Your body is my canvas | Alexa Meade

מתרגם: Amos Marom מבקר: benyamin zinshtein

You may want to take a closer look.

אולי תרצו להביט מקרוב יותר

There's more to this painting than meets the eye.

יש בציור הזה יותר ממה שתראו במבט ראשון

And yes, it's an acrylic painting of a man,

כן, זהו ציור בצבע אקרילי של גבר

but I didn't paint it on canvas.

אבל לא ציירתי אותו על בד

I painted it directly on top of the man.

ציירתי אותו ישירות על האיש

What I do in my art is I skip the canvas altogether,

מה שאני עושה באמת הוא לדלג על הבד לגמרי

and if I want to paint your portrait,

ואם אני רוצה לצייר את הפרוטרט שלכם

I'm painting it on you, physically on you.

אני מציירת אותו עליכם, על הגוף שלכם.

That also means you're probably going to end up

זה גם אומר כי אתם תהיו

with an earful of paint,

עם אוזן מלאה צבע,

because I need to paint your ear on your ear.

כי אני מציירת את האוזן שלכם על האוזן שלכם.

Everything in this scene, the person, the clothes,

כל הדברים בסצנה, האיש, הבגדים,

chairs, wall, gets covered in a mask of paint

הכיסאות, הקיר, מכוסים בשכבה של צבע

that mimics what's directly below it,

שמחקה מה שנמצא ישירות מתחתיה.

and in this way, I'm able to take a three-dimensional scene

ובדרך זו, אני יכולה לקחת סצנה תלת מימדית

and make it look like a two-dimensional painting.

ולגרום לה להראות כמו ציור דו מימדי.

I can photograph it from any angle,

אני יכולה לצלם אותה מכל זוית

and it will still look 2D.

ועדיין היא תראה דו מימדית.

There's no Photoshop here.

אין כאן פוטושופ.

This is just a photo

זה רק צילום

of one of my three-dimensional paintings.

של אחד מציורי התלת מימדיים.

You might be wondering how I came up with this idea

אתם בוודאי תוהים כיצד הגעתי לרעיון הזה

of turning people into paintings.

של להפוך אנשים לציורים.

But originally, this had nothing to do

אבל במקור הוא לא היה קשור

with either people or paint.

לאנשים או לצבע.

It was about shadows.

זה היה קשור לצללים.

I was fascinated with the absence of light,

אני הייתי מוקסמת מהעדרו של האור

and I wanted to find a way that I could give it materiality

ורציתי למצוא דרך להציג את זה בצורה חומרית

and pin it down before it changed.

ולקבע את זה לפני שזה משתנה.

I came up with the idea of painting shadows.

ואז עלה לי הרעיון של לצייר צללים

I loved that I could hide within this shadow

אהבתי שאני יכולה להתחבא בתוך הצל הזה

my own painted version,

בגירסה שלי המצויירת

and it would be almost invisible

וזה יהיה כמעט בלתי נראה

until the light changed, and all of a sudden

עד שהאור משתנה, ופתאום

my shadow would be brought to the light.

הצל שלי יצא לאור.

I wanted to think about what else I could put shadows on,

רציתי לחשוב על מה עוד אוכל להצל

and I thought of my friend Bernie.

וחשבתי על חברתי ברני.

But I didn't just want to paint the shadows.

אבל לא רציתי רק לצייר את הצללים.

I also wanted to paint the highlights

רציתי גם לצייר את קווי המתאר

and create a mapping on his body in greyscale.

וליצור מיפוי של גופו בגווני אפור.

I had a very specific vision of what this would look like,

היה לי חזון מאד מסויים של איך זה יראה,

and as I was painting him,

ובזמן שציירתי אותו

I made sure to follow that very closely.

הקפדתי לעקוב אחריו במדויק.

But something kept on flickering before my eyes.

אבל משהו התמיד להבהב מולי.

I wasn't quite sure what I was looking at.

לא הייתי בטוחה במה אני מביטה.

And then when I took that moment to take a step back,

וכאז אשר הפסקתי בכדי לקחת צעד אחורה,

magic.

קסם.

I had turned my friend into a painting.

הפכתי את חברי לציור.

I couldn't have foreseen that

לא יכולתי לחזות את זה

when I wanted to paint a shadow,

כאשר רציתי לצייר צל,

I would pull out this whole other dimension,

אני אחלץ החוצה את כל המימד האחר,

that I would collapse it,

שאגרום לו לקרוס,

that I would take a painting and make it my friend

שאני אקח ציור ואעשה אותו חבר שלי

and then bring him back to a painting.

ואז אני אחזיר אותו לציור.

I was a little conflicted though,

למרות זאת, היה לי קונפליקט

because I was so excited about what I'd found,

מאחר והייתי כל כך נסערת ממה שגיליתי

but I was just about to graduate from college

אבל הייתי לפני סיום לימודי בקולג'

with a degree in political science,

עם תואר במדע המדינה,

and I'd always had this dream

ותמיד היה לי את החלום הזה

of going to Washington, D.C.,

לעבור לוושינגטון DC,

and sitting at a desk

ולשבת ליד שולחן עבודה

and working in government.

ולעבוד עבור הממשלה.

(Laughter)

(צחוק)

Why did this have to get in the way of all that?

מדוע הייתי צריכה להפריע לכל זה?

I made the tough decision

קיבלתי החלטה קשה

of going home after graduation

לחזור הביתה לאחר סיום הלימודים

and not going up to Capitol Hill,

ולא לעבור לגבעת הקפיטול,

but going down to my parents' basement

אבל לרדת למרתף של הורי

and making it my job to learn how to paint.

וללמוד לצייר בתור העבודה שלי.

I had no idea where to begin.

לא היה לי מושג מהיכן להתחיל.

The last time I'd painted,

הפעם האחרונה שציירתי

I was 16 years old at summer camp,

הייתי בת 16 במחנה קיץ

and I didn't want to teach myself how to paint

ולא רציתי ללמד את עצמי לצייר

by copying the old masters

על ידי העתקה של המאסטרים הגדולים

or stretching a canvas

או למתוח בד

and practicing over and over again on that surface,

ולהתאמן פעם אחר פעם על המשטח הזה,

because that's not what this project was about for me.

בגלל שזה לא היה הנושא של הפרוייקט הזה בשבילי.

It was about space and light.

זה היה על חלל ואור.

My early canvases ended up being

הבדים המוקדמים שלי הפכו

things that you wouldn't expect to be used as canvas,

לדברים שאתה לא מצפה שישמשו כבדים.

like fried food.

כמו אוכל מטוגן.

It's nearly impossible

זה כמעט בלתי אפשרי

to get paint to stick to the grease in an egg.

לגרום לצבע היצמד לשומן בביצה

(Laughter)

(צחוק)

Even harder was getting paint to stick

זה היה אפילו יותר קשה לגרום לצבע להיצמד

to the acid in a grapefruit.

לחומצה באשכולית.

It just would erase my brush strokes

היא פשוט מחקה את משיחות המברשת שלי

like invisible ink.

כמו דיו בלתי ניראת

I'd put something down, and instantly it would be gone.

הייתי עושה משהו והוא היה נעלם מייד.

And if I wanted to paint on people,

ואם רציתי לצייר על אנשים,

well, I was a little bit embarrassed

הייתי מאד נבוכה

to bring people down into my studio

להביא אנשים לסטודיו שלי

and show them that I spent my days in a basement

ולהראו להם שביליתי ימים במרתף

putting paint on toast.

מורחת צבע על טוסט.

It just seemed like it made more sense

זה פשוט נראה הגיוני יותר

to practice by painting on myself.

להתאמן בלצייר על עצמי.

One of my favorite models actually ended up being

אחד מהמודלים החביבים עלי היה

a retired old man

פנסיונר זקן

who not only didn't mind sitting still

שלא רק שלא היה איכפת לו לשבת דומם

and getting the paint in his ears,

שהצבע נכנס לאוזניו

but he also didn't really have much embarrassment

אבל באמת הוא לא היה נבוך

about being taken out into very public places

להיות מובל למקומות מאד ציבוריים

for exhibition,

להצגה,

like the Metro.

כמו המטרו.

I was having so much fun with this process.

כל כך נהנתי מהתהליך הזה.

I was teaching myself how to paint in all these different styles,

לימדתי את עצמי כיצד לצייר בכל הסגנונות השונים הללו,

and I wanted to see what else I could do with it.

ורציתי לראות מה עוד אני אוכל לעשות עם זה.

I came together with a collaborator, Sheila Vand,

התחברתי עם שותפה, שילה ואנד,

and we had the idea of creating paintings

והיה לנו הרעיון של ליצור ציורים

in a more unusual surface,

על משטחים עוד יותר לא רגילים,

and that was milk.

וזה היה חלב.

We got a pool. We filled it with milk.

קיבלנו בריכה. מילאנו אותה חלב.

We filled it with Sheila. And I began painting.

מילאנו אותה עם שילה. ואני התחלתי לצייר

And the images were always

והתמונות היו תמיד

completely unexpected in the end,

לא צפויות לחלוטין בסופן

because I could have a very specific image

כי יכול היה להיות דימוי ספציפי

about how it would turn out,

כיצד זה יהיה,

I could paint it to match that,

יכולתי לצייר את זה כדי להתאים את זה,

but the moment that Sheila laid back into the milk,

אבל בדקה ששילה נשכבה לתוך החלב,

everything would change.

זה היה שינוי מתמיד/

It was in constant flux,

זו הייתה זרימה מתמדת,

and we had to, rather than fight it, embrace it,

והיה עלינו, במקום להילחם בה, לחבק אותה,

see where the milk would take us

לראות לאן החלב לקח אותנו

and compensate to make it even better.

ולפצות בכדי להפכוך את זה לטוב יותר.

Sometimes, when Sheila would lay down in the milk,

מתישהו, ששילה שכבה בתוך החלב,

it would wash all the paint off of her arms,

הוא היה מנקה את הצבע מהידים שלה,

and it might seem a little bit clumsy,

וזה נראה מעט מרושל,

but our solution would be, okay, hide your arms.

אבל הפתרון שלנו היה, אוקי, החביאי את ידייך.

And one time, she got so much milk in her hair

ופעם אחת, היה לה כל כך הרבה חלב בשער

that it just smeared all the paint off of her face.

שזה מרח את כל הצבע מהפנים שלה.

All right, well, hide your face.

בסדר, הסתירו את הפנים שלכם.

And we ended up with something far more elegant

והגענו למשהו הרבה יותר אלגנטי

than we could have imagined,

שלא יכלנו לדמיין,

even though this is essentially the same solution

למרות שלמעשה זה אותו הפתרון

that a frustrated kid uses when he can't draw hands,

שילד מתוסכל משתמש בו שהוא לא יכול להציג את הידיים

just hiding them in the pockets.

הוא מחביא אותן בכיסים.

When we started out on the milk project,

שהתחלנו את פרוייקט החלב,

and when I started out,

וכאשר התחלתי,

I couldn't have foreseen that I would go

לא יכולתי לחזות לאן זה ילך,

from pursuing my dream in politics

מלהגשים את חלומי בפוליטיקה

and working at a desk

ולעבוד ליד שולחן

to tripping over a shadow

ללמעוד מעל צל

and then turning people into paintings

ואז להפוך אנשים לציורים

and painting on people in a pool of milk.

ולצייר על אנשים בבריכה של חלב

But then again, I guess it's also not unforeseeable

אבל שוב, אני משערת שזה לא היה בלתי מצופה

that you can find the strange in the familiar,

שאתה יכול למצוא את השונה בתוך המוכר,

as long as you're willing to look beyond

כל עוד אתה מוכן להביט מעבר

what's already been brought to light,

למה שכבר הובא לאור,

that you can see what's below the surface,

שאתה יכול לראות מה שמתחת לפני השטח,

hiding in the shadows,

מתחבא בתוך הצללים,

and recognize that there can be more there

ולזהות ששם יכול להיות יותר

than meets the eye.

ממה שהעין רואה.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)