How trees talk to each other | Suzanne Simard

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

Imagine you're walking through a forest.

דמיינו שאתם הולכים דרך יער.

I'm guessing you're thinking of a collection of trees,

אני משערת שאתם חושבים על אוסף של עצים,

what we foresters call a stand,

מה שאנחנו היערנים מכנים stand,

with their rugged stems and their beautiful crowns.

עם הגזעים המחוספסים וצמרות העצים היפיפיים.

Yes, trees are the foundation of forests,

כן, עצים הם היסודות של היערות,

but a forest is much more than what you see,

אבל יער הוא הרבה יותר ממה שאתם רואים,

and today I want to change the way you think about forests.

והיום אני רוצה לשנות את הדרך בה אתם חושבים על יערות.

You see, underground there is this other world,

מתחת לפני הקרקע יש עולם אחר.

a world of infinite biological pathways

עולם של אינסוף שבילים ביולוגיים,

that connect trees and allow them to communicate

שמחברים בין עצים ומאפשרים להם לתקשר.

and allow the forest to behave as though it's a single organism.

ומאפשרים ליער להתנהג כאורגניזם אחד.

It might remind you of a sort of intelligence.

זה אולי מזכיר לכם סוג של אינטליגנציה.

How do I know this?

איך אני יודעת את זה ?

Here's my story.

הנה הסיפור שלי.

I grew up in the forests of British Columbia.

אני גדלתי ביערות של קולומביה הבריטית.

I used to lay on the forest floor and stare up at the tree crowns.

הייתי נוהגת לשכב על רצפת היער ולהתבונן בצמרות העצים.

They were giants.

הם היו ענקיים.

My grandfather was a giant, too.

סבא שלי היה גם ענק.

He was a horse logger,

הוא היה מטעין עצים על סוס.

and he used to selectively cut cedar poles from the inland rainforest.

והוא נהג לכרות באופן סלקטיבי גזעי ארז מהשטח הפנימי של יערות הגשם.

Grandpa taught me about the quiet and cohesive ways of the woods,

סבא לימד אותי על הדרכים השקטות והמלכדות של העצים,

and how my family was knit into it.

ועד כמה המשפחה שלי הייתה קשורה לזה.

So I followed in grandpa's footsteps.

אז אני הלכתי בעקבותיו של סבא.

He and I had this curiosity about forests,

אני והוא חלקנו את הסקרנות הזו לגבי יערות.

and my first big "aha" moment

וה"א-הא" הראשון הגדול שלי

was at the outhouse by our lake.

היה בביתן השרותים שליד האגם שלנו.

Our poor dog Jigs had slipped and fallen into the pit.

הכלב המסכן שלנו ג'יגס מעד ונפל לתוך הבור.

So grandpa ran up with his shovel to rescue the poor dog.

אז סבא רץ עם האת שלו להציל את הכלב המסכן.

He was down there, swimming in the muck.

הוא היה למטה, שוחה בתוך הטינופת.

But as grandpa dug through that forest floor,

אבל כשסבא החל לחפור דרך רצפת היער,

I became fascinated with the roots,

אני הוקסמתי מהשורשים,

and under that, what I learned later was the white mycelium

ומתחת לזה, מה שלמדתי מאוחר יותר היה התפטיר הלבן.

and under that the red and yellow mineral horizons.

ומתחת לזה האופקים המינרלים האדומים והצהובים.

Eventually, grandpa and I rescued the poor dog,

בסופו של דבר, סבא ואני הצלנו את הכלב המסכן,

but it was at that moment that I realized

אבל זה היה הרגע שבו הבנתי

that that palette of roots and soil

שלוח הצבעים הזה של שורשים ואדמה

was really the foundation of the forest.

היה באמת הבסיס של היער.

And I wanted to know more.

ורציתי לדעת עוד.

So I studied forestry.

אז למדתי יערנות.

But soon I found myself working alongside the powerful people

ומהר מצאתי את עצמי עובדת לצד האנשים העוצמתיים

in charge of the commercial harvest.

הממונים על הקציר המסחרי.

The extent of the clear-cutting

ההיקף של בירוא היערות

was alarming,

היה מדאיג.

and I soon found myself conflicted by my part in it.

ובמהרה מצאתי את עצמי בעימות פנימי על חלקי בזה.

Not only that, the spraying and hacking of the aspens and birches

לא רק זה, הריסוס והכריתה של עצי הצַפצָפָה והלִבנֶה

to make way for the more commercially valuable planted pines and firs

על מנת לפנות דרך לעצי האורן והאשוח שהיו בעלי ערך מסחרי יותר

was astounding.

היו מזעזעים.

It seemed that nothing could stop this relentless industrial machine.

נראה היה ששום דבר לא יכול היה לעצור את המכונה התעשייתית חסרת הרחמים.

So I went back to school,

אז חזרתי שוב לבית הספר,

and I studied my other world.

ולמדתי את העולם האחר שלי.

You see, scientists had just discovered in the laboratory in vitro

מדענים רק עכשיו גילו במעבדה בתוך מבחנה

that one pine seedling root

ששורש שתיל אורן אחד

could transmit carbon to another pine seedling root.

יכול להעביר פחמן לשתיל אורן אחר.

But this was in the laboratory,

אבל זה היה במעבדה,

and I wondered, could this happen in real forests?

ואני תהיתי האם זה יכול לקרות ביערות אמיתיים?

I thought yes.

אני חשבתי שכן.

Trees in real forests might also share information below ground.

עצים ביערות אמיתיים עשויים גם כן לחלוק מידע מתחת לקרקע.

But this was really controversial,

אבל זה באמת היה שנוי במחלוקת,

and some people thought I was crazy,

וחלק מהאנשים חשבו שאני משוגעת,

and I had a really hard time getting research funding.

והיה לי מאוד קשה לקבל מימון למחקרים שלי.

But I persevered,

אבל התמדתי.

and I eventually conducted some experiments deep in the forest,

ובסופו של דבר ניהלתי ניסויים אחדים עמוק בתוך היער,

25 years ago.

לפני 25 שנה.

I grew 80 replicates of three species:

אני גידלתי שמונים שיכפולים של שלושה מינים:

paper birch, Douglas fir, and western red cedar.

ליבנה נייר, אשוח דאגלס, וארז מערבי אדום.

I figured the birch and the fir would be connected in a belowground web,

הנחתי שהליבנה והאשוח יהיו קשורים ברשת תת קרקעית,

but not the cedar.

אבל לא הארז.

It was in its own other world.

הוא היה בעולם אחר משלו.

And I gathered my apparatus,

ואני קיבצתי את המכשירים שלי,

and I had no money, so I had to do it on the cheap.

ולא היה לי כסף, אז הייתי צריכה לעשות את זה בזול.

So I went to Canadian Tire --

אז הלכתי לפנצ'ריה קנדית ..

(Laughter)

(צחוק בקהל)

and I bought some plastic bags and duct tape and shade cloth,

וקניתי כמה שקיות פלסטיק וסרט הדבקה ובד לאהיל,

a timer, a paper suit, a respirator.

שעון עצר, חליפת נייר, ומסכת גז.

And then I borrowed some high-tech stuff from my university:

ואז שאלתי מעט ציוד היי-טקי מהאוניברסיטה שלי:

a Geiger counter, a scintillation counter, a mass spectrometer, microscopes.

מונה גייגר, מונה־ניצוצות, ספקטרומטר מסה, מיקרוסקופים.

And then I got some really dangerous stuff:

ואז השגתי ציוד ממש מסוכן.

syringes full of radioactive carbon-14 carbon dioxide gas

מזרקים מלאים בפחמן רדיואקטיבי פחמן 14 דו חמצני

and some high pressure bottles

ומיכלי לחץ גבוה אחדים

of the stable isotope carbon-13 carbon dioxide gas.

של האיזוטופ היציב גז פחמן 13 דו חמצני

But I was legally permitted.

אבל הייתי רשאית לכך באופן חוקי.

(Laughter)

(צחוק)

Oh, and I forgot some stuff,

אוה, ואני שכחתי כמה דברים,

important stuff: the bug spray,

דברים חשובים: תרסיס נגד חרקים,

the bear spray, the filters for my respirator.

תרסיס נגד דובים, מסננים למסכת הגז שלי.

Oh well.

אוה בסדר.

The first day of the experiment, we got out to our plot

ביום הראשון של הניסוי, יצאנו לחלקה שלנו

and a grizzly bear and her cub chased us off.

ודובת גריזלי והגור שלה הבריחו אותנו.

And I had no bear spray.

ולא היה לי תרסיס נגד דובים.

But you know, this is how forest research in Canada goes.

אבל אתם יודעים, כך נעשה מחקר היערות בקנדה.

(Laughter)

(צחוק)

So I came back the next day,

אז חזרתי למחרת.

and mama grizzly and her cub were gone.

ואמא גריזלי והגור שלה נעלמו.

So this time, we really got started,

אז הפעם, התחלנו באמת,

and I pulled on my white paper suit,

ואני לבשתי מעלי את חליפת הנייר הלבנה שלי,

I put on my respirator,

חבשתי את מסכת הגז שלי

and then

ואז ..

I put the plastic bags over my trees.

שמתי את שקיות הפלסטיק מעל העצים שלי.

I got my giant syringes,

הבאתי את המזרקים הענקיים שלי.

and I injected the bags

והזרקתי לשקיות

with my tracer isotope carbon dioxide gases,

את האיזוטופ הנותב גז פחמן דו חמצני,

first the birch.

תחילה את הלִיבנֶה.

I injected carbon-14, the radioactive gas,

הזרקתי פחמן-14, הגז הרדיואקטיבי,

into the bag of birch.

לתוך השקית של הלִיבנֶה.

And then for fir,

ואז לאשוח,

I injected the stable isotope carbon-13 carbon dioxide gas.

הזרקתי את האיזוטופ היציב פחמן 13 דו חמצני.

I used two isotopes,

השתמשתי בשני איזוטופים,

because I was wondering

כי תהיתי

whether there was two-way communication going on between these species.

אם היתה תקשורת דו כיוונית בין המינים האלה.

I got to the final bag,

הגעתי לשקית האחרונה,

the 80th replicate,

השיכפול מספר 80,

and all of a sudden mama grizzly showed up again.

ופתאום אמא גריזלי הופיעה שוב.

And she started to chase me,

והתחילה לרדוף אחרי,

and I had my syringes above my head,

והמזרקים היו לי מעל לראשי,

and I was swatting the mosquitos, and I jumped into the truck,

וחבטתי ביתושים וקפצתי לתוך המשאית,

and I thought,

וחשבתי,

"This is why people do lab studies."

"בגלל זה אנשים לומדים שיעורי מעבדה."

(Laughter)

(צחוק)

I waited an hour.

חיכיתי שעה.

I figured it would take this long

הנחתי שזה יהיה משך הזמן

for the trees to suck up the CO2 through photosynthesis,

שיקח לעצים לספוג את דו-תחמוצת הפחמן באמצעות פוטוסינתזה,

turn it into sugars, send it down into their roots,

שתהפוך את זה לסוכרים ותשלח את זה למטה לתוך השורשים,

and maybe, I hypothesized,

ואולי, אני שיערתי,

shuttle that carbon belowground to their neighbors.

תעביר את הפחמן מתחת לאדמה לשכנים שלהם.

After the hour was up,

אחרי שהשעה נגמרה,

I rolled down my window,

הורדתי את החלון,

and I checked for mama grizzly.

וחיפשתי אחרי אמא גריזלי.

Oh good, she's over there eating her huckleberries.

אה בסדר, היא שם אוכלת את האוכמניות שלה.

So I got out of the truck and I got to work.

אז יצאתי מהרכב וחזרתי לעבוד.

I went to my first bag with the birch. I pulled the bag off.

הלכתי לשקית הראשונה שלי עם הלִיבנֶה. הסרתי את השקית.

I ran my Geiger counter over its leaves.

העברתי את מונה הגייגר שלי מעל העלים שלו.

Kkhh!

ככככככחח!

Perfect.

מושלם.

The birch had taken up the radioactive gas.

הלִיבנֶה ספג את הגז הרדיואקטיבי.

Then the moment of truth.

ואז רגע האמת.

I went over to the fir tree.

הלכתי לעבר עץ האשוח.

I pulled off its bag.

הסרתי את השקית שלו.

I ran the Geiger counter up its needles,

העברתי את מונה הגייגר על המחטים שלו,

and I heard the most beautiful sound.

ושמעתי את הקול הכי יפה.

Kkhh!

ככככחח!

It was the sound of birch talking to fir,

זה היה קולו של הלִיבנֶה מדבר אל האשוח,

and birch was saying, "Hey, can I help you?"

והלִיבנֶה אמר, "היי, אני יכול לעזור לך?"

And fir was saying, "Yeah, can you send me some of your carbon?

והאשוח אמר, "כן, האם אתה יכול לשלוח לי מעט מהפחמן שלך?

Because somebody threw a shade cloth over me."

כי מישהו זרק בד הצללה מעלי. "

I went up to cedar, and I ran the Geiger counter over its leaves,

ניגשתי לארז, והעברתי את מונה הגייגר מעל העלים שלו,

and as I suspected,

וכפי שחשדתי,

silence.

דממה.

Cedar was in its own world.

הארז היה בעולם משלו.

It was not connected into the web interlinking birch and fir.

הוא לא היה מחובר לרשת שמחברת בין הלִיבנֶה לאשוח.

I was so excited,

הייתי כל כך נרגשת,

I ran from plot to plot and I checked all 80 replicates.

רצתי מחלקה לחלקה ובדקתי את כל 80 השכפולים.

The evidence was clear.

הראיות היו ברורות.

The C-13 and C-14 was showing me

ה C-13 וה C-14 הראו לי.

that paper birch and Douglas fir were in a lively two-way conversation.

שליבנה הנייר ואשוח הדאגלס היו בתקשורת דו כיוונית חיה.

It turns out at that time of the year,

התברר שבאותו הזמן של השנה,

in the summer,

בקיץ,

that birch was sending more carbon to fir than fir was sending back to birch,

הלִיבנֶה היה שולח יותר פחמן לאַשׁוּחַ מאשר האַשׁוּחַ שולח בחזרה ללִיבנֶה,

especially when the fir was shaded.

במיוחד כאשר האַשׁוּחַ היה מוצל.

And then in later experiments, we found the opposite,

ואז, בניסויים מאוחרים יותר, מצאנו את ההפך,

that fir was sending more carbon to birch than birch was sending to fir,

האַשׁוּחַ היה שולח יותר פחמן ללִיבנֶה מאשר הלִיבנֶה היה שולח לאַשׁוּחַ,

and this was because the fir was still growing while the birch was leafless.

וזה היה בגלל שהאַשׁוּחַ עדיין התפתח בזמן שהלִיבנֶה היה בשלכת.

So it turns out the two species were interdependent,

אז התברר ששני המינים היו תלויים זה בזה,

like yin and yang.

כמו יין ויאנג.

And at that moment, everything came into focus for me.

ובאותו רגע, הכל נכנס אצלי לפוקוס.

I knew I had found something big,

ידעתי שמצאתי משהו גדול.

something that would change the way we look at how trees interact in forests,

משהו שישנה את הדרך שבה אנו מביטים על אינטראקציה בין עצים ביערות,

from not just competitors

שהיא לא רק תחרות

but to cooperators.

אלא שיתוף פעולה.

And I had found solid evidence

ואני מצאתי ראיות מוצקות

of this massive belowground communications network,

של רשת תקשורת תת קרקעית מסיבית,

the other world.

העולם האחר.

Now, I truly hoped and believed

עכשיו, באמת קיוויתי והאמנתי

that my discovery would change how we practice forestry,

שהתגלית שלי תשנה את הדרך בה אנו עוסקים בייעור,

from clear-cutting and herbiciding

מבירוא יערות וקטילת עשבים

to more holistic and sustainable methods,

לשיטות יותר הוליסטיות וברות קיימא,

methods that were less expensive and more practical.

שיטות פחות יקרות ויותר מעשיות.

What was I thinking?

מה חשבתי?

I'll come back to that.

אני אחזור לזה.

So how do we do science in complex systems like forests?

אז איך אנחנו עושים מדע במערכות מורכבות כמו יערות?

Well, as forest scientists, we have to do our research in the forests,

ובכן, כמדענית יערות, אנחנו מוכרחים לעשות את המחקרים שלנו ביערות,

and that's really tough, as I've shown you.

וזה מאוד קשה, כמו שהראיתי לכם.

And we have to be really good at running from bears.

ואנחנו חייבים להיות ממש טובים בבריחה מדובים.

But mostly, we have to persevere

אבל בעיקר, אנחנו צריכים להתמיד

in spite of all the stuff stacked against us.

למרות כל הדברים נגדנו.

And we have to follow our intuition and our experiences

ואנחנו חייבים לעקוב אחרי האינטואיציה והחוויות שלנו

and ask really good questions.

ולשאול שאלות ממש טובות.

And then we've got to gather our data and then go verify.

ואז אנחנו צריכים לאסוף את הנתונים שלנו ואז ללכת ולאמת.

For me, I've conducted and published hundreds of experiments in the forest.

מצדי, אני ערכתי, ופרסמתי מאות ניסויים ביערות.

Some of my oldest experimental plantations are now over 30 years old.

כמה מהניסויים הישנים ביותר שלי בצמחים הם עכשיו בני יותר מ-30 שנה,

You can check them out.

אתם יכולים לבדוק אותם.

That's how forest science works.

כך מדע יערות עובד.

So now I want to talk about the science.

אז עכשיו אני רוצה לדבר על המדע.

How were paper birch and Douglas fir communicating?

איך לִיבנה הנייר ואַשׁוּחַ הדאגלס מתקשרים?

Well, it turns out they were conversing not only in the language of carbon

ובכן, התברר שהם שוחחו לא רק בשפת הפחמן

but also nitrogen and phosphorus

אלא גם בחַנקָן וזַרחָן

and water and defense signals and allele chemicals and hormones --

ומים ואותות הגנה וכימיקלי אלל והורמונים --

information.

מידע.

And you know, I have to tell you, before me, scientists had thought

ואתם יודעים, אני חייבת לספר לכם, לפני , מדענים חשבו

that this belowground mutualistic symbiosis called a mycorrhiza

שסימביוזה הדדית תת-קרקעית שנקראת מיקוריזה

was involved.

הייתה מעורבת.

Mycorrhiza literally means "fungus root."

מיקוריזה משמעה "שורש ופטריה."

You see their reproductive organs when you walk through the forest.

אתם רואים את אברי הרביה כשאתם הולכים ביער.

They're the mushrooms.

אלו הן הפטריות.

The mushrooms, though, are just the tip of the iceberg,

הפטריות, אבל, הן רק קצה הקרחון.

because coming out of those stems are fungal threads that form a mycelium,

משום שמה שיוצא מתוך הגזעים האלה הם חוטים פטרייתיים שיוצרים תַפטִיר,

and that mycelium infects and colonizes the roots

והתַפטִיר הזה מדביק ומיישב את השורשים

of all the trees and plants.

של כל העצים והצמחים.

And where the fungal cells interact with the root cells,

והיכן שתאי הפטרייה פועלים זה על זה יחד עם תאי השורשים,

there's a trade of carbon for nutrients,

ישנו סחר של פחמן עבור חומרים מזינים,

and that fungus gets those nutrients by growing through the soil

והפטרייה הזאת משיגה את החומרים המזינים על ידי צמיחה דרך האדמה

and coating every soil particle.

וציפוי כל גרגר אדמה.

The web is so dense that there can be hundreds of kilometers of mycelium

המארג כל כך צפוף שיכולים להיות מאות קילומטרים של תַפטִיר

under a single footstep.

תחת צעד אחד.

And not only that, that mycelium connects different individuals in the forest,

ולא רק זה, תַפטִיר זה מקשר פרטים שונים ביער,

individuals not only of the same species but between species, like birch and fir,

פרטים לא רק מאותו הזן אלא בין זנים, כמו לִבנֶה ואַשׁוּחַ,

and it works kind of like the Internet.

וזה עובד בערך כמו האינטרנט.

You see, like all networks,

אתם מבינים, כמו כל הרשתות,

mycorrhizal networks have nodes and links.

לרשת מיקוריזה יש צמתים וקישורים.

We made this map by examining the short sequences of DNA

יצרנו מפה זו באמצעות בחינת רצפי דנ"א קצרים

of every tree and every fungal individual in a patch of Douglas fir forest.

של כל עץ וכל פטריה יחידה בחלקת יער של אשוח דאגלס.

In this picture, the circles represent the Douglas fir, or the nodes,

בתמונה זו, העיגולים מייצגים את אשוח הדאגלס או את הצמתים,

and the lines represent the interlinking fungal highways, or the links.

והקווים מייצגים את הנתיבים המהירים המקשרים של הפטרייה, או הקשרים.

The biggest, darkest nodes are the busiest nodes.

הצמתים הגדולים והכהים ביותר, הם הצמתים הכי עמוסים.

We call those hub trees,

אנחנו קוראים לאלה עצי רכזת,

or more fondly, mother trees,

או ביותר חיבה, עצי אם,

because it turns out that those hub trees nurture their young,

כי התברר שעצי רכזת אלה מזינים את הצעירים,

the ones growing in the understory.

אלה שגדלים מתחתם.

And if you can see those yellow dots,

ואם אתם יכולים לראות את הנקודות הצהובות ההן,

those are the young seedlings that have established within the network

אלה הם השתילים הצעירים שצמחו בתוך הרשת

of the old mother trees.

של עצי האם הזקנים.

In a single forest, a mother tree can be connected to hundreds of other trees.

ביער יחיד, עץ-אם יכול להיות מחובר למאות עצים אחרים.

And using our isotope tracers,

ובשימוש בעוקבי האיזוטופים שלנו,

we have found that mother trees

מצאנו שעצי-אם

will send their excess carbon through the mycorrhizal network

ישלחו את הפחמן העודף שלהם דרך רשת המיקוריזה

to the understory seedlings,

אל השתילים שמתחתם,

and we've associated this with increased seedling survival

שייכנו את זה לעליה בהישרדות השתילים

by four times.

בשיעור של פי ארבע,

Now, we know we all favor our own children,

עכשיו, אנחנו יודעים שכולנו מעדיפים את הילדים שלנו,

and I wondered, could Douglas fir recognize its own kin,

ואני תהיתי, האם אשוח-דאגלס יכול לזהות את קרוב המשפחה שלו,

like mama grizzly and her cub?

כמו אמא גריזלי והגור שלה?

So we set about an experiment,

אז התחלנו בניסוי,

and we grew mother trees with kin and stranger's seedlings.

וגידלנו עצי-אם עם שתילים קרובי משפחה, ושתילים זרים.

And it turns out they do recognize their kin.

ומתברר שהם אכן מזהים את קרובי המשפחה שלהם.

Mother trees colonize their kin with bigger mycorrhizal networks.

עצי-אם יישבו את קרוביהם עם רשתות מיקוריזה גדולות יותר.

They send them more carbon below ground.

הם שלחו להם יותר פחמן אל מתחת לפני הקרקע.

They even reduce their own root competition

הם אפילו צמצמו את תחרות השורשים שלהם

to make elbow room for their kids.

כדי לפנות מקום לילדים שלהם.

When mother trees are injured or dying,

כאשר עצי-אם נפצעים או מתים,

they also send messages of wisdom on to the next generation of seedlings.

הם גם מעבירים מסרים של חוכמה לדור הבא של השתילים.

So we've used isotope tracing

אז אנחנו השתמשנו בעוקבי אִיזוֹטוֹפּים

to trace carbon moving from an injured mother tree

לאתר תנועות פחמן מעץ-אם פגוע

down her trunk into the mycorrhizal network

דרך הגזע שלו לתוך רשת המיקוריזה

and into her neighboring seedlings,

ולתוך השתילים השכנים שלו,

not only carbon but also defense signals.

לא רק פחמן אלא גם אותות הגנה.

And these two compounds

ושתי תרכובות אלו

have increased the resistance of those seedlings to future stresses.

הגבירו את ההתנגדות של השתילים האלו ללחצים עתידיים.

So trees talk.

אז עצים מדברים.

(Applause)

(תשואות)

Thank you.

תודה לכם.

Through back and forth conversations,

דרך שיחות הולכות ושבות,

they increase the resilience of the whole community.

הם מגבירים את כושר העמידות של כל הקהילה.

It probably reminds you of our own social communities,

זה כנראה מזכיר לכם את הקהילות החברתיות שלנו,

and our families,

ואת המשפחות שלנו,

well, at least some families.

טוב, לפחות כמה משפחות.

(Laughter)

{צחוק)

So let's come back to the initial point.

אז בואו נחזור אל נקודת ההתחלה.

Forests aren't simply collections of trees,

יערות אינם פשוט רק אוספים של עצים,

they're complex systems with hubs and networks

הם מערכות מורכבות עם רכזות ורשתות

that overlap and connect trees and allow them to communicate,

שחופפות ומחברות עצים ומאפשרות להם לתקשר,

and they provide avenues for feedbacks and adaptation,

והן מספקות אפיקים למשוב והסתגלות,

and this makes the forest resilient.

וזה נותן ליער עמידות.

That's because there are many hub trees and many overlapping networks.

זה בגלל שיש הרבה עצי רכזת והרבה רשתות חופפות.

But they're also vulnerable,

אבל הם גם פגיעים,

vulnerable not only to natural disturbances

פגיעים לא רק מפני פגעי הטבע

like bark beetles that preferentially attack big old trees

כמו חיפושיות הקליפה שמעדיפות לתקוף עצים גדולים זקנים

but high-grade logging and clear-cut logging.

אלא כריתת עצים בהקף נרחב ובירוא יערות משמעותי.

You see, you can take out one or two hub trees,

תראו, אתם יכולים לעקור עץ אחד אחד או שניים של עצי רכזת,

but there comes a tipping point,

אבל מגיעה נקודת מפנה,

because hub trees are not unlike rivets in an airplane.

משום שעצי רכזת דןמים למסמרות במטוס.

You can take out one or two and the plane still flies,

אתם יכולים להוציא אחד או שניים והמטוס עדין יטוס,

but you take out one too many,

אבל אתם מוציאים אחד יותר מידי,

or maybe that one holding on the wings,

או אולי האחד הזה מחזיק את הכנפיים,

and the whole system collapses.

והמערכת כולה מתרסקת.

So now how are you thinking about forests? Differently?

אז עכשיו איך אתם חושבים על יערות? באופן שונה?

(Audience) Yes.

{הקהל) כן

Cool.

מגניב.

I'm glad.

אני שמחה.

So, remember I said earlier that I hoped that my research,

אז, זכרו אמרתי מוקדם יותר שאני קיוויתי שהמחקרים שלי,

my discoveries would change the way we practice forestry.

הגילויים שלי ישנו את הדרך שבה אנחנו עוסקים ביערנות.

Well, I want to take a check on that 30 years later here in western Canada.

טוב, אני רוצה לקבל קרדיט על זה, אחרי שלושים שנה, כאן במערב קנדה.

This is about 100 kilometers to the west of us,

זה כמאה קילומטרים מערבה מאיתנו,

just on the border of Banff National Park.

ממש על גבול הפארק הלאומי באנף.

That's a lot of clear-cuts.

זה בירוא יערות גדול.

It's not so pristine.

זה לא כל כך בתולי.

In 2014, the World Resources Institute reported that Canada in the past decade

ב-2014, המכון העולמי למשאבים דיווח שלקנדה בעשור האחרון

has had the highest forest disturbance rate of any country worldwide,

יש את הדירוג הגבוה ביותר בעולם של פגיעה ביערות,

and I bet you thought it was Brazil.

ואני בטוחה שחשבתם שזאת ברזיל.

In Canada, it's 3.6 percent per year.

בקנדה, זה 3.6 אחוזים לשנה.

Now, by my estimation, that's about four times the rate that is sustainable.

עכשיו, להערכתי, זה בערך פי ארבע מהמדד שהוא בר קיימא.

Now, massive disturbance at this scale is known to affect hydrological cycles,

כעת, ידוע שפגיעה מסיבית בקנה מידה כזה משפיעה על המחזורים ההידרולוגיים,

degrade wildlife habitat,

פוגעת בבתי הגידול של חיות הבר,

and emit greenhouse gases back into the atmosphere,

וגורמת לפליטה של גזי חממה חזרה אל האטמוספירה,

which creates more disturbance and more tree diebacks.

מה שיוצר יותר פגיעה ויותר מללת עצים.

Not only that, we're continuing to plant one or two species

לא רק זה, אנחנו ממשיכים לשתול זן אחד או שניים

and weed out the aspens and birches.

ועוקרים את עצי הצַפצָפָה הליבנה.

These simplified forests lack complexity,

פישוט יערות זה, חסר את המורכבות,

and they're really vulnerable to infections and bugs.

והם ממש פגיעים לזיהומים וחרקים.

And as climate changes,

וכשהאקלים משתנה,

this is creating a perfect storm

זה יוצר סערה מושלמת

for extreme events, like the massive mountain pine beetle outbreak

עבור מקרים קיצונים, כמו ההתפרצות המסיבית של חיפושית אורן ההרים

that just swept across North America,

שזה עתה פגעה בכל צפון אמריקה,

or that megafire in the last couple months in Alberta.

או שריפת הענק בחודשיים האחרונים באלברטה.

So I want to come back to my final question:

אז אני רוצה לחזור לשאלה האחרונה שלי:

instead of weakening our forests,

במקום להחליש את היערות שלנו,

how can we reinforce them and help them deal with climate change?

איך אנחנו יכולים לחזק אותם ולעזור להם להתמודד עם שינויי אקלים?

Well, you know, the great thing about forests as complex systems

ובכן, אתם יודעים, הדבר הנפלא לגבי יערות כמערכות מורכבות

is they have enormous capacity to self-heal.

זה שיש להם יכולת מאוד גדולה לריפוי עצמי.

In our recent experiments,

בניסויים שביצענו לאחרונה

we found with patch-cutting and retention of hub trees

מצאנו שעם חיתוך-שיקום ואחזקה של עצי רכזת

and regeneration to a diversity of species and genes and genotypes

והתחדשות למגוון של זנים, וגנים וגנוטיפים

that these mycorrhizal networks, they recover really rapidly.

שרשתות מיקוריזה אלו, יתאוששו באמת במהירות.

So with this in mind, I want to leave you with four simple solutions.

אז עם הרעיון הזה בראשיכם, אני רוצה להשאיר אתכם עם 4 פתרונות פשוטים.

And we can't kid ourselves that these are too complicated to act on.

ואנחנו לא יכולים לרמות את עצמנו שאלה יותר מדי מורכבים מכדי ליישמם.

First, we all need to get out in the forest.

תחילה, כולנו צריכים לצאת ליערות.

We need to reestablish local involvement in our own forests.

אנחנו צריכים לעורר מחדש מעורבות מקומית ביערות שלנו.

You see, most of our forests now

אתם מבינים, רוב היערות שלנו עכשיו

are managed using a one-size-fits-all approach,

מנוהלים בגישה של מידה אחת מתאימה לכולם,

but good forest stewardship requires knowledge of local conditions.

אבל סדרנות יער טובה מצריכה ידע של התנאים המקומיים.

Second, we need to save our old-growth forests.

שנית, אנחנו צריכים להציל את היערות הוותיקים שלנו.

These are the repositories of genes and mother trees and mycorrhizal networks.

אלו הם מאגרים של גנים ועצי-אם ורשתות מיקוריזה.

So this means less cutting.

אז זה אומר פחות כריתה.

I don't mean no cutting, but less cutting.

אני לא מתכוונת ללא כריתה, אלא פחות כריתה.

And third, when we do cut,

ושלישית, כאשר אנחנו כורתים,

we need to save the legacies,

אנחנו צריכים לשמור את המורשת,

the mother trees and networks,

את עצי האם והרשתות,

and the wood, the genes,

והעץ, את הגנים,

so they can pass their wisdom onto the next generation of trees

כך שהם יוכלו להעביר את חוכמתם הלאה לדור העצים הבא

so they can withstand the future stresses coming down the road.

כדי שהם יוכלו לעמוד בפני הלחצים העתידיים שבהמשך הדרך.

We need to be conservationists.

אנחנו צריכים להיות משמרים.

And finally, fourthly and finally,

ולבסוף, רביעי ואחרון,

we need to regenerate our forests with a diversity of species

אנחנו צריכים לחדש את היערות שלנו עם מגוון מינים

and genotypes and structures

וגנוטיפים ומבנים

by planting and allowing natural regeneration.

על ידי נטיעה ואיפשור התחדשות טבעית.

We have to give Mother Nature the tools she needs

אנחנו חייבים לתת לאמא טבע את הכלים שהיא צריכה

to use her intelligence to self-heal.

כדי להשתמש באינטליגנציה שלה לריפוי-עצמי.

And we need to remember that forests aren't just a bunch of trees

ואנחנו צריכים לזכור שיערות הם לא רק קבוצה של עצים

competing with each other,

שמתחרים אחד בשני,

they're supercooperators.

הם משתפים פעולה לתפארת.

So back to Jigs.

אז בחזרה לג'יגס.

Jigs's fall into the outhouse showed me this other world,

הנפילה של ג'יגס לבית השימוש הראתה לי את העולם האחר הזה,

and it changed my view of forests.

וזה שינה את ההשקפה שלי לגבי יערות.

I hope today to have changed how you think about forests.

אני מקווה היום שאני שיניתי את הדרך בה אתם חושבים על יערות.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(תשואות)