Lisa Kristine: Photos that bear witness to modern slavery

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

I'm 150 feet down an illegal mine shaft in Ghana.

אני נמצאת בעומק 50 מטרים בתוך פיר של מכרה בלתי-חוקי בגאנה.

The air is thick with heat and dust,

האוויר סמיך מחום ואבק,

and it's hard to breathe.

וקשה לנשום.

I can feel the brush of sweaty bodies passing me

אני חשה במגע הרגעי של גופות מיוזעים שחולפים לידי באפלה,

in the darkness, but I can't see much else.

אך איני יכולה לראות הרבה יותר מכך.

I hear voices talking, but mostly the shaft

אני שומעת קולות משוחחים, אך הפיר הזה

is this cacophony of men coughing,

בעיקר מלא בקקפוניה של קולות גברים משתעלים,

and stone being broken with primitive tools.

ושל ניפוץ סלעים בכלים פרימיטיביים.

Like the others, I wear a flickering, cheap flashlight

כמו כולם, גם אני חובשת פנס זול ומהבהב

tied to my head with this elastic, tattered band,

הקשור לראשי ברצועה אלסטית ומרופטת,

and I can barely make out the slick tree limbs

ואני בקושי רואה את ענפי העצים החלקלקים

holding up the walls of the three-foot square hole

שתומכים בקירות הבור הזה, שריבועו מטר-על-מטר

dropping hundreds of feet into the earth.

ושעומקו מאות מטרים באדמה.

When my hand slips, I suddenly remember a miner

כשידי מחליקה, אני לפתע נזכרת בכורה אחד

I had met days before who had lost his grip

שפגשתי לפני כמה ימים ואשר איבד את אחיזתו

and fell countless feet down that shaft.

ונפל לתהומות הפיר הזה.

As I stand talking to you today,

ברגע זה, כשאני עומדת כאן ומדברת אליכם,

these men are still deep in that hole,

הגברים האלה עדיין נמצאים עמוק באותו בור,

risking their lives without payment or compensation,

מסכנים את חייהם ללא שכר או פיצויים,

and often dying.

ולעתים קרובות גם מתים.

I got to climb out of that hole, and I got to go home,

אני זכיתי לטפס ולצאת מאותו בור,

וגם זכיתי לחזור הביתה,

but they likely never will, because they're trapped in slavery.

אך נראה שהם לעולם לא יזכו לכך, כי הם לכודים בתנאי עבדות.

For the last 28 years, I've been documenting

מזה 28 שנים אני מתעדת תרבויות ילידיות

indigenous cultures in more than 70 countries

ביותר מ-70 ארצות ובשש יבשות,

on six continents, and in 2009 I had the great honor

וב-2009 זכיתי לכבוד הרב

of being the sole exhibitor at the Vancouver Peace Summit.

להציג תערוכת-יחיד בוועידת השלום בוונקובר.

Amongst all the astonishing people I met there,

בין כל האנשים המופלאים שפגשתי שם,

I met a supporter of Free the Slaves, an NGO

היה אחד התומכים ב"חופש לעבדים",

ארגון לא-ממשלתי שמתמסר לביטול העבדות המודרנית.

dedicated to eradicating modern day slavery.

We started talking about slavery, and really,

התחלנו לשוחח על העבדות, ואז באמת

I started learning about slavery,

התחלתי לחקור את נושא העבדות,

for I had certainly known it existed in the world,

כי ידעתי לבטח שיש בעולם עבדות,

but not to such a degree.

אך לא בהיקף שכזה.

After we finished talking, I felt so horrible

אחרי שסיימנו לשוחח, הרגשתי כל כך נורא,

and honestly ashamed at my own lack of knowledge

ובכנות, התביישתי לנוכח בורותי

of this atrocity in my own lifetime, and I thought,

לגבי הזוועה הזו שמתרחשת בתקופת חיי,

וחשבתי: אם אני לא יודעת, כמה עוד אנשים לא יודעים?

if I don't know, how many other people don't know?

It started burning a hole in my stomach, so within weeks,

זה התחיל לבעור לי בבטן, ותוך מספר שבועות

I flew down to Los Angeles to meet with the director

טסתי ללוס אנג'לס כדי להיפגש עם היו"ר

of Free the Slaves and offer them my help.

של "חופש לעבדים" ולהציע את עזרתי.

Thus began my journey into modern day slavery.

כך החל מסעי אל העבדות בת-זמננו.

Oddly, I had been to many of these places before.

המוזר הוא, שכבר ביקרתי ברבים מהמקומות האלה.

Some I even considered like my second home.

באחדים מהם אף ראיתי את ביתי השני.

But this time, I would see the skeletons hidden in the closet.

אך הפעם עמדתי לראות את השלדים שבארון.

A conservative estimate tells us there are more than

לפי הערכה שמרנית,

יותר מ-27 מיליון בני-אדם בעולם משועבדים כיום.

27 million people enslaved in the world today.

That's double the amount of people taken from Africa

זה פי שניים ממספר בני האדם שנלקחו מאפריקה

during the entire trans-Atlantic slave trade.

בכל תקופת סחר העבדים הטרנס-אטלנטי.

A hundred and fifty years ago, an agricultural slave

לפני 150 שנה,

מחירו של עבד שעסק בחקלאות היה בערך פי 3 משכרו החודשי

cost about three times the annual salary

of an American worker.

של פועל אמריקאי.

That equates to about $50,000 in today's money.

זה שווה לכ-50,000 דולר במחירים של היום.

Yet today, entire families can be enslaved for generations

אך היום אפשר לשעבד משפחות שלמות למשך דורות

over a debt as small as $18.

בגלל חוב של 18 דולר בלבד.

Astonishingly, slavery generates profits

למרבה התדהמה, העבדות מפיקה רווחים

of more than $13 billion worldwide each year.

של מעל 13 מיליארד דולרים בכל העולם מידי שנה.

Many have been tricked by false promises

רבים פותו להשתעבד בהבטחות שווא

of a good education, a better job, only to find

להשכלה טובה ולעבודה טובה יותר,

that they're forced to work without pay

אבל גילו שהם כפויים לעבוד

ללא שכר, בצל איומים באלימות,

under the threat of violence, and they cannot walk away.

ושאין להם סיכוי להשתחרר.

Today's slavery is about commerce,

העבדות של ימינו קשורה בסחר המודרני,

so the goods that enslaved people produce have value,

כלומר, למוצרים שאנשים משועבדים מפיקים יש ערך,

but the people producing them are disposable.

אך מבני האדם שמפיקים אותם אפשר להיפטר.

Slavery exists everywhere, nearly, in the world,

העבדות קיימת כמעט בכל מקום בעולם,

and yet it is illegal everywhere in the world.

ויחד עם זאת היא אינה חוקית בכל מקום בעולם.

- לבנים - מחוז קטמנדו, נפאל, אוטר פראדש, הודו -

In India and Nepal, I was introduced to the brick kilns.

בהודו ובנפאל התוודעתי לכבשני שריפת הלבנים.

This strange and awesome sight was like

המראה המוזר והמפחיד הזה

היה כמו להיכנס למצרים העתיקה או לתופת של דנטה.

walking into ancient Egypt or Dante's Inferno.

כשהם אפופים בחום של 55 מעלות,

Enveloped in temperatures of 130 degrees,

men, women, children, entire families in fact,

גברים, נשים, ילדים, ולמעשה משפחות שלמות,

were cloaked in a heavy blanket of dust,

היו מכוסים בשמיכה עבה של אבק,

while mechanically stacking bricks on their head,

כשהם עורמים באופן מוכני לבנים על ראשיהם,

up to 18 at a time, and carrying them

עד 18 בפעם אחת,

ונושאים אותן מהתנורים הלוהטים למשאיות, מרחק של מאות מטרים.

from the scorching kilns to trucks hundreds of yards away.

Deadened by monotony and exhaustion,

הם קהי-חושים ממונוטוניות ותשישות,

they work silently, doing this task over and over

ועובדים בשתיקה,

מבצעים את המטלה הזו שוב ושוב

for 16 or 17 hours a day.

במשך 16 או 17 שעות ביום.

There were no breaks for food, no water breaks,

אין הפסקות אוכל, אין הפסקות שתיה,

and the severe dehydration made urinating

וההתייבשות החמורה הפכה את ההשתנה

pretty much inconsequential.

במידה רבה לבלתי-רלוונטית.

So pervasive was the heat and the dust

החום והאבק הגיעו לכל מקום עד כדי כך,

that my camera became too hot to even touch

שהמצלמה שלי נעשתה חמה מדי למגע

and ceased working.

והפסיקה לפעול.

Every 20 minutes, I'd have to run back to our cruiser

מידי 20 דקות הייתי חייבת לרוץ בחזרה אל הרכב

to clean out my gear and run it under an air conditioner

כדי לנקות את הציוד שלי ולהפעיל אותו מול המזגן

to revive it, and as I sat there,

כדי להחזירו לפעולה, וכשישבתי שם,

I thought, my camera is getting far better treatment

עלה בדעתי שהמצלמה שלי זוכה לטיפול טוב בהרבה

than these people.

מזה שמקבלים בני האדם האלה.

Back in the kilns, I wanted to cry,

כשחזרתי אל התנורים רציתי לבכות,

but the abolitionist next to me quickly grabbed me

אבל לוחם החופש שלצידי מיהר לתפוס בי ואמר:

and he said, "Lisa, don't do that. Just don't do that here."

ואמר, "ליסה, אל תעשי את זה. פשוט אל תעשי את זה כאן."

And he very clearly explained to me that emotional displays

והוא הסביר לי בבהירות רבה

שמסוכן מאד לחשוף רגשות במקום כזה,

are very dangerous in a place like this,

not just for me, but for them.

לא רק עבורי, אלא גם עבורם.

I couldn't offer them any direct help.

לא יכולתי להציע להם שום עזרה ישירה.

I couldn't give them money, nothing.

לא יכולתי לתת להם כסף. כלום.

I wasn't a citizen of that country.

לא הייתי אזרחית של אותה מדינה.

I could get them in a worse situation

הייתי עלולה להכניס אותם למצב גרוע יותר

than they were already in.

מזה שהם כבר נתונים בו.

I'd have to rely on Free the Slaves to work

נאלצתי להסתמך על העבודה ש"חופש לעבדים"

within the system for their liberation,

עושה בתוך המערכת למען חירותם,

and I trusted that they would.

והאמנתי שהם יצליחו.

As for me, I'd have to wait until I got home

באשר לי,

היה עלי לחכות עד שהגעתי הביתה,

כדי לחוש באמת בשברון הלב שלי.

to really feel my heartbreak.

- אבנים - - מחוז סינדהופלצ'וק, נפאל, אוטר פראדש, הודו -

In the Himalayas, I found children carrying stone

בהרי ההימלאיה מצאתי ילדים שנושאים סלעים

for miles down mountainous terrain

לאורך קילומטרים במדרונות הרריים

to trucks waiting at roads below.

אל משאיות שהמתינו בכבישים שלמטה.

The big sheets of slate were heavier

לוחות הציפחה הגדולים היו כבדים יותר

than the children carrying them,

מהילדים שנשאו אותם,

and the kids hoisted them from their heads

והילדים נשאו אותם בריתמה שנקשרה לראשיהם,

using these handmade harnesses of sticks and rope

עשויה ביד ממקלות, חבלים וקרעי בדים.

and torn cloth.

It's difficult to witness something so overwhelming.

קשה להיות עדים למשהו כה מזעזע.

How can we affect something so insidious,

איך אנו יכולים לשנות משהו כה מרושע

yet so pervasive?

אך כה נפוץ?

Some don't even know they're enslaved,

יש כאלה שאפילו לא יודעים שהם משועבדים,

people working 16, 17 hours a day without any pay,

אנשים שעובדים 16, 17 שעות ביום ללא שום שכר,

because this has been the case all their lives.

כי זה מה שהם מכירים כל חייהם.

They have nothing to compare it to.

אין להם למה להשוות זאת.

When these villagers claimed their freedom,

כשהכפריים האלה תבעו את חירותם,

the slaveholders burned down all of their houses.

בעלי העבדים שרפו את כל בתיהם.

I mean, these people had nothing,

האנשים האלה ממש איבדו הכל,

and they were so petrified, they wanted to give up,

והיו כל-כך מאובנים מפחד עד שרצו להיכנע,

but the woman in the center rallied for them to persevere,

אבל האישה במרכז אירגנה אותם להחזיק מעמד,

and abolitionists on the ground

ומתנגדי עבדות בשטח

helped them get a quarry lease of their own,

עזרו להם להשיג חוזה שכירות על מחצבה משלהם,

so that now they do the same back-breaking work,

אז כעת הם עוסקים באותה עבודה מפרכת,

but they do it for themselves, and they get paid for it,

אבל למען עצמם, והם גם מקבלים משכורת,

and they do it in freedom.

והם עושים זאת בתנאי חופש.

- מין - - מחוז קטמנדו, נפאל -

Sex trafficking is what we often think of

סחר מין הוא בד"כ מה שעולה על דעתנו

when we hear the word slavery,

כשאנו שומעים את המילה 'עבדות',

and because of this worldwide awareness,

ועקב המודעות העולמית לכך,

I was warned that it would be difficult for me to work safely

הזהירו אותי שיהיה לי קשה לפעול בביטחה

within this particular industry.

בתוך התעשייה המסוימת הזו.

In Kathmandu, I was escorted by women who had

בקטמנדו ליוו אותי נשים

previously been sex slaves themselves.

שבעבר היו בעצמן שפחות מין.

They ushered me down a narrow set of stairs

הן הובילו אותי במורד גרם מדרגות צר

that led to this dirty, dimly fluorescent lit basement.

ולתוך מרתף מזוהם ומואר קלושות בנורות ניאון.

This wasn't a brothel, per se.

זה לא היה ממש בית-בושת.

It was more like a restaurant.

זה דמה יותר למסעדה.

Cabin restaurants, as they're known in the trade,

"מסעדות התאים", כפי שהן מוכרות בתעשייה,

are venues for forced prostitution.

הן עסקי זנות בכפייה.

Each has small, private rooms, where the slaves,

בכל אחת מהן יש תאים קטנים ופרטיים שבהם העבדים והשפחות -

women, along with young girls and boys,

- וגם נערות ונערים,

some as young as seven years old,

כמה מהם בני לא יותר משבע -

are forced to entertain the clients,

כפויים לבדר את הלקוחות,

encouraging them to buy more food and alcohol.

ולעודד אותם לקנות עוד מזון ואלכוהול.

Each cubicle is dark and dingy,

כל תא הוא אפל וקודר,

identified with a painted number on the wall,

מזוהה במספר שצבוע על הקיר,

and partitioned by plywood and a curtain.

ומופרד במחיצת דיקט ובווילון.

העובדים והעובדות כאן מרבים לסבול השפלה מינית נוראה מידי לקוחותיהם.

The workers here often endure tragic sexual abuse

at the hands of their customers.

Standing in the near darkness, I remember feeling

עמדתי באפלה כמעט גמורה, ואני זוכרת שחשתי פחד מהיר ולוהט,

this quick, hot fear, and in that instant,

ובאותו רגע יכולתי רק לדמיין

I could only imagine what it must be like

איך זה להיות לכודה בתופת הזאת,

to be trapped in that hell.

I had only one way out: the stairs from where I'd come in.

היתה לי רק דרך-מוצא אחת: המדרגות דרכן הגעתי.

There were no back doors.

לא היו שם דלתות אחוריות.

There were no windows large enough to climb through.

לא היו שם חלונות גדולים מספיק כדי לעבור דרכם.

These people have no escape at all,

לאנשים האלה אין שום מפלט,

and as we take in such a difficult subject,

ואם אנו עוסקים בסוגיה קשה זו,

it's important to note that slavery, including sex trafficking,

חשוב לציין שהעבדות, כולל סחר המין,

occurs in our own backyard as well.

מתרחשת גם בחצר האחורית שלנו.

Tens of hundreds of people are enslaved in agriculture,

אלפי בני-אדם משועבדים בחקלאות,

in restaurants, in domestic servitude,

במסעדות, בעבודות בית,

and the list can go on.

והרשימה עוד ארוכה.

Recently, the New York Times reported that

לאחרונה דיווח ה"ניו-יורק טיימס"

between 100,000 and 300,000 American children

שבין 100,000 ל-300,000 ילדים אמריקאיים

are sold into sex slavery every year.

נמכרים כעבדי ושפחות מין מידי שנה.

It's all around us. We just don't see it.

זה קורה בכל מקום מסביבנו. אנו פשוט לא רואים זאת.

- טקסטיל - - אוטר פראדש, הודו -

The textile industry is another one we often think of

גם תעשיית הטקסטיל היא משהו שעולה על דעתנו

when we hear about slave labor.

כשאנו שומעים על עבדות.

I visited villages in India where entire families were enslaved

ביקרתי בכפרים בהודו שבהם משפחות שלמות היו משועבדות

in the silk trade.

בתעשיית המשי.

This is a family portrait.

זהו דיוקן משפחתי.

The dyed black hands are the father, while the blue

הידיים הצבועות בשחור הן האב,

ואילו הידיים הכחולות והאדומות הן בניו.

and red hands are his sons.

They mix dye in these big barrels,

הם מערבבים צבע בחביות גדולות,

and they submerge the silk into the liquid up to their elbows,

וטובלים בנוזל את המשי עד למרפקיהם,

but the dye is toxic.

אבל הצבע רעיל.

My interpreter told me their stories.

המתרגמת שלי סיפרה לי את סיפוריהם.

"We have no freedom," they said.

"אין לנו בכלל חופש," הם אמרו.

"We hope still, though, that we could leave this house

"אבל אנו עדיין מקווים שנוכל לעזוב פעם את הבית הזה,

someday and go someplace else

"וללכת למקום אחר

where we actually get paid for our dyeing."

"שבו ישלמו לנו על עבודת הצביעה שלנו."

- דיג - - מחוז ברונג אהפו, גאנה -

It's estimated that more than 4,000 children

ההערכה היא שיותר מ-4,000 ילדים

are enslaved on Lake Volta,

משועבדים באגם וולטה,

the largest man-made lake in the world.

האגם מעשה-ידי-אדם הגדול ביותר בעולם.

When we first arrived, I went to have a quick look.

מיד כשהגענו, הלכתי להעיף מבט מהיר.

I saw what seemed to be a family fishing on a boat,

ראיתי מה שנראה כמו משפחה שעוסקת בדיג מתוך סירה,

two older brothers, some younger kids, makes sense right?

שני אחים גדולים, כמה ילדים, סביר, לא?

Wrong. They were all enslaved.

לא. כולם היו עבדים.

Children are taken from their families

הילדים נלקחים ממשפחותיהם,

and trafficked and vanished,

והם נמכרים ונעלמים,

and they're forced to work endless hours on these boats

מכריחים אותם לעבוד אינספור שעות בסירות האלה שבאגם

on the lake, even though they do not know how to swim.

למרות שהם לא יודעים לשחות.

This young child is eight years old.

הילד הקטן הזה הוא בן שמונה.

He was trembling when our boat approached,

הוא רעד מפחד כשהסירה שלנו התקרבה,

frightened it would run over his tiny canoe.

הוא פחד שנרמוס את הבוצית הזעירה שלו.

He was petrified he would be knocked in the water.

הוא היה מאובן מפחד שמא ייזרק למים.

The skeletal tree limbs submerged in Lake Volta

בענפי העצים העירומים השקועים באגם וולטה

often catch the fishing nets, and weary,

נתפסות לעתים קרובות רשתות הדיג,

וילדים עייפים ומפוחדים מושלכים למים

frightened children are thrown into the water

to untether the lines.

כדי להתיר את הרשתות.

רבים מהם טובעים.

Many of them drown.

For as long as he can recall, he's been forced to work

ככל שהוא מסוגל לזכור, מאז ומתמיד הכריחו אותו לעבוד

on the lake.

באגם הזה.

Terrified of his master, he will not run away,

הפחד מאדונו לא יתיר לו לברוח,

and since he's been treated with cruelty all his life,

וכיוון שהתייחסו אליו באכזריות כל חייו,

he passes that down to the younger slaves

גם הוא מתייחס כך לעבדים הצעירים יותר הסרים למרותו.

that he manages.

I met these boys at five in the morning,

פגשתי את הנערים האלה בחמש בבוקר,

when they were hauling in the last of their nets,

כשאספו את אחרונות הרשתות שלהם,

but they had been working since 1 a.m.

אך הם עבדו מאז השעה אחת לפנות בוקר,

in the cold, windy night.

בלילה הקר ונשוב הרוחות.

And it's important to note that these nets weigh

וחשוב לציין שהרשתות הללו

שוקלות כ-500 קילוגרמים כשהן מלאות בדגים.

more than a thousand pounds when they're full of fish.

I want to introduce you to Kofi.

ברצוני להציג בפניכם את קופי.

Kofi was rescued from a fishing village.

קופי חולץ מכפר דיג אחד.

I met him at a shelter where Free the Slaves

פגשתי אותו במקלט שבו "חופש לעבדים"

rehabilitates victims of slavery.

משקמים קורבנות של שעבוד.

Here he's seen taking a bath at the well,

כאן רואים אותו מתרחץ ליד הבאר,

pouring big buckets of water over his head,

שופך דליי מים גדולים על ראשו,

and the wonderful news is,

והבשורות הנפלאות הן,

as you and I are sitting here talking today,

שבעוד אתם ואני משוחחים כאן היום,

Kofi has been reunited with his family,

קופי שב למשפחתו,

and what's even better, his family has been given tools

ולא רק זה, אלא שמשפחתו קיבלה כלים

to make a living and to keep their children safe.

כדי שתוכל להתפרנס ולדאוג לשלום הילדים.

Kofi is the embodiment of possibility.

קופי הוא התגלמות האפשרי.

Who will he become because someone took a stand

מי הוא עתיד להיות הודות לכך שמישהו נקט יוזמה

and made a difference in his life?

ושינה את חייו?

- זהב - - אשנטי והמחוזות המערביים, גאנה -

Driving down a road in Ghana

כשנסענו באחת הדרכים בגאנה

with partners of Free the Slaves,

עם חברי "חופש לעבדים",

a fellow abolitionist on a moped suddenly sped up

לוחם חופש אחד על טוסטוס האיץ לפתע,

to our cruiser and tapped on the window.

התקרב לרכב שלנו והקיש על החלון.

He told us to follow him down a dirt road into the jungle.

הוא אמר לנו לנסוע אחריו בדרך עפר לתוך הג'ונגל.

At the end of the road, he urged us out of the car,

בקצה הדרך הוא דחק בנו לצאת מהרכב,

and told the driver to quickly leave.

ואמר לנהג להסתלק במהירות.

Then he pointed toward this barely visible footpath,

ואז הצביע על תוואי כבוש בקרקע שבקושי נראה לעין,

and said, "This is the path, this is the path. Go."

ואמר, "זה השביל. זה השביל. קדימה."

As we started down the path, we pushed aside the vines

כשהתחלנו ללכת בשביל

הדפנו הצידה את הגפנים שחסמו את הדרך,

blocking the way, and after about an hour of walking in,

ואחרי כשעה של הליכה,

found that the trail had become flooded by recent rains,

גילינו שהדרך הוצפה בגלל הגשמים האחרונים,

so I hoisted the photo gear above my head

הגבהתי מעל ראשי את ציוד הצילום

as we descended into these waters up to my chest.

כשירדנו למים, שהגיעו לי עד גובה החזה.

After another two hours of hiking, the winding trail

אחרי כשעתיים נוספות של צעידה,

השביל המתפתל הסתיים לפתע בקרחת יער,

abruptly ended at a clearing, and before us

ולעינינו התגלו המון בורות בשטח שגודלו כמגרש פוטבול,

was a mass of holes

that could fit into the size of a football field,

and all of them were full of enslaved people laboring.

ובתוך כולם עבדו עובדי כפיה.

Many women had children strapped to their backs

נשים רבות החזיקו תינוקות קשורים לגביהן

while they were panning for gold,

בעודן מחפשות זהב ומשכשכות במים רעילים מכספית.

wading in water poisoned by mercury.

Mercury is used in the extraction process.

הכספית משמשת בתהליך מיצוי הזהב.

These miners are enslaved in a mine shaft

הכורים האלה משועבדים בפיר של מכרה

in another part of Ghana.

בחלק אחר של גאנה.

When they came out of the shaft, they were soaking wet

כשהם יצאו מהפיר, הם היו רטובים לגמרי

from their own sweat.

מזיעתם שלהם.

I remember looking into their tired, bloodshot eyes,

אני זוכרת שהבטתי בעיניהם העייפות והאדומות,

for many of them had been underground for 72 hours.

כי רבים מהם היו מתחת לאדמה במשך 72 שעות.

The shafts are up to 300 feet deep, and they carry out

עומק הפירים מגיע ל-100 מטרים,

והם מוציאים מהם שקים כבדים של סלעים

heavy bags of stone that later will be transported

שמאוחר יותר יועברו לאזור אחר, ושם ינפצו את הסלעים

to another area, where the stone will be pounded

so that they can extract the gold.

כדי שאפשר יהיה למצות מהם את הזהב.

At first glance, the pounding site seems full

במבט ראשון,

אתר הניפוץ נראה מלא בגברים חזקים,

of powerful men, but when we look closer,

אבל מקרוב יותר ראינו כמה מסכנים יותר

we see some less fortunate working on the fringes,

שהיו על סף מוות, כולל ילדים,

and children too.

All of them are victim to injury, illness and violence.

כולם קורבנות של פציעות, מחלות ואלימות.

In fact, it's very likely that this muscular person

למעשה, סביר מאד שהאדם השרירי הזה

will end up like this one here, racked with tuberculosis

יגיע למצבו של זה, שסובל משחפת

and mercury poisoning in just a few years.

ומהרעלת כספית, תוך שנים מעטות.

This is Manuru. When his father died,

זהו מנורו.

כשאביו מת, דודו קנה אותו כדי שיעבוד איתו במכרות.

his uncle trafficked him to work with him in the mines.

When his uncle died, Manuru inherited his uncle's debt,

כשדודו מת, מנורו ירש את חובו של הדוד,

which further forced him into being enslaved in the mines.

מה שהעמיק את שעבודו במכרות.

כשפגשתי אותו,

When I met him, he had been working in the mines

הוא כבר עבד במכרות 14 שנה,

for 14 years, and the leg injury that you see here

ופציעת הרגל שאתם רואים כאן קרתה בתאונה במכרה;

is actually from a mining accident,

one so severe doctors say his leg should be amputated.

והיא כה חמורה, שהרופאים אומרים שיש לכרות את הרגל.

On top of that, Manuru has tuberculosis,

נוסף על כך מנורו סובל משחפת,

yet he's still forced to work day in and day out

אבל עדיין כופים עליו לעבוד מידי יום ביומו

in that mine shaft.

בתוך פיר המכרה.

ואף על פי כן, יש לו חלום:

Even still, he has a dream that he will become free

להיות חופשי

and become educated with the help of local activists

ולרכוש השכלה בעזרת פעילים מקומיים

like Free the Slaves,

כמו "חופש לעבדים",

and it's this sort of determination,

ונחישות מהסוג הזה,

in the face of unimaginable odds,

לנוכח סיכויים אפסיים במידה שקשה לתארה,

that fills me with complete awe.

היא שממלאת אותי ביראה גמורה.

I want to shine a light on slavery.

אני רוצה לשפוך אור על העבדות.

When I was working in the field,

כשעבדתי בשטח,

I brought lots of candles with me,

הבאתי איתי המון נרות,

and with the help of my interpreter,

ובעזרת המתרגמת שלי,

I imparted to the people I was photographing

אמרתי לאנשים שצילמתי

that I wanted to illuminate their stories

שברצוני להאיר את סיפוריהם

and their plight,

ואת צרתם,

so when it was safe for them, and safe for me,

וכשהיה בטוח מבחינתם וגם מבחינתי,

I made these images.

צילמתי את התמונות האלה.

They knew their image would be seen

הם ידעו שבתמונותיהם תיצפו אתם, בעולם שבחוץ.

by you out in the world.

I wanted them to know that we will be bearing witness

רציתי שהם יידעו שאנו יוצרים עדות ראיה למצבם

to them, and that we will do whatever we can

ושנעשה ככל יכולתנו

to help make a difference in their lives.

כדי לעזור לשנות את חייהם.

I truly believe, if we can see one another

אני באמת מאמינה שאם נוכל לראות איש את זולתו

as fellow human beings, then it becomes very difficult

כבני-אדם אחים,

ייעשה קשה מאד להשלים עם זוועות כדוגמת העבדות.

to tolerate atrocities like slavery.

These images are not of issues. They are of people,

אלה לא תמונות של בעיות. אלה תמונות של בני-אדם,

real people, like you and me, all deserving

בני-אדם אמיתיים, כמוכם וכמוני, שגם הם זכאים

of the same rights, dignity and respect

לאותן הזכויות, ולאותו היחס והכבוד בחייהם.

in their lives.

There is not a day that goes by that I don't think

לא עובר יום מבלי שאחשוב

of these many beautiful, mistreated people

על המוני האנשים היפים והמבוזים הללו

I've had the tremendous honor of meeting.

שנפל בחלקי הכבוד העצום לפגוש.

I hope that these images awaken a force

אני מקווה שתמונות אלה תעוררנה כוח כלשהו

in those who view them, people like you,

במי שרואים אותן, בני-אדם כמוכם,

and I hope that force will ignite a fire,

ואני מקווה שכוח זה יצית אש,

and that fire will shine a light on slavery,

ושאש זו תשפוך אור על העבדות,

for without that light, the beast of bondage

כי בלי האש הזו, מפלצת השעבוד

can continue to live in the shadows.

תוכל להמשיך להתקיים בצללים.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

-נוכל להיות חופשיים באמת רק לכשישוחררו המשועבדים-

-הארכיבישוף דזמונד טוטו-

(מחיאות כפיים)