Christopher Emdin: Teach teachers how to create magic

מתרגם: Guri Primor מבקר: Ido Dekkers

ממש עכשיו

Right now

there is an aspiring teacher

ישנה מורה שאפתנית

who is working on a 60-page paper

אשר עובדת על מסמך בן 60 עמודים

based on some age-old education theory

המבוסס על תיאוריה חינוכית מיושנת

developed by some dead education professor

אשר פותחה ע"י פרופסור לחינוך שהלך לעולמו

wondering to herself what this task

ותוהה לעצמה, מה המטלה הזו

that she's engaging in

שבה היא מתעסקת

has to do with what she wants to do with her life,

קשורה למה שהיא רצתה לעשות עם החיים שלה

which is be an educator,

שזה: להיות מחנכת

change lives, and spark magic.

לשנות חיים ולהצית קסם

Right now there is an aspiring teacher

ממש עכשיו, ישנה מורה שאפתנית

in a graduate school of education

בלימודי תואר שני, בבית ספר לחינוך

who is watching a professor babble on and on

שצופה בפרופסור המפטפט עוד ועוד

about engagement

על חיבור

in the most disengaging way possible.

בדרך הכי מנותקת שישנה

Right now

ממש עכשיו

there's a first-year teacher at home

ישנה מורה, בשנתה הראשונה, בביתה

who is pouring through lesson plans

ששופכת הלאה מערכי שיעור

trying to make sense of standards,

תוך ניסיון להבין סטנדרטים

who is trying to make sense of how to grade students appropriately,

שמנסה להבין איך להעריך תלמידים כראוי

while at the same time saying to herself

ובו בזמן אומרת לעצמה

over and over again,

שוב ושוב

"Don't smile till November,"

"אל תחייכי עד נובמבר"

because that's what she was taught

כי זה מה שלימדו אותה

in her teacher education program.

בתכנית להכשרת מורים

Right now there's a student

ממש עכשיו, ישנו תלמיד

who is coming up with a way

שמצא דרך

to convince his mom or dad

לשכנע את אמו או את אביו

that he's very, very sick

שהוא מאוד מאוד חולה

and can't make it to school tomorrow.

ולא יכול ללכת מחר לבית הספר.

On the other hand, right now

מן הצד השני, ממש עכשיו

there are amazing educators

ישנם מחנכים מדהימים

that are sharing information,

שמשתפים מידע,

information that is shared in such a beautiful way

מידע שמשותף בצורה כה יפהפייה

that the students are sitting at the edge of their seats

שהתלמידים יושבים על קצות המושבים שלהם

just waiting for a bead of sweat

רק מחכים לאגל זיעה

to drop off the face of this person

שיטפטף מפניו של אותו אדם

so they can soak up all that knowledge.

כדי שהם יוכלו לספוג את כל אותו הידע.

Right now there is also a person

ממש עכשיו, ישנו עוד אדם

who has an entire audience rapt with attention,

שקהל שלם מאזין לו בשקיקה

a person that is weaving a powerful narrative

אדם שאורג נרטיב עוצמתי

about a world

אודות עולם

that the people who are listening

שהאנשים המאזינים לו

have never imagined or seen before,

מעולם לא דמיינו או ראו כמותו בעבר

but if they close their eyes tightly enough,

אך אם הם עוצמים את עיניהם חזק מספיק

they can envision that world

הם יכולים לחזות את אותו עולם

because the storytelling is so compelling.

כי הסיפור המסופר הוא כה משכנע.

Right now there's a person who can tell an audience

ממש עכשיו, ישנו אדם שיכול להגיד לקהל המאזינים

to put their hands up in the air

להרים את ידיהם

and they will stay there till he says,

והידיים יישארו למעלה, עד שהוא יאמר להם

"Put them down."

"תורידו אותם"

Right now.

ממש עכשיו.

So people will then say,

אז אנשים יגידו,

"Well, Chris, you describe the guy

"טוב, כריס, תיארת בחור

who is going through some awful training

שעבר כמה הכשרות נוראיות

but you're also describing these powerful educators.

אבל אתה גם מתאר את אותם מחנכים עוצמתיים.

If you're thinking about the world of education

אם אתה חושב על עולם החינוך

or urban education in particular,

או חינוך עירוני בפרט

these guys will probably cancel each other out,

בחורים אלו, קרוב לוודאי יבטלו אחד את השני

and then we'll be okay."

ואז אנחנו נהיה בסדר"

The reality is, the folks I described

המציאות היא, הבחורים שתיארתי

as the master teachers,

כאמני ההוראה

the master narrative builders,

אמני בניית הנרטיבים

the master storytellers

אמני סיפור הסיפורים

are far removed from classrooms.

הורחקו מכיתות הלימוד.

The folks who know the skills about how to teach

הבחורים שיש להם את כישורי ההוראה

and engage an audience

ויודעים לתקשר עם קהל

don't even know what teacher certification means.

כלל לא יודעים את משמעותה של תעודת הוראה

They may not even have the degrees

ייתכן שכלל אין להם תארים

to be able to have anything

המקשרים אותם בצורה כלשהי

to call an education.

לעולם החינוך.

And that to me is sad.

וזה לטעמי עצוב.

It's sad because the people who I described,

זה עצוב, כי האנשים אותם תיארתי

they were very disinterested in the learning process,

שממש לא התעניינו בתהליך הלמידה,

רוצים להיות מורים אפקטיביים,

want to be effective teachers,

but they have no models.

אך אין להם מודל לחיקוי.

I'm going to paraphrase Mark Twain.

אני אצטט מדברי מרק טויין.

מרק טויין אמר שהכנה ראויה

Mark Twain says that proper preparation,

or teaching,

או הוראה

is so powerful that it can turn bad morals to good,

היא כל כך עוצמתית, שהיא יכולה להפוך מידות רעות לטובות

it can turn awful practices into powerful ones,

היא יכולה להפוך הרגלים איומים להרגלים עוצמתיים

it can change men and transform them

היא יכולה לשנות אנשים ולהפוך אותם

into angels.

למלאכים.

The folks who I described earlier

הבחורים אותם תיארתי קודם

got proper preparation in teaching,

קיבלו הכנה ראויה להוראה

not in any college or university,

לא בשום מכללה או אוניברסיטה

but by virtue of just being in the same spaces of those who engage.

אלא בזכות היותם באותם מקומות עם אנשים שיוצרים קשר.

Guess where those places are?

נחשו היכן הם אותם מקומות ?

מספרות

Barber shops,

rap concerts, and most importantly,

מופעי ראפ, וחשוב מכולם

in the black church.

בכנסייה השחורה.

ואני ממסגר את הרעיון הזה, המכונה "פדגוגיית חג השבועות".

And I've been framing this idea called Pentecostal pedagogy.

מי כאן היה אי פעם בכנסייה השחורה?

Who here has been to a black church?

יש לנו כמה זוגות ידיים שהורמו.

We got a couple of hands.

You go to a black church,

אתה הולך לכנסייה השחורה

והכומר שם מתחיל לנאום

their preacher starts off

and he realizes that he has to engage the audience,

והוא מבין שהוא חייב לתקשר עם הקהל

so he starts off with this sort of wordplay

אז הוא מתחיל עם סוג של משחק מילים

in the beginning oftentimes,

כפתיחה, בדרך כלל.

ואז הוא לוקח הפסקה

and then he takes a pause,

and he says, "Oh my gosh, they're not quite paying attention."

והוא אומר: "אוי ואבוי, הם לא ממש שמים לב לדבריי"

So he says, "Can I get an amen?"

אז הוא אומר: "האם אני יכול לשמוע אמן?"

Audience: Amen.

קהל: אמן

Chris Emdin: So I can I get an amen? Audience: Amen.

כריס אמדין: אז האם אני יכול לשמוע אמן ? קהל: אמן.

CE: And all of a sudden, everybody's reawoken.

כריס אמדין: ולפתע, כולם התעוררו מחדש לחיים

That preacher bangs on the pulpit for attention.

אותו הכומר דופק על הדוכן בשביל תשומת לב

He drops his voice at a very, very low volume

הוא מנמיך את קולו לווליום מאוד מאוד נמוך

when he wants people to key into him,

כשהוא הוא רוצה שאנשים יתמקדו בו,

and those things are the skills that we need

והדברים הללו, אלו הכישורים להם אנו זקוקים

for the most engaging teachers.

למורים הכי מתקשרים.

So why does teacher education

אז למה הכשרה להוראה

only give you theory and theory

נותנת רק תיאוריה ועוד תיאוריה ?

and tell you about standards and tell you about

ומספרת לך על סטנדרטים ומספרת לך על

all of these things that have nothing to do

כל אותם דברים שאין להם שום קשר

with the basic skills, that magic that you need

עם הכישורים הבסיסיים, אותו קסם שאתה צריך

כדי לתקשר עם קהל, לתקשר עם תלמיד ?

to engage an audience, to engage a student?

So I make the argument that we reframe teacher education,

אז אני טוען שעלינו לעצב מחדש את הכשרת המורים

שאנחנו יכולים להתמקד בתוכן, וזה בסדר

that we could focus on content, and that's fine,

and we could focus on theories, and that's fine,

ואנחנו יכולים להתמקד בתיאוריות, וגם זה בסדר

but content and theories

אבל תוכן ותיאוריות

with the absence of the magic

בהיעדר הקסם

of teaching and learning means nothing.

של ההוראה והלמידה, הם חסרי משמעות.

Now people oftentimes say, "Well, magic is just magic."

עכשיו אנשים בדרך כלל אומרים: "ובכן, קסם הוא רק קסם"

There are teachers who,

ישנם מורים ש

despite all their challenges, who have those skills,

למרות כל האתגרים, יש להם את הכישורים הללו

get into those schools and are able to engage an audience,

נכנסים לתוך בתי הספר ויכולים לתקשר עם קהל

and the administrator walks by and says,

והמנהל עובר ליד הכיתות שלהם ואומר

"Wow, he's so good, I wish all my teachers could be that good."

"וואו, הוא כל כך טוב, הלוואי שכל המורים שלי היו טובים כמוהו"

And when they try to describe what that is,

וכשהם מנסים לתאר במה הוא כל כך טוב

they just say, "He has that magic."

הם פשוט אומרים: "יש לו את הקסם".

But I'm here to tell you

אבל אני כאן כדי לומר לכם

that magic can be taught.

שאפשר ללמד את הקסם הזה

Magic can be taught.

אפשר ללמד קסם.

אפשר ללמד קסם.

Magic can be taught.

Now, how do you teach it?

עכשיו, איך אתה מלמד את זה ?

You teach it by allowing people

אתה מלמד את זה בכך שאתה מאפשר לאנשים

to go into those spaces

להגיע לאותם מקומות

where the magic is happening.

בהם הקסם מתרחש.

If you want to be an aspiring teacher in urban education,

אם אתה רוצה להיות מורה שאפתן בחינוך העירוני

you've got to leave the confines of that university

אתה חייב לפרוץ את גבולות האוניברסיטה

and go into the hood.

ולהיכנס אל השכונה

אתה חייב להיכנס לשם ולבלות במספרה

You've got to go in there and hang out at the barbershop,

you've got to attend that black church,

אתה חייב לבקר בכנסייה השחורה

and you've got to view those folks

ואתה חייב לראות את אותם בחורים

that have the power to engage

שיש להם את הכח לתקשר

and just take notes on what they do.

ופשוט לרשום לעצמך הערות על מה שהם עושים.

At our teacher education classes at my university,

בכיתות הכשרת המורים באוניברסיטה שלי

I've started a project where every single student

התחלתי פרויקט שבו כל סטודנט

that comes in there sits and watches rap concerts.

שמצטרף לכיתה, יושב וצופה בקונצרטי ראפ.

They watch the way that the rappers move

הם צופים בדרך בה הראפרים זזים

and talk with their hands.

ומדברים עם הידיים.

They study the way that he walks proudly across that stage.

הם לומדים את הדרך בה הראפר הולך בגאווה לאורך הבמה

They listen to his metaphors and analogies,

הם מקשיבים למטאפורות ולאנלוגיות שלו

and they start learning these little things

והם מתחילים ללמוד את הדברים הקטנים

that if they practice enough

שאם הם יתאמנו עליהם מספיק

becomes the key to magic.

יהפכו להיות המפתח לאותו קסם.

They learn that if you just stare at a student

הם לומדים שאם אתה רק בוהה בסטודנט

and raise your eyebrow about a quarter of an inch,

ומרים את הגבה שלך, בערך חצי סנטימטר,

you don't have to say a word

אתה לא צריך לומר אף מילה,

because they know that that means that you want more.

כי הם מבינים שזה אומר שאתה רוצה יותר.

And if we could transform teacher education

ואם נצליח להפוך את הכשרת המורים

to focus on teaching teachers

שתתמקד בהוראת מורים

how to create that magic

איך לייצר את הקסם

then poof! we could make dead classes come alive,

אז "פוף"! נוכל להחיות כיתות מתות,

we could reignite imaginations,

נוכל להצית מחדש את הדמיון,

and we can change education.

ולשנות את עולם החינוך.

Thank you.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

(Applause)