Michael Pawlyn: Using nature's genius in architecture

מתרגם: Assaf Yavnai מבקר: Ido Dekkers

I'd like to start with a couple of quick examples.

היתי רוצה להתחיל עם מספר דוגמאות קצרות.

These are spinneret glands

אלה הם בלוטות המשי

on the abdomen of a spider.

על בטנו של העכביש.

They produce six different types of silk, which is spun together into a fiber,

הם מיצרות שישה סוגים שונים של משי, אשר נשזרים ביחד לסיב,

tougher than any fiber humans have ever made.

חזק יותר מכל סיב שהאדם אי פעם עשה.

The nearest we've come is with aramid fiber.

הדבר הקרוב ביותר שהצלחנו להגיע אליו הוא סיב הארמיד.

And to make that, it involves extremes of temperature,

וכדי ליצר אותו הדבר הכרוך בטמפרטורות גבוהות,

extremes of pressure and loads of pollution.

לחצים קיצוניים וכמויות של זיהום.

And yet the spider manages to do it at ambient temperature and pressure

ובכל זאת העכביש מצליח לעשות זאת בטמפרטורות ולחצים של הסביבה שמסביבו

with raw materials of dead flies and water.

בעמצעות חומרי גלם של זבובים מתים ומים.

It does suggest we've still got a bit to learn.

זה רומז שעדיין יש לנו עוד קצת ללמוד.

This beetle can detect a forest fire at 80 kilometers away.

החיפושית הזאת יכולה לגלות שריפת יער במרחק של 80 ק"מ.

That's roughly 10,000 times the range

זה בערך פי 10,000 מהטווח

of man-made fire detectors.

של גלאים תוצרת אדם.

And what's more, this guy doesn't need a wire

ובנוסף, הבחור לא זקוק לחוט

connected all the way back to a power station burning fossil fuels.

המחובר כל הדרך לתחנת כוח השורפת דלקים מאובנים.

So these two examples give a sense of what biomimicry can deliver.

לכן שני הדוגמאות האלה יכולים לתת מושג על מה שחיקוי-ביולוגי (ביומימטיקה - biomimicry) יכול לספק

If we could learn to make things and do things the way nature does,

אם נוכל ללמוד להכין דברים בצורה שהטבע עושה,

we could achieve factor 10, factor 100,

נוכל להשיג פי 10, פי 100

maybe even factor 1,000 savings

ואולי אפילו פי 1000 חסכון

in resource and energy use.

בחומרי גלם ושימוש באנרגיה.

And if we're to make progress with the sustainability revolution,

ואם אנו נייצר התקדמות במהפכת הקיימות,

I believe there are three really big changes

אני מאמין שיש שלושה שינויים גדולים באמת

we need to bring about.

שאנו צרכים לחולל.

Firstly, radical increases in resource efficiency.

הראשון, שיפור קיצוני ביעילות משאבים.

Secondly, shifting from a linear, wasteful,

השני, מעבר משימוש לינארי, בזבזני

polluting way of using resources

ומזהם של חומרי גלם

to a closed-loop model.

למודל מעגל סגור.

And thirdly, changing from a fossil fuel economy

והשלישי, שינוי מכלכלת דלקים מאובנים

to a solar economy.

לכלכלה סולארית.

And for all three of these, I believe,

ולכל שלושת אלה, אני מאמין

biomimicry has a lot of the solutions that we're going to need.

שלחיקוי-ביולוגי (ביומימטיקה) יש הרבה פתרונות שאנחנו נצטרך.

You could look at nature as being like a catalog of products,

אתם יכולים להסתכל בטבע כעל כקטלוג מוצרים,

and all of those have benefited

וכל אלה נהנו

from a 3.8-billion-year research and development period.

מתקופה של 3.8 מליארד שנות מחקר ופיתוח.

And given that level of investment, it makes sense to use it.

ובהתחשב בהשקעה הזו, זה הגיוני להשתמש בהם.

So I'm going to talk about some projects that have explored these ideas.

אז אני הולך לדבר על כמה פרוייקטים שחקרו רעיונות אלה

And let's start with radical increases

ובאו נתחיל עם עליה קיצונית

in resource efficiency.

ביעילות משאבים.

When we were working on the Eden Project,

כשעבדנו על מיזם 'עדן'

we had to create a very large greenhouse

היינו צרכים להקים חממות גדולות מאוד

in a site that was not only irregular,

באתר שהיה, לא רק בלתי אחיד,

but it was continually changing because it was still being quarried.

אלה גם משתנה בקביעות מכיוון שהוא עדיין נחצב.

It was a hell of a challenge,

זה היה אתגר רציני.

and it was actually examples from biology

וזה היה למעשה דוגמאות מביולוגיה

that provided a lot of the clues.

שהעניקו הרבה מן הרמזים.

So for instance,

אז למשל,

it was soap bubbles that helped us generate a building form

זה היה בועות סבון שעזרו לנו ליצור צורה מבנית

that would work regardless of the final ground levels.

שתעבוד בלי קשר לגובה הסופי של הרצפה.

Studying pollen grains

ממחקר גרגירי אבקנים,

and radiolaria and carbon molecules

רדיולרים (שלדים מינרלים הנפלטים מחד תאים) ומולקולות פחמניות

helped us devise the most efficient structural solution

עזרו לנו להגות את הפתרון המבני היעיל ביותר

using hexagons and pentagons.

בעזרת משושים ומחומשים.

The next move was that we wanted

הצעד הבא היה שרצינו

to try and maximize the size of those hexagons.

להגדיל את המשושים הללו ככול שניתן.

And to do that we had to find an alternative to glass,

וכדי לעשות זאת היינו צרכים למצוא תחליפים לזכוכית,

which is really very limited in terms of its unit sizes.

שהיא למעשה מאוד מוגבלת במונחים של גודל יחידה.

And in nature there are lots of examples

ובטבע ישנם דוגמאות רבות

of very efficient structures based on pressurized membranes.

של מבנים יעלים המבוססים על ממברנות דחוסות.

So we started exploring this material called ETFE.

אז התחלנו לחקור חומר שנקרא ETFE.

It's a high-strength polymer.

זהו פולימר מאוד חזק.

And what you do is you put it together in three layers,

ומה שעושים זה שמים אותו בשלושה שכבות,

you weld it around the edge, and then you inflate it.

מלחימים את הקצוות, ואז מנפחים אותו.

And the great thing about this stuff

והדבר הגדול בחומר הזה

is you can make it in units

שאתה יכול להכין אותו ביחידות

of roughly seven times the size of glass,

בגודל של בערך פי 7 מגודל של זכוכית.

and it was only one percent of the weight of double-glazing.

וזה באחוז אחד בלבד מהמשקל של זכוכית כפולה.

So that was a factor-100 saving.

וזה יחס של פי 100 בחסכון.

And what we found is that we got into a positive cycle

ומה שגילנו היה שנכנסו למעגל חיובי

in which one breakthrough facilitated another.

שבו פריצת דרך אחת הובילה לאחרת.

So with such large, lightweight pillows,

ולכן בעזרת גודל כזה של כריות קלות

we had much less steel.

היתה לנו הרבה פחות פלדה.

With less steel we were getting more sunlight in,

עם פחות פלדה חדרה יותר שמש.

which meant we didn't have to put as much extra heat in winter.

מה שאומר שלא היינו צרכים להשקיע כל כך הרבה בחימום בחורף.

And with less overall weight in the superstructure,

ובעזרת פחות משקל כולל במבנה-על,

there were big savings in the foundations.

היה חסכון ענק ביסודות.

And at the end of the project we worked out

ובסוף המיזם חישבנו

that the weight of that superstructure

שהמשקל הכולל של מבנה-העל

was actually less than the weight of the air inside the building.

היה למעשה נמוך יותר ממשקל האוויר שהיה בתוכו.

So I think the Eden Project is a fairly good example

לכן אני חושב שמיזם 'עדן' הוא דוגמה טובה למדי

of how ideas from biology

לאיך רעיונות מביולוגיה

can lead to radical increases in resource efficiency --

יכולים להוביל לעליה קיצונית ביעילות שימוש משאבים --

delivering the same function,

סיפוק אותה פונקציונליות,

but with a fraction of the resource input.

אבל בחלקיק המשאבים המושקעים.

And actually there are loads of examples in nature

ולמעשה יש המון דוגמאות בטבע

that you could turn to for similar solutions.

שאתה יכול לפנות לפתרונות דומים.

So for instance, you could develop super-efficient roof structures

למשל, יכולת לפתח מבני גג סופר-יעילים

based on giant Amazon water lilies,

מבוססים על חבצלות ענק מהאמזונס,

whole buildings inspired by abalone shells,

מבנים שלמים מבוססים על קונכיות אבולני (סוג של שבלול).

super-lightweight bridges inspired by plant cells.

גשרים סופר-קלים מבוססים על תאי צמח.

There's a world of beauty and efficiency to explore here

ישנו עולם של יופי ויעילות לחקור פה

using nature as a design tool.

על ידי שימוש בטבע ככלי תכנון.

So now I want to go onto talking about the linear-to-closed-loop idea.

ועכשיו אני רוצה לעבור לדבר על מעבר מרעיון לינארי למעגל סגור.

The way we tend to use resources

הדרך בה אנו נוהגים להשתמש במשאבים

is we extract them,

זה לחצוב אותם,

we turn them into short-life products and then dispose of them.

להפוך אותם למוצרים קצרי חיים ואז לזרוק אותם.

Nature works very differently.

הטבע פועל מאוד אחרת.

In ecosystems, the waste from one organism

במערכות אקולוגיות, פסולת מאורגניזם אחד

becomes the nutrient for something else in that system.

הופך למזין של רכיב אחר במערכת.

And there are some examples of projects

וישנם כמה דוגמאות למיזמים

that have deliberately tried to mimic ecosystems.

שבכוונה ניסו לחקות את המערכת האקולוגית.

And one of my favorites

ואחת מהחביבים עלי

is called the Cardboard to Caviar Project

הוא מיזם הנקרא 'מקרטון לקוויאר'

by Graham Wiles.

של גראהם וויליס.

And in their area they had a lot of shops and restaurants

ובאזור שלהם היו הרבה חנויות ומסעדות

that were producing lots of food, cardboard and plastic waste.

שיצרו המון פסולת של מזון, קרטונים ופלסטיק.

It was ending up in landfills.

שסיימו במזבלה.

Now the really clever bit is what they did with the cardboard waste.

עכשיו, החלק החכם באמת הוא מה שהם עשו בפסולת הקרטונים.

And I'm just going to talk through this animation.

ואני רק הולך לדבר דרך האנימציה הזו.

So they were paid to collect it from the restaurants.

אז שילמו להם לאסוף את זה מהמסעדות.

They then shredded the cardboard

הם אז טחנו את הקרטון

and sold it to equestrian centers as horse bedding.

ומכרו את זה למרכזי רכיבה כמצע לסוסים.

When that was soiled, they were paid again to collect it.

לאחר שהם מכרו את זה, שילמו להם שוב לאסוף את זה.

They put it into worm recomposting systems,

הם הכניסו את זה למערכת קומפוסט תולעים,

which produced a lot of worms, which they fed to Siberian sturgeon,

שיצרה המון תולעים, שאותם האכילו חדקנים סיבירים (סוג של דג),

which produced caviar, which they sold back to the restaurants.

שמהם מפיקים קוויאר, שאותו מכרו חזרה למסעדות.

So it transformed a linear process

אז הוא הופך תהליך קווי

into a closed-loop model,

לתהליך מעגלי,

and it created more value in the process.

והוא יוצר ערך מוסף בתוך התהליך.

Graham Wiles has continued to add more and more elements to this,

גראהם וויליס המשיך להוסיף עוד ועוד מרכיבים למערכת,

turning waste streams into schemes that create value.

הפיכת ערוצי פסולת לתכנית שיוצרת ערך.

And just as natural systems

וכמו שמערכת טבעית

tend to increase in diversity and resilience over time,

נוטה להגדיל את המגוון והגמישות לאורך זמן,

there's a real sense with this project

ישנו הגיון אמיתי במיזם הזה

that the number of possibilities

שמספר האפשרויות

just continue increasing.

רק הולך וגדל.

And I know it's a quirky example,

ואני יודע שזוהי דוגמה מוזרה,

but I think the implications of this are quite radical,

אבל אני חושב שההשלכות שלה הם די קיצוניות,

because it suggests that we could actually

בגלל שהיא מראה שלמעשה אנחנו יכולים

transform a big problem -- waste -- into a massive opportunity.

להפוך בעיה גדולה, להזדמנות עצומה.

And particularly in cities --

ובייחוד בערים --

we could look at the whole metabolism of cities,

אנו יכולים להתבונן במכלול חילוף החומרים,

and look at those as opportunities.

ולראות בהם כהזדמנויות.

And that's what we're doing on the next project I'm going to talk about,

וזה מה שאנו עושים במיזם הבא שאני הולך לדבר עליו,

the Mobius Project,

מיזם 'מוביוס',

where we're trying to bring together a number of activities,

שבו אנו מנסים לחבר מספר פעילויות,

all within one building,

כולם בבניין אחד,

so that the waste from one can be the nutrient for another.

כך שפסולת מאחד יכולה להזין אחר.

And the kind of elements I'm talking about

וסוג המרכיבים שאני מדבר אליהם

are, firstly, we have a restaurant inside a productive greenhouse,

הם, בראשונה, יש לנו מסעדה בתוך חממה מניבה,

a bit like this one in Amsterdam called De Kas.

בדומה לזו הנמצאת באמסטרדם ונקראת 'דה קאס'.

Then we would have an anaerobic digester,

ואז יש לנו מעכל אנאירובי,

which could deal with all the biodegradable waste from the local area,

שיכול להתמודד עם כל הפסולת המתכלה של האזור,

turn that into heat for the greenhouse

ההופך את הפסולת לחום עבור החממות

and electricity to feed back into the grid.

ולחשמל המזין את הרשת.

We'd have a water treatment system

יש לנו מערכת טיפול במים

treating wastewater, turning that into fresh water

המטפלת במים מזוהמים, ההופכים למים נקיים

and generating energy from the solids

ויוצרת אנרגיה מהמוצקים

using just plants and micro-organisms.

בעזרת צמחים ומיקרו-אורגניזמים בלבד.

We'd have a fish farm fed with vegetable waste from the kitchen

יש לנו חוות דגים המוזנת מפסולת מטבח

and worms from the compost

ותולעים מהקומפוסט

and supplying fish back to the restaurant.

ומספקים דגים בחזרה למסעדה.

And we'd also have a coffee shop, and the waste grains from that

יש לנו גם בית קפה, ושאריות הפולים

could be used as a substrate for growing mushrooms.

יכולים לשמש כמצע לגידול פטריות.

So you can see that we're bringing together

אז אתם יכולים לראות שאנו מחברים

cycles of food, energy and water and waste

מעגלים של מזון, אנרגיה, מים ופסולת

all within one building.

כולם בבניין אחד.

And just for fun, we've proposed this for a roundabout in central London,

ובשביל הכיף, הצענו לעשות זאת במרכז כיכר במרכז לונדון,

which at the moment is a complete eyesore.

שכרגע היא ממש צורמת לעניים.

Some of you may recognize this.

כמה מכם אולי יוכלו לזהות את זה

And with just a little bit of planning,

ועם קצת תכנון,

we could transform a space dominated by traffic

אנו יכולים להפוך מרחב הנשלט ע"י מכוניות

into one that provides open space for people,

למרחב המעניק אוויר פתוח לאנשים,

reconnects people with food

מחבר מחדש אנשים עם מזון

and transforms waste into closed loop opportunities.

והופך פסולת לאפשרויות במעגל סגור.

So the final project I want to talk about

המיזם האחרון שאני רוצה לדבר עליו

is the Sahara Forest Project, which we're working on at the moment.

הוא מיזם 'יער סהרה', שעליו אנו עובדים כעת.

It may come as a surprise to some of you

זה יכול להפתיע אחדים מכם

to hear that quite large areas of what are currently desert

לשמוע שחלקים גדולים ממה שעכשיו הוא מדבר,

were actually forested a fairly short time ago.

היו למעשה מיוערים עד לא מזמן.

So for instance, when Julius Caesar arrived in North Africa,

כך למשל, כשיוליוס קיסר הגיע לצפון אפריקה,

huge areas of North Africa

שטחים עצומים מצפון אפריקה

were covered in cedar and cypress forests.

היו מכוסים ביער ארזים וברושים.

And during the evolution of life on the Earth,

ובמהלך האבולוציה של החיים בכוכב,

it was the colonization

היה זה אכלוס

of the land by plants

האדמה על-ידי צמחים

that helped create the benign climate we currently enjoy.

שעזרה ליצור את האקלים שאנחנו נהנים ממנו עכשיו.

The converse is also true.

ההפך גם הוא נכון.

The more vegetation we lose,

ככל שנאבד יותר צמחייה,

the more that's likely to exacerbate climate change

גדל הסיכוי להחמרה בשינויי האקלים

and lead to further desertification.

אשר יובילו לעוד איבוד יערות.

And this animation,

ואנימציה זו,

this shows photosynthetic activity over the course of a number of years,

מראה את היקף פעילות הפוטוסינתזה לאורך השנים.

and what you can see is that the boundaries of those deserts

ומה שאתם יכולים לראות שהגבולות של המדבריות האלה,

shift quite a lot,

זזו די הרבה.

and that raises the question

וזה מעלה את השאלה

of whether we can intervene at the boundary conditions

האם אנו יכולים להתערב במצבי הקצה

to halt, or maybe even reverse, desertification.

לעצור אותם אותם, או אפילו להפוך את איבוד הערות.

And if you look at some of the organisms

ואם תסתכלו על כמה מהיצורים

that have evolved to live in deserts,

שהתפתחו לחיות במדבריות,

there are some amazing examples of adaptations to water scarcity.

ישנם כמה דוגמאות מדהימות להסתגלות במחסור במים.

This is the Namibian fog-basking beetle,

זוהי חיפושית 'טבולת-ערפל' מנמיביה,

and it's evolved a way of harvesting its own fresh water in a desert.

אשר פיתחה דרך לאיסוף מים עצמי במדבר.

The way it does this is it comes out at night,

הדרך שהיא עושה זאת נגלית בלילה,

crawls to the top of a sand dune,

היא זוחלת לפסגת הדיונה,

and because it's got a matte black shell,

ובגלל שיש לה שריון שחור מט,

is able to radiate heat out to the night sky

היא יכולה לפלוט חום לשמי הלילה

and become slightly cooler than its surroundings.

ולפיכך להיות קרה במעט מסביבתה.

So when the moist breeze blows in off the sea,

ואז כשרוח לחה וקרירה נושבת מהים,

you get these droplets of water forming on the beetle's shell.

מתהוות טיפות של מים על שריון החיפושית.

Just before sunrise, he tips his shell up, the water runs down into his mouth,

ממש לפני הזריחה, היא מטה את השריון למעלה, המים נוזלים לה לפה,

has a good drink, goes off and hides for the rest of the day.

היא שותה טוב, הולכת ומתחבאת לשארית היום.

And the ingenuity, if you could call it that,

והגאונות, אם אפשר לקרוא לזה כך,

goes even further.

הולכת אפילו רחוק יותר.

Because if you look closely at the beetle's shell,

אם מסתכלים קרוב יותר בשריון החיפושית,

there are lots of little bumps on that shell.

ישנם המון גבשושיות קטנות על השריון הזה.

And those bumps are hydrophilic; they attract water.

והגבשושיות האלה הם הִידְרוֹפִילִיות, הם מושכות אליהם מים.

Between them there's a waxy finish which repels water.

ביניהם ישנו ציפוי שעווה, הדוחה מים.

And the effect of this is that

וההשפעה של זה היא,

as the droplets start to form on the bumps,

כאשר טיפות מתחילות להיווצר על הגבשושיות,

they stay in tight, spherical beads,

הן נשארות דבוקות, כחרוזים עגולים,

which means they're much more mobile

מה שאומר שהן בעלות כושר תנועה יותר גבוהה

than they would be if it was just a film of water over the whole beetle's shell.

מאשר אם הן היו רק ציפוי דק על כל שריון החיפושית.

So even when there's only a small amount of moisture in the air,

אז אפילו שיש כמות מזערית של לחות באוויר,

it's able to harvest that very effectively and channel it down to its mouth.

היא עדיין מצליחה לאסוף אותה ביעילות ולהפנותה אל עבר פיה.

So amazing example of an adaptation

אז דוגמה מדהימה של הסתגלות

to a very resource-constrained environment --

לסביבה מאוד מוגבלת במשאבים --

and in that sense, very relevant

ובמובן הזה, מאוד רלוונטית

to the kind of challenges we're going to be facing

לסוג האתגרים שאנו עומדים להתמודד עימם

over the next few years, next few decades.

במהלך השנים הבאות, במהלך העשורים הקרובים.

We're working with the guy who invented the Seawater Greenhouse.

אנו עובדים עם בחור שהמציא חממות למי ים.

This is a greenhouse designed for arid coastal regions,

החממות האלה עוצבו לאזורי חוף מדבריים,

and the way it works is that you have this whole wall of evaporator grills,

והצורה שבה הן עובדות היא שיש קיר שלם של סבכת אידוי,

and you trickle seawater over that

ומטפטפים עליהם מי ים

so that wind blows through, it picks up a lot of moisture

וכשהרוח נושבת דרכם, היא אוספת המון לחות

and is cooled in the process.

והיא מתקררת בתהליך.

So inside it's cool and humid,

ולכן בפנים קר ולח,

which means the plants need less water to grow.

מה שאומר שהצמחים צריכים פחות מים כדי לגדול.

And then at the back of the greenhouse,

ואז מאחורי החממה,

it condenses a lot of that humidity as freshwater

מתעבה הרבה מהלחות הזו למים מתוקים

in a process that is effectively identical to the beetle.

בתהליך שהוא למעשה זהה לחיפושית.

And what they found with the first Seawater Greenhouse that was built

ומה שהם גילו עם חממת מי הים הראשונה שהם בנו

was it was producing slightly more freshwater

היה שהיא מייצרת מעט יותר מים מתוקים

than it needed for the plants inside.

ממה שהצמחים בפנים צריכים.

So they just started spreading this on the land around,

אז פשוט החלו לפזר את המים על האדמה מסביב.

and the combination of that and the elevated humidity

והשילוב של זה והלחות המוגברת

had quite a dramatic effect on the local area.

היה עם תוצאה די דרמטית על הסביבה הקרובה.

This photograph was taken on completion day,

התמונה הזו נלקחה ביום הסיום,

and just one year later, it looked like that.

ורק שנה מאוחר יותר, זה נראה כך.

So it was like a green inkblot spreading out from the building

אז זה היה כמו כתם דיו ירוק המתפשט מהבניין

turning barren land back into biologically productive land --

הופך אדמה שוממה לאדמה יוצרת חיים

and in that sense, going beyond sustainable design

ובמובן הזה, הולכת מעבר לתכנון בר-קיימא

to achieve restorative design.

אל השגת תכנון משקם.

So we were keen to scale this up

היינו להוטים להגדיל את זה

and apply biomimicry ideas to maximize the benefits.

וליישם חיקוי-ביולוגי כדי להעצים את היתרונות.

And when you think about nature,

וכשאתם חושבים על הטבע

often you think about it as being all about competition.

לעתים קרובות אתם חושבים שזה הכל אודות תחרות.

But actually in mature ecosystems,

אבל למעשה במערכות אקולוגיות בוגרות,

you're just as likely to find examples

ישנו אותו סיכוי שתמצאו דוגמאות

of symbiotic relationships.

של קשרים סימביוטיים.

So an important biomimicry principle

אז עיקרון חשוב של חיקוי-ביולוגי

is to find ways of bringing technologies together

הוא למצוא דרכים לשלב טכנולוגיות ביחד

in symbiotic clusters.

במארג של שיתופי פעולה.

And the technology that we settled on

והטכנולוגיה שבחרנו

as an ideal partner for the Seawater Greenhouse

כשותף אידאלי לחממת מי הים

is concentrated solar power,

היא אנרגיית שמש מרוכזת,

which uses solar-tracking mirrors to focus the sun's heat

שמשתמשת במראות עוקבות שמש כדי לרכז את חום השמש

to create electricity.

כדי ליצור חשמל.

And just to give you some sense of the potential of CSP,

ורק כדי לתת מושג מה הפוטנציאל של מערכת CSP ( ר"ת של כוח שמש מרוכז - שם מסחרי)

consider that we receive

קחו בחשבון שאנו מקבלים

10,000 times as much energy from the sun every year

משהשמש פי 10,000 יותר אנרגיה בשנה

as we use in energy from all forms --

מאשר אנו צורכים בכל הצורות -

10,000 times.

פי 10,000.

So our energy problems are not intractable.

אז בעיות האנרגיה שלנו הם לא בלתי פתירות.

It's a challenge to our ingenuity.

הם אתגר לכושר ההמצאה שלנו.

And the kind of synergies I'm talking about

והסוג של הסינרגיה שאני מדבר עליו

are, firstly, both these technologies work very well in hot, sunny deserts.

היא , קודם כל, ששתי הטכנולוגיות האלה יעבדו טוב במדבריות חמות שטופות שמש.

CSP needs a supply of demineralized freshwater.

CSP צריך אספקה של מים ללא מינרלים.

That's exactly what the Seawater Greenhouse produces.

וזה בדיוק מה שחממות מי הים מייצרות

CSP produces a lot of waste heat.

CSP מיצר המון חום עודף.

We'll be able to make use of all that to evaporate more seawater

ואנחנו נוכל להשתמש בכל זה לאדות יותר מי ים

and enhance the restorative benefits.

ולהעצים את יכולות השיקום.

And finally, in the shade under the mirrors,

ולבסוף , בצל מתחת למראות,

it's possible to grow all sorts of crops

אפשר לגדל מגוון יבולים

that would not grow in direct sunlight.

שלא יכולים לגדול בשמש ישירה.

So this is how this scheme would look.

אז ככה התכנית תראה.

The idea is we create this long hedge of greenhouses facing the wind.

הרעיון הוא ליצור קו ארוך של חממות הפונות אל הרוח.

We'd have concentrated solar power plants

יש לנו תחנות לריכוז שמש

at intervals along the way.

ברווחים לאורך הדרך.

Some of you might be wondering what we would do with all the salts.

כמה מכם בודאי תוהים מה נעשה עם כל המלח.

And with biomimicry, if you've got an underutilized resource,

ובחיקוי-ביולוגי, אם יש לך משאב לא מנוצל,

you don't think, "How am I going to dispose of this?"

אתה לא חושב "איך אני אפתר מזה?"

You think, "What can I add to the system to create more value?"

אתה חושב, " מה אני יכול להוסיף למערכת ליצירת ערך מוסף?"

And it turns out

ומתברר

that different things crystallize out at different stages.

שחומרים שונים מתגבשים בשלבים שונים.

When you evaporate seawater, the first thing to crystallize out

שמאדים מי ים, הדבר הראשון שמתגבש

is calcium carbonate.

הוא סידן פחמתי

And that builds up on the evaporators --

אשר מצטבר על המאיידים -

and that's what that image on the left is --

זה מה שיש בתמונה משמאל -

gradually getting encrusted with the calcium carbonate.

אשר מצופים בהדרגה בסידן פחמתי.

So after a while, we could take that out,

אז לאחר כמה זמן, אפשר לקחת את זה,

use it as a lightweight building block.

ולהשתמש בו כלבני בניין קלים.

And if you think about the carbon in that,

ואם אתם חושבים על הפחמן שבזה,

that would have come out of the atmosphere, into the sea

אשר בא מהאטמוספרה אל תוך הים

and then locked away in a building product.

ועכשיו הוא כלוא כחומר בניה.

The next thing is sodium chloride.

הדבר הבא הוא נתרן כלורי (מלח בישול).

You can also compress that into a building block,

גם אותו אפשר לדחוס ללבנים,

as they did here.

כמו שנעשה פה.

This is a hotel in Bolivia.

זהו מלון בבוליביה.

And then after that, there are all sorts

ואחר כך, ישנם כל מיני סוגים

of compounds and elements that we can extract,

של רכיבים ויסודות שאפשר למצות,

like phosphates, that we need to get back into the desert soils to fertilize them.

כמו פוספטים, אשר צריך להחזיר לאדמת המדבר לשם דישון.

And there's just about every element of the periodic table

ולמעשה ישנם כל היסודות בטבלה המחזורית

in seawater.

במי ים.

So it should be possible to extract valuable elements

אז היה אפשר למצות כל מיני יסודות בעלי ערך

like lithium for high-performance batteries.

כמו ליתיום לסוללות בעלות ביצועים גבוהים.

And in parts of the Arabian Gulf,

ובכמה מקומות במפרץ הפרסי,

the seawater, the salinity is increasing steadily

המליחות עולה בקביעות, במי הים

due to the discharge of waste brine

בגלל שפיכת עודפים של מים מליחים

from desalination plants.

ממתקני התפלה.

And it's pushing the ecosystem close to collapse.

אשר דוחפים את המערכת האקולוגית לקראת קריסה.

Now we would be able to make use of all that waste brine.

עכשיו היה מה לעשות עם כל פסולת מי המלח.

We could evaporate it

נוכל לאדות אותם

to enhance the restorative benefits

כדי להעצים את יכולות השיקום

and capture the salts,

ולתפוס את המלחים,

transforming an urgent waste problem into a big opportunity.

בהפיכת בעיית פסולת דחופה להזדמנות גדולה.

Really the Sahara Forest Project is a model

למעשה מיזם 'מדבר סהרה' הוא מודל

for how we could create zero-carbon food,

לאיך אנו יכולים ליצור אוכל של אפס-פחמן,

abundant renewable energy in some of the most water-stressed parts of the planet

שפע של אנרגיה מתחדשת באחד מהמקומות עם מצוקת מים הגדולה בעולם

as well as reversing desertification in certain areas.

וגם הפיכת בעיית המדבור באזורים מסוימים.

So returning to those big challenges that I mentioned at the beginning:

אז בחזרה לאתגרים הגדולים שהזכרתי בהתחלה:

radical increases in resource efficiency,

גידול קיצוני בניצול משאבים,

closing loops and a solar economy.

מעגלים סגורים וכלכלה סולרית.

They're not just possible; they're critical.

הם לא רק אפשריים, הם חיוניים.

And I firmly believe that studying the way nature solves problems

ואני מאמין באדיקות שלימוד הדרכים בהם הטבע פותר בעיות

will provide a lot of the solutions.

יספק הרבה פתרונות.

But perhaps more than anything, what this thinking provides

אבל אולי יותר מכל, מה שחשיבה זו מעניקה

is a really positive way of talking about sustainable design.

היא דרך חיובית לדיון על תכנון בר-קיימא.

Far too much of the talk about the environment

יותר מידי דיבורים על איכות סביבה

uses very negative language.

משתמשים בשפה שלילית.

But here it's about synergies and abundance and optimizing.

אבל פה מדובר על סינרגיה, שפע וייעול.

And this is an important point.

וזוהי נקודה חשובה.

Antoine de Saint-Exupery once said,

אנטואן דה סנט-אכזופרי אמר פעם,

"If you want to build a flotilla of ships,

" אם אתה רוצה לבנות שייטת של ספינות,

you don't sit around talking about carpentry.

אתה לא יושב ומדבר על נגרות.

No, you need to set people's souls ablaze

לא, אתה צריך להצית את נפשות האנשים

with visions of exploring distant shores."

עם מראות של חקר ארצות רחוקות."

And that's what we need to do, so let's be positive,

וזה מה שאנחנו צריכים לעשות, אז בואו נהייה חיובים,

and let's make progress with what could be

ובואו נתקדם עם מה שיכולה להיות

the most exciting period of innovation we've ever seen.

התקופה הכי מסעירה של חדשנות שראינו עד כה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)