The psychology of evil | Philip Zimbardo

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

Philosophers, dramatists, theologians

פילוסופים, מחזאים ותיאולוגים

have grappled with this question for centuries:

נאבקו מאות שנים בשאלה זו

what makes people go wrong?

מה גורם לאנשים לסטות מדרך הישר?

Interestingly, I asked this question when I was a little kid.

מעניין שאני שאלתי שאלה זו כשהייתי ילד קטן

גדלתי בדרום ברונקס, בגטו עירוני

I grew up in the South Bronx, inner-city ghetto in New York,

של ניו-יורק, והייתי מוקף ברוע

and I was surrounded by evil,

as all kids are who grew up in an inner city.

ככל הילדים שגדלו בעיר

And I had friends who were really good kids,

והיו לי חברים שהיו באמת ילדים טובים

who lived out the Dr. Jekyll Mr. Hyde scenario -- Robert Louis Stevenson.

ושחיו כמו ד"ר ג'קיל ומר הייד של ר"ל סטיבנסון

That is, they took drugs, got in trouble, went to jail.

כלומר, צרכו סמים, נקלעו לצרות, הלכו לכלא.

Some got killed, and some did it without drug assistance.

אחדים נהרגו, וחלקם - ללא עזרת הסמים.

So when I read Robert Louis Stevenson, that wasn't fiction.

אז כשקראתי את סטיבנסון, מבחינתי זה לא בידיון

The only question is, what was in the juice?

השאלה היחידה היא: איך הם התפתו לזה?

And more importantly, that line between good and evil --

וחשוב מזה, הגבול שבין טוב לרע

which privileged people like to think is fixed and impermeable,

שברי-המזל אוהבים לחשוב שהוא קבוע ולא-חדיר,

with them on the good side, the others on the bad side --

כשהם בצד הטוב, וכל היתר - בצד הרע.

I knew that line was movable, and it was permeable.

אני ידעתי שהקו הזה גמיש וחדיר,

Good people could be seduced across that line,

שניתן לפתות אנשים טובים לחצות את הגבול,

and under good and some rare circumstances, bad kids could recover

ובנסיבות טובות ונדירות, ילדים רעים יכלו להשתקם

עם עזרה, החזרה למוטב ושיקום.

with help, with reform, with rehabilitation.

So I want to begin with this wonderful illusion

אני רוצה לפתוח עם האשליה החזותית הנפלאה הזו

by [Dutch] artist M.C. Escher.

מאת האמן ההולנדי מ"ק אשר.

If you look at it and focus on the white, what you see is a world full of angels.

אם תתמקדו בלבן,

תראו עולם מלא מלאכים.

But let's look more deeply, and as we do,

אבל הבה ונתבונן היטב, ואז,

what appears is the demons, the devils in the world.

מופיעים הדמונים, השדים שבעולם.

That tells us several things.

וזה אומר לנו מספר דברים.

One, the world is, was, will always be filled with good and evil,

אחד: העולם הינו, היה ותמיד יהיה מלא בטוב ורע,

because good and evil is the yin and yang of the human condition.

כי הטוב והרע הם היין והיאנג של המצב האנושי.

It tells me something else.

זה אומר לי דבר נוסף. אם אתם זוכרים,

If you remember, God's favorite angel was Lucifer.

המלאך האהוב על אלוהים היה לוציפר.

Apparently, Lucifer means "the light."

מתברר ש"לוציפר" משמעו "האור",

It also means "the morning star," in some scripture.

בכתבים אחרים פירושו גם כוכב-השחר.

And apparently, he disobeyed God,

ומסתבר שהוא המרה את פי האלוהים,

and that's the ultimate disobedience to authority.

וזהו אי-הציות המוחלט לסמכות,

And when he did, Michael, the archangel, was sent to kick him out of heaven

וכשעשה זאת נשלח מיכאל, המלאך הראשי,

לסלקו מגן העדן עם יתר המלאכים הנופלים.

along with the other fallen angels.

And so Lucifer descends into hell, becomes Satan,

וכך ירד לוציפר לגהינום, הפך להיות השטן,

becomes the devil, and the force of evil in the universe begins.

וכוח הרוע התחיל לפעול ביקום.

פרדוקסלית, אלוהים הוא שברא את הגהינום כמקום לאיחסון הרוע,

Paradoxically, it was God who created hell as a place to store evil.

He didn't do a good job of keeping it there though.

אך הוא לא כל-כך הצליח לשמור אותו סגור שם.

So, this arc of the cosmic transformation of God's favorite angel into the Devil,

ובכן, מהלך השינוי הקוסמי הזה,

של המלאך החביב על אלוהים שהופך להיות השטן,

for me, sets the context for understanding human beings

יוצר מבחינתי את ההקשר להבנת בני האדם

who are transformed from good, ordinary people into perpetrators of evil.

שעברו שינוי מאנשים טובים ופשוטים

לחורשי-רעה.

So the Lucifer effect, although it focuses on the negatives --

כך שאפקט לוציפר, אף שהוא מתמקד בשליליים -

the negatives that people can become,

האנשים השליליים שבני-אדם עלולים להיעשות,

not the negatives that people are --

לא השליליים ממילא,

leads me to a psychological definition.

מביא אותי להגדרה פסיכולוגית: רוע הוא השימוש בכוח.

Evil is the exercise of power.

And that's the key: it's about power.

כאן טמון המפתח: מדובר בכוח

לגרום לבני-אדם במכוון נזק פסיכולוגי,

To intentionally harm people psychologically,

to hurt people physically, to destroy people mortally, or ideas,

לפגוע בהם פיזית, להרוס אותם גופנית או רעיונית,

and to commit crimes against humanity.

ולבצע פשעים נגד האנושות.

If you Google "evil," a word that should surely have withered by now,

אם תחפשו ב"גוגל" את המילה "רוע", מילה שכבר היתה צריכה להיעלם,

you come up with 136 million hits in a third of a second.

תקבלו 136 מיליון תוצאות תוך שליש שניה.

A few years ago -- I am sure all of you were shocked, as I was,

לפני כמה שנים - אני בטוח שכולכם הזדעזעתם כמוני

with the revelation of American soldiers abusing prisoners in a strange place

עם חשיפת פרשת החיילים האמריקאיים

שהתעללו באסירים במקום זר

in a controversial war, Abu Ghraib in Iraq.

ובמלחמה שנויה במחלוקת: אבו-גרייב בעירק.

And these were men and women

אלו היו גברים ונשים

who were putting prisoners through unbelievable humiliation.

שהעבירו אסירים דרך מסכת השפלות שלא תיאמן.

I was shocked, but I wasn't surprised,

הזדעזעתי, אך לא הופתעתי,

because I had seen those same visual parallels

מפני שכבר ראיתי מראות כאלה

when I was the prison superintendent of the Stanford Prison Study.

כשהייתי מפקד הכלא, במחקר כלא סטנפורד.

Immediately the Bush administration military said what?

מה אמר מיד ממשל בוש?

What all administrations say when there's a scandal:

מה שכל מימשל אומר כשפורצת שערוריה:

"אל תאשימו אותנו. זו לא אשמת המערכת.

"Don't blame us. It's not the system.

"אלה רק כמה תפוחים רקובים, כמה חיילים פורקי-עול."

It's the few bad apples, the few rogue soldiers."

My hypothesis is, American soldiers are good, usually.

ההנחה שלי היא שהחיילים האמריקאיים הם בד"כ בסדר.

Maybe it was the barrel that was bad.

אולי חבית התפוחים היא המקולקלת.

But how am I going to deal with that hypothesis?

אך כיצד אתמודד עם הנחה זו?

I became an expert witness for one of the guards,

נעשיתי עד-מומחה

Sergeant Chip Frederick, and in that position,

של אחד השומרים, סמל צ'יפ פרדריק,

ובעמדה זו היתה לי גישה לתריסר דוחות החקירה.

I had access to the dozen investigative reports.

I had access to him.

היתה לי גישה אליו; יכולתי ללמוד אותו,

I could study him, have him come to my home, get to know him,

להזמינו לביתי, להכירו,

do psychological analysis to see, was he a good apple or bad apple.

לנתחו פסיכולוגית כדי לגלות אם הוא תפוח טוב או רקוב.

And thirdly, I had access to all of the 1,000 pictures

ושלישית, היתה לי גישה לכל 1,000 הצילומים

that these soldiers took.

שצילמו חיילים אלה.

These pictures are of a violent or sexual nature.

תמונות אלה הן בעלות אופי אלים או מיני.

All of them come from the cameras of American soldiers.

כולן הגיעו ממצלמותיהם של חיילים אמריקאיים,

Because everybody has a digital camera or cell phone camera,

כי לכל אחד יש מצלמה דיגיטלית או מצלמת טלפון נייד.

they took pictures of everything, more than 1,000.

הם צילמו הכל. מעל 1,000 תמונות.

And what I've done is I organized them into various categories.

ומה שעשיתי היה לארגן אותן לפי סוגים.

אך הצלמים היו שוטרים צבאיים וחיילי מילואים של צבא ארה"ב.

But these are by United States military police, army reservists.

They are not soldiers prepared for this mission at all.

אלה אינם חיילים שהוכשרו לקראת אותה משימה.

And it all happened in a single place, Tier 1-A, on the night shift.

והכל קרה במקום אחד ויחיד: קומה 1 איי, במשמרת הלילה.

Why?

מדוע? קומה 1 איי היתה מרכז המודיעין הצבאי.

Tier 1-A was the center for military intelligence.

It was the interrogation hold.

זה היה מרכז החקירות. הסי-איי-איי היה שם,

The CIA was there.

Interrogators from Titan Corporation, all there,

חוקרים מתאגיד "טיטאן", כולם היו שם,

and they're getting no information about the insurgency.

והם לא מצליחים להשיג מידע על המורדים.

So they're going to put pressure on these soldiers,

אז הם יפעילו לחץ על החיילים האלה,

על השוטרים הצבאיים, כדי שיעברו את הגבול,

military police, to cross the line,

give them permission to break the will of the enemy,

והם מרשים להם לשבור את כוח הרצון של האויב,

to prepare them for interrogation, to soften them up,

להכינם לחקירה, לרכך אותם,

to take the gloves off.

להסיר את הכפפות. אלו הביטויים בלשון נקיה,

Those are the euphemisms, and this is how it was interpreted.

וכך הם פורשו.

Let's go down to that dungeon.

הבה נרד לתוך הצינוק.

(Typewriting)

[צליל הקלדה]

[Abu Ghraib Iraq Prison Abuses 2008 Military Police Guards' Photos]

-מעשי ההתעללות בכלא אבו-גרייב, 2003- -תצלומי השוטרים הצבאיים-

[The following images include nudity and graphic depictions of violence]

-התמונות הבאות מכילות עירום ואלימות בוטה-

(Camera shutter sounds)

[צלילי מצלמה]

(Thuds)

(Camera shutter)

[צלילי מצלמה]

(Camera shutter)

(Breathing)

[התנשמות]

(Bells)

[פעמוני כנסיה]

(Bells end)

So, pretty horrific.

אכן, נורא למדי.

זוהי אחת ההתגלמויות של הרוע.

That's one of the visual illustrations of evil.

And it should not have escaped you

ובוודאי הבחנתם

that the reason I paired the prisoner with his arms out

שהסיבה שקישרתי את האסיר שידיו פרושות

with Leonardo da Vinci's ode to humanity

עם יצירתו של לאונרדו דה-וינצ'י, "שיר הלל לאנושות",

is that that prisoner was mentally ill.

היא שאסיר זה היה חולה בנפשו.

That prisoner covered himself with shit every day,

אסיר זה כיסה עצמו בצואה מידי יום,

they had to roll him in dirt so he wouldn't stink.

והם היו מגלגלים אותו בעפר כדי שלא יסריח.

But the guards ended up calling him "Shit Boy."

ובסוף השומרים כינו אותו 'נער-החרא'.

What was he doing in that prison rather than in some mental institution?

מה היו מעשיו בכלא ההוא

במקום להיות באיזה מוסד לחולי-רוח?

In any event, here's former Secretary of Defense Rumsfeld.

על כל פנים, הנה מזכיר ההגנה לשעבר, רמספלד.

He comes down and says, "I want to know, who is responsible?

הוא בא ואומר, "אני רוצה לדעת מי האחראי

"מיהם התפוחים הרקובים?" ובכן, זו שאלה גרועה.

Who are the bad apples?"

Well, that's a bad question.

יש לנסחה מחדש ולשאול, "מה אחראי?"

You have to reframe it and ask, "What is responsible?"

"What" could be the who of people,

כי "מה" עשוי להתייחס ל"מי" מבין האנשים,

but it could also be the what of the situation,

אך גם ל"מה" מבחינת המצב,

and obviously that's wrongheaded.

וברור שזה מה שמעניין אותי.

How do psychologists try to understand such transformations of human character,

אז איך מנסים הפסיכולוגים להבין

שינויים כאלה באופי האנושי,

if you believe that they were good soldiers

בהנחה שאלה היו חיילים טובים

before they went down to that dungeon?

בטרם ירדו לתוך הצינוק?

There are three ways. The main way is called dispositional.

יש שלוש דרכים. העיקרית קשורה לנטיות האישיות.

אנו מתבוננים בפנימיותו של האיש, של אותו תפוח רקוב.

We look at what's inside of the person, the bad apples.

This is the foundation of all of social science,

זה יסוד כל מדעי החברה,

the foundation of religion, the foundation of war.

יסודה של הדת, יסודו של החוק.

Social psychologists like me come along and say,

פסיכולוגים חברתיים כמוני באים ואומרים:

"Yeah, people are the actors on the stage,

"כן, האנשים הם שחקנים על במה,

but you'll have to be aware of the situation.

"אך צריך לדעת מהו המצב.

Who are the cast of characters? What's the costume?

"מי ליהק אותם? מהן התלבושות?

Is there a stage director?"

"האם יש מנהל במה?"

And so we're interested in what are the external factors

כך שאנו מתעניינים בגורמים החיצוניים

around the individual -- the bad barrel?

סביב אותו אדם, או החבית המקולקלת.

Social scientists stop there and they miss the big point

איש מדעי-החברה יעצור פה, ויחמיץ את הנקודה העיקרית

that I discovered when I became an expert witness for Abu Ghraib.

שאותה גיליתי כשנעשיתי עד-מומחה לאירועי אבו-גרייב.

The power is in the system.

הכוח נמצא בידי המערכת.

The system creates the situation that corrupts the individuals,

המערכת יוצרת את הנסיבות שמשחיתות את היחיד,

and the system is the legal, political, economic, cultural background.

והמערכת היא הרקע החוקי, המדיני, הכלכלי והתרבותי,

And this is where the power is of the bad-barrel makers.

ושם טמון כוחם של יצרני החביות המקולקלות.

If you want to change a person, change the situation.

כך שאם ברצונך לשנות אדם, עליך לשנות את המצב;

And to change it, you've got to know where the power is, in the system.

אם ברצונך לשנות את המצב, עליך לדעת היכן במערכת נמצא הכוח.

כך שאפקט לוציפר כרוך בהבנת שינויו של האופי האנושי,

So the Lucifer effect involves understanding

human character transformations with these three factors.

יחד עם 3 גורמים אלה.

And it's a dynamic interplay.

ואלו יחסי-גומלין דינמיים. מה האנשים מביאים אל המצב?

What do the people bring into the situation?

What does the situation bring out of them?

מה המצב מוציא מהם?

And what is the system that creates and maintains that situation?

ומהי המערכת שיוצרת ומקיימת את המצב?

My recent book, "The Lucifer Effect," is about,

ספרי החדש, "אפקט לוציפר", שואל איך אנשים טובים הופכים לרעים?

how do you understand how good people turn evil?

And it has a lot of detail about what I'm going to talk about today.

ויש בו הרבה פירוט בנוגע למה שאדבר עליו היום.

So Dr. Z's "Lucifer Effect," although it focuses on evil,

אז ספרו של ד"ר ז', "אפקט לוציפר", אף שהוא מתמקד ברוע,

really is a celebration of the human mind's infinite capacity

למעשה מפאר את יכולתו האינסופית של המוח האנושי

to make any of us kind or cruel,

להפוך כל אחד מאיתנו לטוב-לב או לאכזר,

caring or indifferent, creative or destructive,

לאיכפתי או אדיש, ליצרני או הרסני,

and it makes some of us villains.

ואחדים מאיתנו - לנבלים.

And the good news that I'm going to hopefully come to at the end

והבשורות הטובות, שאני מקווה להגיע אליהן בסוף,

is that it makes some of us heroes.

הן יכולתו להפוך אחדים מאיתנו לגיבורים.

This wonderful cartoon in the New Yorker summarizes my whole talk:

זו קריקטורה נפלאה מה"ניו-יורקר",

והיא ממש מסכמת את כל הרצאתי:

"I'm neither a good cop nor a bad cop, Jerome.

"אני לא שוטר טוב ולא שוטר רע, ג'רום.

Like yourself, I'm a complex amalgam

"ממש כמוך, אני תערובת מורכבת של תכונות חיוביות ושליליות,

of positive and negative personality traits

"שמופיעות או שלא, בהתאם לנסיבות."

that emerge or not, depending on the circumstances."

(Laughter)

[צחוק]

There's a study some of you think you know about,

ישנו מחקר שכמה מכם סבורים שהם מכירים,

but very few people have ever read the story.

אך רק מעטים קראו את כל הסיפור. אולי ראיתם את הסרט.

You watched the movie.

This is Stanley Milgram, little Jewish kid from the Bronx,

זהו סטנלי מילגרם, ילד יהודי קטן מהברונקס,

and he asked the question, "Could the Holocaust happen here, now?"

ששאל: "האם השואה יכולה להתרחש כאן והיום?"

People say, "No, that's Nazi Germany, Hitler, you know, that's 1939."

אנשים אומרים: "לא, מדובר הרי בגרמניה הנאצית, בהיטלר,

"זה קרה ב-1939."

He said, "Yeah, but suppose Hitler asked you,

הוא אמר, "כן, אבל מה אם היטלר היה אומר לך לחשמל אדם זר?"

'Would you electrocute a stranger?' 'No way, I'm a good person.'"

-"לא ולא! אני אדם טוב."

He said, "Why don't we put you in a situation

הוא אמר: "הבה נשים אתכם במצב הזה, וניתן לכם הזדמנות לראות מה תעשו."

and give you a chance to see what you would do?"

והוא בחן 1,000 אנשים רגילים.

And so what he did was he tested 1,000 ordinary people.

500 New Haven, Connecticut, 500 Bridgeport.

חמש מאות מניו הייבן, קונטיקט; חמש מאות מברידג'פורט.

ובמודעה נכתב: "פסיכולוגים מנסים להבין את הזכרון,

And the ad said, "Psychologists want to understand memory.

We want to improve people's memory, because it is the key to success."

"כדי לשפר את הזכרון האנושי, כי הזכרון הוא המפתח להצלחה.

OK?

"We're going to give you five bucks -- four dollars for your time.

"תקבלו 4 דולר תמורת זמנכם,

We don't want college students. We want men between 20 and 50."

"איננו רוצים תלמידי קולג' אלא גברים בני 20 עד 50"--

In the later studies, they ran women.

בהמשך, בוצעו מחקרים גם על נשים--

Ordinary people: barbers, clerks, white-collar people.

אנשים רגילים: ספּרים, פקידים, עובדי צווארון לבן.

So, you go down,

אתם באים,

one of you will be a learner, one will be a teacher.

אחד מכם יהיה התלמיד והשני יהיה המורה.

The learner's a genial, middle-aged guy.

התלמיד הוא בחור חביב בגיל העמידה.

He gets tied up to the shock apparatus in another room.

קושרים ומחברים אותו למתקן הלם חשמלי בחדר אחר.

The learner could be middle-aged, could be as young as 20.

התלמיד עשוי להיות בגיל העמידה או צעיר בן 20.

And one of you is told by the authority, the guy in the lab coat,

ולאחד מכם נאמר ע"י טיפוס סמכותי בחלוק מעבדה:

"Your job as teacher is to give him material to learn.

"תפקידך כמורה להטיל על הבחור הזה ללמוד חומר מסוים.

"אם הצליח, תגמל אותו,

Gets it right, reward.

Gets it wrong, you press a button on the shock box.

"ואם לא, לחץ על הכפתור ההלם החשמלי.

The first button is 15 volts. He doesn't even feel it."

"הכפתור הראשון הוא של 15 וולט. הוא אפילו לא ירגיש את זה."

That's the key.

זהו המפתח. הרוע מתחיל ב-15 וולט.

All evil starts with 15 volts.

And then the next step is another 15 volts.

והשלב הבא הוא עוד 15 וולט.

הבעיה היא שבסופו של דבר זה מגיע ל-450 וולט.

The problem is, at the end of the line, it's 450 volts.

And as you go along, the guy is screaming,

ואתה ממשיך, והבחור השני צורח,

"I've got a heart condition! I'm out of here!"

"יש לי מחלת-לב! תוציאו אותי מפה!"

You're a good person. You complain.

ואתה הרי אדם טוב. אתה מתלונן:

"Sir, who will be responsible if something happens to him?"

"אדוני, מי יהיה אחראי אם משהו יקרה לו?"

The experimenter says, "Don't worry, I will be responsible.

עונה הבוחן: "אל תדאג. אני אהיה אחראי

Continue, teacher."

"המשך, המורה."

And the question is, who would go all the way to 450 volts?

והשאלה היא, מי ימשיך עד 450 וולט?

You should notice here, when it gets up to 375,

שימו לב שכאשר מגיעים ל-375 וולט

it says, "Danger. Severe Shock."

מופיעה אזהרה: "סכנה: הלם חשמלי חמור."

When it gets up to here, there's "XXX" -- the pornography of power.

כשזה מגיע לכאן יש שלושה איקסים. הפורנוגרפיה של הכוח.

So Milgram asks 40 psychiatrists,

[צחוק]

מילגרם שאל 40 פסיכיאטרים:

"What percent of American citizens would go to the end?"

"איזה אחוז של אזרחים אמריקאיים יילך עד הסוף?"

They said only one percent.

הם אמרו רק 1%, כי זהו סדיזם,

Because that's sadistic behavior, and we know, psychiatry knows,

ואנו הפסיכיאטרים יודעים שרק 1% מהאמריקנים הם סדיסטיים.

only one percent of Americans are sadistic.

OK.

Here's the data. They could not be more wrong.

הנה הנתונים. הם טעו בגדול.

Two thirds go all the way to 450 volts.

שני שלישים הגיעו עד 450 וולט. וזהו רק מחקר אחד.

This was just one study.

Milgram did more than 16 studies.

מילגרם ערך מעל 16 מחקרים. ראו את זה.

And look at this.

In study 16, where you see somebody like you go all the way,

במחקר 16 אתם רואים אנשים כמוכם שהלכו עד הסוף,

90 percent go all the way.

90% שהלכו עד הסוף.

In study five, if you see people rebel,

במחקר מס' 5 רואים 90% אנשים שהתמרדו.

90 percent rebel.

What about women? Study 13 -- no different than men.

מה עם נשים? מחקר 13: לא שונות מהגברים.

So Milgram is quantifying evil as the willingness of people

כך שמילגרם מכמת את הרוע

בתור נכונותם של בני-אדם לציית בעיוורון לסמכות,

to blindly obey authority, to go all the way to 450 volts.

להגיע עד 450 וולט.

And it's like a dial on human nature.

וזו כעין חוגה בטבע האנושי.

A dial in a sense that you can make almost everybody totally obedient,

חוגה שמאפשרת להפוך כמעט כל אדם לצייתן לגמרי,

down to the majority, down to none.

את כולם, או אף לא אחד.

What are the external parallels? For all research is artificial.

מה המקבילה בחוץ? הרי כל מחקר הוא מלאכותי.

What's the validity in the real world?

מה תקפותו בעולם האמיתי?

912 אזרחים אמריקנים התאבדו או נרצחו ע"י בני-משפחה וחברים

912 American citizens committed suicide or were murdered

by family and friends in Guyana jungle in 1978,

בג'ונגל של גיאנה, ב-1978,

because they were blindly obedient to this guy, their pastor --

מתוך ציות עיוור למטיף ההוא שלהם

not their priest -- their pastor, Reverend Jim Jones.

לא הכומר שלהם. המטיף. האב ג'ים ג'ונס,

He persuaded them to commit mass suicide.

הוא שכנע אותם לבצע התאבדות המונית.

And so, he's the modern Lucifer effect,

וזה הופך אותו לאפקט-לוציפר המודרני.

a man of God who becomes the Angel of Death.

איש האלוהים שהפך למלאך המוות.

Milgram's study is all about individual authority to control people.

מחקרו של מילגרם עוסק בסמכותו של היחיד לשלוט בבני אדם.

Most of the time, we are in institutions,

מרבית הזמן אנו נמצאים במוסדות שונים,

so the Stanford Prison Study is a study of the power of institutions

ומחקר כלא סטנפורד חקר את הכוח שיש למוסדות

to influence individual behavior.

להשפיע על התנהגות היחיד.

Interestingly, Stanley Milgram and I were in the same high school class

פרט מעניין: סטנלי מילגרם ואני היינו באותה כיתה,

in James Monroe in the Bronx, 1954.

בתיכון "ג'יימס מונרו" בברונקס, ב-1954 .

I did this study with my graduate students,

במחקר הזה שערכתי

יחד עם תלמידי התואר השני שלי, במיוחד קרייג הייני,

especially Craig Haney -- and it also began work with an ad.

גם אנחנו התחלנו עם מודעה.

לא היה לנו כסף, לכן המודעה היתה זולה וקטנה.

We had a cheap, little ad,

but we wanted college students for a study of prison life.

הזמנו תלמידי קולג' למחקר על חיי כלא.

75 people volunteered, took personality tests.

75 איש התנדבו, עשו מבחני אישיות,

We did interviews.

ערכנו ראיונות. בחרנו שני תריסרים.

Picked two dozen: the most normal, the most healthy.

את הכי נורמליים, הכי בריאים.

Randomly assigned them to be prisoner and guard.

חילקנו אותם באורח אקראי לאסירים וסוהרים.

So on day one, we knew we had good apples.

כך שכבר בהתחלה ידענו שהתפוחים שלנו טובים

I'm going to put them in a bad situation.

ושכעת אכניס אותם למצב גרוע,

And secondly, we know there's no difference

ושנית, ידענו שאין שום הבדל

between the boys who will be guards and those who will be prisoners.

בין הבחורים שיהיו הסוהרים לבין אלה שיהיו האסירים.

לנערים שעמדו להיות האסירים,

To the prisoners, we said,

"Wait at home. The study will begin Sunday."

אמרנו: "חכו במעונות. המחקר יתחיל ביום ראשון."

We didn't tell them

לא אמרנו להם שהמשטרה תגיע ותערוך מעצרים ריאליסטיים.

that the city police were going to come and do realistic arrests.

(Video) (Music)

(מוסיקה)

[Day 1]

Student: A police car pulls up in front, and a cop comes to the front door,

תלמיד: נעצרת מכונית משטרה ושוטר ניגש לדלת הבית

and knocks, and says he's looking for me.

הוא מקיש בדלת ואומר שהוא מחפש אותי.

So they, right there, you know, they took me out the door,

ואז הם, ממש ככה, הוציאו אותי מהדלת,

they put my hands against the car.

והשעינו את ידי על המכונית.

It was a real cop car, it was a real policeman,

זו היתה מכונית משטרה אמיתית, זה היה שוטר אמיתי,

וברחוב עמדו שכנים אמיתיים שלא ידעו שזה ניסוי.

and there were real neighbors in the street,

who didn't know that this was an experiment.

And there was cameras all around and neighbors all around.

והיו מסביב מצלמות ושכנים.

They put me in the car, then they drove me around Palo Alto.

הכניסו אותי למכונית והסיעו אותי דרך פאלו אלטו

They took me to the basement of the police station.

הם לקחו אותי לתחנת המשטרה,

למרתף תחנת המשטרה

Then they put me in a cell.

והכניסו אותי לתא מעצר. הייתי הראשון שעצרו,

I was the first one to be picked up, so they put me in a cell,

אז הכניסו אותי לתא מעצר

which was just like a room with a door with bars on it.

שהיה בדיוק כמו חדר רגיל עם דלת ועליה סורגים.

You could tell it wasn't a real jail.

אפשר היה לראות שזה לא כלא אמיתי.

They locked me in there, in this degrading little outfit.

הם נעלו אותי שם, במקום הקטן והמשפיל ההוא.

They were taking this experiment too seriously.

הם התייחסו לניסוי יותר מדי ברצינות.

Here are the prisoners, who are going to be dehumanized, they'll become numbers.

הנה האסירים שאנושיותם עומדת להישלל והם עומדים להפוך למספרים.

הנה הסוהרים בעלי סמלי העוצמה והאלמוניות.

Here are the guards with the symbols of power and anonymity.

הסוהרים מאלצים את האסירים לנקות את האסלות בידיהם החשופות,

Guards get prisoners to clean the toilet bowls out with their bare hands,

ולבצע מטלות משפילות נוספות.

to do other humiliating tasks.

הם מפשיטים אותם, מעירים להם הערות מיניות.

They strip them naked. They sexually taunt them.

הם מתחילים לבצע פעילויות משפילות כמו לגרום להם לחקות מעשי סדום --

They begin to do degrading activities, like having them simulate sodomy.

You saw simulating fellatio in soldiers in Abu Ghraib.

-- ראיתם חיקוי של מין אוראלי אצל חיילי אבו-גרייב --

My guards did it in five days.

הסוהרים שלי עשו זאת תוך 5 ימים. התגובה ללחץ היתה כה קיצונית

The stress reaction was so extreme

that normal kids we picked because they were healthy

עד שנערים נורמליים, שנבחרו בזכות היותם בריאים,

had breakdowns within 36 hours.

התמוטטו תוך 36 שעות.

The study ended after six days, because it was out of control.

המחקר הסתיים אחרי 6 ימים כי יצא משליטה.

Five kids had emotional breakdowns.

חמישה נערים התמוטטו רגשית.

Does it make a difference

האם יש חשיבות לכך

if warriors go to battle changing their appearance or not?

שלוחמים שיוצאים לקרב ישנו את הופעתם?

If they're anonymous, how do they treat their victims?

האם יש חשיבות לאלמוניותם, כחלק מיחסם לקורבנותיהם?

In some cultures, they go to war without changing their appearance.

אנו יודעים שיש תרבויות,

שכאשר יוצאים בהן למלחמה, לא משנים את ההופעה החיצונית.

In others, they paint themselves like "Lord of the Flies."

בתרבויות אחרות מצטבעים כמו בעל-זבוב.

באחדות חובשים מסכות.

In some, they wear masks.

בתרבויות רבות, החיילים הם אלמונים במדים.

In many, soldiers are anonymous in uniform.

So this anthropologist, John Watson, found 23 cultures that had two bits of data.

האנתרופולוג הזה, ג'והן ווטסון, מצא

23 תרבויות עם 2 יחידות נתונים.

Do they change their appearance? 15.

בכמה משנים את ההופעה החיצונית? 15.

Do they kill, torture, mutilate? 13.

בכמה מהן הורגים, מענים, מטילים מומים? 13

If they don't change their appearance,

כשלא משנים את ההופעה,

רק 1 מתוך 8 הורג, מענה או מטיל מומים.

only one of eight kills, tortures or mutilates.

המפתח הוא באיזור האדום.

The key is in the red zone.

If they change their appearance,

אם הם משנים את הופעתם,

12 מכל 13 - 90% - יהרגו, יענו ויטילו מומים.

12 of 13 -- that's 90 percent -- kill, torture, mutilate.

וזה כוח האלמוניות.

And that's the power of anonymity.

So what are the seven social processes

אז מה הם שבעת התהליכים החברתיים

that grease the slippery slope of evil?

שמשמנים את המדרון החלקלק אל הרוע?

Mindlessly taking the first small step.

הצעד הקטן הראשון שפוסעים בבלי-דעת,

Dehumanization of others. De-individuation of self.

השפלת הזולת, שלילת הזהות העצמית,

Diffusion of personal responsibility.

התנערות מאחריות אישית, ציות עיוור לסמכות,

Blind obedience to authority.

קבלה נטולת-ביקורת של נורמות קבוצתיות,

Uncritical conformity to group norms.

Passive tolerance of evil through inaction, or indifference.

סובלנות פסיבית לרוע ע"י אי-התערבות או אדישות.

And it happens when you're in a new or unfamiliar situation.

וזה קורה כשאתם במצב חדש או לא-מוכר.

דפוסי התגובה הרגילים שלכם אינם פועלים.

Your habitual response patterns don't work.

אישיותכם ומוסריותכם במצב מנותק.

Your personality and morality are disengaged.

"Nothing is easier than to denounce the evildoer;

"אין קל מלגנות את עושה הרע, ואין קשה מאשר להבינו,"

nothing more difficult than understanding him," Dostoyevsky.

אומר לנו דוסטוייבסקי.

Understanding is not excusing. Psychology is not excuse-ology.

להבין איננו לפטור. פסיכולוגיה אינה "פטורולוגיה".

So social and psychological research reveals

כך שהמחקר החברתי והפסיכולוגי חושף

how ordinary, good people can be transformed without the drugs.

איך ניתן לשנות אנשים טובים ופשוטים בלי להיעזר בסמים.

You don't need it. You just need the social-psychological processes.

אין צורך בהם. דרושים רק תהליכים חברתיים-פסיכולוגיים.

Real world parallels?

מקבילות בעולם האמיתי? השוו את זה לזה:

Compare this with this.

James Schlesinger -- I'm going to end with this -- says,

ג'יימס שלזינגר -- ויהיה עלי לסיים בכך --

"Psychologists have attempted to understand how and why

אומר: "הפסיכולוגים ניסו תמיד להבין כיצד ומדוע

individuals and groups who usually act humanely

"יחידים וקבוצות, שבד"כ נהגו באנושיות,

can sometimes act otherwise in certain circumstances."

"יכולים לנהוג אחרת בנסיבות מסוימות."

That's the Lucifer effect.

זהו אפקט לוציפר.

And he goes on to say, "The landmark Stanford study

והוא ממשיך ואומר, "מחקר סטנפורד החשוב

provides a cautionary tale for all military operations."

"מספק לקח ואזהרה עבור כל פעולות הצבא."

If you give people power without oversight,

אם מעניקים לאנשים כוח ללא פיקוח,

it's a prescription for abuse.

זהו מרשם לניצול-לרעה. הם ידעו זאת והניחו לכך לקרות.

They knew that, and let that happen.

So another report, an investigative report by General Fay,

דו"ח אחר, דו"ח חקירה שכתב גנרל פיי

says the system is guilty.

קובע שהמערכת אשמה, ובדו"ח הזה

In this report, he says it was the environment that created Abu Ghraib,

הוא אומר שה"סביבה היא שיצרה את אבו-גרייב,

by leadership failures that contributed to the occurrence of such abuse,

"בכשלונות מנהיגותיים שתרמו להתרחשותה של התעללות כזו,

and because it remained undiscovered

"ובעובדה שזה נשמר חסוי זמן רב ע"י רשויות גבוהות יותר."

by higher authorities for a long period of time.

התעללויות אלה נמשכו 3 חודשים. מי השגיח על העסק?

Those abuses went on for three months.

Who was watching the store?

The answer is nobody, I think on purpose.

התשובה היא: אף אחד, ולדעתי - בכוונה.

He gave the guards permission to do those things,

הוא נתן לסוהרים רשות לעשות את הדברים האלה,

והם ידעו שאיש לא יבקר באותו צינוק.

and they knew nobody was ever going to come down to that dungeon.

כך שיש לשנות את אורח החשיבה בכל התחומים האלה,

So you need a paradigm shift in all of these areas.

The shift is away from the medical model that focuses only on the individual.

ולהתרחק מהמודל הרפואי שמתמקד ביחיד בלבד,

The shift is toward a public health model

לכיוון מודל של בריאות ציבורית

that recognizes situational and systemic vectors of disease.

המזהה כיוונים נסיבתיים ומערכתיים של מחלה.

Bullying is a disease. Prejudice is a disease.

בריונות היא מחלה. דעה קדומה היא מחלה. אלימות היא מחלה.

Violence is a disease.

Since the Inquisition, we've been dealing with problems at the individual level.

ומאז האינקוויזיציה אנו מתמודדים עם בעיות

ברמת היחיד. יודעים מה? זה לא עובד.

It doesn't work.

Aleksandr Solzhenitsyn says, "The line between good and evil

אלכסנדר סולז'ניצין אומר שהגבול בין טוב לרע

cuts through the heart of every human being."

עובר בליבו של כל יצור אנושי.

That means that line is not out there.

משמע שהגבול איננו מחוצה לנו;

That's a decision that you have to make, a personal thing.

זוהי החלטה שצריך לקבל. זהו עניין אישי.

So I want to end very quickly on a positive note.

ברצוני לסיים במהירות בנימה חיובית:

Heroism as the antidote to evil,

הגבורה כתרופת-נגד לרוע,

by promoting the heroic imagination,

על-ידי עידוד דימוי הגבורה, בפרט אצל ילדינו, במערכת החינוך.

especially in our kids, in our educational system.

We want kids to think, "I'm a hero in waiting,

אנו רוצים שהילדים יחשבו: "אני גיבור בהמתנה,

waiting for the right situation to come along,

"שממתין שייווצר המצב הנכון, ואז אפעל בגבורה.

and I will act heroically.

My whole life, I'm now going to focus away from evil --

"מעתה כל חיי יתרחקו מן הרוע

"שבו הייתי מאז ילדותי כדי להבין את הגיבורים."

that I've been in since I was a kid -- to understanding heroes.

הבנאליות של הגבורה

Banality of heroism.

היא אנשים רגילים שעושים מעשי-גבורה.

It's ordinary people who do heroic deeds.

It's the counterpoint to Hannah Arendt's "Banality of Evil."

ההיפך מן "הבנאליות של הרוע" של חנה ארנדט.

Our traditional societal heroes are wrong, because they are the exceptions.

גיבורינו החברתיים המסורתיים אינם הגיבורים הנכונים,

מפני שהם היוצאים מן הכלל. כל חייהם סובבים סביב זה.

They organize their life around this. That's why we know their names.

לכן אנו מכירים את שמותיהם.

וגיבוריהם של ילדינו, גם הם מופתים לא נכונים,

Our kids' heroes are also wrong models for them,

כי יש להם כוחות על-טבעיים.

because they have supernatural talents.

We want our kids to realize most heroes are everyday people,

ברצוננו שילדינו יבינו שרוב הגיבורים הם אנשים רגילים,

and the heroic act is unusual.

אבל מעשה הגבורה הוא החריג. זהו ג'ו דארבי.

This is Joe Darby.

He was the one that stopped those abuses you saw,

הוא האיש שעצר את ההתעללויות שראיתם,

כי כשראה את התמונות הללו, העביר אותן לקצין חקירות בכיר.

because when he saw those images,

he turned them over to a senior investigating officer.

הוא היה טוראי פשוט וזה הפסיק הכל. האם היה גיבור? לא.

He was a low-level private, and that stopped it.

Was he a hero? No.

היה צורך להסתירו, כי אנשים רצו להרגו,

They had to put him in hiding, because people wanted to kill him,

and then his mother and his wife.

וגם את אימו ואת אשתו.

הם שהו שלוש שנים במחבוא.

For three years, they were in hiding.

This is the woman who stopped the Stanford Prison Study.

זו האישה שעצרה את מחקר כלא סטנפורד.

When I said it got out of control, I was the prison superintendent.

כשזה יצא משליטה, הייתי מפקד הכלא.

I didn't know it was out of control. I was totally indifferent.

לא ידעתי שזה יצא משליטה. הייתי אדיש לגמרי.

She saw that madhouse and said,

היא באה, ראתה את הטירוף הזה ואמרה:

"You know what, it's terrible what you're doing to those boys.

"אתה יודע מה? נורא מה שאתה עושה לנערים האלה.

They're not prisoners nor guards, they're boys, and you are responsible."

"אלה לא אסירים ואלה לא סוהרים;

"אלה נערים, ואתה הוא האחראי."

And I ended the study the next day.

ולמחרת הפסקתי את המחקר.

The good news is I married her the next year.

הבשורות הטובות הן שנישאתי לה בשנה שלאחר מכן.

(Laughter)

(צחוק ומחיאות כפיים)

(Applause)

I just came to my senses, obviously.

מסתבר ששבתי לעשתונותי.

So situations have the power to do [three things].

כך שלמצבים יש הכוח לעשות --

But the point is, this is the same situation

הנקודה היא, שאותו המצב

that can inflame the hostile imagination in some of us,

שעלול לשלהב את הדמיון הרע באחדים מאיתנו,

that makes us perpetrators of evil,

שהופך אותנו לחורשי-רע,

can inspire the heroic imagination in others.

עשוי להצית את דמיון הגבורה באחרים. מדובר באותו המצב.

It's the same situation and you're on one side or the other.

ואדם נמצא בצד זה או בצד האחר.

Most people are guilty of the evil of inaction,

הרוב אשמים בחטא אי ההתערבות

because your mother said, "Don't get involved. Mind your own business."

כי אמא אמרה: "אל תתערב. תתעסק בעניינים שלך."

And you have to say, "Mama, humanity is my business."

עליכם לומר: "אמא, אנושיות היא בהחלט עיסקי."

So the psychology of heroism is -- we're going to end in a moment --

כך שהפסיכולוגיה של הגבורה היא-- מיד נסיים --

איך לעודד ילדים בקורסי-גבורה חדשים

how do we encourage children in new hero courses,

that I'm working on with Matt Langdon -- he has a hero workshop --

בהם אני עובד עם מאט לנגדון, מנהל סדנת גבורה,

to develop this heroic imagination, this self-labeling,

כדי לפתח את דמיון-הגבורה הזה, את התיוג העצמי הזה:

"I am a hero in waiting," and teach them skills.

"אני גיבור בהמתנה", ולהקנות להם מיומנויות.

To be a hero, you have to learn to be a deviant,

כדי להיות גיבור צריך ללמוד להיות שונה,

because you're always going against the conformity of the group.

כי אתה תמיד פועל נגד המוסכמות הקבוצתיות.

Heroes are ordinary people whose social actions are extraordinary. Who act.

גיבורים הם אנשים רגילים שמעשיהם החברתיים חריגים,

ואשר עושים מעשה. המפתח לגבורה הוא שני דברים:

The key to heroism is two things.

א', לפעול כשאחרים הם פסיביים.

You have to act when other people are passive.

ב', לפעול בצורה מוכוונת-חברה ולא מוכוונת-עצמי.

B: You have to act socio-centrically, not egocentrically.

And I want to end with a known story about Wesley Autrey, New York subway hero.

וברצוני לסיים בסיפור שחלקכם מכיר, על ווסלי אוטרי,

גיבור הרכבת התחתית של ניו-יורק,

Fifty-year-old African-American construction worker standing on a subway.

פועל בניין אפרו-אמריקאי בן 50.

הוא עומד ברכבת התחתית בניו-יורק.

A white guy falls on the tracks.

בחור לבן נופל על המסילה.

The subway train is coming. There's 75 people there.

הרכבת מתקרבת. יש שם 75 בני-אדם.

You know what? They freeze.

והם קופאים במקום.

He's got a reason not to get involved.

יש לו סיבה טובה לא להתערב:

He's black, the guy's white, and he's got two kids.

הוא שחור, הבחור השני לבן, ויש לו גם 2 ילדות קטנות.

אבל הוא מפקיד את בנותיו בידי זר,

Instead, he gives his kids to a stranger,

קופץ אל המסילה, מניח את הבחור בין הפסים,

jumps on the tracks, puts the guy between the tracks,

lays on him, the subway goes over him.

נשכב עליו והרכבת עוברת מעליו.

Wesley and the guy -- 20 and a half inches height.

ווסלי יחד עם הבחור: 52 ס"מ גובה.

מרווח הגחון של הרכבת: 53 ס"מ.

The train clearance is 21 inches.

A half an inch would have taken his head off.

סנטימטר נוסף היה עורף את ראשו.

And he said, "I did what anyone could do," no big deal to jump on the tracks.

והוא אמר: "עשיתי מה שכל אחד יכול לעשות."

"זה לא עניין גדול לקפוץ על המסילה."

And the moral imperative is "I did what everyone should do."

מוסר ההשכל הוא: "עשיתי מה שכולם צריכים לעשות."

And so one day, you will be in a new situation.

יום אחד אתם תיקלעו למצב חדש.

Take path one, you're going to be a perpetrator of evil.

אם תבחרו בדרך האחת תהיו לחורשי-רע.

Evil, meaning you're going to be Arthur Andersen.

רע, משמע תהיו ארתור אנדרסון.

You're going to cheat, or you're going to allow bullying.

תרמו, או תאפשרו בריונות.

Path two, you become guilty of the evil of passive inaction.

דרך שניה: תחטאו ברוע הפסיבי של אי ההתערבות.

Path three, you become a hero.

דרך שלישית: תהפכו לגיבורים.

The point is, are we ready to take the path to celebrating ordinary heroes,

הנקודה היא: האם אנו מוכנים לבחור בדרך

שמעלה על נס את הגיבורים הפשוטים,

waiting for the right situation to come along

שמחכים שיגיע המצב הנכון כדי להכניס את דמיון-הגבורה לפעולה?

to put heroic imagination into action?

Because it may only happen once in your life,

כי זה יקרה לכם אולי רק פעם בחיים,

and when you pass it by, you'll always know,

ואחרי שתחמיצו אותה,

תדעו תמיד: "יכולתי להיות גיבור, ונתתי לרגע לחלוף."

I could have been a hero and I let it pass me by.

So the point is thinking it and then doing it.

אז הנקודה היא לחשוב כך ואז לנהוג כך.

So I want to thank you. Thank you.

אז תודה, תודה, תודה.

Let's oppose the power of evil systems at home and abroad,

הבה נתנגד לכוח מערכות הרוע מבית ומחוץ,

and let's focus on the positive.

והבה נתמקד בחיובי.

Advocate for respect of personal dignity, for justice and peace,

נדגול בכבוד להגינות האישית, בצדק ובשלום,

which sadly our administration has not been doing.

מה שלמרבה הצער הממשל שלנו לא עשה.

Thanks so much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]