Chinaka Hodge: What will you tell your daughters about 2016? | TED

Translator: Joseph Geni Reviewer: Joanna Pietrulewicz

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: hila scherba

Tell your daughters of this year,

ספרו לבנות שלכם על השנה הזו,

how we woke needing coffee

איך התעוררנו עם צורך בקפה

but discovered instead cadavers strewn about our morning papers,

אבל גילינו במקום גופות שרועות על עיתוני הבוקר שלנו,

waterlogged facsimiles of our sisters, spouses, small children.

דמויות כמו בולי עץ במים של האחיות, בני הזוג וילדים קטנים.

Say to your baby of this year when she asks, as she certainly should,

ספרו לתינוקת שלכם על השנה הזו כשהיא שואלת, כמו שהיא בטוח תעשה,

tell her it was too late coming.

ספרו לה שהיא איחרה.

Admit even in the year we leased freedom, we didn't own it outright.

הודו שאפילו בשנה שהחכרנו את החירות היא לא באמת היתה בבעלותינו.

There were still laws for every way we used our privates

עדיין היו חוקים לכל דרך בה השתמשנו באברים המוצנעים שלנו

בעוד הם חפנו את הקפלים הרכים שלנו,

while they pawed at the soft folds of us,

grabbed with no concern for consent,

תפסו בלי דאגה להסכמה,

no laws made for the men that enforced them.

ללא חוקים לגברים שאכפו אותם.

אומנו לברוח,

We were trained to dodge,

to wait, to cower and cover,

לחכות, להתחבא ולהתכסות,

לחכות עוד, ללא תזוזה, לחכות.

to wait more, still, wait.

נאמר לנו להיות שקטות.

We were told to be silent.

But speak to your girls of this wartime,

אבל דברו עם הילדות שלכם על המלחמה הזו,

a year preceded by a score of the same,

שנה שקדמה להרבה שדומות לה,

so as in two decades before,

כמעט שני עשורים לפני,

we wiped our eyes,

ניגבנו את עיניינו,

שמנו דגלים על ארונות קבורה,

laced caskets with flags,

פינינו את זירות הפשע של המועדון,

evacuated the crime scene of the club,

caterwauled in the street,

צועקים כמו חתולים ברחובות,

laid our bodies on the concrete against the outlines of our fallen,

מניחים את הגופות שלנו על הבטון על הסימון של הנופלים,

cried, "Of course we mattered,"

וצועקים, "כמובן ששינינו,"

chanted for our disappeared.

שרנו לאלה שנעלמו.

The women wept this year.

הנשים בכו השנה.

They did.

כך הן עשו.

In the same year, we were ready.

באותה שנה, היינו מוכנות.

השנה בה איבדנו את העכבות שלנו ועברנו עם נטישה אמיצה

The year we lost our inhibition and moved with courageous abandon

was also the year we stared down barrels,

היתה גם השנה שהבטנו לתוך קנים,

sang of cranes in skies, ducked and parried,

שרנו על מנופים בשמים, התכופפנו והדפנו,

תפסנו זהב בחיג'אב, אספנו איומי מוות,

caught gold in hijab, collected death threats,

knew ourselves as patriots,

הכרנו את עצמנו כפטריוטים,

אמרנו, "אנחנו בני 35 עכשיו, הזמן להתיישב ולמצוא שותף לחיים."

said, "We're 35 now, time we settled down and found a running mate,"

made road maps for infant joy, shamed nothing but fear,

יצרנו מפות לתינוקת ג'וי, לא ביישנו שום דבר חוץ מפחד,

called ourselves fat and meant, of course,

קראנו לעצמנו שמנים והתכוונו כמובן,

impeccable.

למושלמים.

This year, we were women,

השנה, היינו נשים,

not brides or trinkets,

לא כלות או מתנות,

not an off-brand gender,

לא מין לא ממותג,

not a concession, but women.

לא ויתור, אלא נשים.

Instruct your babies.

ספרו לתינוקות שלכם.

Remind them that the year has passed to be docile or small.

הזכירו להן שהשנה עברה להיות רגועה וקטנה.

כמה מאיתנו אמרו בפעם הראשונה שהיינו נשים,

Some of us said for the first time that we were women,

took this oath of solidarity seriously.

נשבעו לסולידריות ברצינות.

כמה מאיתנו ילדו ילדים וכמה לא,

Some of us bore children and some of us did not,

and none of us questioned whether that made us real

ואף אחת מאיתנו לא תהתה אם זה עשה אותנו אמיתיות

or appropriate or true.

או מתאימות או נכונות.

When she asks you of this year,

כשהיא תשאל אתכן על השנה הזו,

your daughter, whether your offspring or heir to your triumph,

ביתכם, בין אם צאצאית או יורשת לנצחון,

from her comforted side of history teetering towards woman,

מהצד הנוח של ההסטוריה מתקרבת להיות אישה,

she will wonder and ask voraciously,

היא תתהה ותשאל ברעבתנות,

למרות שהיא לא תוכל להבין את הקורבן שלכן,

though she cannot fathom your sacrifice,

היא תשמור את ההערכה שלכם קדושה.

she will hold your estimation of it holy,

curiously probing, "Where were you?

תחקור בסקרנות, "איפה היית?

Did you fight? Were you fearful or fearsome?

האם נלחמת? האם היית מלאת פחד או מלאת תעוזה?

What colored the walls of your regret?

מה צבע את קירות החרדה שלך?

What did you do for women in the year it was time?

מה עשית עבור נשים בשנה שזה היה הזמן?

This path you made for me, which bones had to break?

המסלול הזה שהתוות עבורי, איזה עצמות היית צריכה לשבור?

Did you do enough, and are you OK, momma?

האם עשית מספיק, והאם את בסדר, אמא?

האם את גיבורה?"

And are you a hero?"

She will ask the difficult questions.

היא תשאל את השאלות הקשות.

She will not care about the arc of your brow,

לא יהיה לה אכפת מהקשת של הגבה שלך,

כמה את לופתת.

the weight of your clutch.

She will not ask of your mentions.

היא לא תשאל על האזכורים שלך.

הבת שלך, עבורה כבר עשית כל כך הרבה, רוצה לדעת

Your daughter, for whom you have already carried so much, wants to know

what you brought, what gift, what light did you keep from extinction?

מה הבאת, איזו מתנה, איזה אור שמרת שלא יכבה?

When they came for victims in the night,

כשהם באו לקרבנות בלילה,

did you sleep through it or were you roused?

האם ישנת או התעוררת?

מה היה המחיר של להשאר ערה?

What was the cost of staying woke?

What, in the year we said time's up, what did you do with your privilege?

מה, בשנים שאמרנו שהזמן נגמר, מה עשית עם הזכויות שלך?

האם נתלית על לכלוך של אחרים?

Did you sup on others' squalor?

Did you look away or directly into the flame?

האם הסתת את מבטך או הבטת ישר לתוך הלהבה?

Did you know your skill or treat it like a liability?

האם הכרת את הכישור שלך או התייחסת אליו כמעמסה?

Were you fooled by the epithets of "nasty" or "less than"?

האם שיטו אותך הכינויים "נבזית" או "פחות מ"?

Did you teach with an open heart or a clenched fist?

האם לימדת עם לב פתוח או אגרוף לפות?

Where were you?

איפה היית?

Tell her the truth. Make it your life.

הגידי לה את האמת, הפכי את זה לחייך.

Confirm it. Say, "Daughter, I stood there

אשרי את זה, "ביתי, עמדתי שם

with the moment drawn on my face like a dagger,

עם הרגע משוך על פני כמו פגיון,

and flung it back at itself,

וזרקתי אותו חזרה על עצמו,

חתכתי חלל בשבילך."

slicing space for you."

Tell her the truth, how you lived in spite of crooked odds.

אמרי לה את האמת, איך חיית למרות הסיכויים העלובים.

Tell her you were brave,

ספרי לה שהיית אמיצה,

and always, always in the company of courage,

ותמיד, תמיד בחברת האומץ,

mostly the days when you just had yourself.

בעיקר הימים כשהייתה לך רק את עצמך.

Tell her she was born as you were,

ספרי לה שהיא נולדה כמוך,

as your mothers before, and the sisters beside them,

כמו אימך לפני כן, והאחיות לידה,

in the age of legends, like always.

בדור האגדות, כמו תמיד.

ספרי לה שהיא נולדה ממש בזמן,

Tell her she was born just in time,

just in time

ממש בזמן

to lead.

להוביל.

(Applause)

(מחיאות כפיים)