Ramona Pierson: An unexpected place of healing

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

אני עומדת בעצם לספר לכם משהו

I'm actually going to share something with you

שלא דיברתי עליו כבר יותר מ-10 שנים.

I haven't talked about probably in more than 10 years.

אז תהיו בבקשה סבלניים

So bear with me as I take you through this journey.

כשאוביל אתכם לאורך המסע הזה.

When I was 22 years old,

כשהייתי בת 22,

I came home from work, put a leash on my dog

חזרתי הביתה מהעבודה, קשרתי לכלבה שלי את הרצועה,

and went for my usual run.

ויצאתי לריצה היומית שלי.

I had no idea that at that moment,

לא היה לי מושג שבאותו הרגע

my life was going to change forever.

חיי עומדים להשתנות לגמרי.

While I was preparing my dog for the run,

בזמן שהכנתי את כלבתי לריצה,

גבר אחד סיים לשתות באיזה בר,

a man was finishing drinking at a bar,

picked up his car keys, got into a car

לקח את המפתחות שלו, נכנס למכונית

ויצא דרומה,

and headed south,

or wherever he was.

או לאן שזה לא היה.

אני חציתי בריצה את הרחוב,

I was running across the street,

והדבר היחיד שאני זוכרת הוא,

and the only thing that I actually remember

שהרגשתי כאילו שמתפוצץ לי רימון בראש.

is feeling like a grenade went off in my head.

וגם את ידי המונחות על הקרקע,

And I remember putting my hands on the ground

ושהרגשתי איך דם חיי

and feeling my life's blood

מתרוקן מתוך צווארי

emptying out of my neck and my mouth.

ומתוך פי.

מה שקרה הוא,

What had happened is, he ran a red light

שהאיש עבר באור אדום ופגע בי ובכלבה שלי.

and hit me and my dog.

She ended up underneath the car.

היא נדרסה ע"י הרכב.

אני הועפתי קדימה,

I flew out in front of the car,

and then he ran over my legs.

ואז הוא דרס את הרגליים שלי.

My left leg got caught up in the wheel well --

רגלי השמאלית נתפסה בכנף הגלגל

והסתחררה סביבו.

spun it around.

פגוש המכונית פגע בגרוני,

The bumper of the car hit my throat,

slicing it open.

ופתח אותו.

I ended up with blunt chest trauma.

חטפתי חבלה קהה בחזה.

Your aorta comes up behind your heart, it's your major artery --

אב העורקים עולה מאחורי הלב.

זהו העורק הגדול ביותר, והוא נחתך,

and it was severed, so my blood was gurgling out of my mouth.

כך שדמי יצא בגרגורים מתוך פי,

והיה מלא קצף,

It foamed, and ... horrible things were happening to me.

קרו לי דברים איומים.

לא היה לי מושג מה קורה,

I had no idea what was going on,

אבל אנשים זרים נחלצו לעזרה,

but strangers intervened,

דאגו שהלב שלי ימשיך לזוז ולדפוק.

kept my heart moving, beating.

I say "moving," because it was quivering,

אני אומרת "לזוז" מפני שהוא פירפר

והם ניסו להכניס אותו לקצב.

and they were trying to put a beat back into it.

מישהו נהג בחוכמה ותקע עט "ביק" בצוואר שלי

Somebody was smart and put a Bic pen in my neck

כדי לפתוח נתיב אוויר, כדי שאוכל לנשום.

to open up my airway, so I could get some air in there.

הריאה שלי קרסה,

And my lung collapsed,

so somebody cut me open and put a pen in there as well,

אז מישהו חתך ופתח אותי, ותקע גם שם סיכה

to stop that catastrophic event from happening.

כדי למנוע מהאסון הזה להתרחש.

Somehow I ended up at the hospital.

איכשהו הגעתי לבית-חולים.

עטפו אותי בקרח

I was wrapped in ice,

and then eventually put into a drug-induced coma.

ולבסוף הכניסו אותי לתרדמת בהשפעת תרופות.

אחרי 18 חודשים התעוררתי.

Eighteen months later, I woke up.

I was blind, I couldn't speak

הייתי עיוורת, לא יכולתי לדבר,

and I couldn't walk.

ולא יכולתי ללכת.

I was 64 pounds.

שקלתי 29 קילו.

The hospital really has no idea what to do with people like that.

לבית החולים אין באמת מושג

מה עושים עם אנשים במצב כזה.

And in fact, they started to call me a "gomer."

ולמעשה הם התחילו לכנות אותי "גוויה".

That's another story we won't even get into.

אבל זה סיפור אחר ולא ניכנס אליו.

I had so many surgeries to put my neck back together,

עברתי ניתוחים כה רבים כדי לאחות את הצוואר שלי,

ובכמה פעמים גם כדי לתקן את הלב שלי.

to repair my heart a few times.

Some things worked, some things didn't.

היו דברים שפעלו, היו שלא.

הכניסו לי המון טיטניום,

I had lots of titanium put in me;

עצמות שנלקחו מגופות,

cadaver bones,

to try to get my feet moving the right way.

כדי לנסות לגרום לרגלי לזוז נכון.

And I ended up with a plastic nose,

וגם קיבלתי אף מפלסטיק, שיניים מחרסינה

porcelain teeth and all kinds of other things.

ועוד כל מיני דברים כאלה.

But eventually, I started to look human again.

אך לבסוף התחלתי שוב להיראות אנושית.

But ...

קשה לפעמים לדבר על הדברים האלה,

It's hard sometimes to talk about these things,

אז תהיו בבקשה סבלניים.

so bear with me.

I had more than 50 surgeries.

עברתי יותר מ-50 ניתוחים,

But who's counting?

אבל מי סופר?

(Laughter)

ובסופו של דבר בית החולים החליט

So eventually, the hospital decided it was time for me to go.

שהגיע הזמן שאסתלק משם.

They needed to open up space for somebody else

הם היו זקוקים למקום שלי

עבור מישהו שלדעתם יש לו סיכוי להבריא

that they thought could come back

from whatever they were going through.

מהבעיה שלו, תהיה אשר תהיה.

Everybody lost faith in me being able to recover.

כולם איבדו תקווה שאי-פעם אחלים,

ובעצם הם ציירו חץ על איזו מפה,

So they basically put a map up on the wall, threw a dart,

והחץ הצביע על בית-אבות אחד, כאן בקולורדו.

and it landed at a senior home, here in Colorado.

And I know all of you are scratching your head:

כולכם ודאי מגרדים את הראש:

"בית-אבות? מה יש לך לחפש שם?"

"A senior citizens' home?

What in the world are you going to do there?"

אך אם תחשבו

But if you think about all of the skills and talent

על כל הכישורים והכשרונות כאן באולם הזה,

that are in this room right now,

זה גם מה שיש בבית-אבות.

that's what a senior home has.

היו כל מיני כישורים וכשרונות

So there were all these skills and talents

לזקנים האלה.

that these seniors had.

The one advantage they had over most of you

והיתרון היחיד שהיה להם על מרביתכם,

הוא חוכמה,

is wisdom,

because they had a long life.

כי היו להם חיים ארוכים.

And I needed that wisdom at that moment in my life.

והחוכמה הזו היתה בדיוק מה שהיה נחוץ לי אז.

אבל תארו לעצמכם מה זה היה עבורם,

But imagine what it was like for them

כשהופעתי אצלם.

when I showed up at their doorstep.

באותה עת כבר הוספתי 2 קילו,

At that point, I had gained four pounds, so I was 68 pounds.

ושקלתי 31 קילו.

הייתי קירחת.

I was bald.

לבשתי סמרטוטים של בית-חולים,

I was wearing hospital scrubs.

מישהו תרם לי נעלי טניס,

And somebody donated tennis shoes for me.

And I had a white cane in one hand

ביד אחת החזקתי מקל הליכה לבן

וביד השניה - מזוודה מלאה מסמכים רפואיים.

and a suitcase full of medical records in another hand.

אז הקשישים הבינו

So the senior citizens realized

that they needed to have an emergency meeting.

שהם צריכים לכנס פגישת חירום.

(Laughter)

[צחוק]

So they pulled back and they were looking at each other,

הם התאספו והביטו זה בזה,

and they were going, "OK, what skills do we have in this room?

ואמרו, "אילו כישורים יש לנו כאן בחדר?

This kid needs a lot of work."

יש הרבה עבודה לעשות על הילדה הזאת."

So they eventually started matching their talents and skills

ובסופו של דבר התחילו

להתאים את כשרונותיהם וכישוריהם

לכל הצרכים שלי.

to all of my needs.

ואחד הדברים הראשונים שהיה עליהם לעשות

But one of the first things they needed to do

היה להעריך מה נחוץ לי מיד.

was assess what I needed right away.

וזה היה למצוא דרך שבה אוכל

I needed to figure out how to eat like a normal human being,

לאכול כמו בן אדם נורמלי,

since I'd been eating through a tube in my chest

כי עד אז אכלתי דרך צינורית בחזה שלי

ודרך הורידים.

and through my veins.

So I had to go through trying to eat again.

אז הייתי צריכה לנסות שוב לאכול,

And they went through that process.

והם עזרו לי בתהליך הזה.

הבעיה הבאה שהם ניסו לפתור:

And then they had to figure out:

"Well, she needs furniture.

"היא זקוקה לריהוט.

She is sleeping in the corner of this apartment."

היא ישנה בפינה של הדירה הזאת."

So they went to their storage lockers

אז הם הלכו למחסנים שלהם

and all gathered their extra furniture --

ואספו את הרהיטים המיותרים שלהם --

gave me pots and pans, blankets --

נתנו לי סירים, מחבתות, שמיכות,

הכל.

everything.

And then the next thing that I needed

והדבר הבא שהיה נחוץ לי

היה "מהפך".

was a makeover.

(Laughter)

אז הסמרטוטים הירוקים עפו לפח

So out went the green scrubs,

ובמקומם באו בדים סינטטיים והדפסים פרחוניים.

and in came the polyester and floral prints.

[צחוק]

(Laughter)

We're not going to talk about the hairstyles

לא נדבר על עיצוב השיער שהם ניסו לכפות עלי

they tried to force on me once my hair grew back.

כשהשיער שלי צמח שוב,

אבל לא הסכמתי לצבוע את השיער בכחול.

But I did say no to the blue hair.

[צחוק]

(Laughter)

So eventually, what went on is,

בסופו של דבר מה שקרה הוא,

שהם החליטו שאני צריכה ללמוד לדבר.

they decided that, well, I need to learn to speak.

אי-אפשר להיות אדם עצמאי

You can't be an independent person

אם אי-אפשר לדבר ולראות.

if you're not able to speak and you can't see.

So they figured not being able to see is one thing,

והם החליטו שאולי אני לא מסוגלת לראות,

but they need to get me to talk.

אבל אני צריכה להתחיל לדבר.

So while Sally, the office manager,

וכשסאלי, המנהלת,

was teaching me to speak in the day --

לימדה אותי במשך היום לדבר--

it's hard, because when you're a kid, you take things for granted.

זה קשה, כי בתור ילדים

הכל מובן מאליו:

You learn things unconsciously.

לומדים דברים בצורה לא-מודעת.

But for me, I was an adult and it was embarrassing,

אבל כבוגרת, זה היה לי מביך,

הייתי צריכה ליצור קואורדינציה

and I had to learn how to coordinate my new throat with my tongue

בין הגרון החדש שלי ובין לשוני

and my new teeth and my lips,

ובין שיני ובין שפתי,

and capture the air and get the word out.

וללכוד את האוויר ולהניח למילה לצאת.

So, I acted like a two-year-old,

התנהגתי כמו ילדה בת שנתיים

and refused to work.

וסירבתי לעבוד.

אבל הגברים חשבו על רעיון טוב יותר:

But the men had a better idea.

They were going to make it fun for me.

הם יהפכו את זה לכיף עבורי.

אז בלילות הם לימדו אותי "שבץ-נא קללות".

So they were teaching me cuss-word Scrabble at night.

[צחוק]

(Laughter)

ובחשאי,

And then, secretly, how to swear like a sailor.

הם לימדו אותי לקלל כמו מלח.

(Laughter)

אשאיר לכם לדמיין

I'm going to just leave it to your imagination

as to what my first words were --

מה היו המלים הראשונות שלי

(Laughter)

when Sally finally got my confidence built.

כשסאלי הצליחה סוף-סוף לבנות אצלי בטחון עצמי.

(Laughter)

[צחוק]

So I moved on from there.

המשכתי הלאה,

And a former teacher who happened to have Alzheimer's

ומורה-לשעבר אחד, שהיה לו במקרה אלצהיימר,

took on the task of teaching me to write.

לקח על עצמו ללמד אותי לכתוב.

The redundancy was actually good for me.

הוא חזר על עצמו הרבה, וזה בעצם עזר לי.

So, we'll just keep moving on.

אבל נמשיך הלאה.

(Laughter)

[צחוק]

אחת מנקודות המפנה מבחינתי

One of the pivotal times for me

was actually learning to cross the street again

היתה ללמוד שוב איך לחצות רחוב

as a blind person.

כאדם עיוור.

עיצמו את עיניכם,

So close your eyes.

Now imagine you have to cross a street.

וכעת תארו לעצמכם שעליכם לחצות רחוב.

אינכם יודעים באיזה מרחק הרחוב,

You don't know how far that street is,

אינכם יודעים אם אתם הולכים ישר,

and you don't know if you're going straight.

And you hear cars whizzing back and forth,

אתם שומעים מכוניות טסות מסביב,

ואתם עברתם תאונה איומה

and you had a horrible accident

that landed you in this situation.

שהביאה אתכם למצב הזה.

So there were two obstacles I had to get through.

היה עלי להתגבר על שני מכשולים.

One was post-traumatic stress disorder.

האחד היה הפרעת דחק פוסט-טראומטית,

ובכל פעם שהתקרבתי לשפת המדרכה

Every time I approached the corner or the curb,

I would panic.

הייתי נכנסת לפניקה.

And the second one

והשני היה

was actually trying to figure out how to cross that street.

לנסות למצוא דרך לחצות את הרחוב.

So one of the seniors just came up to me,

אז אחת הזקנות פשוט ניגשה אלי,

and she pushed me up to the corner and said,

דחפה אותי אל שפת המדרכה ואמרה,

"כשתחליטי שהגיע הזמן לחצות, פשוט תושיטי את המקל.

"When you think it's time to go, just stick the cane out there.

אם הוא חוטף מכה, אל תחצי את הרחוב."

If it's hit, don't cross the street."

(Laughter)

[צחוק]

הגיוני לגמרי.

Made perfect sense.

(Laughter)

אבל אחרי שהמקל השלישי

But by the third cane that went whizzing across the road --

עף לי מהיד,

(Laughter)

הם הגיעו למסקנה שעליהם לשתף משאבים,

they realized that they needed to put their resources together,

והם אספו כסף

and they raised funds

so that I could go to the Braille Institute

כדי שאוכל ללכת למכון "ברייל"

and actually gain the skills to be a blind person,

ולרכוש את הכישורים

ללמוד איך לחיות כאדם עיוור,

וגם לקנות לי כלב נחייה

and also to go get a guide dog,

ששינה את חיי.

who transformed my life.

יכולתי לחזור למכללה

And I was able to return to college

הודות לזקנים שהשקיעו בי,

because of the senior citizens who invested in me,

and also the guide dog and skill set I had gained.

והודות לכלב הנחייה ולכישורים שרכשתי.

Ten years later, I gained my sight back.

אחרי 10 שנים שבתי לראות -

לא באורח-פלא.

Not magically --

ניתנה לי בחירה בין שלושה ניתוחים,

I opted in for three surgeries,

אחד מהם ניסיוני,

and one of them was experimental.

שהיה בעצם ניתוח רובוטי.

It was actually robotic surgery

that removed a hematoma from behind my eye.

הם סילקו שטף דם מאחורי העין שלי.

השינוי הכי גדול מבחינתי היה,

The biggest change for me was that the world moved forward,

שהעולם התקדם בינתיים,

שהיו חידושים

that there were innovations and all kinds of new things --

וכל מיני דברים--

טלפונים ומחשבים ניידים,

cellphones, laptops,

וכל מיני דברים שלא ידעתי עליהם.

all these things that I had never seen before.

And as a blind person,

ואצל אדם עיוור,

your visual memory fades,

הזכרון החזותי מתפוגג

ובמקומו מתפתחת התחושה של הדברים,

and is replaced with how you feel about things

ואיך הם נשמעים

and how things sound

ומה הריח שלהם.

and how things smell.

So one day, I was in my room

יום אחד הייתי בחדר שלי

וראיתי משהו בחדר שלי,

and I saw this thing sitting in my room.

וחשבתי שזו מפלצת.

I thought it was a monster,

so I was walking around it.

התהלכתי מסביבו,

And I go, "I'm just going to touch it."

והחלטתי, "אני רק אגע בזה."

And I touched it and I went,

ונגעתי בזה ואמרתי,

"Oh my God, it's a laundry basket."

"אוי ואבוי, זה סל כביסה."

[צחוק]

(Laughter)

כך שהכל שונה

Everything is different when you're a sighted person,

כשיכולים לראות

כי היכולת הזאת מובנת מאליה.

because you take that for granted.

אך אצל עיוורים,

But when you're blind, you have the tactile memory for things.

זוכרים את הדברים לפי המגע.

השינוי הכי גדול עבורי היה להביט בכפות ידי

The biggest change for me was looking down at my hands

and seeing that I'd lost 10 years of my life.

ולראות שאיבדתי 10 שנים מחיי.

I thought that time had stood still for some reason

משום-מה חשבתי שהזמן עמד מלכת

and moved on for family and friends.

והמשיך להתקדם רק עבור בני-משפחה וחברים.

But when I looked down,

אבל כשהבטתי למטה

I realized that time marched on for me, too,

הבנתי שהזמן התקדם גם מבחינתי

and that I needed to get caught up.

ושאני צריכה להתעדכן,

So I got going on it.

אז התחלתי לעבוד על זה.

לא היו לנו מלים כמו "מיקור-המון" ו"שיתוף-פעולה קיצוני"

We didn't have words like "crowdsourcing" and "radical collaboration"

כשעברתי את התאונה.

when I had my accident.

אבל זה בעצם היה הרעיון--

But the concept held true --

people working with people to rebuild me;

אנשים עבדו עם אנשים כדי לבנות אותי מחדש;

people working with people to reeducate me.

אנשים עבדו עם אנשים כדי לחנך אותי מחדש.

לא הייתי עומדת כאן היום

I wouldn't be standing here today

אילולא אותו שיתוף-פעולה קיצוני.

if it wasn't for extreme radical collaboration.

Thank you so much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]