Daniele Quercia: Happy maps

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Shir Ben Asher Kestin

I have a confession to make.

יש לי ווידוי.

As a scientist and engineer, I've focused on efficiency for many years.

כמדען ומהנדס, התמקדתי ביעילות הרבה שנים.

But efficiency can be a cult,

אבל יעילות יכולה להיות כת.

and today I'd like to tell you about a journey

והיום הייתי רוצה לספר לכם על מסע

that moved me out of the cult and back to a far richer reality.

שלקח אותי מחוץ לכת וחזרה למציאות עשירה בהרבה.

A few years ago, after finishing my Ph.D. in London, I moved to Boston.

לפני כמה שנים, אחרי שסיימתי את הדוקטורט שלי בלונדון, עברתי לבוסטון.

I lived in Boston and worked in Cambridge.

חייתי בבוסטון ועבדתי בקיימבריג'.

I bought a racing bicycle that summer,

קניתי אופני מרוץ באותו קיץ,

and I bicycled every day to work.

ורכבתי כל יום לעבודה.

To find my way, I used my phone.

כדי למצוא את הדרך, השתמשתי בטלפון שלי.

It sent me over Mass. Ave., Massachusetts Avenue,

הוא לקח אותי דרך שדרות מס, שדרות מסצ'וסטס,

the shortest route from Boston to Cambridge.

המסלול הקצר ביותר מבוסטון לקיימבריג'.

But after a month

אבל אחרי חודש

that I was cycling every day on the car-packed Mass. Ave.,

שרכבתי כל יום בשדרות מס העמוסות מכוניות,

I took a different route one day.

רכבתי במסלול שונה יום אחד.

I'm not entirely sure why I took a different route that day, a detour.

אני לא לגמרי בטוח למה רכבתי במסלול שונה באותו יום, מעקף.

I just remember a feeling of surprise;

אני פשוט זוכר תחושת הפתעה;

surprise at finding a street with no cars,

הפתעה של למצוא רחוב ללא מכוניות,

as opposed to the nearby Mass. Ave. full of cars;

בניגוד לשדרות מאס שמלאות מכוניות;

surprise at finding a street draped by leaves and surrounded by trees.

ההפתעה של למצוא רחוב מכוסה בעלים ומוקף עצים.

But after the feeling of surprise, I felt shame.

אבל אחרי ההרגשה של הפתעה, הרגשתי בושה.

How could I have been so blind?

איך הייתי יכול להיות כל כך עיוור?

For an entire month,

במשך חודש שלם,

I was so trapped in my mobile app

הייתי כה לכוד באפליקציית מובייל

that a journey to work became one thing only:

עד שנסיעה לעבודה הפכה לדבר אחד בלבד:

the shortest path.

הדרך הקצרה ביותר.

In this single journey, there was no thought

במסע הבודד הזה, לא היתה מחשבה

of enjoying the road,

על הנאה מהדרך,

no pleasure in connecting with nature,

ללא הנאה בחיבור לטבע,

no possibility of looking people in the eyes.

ללא אפשרות להביט בעינים של אנשים.

And why?

ולמה?

Because I was saving a minute out of my commute.

מפני שחסכתי דקה בנסיעה שלי.

Now let me ask you: Am I alone here?

עכשיו תנו לי לשאול אתכם: אני לבד פה?

How many of you have never used a mapping app for finding directions?

כמה מכם מעולם לא השתמשו באפליקציית מיפוי כדי למצוא כיוון?

Most of you, if not all, have.

רובכם, אם לא כולכם, השתמשתם.

And don't get me wrong -- mapping apps are the greatest game-changer

ואל תטעו -- אפליקציות מיפוי הם משני המשחק הכי טובים

for encouraging people to explore the city.

לעידוד אנשים לחקור את העיר.

You take your phone out and you know immediately where to go.

אתם מוצאים את הטלפון ואתם יודעים מייד לאן ללכת.

However, the app also assumes

עם זאת, האפליקציה גם מניחה

there are only a handful of directions to the destination.

שיש רק מבחר מצומצם של דרכים ליעד.

It has the power to make those handful of directions

יש לה את הכוח להפוך את מספר הדרכים האלה

the definitive direction to that destination.

לדרך האולטימטיבית ליעד ההוא.

After that experience, I changed.

אחרי החוויה הזו, השתנתי.

I changed my research from traditional data-mining

שיניתי את המחקר שלי מכריית מידע מסורתית

to understanding how people experience the city.

להבנה של איך אנשים חווים את העיר.

I used computer science tools

השתמשתי בכלי מחשוב מדעיים

to replicate social science experiments at scale, at web scale.

כדי לשכפל את ניסויי מדעי החברה בקנה מידה, בקנה מידה של האינטרנט.

I became captivated by the beauty and genius

נהייתי מוקסם על ידי היופי והגאוניות

of traditional social science experiments

של ניסויי מדעי חברה מסורתיים

done by Jane Jacobs, Stanley Milgram, Kevin Lynch.

שנעשו על ידי ג'יין ג'יקובס, סטנלי מילגרם, קווין לינץ'.

The result of that research has been the creation of new maps,

התוצאה של המחקר הזה היתה יצירה של מפות חדשות,

maps where you don't only find the shortest path, the blue one,

מפות בהן אתם לא רק מוצאים את הדרך הקצרה ביותר, הכחולה,

but also the most enjoyable path,

אלא גם את המהנה ביותר,

the red one.

האדומה.

How was that possible?

איך זה אפשרי?

Einstein once said,

איינשטיין פעם אמר,

"Logic will get you from A to B.

"ההגיון יביא אתכם מ-א' ל-ב'.

Imagination will take you everywhere."

הדמיון יקח אתכם לכל מקום."

So with a bit of imagination,

אז עם מעט דמיון,

we needed to understand

היינו צריכים להבין

which parts of the city people find beautiful.

איזה חלקים של העיר אנשים חושבים שהם יפים.

At the University of Cambridge, with colleagues,

באוניברסיטת קיימבריג', עם עמיתים,

we thought about this simple experiment.

חשבנו על ניסוי פשוט.

If I were to show you these two urban scenes,

אם הייתי מראה לכם את שתי הסצנות העירוניות האלו,

and I were to ask you which one is more beautiful,

והייתי שואל אתכם איזו יותר יפה,

which one would you say?

איזה אתם הייתם אומרים?

Don't be shy.

אל תהיו ביישנים.

Who says A? Who says B?

מי אומר A, מי אומר B?

Brilliant.

מעולה.

Based on that idea,

בהתבסס על הרעיון הזה,

we built a crowdsourcing platform,

בנינו פלטפורמת מיקור קהל,

a web game.

משחק אינטרנטי.

Players are shown pairs of urban scenes,

מראים לשחקנים זוגות של סצנות אורבניות,

and they're asked to choose which one is more beautiful, quiet and happy.

והם מתבקשים לבחור איזו יותר יפה, שקטה ושמחה.

Based on thousands of user votes,

בהתבסס על אלפי הצבעות של משתמשים,

then we are able to see where consensus emerges.

אנחנו מסוגלים לראות איפה נמצא הקונסנזוס.

We are able to see which are the urban scenes

אנחנו מסוגלים לראות אילו סצנות אורבניות

that make people happy.

עושות אנשים שמחים.

After that work, I joined Yahoo Labs,

אחרי העבודה הזו, הצטרפתי למעבדות יאהו,

and I teamed up with Luca and Rossano,

וחברתי ללוקה ורוסנו,

and together, we aggregated those winning locations in London

ויחד, קיבצנו את המיקומים הזוכים האלו בלונדון

to build a new map of the city,

כדי לבנות מפה חדשה של העיר,

a cartography weighted for human emotions.

קרטוגרפיה שמשקללת רגשות אנושיים.

On this cartography, you're not only able to see and connect

בקרטוגרפיה הזו, אתם לא רק מסוגלים לראות ולחבר

from point A to point B the shortest segments,

מנקודה A ל B במקטעים הקצרים ביותר,

but you're also able to see the happy segment,

אלא אתם מסוגלים לראות את המקטעים השמחים,

the beautiful path, the quiet path.

המסלול היפה, המסלול השקט.

In tests, participants found the happy, the beautiful, the quiet path

במבחנים, משתתפים מצאו את המסלולים השמחים, היפים והשקטים

far more enjoyable than the shortest one,

הרבה יותר מהנים מהקצרים,

and that just by adding a few minutes to travel time.

וזה פשוט על ידי להוסיף כמה דקות לזמן הנסיעה.

Participants also love to attach memories to places.

משתתפים גם אוהבים לחבר זכרונות למקומות.

Shared memories -- that's where the old BBC building was;

זכרונות משותפים -- זה היה בניין ה BBC הישן;

and personal memories -- that's where I gave my first kiss.

וזכרונות אישיים -- שם התנשקתי לראשונה.

They also recalled how some paths smelled and sounded.

הם גם נזכרו באיך כמה מסלולים הריחו ונשמעו.

So what if we had a mapping tool

אז מה אם היה לנו כלי מיפוי

that would return the most enjoyable routes

שיחזיר את המסלולים המהנים ביותר

based not only on aesthetics

בהתבסס לא רק על האסתטיקה

but also based on smell, sound, and memories?

אלא גם על הריח, הצלילים והזכרונות?

That's where our research is going right now.

לשם המחקר שלנו הולך עכשיו.

More generally, my research,

באופן כללי יותר, המחקר שלי,

what it tries to do is avoid the danger of the single path,

מה שהוא מנסה לעשות זה להמנע מהסכנה של מסלול יחיד,

to avoid robbing people of fully experiencing the city in which they live.

כדי להמנע מלשלול מאנשים לחוות באופן מלא את העיר בה הם חיים.

Walk the path through the park, not through the car park,

לכו בשביל דרך הפארק, לא דרך החניה,

and you have an entirely different path.

ויש לכם שביל שונה לחלוטין.

Walk the path full of people you love

לכו בדרך מלאה אנשים שאתם אוהבים

and not full of cars,

ולא מלאה מכוניות,

and you have an entirely different path.

ויש לכם דרך שונה לחלוטין.

It's that simple.

זה כל כך פשוט.

I would like to end with this thought:

הייתי רוצה לסיים עם המחשבה הזו:

do you remember "The Truman Show?"

אתם זוכרים את "המופע של טרומן?"

It's a media satire in which a real person

זו סאטירה על המדיה בה אדם אמיתי

doesn't know he's living in a fabricated world.

לא יודע שהוא חי בעולם מומצא.

Perhaps we live in a world fabricated for efficiency.

אולי אנחנו חיים בעולם מומצא ליעילות.

Look at some of your daily habits,

תראו כמה מההרגלים היומיים שלכם,

and as Truman did in the movie, escape the fabricated world.

וכמו שטרומן עשה בסרט, ברחו מהעולם המומצא.

Why?

למה?

Well, if you think that adventure is dangerous, try routine. It's deadly.

ובכן, אם אתם חושבים שהרפתקאה היא מסוכנת, נסו את השגרה, היא קטלנית.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)