What’s the best country to live in?

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Naama Lieberman

What’s the best country in the world to live in?

באיזו מדינה בעולם הכי טוב לחיות?

Is it the one with the best food? The longest life expectancy?

האם זאת עם האוכל הכי טוב? תוחלת החיים הארוכה ביותר?

The best weather?

מזג האוויר הכי טוב?

For the past 70 years, most governments have relied heavily on a single number

במשך 70 השנים האחרונות, רוב הממשלות הסתמכו במידה רבה על מספר בודד

to answer that question.

כדי לענות על השאלה הזו.

This number influences elections, the stock market, and government policy.

מספר זה משפיע על הבחירות, על שוק המניות ומדיניות הממשלה.

But it was never intended for its current purpose;

אבל זה אף פעם לא היה מיועד למטרתו הנוכחית;

and some would argue that the world is addicted to making it grow... forever.

ויש שיטענו שהעולם מכור לגרום לו לגדול... לנצח.

This number is called the Gross Domestic Product, or GDP,

המספר הזה נקרא תוצר מקומי גולמי, או תמ“ג,

and it was invented by the economist Simon Kuznets in the 1930s,

והוא הומצא על ידי הכלכלן סיימון קוזנץ בשנות ה-30,

to try and gauge the size of an economy in a single, easy to understand number.

כדי לנסות לאמוד את גודל הכלכלה במספר יחיד וקל להבנה.

GDP is the total monetary value of everything a country

התמ“ג הוא הערך הכספי הכולל מכל מה שמדינה

produces and sells on the market.

מייצרת ומוכרת בשוק.

To this day, GDP per capita,

עד היום, התמ“ג לנפש,

which is just the total GDP divided by the number of people living in that country,

שזה התמ“ג הכולל שנחלק למספר האנשים החיים במדינה,

is widely seen as a measure of well-being.

נתפס באופן נרחב כמדד של רווחה.

But GDP doesn’t actually say anything direct about well-being,

אבל התמ“ג למעשה לא אומר שום דבר ישיר על רווחה,

because it doesn't take into account what a country produces

כי זה לא לוקח בחשבון את מה שמדינה מייצרת

or who has access to it.

או למי יש גישה לזה.

A million dollars of weapons contributes the exact same amount to a country’s GDP

מיליון דולר של נשק תורם את אותו סכום בדיוק לתמ“ג של מדינה

as a million dollars of vaccines or food.

כמו מיליון דולר של חיסונים או מזון.

The value society derives from things like public school or firefighters

הערך שהחברה שואבת מדברים כמו בית ספר ציבורי או לוחמי אש

isn’t counted in GDP at all, because those services aren’t sold on the market.

לא נמנה בתוצר בכלל, כי שירותים אלה אינם נמכרים בשוק.

And if a country has a lot of wealth,

ואם למדינה יש הרבה עושר,

but most of it is controlled by relatively few people,

אבל רובו נשלט על ידי מעט אנשים יחסית,

GDP per capita gives a distorted picture of how much money a typical person has.

התמ“ג לנפש נותן תמונה מעוותת של כמה כסף יש לאדם רגיל.

Despite all that, for a long time,

למרות כל זה, במשך זמן רב,

higher GDP did correlate closely to a higher quality of life

תמ“ג גבוה יותר אכן היה במתאם הדוק לאיכות חיים גבוהה יותר

for people in many countries.

של אנשים במדינות רבות.

From 1945 to 1970, as GDP doubled, tripled or even quadrupled

מ-1945 עד 1970, כשהתמ“ג הוכפל, שילש או אפילו ריבע את עצמו

in some western economies,

בכמה כלכלות מערביות,

people’s wages often grew proportionally.

שכרם של אנשים גדל לעתים קרובות באופן יחסי.

By the 1980s, this changed.

בשנות ה-80 זה השתנה.

Countries continued to grow richer,

מדינות המשיכו להתעשר,

but wages stopped keeping pace with GDP growth,

אבל השכר הפסיק לעמוד בקצב צמיחת התמ“ג,

or in some cases, even declined,

או במקרים מסוימים, אפילו ירד,

and most of the benefits went to an ever-smaller percentage of the population.

ורוב ההטבות הלכו לאחוז קטן מתמיד מהאוכלוסייה.

Still, the idea of capturing a nation’s well-being in a single number

ובכל זאת, לרעיון שאפשר לתפוס רווחה של מדינה במספר אחד

had powerful appeal.

היתה משיכה חזקה.

In 1972, King Jigme Singye Wangchuk of Bhutan

ב-1972 ג‘יגמה סינגייה ואנגצ’וק מלך בהוטן

came up with the idea of Gross National Happiness

הגה את הרעיון של האושר הלאומי הגולמי

as an alternative to Gross Domestic Product.

כחלופה לתוצר מקומי גולמי.

Gross National Happiness is a metric that factors in matters

אושר לאומי גולמי הוא מדד שמתחשב בעניינים

like health, education, strong communities, and living standards,

כמו בריאות, חינוך, קהילות חזקות ורמת חיים,

having citizens answer questions like,

כשאזרחים עונים על שאלות כמו,

“How happy do you think your family members are at the moment?”

“כמה אתה חושב שבני המשפחה שלך מאושרים כרגע?”

“What is your knowledge of names of plants and wild animals in your area?”

“מה הידע שלך בשמות של צמחים וחיות בר באזור שלך?”

and “What type of day was yesterday?”

ו“איזה סוג של יום היה אתמול?”

The United Nations’ Human Development Index is a more widely used metric;

מדד ההתפתחות האנושית של האו“ם הוא מדד בשימוש נרחב יותר;

it takes into account health and education,

הוא לוקח בחשבון בריאות וחינוך,

as well as income per capita to estimate overall well-being.

כמו גם הכנסה לנפש כדי להעריך את הרווחה הכללית.

Meanwhile, a metric called the Sustainable Development Index

בינתיים המדד שנקרא מדד פיתוח בר קיימא

factors in both well-being and the environmental burdens of economic growth,

לוקח בחשבון רווחה אישית וגם את העומסים הסביבתיים של צמיחה כלכלית,

again, boiling all this down to a single number.

שוב, מסכמים את כל זה למספר בודד.

Though no country has been able to meet

אמנם אף מדינה לא הצליחה לספק

the basic needs of its people while

את הצרכים הבסיסיים של אזרחיה

also using resources fully sustainably,

באמצעות משאבים ברי-קיימא בלבד,

Costa Rica currently comes the closest.

קוסטה ריקה כרגע מגיעה הכי קרוב.

Over the past few decades,

במהלך העשורים האחרונים,

it’s managed to grow its economy and improve living standards substantially

היא הצליחה להצמיח את כלכלתה ולשפר את רמת החיים באופן משמעותי

without drastically increasing its emissions.

מבלי להגדיל באופן דרסטי הפליטות שלה.

Other countries, like Colombia and Jordan,

מדינות אחרות, כמו קולומביה וירדן,

have made notable progress.

עשו התקדמות ניכרת.

Costa Rica now has better well-being outcomes like life expectancy

קוסטה ריקה נהנית כעת מרווחה טובה יותר למשל בתוחלת החיים

than some of the world’s richest countries.

לעומת חלק מהמדינות העשירות ביותר בעולם.

Ultimately, there are limits to any approach that boils

בסופו של דבר, יש מגבלות לכל גישה שמסכמת

the quality of life in a country down to a single number.

את איכות החיים במדינה עד למספר בודד.

Increasingly, experts favor a dashboard approach that lays out all the factors

יותר ויותר מומחים מעדיפים גישת לוח מחוונים שמפרטת את כל הגורמים

a single number obscures.

שמספר בודד מסתיר.

This approach makes even more sense given that people have different priorities,

גישה זו הגיונית אפילו יותר בהתחשב שלאנשים יש סדרי עדיפויות שונים,

and the answer to which country is best to live in

והתשובה לשאלה באיזו מדינה הכי טוב לחיות

depends on who’s asking the question.

תלויה במי ששואל את השאלה.

So what if that were you designing your countries well-being metric?

אז מה אם הייתם אתם מעצבים את מדד רווחת המדינות שלכם?

What do you value, and what would you measure?

מה אתם מעריכים, ומה הייתם מודדים?