Why some people are more altruistic than others | Abigail Marsh

מתרגם: Tal Baruch מבקר: Yuri Dulkin

There's a man out there, somewhere,

אי שם קיים אדם,

who looks a little bit like the actor Idris Elba,

שנראה קצת כמו השחקן אידריס אלבה

or at least he did 20 years ago.

או לפחות כך היה נראה, לפני 20 שנה.

I don't know anything else about him,

אני לא יודעת עליו שום דבר נוסף,

except that he once saved my life

חוץ מהעובדה שהוא הציל את חיי

by putting his own life in danger.

על ידי כך שהוא סיכן את חייו שלו.

This man ran across four lanes of freeway traffic in the middle of the night

אותו אדם חצה ארבעה נתיבים בכביש המהיר באמצע הלילה

to bring me back to safety

על מנת להוציא אותי מכלל סכנה

after a car accident that could have killed me.

לאחר תאונת דרכים שהייתה יכולה להרוג אותי.

And the whole thing left me really shaken up, obviously,

וכל זה השאיר אותי המומה, מן הסתם

אבל זה גם השאיר אותי עם צורך עז

but it also left me with this kind of burning, gnawing need

to understand why he did it,

להבין מדוע הוא עשה זאת,

what forces within him caused him to make the choice

אילו כוחות בתוכו גרמו לו לעשות את הבחירה,

that I owe my life to,

שבגינה אני חייבת לו את חיי,

to risk his own life to save the life of a stranger?

לסכן את חייו שלו על מנת להציל את אלו של אדם זר?

In other words, what are the causes of his or anybody else's capacity for altruism?

במילים אחרות, מה גורם לאלטרואיזם אצלו או אצל כל אדם אחר?

But first let me tell you what happened.

אבל קודם כל הרשו לי לספר לכם מה קרה.

That night, I was 19 years old

בלילה ההוא, הייתי בת 19

and driving back to my home in Tacoma, Washington,

ובעודי נוסעת חזרה לביתי שבטקומה, וושינגטון,

down the Interstate 5 freeway,

דרומה על אוטוסטרדה 5,

when a little dog darted out in front of my car.

כלב קטן זינק מול מכוניתי.

And I did exactly what you're not supposed to do,

ועשיתי בדיוק מה שלא אמורים לעשות -

which is swerve to avoid it.

סטיתי כדי לא לפגוע בו.

And I discovered why you're not supposed to do that.

וגיליתי מדוע לא אמורים לעשות זאת.

I hit the dog anyways,

פגעתי בכלב בכל מקרה,

and that sent the car into a fishtail,

והדבר גרם למכונית להטלטל מצד לצד

and then a spin across the freeway,

ובהמשך להכנס לסחרור,

until finally it wound up in the fast lane of the freeway

עד שלבסוף היא נעצרה על הנתיב המהיר של האוטוסטרדה

faced backwards into oncoming traffic

נגד כיוון התנועה

and then the engine died.

ואז המנוע כבה.

And I was sure in that moment that I was about to die too,

ובאותו הרגע הייתי בטוחה שאני עומדת למות,

but I didn't

אבל לא מתתי

because of the actions of that one brave man

בשל מעשיו של איש אמיץ אחד

who must have made the decision

שוודאי לקח החלטה

within a fraction of a second of seeing my stranded car

בשבריר שניה מהרגע שבו ראה את מכוניתי התקועה,

to pull over and run across four lanes of freeway traffic

לעצור בצד ולחצות ארבעה נתיבי כביש מהיר

in the dark

בחושך

to save my life.

כדי להציל את חיי.

And then after he got my car working again

ולאחר שהוא הצליח להתניע את מכוניתי

and got me back to safety and made sure I was going to be all right,

להוציא אותי מכלל סכנה ולוודא שאהיה בסדר,

he drove off again.

הוא נסע משם.

He never even told me his name,

הוא מעולם לא אמר לי את שמו,

and I'm pretty sure I forgot to say thank you.

ואני די בטוחה ששכחתי להגיד תודה.

So before I go any further,

אז לפני שאמשיך הלאה,

I really want to take a moment

אני רוצה לקחת רגע

to stop and say thank you to that stranger.

כדי לעצור ולהגיד תודה לאותו אדם זר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I tell you all of this

אני מספרת לכם את כל זה

because the events of that night changed the course of my life to some degree.

מכיוון שאירועי אותו לילה שינו את כיוון חיי במידה מסוימת.

I became a psychology researcher,

נהייתי פסיכולוגית חוקרת,

and I've devoted my work to understanding the human capacity to care for others.

והקדשתי את עבודתי להבנה של היכולת האנושית לדאוג לאחרים.

Where does it come from, and how does it develop,

מהיכן היא באה, וכיצד היא מתפתחת,

and what are the extreme forms that it can take?

ואיך היא באה לידי ביטוי בצורה קיצונית?

These questions are really important to understanding basic aspects

שאלות אלו חשובות מאוד להבנת היבטים בסיסיים

of human social nature.

של הטבע החברתי האנושי.

A lot of people, and this includes everybody

הרבה אנשים, והכוונה לכולם

from philosophers and economists to ordinary people

החל מפילוסופים וכלכלנים וכלה באדם הפשוט

believe that human nature is fundamentally selfish,

מאמינים שהטבע האנושי הוא אנוכי מטבעו,

that we're only ever really motivated by our own welfare.

שאנחנו פועלים למעשה על פי מניעים אישיים בלבד.

But if that's true, why do some people, like the stranger who rescued me,

אבל אם זה נכון אז למה אנשים מסוימים, כמו הזר שהציל אותי,

do selfless things, like helping other people

עושים דברים לא אנוכיים, כמו לעזור לאנשים אחרים

at enormous risk and cost to themselves?

תוך לקיחת סיכון עצמי עצום?

Answering this question

על מנת לענות על שאלה זו

requires exploring the roots of extraordinary acts of altruism,

יש צורך בחקירת המקור של מעשי אלטרואיזם יוצאי דופן,

and what might make people who engage in such acts

ובמה שונים האנשים שנוקטים במעשים אלו

different than other people.

מאנשים אחרים.

But until recently, very little work on this topic had been done.

אולם עד לאחרונה, נעשתה מעט מאוד עבודה בנושא זה.

The actions of the man who rescued me

מעשיו של האדם שהציל אותי

meet the most stringent definition of altruism,

נופלים תחת ההגדרה הנוקשה של אלטרואיזם,

which is a voluntary, costly behavior

שהיא התנהגות התנדבותית, תוך הקרבה עצמית

motivated by the desire to help another individual.

שמונעת על ידי הרצון לעזור לזולת.

So it's a selfless act intended to benefit only the other.

אז זהו מעשה לא אנוכי שבא להסב טוב לאחרים בלבד.

What could possibly explain an action like that?

מה עשוי להסביר מעשה שכזה?

One answer is compassion, obviously,

תשובה אחת היא חמלה, מן הסתם,

which is a key driver of altruism.

שהיא המניע העיקרי לאלטרואיזם.

But then the question becomes,

אבל קיימת שאלה נוספת,

why do some people seem to have more of it than others?

למה נראה כי לאנשים מסוימים יש יותר חמלה מלאחרים?

And the answer may be that the brains of highly altruistic people

והתשובה עשויה להיות שהמוחות של אנשים שהם מאוד אלטרואיסטים

are different in fundamental ways.

שונים מיסודם.

But to figure out how,

אך בשביל לגלות כיצד,

I actually started from the opposite end,

התחלתי למעשה מההפך הגמור,

with psychopaths.

עם פסיכופתים.

A common approach to understanding basic aspects of human nature,

גישה רווחת להבנת היבטים בסיסיים של הטבע האנושי,

like the desire to help other people,

כמו הרצון לעזור לזולת,

is to study people in whom that desire is missing,

היא לחקור אנשים שהרצון הזה חסר אצלם,

and psychopaths are exactly such a group.

ופסיכופתים הם בדיוק קבוצה שכזו.

Psychopathy is a developmental disorder

פסיכופתיה היא הפרעה התפתחותית

with strongly genetic origins,

בעלת מקורות גנטיים חזקים,

and it results in a personality that's cold and uncaring

הגורמת לאישיות קרה ולא אכפתית

and a tendency to engage in antisocial and sometimes very violent behavior.

ולנטייה להתנהגות לא חברתית ולעתים אלימה.

Once my colleagues and I at the National Institute of Mental Health

פעם אחת, עמיתי ואני במוסד הלאומי לבריאות הנפש

conducted some of the first ever brain imaging research

ערכנו כמה ממחקרי הדמיית המוח הראשונים מסוגם

of psychopathic adolescents,

במתבגרים פסיכופתים.

and our findings, and the findings of other researchers now,

והממצאים שלנו, וממצאיהם של חוקרים אחרים כיום,

have shown that people who are psychopathic

הראו כי אנשים פסיכופתים

pretty reliably exhibit three characteristics.

מציגים באופן די מהימן שלושה מאפיינים.

[קושי בזיהוי פחד אצל האחר]

First, although they're not generally insensitive to other people's emotions,

ראשית, למרות שהם לא חסרי רגישות באופן כללי לרגשותיהם של אחרים,

they are insensitive to signs that other people are in distress.

הם חסרי רגישות כלפי סימנים המצביעים על מצוקתו של האחר.

And in particular,

ובאופן ספציפי,

they have difficulty recognizing fearful facial expressions like this one.

הם מתקשים בזיהוי הבעות פנים מפוחדות כמו זו.

And fearful expressions convey urgent need and emotional distress,

והבעות פנים מפוחדות מלמדות על צורך דחוף ומצוקה רגשית,

and they usually elicit compassion and a desire to help

והן בדרך כלל מעוררות חמלה ורצון לעזור

in people who see them,

אצל אנשים שמבחינים בהן.

so it makes sense that people who tend to lack compassion

לכן הגיוני שאנשים חסרי חמלה,

also tend to be insensitive to these cues.

נוטים להיות חסרי רגישות לרמזים אלו.

The part of the brain

חלק המוח

that's the most important for recognizing fearful expressions

החשוב ביותר בזיהוי הבעות מפוחדות

is called the amygdala.

נקרא אמיגדלה.

There are very rare cases of people who lack amygdalas completely,

קיימים מקרים נדירים מאוד של אנשים שאין להם אמיגדלה בכלל,

and they're profoundly impaired in recognizing fearful expressions.

והם חסרי יכולת זיהוי של הבעות פנים מפוחדות.

[תגובה מופחתת של האמיגדלה לפחד]

And whereas healthy adults and children

ובעוד שמבוגרים וילדים בריאים

usually show big spikes in amygdala activity

מראים בדרך כלל עליות חדות בפעילות האמיגדלה

when they look at fearful expressions,

כשהם מתבוננים על הבעות מפוחדות,

psychopaths' amygdalas are underreactive to these expressions.

אמיגדלות של פסיכופתים לא מראות תגובה משמעותית להבעות אלו.

Sometimes they don't react at all,

לעתים הן לא מגיבות כלל,

which may be why they have trouble detecting these cues.

וזו עשויה להיות הסיבה לכך שהם מתקשים בזיהוי רמזים אלו.

Finally, psychopaths' amygdalas are smaller than average

לבסוף, האמיגדלות של פסיכופתים קטנות מהממוצע

by about 18 or 20 percent.

ב-18 או 20 אחוזים לערך.

[אמיגדלה קטנה מהממוצע]

So all of these findings are reliable and robust,

לכן, כל הממצאים הללו מהימנים ואיתנים,

and they're very interesting.

והם מאוד מעניינים.

But remember that my main interest

אך זכרו כי העניין העיקרי שלי

is not understanding why people don't care about others.

הוא לא בהבנת הסיבה לחוסר האכפתיות של אנשים מאחרים.

It's understanding why they do.

אלא בהבנה מדוע כן אכפת להם.

So the real question is,

אז השאלה האמיתית היא,

could extraordinary altruism,

האם אלטרואיזם יוצא דופן,

which is the opposite of psychopathy

שהוא ההפך הגמור מפסיכופתיה,

in terms of compassion and the desire to help other people,

במובנים של חמלה והרצון לעזור לזולת,

emerge from a brain that is also the opposite of psychopathy?

הוא פרי יצרו של מוח שהוא ההפך מזה של פסיכופתים?

A sort of antipsychopathic brain,

סוג של מוח אנטי-פסיכופתי,

better able to recognize other people's fear,

שמסוגל לזהות באופן טוב יותר פחד של אנשים אחרים,

an amygdala that's more reactive to this expression

אמיגדלה שמגיבה יותר להבעה הזו

and maybe larger than average as well?

ואולי גם גדולה יותר מהממוצע?

As my research has now shown,

כפי שהמחקר שלי הראה,

all three things are true.

כל שלושת הדברים הללו נכונים.

And we discovered this

וגילינו זאת

by testing a population of truly extraordinary altruists.

על ידי בדיקת אוכלוסיה של אלטרואיסטים יוצאי דופן.

These are people who have given one of their own kidneys

אלו הם אנשים שתרמו אחת מהכליות שלהם

to a complete stranger.

לזר מוחלט.

So these are people who have volunteered to undergo major surgery

אלו הם אנשים שהתנדבו לעבור ניתוח רציני

so that one of their own healthy kidneys can be removed

להסרת אחת מהכליות הבריאות שלהם

and transplanted into a very ill stranger

לשם השתלתה בזר מאוד חולה

that they've never met and may never meet.

שהם מעולם לא פגשו וכנראה לעולם לא יפגשו.

"Why would anybody do this?" is a very common question.

"למה שמישהו יעשה זאת?" זו שאלה מאוד נפוצה.

And the answer may be

והתשובה עשויה להיות

that the brains of these extraordinary altruists

שלמוחות של אלטרואיסטים יוצאי דופן אלו

have certain special characteristics.

יש מאפיינים מיוחדים ספציפים.

[טובים יותר בזיהוי פחד]

They are better at recognizing other people's fear.

הם טובים יותר בזיהוי הפחד של אנשים אחרים.

They're literally better at detecting when somebody else is in distress.

הם פשוטו כמשמעו טובים יותר בזיהוי מצוקתו של האחר.

This may be in part because their amygdala is more reactive to these expressions.

[אמיגדלה היפרריאקטיבית]

זה בחלקו נכון משום שהאמיגדלה שלהם מגיבה יותר להבעות אלה.

And remember, this is the same part of the brain that we found

וזכרו, זהו אותו חלק במוח שמצאנו

שלא הגיב משמעותית אצל אנשים פסיכופתים.

was underreactive in people who are psychopathic.

[אמיגדלה מוגדלת]

And finally, their amygdalas are larger than average as well,

ובסופו של דבר, האמיגדלות שלהם גדולות מהממוצע,

by about eight percent.

בשמונה אחוזים בערך.

So together, what these data suggest

[עקומת האכפתיות] אז יחד מה שנתונים אלה מראים

is the existence of something like a caring continuum in the world

זה קיומה של מעין עקומת אכפתיות בעולם

that's anchored at the one end by people who are highly psychopathic,

שמעוגת בקצה אחד על ידי אנשים מאוד פסיכופתים,

and at the other by people who are very compassionate

ובקצה השני על ידי אנשים מאוד רחומים,

and driven to acts of extreme altruism.

המונעים לביצוע מעשי אלטרואיזם קיצוני.

But I should add that what makes extraordinary altruists so different

אך עלי להוסיף שמה שהופך אלטרואיסטים יוצאי דופן לשונים כ״כ

is not just that they're more compassionate than average.

זה לא זה שהם פשוט רחומים יותר מהממוצע

They are,

זה אכן נכון,

but what's even more unusual about them

אבל מה שאפילו יותר יוצא דופן בהם

is that they're compassionate and altruistic

זה שהם רחומים ואלטרואיסטים,

not just towards people who are in their own innermost circle

לא רק כלפי אנשים שנמצאים במעגל הפנימי ביותר שלהם

of friends and family. Right?

של חברים ומשפחה. נכון?

Because to have compassion for people that you love and identify with

משום שלהיות רחומים כלפי אנשים שאתה אוהב ומזדהה איתם

is not extraordinary.

זה לא דבר יוצא דופן.

Truly extraordinary altruists' compassion extends way beyond that circle,

חמלה של אלטרואיסטים יוצאי דופן יוצאת הרבה מעבר לתחומי מעגל זה,

even beyond their wider circle of acquaintances

אפילו מעבר למעגל הרחב יותר של מכריהם

to people who are outside their social circle altogether,

ומופנית כלפי אנשים שנמצאים לגמרי מחוץ למעגל החברתי שלהם,

total strangers,

זרים מוחלטים,

just like the man who rescued me.

בדיוק כמו האדם שהציל אותי.

And I've had the opportunity now to ask a lot of altruistic kidney donors

ונפלה בחלקי ההזדמנות לשאול תורמי כליות אלטרואיסטים רבים

how it is that they manage to generate such a wide circle of compassion

כיצד הם מצליחים לייצר מעגל כה רחב של חמלה

that they were willing to give a complete stranger their kidney.

שמוביל אותם לתרום את כלייתם לזר מוחלט.

And I found it's a really difficult question for them to answer.

ומצאתי שזו שאלה שהם מאוד התקשו לתת עליה מענה.

I say, "How is it that you're willing to do this thing

אני שואלת, "איך זה ייתכן שאתה מוכן לעשות זאת

when so many other people don't?

״בעוד כ״כ הרבה אנשים לא מוכנים?

You're one of fewer than 2,000 Americans

״אתה אחד מתוך פחות מ-2,000 אמריקאים

who has ever given a kidney to a stranger.

״שתרמו את הכליה שלהם לזר.

What is it that makes you so special?"

״מה יש בך שהופך אותך לכל כך מיוחד?"

And what do they say?

ומה הם עונים?

They say, "Nothing.

הם עונים, "כלום.

There's nothing special about me.

״אין בי שום דבר מיוחד.

I'm just the same as everybody else."

״אני בדיוק כמו כולם״.

And I think that's actually a really telling answer,

ואני חושבת שזוהי תשובה שחושפת הרבה,

because it suggests that the circles of these altruists don't look like this,

מכיוון שהיא מראה שהמעגלים של אלטרואיסטים אלה לא נראים כך,

they look more like this.

אלא נראים יותר כך.

They have no center.

אין להם מרכז.

These altruists literally don't think of themselves

אלטרואיסטים אלו למעשה לא מחשיבים את עצמם,

as being at the center of anything,

כמרכז של משהו,

as being better or more inherently important than anybody else.

כטובים יותר או חשובים יותר ביסודם מכל אחד אחר.

When I asked one altruist why donating her kidney made sense to her,

כששאלתי אלטרואיסטית אחת למה תרומת הכליה שלה נראתה לה כ״כ הגיונית,

she said, "Because it's not about me."

היא אמרה, "מכיוון שזה לא קשור אלי".

Another said,

מישהו אחר אמר,

"I'm not different. I'm not unique.

"אני לא שונה. אני לא מיוחד.

Your study here is going to find out that I'm just the same as you."

״המחקר שלך הולך לגלות שאני בדיוק כמוך".

I think the best description for this amazing lack of self-centeredness

אני חושבת שהתיאור הטוב ביותר לחוסר האנוכיות המדהים הזה

is humility,

הוא ענוה,

which is that quality that in the words of St. Augustine

שהיא התכונה הזו שעל פי אוגוסטין הקדוש

makes men as angels.

הופכת אנשים למלאכים.

And why is that?

ומדוע?

It's because if there's no center of your circle,

מכיוון שאם במעגל שלכם אין מרכז,

there can be no inner rings or outer rings,

אז לא יכולות להיות טבעות פנימיות או חיצוניות,

nobody who is more or less worthy of your care and compassion

או אדם הראוי יותר או פחות לחיבה ולחמלה שלכם

than anybody else.

מכל אדם אחר.

And I think that this is what really distinguishes extraordinary altruists

ואני חושבת שזה מה שבאמת מבדיל אלטרואיסטים יוצאי דופן

from the average person.

מהאדם הממוצע.

But I also think that this is a view of the world that's attainable by many

אבל אני גם חושבת שראייה זו של העולם הנה ברת-השגה על ידי רבים

and maybe even most people.

ואולי אף על ידי רוב האנשים.

And I think this because at the societal level,

ואני חושבת כך מכיוון שברמה החברתית

expansions of altruism and compassion are already happening everywhere.

התפשטות של אלטרואיזם וחמלה כבר מתרחשת בכל מקום.

The psychologist Steven Pinker and others have shown

הפסיכולוג סטיבן פינקר ואחרים הראו

that all around the world people are becoming less and less accepting

שבכל רחבי העולם אנשים הופכים ליותר ויותר רגישים

of suffering in ever-widening circles of others,

כלפי סבל של זרים,

which has led to declines of all kinds of cruelty and violence,

והדבר הוביל לירידה בכל מיני סוגים של אכזריות ואלימות,

from animal abuse to domestic violence to capital punishment.

החל מהתעללות בבעלי חיים וכלה באלימות במשפחה ובעונש מוות.

And it's led to increases in all kinds of altruism.

והדבר הוביל לעליה בכל מיני סוגים של אלטרואיזם.

A hundred years ago, people would have thought it was ludicrous

לפני מאה שנים, אנשים היו חושבים שזה מגוחך

how normal and ordinary it is

שתרומת דם ומח עצם לזרים מוחלטים הנה כ״כ מקובלת ושכיחה כיום

for people to donate their blood and bone marrow

to complete strangers today.

Is it possible that a hundred years from now

הייתכן כי בעוד מאה שנים

people will think that donating a kidney to a stranger

אנשים יחשבו שתרומת כליה לזר

is just as normal and ordinary

זה דבר נורמלי ורגיל

as we think donating blood and bone marrow is today?

כפי שאנו חושבים על תרומת דם ומח עצם כיום?

Maybe.

ייתכן.

So what's at the root of all these amazing changes?

אז מה מקורם של כל השינויים הנפלאים הללו?

In part it seems to be

נראה כי באופן חלקי

increases in wealth and standards of living.

מקורם בעלייה בעושר ובשיפור ברמת חיים.

As societies become wealthier and better off,

כשחל גידול בעושר,

people seem to turn their focus of attention outward,

נראה כי אנשים מפנים את תשומת ליבם החוצה,

and as a result, all kinds of altruism towards strangers increases,

וכתוצאה מכך, חל גידול בכל מיני סוגי אלטרואיזם כלפי הזולת,

from volunteering to charitable donations and even altruistic kidney donations.

החל ממעשי התנדבות וכלה בתרומות נדיבות ואפילו תרומות כליה אלטרואיסטיות.

But all of these changes also yield

אבל כל השינויים הללו מניבים גם

a strange and paradoxical result,

תוצאה פרדוקסלית ומשונה,

which is that even as the world is becoming a better and more humane place,

והיא שאפילו שהעולם הופך למקום טוב והומני יותר,

which it is,

מה שאכן נכון,

there's a very common perception that it's becoming worse

עדיין קיימת תפיסה רווחת שהוא נעשה גרוע יותר

and more cruel, which it's not.

ואכזרי יותר, דבר שאינו נכון.

And I don't know exactly why this is,

ואני לא בדיוק יודעת למה,

but I think it may be that we now just know so much more

אבל אני חושבת שהסיבה היא שכיום אנחנו יודעים הרבה יותר

about the suffering of strangers in distant places,

אודות הסבל של זרים במקומות רחוקים,

and so we now care a lot more

ולכן כיום אכפת לנו יותר

about the suffering of those distant strangers.

אודות הסבל של זרים רחוקים אלה.

But what's clear is the kinds of changes we're seeing show

אבל מה שברור הוא שסוגי השינויים שאנחנו רואים מראים

that the roots of altruism and compassion

שיסודותיהם של אלטרואיזם וחמלה

are just as much a part of human nature as cruelty and violence,

הם חלק מהטבע האנושי בדיוק כמו אכזריות ואלימות,

maybe even more so,

אולי אפילו יותר,

and while some people do seem to be inherently more sensitive

ובעוד שנראה שיש אנשים שהם רגישים יותר מטבעם

to the suffering of distant others,

לסבל של זרים רחוקים,

I really believe that the ability to remove oneself

אני באמת מאמינה שהיכולת להסיר את עצמכם

from the center of the circle

ממרכז המעגל

and expand the circle of compassion outward to include even strangers

ולהרחיב את מעגל החמלה החוצה כדי לכלול אפילו זרים

is within reach for almost everyone.

הוא בר השגה עבור כמעט כולם.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)