Why does the universe exist? | Jim Holt | TED

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

Why does the universe exist?

מדוע היקום קיים?

Why is there — Okay. Okay. (Laughter)

מדוע יש -- בסדר, בסדר. [צחוק]

This is a cosmic mystery. Be solemn.

זאת תעלומה קוסמית. גלו קצת יראת-כבוד.

Why is there a world, why are we in it,

מדוע ישנו עולם, מדוע אנו נמצאים בו,

and why is there something rather than nothing at all?

ומדוע יש משהו במקום כלום?

I mean, this is the super ultimate "why" question?

זאת הרי שאלת ה"מדוע" המוחלטת ביותר.

So I'm going to talk about the mystery of existence,

אדבר אם כן על תעלומת הקיום,

the puzzle of existence,

על חידת הקיום,

where we are now in addressing it,

היכן אנו עומדים בטיפול בה,

and why you should care,

ומדוע צריך להיות לכם איכפת,

and I hope you do care.

ואני מקווה שבאמת איכפת לכם.

The philosopher Arthur Schopenhauer said that

הפילוסוף ארתור שופנהאואר אמר

those who don't wonder about the contingency of their existence,

שמי שלא תוהים באשר למקריות של קיומם,

of the contingency of the world's existence,

באשר למקריות קיומו של עולמם,

are mentally deficient.

לוקים בשכלם.

That's a little harsh, but still. (Laughter)

גישה מחמירה במקצת, ובכל זאת... [צחוק]

So this has been called the most sublime

התעלומה הזו נחשבה

and awesome mystery,

לנשגבת ולנוראה ביותר,

the deepest and most far-reaching question

לשאלה העמוקה ומרחיקת-הראות ביותר

man can pose.

שהאדם מסוגל לשאול.

It's obsessed great thinkers.

היא עינתה הוגים גדולים. לודוויג ויטגנשטיין,

Ludwig Wittgenstein, perhaps the greatest

philosopher of the 20th century,

אולי הפילוסוף הגדול ביותר של המאה ה-20,

was astonished that there should be a world at all.

נדהם מכך שהעולם בכלל קיים.

He wrote in his "Tractatus," Proposition 4.66,

הוא כתב ב"טרקטטוס" שלו, בהנחה 4.66:

"It is not how things are in the world

"המסתורין איננו בדברים שקיימים בעולם,

that is the mystical,

it's that the world exists."

"אלא קיומו של העולם עצמו."

And if you don't like taking your epigrams

ואם אינכם אוהבים שהאמרות שלכם

from a philosopher, try a scientist.

מקורן בפילוסופים, מה בדבר מדענים?

John Archibald Wheeler, one of the great physicists

ג'ון ארצ'יבלד ווילר, אחד הפיזיקאים הדגולים

of the 20th century,

של המאה ה-20,

the teacher of Richard Feynman,

מורהו של ריצ'רד פיינמן,

the coiner of the term "black hole,"

מי שטבע את המונח "חור שחור",

he said, "I want to know

אמר: "אני רוצה לדעת

how come the quantum,

"מדוע קוונטום?

how come the universe, how come existence?"

"מדוע יקום? מדוע קיום?"

And my friend Martin Amis —

וחברי, מרטין איימיס --

sorry that I'll be doing a lot of name-dropping in this talk,

מצטער על איזכור השמות הרבים בהרצאה הזו,

so get used to it —

יהיה עליכם להתרגל לכך --

my dear friend Martin Amis once said

חברי היקר מרטין איימיס אמר פעם... [צחוק]

that we're about five Einsteins away from answering

שאנו נמצאים במרחק של 5 איינשטיינים מהתשובה

the mystery of where the universe came from.

על תעלומת מקורו של היקום.

And I've no doubt there are five Einsteins

ואין לי ספק שיש 5 איינשטיינים כאן באולם, הערב.

in the audience tonight.

Any Einsteins? Show of hands? No? No? No?

יש כאן איינשטיינים? הרימו ידיים. לא? לא? לא?

No Einsteins? Okay.

אין איינשטיינים? בסדר.

So this question, why is there something rather than nothing,

אז השאלה הזו, מדוע יש משהו במקום כלום,

this sublime question, was posed rather late

השאלה הנשגבת הזו, הועלתה מאוחר למדי

in intellectual history.

בהיסטוריה של ההשכלה.

It was towards the end of the 17th century,

זה היה לקראת סוף המאה ה-17,

the philosopher Leibniz who asked it,

והפילוסוף לייבניץ הוא שהעלה אותה,

a very smart guy, Leibniz,

בחור חכם מאד, לייבניץ,

who invented the calculus

האיש שהמציא את חשבון האינסופיים

independently of Isaac Newton, at about the same time,

ללא שום קשר לאייזק ניוטון, בערך באותה העת,

but for Leibniz, who asked why is there something rather than nothing,

אבל בעיני לייבניץ, ששאל מדוע יש משהו במקום כלום,

this was not a great mystery.

לא היה מדובר בתעלומה גדולה.

He either was or pretended to be

הוא היה, או התיימר להיות,

an Orthodox Christian in his metaphysical outlook,

נוצרי שמרני בהשקפתו המטפיזית,

and he said it's obvious why the world exists:

והוא אמר שברור מדוע העולם קיים:

because God created it.

משום שאלוהים ברא אותו.

And God created, indeed, out of nothing at all.

ואלוהים ברא אותו יש מאַין.

That's how powerful God is.

עד כדי כך מגיעה עוצמתו של אלוהים.

He doesn't need any preexisting materials to fashion a world out of.

הוא לא זקוק לשום חומר קיים מראש כדי לעצב ממנו עולם.

He can make it out of sheer nothingness,

הוא מסוגל לברוא אותו מן האַין הגמור,

creation ex nihilo.

בריאה "אקס ניהילו", יש מאַין.

And by the way, this is what

ואגב, זה גם מה שרוב האמריקנים מאמינים בו בימינו;

most Americans today believe.

There is no mystery of existence for them.

בעיניהם אין שום תעלומה בקיום:

God made it.

אלוהים יצר אותו.

So let's put this in an equation.

אז הבה ננסח זאת במשוואה.

I don't have any slides so I'm going to mime my visuals,

אין לי שקופיות, לכן אציג בפנטומימה את העזרים החזותיים שלי,

so use your imaginations.

ואתם תפעילו את דמיונכם.

So it's God + nothing = the world.

אז המשוואה היא אלוהים ועוד כלום שווה העולם.

Okay? Now that's the equation.

בסדר? זאת המשוואה.

And so maybe you don't believe in God.

ואולי אינכם מאמינים באלוהים.

Maybe you're a scientific atheist

אולי אתם אתאיסטיים מדעיים

or an unscientific atheist, and you don't believe in God,

או אתאיסטים לא-מדעיים, אך אינכם מאמינים באלוהים.

and you're not happy with it.

והמשוואה לא מספקת אתכם.

By the way, even if we have this equation,

אגב, גם אם יש לנו משוואה זו,

God + nothing = the world,

"אלוהים ועוד כלום שווה העולם",

there's already a problem:

הרי שכבר יש בעיה:

Why does God exist?

מדוע אלוהים קיים?

God doesn't exist by logic alone

לא די בהגיון להצדיק את קיומו של אלוהים,

unless you believe the ontological argument,

אלא אם אתם מאמינים בטיעון האונטולוגי,

and I hope you don't, because it's not a good argument.

ואני מקווה שלא, כי הוא איננו טיעון טוב.

So it's conceivable, if God were to exist,

אז מתקבל על הדעת שאם אלוהים קיים,

he might wonder, I'm eternal, I'm all-powerful,

הוא עשוי לתהות: "אני נצחי, יש לי עוצמה מוחלטת,

but where did I come from?

"אבל מאיפה באתי?"

(Laughter)

[צחוק]

Whence then am I?

"מניין הנני?"

God speaks in a more formal English.

אלוהים דובר בלשון רשמית יותר--

(Laughter)

[צחוק]

And so one theory is that God was so bored with

לפי תיאוריה אחת, אלוהים כל-כך השתעמם

pondering the puzzle of His own existence

מלתהות על חידת קיומו הוא,

that He created the world just to distract himself.

עד כי ברא את העולם רק כהסחת-דעת לעצמו.

But anyway, let's forget about God.

בכל מקרה, נעזוב את אלוהים,

Take God out of the equation: We have

נוציא את אלוהים מהמשוואה ונקבל:

________ + nothing = the world.

_______ ועוד כלום שווה העולם.

Now, if you're a Buddhist,

אם אתם בודהיסטים,

you might want to stop right there,

אולי תרצו להפסיק כאן,

because essentially what you've got is

כי בעצם מה שקיבלתם הוא

nothing = the world,

"כלום שווה העולם",

and by symmetry of identity, that means

ועקב הסימטריה של הזהות, זה אומר

the world = nothing. Okay?

שהעולם שווה כלום, בסדר?

And to a Buddhist, the world is just a whole lot of nothing.

ובעיניו של בודהיסט, העולם הוא פשוט ערימת כלום.

It's just a big cosmic vacuity.

זו סתם ריקנות קוסמית גדולה.

And we think there's a lot of something out there

ואנו סבורים שיש המון משהו,

but that's because we're enslaved by our desires.

אבל זה משום שאנו עבדים לתשוקותינו.

If we let our desires melt away,

אם נניח לתשוקותינו להתפוגג,

we'll see the world for what it truly is,

נראה את העולם כמות שהוא:

a vacuity, nothingness,

ריקנות, אַין,

and we'll slip into this happy state of nirvana

ונחליק לתוך מצב האושר של הנירוונה,

which has been defined as having

שהוגדרה כמצב שבו

just enough life to enjoy being dead. (Laughter)

לאדם יש מספיק חיים כדי ליהנות מכך שהוא מת.

[צחוק] זאת חשיבה בודהיסטית.

So that's the Buddhist thinking.

But I'm a Westerner, and I'm still concerned

אבל אני מערבי, ואני עדיין מוטרד

with the puzzle of existence, so I've got

בנוגע לחידת הקיום, כך שאני מקבל

________ + —

_______+--

this is going to get serious in a minute, so —

זה תיכף ייעשה רציני, אז--

________ + nothing = the world.

______ ועוד כלום שווה העולם.

What are we going to put in that blank?

מה נשים במקום הריק?

Well, how about science?

מה עם המדע?

Science is our best guide to the nature of reality,

המדע הוא מורה הדרך הטוב ביותר שיש לנו לגבי טיב המציאות,

and the most fundamental science is physics.

והתחום המדעי הבסיסי ביותר הוא הפיזיקה,

That tells us what naked reality really is,

שאומרת לנו מהי באמת המציאות העירומה,

that reveals what I call TAUFOTU,

שחושפת את מה שאני מכנה הראמש"ה:

the True And Ultimate Furniture Of The Universe.

"הריהוט האמיתי והמוחלט של היקום".

So maybe physics can fill this blank,

אז אולי הפיזיקה תמלא את המקום הריק הזה,

and indeed, since about the late 1960s or around 1970,

ואכן, מאז סוף שנות ה-60 לערך, או סביב 1970,

physicists have purported to give

הפיזיקאים התיימרו להציג

a purely scientific explanation of how

הסבר מדעי טהור לאופן שבו

a universe like ours could have popped into existence

יקום כמו שלנו יכול לצוץ במציאות

out of sheer nothingness,

יש מאַין,

a quantum fluctuation out of the void.

תנודה כמותית מתוך הרִיק.

Stephen Hawking is one of these physicists,

סטיבן הוקינג נמנה על הפיזיקאים האלה,

more recently Alex Vilenkin,

ולאחרונה, גם אלכס וילנקין,

and the whole thing has been popularized

וכל העניין זכה לפופולריות

by another very fine physicist and friend of mine,

הודות לפיזיקאי מעולה נוסף וחבר שלי,

Lawrence Krauss, who wrote a book called

לורנס קראוס, שכתב ספר בשם:

"A Universe from Nothing,"

"יקום מתוך האַין",

and Lawrence thinks that he's given —

ולורנס סבור ש --

he's a militant atheist, by the way,

הוא אתיאסט לוחמני, אגב,

so he's gotten God out of the picture.

והוא סילק את אלוהים מן התמונה.

The laws of quantum field theory,

חוקי תיאוריית השדה הקוונטי,

the state-of-the-art physics, can show how

הפיזיקה העדכנית ביותר, מסוגלים להוכיח

out of sheer nothingness,

איך מתוך האַין המוחלט,

no space, no time, no matter, nothing,

ללא מרחב, ללא זמן, ללא חומר, ללא כלום,

a little nugget of false vacuum

גוש קטן של רִיק כוזב

can fluctuate into existence,

מסוגל לעבור תנודה ולהתקיים,

and then, by the miracle of inflation,

ואז, דרך נס ההתפשטות,

blow up into this huge and variegated cosmos

להתפוצץ לכדי הקוסמוס העצום והמגוון הזה

we see around us.

שאנו רואים מסביבנו.

Okay, this is a really ingenious scenario.

טוב, זהו תרחיש גאוני.

It's very speculative. It's fascinating.

זה מאד ספקוליטיבי, זה מרתק.

But I've got a big problem with it,

אבל יש לי בעיה רצינית איתו,

and the problem is this:

והבעיה היא זו:

It's a pseudo-religious point of view.

זאת השקפה דתית-כביכול.

Now, Lawrence thinks he's an atheist,

לורנס חושב שהוא אתאיסט,

but he's still in thrall to a religious worldview.

אבל הוא עדיין משועבד להשקפת-עולם דתית.

He sees physical laws as being like divine commands.

הוא רואה בחוקי הפיזיקה מעין צווים נשגבים.

The laws of quantum field theory for him

בעיניו, חוקי תיאוריית השדה הקוונטי

are like fiat lux, "Let there be light."

הם כמו הצו "ויהי אור".

The laws have some sort of ontological power or clout

לחוקים יש איזה כוח אונטולוגי או יכולת

that they can form the abyss,

לברוא את התהום

that it's pregnant with being.

שאוצרת בתוכה את היֵש.

They can call a world into existence out of nothing.

הם יכולים לצוות על העולם להתקיים מתוך האַין.

But that's a very primitive view of what

אבל זאת ראיה פרימיטיבית מאד של חוק פיזיקלי, נכון?

a physical law is, right?

We know that physical laws are actually

ידוע לנו שחוקי הפיזיקה הם למעשה

generalized descriptions of patterns and regularities

תיאורים כלליים של דפוסים ותבניות קבועות

in the world.

בעולם.

They don't exist outside the world.

הם לא מתקיימים מחוץ לעולם.

They don't have any ontic cloud of their own.

אין להם כוח אונטולוגי משלהם.

They can't call a world into existence

הם לא יכולים לצוות שעולם כלשהו יתקיים מתוך האַין.

out of nothingness.

That's a very primitive view

זאת השקפה ראיה פרימטיבית מאד על מהותו של חוק פיזיקלי.

of what a scientific law is.

And if you don't believe me on this,

ואם אינכם מקבלים את דעתי בעניין זה,

listen to Stephen Hawking,

הקשיבו לסטיבן הוקינג,

who himself put forward a model of the cosmos

שהציג בעצמו מודל של הקוסמוס

that was self-contained,

שהסביר את עצמו,

didn't require any outside cause, any creator,

שלא נזקק לשום גורם חיצוני, שום בורא,

and after proposing this,

ואחרי שהציע את המודל,

Hawking admitted that he was still puzzled.

הוקינג הודה שהוא עדיין תוהה.

He said, this model is just equations.

הוא אמר שהמודל הזה הוא סתם משוואות.

What breathes fire into the equations

מה מפיח חיים במשוואות

and creates a world for them to describe?

ויוצר עולם שאותו תוכלנה לתאר? זה הפליא אותו.

He was puzzled by this,

so equations themselves can't do the magic,

אז אין די במשוואות כדי לחולל את הקסם

can't resolve the puzzle of existence.

ולפתור את חידת הקיום.

And besides, even if the laws could do that,

וחוץ מזה, אפילו אם החוקים יכלו לעשות זאת,

why this set of laws?

מדוע דווקא מערכת-חוקים זו?

Why quantum field theory that describes

מדוע דווקא תיאוריה של שדה קוונטי,

שמתארת יקום בעל מספר מסוים של כוחות

a universe with a certain number of forces

and particles and so forth?

וחלקיקים וכן הלאה?

Why not a completely different set of laws?

מדוע לא מערכת-חוקים שונה לחלוטין?

There are many, many mathematically consistent sets of laws.

יש הרבה מאד מערכות חוקים עקביות מבחינה מתמטית.

Why not no laws at all? Why not sheer nothingness?

למה לא בלי חוקים בכלל? למה לא אַין מוחלט?

So this is a problem, believe it or not,

אז זאת בעיה, תאמינו או לא,

that reflective physicists really think a lot about,

שהוגים פיזיקאים אכן מקדישים לה מחשבה רבה,

and at this point they tend to go metaphysical,

ובנקודה זו הם מפתחים נטיה מטפיזית,

say, well, maybe the set of laws

ואומרים, נניח, שאולי מערכת החוקים

that describes our universe,

שמתארת את יקומנו,

it's just one set of laws

היא רק מערכת-חוקים אחת

and it describes one part of reality,

והיא מתארת חלק אחד של המציאות,

but maybe every consistent set of laws

ואולי כל מערכת-חוקים עקבית

describes another part of reality,

מתארת חלק כלשהו של המציאות,

and in fact all possible physical worlds

ולמעשה, כל העולמות האפשריים מבחינה פיזיקלית

really exist, they're all out there.

אכן מתקיימים. כולם ישנם.

We just see a little tiny part of reality

אנו פשוט רואים חלק זעיר מן המציאות

that's described by the laws of quantum field theory,

שאותו מתארים חוקי תיאוריית השדה הקוונטי,

but there are many, many other worlds,

אבל יש עוד הרבה מאד עולמות,

parts of reality that are described

חלקי מציאות שמתוארים

by vastly different theories

ע"י המון תיאוריות שונות

that are different from ours in ways we can't imagine,

ששונות מאלו שלנו בדרכים שאיננו מסוגלים לדמיין,

that are inconceivably exotic.

והן זרות ומוזרות באופן בלתי-נתפש.

Steven Weinberg, the father

סטיבן וויינברג,

of the standard model of particle physics,

אבי המודל התקני של פיזיקת החלקיקים,

has actually flirted with this idea himself,

השתעשע בעצמו עם הרעיון הזה,

that all possible realities actually exist.

לאמור, שכל המציאויות האפשריות אכן קיימות.

Also, a younger physicist, Max Tegmark,

בנוסף, יש פיזיקאי צעיר בשם מקס טגמארק,

who believes that all mathematical structures exist,

שמאמין שכל המבנים המתמטיים קיימים,

and mathematical existence is the same thing

ושקיום מתמטי זהה לקיום פיזי.

as physical existence,

יש לנו, אם כן, ריבוי עצום ועשיר זה של יקומים

so we have this vastly rich multiverse

that encompasses every logical possibility.

שמקיף את כל האפשרויות הלוגיות.

Now, in taking this metaphysical way out,

כשמרחיבים מאד חשיבה מטפיזית זו,

these physicists and also philosophers are actually

אותם פיזיקאים, וגם פילוסופים,

חוזרים למעשה לרעיון ישן-נושן

reaching back to a very old idea

that goes back to Plato.

שהגה אפלטון,

הלא הוא הרעיון של השפע או הפריון

It's the principle of plenitude or fecundity,

or the great chain of being,

של שרשרת ההווייה הגדולה,

that reality is actually as full as possible.

כלומר, שהמציאות הינה עשירה ככל האפשר.

It's as far removed from nothingness

היא רחוקה מכל אַין ככל שרק אפשר.

as it could possibly be.

So we have these two extremes now.

אז יש לנו כעת שתי גישות קיצוניות אלה.

We have sheer nothingness on one side,

מצד אחד, האַין המוחלט,

and we have this vision of a reality

ומנגד, חזון זה של מציאות

that encompasses every conceivable world

שמקיפה כל עולם שניתן להעלות על הדעת,

at the other extreme: the fullest possible reality,

בקיצוניות השניה: המציאות הכי עשירה שבגדר האפשר,

nothingness, the simplest possible reality.

אַין, המציאות הפשוטה ביותר האפשרית.

Now what's in between these two extremes?

מה נמצא בין שתי הקיצונויות האלה?

There are all kinds of intermediate realities

יש כל מיני מציאויות-ביניים

that include some things and leave out others.

שכוללות דברים מסוימים ומייתרות דברים אחרים.

So one of these intermediate realities

ואחת ממציאויות הביניים הללו

is, say, the most mathematically elegant reality,

היא, נאמר כך, המציאות האלגנטית ביותר מבחינה מתמטית,

that leaves out the inelegant bits,

שמתעלמת מן החלקים הלא-אלגנטיים,

the ugly asymmetries and so forth.

האַ-סימטריוֹת המכוערות וכן הלאה.

Now, there are some physicists who will tell you

יש פיזיקאים שיאמרו לכם

that we're actually living in the most elegant reality.

שאנו אכן חיים במציאות הכי אלגנטית.

I think that Brian Greene is in the audience,

אני חושב שבריאן גרין יושב בקהל,

and he has written a book called "The Elegant Universe."

והוא כתב ספר בשם: "היקום האלגנטי".

He claims that the universe we live in mathematically

הוא טוען שהיקום בו אנו חיים, הוא מבחינה מתמטית אלגנטי ביותר.

is very elegant.

Don't believe him. (Laughter)

אל תאמינו לו. [צחוק]

It's a pious hope, I wish it were true,

זוהי תקווה מתחסדת; הלוואי וזה היה נכון,

but I think the other day he admitted to me

אבל נדמה לי שפעם הוא התוודה בפני,

it's really an ugly universe.

שזהו בעצם יקום מכוער.

It's stupidly constructed,

הוא בנוי בצורה מטופשת,

it's got way too many arbitrary coupling constants

יש בו יותר מדי קבועי-צימוד ויחסי מסה שרירותיים

and mass ratios

and superfluous families of elementary particles,

ויותר מדי משפחות של חלקיקי יסוד,

and what the hell is dark energy?

ומה לעזאזל היא "אנרגיה אפלה"?

It's a stick and bubble gum contraption.

זהו מתקן שבנוי ממקלות מודבקים במסטיק;

It's not an elegant universe. (Laughter)

זה איננו יקום אלגנטי. [צחוק]

And then there's the best of all possible worlds

וישנו גם הטוב שבכל העולמות האפשריים, במובן מוסרי.

in an ethical sense.

You should get solemn now,

- עכשיו עליכם להתמלא ביראת-כבוד --

because a world in which sentient beings

עולם שבו יצורים מרגישים אינם סובלים ללא טעם,

don't suffer needlessly,

in which there aren't things like

שבו אין דברים כמו

childhood cancer or the Holocaust.

סרטן אצל ילדים או שואה.

This is an ethical conception.

הוא תפישה מוסרית.

Anyway, so between nothingness

בכל אופן, בין האַין

and the fullest possible reality,

לבין המציאות העשירה ביותר,

various special realities.

יש מגוון מציאויות ייחודיות.

Nothingness is special. It's the simplest.

האַין הוא ייחודי. זו המציאות הפשוטה ביותר.

Then there's the most elegant possible reality.

וישנה גם המציאות האלגנטית ביותר שבגדר האפשר.

That's special.

זה ייחודי.

The fullest possible reality, that's special.

המציאות העשירה ביותר האפשרית היא ייחודית.

But what are we leaving out here?

אבל מה אנו מייתרים?

There's also just the crummy,

ישנן גם המציאויות המגעילות והגנריות,

generic realities

that aren't special in any way,

שאינן ייחודיות בשום דרך,

that are sort of random.

שהן די אקראיות,

They're infinitely removed from nothingness,

ורחוקות במידה אינסופית מן האַין,

but they fall infinitely short of complete fullness.

ובכל זאת רחוקות לאין שיעור מן המלאוּת המוחלטת,

They're a mixture of chaos and order,

הן בגדר תערובת של תוהו וסדר,

of mathematical elegance and ugliness.

של אלגנטיות וכיעור מתמטיים.

So I would describe these realities

הייתי מתאר מציאויות אלה

as an infinite, mediocre, incomplete mess,

כבלגן אינסופי, בינוני ולא-גמור,

a generic reality, a kind of cosmic junk shot.

מציאות סתמית, מעין מזבלה קוסמית.

And these realities,

ומציאויות אלה,

is there a deity in any of these realities?

האם ישנה נוכחות אלוהית באחת המציאויות האלה?

Maybe, but the deity isn't perfect

אולי, אבל זו אלוהות לא מושלמת,

like the Judeo-Christian deity.

כמו האלוהות היהודית-נוצרית.

The deity isn't all-good and all-powerful.

אלוהות שאיננה לגמרי טובה וחזקה.

It might be instead 100 percent malevolent

זו אולי 100% אלוהות מיטיבה,

but only 80 percent effective,

אך רק 80% יעילה, [צחוק]

which pretty much describes the world we see around us, I think. (Laughter)

וזה מתאר במידה רבה את העולם שאנו רואים סביבנו, לדעתי.

[צחוק]

So I would like to propose that the resolution

לכן הייתי רוצה להציע שהפתרון

to the mystery of existence

לתעלומת הקיום

is that the reality we exist in

הוא שהמציאות בה אנו קיימים

is one of these generic realities.

היא אחת מאותן מציאויות חסרות-ייחוד.

Reality has to turn out some way.

המציאות חייבת להתברר ככזו או אחרת:

It can either turn out to be nothing

אולי יתברר שהיא כלום,

or everything or something in between.

ואולי הכל, או משהו באמצע.

So if it has some special feature,

אז אם יש לה איזו תכונה ייחודית,

like being really elegant or really full

שהיא באמת אלגנטית או באמת עשירה

or really simple, like nothingness,

או באמת פשוטה, כמו האַין,

that would require an explanation.

זה יצריך הסבר.

But if it's just one of these random, generic realities,

אבל אם מדובר באחת מאותן מציאויות אקראיות וגנריות,

there's no further explanation for it.

אין שום הסבר נוסף לקיומה.

And indeed, I would say

ואכן, הייתי אומר

that's the reality we live in.

שזו המציאות בה אנו חיים.

That's what science is telling us.

זה מה שהמדע אומר לנו. זה מה---

At the beginning of the week,

בתחילת השבוע,

we got the exciting information that

שמענו את המידע המרגש

the theory of inflation, which predicts a big,

לפיו תיאוריית ההתפשטות,

שחוזה מציאות גדולה, אינסופית, מבולגנת, שרירותית וחסרת-טעם,

infinite, messy, arbitrary, pointless reality,

it's like a big frothing champagne

היא כמו שמפניה עם המון קצף

coming out of a bottle endlessly,

שנשפכת לנצח מאיזה בקבוק,

a vast universe, mostly a wasteland

יקום רחב-ידיים, רובו שממה

with little pockets of charm and order and peace,

עם כיסים קטנים של קסם, סדר ושלווה,

this has been confirmed,

תיאוריה זו זכתה לאישוש,

this inflationary scenario, by the observations

תרחיש ההתפשטות הזה אושר ע"י תצפיות

made by radio telescopes in Antarctica

שערכו הרדיו-טלסקופים באנטארקטיקה

that looked at the signature of the gravitational waves

שצפו בחתימת גלי הכבידה

from just before the Big Bang.

מהזמן שממש לפני המפץ הגדול.

I'm sure you all know about this.

אנו בטוח שכולכם יודעים על זה.

So anyway, I think there's some evidence

בכל אופן, לדעתי יש עדות מסוימת

that this really is the reality that we're stuck with.

לכך שזאת אכן המציאות שאנו תקועים איתה.

Now, why should you care?

אז למה זה צריך להיות לכם איכפת?

Well — (Laughter) —

ובכן -- [צחוק]

the question, "Why does the world exist?"

השאלה "מדוע העולם קיים?",

that's the cosmic question, it sort of rhymes

השאלה הקוסמית, מתחרזת עם שאלה אישית יותר:

with a more intimate question:

Why do I exist? Why do you exist?

"מדוע אני קיים? "מדוע אתם קיימים?"

you know, our existence would seem to be amazingly improbable,

הקיום שלנו נראה בלתי-סביר להפליא,

because there's an enormous number of genetically possible humans,

משום שיש מספר עצום של אפשרויות גנטיות אנושיות,

if you can compute it by looking at

אם תוכלו לחשב אותן

the number of the genes and the number of alleles and so forth,

לפי מספר הגנים והאללים וכן הלאה,

and a back-of-the-envelope calculation will tell you

וחישוב כלאחר-יד יגלה לכם

there are about 10 to the 10,000th

שיש בערך 10 בחזקת 10,000

possible humans, genetically.

בני-אדם אפשריים מבחינה גנטית.

That's between a googol and a googolplex.

המספר הוא בין גוגול לגוגולפלקס.

And the number of the actual humans that have existed

ומספר בני-האדם שהתקיימו מאז ומעולם

is 100 billion, maybe 50 billion,

הוא 100 מיליארד או 50 מיליארד,

an infinitesimal fraction, so all of us,

זהו שבר אינסופי, כך שכולנו

we've won this amazing cosmic lottery.

זכינו בהגרלת הפיס הקוסמית המדהימה הזאת.

We're here. Okay.

אנו כאן. בסדר.

So what kind of reality do we want to live in?

אז באיזו מציאות אנו רוצים לחיות?

Do we want to live in a special reality?

האם אנו רוצים לחיות במציאות ייחודית?

What if we were living in the most elegant possible reality?

מה היה אילו חיינו במציאות הכי אלגנטית שבגדר האפשר?

Imagine the existential pressure on us

תארו לעצמכם את הלחץ הקיומי שהיה מוטל עלינו,

to live up to that, to be elegant,

להיות ראויים לכך, להיות אלגנטיים,

not to pull down the tone of it.

לא להוריד את הרמה.

Or, what if we were living in the fullest possible reality?

או מה היה אילו חיינו במציאות הכי עשירה שבגדר האפשר?

Well then our existence would be guaranteed,

ובכן, הקיום שלנו היה אז מובטח,

because every possible thing

כי כל דבר אפשרי

exists in that reality,

היה קיים במציאות זאת,

but our choices would be meaningless.

אבל לבחירות שלנו לא היתה אז כל משמעות.

If I really struggle morally and agonize

אם אני נאבק וסובל מבחינה מוסרית

and I decide to do the right thing,

ומחליט לנהוג נכון,

what difference does it make,

מה זה משנה?

because there are an infinite number

כי יש מספר אינסופי של גרסאות שלי

of versions of me

also doing the right thing

שגם הן נוהגות נכון,

and an infinite number doing the wrong thing.

ומספר אינסופי של אנשים שנוהגים לא נכון.

So my choices are meaningless.

אז לבחירות שלי אין כל משמעות.

So we don't want to live in that special reality.

אז איננו רוצים לחיות במציאות הייחודית הזו.

And as for the special reality of nothingness,

ובכל האמור במציאות הייחודית של האַין,

we wouldn't be having this conversation.

הרי שלא היינו משוחחים כאן.

So I think living in a generic reality that's mediocre,

אז לדעתי, החיים במציאות חסרת-ייחוד ובינונית,

there are nasty bits and nice bits

שיש בה חלקים מגעילים וחלקים יפים,

and we could make the nice bits bigger

שבה בכוחנו להגדיל את החלקים היפים

and the nasty bits smaller

ולהקטין את החלקים המגעילים,

and that gives us a kind of purpose in life.

חיים כאלה נותנים לנו מטרה.

The universe is absurd,

היקום הוא אבסורדי,

but we can still construct a purpose,

אבל אנו עדיין יכולים להגדיר מטרה,

and that's a pretty good one,

וזאת מטרה טובה למדי,

and the overall mediocrity of reality

וסך-כל הבינוניות של המציאות

kind of resonates nicely with the mediocrity

משתקפת יפה בבינוניות

we all feel in the core of our being.

שכולנו חשים בלב הווייתנו.

And I know you feel it.

וברור לי שאתם חשים בכך.

I know you're all special,

כולכם מיוחדים,

but you're still kind of secretly mediocre,

ובכל זאת, בסתר ליבכם אתם בינוניים,

don't you think?

נכון?

(Laughter) (Applause)

[צחוק] [מחיאות כפיים]

So anyway, you may say, this puzzle, the mystery of existence,

בכל אופן, אולי תגידו שהחידה הזו, תעלומת הקיום,

it's just silly mystery-mongering.

היא סתם התעסקות מטופשת בחידות.

You're not astonished at the existence of the universe

אינכם מתפעלים לנוכח קיומו של היקום

and you're in good company.

ואתם בחברה טובה.

Bertrand Russell said,

ברטרנד ראסל אמר:

"I should say the universe is just there, and that's all."

"הייתי אומר שהיקום פשוט נמצא, וזה הכל."

Just a brute fact.

פשוט עובדה גסה.

And my professor at Columbia, Sidney Morgenbesser,

והמרצה שלי באוניברסיטת קולומביה, סידני מורגנבסר,

a great philosophical wag,

פילוסוף וליצן נפלא,

when I said to him, "Professor Morgenbesser,

כששאלתי אותו: "פרופסור מורגנבסר,

why is there something rather than nothing?"

"מדוע יש משהו במקום כלום?"

And he said, "Oh, even if there was nothing,

אמר לי: "אפילו אם היה כלום,

you still wouldn't be satisfied."

"זה עדיין לא היה מספק אותך."

So — (Laughter) — okay.

אז-- [צחוק] -- בסדר.

So you're not astonished. I don't care.

אז אתם לא מתפעלים. לא איכפת לי.

But I will tell you something to conclude

אבל אני רוצה לומר לכם משהו לסיום

that I guarantee you will astonish you,

שאני מבטיח לכם שידהים אתכם,

because it's astonished all of the brilliant,

כי זה הדהים את כל האנשים

wonderful people I've met at this TED conference,

המבריקים והנפלאים שפגשתי בכנס TED זה,

when I've told them, and it's this:

כשאמרתי להם זאת, וזה הדבר:

Never in my life have I had a cell phone.

מעולם, כל חיי, לא היה לי טלפון סלולרי.

Thank you.

תודה לכם.

[צחוק] [מחיאות כפיים]

(Laughter) (Applause)