Jonathan Haidt: Religion, evolution, and the ecstasy of self-transcendence

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Ido Dekkers

I have a question for you:

יש לי שאלה עבורכם:

Are you religious?

אתם דתיים?

Please raise your hand right now

בבקשה הרימו את יד ימין

if you think of yourself as a religious person.

אם אתם מחשיבים את עצמכם כאנשים דתיים.

Let's see, I'd say about three or four percent.

בואו נראה, הייתי אומר 3-4%.

I had no idea there were so many believers at a TED Conference.

לא ידעתי שיש כ"כ הרבה מאמינים בכנס TED.

(Laughter)

(צחוק)

Okay, here's another question:

אוקיי, הנה עוד שאלה:

Do you think of yourself as spiritual

האם אתם מחשיבים את עצמכם לרוחניים

in any way, shape or form? Raise your hand.

בכל דרך או צורה שהיא? הרימו את היד.

Okay, that's the majority.

אוקיי, זה הרוב.

My Talk today

ההרצאה שלי היום

is about the main reason, or one of the main reasons,

עוסקת בסיבה העיקרית, או אחת הסיבות העיקריות,

why most people consider themselves

לכך שרוב האנשים מחשיבים את עצמם

to be spiritual in some way, shape or form.

כרוחניים, בדרך כלשהי.

My Talk today is about self-transcendence.

ההרצאה שלי היום היא על התעלות.

It's just a basic fact about being human

זו עובדה בסיסית בקשר להיותנו אנושיים,

that sometimes the self seems to just melt away.

שלפעמים נדמה שה'אני' נמס מאיתנו.

And when that happens,

וכשזה קורה,

the feeling is ecstatic

התחושה היא אקסטטית

and we reach for metaphors of up and down

ואנחנו מחפשים מטאפורות של למעלה ולמטה

to explain these feelings.

כדי להסביר את התחושות הללו.

We talk about being uplifted

אנחנו מדברים על התעלות

or elevated.

או התרוממות.

Now it's really hard to think about anything abstract like this

עכשיו, באמת קשה לחשוב על משהו כ"כ מופשט

without a good concrete metaphor.

ללא מטאפורה מוחשית טובה.

So here's the metaphor I'm offering today.

אז הנה המטאפורה שאני מציע היום.

Think about the mind as being like a house with many rooms,

חשבו על הנפש שלכם כמו על בית עם הרבה חדרים,

most of which we're very familiar with.

את רובם אנחנו מכירים היטב.

But sometimes it's as though a doorway appears

אבל לפעמים נדמה כאילו מופיעה דלת

from out of nowhere

משום מקום

and it opens onto a staircase.

והיא נפתחת לעבר גרם מדרגות.

We climb the staircase

אנחנו מטפסים במדרגות

and experience a state of altered consciousness.

וחווים מצב של תודעה משתנה.

In 1902,

ב 1902

the great American psychologist William James

הפסיכולוג האמריקאי הגדול וויליאם ג'יימס

wrote about the many varieties of religious experience.

כתב על המגוון הרחב של חוויות דתיות.

He collected all kinds of case studies.

הוא אסף כל מיני תיאורי מקרה.

He quoted the words of all kinds of people

הוא ציטט את מילותיהם של כל מיני אנשים

who'd had a variety of these experiences.

שחוו מגוון חוויות כאלה.

One of the most exciting to me

אחד המקרים המרגשים ביותר עבורי

is this young man, Stephen Bradley,

הוא הצעיר הזה, סטפן בראדלי,

had an encounter, he thought, with Jesus in 1820.

שחשב שהיה לו מפגש עם ישו ב 1820.

And here's what Bradley said about it.

והנה מה שבראדלי סיפר על זה.

(Music)

(מוזיקה)

(Video) Stephen Bradley: I thought I saw the savior in human shape

(וידאו) בראדלי: חשבתי שראיתי את המשיח בדמות אדם

for about one second in the room,

בערך שנייה בתוך החדר,

with arms extended,

עם ידיים מושטות,

appearing to say to me, "Come."

כאילו אומר לי "בוא."

The next day I rejoiced with trembling.

למחרת רעדתי משמחה.

My happiness was so great that I said I wanted to die.

האושר שלי היה כה גדול עד שרציתי למות.

This world had no place in my affections.

לעולם לא היה מקום ברגשותי.

Previous to this time,

עד אותו זמן,

I was very selfish and self-righteous.

הייתי מאוד אנוכי ומתחסד.

But now I desired the welfare of all mankind

אבל כעת חפצתי בטובת האנושות כולה,

and could, with a feeling heart,

ויכולתי, בלב רגיש,

forgive my worst enemies.

לסלוח לאויבי הקשים ביותר.

JH: So note

האיידט: אז שימו לב

how Bradley's petty, moralistic self

איך האני הקטנוני והצדקני של בראדלי

just dies on the way up the staircase.

מת במעלה המדרגות.

And on this higher level

וברמה הגבוהה הזו

he becomes loving and forgiving.

הוא הופך לאוהב וסולח.

The world's many religions have found so many ways

הדתות הרבות בעולם מצאו דרכים כה רבות

to help people climb the staircase.

כדי לסייע לאנשים לטפס במעלה המדרגות.

Some shut down the self using meditation.

חלק מכבים את האני בעזרת מדיטציה.

Others use psychedelic drugs.

אחרות משתמשו בסמים פסיכדליים.

This is from a 16th century Aztec scroll

זה מתוך מגילה אצטקית מהמאה ה 16

showing a man about to eat a psilocybin mushroom

המראה אדם העומד לאכול פטריית פסילוציבין

and at the same moment get yanked up the staircase by a god.

ובאותו רגע נדחף במעלה המדרגות ע"י אל.

Others use dancing, spinning and circling

אחרים רוקדים, מסתובבים וחגים

to promote self-transcendence.

כדי לקדם התעלות.

But you don't need a religion to get you through the staircase.

אבל אתם לא זקוקים לדת כדי לעלות במדרגות.

Lots of people find self-transcendence in nature.

אנשים רבים מוצאים התעלות בטבע.

Others overcome their self at raves.

אחרים מתעלים מעל עצמם במסיבות.

But here's the weirdest place of all:

אבל הנה המקום הכי מוזר:

war.

מלחמה.

So many books about war say the same thing,

כ"כ הרבה ספרים על מלחמה מספרים את אותו הדבר,

that nothing brings people together

שאין דבר המקרב בין אנשים יותר

like war.

מאשר מלחמה.

And that bringing them together opens up the possibility

והקרבה הזו מאפשרת

of extraordinary self-transcendent experiences.

חוויות יוצאות דופן של התעלות.

I'm going to play for you an excerpt

אני עומד להקרין לכם קטע

from this book by Glenn Gray.

מהספר הזה של גלן גריי.

Gray was a soldier in the American army in World War II.

גריי היה חייל בצבא ארה"ב במלחה"ע השניה.

And after the war he interviewed a lot of other soldiers

ולאחר המלחמה הוא ראיין הרבה חיילים אחרים

and wrote about the experience of men in battle.

וכתב על החוויה של גברים בקרב.

Here's a key passage

הנה פסקה מרכזית

where he basically describes the staircase.

בה הוא מתאר למעשה את גרם המדרגות.

(Video) Glenn Gray: Many veterans will admit

(וידאו) גריי: יוצאי צבא רבים מודים

that the experience of communal effort in battle

שהחוויה של מאמץ משותף בקרב

has been the high point of their lives.

היתה אחד משיאי חייהם.

"I" passes insensibly into a "we,"

"אני" מתחלף באופן לא הגיוני ב"אנחנו",

"my" becomes "our"

"שלי" נהיה "שלנו"

and individual faith

ואמונה אישית

loses its central importance.

מאבדת ממרכזיותה.

I believe that it is nothing less

אני מאמין שזה לא פחות

than the assurance of immortality

מאשר הבטחת האלמוות

that makes self-sacrifice at these moments

שהופכת את ההקרבה העצמית באותם רגעים

so relatively easy.

ליחסית קלה.

I may fall, but I do not die,

אני אולי אפול, אך לא אמות,

for that which is real in me goes forward

כי מה שאמיתי בתוכי ממשיך

and lives on in the comrades

וחי בתוך אחי לקרב

for whom I gave up my life.

עבורם הקרבתי את חיי.

JH: So what all of these cases have in common

האיידט: אז מה שמשותף לכל המקרים האלה

is that the self seems to thin out, or melt away,

הוא התחושה שהאני מצטמצם או נמס,

and it feels good, it feels really good,

וזה מרגיש טוב, ממש טוב,

in a way totally unlike anything we feel in our normal lives.

בדרך השונה לחלוטין מכל תחושה שיש לנו בחיים הרגילים.

It feels somehow uplifting.

זה מרומם נפש.

This idea that we move up was central in the writing

הרעיון שאנחנו מטפסים מעלה היה מרכזי בכתביו

of the great French sociologist Emile Durkheim.

של הסוציולוגי הצרפתי הגדול, אמיל דורקהיים.

Durkheim even called us Homo duplex,

דורקהיים אפילו קרא לנו הומו דופלקס,

or two-level man.

או האדם בעל שתי הרמות.

The lower level he called the level of the profane.

לרמה התחתונה הוא קרא הרמה החילונית.

Now profane is the opposite of sacred.

חילונית, כלומר ההיפך מקדושה.

It just means ordinary or common.

רגילה או שכיחה.

And in our ordinary lives we exist as individuals.

ובחיים הרגילים שלנו אנחנו חיים כיחידים.

We want to satisfy our individual desires.

אנחנו רוצים לספק את הצרכים האישיים שלנו.

We pursue our individual goals.

אנחנו רודפים אחר היעדים האישיים שלנו.

But sometimes something happens

אבל לפעמים משהו קורה

that triggers a phase change.

שיוצר שינוי פאזה.

Individuals unite

אנשים מתאחדים

into a team, a movement or a nation,

לקבוצה, לתנועה או לאומה,

which is far more than the sum of its parts.

שהיא הרבה יותר מסכום חלקיה.

Durkheim called this level the level of the sacred

דורקהיים קרא לקומה הזו רמת הקדושה,

because he believed that the function of religion

כי הוא האמין שמטרת הדת

was to unite people into a group,

היא לאחד אנשים לקבוצה,

into a moral community.

לקהילה מוסרית.

Durkheim believed that anything that unites us

דורקהיים האמין שכל דבר שמאחד בינינו

takes on an air of sacredness.

יש בו מן הקדושה.

And once people circle around

וברגע שאנשים סבים סביב

some sacred object or value,

ערך או חפץ קדוש,

they'll then work as a team and fight to defend it.

הם יעבדו יחד כצוות כדי להגן עליו.

Durkheim wrote

דורקהיים כתב

about a set of intense collective emotions

על קבוצה של רגשות קבוצתיים עזים

that accomplish this miracle of E pluribus unum,

שמשיגים את הנס הזה של אחד מרבים (אי פלוריבוס אונם),

of making a group out of individuals.

של יצירת קבוצה מפרטים.

Think of the collective joy in Britain

חשבו על האושר הקולקטיבי בבריטניה

on the day World War II ended.

ביום בו הסתיימה מלחה"ע השנייה.

Think of the collective anger in Tahrir Square,

חשבו על הזעם הקולקטיבי בככר תחריר,

which brought down a dictator.

שהפיל דיקטטור.

And think of the collective grief

וחשבו על העצב הקולקטיבי

in the United States

בארה"ב

that we all felt, that brought us all together,

אותו חשנו, שחבר בינינו,

after 9/11.

אחרי 9/11.

So let me summarize where we are.

אז הרשו לי לסכם עד כאן.

I'm saying that the capacity for self-transcendence

אני אומר שהיכולת להתעלות

is just a basic part of being human.

היא רק חלק בסיסי בהיותנו אנושיים.

I'm offering the metaphor

אני מציע את המטאפורה

of a staircase in the mind.

של גרם מדרגות בנפש.

I'm saying we are Homo duplex

אני אומר שאנחנו הומו דופלקס

and this staircase takes us up from the profane level

ושגרם המדרגות הזה מעלה אותנו מהרמה החילונית

to the level of the sacred.

לרמה הקדושה.

When we climb that staircase,

כשאנחנו עולים במדרגות,

self-interest fades away,

האנוכיות מתפוגגת,

we become just much less self-interested,

אנחנו נהיים הרבה פחות אנוכיים,

and we feel as though we are better, nobler

ואנחנו מרגישים כאילו אנחנו טובים יותר, אצילים יותר

and somehow uplifted.

ואיך שהוא מרוממים.

So here's the million-dollar question

אז הנה שאלת מיליון הדולר

for social scientists like me:

עבור מדעני חברה כמוני:

Is the staircase

האם גרם המדרגות

a feature of our evolutionary design?

תכונה של העיצוב האבולוציוני שלנו?

Is it a product of natural selection,

האם הוא תוצר של ברירה טבעית,

like our hands?

כמו הידיים שלנו?

Or is it a bug, a mistake in the system --

או שזה באג, טעות במערכת -

this religious stuff is just something

הדברים הדתיים האלה הם רק משהו

that happens when the wires cross in the brain --

שקורה כשחוטים במוח מצטלבים -

Jill has a stroke and she has this religious experience,

לג'יל יש שבץ והיא חווה חוויה דתית כזו,

it's just a mistake?

האם זו רק טעות?

Well many scientists who study religion take this view.

ובכן, מדענים רבים החוקרים דת טוענים כך.

The New Atheists, for example,

האתאיסטים החדשים, למשל,

argue that religion is a set of memes,

טוענים שהדת היא מערכת של ממים (יחידות מידע תרבותיות),

sort of parasitic memes,

מעין ממים טפיליים,

that get inside our minds

הנכנסים לתוך מוחנו

and make us do all kinds of crazy religious stuff,

וגורמים לנו לעשות כל מיני דברים דתיים מטורפים,

self-destructive stuff, like suicide bombing.

דברים המולידים הרס עצמי, כמו מחבלים מתאבדים.

And after all,

ואחרי הכל,

how could it ever be good for us

איך אובדנות יכולה להיות

to lose ourselves?

טובה עבורנו?

How could it ever be adaptive

איך זה יכול להיות אדפטיבי

for any organism

עבור כל יצור שהוא

to overcome self-interest?

להתגבר על אנוכיות?

Well let me show you.

אז תנו לי להראות לכם.

In "The Descent of Man,"

ב"מוצא האדם",

Charles Darwin wrote a great deal

צ'רלס דארווין כתב רבות

about the evolution of morality --

על האבולוציה של המוסריות -

where did it come from, why do we have it.

מהיכן היא הגיעה, למה יש לנו אותה.

Darwin noted that many of our virtues

דארווין ציין שרבות ממעלותינו

are of very little use to ourselves,

אינן כה שימושיות עבורנו,

but they're of great use to our groups.

אבל יש להן שימוש רב לקבוצות שלנו.

He wrote about the scenario

הוא כתב על המצב

in which two tribes of early humans

בו שני שבטים אנושיים קדומים

would have come in contact and competition.

נפגשים ומתחרים זה עם זה.

He said, "If the one tribe included

הוא אמר: "אם שבט אחד כלל

a great number of courageous, sympathetic

מספר רב של חברים אמיצים,

and faithful members

מבינים ונאמנים,

who are always ready to aid and defend each other,

שתמיד מוכנים לסייע ולהגן זה על זה,

this tribe would succeed better

השבט הזה היה מצליח יותר

and conquer the other."

וכובש את השני."

He went on to say that "Selfish and contentious people

הוא המשיך ואמר ש: "אנשים אנוכיים ווכחניים

will not cohere,

לא יתלכדו,

and without coherence

וללא לכידות

nothing can be effected."

לא ניתן להשיג דבר."

In other words,

במילים אחרות,

Charles Darwin believed

צ'ארלס דארווין האמין

in group selection.

בברירה קבוצתית.

Now this idea has been very controversial for the last 40 years,

עכשיו, הרעיון הזה מצוי במחלוקת קשה ב40 השנים האחרונות,

but it's about to make a major comeback this year,

אבל הוא עומד לחזור בגדול השנה,

especially after E.O. Wilson's book comes out in April,

במיוחד אחרי שהספר של אי. או. ווילסון יצא באפריל,

making a very strong case

בטענה חזקה מאוד

that we, and several other species,

שאנחנו, ועוד כמה מינים אחרים,

are products of group selection.

תוצרים של ברירה קבוצתית.

But really the way to think about this

אבל באמת הדרך לחשוב על זה

is as multilevel selection.

היא כאל ברירה רב-שכבתית.

So look at it this way:

אז תראו את זה כך:

You've got competition going on within groups and across groups.

יש לכם תחרות בין ובתוך קבוצות.

So here's a group of guys on a college crew team.

אז הנה קבוצה של בחורים בקבוצת השייט של המכללה.

Within this team

בתוך הקבוצה הזו

there's competition.

ישנה תחרות.

There are guys competing with each other.

יש בחורים שמתחרים זה עם זה.

The slowest rowers, the weakest rowers, are going to get cut from the team.

החותרים האיטיים ביותר, החלשים ביותר, יעופו מהקבוצה.

And only a few of these guys are going to go on in the sport.

ורק מעטים מהם ימשיכו במקצוע.

Maybe one of them will make it to the Olympics.

אולי אחד מהם יגיע לאולימפיאדה.

So within the team,

אז בתוך הקבוצה,

their interests are actually pitted against each other.

האינטרסים שלהם מופנים זה כנגד זה.

And sometimes it would be advantageous

ולפעמים זה יהיה כדאי

for one of these guys

לאחד הבחורים האלה

to try to sabotage the other guys.

לנסות ולהרוס לבחורים האחרים.

Maybe he'll badmouth his chief rival

אולי הוא ישמיץ את המתחרה העיקרי שלו

to the coach.

בפני המאמן.

But while that competition is going on

אבל בעוד התחרות הזו נמשכת

within the boat,

בתוך הסירה,

this competition is going on across boats.

התחרות מתקיימת גם בין הסירות.

And once you put these guys in a boat competing with another boat,

וברגע שתשימו את החברה האלה בסירה המתחרה בסירה אחרת,

now they've got no choice but to cooperate

עכשו אין להם ברירה אלא לשתף פעולה

because they're all in the same boat.

כי הם כולם באותה הסירה.

They can only win

הם ינצחו רק אם

if they all pull together as a team.

הם יתמודדו יחד כקבוצה.

I mean, these things sound trite,

זה נשמע נדוש,

but they are deep evolutionary truths.

אבל אלה אמיתות אבולוציוניות עמוקות.

The main argument against group selection

הטענה העיקרית נגד ברירה קבוצתית

has always been

תמיד היו

that, well sure, it would be nice to have a group of cooperators,

שבטח, יהיה נחמד שתהיה קבוצה של משתפי פעולה,

but as soon as you have a group of cooperators,

אבל ברגע שיש קבוצה של משתפי פעולה,

they're just going to get taken over by free-riders,

טרמפיסטים ישתלטו עליה,

individuals that are going to exploit the hard work of the others.

פרטים שעומדים לנצל את עבודתם הקשה של אחרים.

Let me illustrate this for you.

תנו לי להדגים לכם.

Suppose we've got a group of little organisms --

נניח שיש לנו קבוצה קטנה של יצורים -

they can be bacteria, they can be hamsters; it doesn't matter what --

חיידקים, אוגרים, לא משנה מה -

and let's suppose that this little group here, they evolved to be cooperative.

ונניח שהקבוצה הקטנה הזו כאן התפתחה לשתף פעולה.

Well that's great. They graze, they defend each other,

אז זה נהדר. הם אוכלים, הם מגנים זה על זה,

they work together, they generate wealth.

הם עובדים יחד, הם מייצרים עושר.

And as you'll see in this simulation,

וכפי שתראו בסימולציה הזו,

as they interact they gain points, as it were, they grow,

כשהם מתקשרים הם צוברים נקודות, כלומר הם גדלים,

and when they've doubled in size, you'll see them split,

וכשהם מכפילים את גודלם ניתן לראות שהם מתפצלים,

and that's how they reproduce and the population grows.

וכך הם מתרבים והאוכלוסיה גדלה.

But suppose then that one of them mutates.

אבל נניח שאז אחד מהם עובר מוטציה.

There's a mutation in the gene

יש מוטציה בגן

and one of them mutates to follow a selfish strategy.

ואחד מהם עובר מוטציה לנהוג לפי אסטרטגיה אנוכית.

It takes advantage of the others.

הוא מנצל את האחרים.

And so when a green interacts with a blue,

ואז כשירוק מתקשר עם כחול,

you'll see the green gets larger and the blue gets smaller.

תראו שהירוק גדל, והכחול קטן.

So here's how things play out.

אז ככה הדברים פועלים.

We start with just one green,

אנחנו מתחילים עם רק ירוק אחד,

and as it interacts

וכשהוא מתקשר

it gains wealth or points or food.

הוא צובר עושר או נקודות או מזון.

And in short order, the cooperators are done for.

ובקצרה, משתפי הפעולה גמורים.

The free-riders have taken over.

הטרמפיסטים השתלטו.

If a group cannot solve the free-rider problem

אם קבוצה לא יכולה לפתור את בעיית הטרמפיסט

then it cannot reap the benefits of cooperation

אז היא לא יכולה להנות מפירות שיתוף הפעולה

and group selection cannot get started.

וברירה קבוצתית לא יכולה להתחיל.

But there are solutions to the free-rider problem.

אבל ישנם פתרונות לבעיית הטרמפיסט.

It's not that hard a problem.

זו לא בעיה כ"כ קשה.

In fact, nature has solved it many, many times.

למעשה, הטבע פתר אותה פעמים רבות מאוד.

And nature's favorite solution

והפתרון האהוב בטבע

is to put everyone in the same boat.

הוא לשים את כולם יחד באותה הסירה.

For example,

לדוגמא,

why is it that the mitochondria in every cell

למה למיטוכונדריה בכל תא

has its own DNA,

יש דנ"א משלה,

totally separate from the DNA in the nucleus?

נפרד לחלוטין מהדנ"א שבגרעין?

It's because they used to be

זה משום שהם פעם היו

separate free-living bacteria

חיידקים שחיו בנפרד

and they came together

והם התחברו

and became a superorganism.

והפכו להיות אורגניזם-על.

Somehow or other -- maybe one swallowed another; we'll never know exactly why --

בדרך זו או אחרת - אולי אחד בלע את השני, לעולם לא נדע -

but once they got a membrane around them,

אבל מרגע שנוצרה סביבם ממברנה,

they were all in the same membrane,

הם היו כולם באותה ממברנה,

now all the wealth-created division of labor,

עכשיו כל העושר שנוצר בעבודה,

all the greatness created by cooperation,

כל הטוב שנוצר ע"י שת"פ,

stays locked inside the membrane

נשאר סגור בתוך הממברנה

and we've got a superorganism.

וקיבלנו אורגניזם-על.

And now let's rerun the simulation

ועכשיו בואו נריץ שוב את הסימולציה

putting one of these superorganisms

כששמים את אחד מיצורי העל האלה

into a population of free-riders, of defectors, of cheaters

לתוך אוכלוסיה של טרמפיסטים, פורשים, רמאים

and look what happens.

ונראה מה קורה.

A superorganism can basically take what it wants.

יצור על יכול להיות מה שהוא רוצה.

It's so big and powerful and efficient

הוא כ"כ גדול ועוצמתי ויעיל

that it can take resources

זהוא יכול לקחת את המשאבים שלו

from the greens, from the defectors, the cheaters.

מהירוקים, מהפורשים, מהרמאים.

And pretty soon the whole population

ומהר מאוד כל האוכלוסיה

is actually composed of these new superorganisms.

בנויה מיצורי העל החדשים האלה.

What I've shown you here

מה שהראיתי לכם כאן

is sometimes called a major transition

נקרא לפעמים "מעבר מרכזי"

in evolutionary history.

בהיסטוריה האבלוציונית.

Darwin's laws don't change,

החוקים של דארווין לא משתנים,

but now there's a new kind of player on the field

אבל כעת יש שחקן חדש על המגרש

and things begin to look very different.

והדברים מתחילים להיראות אחרת.

Now this transition was not a one-time freak of nature

עכשיו, השינוי הזה לא היה ארוע חריג חד פעמי בטבע,

that just happened with some bacteria.

שהתרחש בכמה חיידקים.

It happened again

הוא קרה שוב

about 120 or a 140 million years ago

בערך לפני 120 או 140 מיליון שנה,

when some solitary wasps

כשכמה צרעות שחיו ביחידות

began creating little simple, primitive

החלו ליצור קנים או כוורות קטנים,

nests, or hives.

פשוטים ופרימיטיבים.

Once several wasps were all together in the same hive,

מרגע שכמה צרעות היו יחד באותה כוורת,

they had no choice but to cooperate,

לא היתה להם ברירה אלא לשתף פעולה,

because pretty soon they were locked into competition

כי מהר מאוד הם נקלעו לתחרות

with other hives.

מול כוורות אחרות.

And the most cohesive hives won,

והכוורות הכי מלוכדות זכו,

just as Darwin said.

כמו שדארווין אמר.

These early wasps

הצרעות המוקדמות הללו

gave rise to the bees and the ants

היו המקור לדבורים ולנמלים

that have covered the world

שכיסו את העולם

and changed the biosphere.

ושינו את הביוספירה.

And it happened again,

וזה קרה שוב,

even more spectacularly,

באופן יותר מרהיב

in the last half-million years

ב500,000 השנים האחרונות,

when our own ancestors

כשהאבות הקדמונים שלנו

became cultural creatures,

הפכו ליצורים חברתיים,

they came together around a hearth or a campfire,

הם התלכדו סביב אח או מדורה,

they divided labor,

הם חלקו את המלאכה,

they began painting their bodies, they spoke their own dialects,

הם החלו לצבוע את גופם, הם דיברו בניב משלהם,

and eventually they worshiped their own gods.

ובסופו של דבר עבדו את האלים שלהם.

Once they were all in the same tribe,

מרגע שכולם היו באותו שבט,

they could keep the benefits of cooperation locked inside.

הם יכלו לשמור על היתרונות של שיתוף הפעולה בתוכו.

And they unlocked the most powerful force

והם פתחו את הכוח החזק מכל

ever known on this planet,

שאי פעם היה על פני כדור הארץ,

which is human cooperation --

והוא שת"פ אנושי -

a force for construction

כוח של בנייה

and destruction.

ושל הרס.

Of course, human groups are nowhere near as cohesive

כמובן, הלכידות בקבוצות אנושיות רחוקה

as beehives.

מזו של כוורות דבורים.

Human groups may look like hives for brief moments,

קבוצות אנושיות יכולות להיראות כמו כוורות לרגעים קצרים,

but they tend to then break apart.

אבל הם נוטים להתפרק לאחר מכן.

We're not locked into cooperation the way bees and ants are.

אנחנו לא לכודים בתוך שת"פ כמו דבורים ונמלים.

In fact, often,

למעשה, לעיתים קרובות,

as we've seen happen in a lot of the Arab Spring revolts,

כפי שראינו מתרחש בהתקוממות האביב הערבי,

often those divisions are along religious lines.

לעיתים החלוקות הללו הן לאורך קווים דתיים.

Nonetheless, when people do come together

אע"פ כן, כשאנשים מתלכדים

and put themselves all into the same movement,

ושמים את עצמם באותה תנועה,

they can move mountains.

הם יכולים להזיז הרים.

Look at the people in these photos I've been showing you.

הסתכלו על האנשים בתמונות שהראיתי לכם.

Do you think they're there

האם אתם חושבים שהם שם

pursuing their self-interest?

כדי לדאוג לאינטרסים שלהם?

Or are they pursuing communal interest,

או שהם רודפים אחר אינטרס קהילתי,

which requires them to lose themselves

שדורש מהם לאבד את עצמם

and become simply a part of a whole?

ולהיות פשוט חלק מהשלם?

Okay, so that was my Talk

אוקיי, אז זו היתה ההרצאה שלי

delivered in the standard TED way.

שהעברתי בשיטת TED הרגילה.

And now I'm going to give the whole Talk over again

ועכשיו אתן את כל ההרצאה שוב

in three minutes

בשלוש דקות

in a more full-spectrum sort of way.

בצורה יותר רחבה.

(Music)

מוזיקה

(Video) Jonathan Haidt: We humans have many varieties

(וידאו) האיידט: לבני האדם יש מגוון רחב

of religious experience,

של חוויות דתיות,

as William James explained.

כפי שהסביר וויליאם ג'יימס.

One of the most common is climbing the secret staircase

אחת השכיחות ביותר היא הטיפוס במדרגות הנסתרות

and losing ourselves.

ואובדן של עצמנו.

The staircase takes us

המדרגות לוקחות אותנו

from the experience of life as profane or ordinary

מהחוויה של החילוני, או הרגיל

upwards to the experience of life as sacred,

למעלה אל החוויה של החיים כקדושים,

or deeply interconnected.

או מחוברים באופן עמוק.

We are Homo duplex,

אנחנו הומו דופלקס,

as Durkheim explained.

כפי שהסביר דורקהיים.

And we are Homo duplex

ואנחנו הומו דופלקס

because we evolved by multilevel selection,

כי התפתחנו בברירה רבת-רמות,

as Darwin explained.

כפי שהסביר דארווין.

I can't be certain if the staircase is an adaptation

אני לא יכול לדעת בבטחה אם המדרגות הן הסתגלות

rather than a bug,

או שהן טעות,

but if it is an adaptation,

אבל אם הן אדפטציה,

then the implications are profound.

אז ההשלכות הן עצומות.

If it is an adaptation,

אם הן אדפטציה,

then we evolved to be religious.

אזי נבררנו להיות דתיים.

I don't mean that we evolved

אני לא מתכוון לכך שנבררנו

to join gigantic organized religions.

כדי להצטרף לדתות ענקיות ומאורגנות.

Those things came along too recently.

אלה דברים שהופיעו רק לאחרונה.

I mean that we evolved

אני מתכוון שנבררנו

to see sacredness all around us

לראות את הקדושה שמסביבנו

and to join with others into teams

ולהצטרף לאחרים לצוותים

and circle around sacred objects,

ולהקיף חפצים, אנשים,

people and ideas.

ורעיונות קדושים.

This is why politics is so tribal.

זו הסיבה לכך שהפוליטיקה היא כ"כ שבטית.

Politics is partly profane, it's partly about self-interest,

פוליטיקה היא בחלקה חילונית, עוסקת באינטרסים עצמיים,

but politics is also about sacredness.

אבל הפוליטיקה עוסקת גם בקדוש.

It's about joining with others

בחיבור לאנשים אחרים

to pursue moral ideas.

על מנת להשיג רעיונות מוסריים.

It's about the eternal struggle between good and evil,

במאבק בין טוב לרע,

and we all believe we're on the good team.

ואנחנו מאמינים שאנחנו בקבוצה הטובה.

And most importantly,

והכי חשוב,

if the staircase is real,

אם המדרגות אמיתיות,

it explains the persistent undercurrent

הן מסבירות את חוסר הסיפוק

of dissatisfaction in modern life.

התמידי הקיים בחיים המודרניים.

Because human beings are, to some extent,

כי בני האדם הם, במידה מסויימת,

hivish creatures like bees.

יצורים כוורתיים כמו דבורים.

We're bees. We busted out of the hive during the Enlightenment.

אנחנו דבורים. אנחנו פרצנו מתוך הכוורת בתקופת ההשכלה.

We broke down the old institutions

שברנו את המוסדות הישנים

and brought liberty to the oppressed.

ושחררנו את המדוכאים.

We unleashed Earth-changing creativity

התרנו את היצירתיות ששינתה את העולם,

and generated vast wealth and comfort.

וייצרה עושר ונוחות עצומים.

Nowadays we fly around

כיום אנו עפים מסביב

like individual bees exulting in our freedom.

כמו דבורים יחידניות העולצות בשחרורן.

But sometimes we wonder:

אבל לפעמים אנו תוהים:

Is this all there is?

האם זה הכל?

What should I do with my life?

מה אנו צריכים לעשות בחיינו?

What's missing?

מה חסר?

What's missing is that we are Homo duplex,

מה שחסר הוא שאנחנו הומו דופלקס,

but modern, secular society was built

אבל החברה המודרנית, החילונית נבנתה

to satisfy our lower, profane selves.

כדי לספק את העצמי התחתון, החילוני.

It's really comfortable down here on the lower level.

זה באמת נוח כאן בקומה התחתונה.

Come, have a seat in my home entertainment center.

בואו, שבו במרכז הבידור הביתי שלי.

One great challenge of modern life

אתגר גדול בחיים המודרניים

is to find the staircase amid all the clutter

הוא למצוא את המדרגות בתוך כל הבלגן

and then to do something good and noble

ואז לעשות משהו טוב ואצילי

once you climb to the top.

ברגע שמטפסים מעלה.

I see this desire in my students at the University of Virginia.

אני רואה את התשוקה הזו בסטודנטים שלי באוניברסיטת וירג'יניה.

They all want to find a cause or calling

כולם רוצים מטרה או ייעוד

that they can throw themselves into.

שהם יכולים לזרוק את עצמם לתוכו.

They're all searching for their staircase.

כולם מחפשים אחר גרם המדרגות שלהם.

And that gives me hope

וזה מעניק לי תקווה

because people are not purely selfish.

כי אנשים אינם אנוכיים לחלוטין.

Most people long to overcome pettiness

רוב האנשים עורגים להתגבר על הקטנוניות

and become part of something larger.

ולהפוך לחלק ממשהו גדול יותר.

And this explains the extraordinary resonance

וזה מסביר את ההדהוד יוצא הדופן

of this simple metaphor

של המטאפורה הפשוטה הזו

conjured up nearly 400 years ago.

שהוצאה לפני כ 400 שנה.

"No man is an island

"אף אדם אינו אי

entire of itself.

העומד בפני עצמו.

Every man is a piece of the continent,

כל אדם הוא חלק מהיבשה,

a part of the main."

חלק מהעיקר."

JH: Thank you.

האיידט: תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)