Give yourself permission to be creative | Ethan Hawke | TED

תרגום: Omer Inbar עריכה: Alsa Saal

I was hoping today to talk a little bit about creativity.

קיוויתי היום לדבר קצת על יצירתיות.

You know, a lot of people really struggle

אתם יודעים, אנשים רבים מתקשים מאוד

להרשות לעצמם להיות יצירתיים.

to give themselves permission to be creative.

And reasonably so.

ויש בכך היגיון.

I mean, we're all a little suspect of our own talent.

זאת אומרת, כולנו קצת לא בטוחים בכישרון שלנו.

And I remember a story I came across in my early 20s

ואני זוכר סיפור שנתקלתי בו בשנות העשרים המוקדמות שלי

that kind of meant a lot to me.

שהיה די משמעותי עבורי.

I was really into Allen Ginsberg,

הייתי מאוד בקטע של אלן גינסברג,

and I was reading his poetry,

וקראתי את השירה שלו,

וקראתי -- הוא נתן הרבה ראיונות --

and I was reading -- he did a lot of interviews --

and one time, William F. Buckley had this television program

ופעם אחת, לוויליאם פ. באקלי הייתה תוכנית טלוויזיה

called "Firing Line,"

שקראו לה "קו הירי".

and Ginsberg went on there and sang a Hare Krishna song

וגינסברג הלך לתוכנית ושר שיר של הארי קרישנה

while playing the harmonium.

תוך כדי נגינה בהרמוניום.

And he got back to New York to all his intelligentsia friends,

והוא חזר לניו יורק לכל חבריו באסכולה האינטלקטואלית,

and they all told him,

והם אמרו לו,

"אתה לא יודע שכולם חושבים שאתה אידיוט?

"Don't you know that everybody thinks you're an idiot,

כל המדינה עושה ממך צחוק"

and the whole country's making fun of you?"

And he said, "That's my job.

והוא אמר, "זו העבודה שלי.

I'm a poet, and I'm going to play the fool.

אני משורר, ואני הולך לשחק את התפקיד של השוטה.

Most people have to go to work all day long,

רוב האנשים צריכים ללכת לעבוד כל היום,

and they come home and they fight with their spouse,

והם חוזרים הביתה ורבים עם בן/בת הזוג,

והם אוכלים, והם מדליקים את הטלוויזיה,

and they eat, and they turn on the old boob tube,

and somebody tries to sell them something,

ומישהו מנסה למכור להם משהו,

and I just screwed all that up.

ואני פשוט שיבשתי את כל זה.

I went on and I sang about Krishna,

עליתי לשידור ושרתי על קרישנה,

and now they're sitting in bed and going, 'Who is this stupid poet?'

ועכשיו הם יושבים במיטה וחושבים, 'מי זה המשורר הטיפש הזה?'

And they can't fall asleep, right?"

והם לא מצליחים להירדם, אתם מבינים?"

And that's his job as a poet.

וזה התפקיד שלו כמשורר.

And so, I find that very liberating,

ואני רואה בזה משהו מאוד משחרר.

because I think that most of us really want to offer the world

כי אני חושב שרובנו מאוד רוצים להציע לעולם

something of quality,

משהו עם איכות.

something that the world will consider good or important.

משהו שהעולם יתייחס אליו כטוב או כחשוב

And that's really the enemy,

והאמת היא שזה האויב.

because it's not up to us whether what we do is any good,

כי זה לא תלוי בנו אם מה שאנחנו עושים הוא טוב

and if history has taught us anything,

ואם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו,

the world is an extremely unreliable critic.

זה שהעולם הוא מבקר מאוד לא אמין.

Right?

אז...

So you have to ask yourself:

אז אתם צריכים לשאול את עצמכם:

Do you think human creativity matters?

אתם חושבים שהיצירתיות האנושית חשובה?

Well, hmm.

ובכן...

Most people don't spend a lot of time thinking about poetry. Right?

רוב האנשים לא משקיעים זמן רב במחשבה על שירה. נכון?

They have a life to live,

יש להם חיים לחיות,

and they're not really that concerned with Allen Ginsberg's poems

והם לא מעסיקים את עצמם יותר מדי בשירים של אלן גינסברג.

or anybody's poems,

או בשירים של אף אחד.

until their father dies,

עד שאבא שלהם מת,

they go to a funeral,

הם הולכים להלוויה,

you lose a child,

אתם מאבדים ילד,

somebody breaks your heart, they don't love you anymore,

מישהו שובר לכם את הלב, הם לא אוהבים אתכם יותר.

and all of a sudden,

ופתאום,

you're desperate for making sense out of this life,

אתם נואשים למצוא היגיון בחיים האלה.

and, "Has anybody ever felt this bad before?

"האם מישהו הרגיש כל כך רע בעבר?

How did they come out of this cloud?"

איך הם יצאו מתוך הענן הזה?"

Or the inverse -- something great.

או להפך -- משהו נהדר.

You meet somebody and your heart explodes.

אתם מכירים מישהו והלב שלכם מתפוצץ.

You love them so much, you can't even see straight.

אתם אוהבים אותם כל כך, שאתם אפילו לא מצליחים לראות בבירור.

You know, you're dizzy.

אתם מסוחררים.

"Did anybody feel like this before? What is happening to me?"

"מישהו אי פעם הרגיש ככה? מה קורה לי?"

And that's when art's not a luxury, it's actually sustenance.

וזה הרגע בו אמנות אינה מותרות, היא למעשה הזנה.

We need it.

אנחנו צריכים אותה.

OK. Well, what is it?

אוקיי. ובכן, מה זה?

Human creativity is nature manifest in us.

היצירתיות האנושית היא הטבע שמתהווה בנו.

We look at the, oh ...

אנחנו מסתכלים על, אה...

the aurora borealis. Right?

הזוהר הצפוני. נכון?

I did this movie called "White Fang" when I was a kid,

עשיתי סרט בשם "פנג הלבן" כשהייתי ילד,

וצילמנו באלסקה,

and we shot up in Alaska,

and you go out at night

ואתם יוצאים החוצה בלילה

והשמיים התמלאו באדוות של סגול וורוד ולבן,

and the sky was like rippling with purple and pink and white,

and it's the most beautiful thing I ever saw.

וזה הדבר היפה ביותר שראיתי אי פעם.

It really looked like the sky was playing.

באמת היה נראה כאילו השמיים שיחקו.

Beautiful.

יפיפה.

תלכו לגראנד קניון בשקיעה.

You go to Grand Canyon at sundown.

זה יפהפה.

It's beautiful.

We know that's beautiful.

אנחנו יודעים שזה יפיפה.

אבל, להתאהב?

But fall in love?

Your lover's pretty beautiful.

בן/בת הזוג שלכם יפיפה.

I have four kids.

יש לי ארבעה ילדים.

Watching them play?

להסתכל עליהם משחקים?

Watching them pretend to be a butterfly

להסתכל עליהם מעמידים פנים שהם פרפרים

or run around the house and doing anything,

או רצים בבית ועושים כל דבר שהוא,

it's so beautiful.

זה כל כך יפהפה.

And I believe that we are here on this star in space

ואני מאמין שאנחנו כאן על כוכב הלכת הזה בחלל

to try to help one another. Right?

כדי לנסות לעזור אחד לשני.

And first we have to survive,

וקודם כל אנחנו צריכים לשרוד,

and then we have to thrive.

ואז אנחנו צריכים לשגשג.

And to thrive, to express ourselves,

ולשגשג, להביע את עצמנו,

alright, well, here's the rub: we have to know ourselves.

אוקיי, ובכן, הנה המכשול: אנחנו חייבים להכיר את עצמנו.

What do you love?

מה אתם אוהבים?

And if you get close to what you love,

ואם תתקרבו למה שאתם אוהבים,

who you are is revealed to you,

יתגלה לכם מי אתם,

and it expands.

וזה מתרחב.

For me, it was really easy.

בשבילי, זה היה קל מאד.

I did my first professional play. I was 12 years old.

השתתפתי במחזה המקצועי הראשון שלי. הייתי בן 12.

I was in a play called "Saint Joan" by George Bernard Shaw

השתתפתי במחזה בשם "ז'אן דארק" של ג'ורג' ברנרד שו

at the McCarter Theatre,

בתאטרון מק'ארתור,

and -- boom! -- I was in love.

ובום! -- התאהבתי.

My world just expanded.

העולם שלי פשוט התרחב.

And that profession -- I'm almost 50 now --

והמקצוע הזה -- אני כמעט בן 50 עכשיו--

that profession has never stopped giving back to me,

המקצוע הזה מעולם לא הפסיק לתת לי בחזרה,

and it gives back more and more,

והוא נותן לי בחזרה יותר ויותר,

mostly, strangely,

בעיקר, באופן מוזר,

through the characters that I've played.

דרך הדמויות ששיחקתי.

I've played cops, I've played criminals,

שיחקתי שוטרים, שיחקתי פושעים,

I've played priests, I've played sinners,

שיחקתי כמרים, שיחקתי חוטאים,

and the magic of this over a lifetime, over 30 years of doing this,

והקסם שבזה, לאורך חיים שלמים, לאורך 30 שנה שעשיתי את זה,

is that you start to see that my experiences,

שאתם מתחילים לראות שהניסיון שלי,

me, Ethan, is not nearly as unique

אני, אית'ן, הרבה פחות ייחודי

as I thought.

ממה שחשבתי.

I have so much in common with all these people.

יש לי כל כך הרבה במשותף עם כל האנשים האלה.

And so they have something in common with me.

וכך להם יש משהו במשותף איתי.

You start to see how connected we all are.

אתם מתחילים לראות כמה כולנו מחוברים.

My great-grandmother, Della Hall Walker Green,

סבתא רבא שלי, דלה הול ווקר גרין,

on her deathbed,

על ערש דוי,

she wrote this little biography in the hospital,

היא כתבה ביוגרפיה קצרה בבית החולים,

and it was only about 36 pages long,

והיא הייתה רק באורך 36 עמודים בערך,

and she spent about five pages

והיא הקדישה בערך 5 עמודים,

on the one time she did costumes for a play.

על הפעם ההיא שהיא הכינה תלבושות להצגה.

Her first husband got, like, a paragraph.

בעלה הראשון, קיבל בערך פיסקה.

Cotton farming, of which she did for 50 years, gets a mention.

גידול כותנה, בו היא עסקה במשך 50 שנה, קיבל איזכור.

Five pages on doing these costumes.

חמישה עמודים על הכנת התחפושות האלה.

And I look -- my mom gave me one of her quilts that she made,

וראיתי -- אמא שלי נתנה לי שמיכת טלאים שהיא הכינה,

and you can feel it.

ואפשר להרגיש את זה.

She was expressing herself,

היא הביעה את עצמה,

and it has a power that's real.

ויש לזה כוח אמיתי.

I remember my stepbrother and I went to go see "Top Gun,"

אני זוכר שאחי החורג ואני הלכנו לראות את "אהבה בשחקים",

whatever year that came out.

באיזו שנה שהוא לא יצא.

And I remember we walked out of the mall, it was, like, blazing hot,

ואני זוכר שיצאנו מהקניון, ואני מתי מחום,

I just looked at him,

פשוט הסתכלתי עליו,

and we both felt that movie just like a calling from God.

ושנינו הרגשנו שהסרט הזה -- כמו קריאה מאלוהים.

You know? Just ...

אתם מבינים?

But completely differently.

אבל באופן שונה לחלוטין.

Like, I wanted to be an actor.

כלומר, אני רציתי להיות שחקן.

I was like, I've got to make something that makes people feel.

הרגשתי שאני חייב ליצור משהו שגורם לאנשים להרגיש.

אני רק רוצה להיות חלק מזה.

I just want to be a part of that.

והוא רצה להיות בצבא.

And he wanted to be in the military.

זה כל מה שעשינו, שיחקנו באף בי איי, שיחקנו בצבא

That's all we ever did was play FBI, play army man,

שיחקנו באבירים. ואני הייתי עושה פוזה עם החרב,

play knights, you know, and I'd like, pose with my sword,

and he would build a working crossbow

והוא היה בונה קשת מוצלבת

that you could shoot an arrow into a tree.

שאפשר לירות איתה חץ לתוך עץ.

So he joins the army.

אז הוא התגייס לצבא.

Well, he just retired a colonel in the Green Berets.

הוא פרש לאחרונה כקולונל בכומתות הירוקות.

He's a multidecorated combat veteran of Afghanistan and Iraq.

הוא קיבל שלל עיטורים על לחימה באפגניסטן ובעירק.

He now teaches a sail camp for children of fallen soldiers.

היום הוא מלמד במחנה שייט לילדים של לוחמים שנפלו בקרב.

He gave his life to his passion.

הוא נתן את חייו לתשוקה שלו.

His creativity was leadership,

היצירתיות שלו הייתה מנהיגות.

leading others,

להוביל אחרים,

his bravery, to help others.

האומץ שלו, לעזור לאחרים.

That was something he felt called to do,

זה היה משהו שהוא הרגיש שהוא נקרא לעשות,

and it gave back to him.

וזה העניק לו בחזרה.

We know this -- the time of our life is so short,

אנחנו יודעים את זה, משך החיים שלנו כל כך קצר,

and how we spend it --

ואיך אנחנו מנצלים אותו--

are we spending it doing what's important to us?

האם אנחנו מנצלים אותו בלעשות את מה שחשוב לנו?

Most of us not.

רובנו לא.

I mean, it's hard.

כלומר, זה קשה.

The pull of habit is so huge,

כוח המשיכה של ההרגל הוא כה ענק,

and that's what makes kids so beautifully creative,

וזה מה שעושה ילדים יצירתיים באופן כל כך יפה,

is that they don't have any habits,

מכיוון שאין להם הרגלים,

and they don't care if they're any good or not, right?

ולא אכפת להם אם הם טובים או לא נכון?

They're not building a sandcastle going,

הוא לא בונים ארמון חול ואומרים:

"I think I'm going to be a really good sandcastle builder."

"אני חושב שאני אהיה בנאי ארמונות חול טוב במיוחד"

They just throw themselves at whatever project you put in front of them --

הם פשוט זורקים את עצמם על איזה פרויקט שלא תשימו מולם --

dancing, doing a painting,

לרקוד, לצייר,

building something:

לבנות משהו,

any opportunity they have,

בכל הזדמנות שיש להם,

they try to use it to impress upon you their individuality.

הם מנסים לנצל אותה לבטא כלפיכם את היחודיות שלהם.

It's so beautiful.

זה כל כך יפיפה.

It's a thing that worries me sometimes whenever you talk about creativity,

זה משהו שמדאיג אותי מדי פעם, כל פעם שמדברים על יצירתיות,

because it can have this kind of feel that it's just nice,

כי יכולה להיות לזה מאין תחושה שזה רק נחמד,

you know, or it's warm or it's something pleasant.

אתם יודעים, זה חמים או שזה משהו נעים.

It's not.

זה לא.

It's vital.

זה חיוני.

It's the way we heal each other.

זו הדרך שבה אנחנו מרפאים אחד את השני.

In singing our song,

דרך שירת השיר שלנו,

in telling our story,

דרך סיפור הסיפור שלנו,

in inviting you to say,

דרך הזמנה לומר,

"Hey, listen to me, and I'll listen to you,"

"היי, תקשיבו לי ואני אקשיב לכם",

we're starting a dialogue.

אנחנו מתחילים דיאלוג.

And when you do that, this healing happens,

וכשאתם עושים את זה, מתחיל הריפוי הזה,

and we come out of our corners,

ואנחנו יוצאים מהפינות שלנו,

and we start to witness each other's common humanity.

ואנחנו מתחילים להיות עדים לאנושיות המשותפת אחד של השני.

We start to assert it.

אנחנו מתחילים לעמוד עליה.

And when we do that, really good things happen.

וכשאנחנו עושים את זה, דברים טובים מאוד קורים.

So, if you want to help your community, if you want to help your family,

אז אם אתם רוצים לעזור לקהילה שלכם, אם אתם רוצים לעזור למשפחה שלכם,

if you want to help your friends,

אם אתם רוצים לעזור לחברים שלכם,

you have to express yourself.

אתם חייבים לבטא את עצמכם.

And to express yourself, you have to know yourself.

וכדי לבטא את עצמכם, אתם חייבים להכיר את עצמכם.

It's actually super easy.

האמת שזה ממש קל.

You just have to follow your love.

אתם פשוט צריכים לעקוב אחרי האהבה שלכם.

There is no path.

אין שום מסלול.

There's no path till you walk it,

אין שום מסלול עד שלא תלכו בו,

and you have to be willing to play the fool.

ואתם חייבים להיות מוכנים לשחק את התפקיד של השוטה.

So don't read the book that you should read,

אז אל תקראו את הספר שאתם צריכים לקרוא,

read the book you want to read.

תקראו את הספר שאתם רוצים לקרוא.

Don't listen to the music that you used to like.

אל תשמעו את המוסיקה שאהבתם בעבר.

Take some time to listen to some new music.

תקדישו זמן לשמוע קצת מוסיקה חדשה.

Take some time to talk to somebody that you don't normally talk to.

תקדישו זמן לדבר עם מישהו שאתם לא מדברים איתו בדרך כלל.

I guarantee, if you do that,

אני מבטיח לכם, אם תעשו את זה,

you will feel foolish.

תרגישו שוטים.

That's the point.

זו הנקודה.

Play the fool.

תשחקו את התפקיד של השוטה

(Plays guitar)

(מנגן בגיטרה)

(Sings) Well, I want to go Austin, and I wanna stay home.

(שר) ובכן, אני רוצה ללכת לאוסטין, ואני רוצה להשאר בבית.

Invite our friends over but still be alone.

להזמין את החברים שלנו אבל עדיין להשאר לבד.

Live for danger.

לחיות בשביל הסכנה.

Play it cool.

לשחק אותה קר רוח.

Have everyone respect me for being a fool.

לגרום לכולם לכבד אותי על היותי שוטה.