Allan Adams: The discovery that could rewrite physics

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Shlomo Adam

If you look deep into the night sky,

אם מביטים עמוק לתוך שמי הלילה,

you see stars,

רואים כוכבים,

and if you look further, you see more stars,

ואם מביטים עוד יותר רחוק, רואים עוד כוכבים

and further, galaxies, and further, more galaxies.

ויותר רחוק, גלקסיות, ואחריהן עוד גלקסיות.

But if you keep looking further and further,

אבל אם ממשיכים להביט עוד יותר רחוק,

eventually you see nothing for a long while,

בסוף לא רואים כלום, במשך זמן רב,

and then finally you see a faint, fading afterglow,

ואז רואים זוהר שיורי חיוור,

and it's the afterglow of the Big Bang.

וזהו הזוהר השיורי של המפץ הגדול.

Now, the Big Bang was an era in the early universe

המפץ הגדול היה עידן ביקום הקדמוני

when everything we see in the night sky

כאשר כל מה שאנו רואים בשמי-הלילה

was condensed into an incredibly small,

היה דחוס בתוך מסה מאוד חמה,

incredibly hot, incredibly roiling mass,

מאוד מבעבעת ובעלת נפח מאוד קטן,

and from it sprung everything we see.

שממנה נבט כל מה שאנו רואים כיום.

Now, we've mapped that afterglow

אנו מיפינו את הזוהר השיורי

with great precision,

בדיוק רב,

and when I say we, I mean people who aren't me.

ובאומרי, אנו, איני מתכוון לעצמי.

We've mapped the afterglow

מיפינו את הזוהר השאריתי

with spectacular precision,

בדיוק יוצא-דופן,

and one of the shocks about it

ואחד הדברים המדהימים בו הוא,

is that it's almost completely uniform.

שהוא אחיד כמעט לגמרי.

Fourteen billion light years that way

ב-14 מיליארד שנות-אור בכיוון זה

and 14 billion light years that way,

וב-14 מיליארד שנות-אור בכיוון השני,

it's the same temperature.

שוררת אותה הטמפרטורה.

Now it's been 14 billion years

כיום עברו 13 מיליארד שנה

since that Big Bang,

מאז אותו מפץ גדול,

and so it's got faint and cold.

ולכן הוא הפך לחיוור וקר.

It's now 2.7 degrees.

כעת הטמפרטורה שלו היא 2.7 מעלות.

But it's not exactly 2.7 degrees.

אבל לא בדיוק 2.7 מעלות.

It's only 2.7 degrees to about

זה 2.7 מעלות עם סטיה

10 parts in a million.

של כ-10 חלקי מיליון.

Over here, it's a little hotter,

כאן הוא טיפה יותר חם,

and over there, it's a little cooler,

ושם, טיפה יותר קר,

and that's incredibly important to everyone in this room,

וזה חשוב ביותר עבור כל אחד באולם זה,

because where it was a little hotter,

כי איפה שזה היה יותר חם,

there was a little more stuff,

שם היה קצת יותר חומר,

and where there was a little more stuff,

ואיפה שהיה קצת יותר חומר,

we have galaxies and clusters of galaxies

שם קיבלנו גלקסיות, וצבירי גלקסיות

and superclusters

וצבירי-על

and all the structure you see in the cosmos.

וכל המבנה של היקום שאנו רואים.

And those small, little, inhomogeneities,

ואותם חוסרים קלים של הומוגניות,

20 parts in a million,

של 20 חלקי מיליון,

those were formed by quantum mechanical wiggles

הם נוצרו על-ידי תנודות מכניות קוונטיות

in that early universe that were stretched

באותו יקום קדמוני,

across the size of the entire cosmos.

שהתמתחו והגיעו לגודל של כל היקום.

That is spectacular,

זה מפליא,

and that's not what they found on Monday;

אבל לא זה מה שגילו ביום שני;

what they found on Monday is cooler.

מה שגילו ביום שני הוא יותר מגניב.

So here's what they found on Monday:

זה מה שהם מצאו ביום שני:

Imagine you take a bell,

חישבו שאתם לוקחים פעמון,

and you whack the bell with a hammer.

והולמים בו עם פטיש.

What happens? It rings.

מה קורה? הוא מצלצל.

But if you wait, that ringing fades

אבל אם ממתינים, אותו צלצול דועך

and fades and fades

ודועך עוד ועוד,

until you don't notice it anymore.

עד שכבר לא מבחינים בו.

Now, that early universe was incredibly dense,

אותו יקום קדמוני היה צפוף להדהים,

like a metal, way denser,

כמו מתכת, אבל הרבה יותר צפוף,

and if you hit it, it would ring,

ואם היו מכים בו, הוא היה מצלצל,

but the thing ringing would be

והצלצול היה המבנה

the structure of space-time itself,

של הזמן-מרחב עצמו,

and the hammer would be quantum mechanics.

והפטיש היה המכניקה הקוונטית.

What they found on Monday

מה שגילו ביום שני

was evidence of the ringing

היה הראיה לצלצול של

of the space-time of the early universe,

הזמן-מרחב של היקום הקדמוני,

what we call gravitational waves

מה שאנו קוראים גלי-כבידה

from the fundamental era,

מהעידן הקדמוני,

and here's how they found it.

וכך הם מצאו אותם.

Those waves have long since faded.

אותם גלים דעכו מאז העידן הרחוק.

If you go for a walk,

כאשר אנו צועדים,

you don't wiggle.

אנו לא מתנודדים.

Those gravitational waves in the structure of space

אותם גלי-כבידה במבנה החלל

are totally invisible for all practical purposes.

הם נסתרים לחלוטין מכל בחינה מעשית.

But early on, when the universe was making

אבל מוקדם יותר, כאשר היקום יצר

that last afterglow,

את הזוהר השיורי,

the gravitational waves

גלי-הכבידה גרמו

put little twists in the structure

לעיוותים קטנים במבנה

of the light that we see.

האור שאנו רואים.

So by looking at the night sky deeper and deeper --

לכן כאשר מביטים בשמי-הלילה יותר ויותר עמוק --

in fact, these guys spent three years on the South Pole

למעשה, האנשים הללו שהו 3 שנים בקוטב הדרומי

looking straight up through the coldest, clearest,

בהביטם ישר דרך האויר הכי קר,

cleanest air they possibly could find

הכי נקי והכי צח שניתן למצוא,

looking deep into the night sky and studying

מביטים עמוק לתוך שמי-הלילה

that glow and looking for the faint twists

וחוקרים את אותו זוהר ומחפשים עיוותים קלושים

which are the symbol, the signal,

שהם הסימן והאות

of gravitational waves,

לגלי-כבידה,

the ringing of the early universe.

הצלצול של היקום הקדמוני.

And on Monday, they announced

וביום שני הם הכריזו

that they had found it.

שהם מצאו את זה.

And the thing that's so spectacular about that to me

ומה שכל-כך מרשים כאן בעיניי

is not just the ringing, though that is awesome.

הוא לא רק הצלצול, למרות שזה משהו אדיר.

The thing that's totally amazing,

הדבר שבאמת מדהים,

the reason I'm on this stage, is because

הסיבה שבגללה אני כאן על הבמה,

what that tells us is something deep about the early universe.

היא שזה אומר לנו משהו עמוק על היקום הקדמוני.

It tells us that we

זה אומר לנו שאנו

and everything we see around us

עם כל מה שרואים סביבנו,

are basically one large bubble --

זה בועה אחת ענקית -- וזהו הרעיון של

and this is the idea of inflation—

התפשטות --

one large bubble surrounded by something else.

בועה ענקית אחת מוקפת במשהו אחר.

This isn't conclusive evidence for inflation,

זו אינה ראיה חד-משמעית להתפשטות,

but anything that isn't inflation that explains this

כי כל מה שאינו התפשטותי שמסביר זאת

will look the same.

ייראה דומה.

This is a theory, an idea,

זוהי תאוריה, רעיון,

that has been around for a while,

שנמצא בסביבה די זמן,

and we never thought we we'd really see it.

ומעולם לא חשבנו שאי-פעם נראה אותו.

For good reasons, we thought we'd never see

היו סיבות טובות בגללן חשבנו

killer evidence, and this is killer evidence.

שלעולם לא נראה ראיה חותכת, וזו ראיה חותכת.

But the really crazy idea

הרעיון הבאמת משוגע הוא

is that our bubble is just one bubble

שהבועה שלנו היא רק בועה אחת

in a much larger, roiling pot of universal stuff.

בסיר קוסמי הרבה יותר גדול של חומר מבעבע.

We're never going to see the stuff outside,

אף פעם לא נראה את החומר שבחוץ,

but by going to the South Pole and spending three years

אבל בהליכה לקוטב הדרומי ושהייה שם 3 שנים,

looking at the detailed structure of the night sky,

בהביטנו בפרטי המבנה של שמי-הלילה,

we can figure out

ניתן לשער שאנו קרוב לודאי

that we're probably in a universe that looks kind of like that.

נמצאים ביקום שנראה בערך כמו זה.

And that amazes me.

וזה מדהים אותי.

Thanks a lot.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)