Boniface Mwangi: The day I stood up alone

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

People back home call me a heckler,

אנשים בבית קוראים לי מקניט,

a troublemaker, an irritant,

עושה בעיות, מרגיז,

a rebel, an activist,

מורד, אקטיביסט,

the voice of the people.

הקול של ההמונים.

But that wasn't always me.

אבל לא תמיד הייתי כך.

Growing up, I had a nickname.

כשגדלתי, היה לי כינוי,

They used to call me Softy,

הם היו קוראים לי סופטי,

meaning the soft, harmless boy.

שמשמעו ילד רך, לא מזיק.

Like every other human being, I avoided trouble.

כמו כל אדם אחר, נמנעתי מצרות.

In my childhood, they taught me silence.

בילדותי, לימדו אותי שתיקה.

Don't argue, do as you're told.

אל תתוכח, עשה מה שאומרים לך.

In Sunday school, they taught me don't confront, don't argue,

בבית ספר של יום ראשון, הם לימדו אותי לא להתעמת, לא להתווכח,

even if you're right, turn the other cheek.

אפילו אם אתה צודק, הפנה את הלחי השניה.

This was reinforced by the political climate of the time.

זה חוזק על ידי האקלים הפוליטי של זמנו.

(Laughter)

(צחוק)

Kenya is a country where you are guilty

קניה היא מדינה בה אתה אשם

until proven rich.

עד שהוכחת כעשיר.

(Laughter)

(צחוק)

Kenya's poor are five times more likely

לעניים של קניה יש סיכוי גדול פי חמש

to be shot dead by the police who are meant to protect them

להיות נורה למוות על ידי המשטרה שנועדה להגן עליהם

than by criminals.

מאשר על ידי פושעים.

This was reinforced by the political climate of the day.

זה קיבל חיזוק על ידי האקלים הפוליטי של זמנו.

We had a president, Moi, who was a dictator.

היה לנו נשיא, מוי, שהיה דיקטטור.

He ruled the country with an iron fist,

הוא שלט במדינה עם אגרוף ברזל,

and anyone who dared question his authority

וכל מי שהעז לפקפק בסמכות שלו

was arrested, tortured, jailed or even killed.

נעצר, עונה, נכלא או אפילו הוצא להורג.

That meant that people were taught to be smart cowards, stay out of trouble.

זה אמר שאנשים למדו להיות פחדנים חכמים להתרחק מצרות.

Being a coward was not an insult.

להיות פחדן לא היה עלבון.

Being a coward was a compliment.

להיות פחדן היה מחמאה.

We used to be told that a coward goes home to his mother.

היו אומרים לנו שפחדן הולך הביתה לאימו.

What that meant: that if you stayed out of trouble you're going to stay alive.

מה שזה אמר: שאם לא נכנסתם לצרות אתם תשארו בחיים.

I used to question this advice,

הייתי מפקפק בעצה הזו,

and eight years ago we had an election in Kenya,

ולפני שמונה שנים היו לנו בחירות בקנייה.

and the results were violently disputed.

ועל התוצאות היו ויכוחים אלימים.

What followed that election was terrible violence, rape,

מה שקרה אחרי הבחירות האלו היה אלימות נוראית, אונס,

and the killing of over 1,000 people.

והרג של יותר מ 1,000 אנשים.

My work was to document the violence.

העבודה שלי היתה לתעד את האלימות.

As a photographer, I took thousands of images,

כצלם, צילמתי אלפי תמונות,

and after two months,

ואחרי חודשיים,

the two politicians came together, had a cup of tea,

שני הפוליטיקאים נפגשו, שתו כוס תה,

signed a peace agreement, and the country moved on.

חתמו על הסכם שלום, והמדינה המשיכה הלאה.

I was a very disturbed man because I saw the violence firsthand.

הייתי אדם מאוד מוטרד מפני שראיתי את האלימות ממקור ראשון.

I saw the killings. I saw the displacement.

ראיתי את ההרג. ראיתי את ההעתקה.

I met women who had been raped, and it disturbed me,

פגשתי אישה שנאנסה, וזה הרגיז אותי,

but the country never spoke about it.

אבל המדינה אף פעם לא דיברה על זה.

We pretended. We all became smart cowards.

העמדנו פנים. כולנו הפכנו לפחדנים חכמים.

We decided to stay out of trouble and not talk about it.

החלטנו להתרחק מצרות ולא לדבר על זה.

Ten months later, I quit my job. I said I could not stand it anymore.

עשרה חודשים מאוחר יותר, התפטרתי מעבודתי. אמרתי שאני לא יכול לעמוד בזה יותר.

After quitting my job, I decided to organize my friends

אחרי שעזבתי את עבודתי, החלטתי לארגן את חברי

to speak about the violence in the country,

כדי לדבר על האלימות במדינה,

to speak about the state of the nation,

לדבר על מצב האומה,

and June 1, 2009 was the day that we were meant to go to the stadium

והראשון ביוני, 2009 היה היום שהיינו אמורים ללכת לאצטדיון

and try and get the president's attention.

ולנסות לקבל את תשומת הלב של הנשיא.

It's a national holiday,

זה חג לאומי,

it's broadcast across the country,

זה שודר ברחבי המדינה,

and I showed up at the stadium.

והופעתי באצטדיון.

My friends did not show up.

חברי לא הגיעו.

I found myself alone,

מצאתי את עצמי לבד,

and I didn't know what to do.

ולא ידעתי מה לעשות.

I was scared,

פחדתי,

but I knew very well that that particular day,

אבל ידעתי היטב שבאותו יום מסויים,

I had to make a decision.

הייתי חייב לעשות החלטה.

Was I able to live as a coward, like everyone else,

הייתי יכול לחיות כפחדן, כמו כולם,

or was I going to make a stand?

או שעמדתי לנקוט עמדה?

And when the president stood up to speak,

וכשהנשיא עמד לדבר,

I found myself on my feet shouting at the president,

מצאתי את עצמי על רגלי וצעקתי לנשיא,

telling him to remember the post-election violence victims,

אמרתי לו לזכור את קורבנות האלימות אחרי הבחירות,

to stop the corruption.

לעצור את השחיתות.

And suddenly, out of nowhere,

ופתאום משום מקום,

the police pounced on me like hungry lions.

המשטרה קפצה עלי כמו אריות רעבים.

They held my mouth

הם החזיקו את פי

and dragged me out of the stadium,

וגררו אותי מחוץ לאצטדיון,

where they thoroughly beat me up and locked me up in jail.

שם הם היכו אותי נמרצות וזרקו אותי לכלא.

I spent that night in a cold cement floor in the jail,

ביליתי את הלילה על רצפת התא הקרה בכלא,

and that got me thinking.

וזה גרם לי לחשוב.

What was making me feel this way?

מה גרם לי להרגיש כך?

My friends and family thought I was crazy because of what I did,

חברי ומשפחתי חשבו שאני משוגע בגלל מה שעשיתי,

and the images that I took were disturbing my life.

והתמונות שצילמתי הפריעו לחיי.

The images that I took were just a number to many Kenyans.

התמונות שצילמתי היו רק מספר להרבה קנייתים.

Most Kenyans did not see the violence.

רוב הקנייתים לא ראו את האלימות.

It was a story to them.

זה היה סיפור בשבילם.

And so I decided to actually start a street exhibition

וכך החלטתי למעשה להתחיל תערוכת רחוב

to show the images of the violence across the country

כדי להראות את התמונות של האלמות ברחבי המדינה

and get people talking about it.

ולגרום לאנשים לדבר עליהן.

We traveled the country and showed the images,

נסענו ברחבי המדינה והראנו את התמונות,

and this was a journey that has started me to the activist path,

וזה היה מסע שהכניס אותי לנתיב האקטיביסטים,

where I decided to become silent no more,

שם החלטתי להפסיק להיות שקט,

to talk about those things.

לדבר על כל הדברים האלה.

We traveled, and our general site from our street exhibit

נסענו, והמיקום הכללי של תצוגות הרחוב שלנו

became for political graffiti about the situation in the country,

הפך לגרפיטי פוליטי על המצב במדינה,

talking about corruption, bad leadership.

שדיבר על שחיתות, הנהגה גרועה.

We have even done symbolic burials.

אפילו עשינו קבורות סימבוליות.

We have delivered live pigs to Kenya's parliament

סיפקנו חזירים חיים לפרלמנט של קניה

as a symbol of our politicians' greed.

כאות לחזירות של הפוליטיקאים.

It has been done in Uganda and other countries,

זה נעשה באוגנדה ומדינות אחרות,

and what is most powerful is that the images have been picked by the media

ומה שהכי חזק היה שהתמונות נלקחו על ידי המדיה

and amplified across the country, across the continent.

והועצמו ברחבי המדינה, ברחבי היבשת.

Where I used to stand up alone seven years ago,

במקום בו עמדתי לבד לפני שבע שנים,

now I belong to a community of many people who stand up with me.

עכשיו אני שייך לקהילה של אנשים שעומדת איתי.

I am no longer alone when I stand up to speak about these things.

אני לא לבד יותר כשאני עומד כדי לדבר על הדברים האלה.

I belong to a group of young people who are passionate about the country,

אני שייך לקבוצה של אנשים צעירים שיש להם תשוקה למדינה,

who want to bring about change,

שרוצים להביא שינוי,

and they're no longer afraid, and they're no longer smart cowards.

והם לא מפחדים יותר, והם לא פחדנים חכמים יותר.

So that was my story.

אז זה היה הסיפור שלי.

That day in the stadium,

ביום ההוא באיצטדיון,

I stood up as a smart coward.

כשעמדתי כפחדן חכם.

By that one action, I said goodbye to the 24 years living as a coward.

ובפעולה היחידה הזו, אמרתי להתראות ל 24 שנים של חיים כפחדן.

There are two most powerful days in your life:

יש שני ימים הכי חזקים בחיים שלכם:

the day you're born, and the day you discover why.

היום בו נולדתם, והיום בו גיליתם למה.

That day standing up in that stadium shouting at the President,

היום ההוא שעמדתי באצטדיון וצעקתי לנשיא,

I discovered why I was truly born,

גיליתי למה באמת נולדתי,

that I would no longer be silent in the face of injustice.

שלא אשתוק יותר מול חוסר צדק.

Do you know why you were born?

אתם יודעים למה נולדתם?

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Tom Rielly: It's an amazing story.

טום ריילי: זה סיפור מדהים.

I just want to ask you a couple quick questions.

אני רק רוצה לשאול אותך כמה שאלות זריזות.

So PAWA254:

אז PAWA254:

you've created a studio, a place where young people can go

יצרת סטודיו, מקום אליו צעירים יכולים ללכת

and harness the power of digital media

ולרתום את הכוח של המדיה הדיגיטלית

to do some of this action.

לעשות כמה מהפעולות האלו.

What's happening now with PAWA?

מה קורה עכשיו ב PAWA?

Boniface Mwangi: So we have this community of filmmakers,

בוניפייס מוונגי: אז יש לנו קהילה של יוצרי סרטים,

graffiti artists, musicians, and when there's an issue in the country,

אומני גרפיטי, מוזיקאים, וכשיש בעיה במדינה,

we come together, we brainstorm, and take up on that issue.

אנחנו מתאחדים, עושים סיעור מוחות, ומתמודדים עם הבעיה.

So our most powerful tool is art,

אז הכלי הכי חזק שלנו הוא אומנות,

because we live in a very busy world where people are so busy in their life,

מפני שאנחנו חיים בעולם מאוד עסוק בו אנשים עסוקים מדי בחיים שלהם,

and they don't have time to read.

ואין להם זמן לקרוא.

So we package our activism and we package our message in art.

אז אנחנו אורזים את האקטיביזם שלנו ואנחנו אורזים את המסר שלנו באמנות.

So from the music, the graffiti, the art, that's what we do.

אז מהמוזיקה, הגרפיטי, האמנות, זה מה שאנחנו עושים.

Can I say one more thing?

אני יכול להגיד עוד דבר אחד?

TR: Yeah, of course. (Applause)

ט.ר: כן, כמובן. (מחיאות כפיים)

BM: In spite of being arrested, beaten up, threatened,

ב.מ: למרות שנעצרתי, קיבלתי מכות, אויימתי,

the moment I discovered my voice,

הרגע שגיליתי את קולי,

that I could actually stand up for what I really believed in,

שאני יכול למעשה לעמוד על מה שאני מאמין בו,

I'm no longer afraid.

אני כבר לא מפחד.

I used to be called softy, but I'm no longer softy,

היו קוראים לי סופטי, אבל אני כבר לא סופטי,

because I discovered who I really am, as in, that's what I want to do,

מפני שגיליתי מי אני באמת, שזה אומר, זה מה שאני רוצה לעשות,

and there's such beauty in doing that.

ויש כזה יופי בלעשות את זה.

There's nothing as powerful as that, knowing that I'm meant to do this,

אין משהו יותר חזק מזה, לדעת שאני מיועד לעשות את זה,

because you don't get scared, you just continue living your life.

מפני שלא מפחדים, אתם פשוט ממשיכים לחיות את החיים שלכם.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)