Bjorn Lomborg: Global priorities bigger than climate change

מתרגם: Yaron Assa מבקר: Amir Rothschild

What I'd like to talk about is really the biggest problems in the world.

בהרצאה זו אעסוק בבעיות הגדולות בעולם.

I'm not going to talk about "The Skeptical Environmentalist" --

אני לא אדבר על חוקר האקלים הסקפטי,

probably that's also a good choice.

כנראה שגם זו בחירה טובה.

(Laughter)

[צחוק - מדובר בספר שהמרצה חיבר]

But I am going talk about: what are the big problems in the world?

אבל אני כן אעלה את השאלה - מהן הבעיות הגדולות בעולם.

And I must say, before I go on, I should ask every one of you

ולפני שאתחיל, אבקש מכל אחד ואחת מכם,

to try and get out pen and paper

לשלוף עט ונייר,

because I'm actually going to ask you to help me to look at how we do that.

על מנת שתוכלו לעזור לי לבחון את הנושא.

So get out your pen and paper.

אז הוציאו את העט והנייר שלכם.

Bottom line is, there is a lot of problems out there in the world.

בסופו של דבר, העולם עומד בפני בעיות רבות.

I'm just going to list some of them.

אני רק אפרט חלק מהן.

There are 800 million people starving.

800 מיליון איש רעבים ללחם.

There's a billion people without clean drinking water.

לכמיליארד איש אין מי שתיה נקיים.

Two billion people without sanitation.

כשני מיליארד איש ללא פתרונות תברואה.

There are several million people dying of HIV and AIDS.

מיליוני אנשים מתים מאיידס.

The lists go on and on.

והרשימה נמשכת.

There's two billions of people who will be severely affected by climate change -- so on.

חייהם של כשני מיליארד איש ישתנו לבלי היכר עקב שינויי אקלים, וכו'.

There are many, many problems out there.

יש הרבה מאוד בעיות בעולם.

In an ideal world, we would solve them all, but we don't.

ובעולם מושלם, היינו פותרים את כולן, אבל אנחנו לא.

We don't actually solve all problems.

אנחנו לא פותרים את כל הבעיות.

And if we do not, the question I think we need to ask ourselves --

ולכן השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו -

and that's why it's on the economy session -- is to say,

וזאת הסיבה שההרצאה שייכת לנושא הכלכלה -

if we don't do all things, we really have to start asking ourselves,

היא - אם אנחנו לא פותרים את כל הבעיות,

which ones should we solve first?

אילו בעיות אנחנו צריכים לפתור קודם?

And that's the question I'd like to ask you.

וזאת השאלה שאני מעמיד בפניכם.

If we had say, 50 billion dollars over the next four years to spend

אם היו עומדים לרשותנו 50 מיליארד דולר ל-4 השנים הקרובות,

to do good in this world, where should we spend it?

מוקצבים לשיפור העולם, במה היה כדאי להשקיע אותם?

We identified 10 of the biggest challenges in the world,

זיהינו את עשרת האתגרים הגדולים העומדים בפני העולם,

and I will just briefly read them:

ואני אעבור עליהם במהירות.

climate change, communicable diseases, conflicts, education,

שינויי אקלים, מחלות מדבקות, מלחמות ועימותים, חינוך,

financial instability, governance and corruption,

אי-יציבות כלכלית, שחיתות בממשל,

malnutrition and hunger, population migration,

רעב ותת-תזונה, פליטים והגירה המונית,

sanitation and water, and subsidies and trade barriers.

תברואה וזמינות מים, ומחסומי סחר.

We believe that these in many ways

לדעתנו הרשימה הזו

encompass the biggest problems in the world.

כוללת את הבעיות הגדולות בעולם.

The obvious question would be to ask,

השאלה המייידית עבורכם היא

what do you think are the biggest things?

אלו בעיות יש ברשימה שלכם,

Where should we start on solving these problems?

ואיך ניתן להתחיל לפתור אותן.

But that's a wrong problem to ask.

אבל זוהי שאלה בעייתית.

That was actually the problem that was asked in Davos in January.

זו השאלה ששאלנו בכינוס בדבוס בינואר.

But of course, there's a problem in asking people to focus on problems.

וזה בעייתי לבקש מאנשים להתמקד רק בבעיות.

Because we can't solve problems.

מפני שאנחנו לא באמת יכולים לפתור בעיות.

Surely the biggest problem we have in the world is that we all die.

הבעיה הגדולה בעולם היא שכולנו בני תמותה,

But we don't have a technology to solve that, right?

אבל מצד שני, אין לנו את היכולת לפתור אותה.

So the point is not to prioritize problems,

כך שהמשימה היא לא לתעדף בעיות,

but the point is to prioritize solutions to problems.

אלא לתעדף את הפתרונות הקיימים לבעיות.

And that would be -- of course that gets a little more complicated.

ואלו יהיו -- כמובן שהעסק מתחיל להסתבך --

To climate change that would be like Kyoto.

לבעיות האקלים הפתרון יהיה פרוטוקול קיוטו,

To communicable diseases, it might be health clinics or mosquito nets.

למחלות מדבקות הפתרונות כוללים מרפאות ורשתות יתושים,

To conflicts, it would be U.N.'s peacekeeping forces, and so on.

לעימותים ומלחמות - כוחות שמירת שלום של האו"ם, וכו'.

The point that I would like to ask you to try to do,

משהו שארצה שתעשו הוא,

is just in 30 seconds -- and I know this is in a sense

שב-30 שניות, ואני יודע שזאת

an impossible task -- write down what you think

משימה בלתי אפשרית, לכתוב מה שלדעתכם

is probably some of the top priorities.

הן העדיפויות הראשונות ברשימה.

And also -- and that's, of course, where economics gets evil --

וגם - וזה החלק שבו כלכלה מצטיירת כחסרת לב -

to put down what are the things we should not do, first.

לרשום מה הדברים שלא צריכים להיות בראש הרשימה.

What should be at the bottom of the list?

מה לדעתכם צריך להיות בתחתית הרשימה.

Please, just take 30 seconds, perhaps talk to your neighbor,

בבקשה, תקדישו לכך 30 שניות, דברו עם אלו שמסביבכם,

and just figure out what should be the top priorities

ותנסו ללבן את העדיפויות הגבוהות

and the bottom priorities of the solutions that we have

והנמוכות ברשימת הפתרונות הזמינים

to the world's biggest issues.

לבעיות הגדולות בעולם.

The amazing part of this process -- and of course, I mean,

החלק המשמעותי בתהליך, שהייתי רוצה

I would love to -- I only have 18 minutes,

לתת לכם הזדמנות לחוות, אבל יש לי רק 18 דקות,

I've already given you quite a substantial amount of my time, right?

וכבר הקדשתי לכם חלק משמעותי מהזמן שלי,

I'd love to go into, and get you to think about this process,

הוא להכנס לתוך התהליך עצמו ולחשוב עליו,

and that's actually what we did.

וזה מה שעשינו.

And I also strongly encourage you,

אני ממליץ לכם בחום,

and I'm sure we'll also have these discussions afterwards,

ואני בטוח שיהיו לנו דיונים בנושא לאחר מכן,

to think about, how do we actually prioritize?

לחשוב על איך אפשר לבצע תיעדוף כזה.

Of course, you have to ask yourself,

וכמובן, אתם שואלים את עצמכם,

why on Earth was such a list never done before?

איך תעדוף כזה לא נעשה מעולם?

And one reason is that prioritization is incredibly uncomfortable.

וסיבה אחת היא שלתעדף יכול להיות תהליך מאוד לא נעים,

Nobody wants to do this.

ואף אחד לא רוצה לעשות אותו.

Of course, every organization would love to be on the top of such a list.

כמובן שכל ארגון היה רוצה להיות בראש רשימה שכזו,

But every organization would also hate to be not on the top of the list.

אבל כל ארגון גם היה מאוד לא רוצה לא להיות בראש הרשימה,

And since there are many more not-number-one spots on the list

והיות ויש הרבה יותר מקומות שהם לא המקום הראשון,

than there is number ones, it makes perfect sense

מאשר מקומות שהם כן המקום הראשון ברשימה,

not to want to do such a list.

זה רק הגיוני שלא רוצים ליצור רשימה שכזו.

We've had the U.N. for almost 60 years,

הקמנו את האו"ם לפני כמעט 60 שנה,

yet we've never actually made a fundamental list

אבל מעולם לא הכנו רשימה

of all the big things that we can do in the world,

של כל הדברים שאנחנו יכולים לעשות בעולם,

and said, which of them should we do first?

ושאלנו - מה מאלו נעשה קודם?

So it doesn't mean that we are not prioritizing --

אבל זה לא אומר שאנחנו לא מתעדפים,

any decision is a prioritization, so of course we are still prioritizing,

כל החלטה היא תעדוף, כך שאנחנו עדיין מתעדפים,

if only implicitly -- and that's unlikely to be as good

רק לא באופן פומבי - וזה כנראה פחות טוב

as if we actually did the prioritization,

מלתעדף לאחר שחשבנו

and went in and talked about it.

ודנו בנושא.

So what I'm proposing is really to say that we have,

כך שמה שאני בעצם טוען הוא,

for a very long time, had a situation when we've had a menu of choices.

שבמשך הרבה זמן היה לנו תפריט של אפשרויות.

There are many, many things we can do out there,

יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות בעולם,

but we've not had the prices, nor the sizes.

אבל עד כה לא היו לנו את המחירים וההיקפים.

We have not had an idea.

לא היה לנו מושג בנוגע להם.

Imagine going into a restaurant and getting this big menu card,

דמיינו שאתם במסעדה, ומקבלים תפריט ענק,

but you have no idea what the price is.

אבל אין לכם מושג מה המחיר של המנות.

You know, you have a pizza; you've no idea what the price is.

אתם רוצים להזמין פיצה, אבל אין לכם מושג כמה היא עולה.

It could be at one dollar; it could be 1,000 dollars.

המחיר יכול להיות דולר אחד או 1,000 דולר.

It could be a family-size pizza;

זו עשויה להיות פיצה משפחתית,

it could be a very individual-size pizza, right?

או פיצה אישית.

We'd like to know these things.

כדאי שנדע את הדברים האלו.

And that is what the Copenhagen Consensus is really trying to do --

וזה בדיוק מה שקונצנזוס קופנהגן מנסה לעשות בפועל.

to try to put prices on these issues.

מנסה לתמחר את הנושאים האלו.

And so basically, this has been the Copenhagen Consensus' process.

התהליך שבו גובש קונצנזוס קופנהגן היה כזה:

We got 30 of the world's best economists, three in each area.

קיבצנו 30 מטובי הכלכלנים בעולם, שלושה מכל תחום ברשימה,

So we have three of world's top economists write about climate change.

כך ששלושת הכלכלנים המובלים בנושא שינויי אקלים

What can we do? What will be the cost

בדקו מה אנחנו יכולים לעשות, באיזו עלות,

and what will be the benefit of that?

ומה התועלת שנוכל להפיק.

Likewise in communicable diseases.

באופן דומה בתחום המחלות המדבקות,

Three of the world's top experts saying, what can we do?

שלושה מהמומחים הטובים בעולם שואלים - מה ניתן לעשות,

What would be the price?

מה יהיה המחיר,

What should we do about it, and what will be the outcome?

מה עלינו לעשות ומה יהיו התוצאות.

And so on.

וכך הלאה.

Then we had some of the world's top economists,

לאחר מכן קיבצנו כמה מטובי הכלכלנים בעולם,

eight of the world's top economists, including three Nobel Laureates,

שמונה מהם, כולל חתני פרס נובל,

meet in Copenhagen in May 2004.

בקופנהגן במאי 2004.

We called them the "dream team."

קראנו להם "נבחרת החלומות".

The Cambridge University prefects decided to call them

אוניברסיטת קיימבריג' העדיפה לקרוא להם

the Real Madrid of economics.

קבוצת ריאל מדריד של הכלכלה [קבוצת כדורגל מובילה].

That works very well in Europe, but it doesn't really work over here.

זה כינוי שעובד מצויין באירופה, אבל לא כל-כך כאן בארה"ב.

And what they basically did was come out with a prioritized list.

והקבוצה הזו עבדה על הרשימה המתועדפת.

And then you ask, why economists?

ואתם שואלים - למה דווקא כלכלנים?

And of course, I'm very happy you asked that question -- (Laughter) --

וכמובן שאני שמח מאוד ששאלתם [צחוק]

because that's a very good question.

כי זאת שאלה מצויינת.

The point is, of course, if you want to know about malaria,

הנקודה היא שאם אתם רוצים לדעת אודות מלריה,

you ask a malaria expert.

הייתם שואלים מומחה למלריה.

If you want to know about climate, you ask a climatologist.

אם הייתם רוצים לדעת על האקלים, הייתם שואלים מומחה לאקלים.

But if you want to know which of the two you should deal with first,

אבל אם הייתם רוצים לתעדף בין שני התחומים,

you can't ask either of them, because that's not what they do.

לא הייתם יכולים לשאול את המומחים עצמם, כי הם לא עוסקים בתעדופים.

That is what economists do.

זה התפקיד של כלכלנים.

They prioritize.

הם עוסקים בתעדוף.

They make that in some ways disgusting task of saying, which one should we do first,

הם אלו שמחליטים, החלטה מגעילה במובן מסויים, מה בתעדוף גבוה,

and which one should we do afterwards?

ומה בתעדוף נמוך ואפשר לעשות אחר-כך.

So this is the list, and this is the one I'd like to share with you.

כך שזאת הרשימה שאני רוצה לחלוק עמכם.

Of course, you can also see it on the website,

וכמובן שאתם יכולים לקרוא אותה באתר שלנו.

and we'll also talk about it more, I'm sure, as the day goes on.

ואין לי ספק שעוד נדון בה במהלך היום.

They basically came up with a list where they said

ברשימה יש פרוייקטים גרועים

there were bad projects -- basically, projects

שהכוונה בכך לפרוייקטים

where if you invest a dollar, you get less than a dollar back.

שבהם על כל דולר שמשקיעים, מקבלים פחות מדולר חזרה.

Then there's fair projects, good projects and very good projects.

כמו כן יש פרוייקטים סבירים, פרוייקטים טובים, ופרוייקטים מצויינים.

And of course, it's the very good projects we should start doing.

וכמובן שאנחנו צריכים להתחיל מהפרוייקטים המצויינים.

I'm going to go from backwards

אני אתחיל מהסוף,

so that we end up with the best projects.

כך שנסיים עם הפרוייקטים המצויינים.

These were the bad projects.

אז אלו הפרוייקטים הגרועים:

As you might see the bottom of the list was climate change.

וכפי שאתם יכולים לראות, שינויי האקלים מצויים בתחתית הרשימה.

This offends a lot of people, and that's probably one of the things

המיקום הזה פוגע בהרבה אנשים, וזה כנראה אחד מהמקומות

where people will say I shouldn't come back, either.

שאנשים אומרים לי שאני צריך ללכת ולא לחזור.

And I'd like to talk about that, because that's really curious.

אבל אני רוצה לדבר על העניין הזה איתכם, כי הוא מסקרן.

Why is it it came up?

למה הנושא בתחתית הרשימה?

And I'll actually also try to get back to this

ואני גם אחזור לנושא במהלך השיחה,

because it's probably one of the things

כי הוא כנראה אחד מהנושאים

that we'll disagree with on the list that you wrote down.

שבהם יש הבדל בין הרשימה שלי לרשימה שכתבתם.

The reason why they came up with saying that Kyoto --

הסיבה שהקבוצה אמרה שפרוטוקול קיוטו,

or doing something more than Kyoto -- is a bad deal

או ביצוע משהו דומה לו, הוא פרוייקט רע,

is simply because it's very inefficient.

היא שזה פרוייקט מאוד לא יעיל.

It's not saying that global warming is not happening.

הקבוצה לא אמרה שהתחממות גלובאלית היא לא תופעה אמיתית.

It's not saying that it's not a big problem.

או שהיא לא בעיה חמורה.

But it's saying that what we can do about it

אבל הקבוצה אמרה שבהתחשב באמצעים שבידנו,

is very little, at a very high cost.

אנחנו יכולים לעשות מעט מאוד במחיר גבוה מאוד.

What they basically show us, the average of all macroeconomic models,

מה שהם הראו לנו באמצעות מודלים כלכליים הוא שאם כולם

is that Kyoto, if everyone agreed, would cost about 150 billion dollars a year.

ישתתפו בקיוטו, הוא יעלה לעולם 150 מיליארד דולר בשנה.

That's a substantial amount of money.

וזו עלות משמעותית ביותר.

That's two to three times the global development aid

היא בין פי 2 לפי 3 מעלות הסיוע שהעולם

that we give the Third World every year.

נותן למדינות מתפתחות כל שנה.

Yet it would do very little good.

אבל השיפור שנשיג יהיה קטן יחסית.

All models show it will postpone warming for about six years in 2100.

כל המודלים מראים שקיוטו ידחה את ההתחממות בכ-6 שנים ב-2100.

So the guy in Bangladesh who gets a flood in 2100 can wait until 2106.

כך שהבחור בבנגלדש שהיה מוצף ב-2100, יהיה מוצף רק ב-2106.

Which is a little good, but not very much good.

וזה שיפור, אבל לא שיפור משמעותי.

So the idea here really is to say, well, we've spent a lot of money doing a little good.

השורה התחתונה היא שהוצאנו הרבה כסף על שיפור קטן.

And just to give you a sense of reference,

ורק כדי שתהיה לכם מסגרת לייחוס,

the U.N. actually estimate that for half that amount,

על פי אומדני האו"ם, עבור חצי מהעלות הזו,

for about 75 billion dollars a year,

כלומר כ-75 מיליארד דולר בשנה,

we could solve all major basic problems in the world.

נוכל לפתור את כל הבעיות הבסיסיות בעולם.

We could give clean drinking water, sanitation, basic healthcare

נוכל לספק מי שתיה, תברואה, טיפול רפואי בסיסי

and education to every single human being on the planet.

וחינוך לכל אדם על פני כדור-הארץ.

So we have to ask ourselves, do we want to spend twice the amount

כך שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו -

on doing very little good?

האם אנחנו רוצים להוציא כפול עבור שיפור קטן מאוד?

Or half the amount on doing an amazing amount of good?

או להשקיע חצי מהעלות ולקבל שיפור מדהים?

And that is really why it becomes a bad project.

וזאת הסיבה ששינוי האקלים הוא פרוייקט גרוע.

It's not to say that if we had all the money in the world, we wouldn't want to do it.

איננו אומרים שאם היה לנו את כל הכסף בעולם, לא היינו עושים זאת.

But it's to say, when we don't, it's just simply not our first priority.

אנחנו אומרים שאם אין לנו, זאת לא העדיפות הראשונה.

The fair projects -- notice I'm not going to comment on all these --

הפרוייקטים הסבירים -- ואני אדלג על חלק מהם.

but communicable diseases, scale of basic health services -- just made it,

עבור מחלות, הרחבה של שירותי בריאות הצליח לחצות את הסף,

simply because, yes, scale of basic health services is a great thing.

היות שהרחבה של שירותי בריאות בסיסיים היא דבר נהדר,

It would do a lot of good, but it's also very, very costly.

היא תביא לשיפור משמעותי, אבל בעלות מאוד גבוהה.

Again, what it tells us is suddenly

הדירוג הזה מראה לנו מה קורה

we start thinking about both sides of the equation.

כשמסתכלים על שני הצדדים של המשוואה.

If you look at the good projects, a lot of sanitation and water projects came in.

בפרוייקטים הטובים יש הרבה פרויקטי תברואה ומים.

Again, sanitation and water is incredibly important,

משום שתברואה ומים חשובים במיוחד,

but it also costs a lot of infrastructure.

אבל הם גם דורשים תשתיות יקרות.

So I'd like to show you the top four priorities

אני רוצה להראות לכם את 4 התעדופים הגבוהים,

which should be at least the first ones that we deal with

שצריכים להיות לפחות בין הפתרונות הראשונים לביצוע,

when we talk about how we should deal with the problems in the world.

כשאנחנו מדברים על התמודדות עם הבעיות בעולם.

The fourth best problem is malaria -- dealing with malaria.

הפרוייקט הרביעי בטובו הוא מלריה - התמודדות עם מלריה.

The incidence of malaria is about a couple of [million] people get infected every year.

כשני מיליארד נדבקים במלריה בכל שנה [ככהנ"א מתכוון ל-200 מיליון] .

It might even cost up towards a percentage point of GDP

והעלות של המחלה עלולה להתקרב לכאחוז מהתוצר הלאומי הגולמי,

every year for affected nations.

כל שנה במדינות הנגועות.

If we invested about 13 billion dollars over the next four years,

אם נשקיע כ-13 מיליארד דולר במשך 4 השנים הקרובות,

we could bring that incidence down to half.

נוכל להוריד את העלות הזאת לכחצי.

We could avoid about 500,000 people dying,

נוכל למנוע מחצי מיליון איש מלמות,

but perhaps more importantly, we could avoid about a [million] people

ואולי החשוב מכל - נוכל למנוע מכמיליארד איש [ככהנ"א מתכוון ל-100 מיליון איש]

getting infected every year.

מלהדבק במחלה כל שנה.

We would significantly increase their ability

עובדה שתעזור להם באופן משמעותי

to deal with many of the other problems that they have to deal with --

להתגבר על הבעיות האחרות בחייהם.

of course, in the long run, also to deal with global warming.

ובטווח הארוך גם עם ההתחממות הגלובאלית.

This third best one was free trade.

הפרוייקט השלישי בטובו הוא קידום סחר חופשי.

Basically, the model showed that if we could get free trade,

המודלים שלנו הראו שאם נוכל לקדם סחר חופשי,

and especially cut subsidies in the U.S. and Europe,

וספציפית להוריד את הסובסידיות באירופה וארה"ב,

we could basically enliven the global economy

נוכל להחיות את הכלכלה העולמית,

to an astounding number of about 2,400 billion dollars a year,

ולהביא אותה לסכום המדהים של 2,400 מיליארד דולר בשנה.

half of which would accrue to the Third World.

מתוכם כחצי בעולם השלישי.

Again, the point is to say that we could actually pull

הנקודה היא שאנחנו יכולים להוציא

two to three hundred million people out of poverty,

בין 200 ל-300 מיליון איש מחיי עוני,

very radically fast, in about two to five years.

בזמן קצר מאוד - בין 2 ל-5 שנים.

That would be the third best thing we could do.

זה המאמץ השלישי בטובו שנוכל לעשות.

The second best thing would be to focus on malnutrition.

הנושא השני בטובו הוא רעב ותת-תזונה.

Not just malnutrition in general, but there's a very cheap way

לא תת-תזונה במובן הרחב, אלא דרך מאוד זולה

of dealing with malnutrition, namely, the lack of micronutrients.

להתמודד עם בעיות תזונתיות הנובעות ממחסור בגורמים ספציפיים.

Basically, about half of the world's population is lacking in

כמחצית מאוכלוסיית העולם סובלת ממחסור

iron, zinc, iodine and vitamin A.

בברזל, אבץ, יוד וויטמין A.

If we invest about 12 billion dollars,

אם נשקיע כ-12 מיליארד דולר,

we could make a severe inroad into that problem.

נוכל להגיע להישגים משמעותיים בבעיה זו.

That would be the second best investment that we could do.

זאת תהייה ההשקעה השניה בטובה.

And the very best project would be to focus on HIV/AIDS.

והפרוייקט הטוב ביותר הוא בנושא וירוס איידס.

Basically, if we invest 27 billion dollars over the next eight years,

אם נשקיע 27 מיליארד דולר על פני 8 השנים הקרובות,

we could avoid 28 new million cases of HIV/AIDS.

נוכל למנוע מ-28 מיליון אנשים מלהפוך לנשאי איידס.

Again, what this does and what it focuses on is saying

וגם בתוך הנושא הזה, אנחנו מתמקדים.

there are two very different ways that we can deal with HIV/AIDS.

יש שתי דרכים שונות להתמודדות עם איידס.

One is treatment; the other one is prevention.

האחת היא טיפול, השניה היא מניעה.

And again, in an ideal world, we would do both.

וגם כאן, בעולם מושלם, היינו משקיעים בשתיהן.

But in a world where we don't do either, or don't do it very well,

אבל בעולם שבו אנחנו לא משקיעים באף אחת, או לפחות לא עושים אותן טוב במיוחד,

we have to at least ask ourselves where should we invest first.

אנחנו חייבים לשאול את עצמנו באיזו אפשרות להשקיע קודם.

And treatment is much, much more expensive than prevention.

וטיפול יקר בסדרי גודל לעומת מניעה.

So basically, what this focuses on is saying, we can do a lot more

כך שלמעשה אנחנו מתמקדים בעובדה

by investing in prevention.

שנוכל להשיג הרבה יותר ע"י התמקדות במניעה.

Basically for the amount of money that we spend,

עבור המחיר שנשקיע,

we can do X amount of good in treatment,

נוכל לקבל שיפור מסויים באמצעות טיפול,

and 10 times as much good in prevention.

או פי עשר מכך באמצעות מניעה.

So again, what we focus on is prevention rather than treatment,

כך שאנחנו בוחרים להתמקד במניעה על פני טיפול

at first rate.

לפחות בתחילה.

What this really does is that it makes us think about our priorities.

זאת חשיבה שמכריחה אותה להתמקד בסדרי העדיפויות שלנו.

I'd like to have you look at your priority list and say,

אני מבקש מכם להסתכל בתעדוף שלכם ולבדוק,

did you get it right?

האם קלעתם לרשימה שלנו?

Or did you get close to what we came up with here?

או האם הגעתם קרוב?

Well, of course, one of the things is climate change again.

אחד הנושאים המשמעותיים הוא שינויי האקלים.

I find a lot of people find it very, very unlikely that we should do that.

הרבה אנשים חושבים שלא סביר שנעסוק בכך.

We should also do climate change,

אנחנו צריכים גם לעסוק בשינויי האקלים,

if for no other reason, simply because it's such a big problem.

ולו בשל שמדובר בבעיה עצומה ומשמעותית.

But of course, we don't do all problems.

אבל חשוב לזכור, שאנחנו לא מטפלים בכל הבעיות.

There are many problems out there in the world.

יש הרבה מאוד בעיות בעולם,

And what I want to make sure of is, if we actually focus on problems,

ואני רוצה לוודא שהבעיות שאנחנו מתמקדים בהן,

that we focus on the right ones.

הן הבעיות הנכונות.

The ones where we can do a lot of good rather than a little good.

הנושאים שבהם נוכל להביא לשיפור משמעותי, ולא שיפור קטן.

And I think, actually -- Thomas Schelling,

תומאס שלינג,

one of the participants in the dream team, he put it very, very well.

אחד מ"נבחרת החלומות", ביטא זאת היטב:

One of things that people forget, is that in 100 years,

פרט חשוב שנוטים לשכוח הוא שבעוד 100 שנה,

when we're talking about most of the climate change impacts will be,

כאשר שינויי האקלים יתממשו במלואם,

people will be much, much richer.

האנשים בעולם יהיו מאוד עשירים לעומת היום.

Even the most pessimistic impact scenarios of the U.N.

התחזיות הפסימיות ביותר של האו"ם

estimate that the average person in the developing world in 2100

חוזות שב-2100, האדם הממוצע בעולם השלישי

will be about as rich as we are today.

יהיה עשיר כפי שאני ואתם כיום.

Much more likely, they will be two to four times richer than we are.

ובסבירות גבוהה, הוא יהיה עשיר פי שניים או פי ארבע.

And of course, we'll be even richer than that.

כמובן שאנחנו נהיה עשירים עוד יותר.

But the point is to say, when we talk about saving people,

אבל הנקודה היא שכאשר אנחנו מדברים על להציל

or helping people in Bangladesh in 2100,

או לעזור לאנשים בבנגלדש ב-2100,

we're not talking about a poor Bangladeshi.

אנחנו לא עוסקים בהודי עני,

We're actually talking about a fairly rich Dutch guy.

אלא בדני יחסית עשיר.

And so the real point, of course, is to say,

וחשוב לשאול, האם אנחנו רוצים להשקיע הרבה,

do we want to spend a lot of money helping a little,

ולעזור מעט לדני עשיר,

100 years from now, a fairly rich Dutch guy?

בעוד 100 שנים מהיום?

Or do we want to help real poor people, right now, in Bangladesh,

או שאנחנו רוצים לעזור לעניים באמת, כיום, בבנגלדש?

who really need the help, and whom we can help very, very cheaply?

שבאמת זקוקים לעזרתנו, ושאנחנו יכולים לעזור להם בזול?

Or as Schelling put it, imagine if you were a rich -- as you will be --

כפי ששלינג ניסח זאת - דמיינו שהייתם סיני עשיר,

a rich Chinese, a rich Bolivian, a rich Congolese, in 2100,

כפי שאכן תהיו, או בוליביאני עשיר, או תושב קונגו עשיר ב-2100,

thinking back on 2005, and saying, "How odd that they cared so much

שחושב על 2005, ותוהה "כמה מוזר שהם דאגו כך כך לעזור לי

about helping me a little bit through climate change,

להתמודד עם שינויי האקלים;

and cared so fairly little about helping my grandfather

אבל דאגו כה מעט לעזור לסבא שלי,

and my great grandfather, whom they could have helped so much more,

ולאבא שלו, על אף שהיה ניתן לעזור להם הרבה יותר,

and who needed the help so much more?"

ושהם היו זקוקים באמת לעזרה הזאת".

So I think that really does tell us why it is

לדעתי כל הנושא מצביע על כך,

we need to get our priorities straight.

שעלינו לגבש את סדרי העדיפויות שלנו.

Even if it doesn't accord to the typical way we see this problem.

אפילו אם הם יסתרו את האופן המסורתי שבו ראינו את הבעיה הזאת.

Of course, that's mainly because climate change has good pictures.

וכמובן שהאופן המסורתי התגבש כי שינויי אקלים מצטלמים נהדר.

We have, you know, "The Day After Tomorrow" -- it looks great, right?

תחשבו על הסרט "היום שאחרי מחר" - הוא נראה נהדר, לא?

It's a good film in the sense that

זה סרט טוב במובן שהוא

I certainly want to see it, right, but don't expect Emmerich

מושך אנשים לראות אותו. אבל אל תצפו מאמריך [כתב את הסרט]

to cast Brad Pitt in his next movie

ללהק את בראד פיט לסרט הבא שלו,

digging latrines in Tanzania or something. (Laughter)

שעוסק בניקוי מחראות בטנזניה [צחוק]

It just doesn't make for as much of a movie.

זה פשוט לא יהיה סרט פוטוגני.

So in many ways, I think of the Copenhagen Consensus

כך שלדעתי, במובנים רבים, קונצנזוס קופנהגן

and the whole discussion of priorities

וכל הדיון על סדרי עדיפויות עולמיים,

as a defense for boring problems.

מהווה מגן עבור בעיות משעשממות מדי.

To make sure that we realize it's not about making us feel good.

הוא מוודא שנזכור שהמטרה היא לא לגרום לעצמנו להרגיש טוב,

It's not about making things that have the most media attention,

ולא לטפל בבעיות שמקבלות סיקור תקשורתי נרחב,

but it's about making places where we can actually do the most good.

אלא להשקיע בנושאים שבהם נוכל להביא לשיפור משמעותי.

The other objections, I think, that are important to say,

התנגדות נפוצה נוספת, שחשוב להזכיר, טוענת שאסור

is that I'm somehow -- or we are somehow -- positing a false choice.

באמת לבחור באחד על פני השני.

Of course, we should do all things,

ושעלינו לטפל בכל הבעיות.

in an ideal world -- I would certainly agree.

ובעולם מושלם, הייתי מסכים בלב שלם.

I think we should do all things, but we don't.

גם אני חושב שעלינו לטפל בכל הבעיות, אבל אנחנו לא עושים זאת.

In 1970, the developed world decided we were going to spend

ב-1970, העולם המפותח החליט להשקיע כפול

twice as much as we did, right now, than in 1970, on the developing world.

ממה שאנחנו משקיעים היום בסיוע למדינות מתפתחות.

Since then our aid has halved.

מאז היקף הסיוע שלנו קוצץ לחצי.

So it doesn't look like we're actually on the path

כך שאנחנו לא בכיוון הנכון

of suddenly solving all big problems.

אם אנחנו רוצים לפתור את כל בעיות העולם.

Likewise, people are also saying, but what about the Iraq war?

טענה נוספת עוסקת במלחמה בעיראק.

You know, we spend 100 billion dollars --

אנחנו מוציאים עליה 100 מיליארד דולר.

why don't we spend that on doing good in the world?

למה שלא נשקיע את הכסף הזה בשיפור העולם?

I'm all for that.

אני בעד הרעיון.

If any one of you guys can talk Bush into doing that, that's fine.

ואם מישהו כאן יכול לשכנע את בוש להרתם לעניין, נהדר.

But the point, of course, is still to say,

אבל העקרון לא משתנה -

if you get another 100 billion dollars,

גם אם נשיג עוד 100 מיליארד דולר,

we still want to spend that in the best possible way, don't we?

עדיין נרצה להשקיע אותם באופן הטוב ביותר, לא?

So the real issue here is to get ourselves back

העניין העקרוני הוא להתאפס על עצמנו,

and think about what are the right priorities.

ולגבש את סדרי העדיפויות הנכונים.

I should just mention briefly, is this really the right list that we got out?

אני רק רוצה להתייחס לשאלה האם אנחנו בטוחים ברשימה שלנו.

You know, when you ask the world's best economists,

כי כששואלים את הכלכלנים המובילים בעולם,

you inevitably end up asking old, white American men.

מדובר באופן בלתי נמנע בקבוצה של אמריקנים לבנים ומבוגרים.

And they're not necessarily, you know,

וזאת לאו דווקא נקודת המבט הטובה ביותר

great ways of looking at the entire world.

להסתכל דרכה על העולם.

So we actually invited 80 young people from all over the world

אז הזמנו 80 אנשים צעירים מרחבי העולם,

to come and solve the same problem.

וביקשנו מהם לעשות את אותה עבודה.

The only two requirements were that they were studying at the university,

הדרישות היחידות היו שהם יהיו סטודנטים,

and they spoke English.

ושיהיו דוברי אנגלית.

The majority of them were, first, from developing countries.

רובם הגיעו ממדינות מתפתחות.

They had all the same material but they could go vastly

הם עבדו עם אותם נתונים, אבל יכלו להרחיב את הדיון

outside the scope of discussion, and they certainly did,

לנושאים נוספים, והם אכן עשו זאת

to come up with their own lists.

על מנת להגיע לרשימה משלהם.

And the surprising thing was that the list was very similar --

וההפתעה הגדולה הייתה שהרשימות היו מאוד דומות,

with malnutrition and diseases at the top

עם תת-תזונה ומחלות בראש הרשימה,

and climate change at the bottom.

ושינויי האקלים בתחתית.

We've done this many other times.

חזרנו על התהליך פעמים רבות.

There's been many other seminars and university students, and different things.

קיימנו סמינרים עם תלמידי אוניברסיטות, ומפגשים אחרים,

They all come out with very much the same list.

ותמיד הגענו לרשימה מאוד דומה.

And that gives me great hope, really, in saying that I do believe

וזה ממלא אותי בתקווה ואמונה שיש דרך

that there is a path ahead to get us to start thinking about priorities,

להתחיל לחשוב על סדרי העדיפויות הנכונים.

and saying, what is the important thing in the world?

ושניתן לשאול "מה חשוב לעשות בעולם"?

Of course, in an ideal world, again we'd love to do everything.

וכמובן שבעולם מושלם, היינו שמחים לעשות את הכל.

But if we don't do it, then we can start thinking about where should we start?

אבל היות ואנחנו לא עושים את הכל, אנחנו חייבים לחשוב מה לעשות קודם.

I see the Copenhagen Consensus as a process.

לדעתי קונצנזוס קופנהגן הוא תהליך.

We did it in 2004,

התחלנו אותו ב-2004,

and we hope to assemble many more people,

ואנחנו מקווים למשוך הרבה אנשים,

getting much better information for 2008, 2012.

ולהשיג מידע טוב יותר לקראת 2008 ו-2012.

Map out the right path for the world --

למפות את הנתיב הנכון לעולם.

but also to start thinking about political triage.

וגם לחשוב על איך עושים "מיון פצועים" פוליטי.

To start thinking about saying, "Let's do

להתרגל להגיד "בואו לא נעשה את הדברים

not the things where we can do very little at a very high cost,

שבהם נשיג מעט בעלות מאוד גבוהה,

not the things that we don't know how to do,

לא נעשה את הדברים שאנחנו לא יודעים לעשות,

but let's do the great things where we can do an enormous

אלא בואו נעשה את הדברים שבהם נוכל להשיג

amount of good, at very low cost, right now."

שיפור עצום, בעלות נמוכה, כבר כיום".

At the end of the day, you can disagree

בשורה התחתונה, אתם עשויים לא להסכים

with the discussion of how we actually prioritize these,

עם תוצאות התעדוף והדיון שהוביל אליהן,

but we have to be honest and frank about saying,

אבל עלינו להיות כנים עם עצמו, ולהודות

if there's some things we do, there are other things we don't do.

שיש דברים שאנחנו עושים, ודברים שאנחנו לא עושים.

If we worry too much about some things,

אם ננסה לטפל לעומק בנושאים מסויימים,

we end by not worrying about other things.

בהכרח לא נטפל בחלק מהנושאים האחרים.

So I hope this will help us make better priorities,

כך שאני מקווה שהתהליך הזה יעזור לנו לתעדף טוב יותר,

and think about how we better work for the world.

ולחשוב איך נוכל לפעול טוב יותר בעולם.

Thank you.

תודה לכם.