Alex Tabarrok on how ideas trump crises

מתרגם: Yifat Adler מבקר: Gad Amit

The first half of the 20th century

המחצית הראשונה של המאה העשרים

was an absolute disaster in human affairs,

היתה אסון מוחלט לחברה האנושית,

a cataclysm.

שואה עולמית.

We had the First World War,

התרחשו בה מלחמת העולם הראשונה,

the Great Depression,

השפל הגדול,

the Second World War

מלחמת העולם השנייה,

and the rise of the communist nations.

ועליית האומות הקומוניסטיות.

And each one of these forces

וכל אחד מהכוחות האלה

split the world, tore the world apart,

פילג את העולם, קרע את העולם,

divided the world.

חילק את העולם.

And they threw up walls --

הכוחות האלה הוציאו מקרבם חומות,

political walls, trade walls,

חומות פוליטיות, חומות מסחר,

transportation walls,

חומות תחבורה,

communication walls, iron curtains --

חומות תקשורת, מסכי ברזל,

which divided peoples and nations.

שהפרידו בין אנשים ואומות.

It was only in the second half of the 20th century

רק במחצית השניה של המאה העשרים

that we slowly began to pull ourselves

התחלנו לאט לאט למשוך את עצמנו

out of this abyss.

ולהחלץ מהתהום הזאת.

Trade walls began to come tumbling down.

חומות המסחר התחילו להתמוטט.

Here are some data on tariffs:

הנה כמה נתונים על מכסים:

starting at 40 percent, coming down to less than 5 percent.

הם התחילו ב-40 אחוז, וירדו לפחות מ-5 אחוזים.

We globalized the world. And what does that mean?

הפכנו את העולם לגלובלי. ומה משמעות הדבר?

It means that we extended cooperation

משמעות הדבר היא שהרחבנו את שיתוף הפעולה

across national boundaries;

על פני גבולות לאומיים.

we made the world more cooperative.

הבאנו לעולם יותר שיתוף פעולה.

Transportation walls came tumbling down.

חומות התחבורה התמוטטו.

You know in 1950 the typical ship carried

ב-1950 ספינה אופיינית נשאה

5,000 to 10,000 tons worth of goods.

בין 5,000 ל-10,000 טון סחורה.

Today a container ship can carry 150,000 tons;

היום, ספינת מכולות יכולה לשאת 150,000 טון.

it can be manned with a smaller crew;

ניתן לאייש אותה עם צוות קטן יותר,

and unloaded faster than ever before.

ולפרוק אותה מהר יותר מאי פעם בעבר.

Communication walls, I don't have to tell you -- the Internet --

חומות התקשורת - אין צורך לספר לכם - האינטרנט -

have come tumbling down.

התמוטטו.

And of course the iron curtains,

וכמובן, מסכי הברזל,

political walls have come tumbling down.

חומות פוליטיות - התמוטטו.

Now all of this has been tremendous for the world.

כל ההתרחשויות האלה היטיבו מאוד לעולם.

Trade has increased.

המסחר גדל.

Here is just a little bit of data.

הנה כמה נתונים.

In 1990, exports from China to the United States:

ב-1990 היצוא מסין לארה"ב

15 billion dollars.

היה 15 מיליארד דולר.

By 2007: over 300 billion dollars.

ב-2007 - יותר מ-300 מיליארד דולר.

And perhaps most remarkably,

והדבר שכנראה הכי משמעותי,

at the beginning of the 21st century,

בתחילת המאה ה-21,

really for the first time in modern history,

בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית,

growth extended to almost all parts of the world.

הצמיחה התפשטה כמעט אל כל חלקי העולם.

So China, I've already mentioned,

כך בסין, שכבר הזכרתי,

beginning around 1978, around the time of the death of Mao,

החל מ-1978, בסביבות זמן מותו של מאו,

growth -- ten percent a year.

הצמיחה היא 10 אחוזים לשנה.

Year after year after year,

שנה אחרי שנה אחרי שנה.

absolutely incredible.

פשוט מדהים.

Never before in human history

מעולם לא קרה במהלך בהיסטוריה האנושית

have so many people been raised out of

מקרה בו אנשים כה רבים נחלצו

such great poverty as happened in China.

מעוני כה גדול, כפי שקרה בסין.

China is the world's greatest anti-poverty program

סין היא התוכנית העולמית הגדולה ביותר למלחמה בעוני

over the last three decades.

במשך שלושה העשורים האחרונים.

India, starting a little bit later,

הודו, התחילה קצת יותר מאוחר.

but in 1990, begetting tremendous growth.

אבל ב-1990, התחילה צמיחה עצומה.

Incomes at that time

ההכנסות באותו הזמן

less than $1,000 per year.

היו פחות מ-1,000 דולר לשנה.

And over the next 18 years

במשך 18 השנים הבאות

have almost tripled.

הן כמעט גדלו פי שלוש.

Growth of six percent a year. Absolutely incredible.

צמיחה של 6 אחוזים לשנה. פשוט מדהים.

Now Africa, Sub-Saharan Africa --

נעבור לאפריקה, אפריקה שמדרום לסהרה.

Sub-Saharan Africa

אפריקה שמדרום לסהרה

has been the area of the world

היתה האיזור

most resistant to growth.

החסין ביותר נגד צמיחה בעולם.

And we can see the tragedy of Africa

אנו יכולים לראות את הטרגדיה של אפריקה

in the first few bars here.

כאן בעמודות הראשונות.

Growth was negative.

הצמיחה היתה שלילית.

People were actually getting poorer than their parents,

אנשים היו, למעשה, עניים יותר מההורים שלהם.

and sometimes even poorer than their grandparents had been.

ולפעמים אפילו יותר עניים מהסבים שלהם.

But at the end of the 20th century,

אבל בסוף המאה ה-20,

the beginning of the 21st century,

בתחילת המאה ה-21,

we saw growth in Africa.

התחלנו לראות צמיחה באפריקה.

And I think, as you'll see, there's reasons for optimism,

ואני חושב, כפי שאציג בפניכם, שיש סיבה לאופטימיות.

because I believe that the best is yet to come.

אני מאמין שהטוב ביותר עדיין לפנינו.

Now why.

אסביר את הסיבות לכך.

On the cutting edge today

בחזית הטכנולוגית של ימינו

it's new ideas which are driving growth.

רעיונות חדשים הם אלו שמובילים לצמיחה.

And by that I mean it's

אני מדבר על מוצרים עבורם

products for which the research and development costs

הוצאות המחקר והפיתוח

are really high, and the manufacturing costs are low.

גבוהות ביותר, והוצאות הייצור נמוכות.

More than ever before it is these types of ideas

יותר מאשר אי פעם בעבר, סוגי הרעיונות האלה

which are driving growth on the cutting edge.

הם אלו שמובילים את הצמיחה בחזית הטכנולוגית.

Now ideas have this amazing property.

לרעיונות ישנה תכונה מופלאה.

Thomas Jefferson, I think, really expressed this quite well.

תומס ג'פרסון, כמדומני, הביע זאת היטב.

He said, "He who receives an idea from me

הוא אמר, "אדם שמקבל ממני רעיון,

receives instruction himself, without lessening mine.

נהנה מהדרכה, ורעיונותי אינם חסרים.

As he who lights his candle at mine

בדומה לאדם המדליק את נרו בנר שלי.

receives light without darkening me."

הוא נהנה מאור, ואורי אינו חסר."

Or to put it slightly differently:

ואם אציג זאת בצורה קצת שונה,

one apple feeds one man,

תפוח אחד מזין אדם אחד,

but an idea can feed the world.

אבל רעיון אחד יכול להזין את כל העולם.

Now this is not new. This is practically not new to TEDsters.

זהו אינו דבר חדש, וודאי שזה אינו חידוש עבור אנשי TED.

This is practically the model of TED.

זהו למעשה המודל של TED.

But what is new is that the greater function of ideas

החידוש הוא שהיישום הנרחב יותר של הרעיונות

is going to drive growth even more than ever before.

עתיד להוביל לצמיחה יותר מאשר אי פעם בעבר.

This provides a reason why

דבר זה מסביר למה

trade and globalization

המסחר והגלובליזציה

are even more important, more powerful than ever before,

חשובים יותר ובעלי עוצמה גדולה יותר מאשר אי פעם בעבר,

and are going to increase growth more than ever before.

ועומדים להגדיל את הצמיחה יותר מאי פעם בעבר.

And to explain why this is so, I have a question.

וכדי להסביר את הסיבה לכך, אציג בפניכם שאלה.

Suppose that there are two diseases:

נניח שקיימות שתי מחלות.

one of them is rare, the other one is common,

אחת מהן נדירה, והשנייה שכיחה.

but if they are not treated they are equally severe.

אבל אם לא מטפלים בהן - לשתיהן אותה רמת חומרה.

If you had to choose, which would you rather have:

אם הייתם צריכים לבחור - באיזה מהן הייתם מעדיפים לחלות?

the common disease or the rare disease?

בשכיחה או בנדירה?

Common, the common -- I think that's absolutely right,

בשכיחה. בשכיחה. אני חושב שאתם צודקים לגמרי.

and why? Because there are more drugs to treat common diseases

למה? מכיוון שיש יותר תרופות לטיפול במחלות שכיחות

than there are to treat rare diseases.

מאשר לטיפול במחלות נדירות.

The reason for this is incentives.

הסיבה לכך היא תמריצים.

It costs about the same to produce a new drug

המחיר לפיתוח תרופה חדשה הוא די אחיד,

whether that drug treats 1,000 people,

בין אם התרופה תטפל באלף איש,

100,000 people, or a million people.

מאה אלף איש, או מיליון איש.

But the revenues are much greater if the drug treats a million people.

אבל ההכנסות הרבה יותר גדולות אם התרופה מטפלת במיליון איש.

So the incentives are much larger

ולכן, התמריצים הרבה יותר גדולים

to produce drugs which treat more people.

כאשר מייצרים תרופות שמטפלות ביותר אנשים.

To put this differently: larger markets save lives.

ובניסוח אחר, שווקים גדולים יותר מצילים חיים.

In this case misery truly does love company.

במקרה הזה - צרת רבים היא אכן חצי נחמה.

Now think about the following:

כעת, חישבו על כך:

if China and India were as rich as the United States is today,

אם סין והודו היו עשירות כמו שארה"ב עשירה היום,

the market for cancer drugs would be eight times larger than it is now.

שוק התרופות לסרטן היה גדול פי שמונה מאשר גודלו היום.

Now we are not there yet, but it is happening.

עוד לא הגענו לשם, אבל זה קורה.

As other countries become richer

ככל שמדינות אחרות נעשות עשירות יותר,

the demand for these pharmaceuticals

נוצר גידול עצום

is going to increase tremendously.

בדרישה לתרופות האלה.

And that means an increase incentive to do research and development,

כלומר, נוצר גידול בתמריץ לביצוע מחקר ופיתוח,

which benefits everyone in the world.

שיביא תועלת לכל אדם בעולם.

Larger markets increase the incentive

שווקים גדולים יותר מגדילים את התמריצים

to produce all kinds of ideas,

ליצירת מגוון סוגי רעיונות.

whether it's software, whether it's a computer chip,

בין אם זאת תוכנה, בין אם זהו שבב מחשב,

whether it's a new design.

בין אם זהו תכנון חדש.

For the Hollywood people in the audience,

דבר זה נותן לאנשי הוליווד היושבים בקהל

this even explains why action movies

הסבר מדוע סרטי פעולה מקבלים

have larger budgets than comedies:

תקציבים גדולים יותר מאשר קומדיות.

it's because action movies translate easier

הרבה יותר קל לתרגם סרטי פעולה

into other languages and other cultures,

לשפות אחרות ולתרבויות אחרות.

so the market for those movies is larger.

ולכן, השוק לסרטים האלה גדול יותר.

People are willing to invest more,

אנשים מוכנים להשקיע יותר,

and the budgets are larger.

והתקציבים גדולים יותר.

Alright. Well if larger markets increase the incentive

ובכן, אם שווקים גדולים יותר מגדילים את התמריצים

to produce new ideas,

ליצירת רעיונות חדשים,

how do we maximize that incentive?

איך אנו יכולים להגדיל את התמריץ באופן מקסימלי?

It's by having one world market, by globalizing the world.

באמצעות הפיכת העולם לשוק אחד, באמצעות גלובליזציה של העולם.

The way I like to put this is:

אני אוהב להציג זאת כך,

one idea. Ideas are meant to be shared,

רעיון אחד - אנו אמורים לחלוק את רעיונותינו,

so one idea can serve one world, one market.

ולכן, רעיון אחד יכול לשרת עולם אחד, שוק אחד.

One idea, one world, one market.

רעיון אחד, עולם אחד, שוק אחד.

Well how else can we create new ideas?

באיזו דרך אחרת אנו יכולים ליצור רעיונות חדשים?

That's one reason.

זוהי סיבה אחת.

Globalize trade.

גלובלוזציה, מסחר.

How else can we create new ideas?

באיזו דרך נוספת אנו יכולים ליצור רעיונות חדשים?

Well, more idea creators.

אם נגדיל את מספר הוגי הרעיונות.

Now idea creators, they come from all walks of life.

הוגי רעיונות מגיעים מכל תחומי החיים.

Artists and innovators -- many of the people you've seen on this stage.

אומנים וממציאים - רבים מהאנשים שראיתם על הבמה הזאת.

I'm going to focus on scientists and engineers

אני אתמקד במדענים ובמהנדסים,

because I have some data on that, and I'm a data person.

מכיוון שיש לי נתונים לגביהם, ואני איש של נתונים.

Now, today, less than one-tenth of one percent

היום פחות מעשירית האחוז

of the world's population are scientists and engineers.

של אוכלוסית העולם היא מדענים ומהנדסים.

(Laughter)

[צחוק]

The United States has been an idea leader.

ארה"ב היתה מובילה רעיונית.

A large fraction of those people are in the United States.

חלק גדול מהאנשים האלה הם בארה"ב.

But the U.S. is losing its idea leadership.

אבל ארה"ב מאבדת את ההובלה שלה.

And for that I am very grateful.

ואני אסיר תודה על כך.

That is a good thing.

זהו דבר חיובי.

It is fortunate that we are becoming less of an idea leader

אנו ברי מזל שאנו נעשים פחות מובילים רעיוניים

because for too long the United States,

מכיוון שבמשך תקופה ארוכה מדי,

and a handful of other developed countries,

ארה"ב ומספר מצומצם של מדינות מתפתחות אחרות

have shouldered the entire burden

נשאו את מלוא המשא

of research and development.

של מחקר ופיתוח.

But consider the following:

שימו לב לדבר הבא:

if the world as a whole were as wealthy as the United States is now

אם העולם כולו היה עשיר במידה בה ארה"ב עשירה עכשיו,

there would be more than five times as many scientists and engineers

יותר מפי חמישה מדענים ומהנדסים היו

contributing to ideas which benefit everyone,

תורמים רעיונות לתועלת הכלל

which are shared by everyone.

וחולקים את רעיונותיהם עם הכלל.

I think of the great Indian mathematician, Ramanujan.

אני חושב על המתמטיקאי ההודי הגדול, רמנוג'אן.

How many Ramanujans are there in India today

כמה רמנוג'אנים יש היום בהודו,

toiling in the fields, barely able to feed themselves,

שעמלים בשדות ומסוגלים בקושי לספק את מזונם,

when they could be feeding the world?

כאשר היו יכולים לספק מזון לכל העולם?

Now we're not there yet.

עדיין לא הגענו לשם.

But it is going to happen in this century.

אבל זה יקרה במאה הנוכחית.

The real tragedy of the last century is this:

הטרגדיה האמיתית של המאה הקודמת היא זאת:

if you think about the world's population

אם חושבים על אוכלוסית העולם

as a giant computer, a massively parallel processor,

כעל מחשב ענק, מעבד מקבילי מאסיבי,

then the great tragedy has been

אז הטרגדיה הגדולה היא

that billions of our processors have been off line.

שמיליארדים מהמעבדים שלנו לא היו מקוונים.

But in this century China is coming on line.

אבל במאה הזאת - סין נעשית מקוונת.

India is coming on line.

הודו נעשית מקוונת.

Africa is coming on line.

אפריקה נעשית מקוונת.

We will see an Einstein in Africa in this century.

במאה הזאת - אנו נזכה לראות איינשטיין באפריקה.

Here is just some data. This is China.

אציג בפניכם כמה נתונים. זוהי סין.

1996: less than one million

1966 - פחות ממיליון

new university students in China per year;

סטודנטים חדשים באוניברסיטאות של סין בשנה.

2006: over five million.

2006 - יותר מחמישה מיליון.

Now think what this means.

חישבו על משמעות הדבר.

This means we all benefit when another country gets rich.

כולנו מפיקים תועלת מכך שמדינה אחרת נעשית עשירה.

We should not fear other countries becoming wealthy.

איננו צריכים לחשוש מכך שמדינות אחרות נעשות עשירות.

That is something that we should embrace --

זהו דבר שאנו צריכים לקבלו בברכה -

a wealthy China, a wealthy India, a wealthy Africa.

סין עשירה, הודו עשירה, אפריקה עשירה.

We need a greater demand for ideas --

אנו זקוקים לדרישה גדולה יותר לרעיונות -

those larger markets I was talking about earlier --

השווקים הגדולים יותר שדיברתי עליהם קודם,

and a greater supply of ideas for the world.

ואנו זקוקים לאספקה גדולה יותר של רעיונות לעולם.

Now you can see some of the reasons why I'm optimistic.

עכשיו אתם יכולים להבין חלק מהסיבות לאופטימיות שלי.

Globalization is increasing the demand

הגלובליזציה מגדילה את הדרישה לרעיונות,

for ideas, the incentive to create new ideas.

את התמריץ ליצירת רעיונות חדשים.

Investments in education are increasing the supply of new ideas.

השקעות בחינוך מגדילות את אספקת הרעיונות החדשים.

In fact if you look at world history

למעשה, אם מתבוננים בהיסטוריה העולמית

you can see some reasons for optimism.

ניתן למצוא כמה סיבות לאופטימיות.

From about the beginnings of humanity

החל מבערך ראשית האנושות

to 1500: zero economic growth, nothing.

ועד 1500 היתה צמיחה כלכלית אפסית. שום דבר.

1500 to 1800: maybe a little bit of economic growth,

מ-1500 עד 1800 - היתה צמיחה כלכלית מזערית.

but less in a century

אבל, הצמיחה של מאה שלמה היתה פחותה

than you expect to see in a year today.

מהצמיחה שאנו מצפים לה בשנה אחת בימינו.

1900s: maybe one percent.

ב-1900 - אולי צמיחה של אחוז אחד.

Twentieth century: a little bit over two percent.

במאה ה-20 - קצת יותר מ-2 אחוזים.

Twenty-first century could easily be 3.3, even higher percent.

במאה ה-21 - בקלות תוכל להיות צמיחה של 3.3 אחוזים ואפילו יותר.

Even at that rate,

וגם בקצב הזה

by 2100 average GDP per capita

עד 2100 - התמ"ג הממוצע לנפש בעולם

in the world will be $200,000.

יהיה 200,000 דולר.

That's not U.S. GDP per capita, which will be over a million,

אני לא מדבר על התמ"ג הממוצע לנפש בארה"ב, שיגיע ליותר ממיליון.

but world GDP per capita -- $200,000.

אלא, התמ"ג העולמי הממוצע לנפש יהיה 200,000 דולר.

That's not that far.

זה לא כל כך רחוק.

We won't make it.

אנחנו לא נזכה לכך,

But some of our grandchildren probably will.

אבל סביר להניח שחלק מהנכדים שלנו יזכו.

And I should say,

ועלי לציין

I think this is a rather modest prediction.

שאני חושב שזוהי הערכה די צנועה.

In Kurzweilian terms this is gloomy.

במונחים של קורצוויל - זו הערכה עגומה וקודרת.

In Kurzweilian terms I'm like the Eeyore of economic growth.

במונחים של קורצוויל - אני דומה לחמורון אייה של הצמיחה הכלכלית.

(Laughter)

[צחוק]

Alright what about problems?

מה בנוגע לבעיות?

What about a great depression?

מה בנוגע לשפל הגדול?

Well let's take a look. Let's take a look at the Great Depression.

הבה נעיף מבט. הבה נתבונן בשפל הגדול.

Here is GDP per capita

זהו התמ"ג לנפש

from 1900 to 1929.

בין 1900 ל-1929.

Now let's imagine that you were an economist in 1929,

הבה נדמיין שהייתם כלכלנים ב-1929,

trying to forecast future growth for the United States,

וניסיתם לחזות את הצמיחה העתידית של ארה"ב,

not knowing that the economy was about to go off a cliff,

בלי לדעת שהכלכלה עומדת לצנוח לתהום.

not knowing that we were about to enter

בלי לדעת שאנו עומדים להכנס

the greatest economic disaster certainly in the 20th century.

לאסון הכלכלי הגדול ביותר במאה ה-20.

What would you have predicted, not knowing this?

מה היתה התחזית שלכם בלי הידע הזה?

If you had based your prediction, your forecast

אם הייתם מבססים את התחזית שלכם

on 1900 to 1929

על 1900 עד 1929

you'd have predicted something like this.

היא היתה נראית בערך כך.

If you'd been a little more optimistic --

אם הייתם קצת יותר אופטימיים,

say, based upon the Roaring Twenties -- you'd have said this.

נניח בהתבסס על הגאות של שנות ה-20, הייתם אומרים כך.

So what actually happened?

מה קרה למעשה?

We went off a cliff but we recovered.

צנחנו לתהום אבל התאוששנו.

In fact in the second half of the 20th century

למעשה, במחצית השניה של המאה ה-20,

growth was even higher than anything you would have predicted

הצמיחה היתה גדולה יותר מכל תחזית שהיה ניתן לבנות

based upon the first half of the 20th century.

על סמך המחצית הראשונה של המאה ה-20.

So growth can wash away

אם כך, הצמיחה יכולה לשטוף הלאה

even what appears to be a great depression.

גם את מה שנראה כשפל גדול.

Alright. What else?

מה עוד?

Oil. Oil. This was a big topic.

נפט. נפט. זהו נושא גדול.

When I was writing up my notes oil was $140 per barrel.

כשהכנתי את הרשימות שלי - המחיר של נפט היה 140 דולר לחבית.

So people were asking a question. They were saying,

אנשים שאלו שאלה. הם שאלו,

"Is China drinking our milkshake?"

"האם סין שותה את המילקשייק שלנו?"

(Laughter)

[צחוק]

And there is some truth to this,

ויש בכך גרעין של אמת -

in the sense that we have something of a finite resource,

במובן שיש לנו משאב מוגבל.

and increased growth is going to push up demand for that.

צמיחה מוגברת מגדילה את הדרישה לו.

But I think I don't have to tell this audience

אבל, אני חושב שאני לא צריך לספר לקהל כאן

that a higher price of oil is not necessarily a bad thing.

שמחיר גבוה יותר של נפט הוא לא בהכרח גרוע.

Moreover, as everyone knows,

ויותר מכך, כפי שכולם יודעים,

look -- it's energy, not oil, which counts.

האנרגיה, ולא הנפט - היא זאת שחשובה.

And higher oil prices mean

מחירי נפט גבוהים יותר

a greater incentive to invest in energy R&D.

הם תמריץ גדול יותר להשקעה במו"פ של אנרגיה.

You can see this in the data.

ניתן לראות זאת בנתונים הבאים.

As oil prices go up, energy patents go up.

ככל שמחירי הנפט עולים, מספר הפטנטים של האנרגיה גדלים.

The world is much better equipped

היום, לעולם יש כלים הרבה יותר טובים

to overcome an increase in the price of oil

להתגברות על עליה במחירי הנפט

today, than ever in the past,

מאשר אי פעם בעבר.

because of what I'm talking about.

וזאת, מהסיבות שאני מדבר עליהן כעת.

One idea, one world, one market.

רעיון אחד, עולם אחד, שוק אחד.

So I'm optimistic

אז אני אופטימי

so long as we hew to these two ideas:

כל עוד אנו דבקים בשני הרעיונות הבאים:

to keep globalizing world markets,

להמשיך בגלובליזציה של השווקים העולמיים,

keep extending cooperation across national boundaries,

להמשיך להגדיל את שיתופי הפעולה מעבר לגבולות לאומיים,

and keep investing in education.

ולהמשיך להשקיע בחינוך.

Now the United States has a particularly important role

לארה"ב יש תפקיד חשוב במיוחד

to play in this:

בעניין הזה -

to keep our education system globalized,

לשמור על גלובליזציה של מערכת החינוך שלנו,

to keep our education system open to students from all over the world,

לשמור שמערכת החינוך שלנו תהיה פתוחה לסטונדנטים מכל רחבי העולם.

because our education system

מערכת החינוך שלנו

is the candle

היא האור

that other students come to light their own candles.

שסטודנטים אחרים מדליקים בו את נרותיהם.

Now remember here what Jefferson said.

זכרו את מה שג'פרסון אמר.

Jefferson said, "When they come

ג'פרסון אמר, "כאשר הם באים

and light their candles at ours,

ומדליקים את נרותיהם בנרות שלנו,

they gain light, and we are not darkened."

הם נהנים מאור, והאור שלנו לא חסר."

But Jefferson wasn't quite right, was he?

אבל ג'פרסון לא צדק לגמרי. לא?

Because the truth is,

האמת היא

when they light their candles at ours,

שכאשר הם מדליקים את הנרות שלהם בנרות שלנו,

there is twice as much light available for everyone.

יש כפליים אור לכולם.

So my view is: Be optimistic.

ולכן, אני אומר - תהיו אופטימיים.

Spread the ideas. Spread the light.

הפיצו את הרעיונות. הפיצו את האור.

Thank you.

תודה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]