6 myths about the Middle Ages that everyone believes - Stephanie Honchell Smith

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

Medieval Europe.

ימי הביניים באירופה.

Where unbathed, sword-wielding knights ate rotten meat,

בהם אבירים נושאי חרבות שלא התקלחו אכלו בשר רקוב,

thought the Earth was flat, defended chastity-belt wearing maidens,

חשבו שכדור הארץ שטוח, הגנו על עלמות לובשות חגורות צניעות,

and tortured their foes with grisly gadgets.

ועינו את אויביהם עם מכשירים נוראיים.

Except... this is more fiction than fact.

חוץ מהעובדה, שזה יותר דמיון מעובדות.

So, where do all the myths about the Middle Ages come from?

אז, מאיפה כל המיתוסים בנוגע לימי הביניים מגיעים?

And what were they actually like?

ואיך הם היו למעשה?

The “Middle Ages” refers to a 1,000-year timespan,

“ימי הביניים” מתייחסים לתקופה בת 1000 שנה,

stretching from the fall of Rome in the 5th century

שהשתרעה מנפילת רומא במאה ה 5

to the Italian renaissance in the 15th.

עד לרנסאנס האיטלקי במאה ה 15.

Though it’s been applied to other parts of the world,

למרות ששייכו אותם לאזורים אחרים בעולם,

the term traditionally refers specifically to Europe.

המונח במקור מתייחס ספציפית לאירופה.

One misconception is that medieval people were all ignorant and uneducated.

דעה שגויה אחת היא שאנשים בימי הביניים היו כולם בורים ולא מחונכים.

For example, a 19th century biography of Christopher Columbus

לדוגמה, ביוגרפיה מהמאה ה 19 של כריסטופר קולומבוס

incorrectly purported that medieval Europeans thought the Earth was flat.

דיווחה באופן שגוי שאירופה בימי הביניים חשבה שכדור הארץ שטוח.

Sure, many medieval scholars describe the Earth as the center of the universe—

בטח, הרבה מלומדים בימי הביניים תיארו את כדור הארץ כמרכז היקום --

but there wasn't much debate as to its shape.

אבל לא היה הרבה ויכוח בנוגע לצורה שלו.

A popular 13th century text was literally called “On the Sphere of the World.”

טקסט פופולרי מהמאה ה 13 נקרא פשוט ”הספירה של העולם.”

And literacy rates gradually increased during the Middle Ages

ורמות הקריאה עלו הדרגתית במהלך ימי הביניים

alongside the establishment of monasteries, convents and universities.

יחד עם ההקמה של מנזרים, ואוניברסיטאות.

Ancient knowledge was also not “lost”;

ידע עתיק גם הוא לא “אבד“;

Greek and Roman texts continued to be studied.

טקסטים יוונים ורומאים המשיכו להילמד.

The idea that medieval people ate rotten meat and used spices to cover the taste

הרעיון שאנשים בימי הביניים אכלו בשר רקוב והשתמשו בתבלינים כדי לכסות על הטעם

was popularized in the 1930s by a British book.

קיבלו פופולריות בשנות ה 30 של המאה ה 20 מספר בריטי.

It misinterpreted one medieval recipe

הוא פירש לא נכון מתכון אחד מימי הביניים

and used the existence of laws barring the sale of putrid meat

והשתמש בקיום של חוקים שאסרו על מכירה של בשר רקוב

as evidence it was regularly consumed.

כעדות שהוא נאכל באופן רגיל.

In fact, medieval Europeans avoided rancid foods

למעשה, ארופאים בימי הביניים נמנעו ממאכלים בעלי ריח רע

and had methods for safely preserving meats,

והיו להם שיטות לשמר בבטחה בשר,

like curing them with salt.

כמו שימורם במלח.

Spices were popular.

תבלינים היו פופולריים.

But they were oftentimes pricier than meat itself.

אבל הם הרבה פעמים היו יקרים מהבשר עצמו.

So if someone could afford them, they could also buy unspoiled food.

אז אם מישהו יכל להרשות אותם לעצמו, הם יכלו גם לקנות בשר לא מקולקל.

Meanwhile, the 19th century French historian Jules Michelet

בינתיים, ההסטוריון הצרפתי מהמאה ה 19 ג’ולס מישלט

referred to the Middle Ages as “a thousand years without a bath.”

התייחס לימי הביניים כ“אלף שנים בלי רחצה.”

But even small towns boasted well-used public bathhouses.

אבל אפילו ערים קטנות התגאו בבתי רחצה ציבוריים שימושיים.

People lathered up with soaps made of things

אנשים הכינו סבונים שעשויים דברים

like animal fat, ash, and scented herbs.

כמו שומן חיות, אפר ועשבים ריחניים.

And they used mouthwash, teeth-scrubbing cloths with pastes and powders,

והם השתמשו במי פה, בדים לרחצת שיניים עם משחות ואבקות,

and spices and herbs for fresh-smelling breath.

ותבלינים ועשבים להבל פה שמריח טוב.

So, how about medieval torture devices?

אז, מה בנוגע למכשירי עינוי מימי הביניים?

In the 1890s, a collection of allegedly “terrible relics of a semi-barbarous age”

בשנות ה 90 של המאה ה 19, אוסף של “שרידים נוראיים מעידן סמי-ברברי” כביכול

went on tour.

יצאו לסיור תצוגה.

Among them: the Iron Maiden, which fascinated viewers with its spiked doors—

ביניהם: בתולת הברזל, שהקסימה צופים בדלתות המשוננות שלה --

but it was fabricated, possibly just decades before.

אבל היא יוצרה, אולי עשרות שנים לפני כן.

And there’s no indication Iron Maidens actually existed in the Middle Ages.

ואין אינדיקציה שבתולות ברזל התקיימו למעשה בימי הביניים.

The “Pear of Anguish,” meanwhile, did exist—

“אגס הכאב,” בינתיים, כן היה קיים --

but probably later on and it couldn’t have been used for torture.

אבל כנראה מאוחר יותר והוא לא היה יכול להיות בשימוש לעינויים.

It may have just been a shoe-stretcher.

יכול להיות שזה היה רק “מותח נעליים.”

Indeed, many ostensibly medieval torture devices are far more recent inventions.

מכשירי עינויים רבים לכאורה מימי הביניים הם המצאות הרבה יותר עדכניות.

Medieval legal proceedings were overall less gruesome than these gadgets suggest.

הליכים משפטיים מימי הביניים היו בסך הכל פחות זוועתיים ממה שהגאדג’טים האלה מרמזים.

They included fines, imprisonment, public humiliation,

הם כללו קנסות, מאסר, השפלה פומבית,

and certain forms of corporal punishment.

וצורות מסוימות של ענישה גופנית.

Torture and executions did happen,

עינויים והוצאות להורג אכן קרו,

but especially violent punishments, like drawing and quartering,

אבל עונשים אלימים במיוחד כמו גרירה וביתור

were generally reserved for crimes like high treason.

היו שמורים בדרך כלל לפשעים כמו בגידה חמורה.

Surely chastity belts were real, though, right?

אין ספק שחגורות צניעות היו אמיתיות, אם כי, נכון?

Probably not.

כנראה שלא.

They were first mentioned by a 15th century German engineer, likely in jest,

הן הוזכרו לראשונה על ידי מהנדס גרמני מהמאה ה-15, כנראה בצחוק,

alongside fart jokes and a device for invisibility.

לצד בדיחות פלוצים ומכשיר לבלתי-נראות.

From there, they became popular subjects of satire

משם הם הפכו לנושאים פופולריים של סאטירה

that were later mistaken for medieval reality.

שנחשבו בטעות מאוחר יותר למציאות של ימי הביניים.

Ideas about the Middle Ages have varied

הרעיונות על ימי הביניים היו מגוונים

depending on the interest of those in later times.

בהתאם לעניין מאלה בזמנים מאוחרים יותר.

The term— along with the pejorative “Dark Ages”—

המונח- “עידנים אפלים” המשפיל -

was popularized during the 15th and 16th centuries

היה פופולרי במהלך המאות ה-15 וה-16

by scholars biased toward the Classical and Modern periods

על ידי חוקרים מוטים כלפי התקופות הקלאסיות והמודרניות

that came before and after.

שהגיעו לפני ואחרי.

And, as Enlightenment thinkers celebrated their dedication to reason,

וכן, כפי שהוגי הנאורות חגגו את המסירות שלהם להיגיון,

they depicted medieval people as superstitious and irrational.

הם תיארו אנשים מימי הביניים כבעלי אמונות תפלות ולא רציונליות.

In the 19th century, some Romantic European nationalist thinkers— well—

במאה ה-19, כמה הוגים לאומנים אירופאים רומנטיים - ובכן -

romanticized the Middle Ages.

עשו רומנטיזציה של ימי הביניים.

They described isolated, white, Christian societies,

הם תיארו חברות נוצריות לבנות מבודדות,

emphasizing narratives of chivalry and wonder.

תוך הדגשת נרטיבים של אבירות ופליאה.

But knights played minimal roles in medieval warfare.

אבל אבירים מילאו תפקידים מינימליים במלחמות של ימי הביניים.

And the Middle Ages saw large-scale interactions.

וימי הביניים חוו אינטראקציות בקנה מידה גדול.

Ideas flowed into Europe along Byzantine, Muslim, and Mongol trade routes.

רעיונות זרמו לאירופה לאורך נתיבי סחר ביזנטים, מוסלמים ומונגולים.

And merchants, intellectuals, and diplomats of diverse origins

וסוחרים, אינטלקטואלים, ודיפלומטים ממוצאים מגוונים

visited medieval European cities.

ביקרו בערים אירופיות מימי הביניים.

The biggest myth may be that the millennium of the Middle Ages

המיתוס הגדול ביותר עשוי להיות שהמילניום של ימי הביניים

amounts to one distinct, cohesive period of European history at all.

מסתכם לתקופה אחת ברורה ומגובשת של ההיסטוריה האירופית בכלל.

Originally defined less by what they were than what they weren’t,

במקור מוגדרת פחות לפי מה שהיא היתה ממה שהיא לא היתה,

the Middle Ages became a ground for dueling ideas—

ימי הביניים הפכו קרקע לרעיונות דו-קרב-

fueling more fantasy than fact.

מעוררים יותר פנטזיה מאשר עובדות.