Jessica Jackley: Poverty, money -- and love

מתרגם: Yifat Adler מבקר: Ido Dekkers

The stories we tell about each other

לסיפורים שאנו מספרים זה על זה

matter very much.

יש חשיבות רבה.

The stories we tell ourselves about our own lives matter.

לסיפורים שאנו מספרים לעצמנו על חיינו יש חשיבות.

And most of all,

וחשוב מכל,

I think the way that we participate in each other's stories

הדרך בה אנו משתתפים זה בסיפורו של זה

is of deep importance.

היא בעלת חשיבות עליונה.

I was six years old

כשהייתי בת שש

when I first heard stories about the poor.

שמעתי לראשונה סיפורים על העניים.

Now I didn't hear those stories from the poor themselves,

לא שמעתי את הסיפורים מהעניים עצמם,

I heard them from my Sunday school teacher

שמעתי אותם מהמורה בבית הספר של יום ראשון,

and Jesus, kind of via my Sunday school teacher.

ומישו, באמצעות המורה שלי.

I remember learning that people who were poor

אני זוכרת שלמדתי שהאנשים העניים

needed something material --

זקוקים למשהו חומרי --

food, clothing, shelter -- that they didn't have.

אוכל, ביגוד, מחסה -- שחסר להם.

And I also was taught, coupled with that,

ויחד עם זאת למדתי

that it was my job -- this classroom full of five and six year-old children --

שזהו תפקידנו -- היינו ילדים בני חמש ושש --

it was our job, apparently, to help.

שזהו תפקידנו, מסתבר, לעזור.

This is what Jesus asked of us.

זה מה שישו ביקש מאיתנו:

And then he said, "What you do for the least of these, you do for me."

"אומר אני לכם: מה שעשיתם לאחד מאחי הקטנים האלה, לי עשיתם."

Now I was pretty psyched.

התלהבתי מאוד מהרעיון.

I was very eager to be useful in the world --

השתוקקתי להביא תועלת לעולם.

I think we all have that feeling.

אני חושבת שזו תחושה משותפת לכולנו.

And also, it was kind of interesting that God needed help.

ובנוסף, היה מעניין לשמוע שאלוהים זקוק לעזרה.

That was news to me,

זה היה חדש עבורי,

and it felt like it was a very important thing to get to participate in.

והרגשתי שחשוב מאד לקחת חלק בעניין.

But I also learned very soon thereafter

אבל מהר מאוד למדתי

that Jesus also said, and I'm paraphrasing,

שישו גם אמר, ואני לא מצטטת במדוייק,

the poor would always be with us.

שהעניים תמיד יהיו איתנו.

This frustrated and confused me;

הייתי מתוסכלת ומבולבלת.

I felt like I had been just given a homework assignment

הרגשתי שקיבלתי שיעורי בית

that I had to do, and I was excited to do,

שדווקא התלהבתי לעשות

but no matter what I would do, I would fail.

אבל שאין סיכוי להצליח לעשות אותם כמו שצריך.

So I felt confused, a little bit frustrated and angry,

הייתי מבולבלת, קצת מתוסכלת וכעסתי.

like maybe I'd misunderstood something here.

חשבתי שאולי לא הבנתי משהו.

And I felt overwhelmed.

והייתי חסרת אונים.

And for the first time,

והתחלתי לחשוש

I began to fear this group of people

מקבוצת האנשים הזו

and to feel negative emotion towards a whole group of people.

ולחוש תחושות שליליות כלפי קבוצת אנשים שלמה.

I imagined in my head, a kind of long line of individuals

דמיינתי לי שורה ארוכה של אנשים

that were never going away, that would always be with us.

שלעולם לא תסתיים, שלעולם תישאר איתנו.

They were always going to ask me to help them and give them things,

הם תמיד יבקשו ממני עזרה וחפצים.

which I was excited to do,

שמחתי לעשות זאת

but I didn't know how it was going to work.

אבל לא ידעתי איך זה אמור להתנהל.

And I didn't know what would happen when I ran out of things to give,

ולא ידעתי מה יקרה כשיגמרו לי הדברים שאוכל לתת.

especially if the problem was never going away.

במיוחד, אם הבעיה עומדת להישאר לנצח.

In the years following,

ובשנים הבאות,

the other stories I heard about the poor growing up

הסיפורים ששמעתי אודות העניים

were no more positive.

לא היו יותר חיוביים.

For example, I saw pictures and images

לעיתים קרובות ראיתי תמונות

frequently of sadness and suffering.

של עצב וסבל.

I heard about things that were going wrong in the lives of the poor.

שמעתי על דברים שהשתבשו בחייהם של העניים.

I heard about disease, I heard about war --

שמעתי על מחלות. שמעתי על מלחמות.

they always seemed to be kind of related.

תמיד היה נראה שקיים קשר בין הדברים.

And in general,

ובאופן כללי,

I got this sort of idea

קיבלתי את הרושם

that the poor in the world lived lives

שחייהם של העניים בעולם

that were wrought with suffering and sadness,

כרוכים בסבל ועצבות,

devastation, hopelessness.

חורבן וחוסר תקווה.

And after a while, I developed what I think many of us do,

ובסופו של דבר, פיתחתי תגובה די צפוייה

is this predictable response,

שרבים מאיתנו מפתחים.

where I started to feel bad every time I heard about them.

כששמעתי עליהם - התחלתי להרגיש רע.

I started to feel guilty for my own relative wealth,

התחלתי להרגיש רגשות אשם על העושר היחסי שלי,

because I wasn't doing more, apparently, to make things better.

על שלא עשיתי יותר כדי לשפר את מצבם.

And I even felt a sense of shame because of that.

והתחלתי גם להרגיש בושה.

And so naturally,

וכך, באופן טבעי,

I started to distance myself.

התחלתי להתרחק.

I stopped listening to their stories

הפסקתי לעקוב מקרוב אחר הסיפורים שלהם

quite as closely as I had before.

כפי שנהגתי לעשות בעבר.

And I stopped expecting things to really change.

הפסקתי לצפות לשיפור במצב.

Now I still gave -- on the outside it looked like I was still quite involved.

עדיין נתתי. כלפי חוץ נראה שאני עדיין מעורבת.

I gave of my time and my money,

נתתי מהזמן ומהכסף שלי.

I gave when solutions were on sale.

נתתי כשפתרונות הועמדו למכירה.

The cost of a cup of coffee can save a child's life, right.

מחירה של כוס קפה יוכל להציל חיי ילד. כן, בטח.

I mean who can argue with that?

איך אפשר בכלל להתווכח עם זה?

I gave when I was cornered, when it was difficult to avoid

נתתי כשהייתי מודאגת, כשהיה קשה להתעלם,

and I gave, in general, when the negative emotions built up enough

ונתתי, באופן כללי, כשהצטברו מספיק רגשות שליליים.

that I gave to relieve my own suffering,

נתתי כדי להקל על הסבל שלי

not someone else's.

ולא של האחרים.

The truth be told, I was giving out of that place,

זהו המקום ממנו נתתי.

not out of a genuine place of hope

לא ממקום אמיתי של תקווה

and excitement to help and of generosity.

והתרגשות ורצון לעזור ונדיבות.

It became a transaction for me,

זה הפך לעיסקת חבילה,

became sort of a trade.

סחר חליפין.

I was purchasing something --

אני רכשתי משהו.

I was buying my right to go on with my day

קניתי את הזכות לחיות את חיי היומיום שלי

and not necessarily be bothered by this bad news.

ולא להיות מוטרדת מהחדשות הרעות האלה.

And I think the way that we go through that sometimes

צורת ההתמודדות שלנו עלולה,

can, first of all,

דבר ראשון,

disembody a group of people, individuals out there in the world.

ליטול את הממשות של האנשים האלה אי שם בעולם.

And it can also turn into a commodity,

ובנוסף, היא עלולה להפוך לסחר חליפין,

which is a very scary thing.

דבר מפחיד למדי.

So as I did this, and as I think many of us do this,

וכך, אני, כמו רבים אחרים,

we kind of buy our distance,

קונים את הריחוק שלנו.

we kind of buy our right to go on with our day.

אנחנו קונים את הזכות שלנו לחיות את חיי היומיום.

I think that exchange can actually get in the way of the very thing that we want most.

וסחר החליפין הזה מונע מאיתנו את מה שאנחנו הכי רוצים.

It can get in the way of our desire

הוא עלול להיות למכשול לשאיפה שלנו

to really be meaningful and useful in another person's life

להיות משמעותיים ולהביא תועלת אמיתית לאנשים אחרים

and, in short to love.

ובמילה אחת - לאהוב.

Thankfully, a few years ago, things shifted for me

לשמחתי הרבה, לפני מספר שנים חל אצלי שינוי

because I heard this gentleman speak, Dr. Muhammad Yunus.

לאחר ששמעתי הרצאה של ד"ר מוחמד יונוס.

I know many in the room probably know exactly who he is,

קרוב לודאי שרבים כאן מכירים אותו.

but to give the shorthand version

אבל תקציר

for any who have not heard him speak,

למי שלא שמע אותו -

Dr. Yunus won the Nobel Peace Prize a few years ago

ד"ר יונוס זכה בפרס נובל לשלום לפני מספר שנים

for his work pioneering modern microfinance.

עבור עבודתו החלוצית במיקרו-מימון.

When I heard him speak, it was three years before that.

ההרצאה ששמעתי נערכה 3 שנים קודם לכן.

But basically, microfinance -- if this is new to you as well --

מיקרו-מימון -- אם לא שמעתם על כך --

think of that as financial services for the poor.

הינו אספקה של שירותי בנקאות לעניים.

Think of all the things you get at your bank

חישבו על כל השירותים שהבנק מספק לכם

and imagine those products and services

ודמיינו את אותם מוצרים ושירותים

tailored to the needs of someone living on a few dollars a day.

מותאמים לצרכים של אנשים שחיים על כמה דולרים ליום.

Dr. Yunus shared his story,

ד"ר יונוס שיתף אותנו בסיפורו,

explaining what that was,

נתן הסברים,

and what he had done with his Grameen Bank.

וסיפר על בנק גראמין, הבנק שהקים.

He also talked about, in particular, microlending,

הוא דיבר גם על מיקרו-הלוואות -

which is a tiny loan

אלו הן הלוואות קטנטנות

that could help someone start or grow a business.

שיכולות לסייע למישהו להתחיל עסק או לפתח אותו.

Now, when I heard him speak, it was exciting for a number of reasons.

כששמעתי את ההרצאה שלו, התרגשתי מכמה סיבות.

First and foremost, I learned about this new method of change in the world

בראש ובראשונה, הכרתי שיטה חדשה לשינוי עולמי,

that, for once, showed me, maybe,

שיטה שפתחה בפני

a way to interact with someone

דרך אפשרית לתקשורת הדדית,

and to give, to share of a resource in a way that wasn't weird

דרך אפשרית לתת ולחלק משאבים

and didn't make me feel bad --

בדרך שלא נראתה מוזרה ולא גרמה לי להרגיש רע.

that was exciting.

זה היה מרגש.

But more importantly, he told stories about the poor

וחשוב מכך, הסיפורים שלו על העניים

that were different than any stories I had heard before.

היו שונים מכל הסיפורים ששמעתי לפני כן.

In fact, those individuals he talked about who were poor was sort of a side note.

למעשה, את העוני הוא הזכיר רק בהערת שוליים.

He was talking about strong, smart,

הוא דיבר על יזמים חזקים, חכמים

hardworking entrepreneurs who woke up every day

וחרוצים שקמו כל בוקר

and were doing things to make their lives and their family's lives better.

וחיפשו דרכים לשפר את חייהם וחיי המשפחות שלהם.

All they needed to do that more quickly and to do it better

וכדי לעשות זאת מהר יותר וטוב יותר

was a little bit of capital.

הם היו זקוקים להון קטן.

It was an amazing sort of insight for me.

זו היתה תובנה מדהימה עבורי.

And I, in fact, was so deeply moved by this --

זה נגע כל כך לליבי.

it's hard to express now how much that affected me --

קשה לתאר כמה התרגשתי.

but I was so moved that I actually quit my job a few weeks later,

זה כל כך נגע לליבי שהתפטרתי כעבור כמה שבועות

and I moved to East Africa

ועברתי למזרח אפריקה

to try to see for myself what this was about.

כדי לראות בעצמי במה מדובר.

For the first time, actually, in a long time

לראשונה מזה זמן רב

I wanted to meet those individuals, I wanted to meet these entrepreneurs,

רציתי לפגוש את האנשים, רציתי לפגוש את היזמים

and see for myself what their lives were actually about.

ולראות בעצמי איך החיים שלהם נראים.

So I spent three months in Kenya, Uganda and Tanzania

שהיתי 3 חודשים בקניה, אוגנדה וטנזניה.

interviewing entrepreneurs that had received 100 dollars

ראיינתי יזמים שקיבלו 100 דולר

to start or grow a business.

כדי להתחיל עסק או לפתח אותו.

And in fact, through those interactions,

למעשה, התקשורת ההדדית

for the first time, I was starting to get to be friends

איפשרה לי, לראשונה, להתחבר

with some of those people in that big amorphous group out there

עם אנשים מהקבוצה האמורפית

that was supposed to be far away.

שהיתה אמורה להיות מרוחקת ביותר.

I was starting to be friends and get to know their personal stories.

התחלתי לרכוש חברים ולהכיר את סיפוריהם האישיים.

And over and over again,

ושוב ושוב,

as I interviewed them and spent my days with them,

כשראיינתי אותם וכשחייתי ביניהם,

I did hear stories of life change

שמעתי סיפורים על חיים שהשתנו,

and amazing little details of change.

שינויים קטנים ומדהימים.

So I would hear from goat herders

שמעתי סיפורים של רועי צאן

who had used that money that they had received to buy a few more goats.

שהשתמשו בכסף כדי לקנות עוד כמה עיזים.

Their business trajectory would change.

בעקבות כך, העסק שלהם משנה את מסלולו.

They would make a little bit more money;

הם מרוויחים קצת יותר כסף.

their standard of living

רמת החיים שלהם

would shift and would get better.

משתפרת.

And they would make really interesting little adjustments in their lives,

החיים שלהם יכולים להשתנות בדרכים רבות.

like they would start to send their children to school.

אולי הם מתחילים לשלוח את הילדים לבית הספר.

They might be able to buy mosquito nets.

אולי הם רוכשים רשתות נגד יתושים.

Maybe they could afford a lock for the door and feel secure.

אולי הם מתקינים מנעול על הדלת ומשפרים את בטחונם.

Maybe it was just that they could put sugar in their tea

ואולי הם רק מוסיפים סוכר לתה

and offer that to me when I came as their guest

שהם מגישים לי כשאני מתארחת אצלם

and that made them feel proud.

וחשים גאווה על כך.

But there were these beautiful details, even if I talked to 20 goat herders in a row,

פרטים יפהפיים. גם אם דיברתי עם 20 רועי צאן ברצף,

and some days that's what happened --

כמו שקרה לפעמים,

these beautiful details of life change

פרטים יפהפיים של שינויי חיים

that were meaningful to them.

משמועתיים עבורם.

That was another thing that really touched me.

דבר נוסף נגע לליבי.

It was really humbling to see for the first time,

חשתי ענווה כשקלטתי בפעם הראשונה,

to really understand

הבנתי באמת,

that even if I could have taken a magic wand and fixed everything,

שגם אם הייתי יכולה לתקן הכל בעזרת מקל קסמים,

I probably would have gotten a lot wrong.

הייתי גורמת לנזק רב.

Because the best way for people to change their lives

תהליך השינוי צריך להיות בשליטת האנשים

is for them to have control and to do that in a way that they believe is best for them.

ובדרכים שהם מאמינים שהן הטובות ביותר עבורם.

So I saw that and it was very humbling.

ההבנה הזאת העמידה אותי במקום.

Anyway, another interesting thing happened while I was there.

דבר מעניין נוסף התרחש כשהייתי שם.

I never once was asked for a donation,

לא ביקשו ממני תרומות.

which had kind of been my mode, right.

וזאת היתה צורת המחשבה שלי,

There's poverty, you give money to help --

"אם יש עוני - נותנים כסף לסיוע."

no one asked me for a donation.

אבל אף אחד לא ביקש ממני תרומה.

In fact, no one wanted me to feel bad for them at all.

הם לא רצו שאני ארחם עליהם.

If anything, they just wanted to be able to do more of what they were doing already

הם רק רצו אפשרות לעשות יותר ממה שהם כבר עשו

and to build on their own capabilities.

ולבנות את היכולות שלהם.

So what I did hear, once in a while,

מה שכן שמעתי, מדי פעם,

was that people wanted a loan --

הם אנשים שביקשו הלוואות --

I thought that sounded very reasonable and really exciting.

חשבתי שזה מאוד הגיוני ומאוד מרגש.

And by the way, I was a philosophy and poetry major in school,

ודרך אגב, המקצועות הראשיים שלמדתי היו פילוסופיה ושירה,

so I didn't know the difference between profit and revenue when I went to East Africa.

וכך, כשנסעתי למזרח אפריקה לא ידעתי מה ההבדל בין רווח לבין הכנסה.

I just got this impression that the money would work.

היה לי רושם כללי שהכסף עובד.

And my introduction to business

למדתי מבוא לעסקים

was in these $100 little infuses of capital.

בהזרקות ההון הקטנות האלה של ה-100$.

And I learned about profit and revenue, about leverage, all sorts of things,

למדתי על רווח והכנסה ועל מינוף

from farmers, from seamstresses, from goat herders.

מאיכרים, מתופרות, מרועי צאן.

So this idea

המחשבה שאוכל לחלוק

that these new stories of business and hope

את הסיפורים החדשים של עסקים ותקווה

might be shared with my friends and family,

עם חברי ומשפחתי,

and through that, maybe we could get some of the money that they needed

וכך אולי גם לגייס הלוואות

to be able to continue their businesses as loans,

כדי שיוכלו להמשיך לפתח את העסקים שלהם,

that's this little idea that turned into Kiva.

המחשבה הקטנה הזו הפכה לקיווה.

A few months later, I went back to Uganda

כעבור מספר חודשים, חזרתי לאוגנדה

with a digital camera and a basic website

עם מצלמה דיגיטלית ואתר אינטרנט בסיסי

that my partner, Matthew, and I had kind of built,

שהקמתי ביחד עם השותף שלי, מתיו,

and took pictures of seven of my new friends,

וצילמתי שבעה מחברי החדשים,

posted their stories, these stories of entrepreneurship, up on the website,

ותיארתי את הסיפורים שלהם, סיפורי היזמות, באתר האינטרנט.

spammed friends and family and said, "We think this is legal.

הצפתי חברים ומשפחה במסר, "אנחנו חושבים שזה חוקי.

Haven't heard back yet from SEC on all the details,

עוד לא קיבלנו תשובה מ-SEC,

but do you say, do you want to help participate in this,

אבל האם הייתם רוצים להיות שותפים?

provide the money that they need?"

האם הייתם רוצים לספק את הכסף לו הם זקוקים?"

The money came in basically overnight.

כספים הגיעו בן לילה.

We sent it over to Uganda.

שלחנו אותם לאוגנדה.

And over the next six months, a beautiful thing happened;

בששת החודשים הבאים, התרחש דבר יפהפה.

the entrepreneurs received the money,

היזמים קיבלו את הכסף,

they were paid, and their businesses, in fact, grew,

העסקים שלהם התרחבו,

and they were able to support themselves

והם היו יכולים לפרנס את עצמם

and change the trajectory of their lives.

ולשנות את מסלול חייהם.

In October of '05,

באוקטובר 2005,

after those first seven loans were paid,

לאחר ששבע ההלוואות הראשונות הוחזרו,

Matt and I took the word beta off of the site.

מת ואני הורדנו את ה"ביתא" מהאתר שלנו.

We said, "Our little experiment has been a success.

אמרנו, "הניסוי הקטן שלנו נחל הצלחה.

Let's start for real." That was our official launch.

בואו ניגש לדבר האמיתי." זו היתה ההשקה הרשמית שלנו.

And then that first year, October '05 through '06,

בשנה הראשונה, אוקטובר 2005 עד 2006,

Kiva facilitated $500,000 in loans.

קיווה העניק הלוואות בגובה 500,000$.

The second year, it was a total of 15 million.

בשנה השניה הסכום גדל ל-15 מיליון.

The third year, the total was up to around 40.

בשנה השלישית, הגענו לכ-40 מיליון.

The fourth year, we were just short of 100.

בשנה הרביעית, כמעט הגענו ל-100 מיליון.

And today, less than five years in,

והיום, לאחר פחות מ-5 שנים,

Kiva's facilitated

קיווה גייס

more than 150 million dollars, in little 25-dollar bits,

יותר מ-150 מיליון דולר, במנות קטנות של 25 דולר,

from lenders and entrepreneurs --

ממלווים ויזמים --

more than a million of those, collectively in 200 countries.

יותר ממיליון איש ב-200 מדינות.

So that's where Kiva is today, just to bring you right up to the present.

זהו המקום בו קיווה נמצא היום.

And while those numbers and those statistics

וגם אם המספרים והסטטיסטיקות האלו

are really fun to talk about and they're interesting,

רבי עניין ומרתקים,

to me, Kiva's really about stories.

עבורי, קיווה הוא אודות סיפורים.

It's about retelling

הוא אודות סיפורם מחדש

the story of the poor,

של סיפוריהם של העניים,

and it's about giving ourselves

הוא אודות הענקת הזדמנויות

an opportunity to engage

לעצמנו להיות שותפים

that validates their dignity,

באופן שנותן תוקף לכבוד שלהם,

validates a partnership relationship,

נותן תוקף ליחסי שותפות

not a relationship that's based

ולא ליחסים המוזרים המסורתיים

on the traditional sort of donor beneficiary

של תורם - מוטב

weirdness that can happen.

שעלולים להיווצר.

But instead a relationship that can promote respect

יחסים שיכולים לעודד כבוד

and hope

ותקווה

and this optimism

ואופטימיות

that together we can move forward.

שביחד נוכל להתקדם.

So what I hope is that,

אני מקווה

not only can the money keep flowing forth through Kiva --

שבנוסף להמשך הזרימה של הכסף באמצעות קיווה --

that's a very positive and meaningful thing --

דבר חיובי ומשמעותי לכשעצמו --

but I hope Kiva can blur those lines, like I said,

אבל אני מקווה שקיווה יוכל לטשטש את הקווים

between the traditional rich and poor categories

בין הקטגוריות המסורתיות של עשירים ועניים

that we're taught to see in the world,

שלימדו אותנו לראות בעולם,

this false dichotomy of us and them, have and have not.

החלוקה השגויה בין אנחנו והם, בין אלו שיש להם ואלו שלא.

I hope that Kiva can blur those lines.

אני מקווה שקיווה יוכל לטשטש את הקווים האלה.

Because as that happens,

מכיוון שלאחר מכן

I think we can feel free to interact

נוכל, לדעתי, לתקשר

in a way that's more open, more just and more creative,

באופן פתוח יותר, נכון יותר ויצירתי יותר

to engage with each other and to help each other.

כשנרצה להיות מעורבים ולהגיש עזרה.

Imagine how you feel

דמיינו את התחושות שלכם

when you see somebody on street who is begging

כשאתם רואים מקבץ נדבות ברחוב

and you're about to approach them.

ואתם עומדים לגשת אליו.

Imagine how you feel;

דמיינו את התחושות שלכם.

and then imagine the difference when you might see somebody

ואז דמיינו את השוני בתחושותיכם

who has a story of entrepreneurship and hard work

כשאתם עומדים לפגוש אדם עם סיפור של יזמות ועבודה קשה

who wants to tell you about their business.

שרוצה לספר לכם על העסק שלו.

Maybe they're smiling, and they want to talk to you about what they've done.

אולי הוא מחייך אליכם ורוצה לספר לכם על עצמו.

Imagine if you're speaking with somebody

דמיינו שאתם משוחחים עם אדם

who's growing things and making them flourish,

שמגדל דברים וגורם להם לפרוח,

somebody who's using their talents

אדם שמנצל את כישרונותיו

to do something productive,

כדי לייצר,

somebody who's built their own business from scratch,

אדם שבנה את העסק שלו מאפס,

someone who is surrounded by abundance,

אדם שמוקף בשפע

not scarcity,

ולא במחסור,

who's in fact creating abundance,

אדם שלמעשה יוצר שפע,

somebody with full hands with something to offer,

אדם שידיו מלאות בדברים שביכולתו להציע

not empty hands

שידיו אינן ריקות,

asking for you to give them something.

והוא מבקש ממכם משהו.

Imagine if you could hear a story you didn't expect

דמיינו שאתם שומעים סיפור מפתיע

of somebody who wakes up every day

על אדם שקם כל בוקר

and works very, very hard to make their life better.

ועובד קשה מאוד כדי לשפר את חייו.

These stories can really change the way that we think about each other.

סיפורים אלה יכולים לשנות את דרך המחשבה שלנו.

And if we can catalyze

ואם נוכל לעודד הקמת

a supportive community to come around these individuals

קהילה תומכת שתגיע לאנשים האלה

and to participate in their story

ותשתתף בסיפורים שלהם

by lending a little bit of money,

באמצעות הלוואות קטנות,

I think that can change the way we believe in each other

נוכל לשנות את הדרך בה אנו מאמינים זה בזה

and each other's potential.

ובפוטנציאל איש של רעהו.

Now for me, Kiva is just the beginning.

עבורי, קיווה הוא רק ההתחלה.

And as I look forward to what is next,

וכשאני מצפה לשלבים הבאים,

it's been helpful to reflect on the things I've learned so far.

אני מהרהרת על הדברים שלמדתי עד עתה.

The first one is, as I mentioned, entrepreneurship was a new idea to me.

ראשית, כפי שהזכרתי - רעיון היזמות היה חדש עבורי.

Kiva borrowers, as I interviewed them and got to know them over the last few years,

הלווים של קיווה, אותם ראיינתי ולמדתי להכיר במשך השנים האחרונות,

have taught me what entrepreneurship is.

לימדו אותי יזמות מהי.

And I think, at its core, it's deciding that you want your life to be better.

בבסיסו של דבר, מדובר לדעתי, בהחלטה שברצונכם לשפר את חייכם.

You see an opportunity

אתם רואים הזדמנות,

and you decide what you're going to do to try to seize that.

ומחליטים מה לעשות כדי לנסות לנצל אותה.

In short, it's deciding that tomorrow can better than today

ובקצרה, זהו יישומה של ההחלטה

and going after that.

שהמחר יכול להיות טוב יותר מהיום.

Second thing that I've learned is that loans are a very interesting tool for connectivity.

שנית, למדתי שהלוואות הן כלי מאוד מעניין לחיבוריות.

So they're not a donation.

הן שונות מתרומות.

Yeah, maybe it doesn't sound that much different.

אולי הן נראות די דומות.

But in fact, when you give something to someone

אבל, למעשה, כשנותנים תרומה

and they say, "Thanks," and let you know how things go,

והמקבל אומר "תודה," ומעדכן אותך בהתפתחויות -

that's one thing.

זה דבר אחד.

When you lend them money, and they slowly pay you back over time,

אבל, שכשמלווים כסף, והמקבל מחזיר אותו לאט לאט במשך הזמן,

you have this excuse to have an ongoing dialogue.

יש תירוץ לדיאלוג מתמשך.

This continued attention -- this ongoing attention --

תשומת הלב המתמשכת הזו

is a really big deal

חשובה ביותר

to build different kinds of relationships among us.

לבניית סוגים שונים של מערכות יחסים בינינו.

And then third, from what I've heard from the entrepreneurs I've gotten to know,

ושלישית, לדברי היזמים שהכרתי,

when all else is equal,

אם כל שאר התנאים שווים,

given the option to have just money to do what you need to do,

בהנתן בחירה בין קבלת כסף

or money plus the support and encouragement

לקבלת כסף בתוספת תמיכה ועידוד

of a global community,

של קהילה גלובלית,

people choose the community plus the money.

הם יבחרו בקהילה בתוספת הכסף.

That's a much more meaningful combination, a more powerful combination.

זהו צירוף בעל משמעות גדולה יותר, צירוף בעל עוצמה רבה יותר.

So with that in mind, this particular incident

המחשבות והמאורעות האלה

has led to the things that I'm working on now.

הובילו לנושאים עליהם אני עובדת עכשיו.

I see entrepreneurs everywhere now, now that I'm tuned into this.

כעת, כשאני מכוונת לכך, אני רואה יזמים בכל מקום.

And one thing that I've seen

הבחנתי שכבר קיימות בכל העולם

is there are a lot of supportive communities that already exist in the world.

קהילות תומכות.

With social networks,

רשתות חברתיות

it's an amazing way, growing the number of people that we all have around us

מאפשרות גידול מדהים במספר האנשים

in our own supportive communities, rapidly.

השותפים לקהילות התמיכה שלנו.

And so, as I have been thinking about this,

ובזמן שחשבתי על כך

I've been wondering: how can we engage these supportive communities

תהיתי: איך נוכל לגייס את קהילות התמיכה האלה

to catalyze even more entrepreneurial ideas

כדי לעודד יותר רעיונות יזמות

and to catalyze all of us

וכדי לעודד את כולנו

to make tomorrow better than today?

להפוך את המחר לטוב יותר מהיום?

As I've researched what's going on in the United States,

כשחקרתי מה קורה בארה"ב,

a few interesting little insights have come up.

הגעתי לכמה תובנות קטנות אך מעניינות.

So one is that, of course, as we all might expect,

הראשונה היא כמובן, כפי שכולנו היינו מצפים -

many small businesses in the U.S. and all over the world

עסקים קטנים רבים בארה"ב ובכל רחבי העולם

still need money to grow and to do more of what they want to do

עדיין זקוקים לכסף בשביל לצמוח ולהתפתח,

or they might need money during a hard month.

או כדי לעבור חודש קשה.

But there's always a need for resources close by.

תמיד קיים צורך במשאבים קרובים.

Another thing is, it turns out,

גיליתי דבר נוסף -

those resources don't usually come from the places you might expect --

המשאבים האלה בד"כ לא מגיעים מהמקומות הצפויים --

banks, venture capitalists,

בנקים, השקעות הון סיכון

other organizations and support structures --

או ארגוני תמיכה --

they come from friends and family.

הם מגיעים מחברים ומשפחה.

Some statistics say 85 percent or more of funding for small businesses

85 אחוזים ומעלה של ההשקעות בעסקים קטנים

comes from friends and family.

מגיעים מחברים ומשפחה.

That's around 130 billion dollars a year --

סך של 130 מיליארד דולרים לשנה.

it's a lot.

סכום עצום.

And third, so as people are doing this friends and family fundraising process,

דבר שלישי, כשאנשים מבצעים את תהליך גיוס הכספים מחבריהם וממשפחתם,

it's very awkward, people don't know exactly what to ask for,

הם לא יודעים בדיוק מה לבקש,

how to ask, what to promise in return,

איך לבקש ומה להבטיח בתמורה,

even though they have the best of intentions

למרות שכוונותיהם טובות

and want to thank those people that are supporting them.

והם אסירי תודה לתומכים בהם.

So to harness the power of these supportive communities in a new way

ניתן לרתום את הכוח של קהילות התמיכה בדרך חדשה

and to allow entrepreneurs to decide for themselves

ולאפשר ליזמים להחליט בעצמם

exactly what that financial exchange should look like,

כיצד בדיוק יראו החילופין הכספיים,

exactly what fits them and the people around them,

ומה בדיוק מתאים להם ולאנשים סביבם.

this week actually,

למעשה, השבוע מתקיימת

we're quietly doing a launch of Profounder,

השקה שקטה של Profounder -

which is a crowd funding platform for small businesses to raise what they need

פלטפורמה למימון עסקים קטנים

through investments from their friends and family.

באמצעות השקעות של חברים ומשפחה.

And it's investments, not donations, not loans,

ומדובר בהשקעות. לא בתרומות או בהלוואות

but investments that have a dynamic return.

אלא בהשקעות עם החזרים דינאמיים.

So the mapping of participating in the story,

מיפוי השותפות בסיפור הזה

it actually flows with the up and down.

זורם בגלים שעולים ויורדים.

So in short, it's a do-it-yourself tool

זהו כלי של עשה זאת בעצמך

for small businesses to raise these funds.

שמשמש עסקים קטנים לגיוס כספים.

And what you can do is go onto the site, create a profile,

הם נכנסים לאתר, יוצרים פרופיל,

create investment terms in a really easy way.

יוצרים תנאי השקעה בדרך קלה ביותר.

We make it really, really simple for me

זה באמת פשוט מאוד עבורי

as well as anyone else who wants to use the site.

ועבור כל אדם אחר שיעשה שימוש באתר.

And we allow entrepreneurs to share a percentage of their revenues.

אנחנו מאפשרים ליזמים לחלק אחוז מההכנסות שלהם.

They can raise up to a million dollars

הם יכולים לגייס עד מיליון דולרים

from an unlimited number of unaccredited, unsophisticated investors --

ממספר בלתי מוגבל של משקיעים בלתי מוסמכים, בלתי מתוחכמים --

everyday people, heaven forbid --

אנשים פשוטים, לא עלינו --

and they can share those returns over time --

והם מחלקים את התמורות במשך הזמן

again, whatever terms they set.

בתנאים שהם הציבו.

As investors choose to become involved

כשמשקיעים בוחרים להיות מעורבים

based on those terms,

בהתבסס על התנאים האלה,

they can either take their rewards back as cash,

הם יכולים לקבל את ההחזרים במזומן,

or they can decide in advance

או להחליט מראש

to give those returns away to a non-profit.

להעביר את ההחזרים לארגון שלא למטרות רווח.

So they can be a cash, or a cause, investor.

וכך הם יכולים להשקיע בכסף או במטרה.

It's my hope that this kind of tool can show anybody who has an idea

אני מקווה שהכלי הזה יסלול בפני כל מי שיש לו רעיון

a path to go do what they want to do in the world

את הדרך להגשים את הרעיון

and to gather the people around them that they already have,

ולאסוף את האנשים שכבר נמצאים סביבו,

the people that know them best

האנשים המקורבים אליו ביותר

and that love them and want to support them,

שאוהבים אותו ורוצים לתמוך בו,

to gather them to make this happen.

כדי להגשים את הרעיון.

So that's what I'm working on now.

בכך אני עוסקת כעת.

And to close, I just want to say, look these are tools.

ולסיום, ברצוני לומר שאלו רק כלים.

Right now, Profounder's right at the very beginning,

Profounder נמצא כרגע בתחילת דרכו

and it's very palpable; it's very clear to me, that it's just a vessel, it's just a tool.

ומאוד ברור לי שזהו רק כלי.

What we need are for people to care, to actually go use it,

אנו זקוקים לאנשים עם אכפתיות שיעשו בו שימוש,

just like they've cared enough to use Kiva

כמו שאנשים אכפתיים עשו שימוש בקיווה

to make those connections.

ויצרו דרכו קשרים.

But the good news is I don't think I need to stand here and convince you to care --

החדשות הטובות הן שאני לא חושבת שצריך לשכנע אתכם להיות אכפתיים.

I'm not even going to try.

אני גם לא עומדת לנסות.

I don't think, even though we often hear,

למרות שלעיתים קרובות אנחנו שומעים

you know, hear the ethical and moral reasons,

סיבות אתניות ומוסריות,

the religious reasons,

סיבות דתיות

"Here's why caring and giving will make you happier."

"אלו הסיבות לכך שאכפתיות ועזרה לזולת יגרמו לכם אושר."

I don't think we need to be convinced of that. I think we know;

אני לא חושבת שצריך לשכנע אותנו בכך. אנחנו יודעים.

in fact, I think we know so much,

למעשה, אנחנו יודעים כל כך הרבה,

and it's such a reality

וזוהי המציאות,

that we care so deeply,

כל כך אכפת לנו

that in fact, what usually stops us

שלמעשה, מה שעוצר בעדנו

is that we're afraid to try and to mess up,

הוא הפחד לנסות ולהכשל.

because we care so very much about helping each other

מכיוון שאנחנו כל כך רוצים לעזור לזולת

and being meaningful in each other's lives.

ולהיות משמעותיים עבור אנשים אחרים.

So what I think I can do today,

היום אני יכולה,

that best thing I can give you --

הדבר הטוב ביותר שביכולתי לתת לכם --

I've given you my story, which is the best I can do.

נתתי לכם את הסיפור שלי. זהו הטוב ביותר שביכולתי לעשות.

And I think I can remind us that we do care.

אני יכולה להזכיר לנו שאכפת לנו.

I think we all already know that.

ואני חושבת שכולנו כבר יודעים זאת.

And I think we know that love is resilient enough

ואני חושבת שכולנו יודעים שהאהבה גמישה מספיק

for us to get out there and try.

כדי לאפשר לנו לצאת ולנסות.

Just a sec.

רק שניה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Thanks.

תודה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Thanks.

תודה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

For me, the best way to be inspired to try

הדרך הטובה ביותר עבורי לקבל השראה לנסות

is to stop and to listen

היא לעצור ולהקשיב

to someone else's story.

לסיפור של אדם אחר.

And I'm grateful that I've gotten to do that here at TED.

אני מודה ל-TED על האפשרות לעשות זאת כאן.

And I'm grateful that whenever I do that,

אני מודה שבכל פעם שאני עושה זאת

guaranteed, I am inspired --

אני מקבלת השראה,

I am inspired by the person I am listening to.

אני מקבלת השראה מהאדם לו אני מקשיבה.

And I believe more and more every time I listen

וככל שאני מקשיבה, אני מאמינה יותר ויותר

in that that person's potential to do great things in the world

בפוטנציאל של האדם הזה לעשות דברים נפלאים בעולם

and in my own potential to maybe help.

ובפוטנציאל שלי לסייע לו.

And that --

וזה --

forget the tools, forget the moving around of resources --

תשכחו את הכלים, תשכחו את הנעת המשאבים --

that stuff's easy.

זה החלק הקל.

Believing in each other,

לתת אמון זה בזה,

really being sure when push comes to shove

להיות בטוחים שבהגיע רגע המבחן

that each one of us can do amazing things in the world,

כל אחד מאיתנו יכול לעשות דברים מדהימים בעולם.

that is what can make our stories into love stories

דבר זה יהפוך את הסיפורים שלנו לסיפורים של אהבה

and our collective story

ואת הסיפור המשותף שלנו

into one that continually perpetuates hope

לסיפור שמפיח תקווה

and good things for all of us.

ודברים טובים עבור כולנו.

So that, this belief in each other,

וכך, האמונה שלנו בזולת,

knowing that without a doubt

האמונה המוחלטת,

and practicing that every day in whatever you do,

והיישום היומיומי בכל מעשיכם

that's what I believe will change the world and make tomorrow better than today.

ישנו, לדעתי, את העולם ויהפכו את העתיד לטוב יותר מהיום.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]