Malte Spitz: Your phone company is watching

Translator: Morton Bast Reviewer: Thu-Huong Ha

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

Hi. This is my mobile phone.

היי. זה הטלפון הנייד שלי.

A mobile phone can change your life,

הטלפון הנייד יכול לשנות את חייכם,

and a mobile phone gives you individual freedom.

ולאפשר לכם חופש אישי.

With a mobile phone,

בעזרת טלפון נייד

you can shoot a crime against humanity in Syria.

אפשר לצלם פשע נגד האנושות בסוריה.

With a mobile phone,

בעזרת טלפון נייד,

you can tweet a message

אפשר לצייץ הודעה

and start a protest in Egypt.

ולהתחיל תנועת מחאה במצרים.

And with a mobile phone,

בעזרת טלפון נייד

you can record a song, load it up to

אפשר גם להקליט שיר, להעלות אותו

SoundCloud and become famous.

ל"סאונדקלאוד" ולהתפרסם.

All this is possible with your mobile phone.

כל זה אפשרי בעזרת הטלפון הנייד.

I'm a child of 1984,

אני יליד 1984,

and I live in the city of Berlin.

ואני חי בברלין.

Let's go back to that time, to this city.

הבה נחזור לאותה תקופה בעיר הזו.

Here you can see

כאן אתם רואים

how hundreds of thousands of people

מאות אלפי אנשים

stood up and protested for change.

שקמו והפגינו כדי לחולל שינוי.

This is autumn 1989,

זהו הסתיו של 1989,

and imagine that all those people standing up

ותארו לעצמכם מה היה אילו לכל אחד מהאנשים האלה,

and protesting for change had a

שהפגינו למען השינוי,

mobile phone in their pocket.

היה טלפון נייד בכיס.

Who in the room has a mobile phone with you?

למי באולם יש טלפון נייד?

Hold it up.

הרימו אותם.

Hold your phones up, hold your phones up!

הרימו את הטלפונים שלכם! הרימו את הטלפונים שלכם!

Hold it up. An Android, a Blackberry, wow.

הרימו אותם! אנדרואיד, בלקברי, וואו.

That's a lot. Almost everybody today has a mobile phone.

זה המון. כמעט לכל אדם יש כיום טלפון נייד.

But today I will talk about me and my mobile phone,

אבל היום אדבר עלי ועל הטלפון הנייד שלי,

and how it changed my life.

וכיצד הוא שינה את חיי.

And I will talk about this.

וגם אדבר על זה:

These are 35,830 lines of information.

אלו 35,830 שורות מידע.

Raw data.

מידע גולמי.

And why are these informations there?

מה הסיפור של המידע הזה?

Because in the summer of 2006,

בקיץ 2006,

the E.U. Commission tabled a directive.

ועדת האיחוד האירופי ניסחה הצעה להנחייה מסוימת.

This directive [is] called Data Retention Directive.

הנחיה זו קרויה "ההנחייה לשמירת נתונים".

This directive says that each phone company in Europe,

הנחיה זו אומרת שכל חברת טלפון באירופה,

each Internet service company all over Europe,

כל חברת שירותי אינטרנט בכל רחבי אירופה,

has to store a wide range of information about the users.

מחוייבת לשמור מידע רב אודות משתמשיה.

Who calls whom? Who sends whom an email?

מי מתקשר למי, מי שולח דוא"ל למי,

Who sends whom a text message?

מי שולח מסרון למי.

And if you use your mobile phone, where you are.

והיכן נמצא כל מי שמשתמש בטלפון הנייד שלו.

All this information is stored for at least six months,

כל המידע הזה נשמר במשך 6 חודשים לפחות,

up to two years by your phone company

ועד שנתיים, אצל חברת הטלפונים

or your Internet service provider.

או ספק האינטרנט שלכם.

And all over Europe, people stood up and said,

בכל אירופה אנשים קמו ואמרו,

"We don't want this."

"אנו לא רוצים את זה."

They said, we don't want this data retention.

הם אמרו, "אנו לא רוצים את שמירת הנתונים הזאת.

We want self-determination in the digital age,

אנו דורשים הגדרה עצמית בעידן הדיגיטלי,

and we don't want that phone companies and Internet companies

ואנו לא רוצים שחברות הטלפון והאינטרנט

have to store all this information about us.

יחוייבו לשמור את כל המידע הזה עלינו."

They were lawyers, journalists, priests,

האנשים האלה היו עורכי-דין, עיתונאים, כמרים,

they all said: "We don't want this."

וכולם אמרו: "אנו לא רוצים את זה."

And here you can see, like 10 thousands of people

וכאן אתם רואים בערך 10,000 איש

went out on the streets of Berlin and said,

שיצאו לרחובות ברלין ואמרו,

"Freedom, not fear."

"חופש, לא פחד."

And some even said, this would be Stasi 2.0.

וכמה מהם אפילו אמרו, שזו תהיה ה"שטאזי" גירסה 2.0.

Stasi was the secret police in East Germany.

ה"שטאזי" היתה המשטרה החשאית של מזרח גרמניה.

And I also ask myself, does it really work?

ואני גם שאלתי את עצמי האם זה באמת עובד?

Can they really store all this information about us?

האם הם אכן מסוגלים לשמור את כל המידע הזה אודותינו

Every time I use my mobile phone?

בכל פעם שאני משתמש בטלפון הנייד שלי?

So I asked my phone company, Deutsche Telekom,

אז ביקשתי מחברת הטלפון שלי, "דויטשה טלקום",

which was at that time the largest phone company in Germany,

שהיתה אז חברת הטלפון הגדולה ביותר בגרמניה,

and I asked them, please,

ביקשתי מהם, "בבקשה,

send me all the information you have stored about me.

שילחו לי את כל המידע אודותי ששמור אצלכם."

And I asked them once, and I asked them again,

ביקשתי פעם, ועוד פעם,

and I got no real answer. It was only blah blah answers.

ולא זכיתי לתשובה של ממש. קיבלתי רק קשקושים.

But then I said, I want to have this information,

אבל אמרתי להם, "אני רוצה שיהיה לי המידע הזה,

because this is my life you are protocoling.

כי אתם מתעדים את חיי."

So I decided to start a lawsuit against them,

אז החלטתי לתבוע אותם,

because I wanted to have this information.

כי רציתי להשיג את המידע הזה.

But Deutsche Telekom said, no,

אבל "דויטשה טלקום" אמרה, "לא,

we will not give you this information.

לא ניתן לך את המידע."

So at the end, I had a settlement with them.

בסופו של דבר השגתי איתם הסדר:

I'll put down the lawsuit

אני אוותר על התביעה,

and they will send me all the information I ask for.

והם ישלחו לי את כל המידע שביקשתי,

Because in the mean time,

כי בינתיים,

the German Constitutional Court ruled

בית הדין הגרמני לענייני חוקה פסק,

that the implementation of this E.U. directive

שיישום הנחיית האיחוד האירופי

into German law was unconstitutional.

בחוק הגרמני נוגד את החוקה.

So I got this ugly brown envelope

וכך קיבלתי את המעטפה המכוערת הזו

with a C.D. inside.

ובתוכה תקליטור.

And on the C.D., this was on.

וזה מה שהכיל התקליטור:

Thirty-five thousand eight hundred thirty lines of information.

שלושים וחמש אלף ושמונה מאות ושלושים שורות של מידע.

At first I saw it, and I said, okay,

בפעם הראשונה שראיתי את זה, אמרתי, נו טוב,

it's a huge file. Okay.

זה קובץ ענק. בסדר.

But then after a while I realized,

אבל אחרי זמן-מה הבנתי

this is my life.

שאלו הם חיי.

This is six months of my life,

מדובר בשישה חודשים מחיי

into this file.

שנמצאים בקובץ הזה.

So I was a little bit skeptical, what should I do with it?

היו לי קצת ספקות, מה עלי לעשות עם זה?

Because you can see where I am,

כי רואים כאן היכן אני נמצא,

where I sleep at night,

היכן אני ישן בלילות,

what I am doing.

מה אני עושה.

But then I said, I want to go out with this information.

ואז החלטתי להוציא לאור את המידע הזה.

I want to make them public.

רציתי לפרסם אותו.

Because I want to show the people what does data retention mean.

כי רציתי להראות לאנשים מה פירוש "שמירת נתונים".

So together with Zeit Online and Open Data City, I did this.

וביחד עם "צייט אונליין" ו"אופן דאטה סיטי" עשיתי את זה.

This is a visualization of six months of my life.

זו המחשה חזותית של שישה חודשים מחיי.

You can zoom in and zoom out,

אפשר לבצע תקריב ותרחיק,

you can wind back and fast forward.

אפשר להריץ מהר קדימה ואחורה.

You can see every step I take.

אפשר לראות כל דבר שעשיתי.

And you can even see

אפשר אפילו לראות

how I go from Frankfurt by train

שאני נוסע ברכבת מפרנקפורט

to Cologne, and how often I call in between.

לקלן, וכמה פעמים אני מטלפן בדרך.

All this is possible with this information.

כל זה מתאפשר בעזרת המידע הזה.

That's a little bit scary.

זה קצת מפחיד.

But it is not only about me.

אבל לא מדובר רק בי.

It's about all of us.

מדובר בכולנו.

First, it's only like, I call my wife and she calls me,

בהתחלה זה רק אני מתקשר לאשתי והיא - אלי,

and we talk to each other a couple of times.

ואנו משוחחים כמה פעמים.

And then there are some friends calling me,

ואז כמה חברים מתקשרים אלי,

and they call each other.

ומתקשרים אלו לאלו.

And after a while you are calling you,

ואחר-כך אתה מתקשר אליך,

and you are calling you, and you have this great

ואת מתקשרת אליה, והרי לכם

communication network.

רשת תקשורת עצומה.

But you can see how your people are communicating with each other,

אבל אפשר לראות איך מכריכם מתקשרים ביניהם,

what times they call each other, when they go to bed.

מתי הם מתקשרים, מתי הם הולכים לישון.

You can see all of this.

אפשר לראות את כל זה.

You can see the hubs, like who are the leaders in the group.

אפשר לראות את המרכזים, כלומר את מנהיגי הקבוצות.

If you have access to this information,

אם יש גישה למידע הזה,

you can see what your society is doing.

ואפשר לראות מה החברה עושה.

If you have access to this information,

מי שיש לו גישה למידע הזה,

you can control your society.

יכול לשלוט בחברה.

This is a blueprint for countries like China and Iran.

זאת היא תכנית לבניית מדינות כמו סין ואירן.

This is a blueprint how to survey your society,

זו תכנית למעקב אחר החברה,

because you know who talks to whom,

כי יודעים מי מתקשר למי,

who sends whom an email, all this is possible

מי שולח דוא"ל למי, כל זה אפשרי

if you have access to this information.

אם יש גישה למידע הזה.

And this information is stored for at least six months

ומידע זה נשמר במשך 6 חודשים לפחות,

in Europe, up to two years.

עד שנתיים, באירופה.

Like I said at the beginning,

כפי שאמרתי בתחילה,

imagine that all those people on the streets of Berlin

דמיינו שכל האנשים האלה ברחובות ברלין

in autumn of 1989

בסתיו 1989

had a mobile phone in their pocket.

היו מחזיקים בכיסיהם טלפונים ניידים.

And the Stasi would have known who took part at this protest,

וה"שטאזי" היתה יודעת מי השתתף בהפגנה,

and if the Stasi would have known

ואם ה"שטאזי" היתה יודעת

who are the leaders behind it,

מי המנהיגים שמאחוריה,

this may never have happened.

הדבר הזה אולי לא היה מתרחש.

The fall of the Berlin Wall would maybe not [have been] there.

נפילת חומת ברלין אולי לא היתה מתרחשת,

And in the aftermath, also not the fall of the Iron Curtain.

ואחריה, אולי גם לא נפילת מסך הברזל.

Because today, state agencies and companies

כי היום, סוכנויות וחברות במדינה

want to store as much information as they can get about us,

רוצות לשמור כמה שיותר מידע עלינו,

online and offline.

במקוון ושלא במקוון.

They want to have the possibility to track our lives,

הן רוצות להיות מסוגלות לעקוב אחרי החיים שלנו,

and they want to store them for all time.

ולאחסן אותם כל הזמן.

But self-determination and living in the digital age

אבל ההגדרה העצמית והחיים בעידן הדיגיטלי

is no contradiction.

אינם עניינים סותרים.

But you have to fight for your self-determination today.

אלא שהיום עליכם להילחם על ההגדרה העצמית שלכם.

You have to fight for it every day.

עליכם להילחם על כך מידי יום ביומו.

So, when you go home,

אז כשתלכו הביתה,

tell your friends

אימרו לחבריכם

that privacy is a value of the 21st century,

שהפרטיות היא ערך של המאה ה-21,

and it's not outdated.

ושהיא לא התיישנה.

When you go home, tell your representative

כשתלכו הביתה, אימרו לאנשים שמייצגים אתכם,

only because companies and state agencies have the possibility

שהעובדה שלחברות ולסוכנויות של המדינה יש אפשרות

to store certain information, they don't have to do it.

לשמור מידע מסוים, אינה אומרת שהן מחוייבות לכך.

And if you don't believe me,

ואם אינכם מאמינים לי,

ask your phone company what information they store about you.

שאלו את חברת הטלפון שלכם איזה מידע היא שומרת אודותיכם.

So, in the future, every time you use your mobile phone,

אז בעתיד, בכל פעם שתשתמשו בטלפון הנייד,

let it be a reminder to you

תהיה זו תזכורת עבורכם

that you have to fight for self-determination in the digital age.

שעליכם להיאבק על הגדרה עצמית בעידן הדיגיטלי.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]