Do we see reality as it is? | Donald Hoffman | TED

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Zeeva Livshitz

I love a great mystery,

אני אוהב תעלומות,

and I'm fascinated by the greatest unsolved mystery in science,

ואני מוקסם מהתעלומה הבלתי פתורה הכי גדולה במדע,

perhaps because it's personal.

אולי כי היא נוגעת לפרט.

It's about who we are,

היא נוגעת למי שאנחנו,

and I can't help but be curious.

ואיני יכול שלא להיות סקרן.

The mystery is this:

התעלומה היא כזו:

What is the relationship between your brain

מה הקשר בין המוח לבין

and your conscious experiences,

החוויה המודעת,

such as your experience of the taste of chocolate

כגון זו שאנו חווים כאשר טועמים שוקולד

or the feeling of velvet?

או חשים בד קטיפה?

Now, this mystery is not new.

תעלומה זו אינה חדשה.

In 1868, Thomas Huxley wrote,

ב-1868, תומאס האקסלי כתב:

"How it is that anything so remarkable as a state of consciousness comes about

"כיצד משהו כה מופלא כמו מצב של הכרה, שמתרחש

as the result of irritating nervous tissue

כתוצאה מגירוי של ריקמה עצבית,

is just as unaccountable

הוא נטול הסבר

as the appearance of the genie when Aladdin rubbed his lamp."

בדיוק כמו הופעת השד ממנורתו של אלאדין?"

Now, Huxley knew that brain activity

האקסלי ידע שפעילות המוח

and conscious experiences are correlated,

וחוויית ההכרה קשורות זו בזו,

but he didn't know why.

אבל הוא לא ידע מדוע.

To the science of his day, it was a mystery.

עבור המדע בזמנו, זו היתה תעלומה.

In the years since Huxley,

מאז ימי האקסלי,

science has learned a lot about brain activity,

המדע למד המון על פעילות המוח,

but the relationship between brain activity

אבל הקשר בין פעילות המוח

and conscious experiences is still a mystery.

וחוויית ההכרה נותר תעלומה.

Why? Why have we made so little progress?

מדוע? מדוע התקדמנו כה מעט?

Well, some experts think that we can't solve this problem

יש מומחים הסבורים שלא ניתן לפתור את התעלומה

because we lack the necessary concepts and intelligence.

כי חסרים לנו התבונה והמושגים הנחוצים.

We don't expect monkeys to solve problems in quantum mechanics,

אנו לא מצפים מקופים לפתור בעיות במכניקת הקוונטים,

and as it happens, we can't expect our species to solve this problem either.

וכך גם לא ניתן לצפות מהמין האנושי לפתור בעיה זו.

Well, I disagree. I'm more optimistic.

אני לא מסכים. אני יותר אופטימי.

I think we've simply made a false assumption.

אני סבור שפשוט הנחנו הנחה שגויה.

Once we fix it, we just might solve this problem.

ברגע שנתקנה, אנו עשויים לפתור את התעלומה.

Today, I'd like tell you what that assumption is,

אספר לכם מהי אותה הנחה,

why it's false, and how to fix it.

מדוע היא שגויה, וכיצד לתקנה.

Let's begin with a question:

נתחיל בשאלה:

Do we see reality as it is?

האם אנו רואים את המציאות כפי שהיא?

I open my eyes

אני פותח את עיניי

and I have an experience that I describe as a red tomato a meter away.

ויש לי התנסות שאני מתאר כעגבניה אדומה במרחק של מטר.

As a result, I come to believe that in reality,

כתוצאה מזה, אני מאמין שבמציאות,

there's a red tomato a meter away.

יש עגבניה אדומה במרחק מטר.

I then close my eyes, and my experience changes to a gray field,

אני עוצם את עיניי והתנסותי משתנה לשדה אפור,

but is it still the case that in reality, there's a red tomato a meter away?

אבל האם מתקיים אותו המצב במציאות בו יש עגבניה אדומה במרחק מטר?

I think so, but could I be wrong?

אני חושב שכן, אבל אולי אני טועה?

Could I be misinterpreting the nature of my perceptions?

אולי אני מפרש לא נכון את אופי תפיסותיי?

We have misinterpreted our perceptions before.

בעבר פירשנו לא נכון את תפיסותינו.

We used to think the Earth is flat, because it looks that way.

נהגנו לחשוב שהארץ שטוחה, כי כך היא נראית.

Pythagorus discovered that we were wrong.

פיתגורס גילה שטעינו.

Then we thought that the Earth is the unmoving center of the Universe,

אחר-כך חשבנו שהארץ היא מרכז היקום ולא זזה,

again because it looks that way.

שוב, כי כך זה נראה.

Copernicus and Galileo discovered, again, that we were wrong.

קופרניקוס וגלילאו גילו, שוב, שטעינו.

Galileo then wondered if we might be misinterpreting our experiences

גלילאו אז תהה אם ייתכן שאנו מפרשים לא נכון את חוויותינו

in other ways.

בדרכים נוספות.

He wrote: "I think that tastes, odors, colors, and so on

הוא כתב: "אני סבור שטעמים, ריחות, צבעים וכו',

reside in consciousness.

שוכנים בתודעה.

Hence if the living creature were removed, all these qualities would be annihilated."

מכאן, אם היצורים החיים ייעלמו, כל האיכויות הנ"ל ייעלמו."

Now, that's a stunning claim.

זו טענה מהממת.

Could Galileo be right?

הייתכן וגלילאו צדק?

Could we really be misinterpreting our experiences that badly?

הייתכן שאנו מפרשים לא נכון את חוויותינו בצורה כה קיצונית?

What does modern science have to say about this?

מה יש למדע המודרני לומר בעניין?

Well, neuroscientists tell us that about a third of the brain's cortex

ובכן, נוירולוגים מספרים לנו שכשליש מקליפת המוח

is engaged in vision.

מעורב בראיה.

When you simply open your eyes and look about this room,

פשוט כאשר פותחים עיניים ומסתכלים על כל האולם הזה,

billions of neurons and trillions of synapses are engaged.

מעורבים בזה מיליארדי תאי-עצב והקשרים ביניהם.

Now, this is a bit surprising,

זה קצת מפתיע,

because to the extent that we think about vision at all,

כי עד כמה שניתן לחשוב בנוגע לראיה בכלל,

we think of it as like a camera.

נדמה לנו שהיא פועלת כמו מצלמה.

It just takes a picture of objective reality as it is.

שהיא פשוט מצלמת את המציאות האובייקטיבית כפי שהיא.

Now, there is a part of vision that's like a camera:

אמנם ישנו חלק של הראיה הפועל כמו מצלמה:

the eye has a lens that focuses an image on the back of the eye

בעין יש עדשה המרכזת את הדמות על החלק האחורי של העין,

where there are 130 million photoreceptors,

שם יש 130 מיליון תאים רגישים לאור,

so the eye is like a 130-megapixel camera.

כך שהעין היא כמו מצלמת 130 מגה פיקסל.

But that doesn't explain the billions of neurons

אבל זה לא מסביר את מיליארדי התאים

and trillions of synapses that are engaged in vision.

וטריליוני הקישורים בין התאים המעורבים בראיה.

What are these neurons up to?

במה כל התאים הללו מעורבים?

Well, neuroscientists tell us that they are creating, in real time,

הנוירולוגים מספרים לנו שהתאים יוצרים, בזמן אמת,

all the shapes, objects, colors, and motions that we see.

את כל הצורות, העצמים, הצבעים והתנועות שאנו רואים.

It feels like we're just taking a snapshot of this room the way it is,

זה נראה כאילו אנו רק לוקחים צילום-מצב של האולם כפי שהוא,

but in fact, we're constructing everything that we see.

אבל למעשה, אנו מרכיבים בעצמנו תמונה של כל מה שאנו רואים.

We don't construct the whole world at once.

אנו לא מרכיבים את תמונת כל העולם בו-זמנית.

We construct what we need in the moment.

אנו מרכיבים רק את מה שצריכים באותו רגע.

Now, there are many demonstrations that are quite compelling

יש הרבה דוגמאות די משכנעות המראות שאנו מרכיבים בעצמנו

that we construct what we see.

את תמונת מה שאנו רואים.

I'll just show you two.

אציג לכם שתיים.

In this example, you see some red discs with bits cut out of them,

בדוגמא זו, רואים דיסקיות אדומות שנחתכו מהן פלחים,

but if I just rotate the disks a little bit,

אבל אם רק אסובב קצת את הדיסקיות,

suddenly, you see a 3D cube pop out of the screen.

פתאום, רואים קוביה תלת-מימדית בולטת החוצה מהמסך,

Now, the screen of course is flat,

המסך הוא שטוח כמובן,

so the three-dimensional cube that you're experiencing

לכן הקוביה התלת-מימדית שאנו חווים

must be your construction.

חייבת להיות הרכבה שלנו.

In this next example,

בדוגמא הבאה,

you see glowing blue bars with pretty sharp edges

רואים פסים כחולים בעלי גבולות די ברורים

moving across a field of dots.

נעים בתוך שדה של נקודות.

In fact, no dots move.

אבל האמת היא שהנקודות לא נעות.

All I'm doing from frame to frame is changing the colors of dots

כל מה שקורה זה החלפת צבעי הנקודות

from blue to black or black to blue.

מכחול לשחור ומשחור לכחול.

But when I do this quickly,

אבל כאשר עושים זאת מהר,

your visual system creates the glowing blue bars

מערכת הראיה שלנו יוצרת את הפסים הכחולים

with the sharp edges and the motion.

עם הקצוות הברורים ואת תנועתם.

There are many more examples, but these are just two

יש הרבה דוגמאות נוספות ואלו הן רק שתיים

that you construct what you see.

המראות שאנו מרכיבים בעצמנו את מה שאנו רואים.

But neuroscientists go further.

אבל הנוירולוגים הולכים יותר רחוק.

They say that we reconstruct reality.

הם אומרים שאנו מרכיבים מחדש את המציאות.

So, when I have an experience that I describe as a red tomato,

כך שכאשר יש לי התנסות שאני מתאר כעגבניה אדומה,

that experience is actually an accurate reconstruction

אותה התנסות היא למעשה הרכבה מדוייקת

of the properties of a real red tomato

של התכונות של עגבניה אדומה אמיתית

that would exist even if I weren't looking.

שהיתה מתקיימת גם אם לא הייתי צופה.

Now, why would neuroscientists say that we don't just construct,

למה שנוירולוגים יאמרו שאנו לא רק מרכיבים,

we reconstruct?

אלא מרכיבים מחדש?

Well, the standard argument given

הטיעון המקובל לכך

is usually an evolutionary one.

הוא בדרך-כלל אבולוציוני.

Those of our ancestors who saw more accurately

אלה מאבותינו שראו יותר במדוייק,

had a competitive advantage compared to those who saw less accurately,

היה להם יתרון בהשוואה לאלה שראו פחות מדוייק, ולכן היה להם

and therefore they were more likely to pass on their genes.

יותר סיכוי להעביר הלאה את הגנים.

We are the offspring of those who saw more accurately,

אנו הצאצאים של אלה שראו יותר במדוייק,

and so we can be confident that, in the normal case,

ולכן ניתן להיות בטוחים שבמקרה הרגיל,

our perceptions are accurate.

תפיסותינו הן מדוייקות.

You see this in the standard textbooks.

רואים זאת בספרי-לימוד המקובלים.

One textbook says, for example,

אחד מהם אומר,

"Evolutionarily speaking,

"מבחינה אבולוציונית,

vision is useful precisely because it is so accurate."

ראיה היא יעילה בגלל שהיא כה מדוייקת."

So the idea is that accurate perceptions are fitter perceptions.

פירוש הדבר הוא שתפיסה מדוייקת היא גם תפיסה ראויה יותר.

They give you a survival advantage.

כי היא נותנת יתרון שרידותי.

Now, is this correct?

האם זה נכון?

Is this the right interpretation of evolutionary theory?

האם זו פרשנות נכונה של תיאוריית האבולוציה?

Well, let's first look at a couple of examples in nature.

הבה נבחן תחילה דוגמאות מהטבע.

The Australian jewel beetle

החיפושית האוסטרלית המבריקה

is dimpled, glossy and brown.

מנומרת, מבריקה וחומה.

The female is flightless.

הנקבה אינה עפה.

The male flies, looking, of course, for a hot female.

הזכר כן, ומחפש נקבה מושכת.

When he finds one, he alights and mates.

כשהוא מוצא אחת, הוא נוחת ומזדווג.

There's another species in the outback,

יש זן אחר הרחק משם,

Homo sapiens.

האדם.

The male of this species has a massive brain

לזכר מהזן הזה יש מוח גדול

that he uses to hunt for cold beer.

שהוא משתמש בו כדי לצוד בירה קרה.

(Laughter)

(צחוק)

And when he finds one, he drains it,

וכשהוא מוצא אחת, הוא מרוקנה,

and sometimes throws the bottle into the outback.

ולעיתים זורק את הבקבוק החוצה.

Now, as it happens, these bottles are dimpled, glossy,

כאשר זה קורה, הבקבוקים מנומרים, מבריקים,

and just the right shade of brown to tickle the fancy of these beetles.

ובעלי בדיוק אותו גוון חום כדי לגרות את דימיונן של החיפושיות הללו.

The males swarm all over the bottles trying to mate.

הזכרים עטים על הבקבוקים ומנסים להזדווג.

They lose all interest in the real females.

הם מאבדים כל עניין בנקבות האמיתיות.

Classic case of the male leaving the female for the bottle.

מקרה קלאסי של זכר המוותר על נקבה בעבור בקבוק משקה.

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

The species almost went extinct.

אבל הזן כמעט ונכחד.

Australia had to change its bottles to save its beetles.

אוסטרליה נאלצה לשנות את הבקבוקים כדי להציל את החיפושיות.

(Laughter)

(צחוק)

Now, the males had successfully found females for thousands,

אבל הזכרים הצליחו למצוא נקבות במשך

perhaps millions of years.

אלפי או מיליוני שנים.

It looked like they saw reality as it is, but apparently not.

נראה היה שהם רואים את המציאות כהוויתה, אבל מסתבר שלא.

Evolution had given them a hack.

האבולוציה תעתעה בהם.

A female is anything dimpled, glossy and brown,

עבור הזכר, נקבה היא כל דבר מנומר, מבריק וחום,

the bigger the better.

עדיף כמה שיותר גדול.

(Laughter)

(צחוק)

Even when crawling all over the bottle, the male couldn't discover his mistake.

אפילו בזחילתו על-פני כל הבקבוק, הזכר לא מסוגל לגלות את טעותו.

Now, you might say, beetles, sure, they're very simple creatures,

אולי תאמרו, החיפושיות הם יצורים מאוד פשוטים,

but surely not mammals.

אצל יונקים זה משהו אחר.

Mammals don't rely on tricks.

יונקים לא בונים על טריקים.

Well, I won't dwell on this, but you get the idea. (Laughter)

טוב, לא הייתי סומך על כך, אבל אתם מבינים.

So this raises an important technical question:

זה מעלה שאלה טכנית רצינית:

Does natural selection really favor seeing reality as it is?

האם הברירה הטבעית באמת נוטה חסד לראיית המציאות כהוויתה?

Fortunately, we don't have to wave our hands and guess;

למרבה המזל, אין אנו צריכים לסמוך על ניחושים;

evolution is a mathematically precise theory.

תאוריית האבולוציה היא בעלת דיוק מתמטי.

We can use the equations of evolution to check this out.

אנו יכולים להשתמש במשוואות האבולוציה כדי לבדוק.

We can have various organisms in artificial worlds compete

אפשר לגרום לצורות-חיים שונות להתחרות בעולמות מלאכותיים

and see which survive and which thrive,

ולבדוק מי שורד ומשגשג,

which sensory systems are more fit.

אלו מערכות חישה יותר מתאימות.

A key notion in those equations is fitness.

הרעיון המרכזי במשוואות הללו הוא כשירות.

Consider this steak:

תסתכלו על הסטייק הזה:

What does this steak do for the fitness of an animal?

מה הסטייק הזה עושה לכשירותה של חיה?

Well, for a hungry lion looking to eat, it enhances fitness.

עבור אריה רעב המחפש מזון, הוא מגדיל את הכשירות.

For a well-fed lion looking to mate, it doesn't enhance fitness.

עבור אריה שבע המחפש הזדווגות, הוא לא מגדיל כשירות.

And for a rabbit in any state, it doesn't enhance fitness,

עבור ארנב בכל מצב, הסטייק לא מגדיל כשירות.

so fitness does depend on reality as it is, yes,

אז הכשירות כן תלויה במציאות-כהוויתה,

but also on the organism, its state and its action.

אבל היא גם תלויה ביצור החי, במצבו ואופן פעולתו.

Fitness is not the same thing as reality as it is,

כשירות אינה זהה למציאות-כהוויתה,

and it's fitness, and not reality as it is,

וזו הכשירות ולא המציאות כהוויתה,

that figures centrally in the equations of evolution.

אשר ממלאת תפקיד מרכזי במשוואות האבולוציה.

So, in my lab,

כך, במעבדתי,

we have run hundreds of thousands of evolutionary game simulations

הרצנו מאות אלפי משחקי סימולציה

with lots of different randomly chosen worlds

עם המון עולמות ויצורים אקראיים שונים

and organisms that compete for resources in those worlds.

שמתחרים על משאבי אותם העולמות.

Some of the organisms see all of the reality,

חלק מהיצורים רואים את כל המציאות,

others see just part of the reality,

אחרים רואים רק את חלקה,

and some see none of the reality,

והשאר לא רואים כלום,

only fitness.

יש להם רק כשירות.

Who wins?

מי מנצח?

Well, I hate to break it to you, but perception of reality goes extinct.

מצטער לאכזב אתכם, אבל היכולת לתפוס את המציאות נכחדת.

In almost every simulation,

כמעט בכל הדמיה,

organisms that see none of reality

יצורים שלא רואים אף מציאות

but are just tuned to fitness

אבל הם בעלי כשירויות הולמות

drive to extinction all the organisms that perceive reality as it is.

גורמים להכחדת כל היצורים שתופסים את המציאות כפי שהיא.

So the bottom line is, evolution does not favor veridical,

השורה התחתונה היא שאבולוציה אינה נוטה חסד לתפיסת מציאות

or accurate perceptions.

כוללת או מדוייקת.

Those perceptions of reality go extinct.

תפיסות כאלו של מציאות נכחדות.

Now, this is a bit stunning.

זה די מדהים.

How can it be that not seeing the world accurately

הכיצד אי-ראיית העולם באופן מדוייק

gives us a survival advantage?

נותנת יתרון הישרדותי?

That is a bit counterintuitive.

זה בניגוד להיגיון.

But remember the jewel beetle.

אבל ניזכר בחיפושית המבריקה.

The jewel beetle survived for thousands, perhaps millions of years,

החיפושית המבריקה שרדה במשך אלפי או מיליוני שנים,

using simple tricks and hacks.

תוך שימוש בתכסיסים פשוטים.

What the equations of evolution are telling us

מה שמשוואות האבולוציה מספרות לנו

is that all organisms, including us, are in the same boat as the jewel beetle.

הוא שכל היצורים, כולל אותנו, נמצאים באותה סירה עם החיפושית המבריקה.

We do not see reality as it is.

אנו לא רואים את המציאות כפי שהיא.

We're shaped with tricks and hacks that keep us alive.

אנו בנויים מתכסיסים ותעתועים השומרים אותנו בחיים.

Still,

אבל, אנו זקוקים גם

we need some help with our intuitions.

לעזרה מהאינטואיציות שלנו.

How can not perceiving reality as it is be useful?

כיצד אי-ראיית המציאות האמיתית מועילה לנו?

Well, fortunately, we have a very helpful metaphor:

למרבה המזל, יש לנו מטפורה שבאה לעזרתנו:

the desktop interface on your computer.

ממשק המחשב השולחני שלנו.

Consider that blue icon for a TED Talk that you're writing.

תחשבו על האייקון הכחול המסמל הרצאת TED שאתם כותבים.

Now, the icon is blue and rectangular

האייקון הוא כחול, מלבני ונמצא בפינה

and in the lower right corner of the desktop.

הימנית התחתונה של המסך.

Does that mean that the text file itself in the computer is blue,

אבל האם זה אומר שקובץ הטקסט בעצמו

rectangular, and in the lower right-hand corner of the computer?

הוא כחול, מלבני ונמצא בפינה למטה במחשב?

Of course not.

ברור שלא.

Anyone who thought that misinterprets the purpose of the interface.

כל מי שחשב כך לא קלט את מטרת הממשק.

It's not there to show you the reality of the computer.

הממשק לא קיים כדי להציג לנו את המציאות של המחשב.

In fact, it's there to hide that reality.

למעשה, הוא קיים כדי להסתיר את אותה מציאות.

You don't want to know about the diodes

אנו לא רוצים לדעת ולראות

and resistors and all the megabytes of software.

את הדיודות, הנגדים ואת כל המגבייטים.

If you had to deal with that, you could never write your text file

אם היה עלינו להתעסק עם כל זה, לא היינו יכולים לכתוב טקסט

or edit your photo.

או לערוך תמונות.

So the idea is that evolution has given us an interface

לפיכך, הרעיון הוא שגם האבולוציה העניקה לנו ממשק

that hides reality and guides adaptive behavior.

המסתיר את המציאות ומכוון אותנו להתנהגות סגלתנית.

Space and time, as you perceive them right now,

זמן ומרחב, כפי שאנו תופסים אותם,

are your desktop.

הם הממשק שלנו.

Physical objects are simply icons in that desktop.

העצמים הם פשוט אייקונים על הממשק.

There's an obvious objection.

מתעוררת מחאה מובנת.

Hoffman, if you think that train coming down the track at 200 MPH

הופמן, אם אתה סבור שרכבת המתקרבת במהירות 300 קמ"ש

is just an icon of your desktop,

היא רק אייקון בממשק שלנו,

why don't you step in front of it?

למה שלא תעמוד מולה?

And after you're gone, and your theory with you,

ואחרי שתיעלם ביחד עם התיאוריה שלך,

we'll know that there's more to that train than just an icon.

נדע שהרכבת היא יותר מסתם אייקון.

Well, I wouldn't step in front of that train

ובכן, לא אעמוד מול הרכבת

for the same reason

מאותה סיבה

that I wouldn't carelessly drag that icon to the trash can:

שלא אגרור סתם כך את האייקון לפח מיחזור:

not because I take the icon literally --

כי אני לא לוקח את האייקון באופן פשטני.

the file is not literally blue or rectangular --

הקובץ אינו באמת כחול או מלבני באופן פשטני.

but I do take it seriously.

אני לוקח אותו כאמיתי כי אם לא,

I could lose weeks of work.

אאבד שבועות של עבודה.

Similarly, evolution has shaped us

באופן דומה, האבולוציה עיצבה לנו

with perceptual symbols that are designed to keep us alive.

אייקונים תפיסתיים האמורים לשמור על חיינו.

We'd better take them seriously.

כדאי לנו לקחתם ברצינות.

If you see a snake, don't pick it up.

אם רואים נחש, אל תרימו אותו.

If you see a cliff, don't jump off.

אם רואים מצוק, אל תקפצו ממנו.

They're designed to keep us safe, and we should take them seriously.

הם בנויים לשמור על חיינו ועלינו לקחתם ברצינות.

That does not mean that we should take them literally.

אבל זה לא אומר שעלינו לקחתם באופן פשטני.

That's a logical error.

זו תהיה שגיאה לוגית.

Another objection: There's nothing really new here.

הסתייגות נוספת: אין כאן משהו חדש.

Physicists have told us for a long time that the metal of that train looks solid

פיזיקאים אומרים לנו הרבה זמן שהמתכת של הרכבת נראית מוצקה

but really it's mostly empty space with microscopic particles zipping around.

אבל בעצם המתכת ברובה הינה חלל ריק עם חלקיקים זערוריים המסתחררים שם.

There's nothing new here.

אין כאן משהו חדש.

Well, not exactly.

אבל, לא בדיוק.

It's like saying, I know that that blue icon on the desktop

זה כמו לומר, אני יודע שהאייקון הכחול במסך

is not the reality of the computer,

אינו המציאות האמיתית של המחשב,

but if I pull out my trusty magnifying glass and look really closely,

אבל אם אסתכל דרך זכוכית מגדלת וממש מקרוב,

I see little pixels,

אראה פיקסלים זעירים,

and that's the reality of the computer.

וזוהי המציאות האמיתית של המחשב.

Well, not really -- you're still on the desktop, and that's the point.

לא נכון -- אנו עדיין רק על המסך, וזו הנקודה החשובה.

Those microscopic particles are still in space and time:

אותם פיקסלים זעירים הם עדיין בזמן וחלל:

they're still in the user interface.

הם עדיין בתוך ממשק המשתמש.

So I'm saying something far more radical than those physicists.

לכן אני אומר משהו יותר מרחיק-לכת מאשר הפיזיקאים.

Finally, you might object,

אתם יכולים לטעון,

look, we all see the train,

תראה, כולנו רואים את הרכבת,

therefore none of us constructs the train.

וזה אומר שאנו לא בונים את הרכבת.

But remember this example.

אבל תזכרו את הדוגמא הזו.

In this example, we all see a cube,

כאן, כולנו רואים את הקוביה,

but the screen is flat,

אבל המסך הוא שטוח,

so the cube that you see is the cube that you construct.

לכן הקוביה שרואים היא קוביה שאנו בונים.

We all see a cube

כולנו רואים קוביה

because we all, each one of us, constructs the cube that we see.

כי כולנו, כל אחד מאיתנו, בונה את הקוביה שהוא רואה.

The same is true of the train.

אותו הדבר עם הרכבת.

We all see a train because we each see the train that we construct,

כולנו רואים רכבת כי כל אחד רואה רכבת שהוא בונה,

and the same is true of all physical objects.

וזה נכון לגבי כל העצמים הפיזיים.

We're inclined to think that perception is like a window on reality as it is.

אנו נוטים לחשוב שתפיסת המציאות היא כמו חלון המשקיף על המציאות כפי שהיא.

The theory of evolution is telling us that this is an incorrect interpretation

תאוריית האבולוציה מודיעה לנו שזו פרשנות לא נכונה

of our perceptions.

לגבי תפיסת המציאות.

Instead, reality is more like a 3D desktop

במקום זה, מציאות היא יותר כמו ממשק תלת-מימדי

that's designed to hide the complexity of the real world

הבנוי להסתיר את מורכבות העולם האמיתי

and guide adaptive behavior.

ולהוביל להתנהגות סגלתנית.

Space as you perceive it is your desktop.

החלל כפי שאנו תופסים הוא הממשק שלנו.

Physical objects are just the icons in that desktop.

העצמים הפיזיים הם רק האייקונים באותו ממשק.

We used to think that the Earth is flat because it looks that way.

פעם חשבנו שכדור-הארץ שטוח כי כך הוא נראה לנו.

Then we thought that the Earth is the unmoving center of reality

אחר-כך חשבנו שכדור-הארץ הוא מרכז היקום

because it looks that way.

כי כך הוא נראה לנו.

We were wrong.

כולנו טעינו.

We had misinterpreted our perceptions.

פירשנו לא נכון את תפיסת המציאות שלנו.

Now we believe that spacetime and objects

עכשיו אנו מאמינים שהחלל-זמן והעצמים

are the nature of reality as it is.

הם טבעה האמיתי של המציאות כפי שהיא.

The theory of evolution is telling us that once again, we're wrong.

תאוריית האבולוציה חוזרת ומודיעה לנו ששוב שאנו טועים.

We're misinterpreting the content of our perceptual experiences.

אנו מפרשים לא נכון את תוכן חוויית המציאות שלנו.

There's something that exists when you don't look,

קיים שם משהו כאשר אנו לא מסתכלים,

but it's not spacetime and physical objects.

אבל זה לא חלל-זמן ועצמים פיזיים.

It's as hard for us to let go of spacetime and objects

קשה לנו להשתחרר מחלל-זמן ועצמים

as it is for the jewel beetle to let go of its bottle.

כמו שקשה לחיפושית המבריקה להשתחרר מהבקבוק שלה.

Why? Because we're blind to our own blindnesses.

מדוע? כי אנו עיוורים לעיוורון שלנו.

But we have an advantage over the jewel beetle:

אבל יש לנו יתרון על-פני החיפושית המבריקה,

our science and technology.

והוא המדע והטכנולוגיה.

By peering through the lens of a telescope

על-ידי הצצה דרך עדשות טלסקופ

we discovered that the Earth is not the unmoving center of reality,

גילינו שהארץ אינה מרכז היקום,

and by peering through the lens of the theory of evolution

ועל-ידי הצצה דרך עדשות תאוריית האבולוציה

we discovered that spacetime and objects

גילינו שחלל-זמן ועצמים

are not the nature of reality.

אינם הטבע האמיתי של המציאות.

When I have a perceptual experience that I describe as a red tomato,

כאשר יש לי חוויית מציאות שאני מתארה כעגבניה אדומה,

I am interacting with reality,

אני בא במגע עם מציאות,

but that reality is not a red tomato and is nothing like a red tomato.

אבל המציאות אינה עגבניה אדומה ולא משהו הדומה לעגבניה אדומה.

Similarly, when I have an experience that I describe as a lion or a steak,

באופן דומה, כאשר יש לי חוויה שאני מתאר כאריה או סטייק,

I'm interacting with reality,

אני בא במגע עם מציאות,

but that reality is not a lion or a steak.

אבל אותה מציאות אינה אריה או סטייק.

And here's the kicker:

והנה באה ההפתעה:

When I have a perceptual experience that I describe as a brain, or neurons,

כאשר יש לי חווית מציאות שאני מתאר כמוח או ניורונים,

I am interacting with reality,

אני בא במגע עם מציאות,

but that reality is not a brain or neurons

אבל אותה מציאות אינה מוח או ניורונים

and is nothing like a brain or neurons.

ואינה דומה כלל למוח או ניורונים.

And that reality, whatever it is,

ואותה מציאות, מה שלא תהיה,

is the real source of cause and effect

היא המקור האמיתי של הסיבתיות

in the world -- not brains, not neurons.

בעולם -- לא המוחות ולא הנוירונים.

Brains and neurons have no causal powers.

למוח ונוירונים אין יכולת סיבתית.

They cause none of our perceptual experiences,

הם לא גורמים לאף אחת מחוויות המציאות שלנו,

and none of our behavior.

ולאף התנהגות שלנו.

Brains and neurons are a species-specific set of symbols, a hack.

מוח ונוירונים הם מערך אייקונים זני-ייעודי, מין תעתוע.

What does this mean for the mystery of consciousness?

מה זה אומר לגבי תעלומת התודעה?

Well, it opens up new possibilities.

זה פותח אפשרויות חדשות.

For instance,

לדוגמא,

perhaps reality is some vast machine that causes our conscious experiences.

אולי המציאות זו מין מכונה ענקית היוצרת את החוויה התודעתית שלנו.

I doubt this, but it's worth exploring.

אני מסופק אם אכן זה כך, אבל שווה לחקור זאת.

Perhaps reality is some vast, interacting network of conscious agents,

אולי המציאות היא מין רשת ענקית של פעולות-תגובות של יצורים בעלי תודעה,

simple and complex, that cause each other's conscious experiences.

פשוטה ומורכבת, היוצרת מאחד לשני את חוויית המציאות.

Actually, this isn't as crazy an idea as it seems,

זה לא רעיון כזה מטורף כפי שהוא נשמע,

and I'm currently exploring it.

ואני כרגע חוקר אותו.

But here's the point:

אבל הנקודה היא

Once we let go of our massively intuitive

שברגע שאנו נפטרים מההנחה

but massively false assumption about the nature of reality,

המאוד אינטואיטיבית והמוטעית לגבי טבעה של המציאות,

it opens up new ways to think about life's greatest mystery.

נפתחות דרכים חדשות לחשיבה על התעלומה הכי גדולה של החיים.

I bet that reality will end up turning out to be more fascinating

אני מוכן להתערב שהמציאות תתברר כיותר מרתקת

and unexpected than we've ever imagined.

ובלתי-צפויה משדמיינו אי-פעם.

The theory of evolution presents us with the ultimate dare:

תאוריית האבולוציה מטילה עלינו את האתגר האולטימטיבי:

Dare to recognize that perception is not about seeing truth,

העזו להכיר בכך שתפיסת המציאות אינה קשורה בראיית האמת,

it's about having kids.

אלא קשורה בהעמדת צאצאים.

And by the way, even this TED is just in your head.

ודרך אגב, אפילו אירוע TED זה הוא רק בראשיכם.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: If that's really you there, thank you.

כריס אנדרסון: בהנחה שזה אתה שם, תודה.

So there's so much from this.

יש כל-כך הרבה בנושא זה.

I mean, first of all, some people may just be profoundly depressed

כלומר, קודם כל, יהיו אנשים שייכנסו לדיכאון עמוק

at the thought that, if evolution does not favor reality,

מהמחשבה שאם האבולוציה אינה שמה על המציאות,

I mean, doesn't that to some extent undermine all our endeavors here,

האם זה לא אומר שזה מחבל במידה מסויימת בכל המאמצים שלנו,

all our ability to think that we can think the truth,

בכל היכולת שלנו לחשוב שאנו יכולים לתפוס את האמת,

possibly even including your own theory, if you go there?

וייתכן אפילו את התאוריה שלך, אם הולכים לקיצוניות?

Donald Hoffman: Well, this does not stop us from a successful science.

דונלד הופמן: זה לא מנע מאיתנו ליצור את המדע המוצלח.

What we have is one theory that turned out to be false,

מה שיש לנו זו תאוריה אחת שהתבררה כלא נכונה,

that perception is like reality and reality is like our perceptions.

תאוריה האומרת שחוויית המציאות היא המציאות ושהמציאות היא חוויית המציאות.

That theory turns out to be false.

תאוריה זו התבררה כלא נכונה.

Okay, throw that theory away.

אז ניפטר מהתאוריה הזו.

That doesn't stop us from now postulating all sorts of other theories

זה לא מונע בעדנו מיצירת כל מיני תאוריות אחרות

about the nature of reality,

על טבע המציאות,

so it's actually progress to recognize that one of our theories was false.

לכן למעשה זו התקדמות לדעת שאחת התאוריות שלנו אינה נכונה.

So science continues as normal. There's no problem here.

לכן המדע ימשיך כרגיל. אין איתו בעיה.

CA: So you think it's possible -- (Laughter) --

כ.א.: אז אתה חושב שזה אפשרי -- (צחוק) --

This is cool, but what you're saying I think is it's possible that evolution

זה טוב, אבל אני חושב שמה שאתה אומר שזה אפשרי שאבולוציה

can still get you to reason.

עדיין יכולה להוביל אותנו לדרך ההיגיון.

DH: Yes. Now that's a very, very good point.

ד.ה.: כן. זו נקודה מאוד נכונה.

The evolutionary game simulations that I showed were specifically about perception,

משחקי הסימולציה האבולוציוניים שהראתי היו ספציפית על תפיסת המציאות,

and they do show that our perceptions have been shaped

הם מראים שתפיסת המציאות שלנו עוצבה לא כדי

not to show us reality as it is,

להראות לנו מציאות כפי שהיא,

but that does not mean the same thing about our logic or mathematics.

אבל זה לא אומר שזה נכון גם לגבי ההיגיון או המתמטיקה שלנו.

We haven't done these simulations, but my bet is that we'll find

עוד לא עשינו סימולציות כאלה, אבל אני מתערב שנמצא

that there are some selection pressures for our logic and our mathematics

שיש כמה לחצי ברירה-טבעית לטובת ההיגיון והמתמטיקה שלנו

to be at least in the direction of truth.

שיהיו לפחות בכיוון של האמת.

I mean, if you're like me, math and logic is not easy.

כלומר, אם אתם כמוני, מתמטיקה והיגיון אינם קלים.

We don't get it all right, but at least the selection pressures are not

אנו לא קולטים אותם נכון, אבל לפחות לחצי הברירה-הטבעית אינם

uniformly away from true math and logic.

לגמרי מנותקים מהיגיון ומתמטיקה נכונים.

So I think that we'll find that we have to look at each cognitive faculty

לכן אני סבור שנמצא שעלינו לבחון כל אמצעי הכרתי,

one at a time and see what evolution does to it.

אחד בכל פעם, ולראות מה האבולוציה גורמת לו.

What's true about perception may not be true about math and logic.

מה שנכון לגבי תפיסת המציאות אולי לא נכון לגבי היגיון ומתמטיקה.

CA: I mean, really what you're proposing is a kind of modern-day Bishop Berkeley

כ.א.: כלומר, מה שאתה מציע הוא מין פרשנות מודרנית

interpretation of the world:

ל'בישופ ברקלי':

consciousness causes matter, not the other way around.

שהתודעה יוצרת את החומר, ולא להיפך.

DH: Well, it's slightly different than Berkeley.

ד.ה.: זה קצת שונה מברקלי.

Berkeley thought that, he was a deist, and he thought that the ultimate

ברקלי היה מאמין, והוא חשב שטבעה האמיתי

nature of reality is God and so forth,

של המציאות הוא אלוהים וכך הלאה.

and I don't need to go where Berkeley's going,

לי אין צורך ללכת בכיוונו של ברקלי,

so it's quite a bit different from Berkeley.

לכן זה קצת שונה מברקלי.

I call this conscious realism. It's actually a very different approach.

אני מכנה זאת ריאליזם מודע. זו גישה מאוד שונה.

CA: Don, I could literally talk with you for hours, and I hope to do that.

כ.א.: דון, יכולתי ממש לדבר איתך שעות ואני מקווה לעשות זאת.

Thanks so much for that. DH: Thank you. (Applause)

אני מאוד מודה לך. תודה.