The evolution of the book - Julie Dreyfuss

האבולוציה של הספר - ג'ולי דרייפוס

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

What makes a book a book?

מה הופך ספר לספר?

Is it just anything that stores and communicates information?

האם זה כל דבר שמכיל ומתקשר מידע?

Or does it have to do with paper,

או שזה חייב להיות קשור לנייר,

binding,

לכריכה,

font,

ink,

לגופן,

לדיו,

its weight in your hands,

למשקל שלו ביד שלכם,

the smell of the pages?

לריח של הדפים?

Is this a book?

האם זה ספר?

Probably not.

כנראה לא.

But is this?

אבל האם זה?

To answer these questions,

כדי לענות על השאלות האלו,

we need to go back to the start of the book as we know it

אנחנו צריכים לחזור להתחלה של הספר כמו שאנחנו מכירים אותו.

and understand how these elements came together to make something

ולהבין איך האלמנטים האלה התחברו כדי ליצור דבר השווה

more than the sum of their parts.

יותר מסכום חלקיהם.

The earliest object that we think of as a book is the codex,

החפץ הקדום ביותר שאנחנו חושבים עליו כספר הוא הקודקס,

a stack of pages bound along one edge.

ערמת ניירות שכרוכה לאורך צד אחד.

But the real turning point in book history

אבל נקודת המפנה האמיתית בהסטוריית הספרים

was Johannes Gutenberg's printing press in the mid-15th century.

היתה מכבש הדפוס של יוהאנס גוטנברג באמצע המאה ה 15.

The concept of moveable type had been invented much earlier in Eastern culture,

הרעיון של אותיות שניתן להזיז הומצא הרבה לפני כן בתרבות המזרח,

but the introduction of Gutenberg's press had a profound effect.

אבל להצגה של הדפוס של גוטנברג היתה אפקט משמעותי.

Suddenly, an elite class of monks and the ruling class

פתאום, הנזירים במעמד הגבוה, והמעמד השולט

no longer controlled the production of texts.

לא שלטו יותר ביצור הטקסטים.

Messages could spread more easily,

ניתן היה להפיץ הודעות בקלות,

and copies could constantly be produced,

ולייצר עותקים בעקביות,

so printing houses popped up all over Europe.

כך שבתי דפוס הופיעו בכל רחבי אירופה.

The product of this bibliographic boom is familiar to us in some respects,

התוצר של הבום הביבליוגרפי מוכר לנו מכמה אספקטים,

but markedly different in others.

אבל שונה מאוד באחרים.

The skeleton of the book is paper, type, and cover.

השלד של הספר הוא נייר, אותיות וכריכה.

More than 2000 years ago, China invented paper as a writing surface,

לפני יותר מ 2000 שנה, סין המציאה את הנייר כמשטח לכתיבה,

which was itself predated by Egyptian papyrus.

דבר שהגיע אחרי הפפירוס המצרי.

However, until the 16th century,

עם זאת, עד המאה ה 16,

Europeans mainly wrote on thin sheets of wood

ארופאים בעיקר כתבו על לוחות עץ דקים

and durable parchment made of stretched animal skins.

וקלפים עמידים עשויים מעורות חיות מתוחים.

Eventually, the popularity of paper spread throughout Europe,

בסופו של דבר, הפופולריות של הנייר התפשטה ברחבי אירופה,

replacing parchment for most printings because it was less expensive in bulk.

והחליפה את הקלף ברוב ההדפסות כי בכמויות גדולות הוא היה פחות יקר.

Inks had been made by combining organic plant and animal dyes

דיו נעשה על ידי שילוב של צבעים מצמחים אורגניים וחיות

with water or wine,

עם מים או יין,

but since water doesn't stick to metal type,

אבל מאחר ומים לא נדבקים לאותיות מתכת,

use of the printing press required a change to oil-based ink.

השימוש בדפוס דרש מעבר לדיו מבוסס שמן.

Printers used black ink made of a mixture of lamp soot,

דפסים השתמשו בדיו שחור שעשוי מתערובת של פיח מנורות,

turpentine,

טרפנטין,

and walnut oil.

ושמן אגוזים.

And what about font size and type?

ומה לגבי גודל הגופן והסוג?

The earliest movable type pieces consisted of reversed letters

האותיות הניידות הראשונות היו אותיות הפוכות

cast in relief on the ends of lead alloy stocks.

יצוקות בהבלטה על קצוות פיסות מתכת מבוססת עופרת.

They were handmade and expensive,

הן נעשו ביד והיו יקרות,

and the designs were as different as the people who carved their molds.

והעיצוב היה שונה כמו האנשים שיצרו אותן.

Standardization was not really possible until mass manufacturing

סטנדרטיזציה לא ממש התאפשרה עד ליצור המוני

and the creation of an accessible word processing system.

והיצירה של מערכות עיבוד תמלילים נגישות.

As for style, we can thank Nicolas Jenson for developing two types of Roman font

בנוגע לעיצוב, אנחנו יכולים להודות לניקולאס ג'נסן על פיתוח שני סוגים של גופן רומי

that led to thousands of others,

שהובילו לאלפי אחרים,

including the familiar Times Roman.

כולל הטיימס רומן המוכר.

Something had to hold all this together,

משהו היה צריך להחזיק אותן יחד,

and until the late 15th century,

ועד המאה ה 15,

covers consisted of either wood,

כיסויים כללו עץ,

or sheets of paper pasted together.

או דפים של נייר שמודבקים יחד.

These would eventually be replaced by rope fiber millboard,

אלה לבסוף הוחלפו על ידי לוחות עץ סיבי,

originally intended for high quality bindings in the late 17th century,

שבמקור נועדו לכריכות באיכות גבוהה בשלהי המאה ה 17,

but later as a less expensive option.

אבל מאוחר יותר היו אופציה פחות יקרה.

And while today's mass produced cover illustrations are marketing tools,

ובעוד הכריכות של היום המיוצרות ביצור המוני הן כלי שיווק,

the cover designs of early books were made to order.

עיצובי הכריכות של הספרים המוקדמים הוכנו לפי הזמנה.

Even spines have a history.

אפילו לשדרות יש הסטוריה.

Initially, they were not considered aesthetically important,

בהתחלה, הן לא נחשבו לחשובות אסטתית,

and the earliest ones were flat, rather than rounded.

והמוקדמות ביותר היו שטוחות, במקום מעוגלות.

The flat form made the books easier to read

הצורה השטוחה עשתה את הספרים קלים יותר לקריאה

by allowing the book to rest easily on a table.

בכך שאפשרו לספר לנוח בנוחות על השולחן.

But those spines were damaged easily from the stresses of normal use.

אבל השדרות האלו ניזוקו בקלות מהלחץ של שימוש רגיל.

A rounded form solved that issue,

צורה מעוגלת פתרה את הבעיה,

although new problems arose,

למרות שבעיות חדשות התעוררו,

like having the book close in on itself.

כמו שהספר נסגר בעצמו.

But flexibility was more important,

אבל גמישות היתה יותר חשובה,

especially for the on-the-go reader.

בעיקר לאלה שקראו תוך כדי תנועה.

As the book evolves and we replace bound texts

כשהספרים התפתחו והחליפו טקסטים כרוכים

with flat screens and electronic ink,

במסכים ודיו אלקטרוני,

are these objects and files really books?

האם האובייקטים והקבצים האלה באמת ספרים?

Does the feel of the cover

האם תחושת הכריכה

or the smell of the paper add something crucial to the experience?

או ריח הנייר מוסיפים משהו חיוני לחוויה?

Or does the magic live only within the words,

או האם הקסם חי רק במילים,

no matter what their presentation?

לא משנה איך הן מוצגות?