Daria van den Bercken: Why I take the piano on the road … and in the air

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Recently, I flew over a crowd

לאחרונה, טסתי מעל קהל

of thousands of people in Brazil

של אלפי אנשים בברזיל

playing music by George Frideric Handel.

וניגנתי מוזיקה של גיאורג פרידריך הנדל.

I also drove along the streets of Amsterdam,

נסעתי גם ברחובות אמסטרדם,

again playing music by this same composer.

שוב מנגנת מוזיקה של אותו מלחין.

Let's take a look.

בואו נביט.

(Music: George Frideric Handel, "Allegro." Performed by Daria van den Bercken.)

(מוזיקה: אלגרו מאת גיאורג פרידריך הנדל. מבוצע על ידי דריה ון דן ברקן.)

(Video) Daria van den Bercken: I live there on the third floor.

(סרטון) דריה ון דן ברקן: אני גרה בקומה השלישית,

(In Dutch) I live there on the corner.

(בהולנדית) אני גרה שם בפינה.

I actually live there, around the corner.

אני למעשה גרה שם, מעבר לפינה.

and you'd be really welcome.

ואתם באמת מוזמנים.

Man: (In Dutch) Does that sound like fun? Child: (In Dutch) Yes!

איש: (בהולנדית) זה נשמע כמו כיף? ילד: (בהולנדית) כן!

[(In Dutch) "Handel house concert"]

[(בהולנדית) "קונצרט בית הנדל"]

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Daria van den Bercken: All this was a real

דריה ון דן ברקן: כל זה היה חוויה

magical experience for hundreds of reasons.

אמיתית וקסומה ממאות סיבות.

Now you may ask, why have I done these things?

עכשיו אתם אולי שואלים, למה עשיתי את הדברים האלה?

They're not really typical for a musician's

הם לא באמת מאפיינים את חיי היומיום של מוזיקאים.

day-to-day life.

Well, I did it because I fell in love with the music

ובכן, עשיתי את זה בגלל שהתאהבתי במוזיקה

and I wanted to share it with as many people

ורצית לחלוק אותה עם הרבה אנשים

as possible.

ככל האפשר.

It started a couple of years ago.

זה התחיל לפני כמה שנים.

I was sitting at home on the couch with the flu

ישבתי בבית על הספה עם שפעת

and browsing the Internet a little,

ושוטטתי באינטרנט קצת,

when I found out that Handel had written works

ומצאתי שהנדל כתב יצירות

for the keyboard.

לקלידים.

Well, I was surprised. I did not know this.

ובכן, הופתעתי. לא ידעתי את זה.

So I downloaded the sheet music and started playing.

אז הורדתי את התווים והתחלתי לנגן.

And what happened next was

ומה שקרה היה

that I entered this state of pure,

שנכנסתי למצב של

פליאה טהורה ובלתי-משוחדת.

unprejudiced amazement.

It was an experience

זו היתה חוויה

of being totally in awe of the music,

של יראת כבוד עצומה מהמוזיקה,

and I had not felt that in a long time.

ולא הרגשתי ככה הרבה זמן.

It might be easier to relate to this when you hear it.

אולי יהיה לכם קל יותר להתחבר לזה אם תשמעו את זה.

The first piece that I played through

היצירה הראשונה שניגנתי

started like this.

התחילה כך.

(Music)

(מוזיקה)

Well this sounds very melancholic, doesn't it?

ובכן, זה נשמע מאוד מלנכולי, נכון?

And I turned the page and what came next

והפכתי את הדף ומה שבא בהמשך

was this.

היה זה.

(Music)

(מוזיקה)

Well, this sounds very energetic, doesn't it?

ובכן, זה נשמע מאוד נמרץ, לא?

So within a couple of minutes,

אז תוך כמה דקות,

and the piece isn't even finished yet,

והיצירה עדיין אפילו לא הסתיימה,

I experienced two very contrasting characters:

חוויתי שני מאפיינים מנוגדים:

beautiful melancholy and sheer energy.

מלנכוליה יפיפיה ואנרגיה טהורה.

ובעיני אלה

And I consider these two elements to be

שני רגשות אנושיים חיוניים.

vital human expressions.

And the purity of the music makes you hear it

וטוהר המוזיקה גורם לכם לשמוע אותה

very effectively.

באפקטיביות רבה.

I've given a lot of children's concerts

עשיתי הרבה קונצרטים לילדים

for children of seven and eight years old,

בגילאי שבע ושמונה,

and whatever I play, whether it's Bach, Beethoven,

ומה שניגנתי, בין אם זה היה באך, בטהובן,

even Stockhausen,

אפילו שטוקהאוזן,

or some jazzy music,

או מוזיקת ג'אז,

they are open to hear it,

הם היו פתוחים לשמוע אותה,

really willing to listen,

באמת מוכנים להאזין,

and they are comfortable doing so.

ונוח להם לעשות את זה.

And when classes come in

וכשכיתות מגיעות

with children who are just a few years older,

עם ילדים שמבוגרים רק בכמה שנים,

11, 12, I felt that I sometimes already had trouble

11,12, הרגשתי שלפעמים אני כבר מתקשה

in reaching them like that.

להגיע אליהם ככה.

The complexity of the music does become an issue,

המורכבות של המוזיקה הופכת לבעיה,

and actually the opinions of others —

ולמעשה הדעות של אחרים --

parents, friends, media — they start to count.

הורים, חברים, מדיה -- הם מתחילים להשפיע.

But the young ones, they don't question

אבל הצעירים, הם לא מטילים ספק

their own opinion.

בדעה של עצמם.

They are in this constant state of wonder,

הם במצב קבוע של פליאה.

and I do firmly believe that we can keep listening

ואני מאמינה בחוזקה שאנחנו יכולים להמשיך להאזין

like these seven-year-old children,

כמו בני השבע הצעירים האלה,

even when growing up.

אפילו כשגדלים.

And that is why I have played

ולכן ניגנתי

not only in the concert hall

לא רק באולמות קונצרטים

but also on the street, online, in the air:

אלא גם ברחובות, ברשת, באוויר:

to feel that state of wonder,

כדי להרגיש את מצב הפליאה הזה,

to truly listen,

באמת להאזין,

and to listen without prejudice.

ולהאזין בלי דעות קדומות.

And I would like to invite you

והייתי רוצה להזמין אתכם

to do so now.

לעשות את זה עכשיו.

(Music: George Frideric Handel, "Chaconne in G Major." Performed by Daria van den Bercken.)

(מוזיקה: צ'קונה בסול מז'ור, מאת גיאורג פרידריך הנדל. בביצוע דריה ון דן ברקן.)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)