers to their best friend and the least favorite child.

אותה כמות של מדבקות לחברים הכי טובים ולילדים הכי פחות אהובים.

That's something we should do in all the schools in the world.

זה משהו שאנחנו צריכים לעשות לכל ילדי הגנים בעולם.

Now where do we go from there?

עכשיו לאן אנחנו ממשיכים מפה?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

When the Dalai Lama heard that, he told Richard Davidson,

כשהדלאי לאמה שמע על זה, הוא אמר לריקארד דייוידסון,

"You go to 10 schools, 100 schools, the U.N., the whole world."

"לך ל 10 בתי ספר, 100 בתי ספר, לאו"ם, לכל העולם."

So now where do we go from there?

אז עכשיו לאן אנחנו הולכים מפה?

Individual change is possible.

שינוי אישי הוא אפשרי.

Now do we have to wait for an altruistic gene to be in the human race?

עכשיו האם אנחנו צריכים לחכות לגן אלטרואיסטי שיהיה במין האנושי?

That will take 50,000 years, too much for the environment.

זה יקח 50,000 שנה, יותר מדי בשביל הסביבה.

Fortunately, there is the evolution of culture.

למרבה המזל, יש אבולוציה בחברה.

Cultures, as specialists have shown, change faster than genes.

תרבויות, כמו שמומחים הראו, משתנות מהר יותר מהגנים.

That's the good news.

אלה החדשות הטובות.

Look, attitude towards war has dramatically changed over the years.

תראו, גישה למלחמה השתנתה משמעותית עם השנים.

So now individual change and cultural change mutually fashion each other,

אז עכשיו שינוי אישי ותרבותי משנים אחד את השני בהדדיות,

and yes, we can achieve a more altruistic society.

וכן, אנחנו יכולים להשיג חברה יותר אלטרואיסטית.

So where do we go from there?

אז לאן אנחנו הולכים מפה?

Myself, I will go back to the East.

אני, אלך חזרה למזרח.

Now we treat 100,000 patients a year in our projects.

עכשיו אנחנו מטפלים ב 10,000 חולים בשנה בפרוייקטים שלנו.

We have 25,000 kids in school, four percent overhead.

יש לנו 25,000 ילדים בבית הספר, ארבעה אחוז מעל היכולת.

Some people say, "Well, your stuff works in practice,

כמה אנשים אומרים, "ובכן, מה שאתם אומרים עובד במציאות,

but does it work in theory?"

אבל האם זה עובד בתאוריה?"

There's always positive deviance.

תמיד יש סטיה חיובית.

So I will also go back to my hermitage

אז אני גם אחזור למורשת שלי

to find the inner resources to better serve others.

כדי למצוא משאבים פנימיים בכדי לשרת אחרים טוב יותר.

But on the more global level, what can we do?

אבל ברמה הגלובלית יותר, מה אנחנו יכולים לעשות?

We need three things.

אנחנו צריכים שלושה דברים.

Enhancing cooperation:

להגביר את שיתוף הפעולה:

Cooperative learning in the school instead of competitive learning,

למידה שיתופית בבתי הספר במקום למידה תחרותית.

Unconditional cooperation within corporations --

שתוף פעולה ללא תנאים בתוך חברות --

there can be some competition between corporations, but not within.

יכולים להיות כמה תחרויות בין חברות, אבל לא בתוכן.

We need sustainable harmony. I love this term.

אנחנו צריכים הרמוניה ברת קיימא. אני אוהב את המושג.

Not sustainable growth anymore.

לא צמיחה ברת קיימא יותר.

Sustainable harmony means now we will reduce inequality.

הרמוניה ברת קיימא אומרת שנפחית את חוסר השוויון עכשיו.

In the future, we do more with less,

בעתיד, נעשה יותר עם פחות,

and we continue to grow qualitatively, not quantitatively.

ונמשיך לגדול איכותית, לא כמותית.

We need caring economics.

אנחנו צריכים כלכלה אכפתית.

The Homo economicus cannot deal with poverty in the midst of plenty,

ההומו אקונומיקוס לא יכול להתמודד עם עוני בתוך השפע,

cannot deal with the problem of the common goods

לא יכול להתמודד עם הבעיה של טובת הכלל

of the atmosphere, of the oceans.

של האטמוספירה, של האוקיינוסים.

We need a caring economics.

אנחנו צריכים כלכלה אכפתית.

If you say economics should be compassionate,

אם אתם אומרים שכלכלה צריכה להיות רחומה

they say, "That's not our job."

אז תגידו, "זו לא העבודה שלנו."

But if you say they don't care, that looks bad.

אבל אם אתם אומרים שלהם לא אכפת, זה נראה רע.

We need local commitment, global responsibility.

אנחנו צריכים התחייבות מקומית, אחריות גלובלית,

We need to extend altruism to the other 1.6 million species.

אנחנו צריכים להרחיב את האלטרואיזם ל 1.6 מיליון המינים האחרים.

Sentient beings are co-citizens in this world.

ישויות מודעות הן אזרחיות שותפות בעולם.

and we need to dare altruism.

ואנחנו צריכים לאתגר אלטרואיזם.

So, long live the altruistic revolution.

אז, יחי מהפכת האלטרואיזם.

Viva la revolución de altruismo.

ויוה לה רבולוסיון דה אלטרואיסמו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)