Laura Carstensen: Older people are happier

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

People are living longer and societies are getting grayer.

בני האדם חיים יותר שנים

והחברה הולכת ומאפירה.

You hear about it all the time.

שומעים על זה כל הזמן.

You read about it in your newspapers.

קוראים על זה בעיתונים.

שומעים על זה בטלוויזיה,

You hear about it on your television sets.

Sometimes, I'm concerned

לפעמים מדאיג אותי שאנו שומעים על זה כל-כך הרבה,

that we hear about it so much that we've come to accept longer lives

עד שהתרגלנו לקבל את עובדת החיים הארוכים יותר

with a kind of a complacency, even ease.

במין שאננות ואף בקלילות.

אך אל תטעו,

But make no mistake, longer lives can --

החיים הארוכים יותר יכולים,

and, I believe, will improve quality of life at all ages.

ולדעתי עתידים

לשפר את איכות החיים

בכל הגילים.

Now to put this in perspective, let me just zoom out for a minute.

כדי לראות זאת בפרספקטיבה הנכונה,

ארחיב לרגע את נקודת המבט

More years were added to average life expectancy in the 20th century

נוספו שנים רבות יותר

לתוחלת החיים הממוצעת

במאה ה-20

than all years added across all prior millennia

מאשר כל השנים שנוספו

בכל אלפי השנים הקודמות

of human evolution combined.

של האבולוציה האנושית גם יחד.

In the blink of an eye,

בבת-אחת כמעט הכפלנו את משך חיינו.

we nearly doubled the length of time that we're living.

So if you ever feel like you don't have this aging thing quite pegged,

אז גם אם אתן מרגישות שלא השתלטתן על עניין ההזדקנות,

don't kick yourself.

אל תכעסו על עצמכן.

It's brand new.

זה דבר חדש לגמרי.

And because fertility rates fell across that very same period

ועקב ירידת שיעורי הפוריות בדיוק באותה תקופה

that life expectancy was going up,

בה תוחלת החיים עלתה.

that pyramid that has always represented the distribution of age in the population,

אותה פירמידה,

שתמיד ייצגה את התפלגות הגילים באוכלוסיה,

with many young ones at the bottom winnowed to a tiny peak of older people

עם הרבה צעירים בתחתית ועד פיסגה זעירה של קשישים

who make it and survive to old age,

שמצליחים לשרוד עד זקנה

is being reshaped into a rectangle.

מקבלת צורה שונה

והופכת למלבן.

And now, if you're the kind of person

אם אתן מסוג האנשים שמתרגש מנתוני אוכלוסיה סטטיסטיים --

who can get chills from population statistics,

(Laughter)

(צחוק)

these are the ones that should do it.

-- זה מה שצריך לרגש אתכן כי המשמעות היא,

Because what that means

is that for the first time in the history of the species,

שלראשונה בדברי-ימי המין האנושי,

the majority of babies born in the developed world

רוב התינוקות שנולדים בעולם המפותח

are having the opportunity to grow old.

זוכים להזדמנות

להזדקן.

How did this happen?

איך זה קרה?

Well, we're no genetically hardier than our ancestors were 10,000 years ago.

מבחינה גנטית, איננו חסונים יותר מאבותינו

מלפני 10,000 שנה.

This increase in life expectancy is the remarkable product of culture --

העלייה הזו בתוחלת החיים

היא תוצר ראוי-לציון של תרבות --

כור ההיתוך

the crucible that holds science and technology

של מדע, טכנולוגיה

and wide-scale changes in behavior that improve health and well-being.

ושינויים רחבי-היקף בהתנהגות,

הוא זה שמשפר את הבריאות ואיכות החיים.

Through cultural changes, our ancestors largely eliminated early death

באמצעות שינויים תרבותיים,

אבותינו חיסלו במידה רבה את המוות בלא-עת,

so that people can now live out their full lives.

כך שאנשים יכולים כעת לחיות את מלוא חייהם.

Now there are problems associated with aging --

יש אמנם בעיות הקשורות בהזדקנות --

diseases, poverty, loss of social status.

מחלות, עוני, אובדן המעמד החברתי.

It's hardly time to rest on our laurels.

זה ממש לא הזמן לנוח על זרי הדפנה.

אך ככל שאנו לומדים יותר על ההזדקנות,

But the more we learn about aging,

the clearer it becomes that a sweeping downward course

הולך ומתברר שהתיאור שלה, כמגמה כוללת של הידרדרות,

is grossly inaccurate.

הוא מאד לא מדויק.

Aging brings some rather remarkable improvements --

ההזדקנות מחוללת כמה שיפורים ראויים לציון --

increased knowledge, expertise --

ידע רב יותר, מומחיות --

and emotional aspects of life improve.

וההיבטים הרגשיים של החיים משתפרים גם הם.

That's right, older people are happy.

נכון מאד,

אנשים מבוגרים יותר הם מאושרים.

They're happier than middle-aged people, and younger people, certainly.

מאושרים יותר מבני גיל העמידה,

ובוודאי שיותר מהצעירים.

(Laughter)

Study after study is coming to the same conclusion.

מחקר אחרי מחקר מגיע לאותה המסקנה.

The CDC recently conducted a survey

המרכז לבקרת מחלות ערך לאחרונה סקר

where they asked respondents simply to tell them

ובו ביקשו מהנשאלים שפשוט יאמרו להם

whether they experienced significant psychological distress

האם חוו מצוקה פסיכולוגית ניכרת בשבוע הקודם.

in the previous week.

And fewer older people answered affirmatively to that question

ופחות קשישים ענו בחיוב לשאלה זו

than middle-aged people, and younger people as well.

מאשר בני גיל העמידה,

וגם מאשר הצעירים יותר.

And a recent Gallup poll asked participants

וסקר "גאלופ" שנערך לאחרונה שאל את המשתתפים בו

כמה מצוקה ודאגה וכעס הם חוו ביום הקודם.

how much stress and worry and anger they had experienced the previous day.

And stress, worry, anger

והמצוקה, הדאגה והכעס

all decrease with age.

פוחתים כולם עם הגיל.

Now social scientists call this the paradox of aging.

אנשי מדעי החברה מכנים זאת "פרדוקס ההזדקנות".

I mean, after all, aging is not a piece of cake.

אחרי הכל, ההזדקנות אינה עניין פשוט.

So we've asked all sorts of questions to see if we could undo this finding.

לכן העלינו כל מיני שאלות בנסיון לסתור את הממצא הזה.

We've asked whether it may be that the current generations of older people

שאלנו האם ייתכן שדורות הקשישים הנוכחיים

are and always have been the greatest generations.

הם - ותמיד היו - הדורות הגדולים ביותר.

That is that younger people today may not typically experience

כלומר, אולי הצעירים של היום

לא יחוו באופן טיפוסי את השיפורים הללו לכשיזדקנו.

these improvements as they grow older.

We've asked,

שאלנו אולי הקשישים פשוט מנסים להציג באור חיובי

well, maybe older people are just trying to put a positive spin

on an otherwise depressing existence.

את קיומם המדכא מכל בחינה אחרת.

(Laughter)

[צחוק]

But the more we've tried to disavow this finding,

אך ככל שניסינו לכפור בממצא הזה,

the more evidence we find to support it.

מצאנו יותר ויותר ראיות שתומכות בו.

Years ago, my colleagues and I embarked on a study

לפני שנים, עמיתי ואני פתחנו במחקר

where we followed the same group of people over a 10-year period.

שבו עקבנו אחרי אותה קבוצת אנשים במשך 10 שנים.

Originally, the sample was aged 18 to 94.

במקור, המדגם היה בין הגילים 18-94.

And we studied whether and how their emotional experiences changed

חקרנו האם ואיך חוויותיהם הרגשיות השתנו ככל שהזדקנו.

as they grew older.

הנבדקים שלנו נשאו איתוריות אלקטרוניות

Our participants would carry electronic pagers

for a week at a time,

למשך שבוע רצוף בכל פעם,

and we'd page them throughout the day and evenings at random times.

התקשרנו אליהם במשך היום ובערבים במועדים אקראיים,

And every time we paged them,

ובכל פעם שהתקשרנו אליהם

ביקשנו מהם לענות על מספר שאלות:

we'd ask them to answer several questions --

"On a one to seven scale, how happy are you right now?"

"בסולם של 1 עד 7, כמה מאושר אתה כרגע?"

"How sad are you right now?"

"כמה עצוב אתה כרגע?" "כמה מתוסכל אתה כרגע?"

"How frustrated are you right now?" --

so that we could get a sense of the kinds of emotions and feelings they were having

וכך יכולנו לקבל מושג

אילו רגשות ותחושות הם חווים בחיי היומיום שלהם.

in their day-to-day lives.

And using this intense study of individuals,

ובעזרת המחקר האינטנסיבי הזה שנערך על בני-אדם רבים,

we find that it's not one particular generation

מצאנו שלא דור מסוים אחד הוא שמצליח יותר מהאחרים,

that's doing better than the others,

but the same individuals over time

אלא שאותם אנשים, במרוצת הזמן,

come to report relatively greater positive experience.

דיווחו יחסית יותר ויותר על חוויות חיוביות.

Now you see this slight downturn at very advanced ages.

אתם רואים את הנפילה הקלה בגילים מתקדמים מאד.

ואמנם יש נפילה קלה.

And there is a slight downturn.

But at no point does it return to the levels we see in early adulthood.

אך זה בהחלט לא חוזר לרמות שאנו רואים בבגרות המוקדמת.

Now it's really too simplistic to say that older people are "happy."

נכון שפשטני מדי לומר שהמבוגרים יותר הם "מאושרים".

In our study, they are more positive.

לפי המחקר שלנו הם יותר חיוביים,

But they're also more likely than younger people

אך גם סביר יותר שהם יחוו רגשות מעורבים יותר מהצעירים --

to experience mixed emotions --

sadness at the same time you experience happiness;

עצב יחד עם אושר;

you know, that tear in the eye when you're smiling at a friend.

אותה דמעה בקצה העין כשמחייכים אל חבר.

And other research has shown that older people seem to engage with sadness

ומחקרים אחרים הראו

שהמבוגרים יותר מתמודדים עם עצב בנוחות רבה יותר.

more comfortably.

They're more accepting of sadness than younger people are.

יש בהם יותר קבלה של העצב מאשר הצעירים מהם.

And we suspect that this may help to explain

אנו חושדים שיש בכך כדי להסביר

why older people are better than younger people

מדוע המבוגרים יותר טובים מהצעירים

at solving hotly charged emotional conflicts and debates.

בפתרון סכסוכים ו-ויכוחים טעונים.

Older people can view injustice with compassion,

המבוגרים יותר מסוגלים להתייחס לאי-צדק בחמלה,

אך לא בייאוש.

but not despair.

And all things being equal,

וכשכל שאר הדברים זהים,

המבוגרים יותר מתעלים את משאביהם הקוגניטיביים,

older people direct their cognitive resources, like attention and memory,

כמו תשומת-לב וזכרון,

to positive information more than negative.

למידע חיובי יותר מאשר למידע שלילי.

If we show older, middle-aged, younger people images,

אם מראים לקשיש, לאיש בגיל העמידה ולצעיר

like the ones you see on the screen,

תמונות כמו אלה שאתם רואים על המסך,

and we later ask them to recall all the images that they can,

ואחר מבקשים מהם להיזכר בהכי הרבה תמונות,

older people, but not younger people,

המבוגרים יותר, אך לא הצעירים,

remember more positive images than negative images.

זוכרים יותר תמונות חיוביות מאשר שליליות.

We've asked older and younger people to view faces in laboratory studies,

ביקשנו במחקרי מעבדה מאנשים מבוגרים יותר וצעירים יותר

להתבונן בפרצופים, חלקם זועפים, חלקם מחייכים.

some frowning, some smiling.

Older people look toward the smiling faces and away from the frowning, angry faces.

המבוגרים יותר הביטו בפרצופים המחייכים

והסבו את המבט מהזועפים והכועסים.

In day-to-day life, this translates into greater enjoyment and satisfaction.

בחיי היומיום זה לובש צורה של יותר הנאה וסיפוק.

But as social scientists, we continue to ask about possible alternatives.

אך כמדענים חברתיים אנו ממשיכים לחפש חלופות אפשריות.

We've said, well, maybe older people report more positive emotions

אמרנו שאולי המבוגרים יותר מדווחים יותר על רגשות חיוביים

because they're cognitively impaired.

משום שהם פגועים קוגניטיבית.

(Laughter)

(צחוק)

We've said, could it be

אמרנו שאולי פשוט קל יותר לעבד רגש חיובי מאשר שלילי,

that positive emotions are simply easier to process than negative emotions,

and so you switch to the positive emotions?

ולכן הם עוברים לרגשות חיוביים?

Maybe our neural centers in our brain

אולי מרכזי העצבים במוחנו השתבשו עד כדי כך

are degraded such that we're unable to process negative emotions anymore.

שאנו כבר לא מסוגלים לעבד רגשות שליליים.

But that's not the case.

אבל זה לא כך.

The most mentally sharp older adults

הקשישים החדים ביותר מבחינה מנטלית

are the ones who show this positivity effect the most.

הם גם אלה שיותר מפגינים את האפקט החיובי הזה.

And under conditions where it really matters,

ובתנאים בהם זה באמת חשוב

older people do process the negative information

הקשישים אכן מעבדים מידע שלילי

טוב באותה מידה כמו מידע חיובי.

just as well as the positive information.

So how can this be?

אם כך, איך זה ייתכן?

Well, in our research,

במחקר שלנו

we've found that these changes are grounded fundamentally

מצאנו ששינויים אלה מבוססים על היכולת האנושית הייחודית לנטר זמן --

in the uniquely human ability to monitor time --

not just clock time and calendar time, but lifetime.

לא רק הזמן בשעון ובלוח השנה אלא גם הזמן של החיים עצמם.

And if there's a paradox of aging,

ואם אכן יש פרדוקס של הזדקנות,

it's that recognizing that we won't live forever

הריהו בכך שההכרה שלא נחיה לנצח

changes our perspective on life in positive ways.

משנה את השקפתנו על החיים

בדרכים חיוביות.

When time horizons are long and nebulous, as they typically are in youth,

כשאופק הזמן ארוך ומעורפל,

כפי שזה בדרך כלל בגיל צעיר,

people are constantly preparing,

אנשים מתכוננים כל העת,

trying to soak up all the information they possibly can,

מנסים לקלוט מידע רב ככל שיוכלו,

taking risks, exploring.

לוקחים סיכונים, חוקרים ובודקים.

We might spend time with people we don't even like

אנו עשויים לבלות עם אנשים שאיננו מחבבים

because it's somehow interesting.

בגלל שזה איכשהו מעניין.

We might learn something unexpected.

אולי נלמד משהו בלתי-צפוי.

(Laughter)

(צחוק)

We go on blind dates.

אנו יוצאים לפגישות עיוורות.

(Laughter)

(צחוק)

You know, after all,

כי ככלות הכל, אם זה לא יצליח, תמיד יהיה מחר.

if it doesn't work out, there's always tomorrow.

אנשים מעל גיל 50

People over 50 don't go on blind dates.

לא יוצאים לפגישות עיוורות.

(Laughter)

(צחוק)

As we age, our time horizons grow shorter and our goals change.

ככל שאנו מזדקנים

אופק הזמן שלנו הולך ומתקרב

ומטרותינו משתנות.

When we recognize that we don't have all the time in the world,

כשאנו מבינים שאין לנו כל הזמן שבעולם,

we see our priorities most clearly.

אנו מזהים הכי טוב את העדיפויות שלנו.

We take less notice of trivial matters.

אנו מתייחסים פחות לדברים שוליים.

We savor life.

אנו מתענגים על החיים.

We're more appreciative,

אנו יודעים יותר להעריך דברים,

more open to reconciliation.

נכונים יותר להתפייס.

We invest in more emotionally important parts of life,

אנו משקיעים בחלקים החשובים יותר מבחינה רגשית של החיים,

and life gets better,

והחיים נעשים טובים יותר,

so we're happier day-to-day.

כך שאנו מאושרים יותר בחיי היומיום שלנו.

But that same shift in perspective

אבל אותו שינוי בהשקפה

leads us to have less tolerance than ever for injustice.

מוביל לפחות סובלנות מאי-פעם כלפי אי-צדק.

By 2015,

עד 2015,

there will be more people in the United States

יהיו בארה"ב יותר בני-אדם בני יותר מ-60

over the age of 60 than under 15.

מאשר בני פחות מ-15.

What will happen to societies that are top-heavy with older people?

מה יקרה לחברות המשופעות באנשים קשישים?

The numbers won't determine the outcome.

לא המספרים יקבעו את התוצאה,

Culture will.

אלא התרבות.

If we invest in science and technology

אם נשקיע במדע ובטכנולוגיה,

and find solutions for the real problems that older people face

נמצא פתרונות לבעיות האמיתיות של הקשישים

and we capitalize on the very real strengths of older people,

וננצל את החוזקות הממשיות מאד של הקשישים,

then added years of life can dramatically improve quality of life at all ages.

כי-אז תוספת השנים לחיים

תוכל לשפר באורח דרמטי את איכות החיים בכל הגילים.

חברות שיש בהן מיליונים

Societies with millions of talented, emotionally stable citizens

של אזרחים כשרוניים ויציבים מבחינה רגשית

who are healthier and better educated than any generations before them,

שהם בריאים ומשכילים יותר מכל הדורות שקדמו להם,

armed with knowledge about the practical matters of life

חמושים בידע אודות הצדדים המעשיים של החיים

and motivated to solve the big issues

וחדורי מוטיבציה לפתור את הסוגיות הגדולות

can be better societies than we have ever known.

עשויות להיות חברות טובות יותר

מכפי שאי-פעם הכרנו.

My father, who is 92, likes to say,

אבי, שהוא בן 92, אוהב לומר,

"בואו נפסיק לדבר רק על איך להציל את הזקנים

"Let's stop talking only about how to save the old folks

and start talking about how to get them to save us all."

"ונתחיל לדבר על איך לגייס אותם כדי להציל את כולנו."

(צחוק)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)