Thomas Hellum: The world's most boring television ... and why it's hilariously addictive

מתרגם: eviatar edlerman מבקר: Guy Marom

Thank you.

תודה רבה.

I have only got 18 minutes

יש לי רק 18 דקות

to explain something that lasts for hours and days,

בכדי להסביר משהו שנמשך שעות וימים.

so I'd better get started.

אז כדאי שאני אתחיל.

Let's start with a clip from Al Jazeera's Listening Post.

נתחיל עם קטע מתוכנית "תחנת ההקשבה" של אלג'זירה

Richard Gizbert: Norway is a country that gets relatively little media coverage.

ריצארד גיזבארט: נורווגיה היא מדינה שמקבלת מעט סיקור תקשורתי.

Even the elections this past week passed without much drama.

אפילו הבחירות בשבוע שעבר עברו ללא כל דרמה.

And that's the Norwegian media in a nutshell:

וזהוי התמצית של התקשורת הנורווגית :

not much drama.

אין הרבה דרמה.

A few years back,

לפני כמה שנים,

Norway's public TV channel NRK

ערוץ הטלויזיה הנורווגי אן.אר.קי

decided to broadcast live coverage of a seven-hour train ride --

החליט לשדר שידור חי של מסע ברכבת הנמשך שבע שעות--

seven hours of simple footage,

שבע שעות צילום,

a train rolling down the tracks.

של רכבת נוסעת על הפסים.

Norwegians, more than a million of them according to the ratings, loved it.

יותר ממליון נורווגים, לפי הסקרים אהבו את זה.

A new kind of reality TV show was born,

סוג חדש של תוכניות ראליטי נולד,

and it goes against all the rules of TV engagement.

והוא הולך נגד כל הכללים של טלוויזיה.

There is no story line, no script,

אין סיפור, אין תסריט,

no drama, no climax,

אין דרמה, אין ריגוש,

and it's called Slow TV.

והזה נקרא טלוויזיה איטית.

For the past two months,

במהלך החודשיים האחרונים,

Norwegians have been watching a cruise ship's journey up the coast,

נורווגים צופים בספינה המפליגה לאורך החוף,

and there's a lot of fog on that coast.

והחוף מכוסה בערפל.

Executives at Norway's National Broadcasting Service

בכירים ברשות השידור הנורווגית

are now considering broadcasting a night of knitting nationwide.

עכשיו שוקלים לשדר לילה של סריגה ברחבי המדינה.

On the surface, it sounds boring,

על פניו זה נשמע משעמם.

because it is,

בגלל שזה באמת משעמם,

but something about this TV experiment

אבל משהו בניסוי הטלוויזיוני הזה,

has gripped Norwegians.

תפס את הנורווגים.

So we sent the Listening Post's Marcela Pizarro to Oslo

אז שלחנו את כתבתנו מרסלה פיזראו לאוסלו

to find out what it is, but first a warning:

בכדי לברר את פשר העניין, אבל לפני זה אזהרה

Viewers may find some of the images in the following report disappointing.

חלק מהצופים עלולים למצוא חלק מן המראות בדיווח הבא מאכזבים.

(Laughter)

(צחוק)

Thomas Hellum: And then follows an eight-minute story on Al Jazeera

תומאס הלום: ואחרי זה מופיעות שמונה דקות של דיווח באלג'זירה

about some strange TV programs in little Norway.

על כמה תוכניות טלויזיה מוזרות בנורווגיה.

Al Jazeera. CNN. How did we get there?

אלג'זירה, סי.אן.אן. איך הגענו לשם?

We have to go back to 2009,

אנחנו צריכים ללכת חזרה ל-2009,

when one of my colleagues got a great idea.

לאחד הקולגות שלי היה רעיון מבריק.

Where do you get your ideas?

ואיפה מקבלים רעיונות?

In the lunchroom.

בחדר האוכל.

So he said, why don't we make a radio program

הוא אמר, למה שלא נעשה תוכנית רדיו

marking the day of the German invasion of Norway in 1940.

לציון יום השנה לפלישה הגרמנית לנורווגיה ב 1940.

We tell the story at the exact time during the night.

נספר את הסיפור בדיוק בזמן המקורי במהלך הלילה.

Wow. Brilliant idea, except

וואו. רעיון מבריק , חוץ מהעובדה שזה היה רק כמה שבועות לפני יום הפלישה.

this was just a couple of weeks before the invasion day.

So we sat in our lunchroom and discussed

אז ישבנו בחדר האוכל ודנו

what other stories can you tell as they evolve?

איזה סיפורים אחרים ניתן לספר תוך כדי שהם מתרחשים?

What other things take a really long time?

איזה דברים אחרים לוקחים ממש הרבה זמן?

So one of us came up with a train.

אז מישהו בא עם הרעיון של רכבת,

The Bergen Railway had its 100-year anniversary that year

קו הרכבת של ברגן חגג יום הולדת 100

It goes from western Norway to eastern Norway,

והוא הולך מערב נורווגיה למזרח,

and it takes exactly the same time as it did 40 years ago,

בדיוק באותו הקצב כמו לפני 40 שנה,

over seven hours. (Laughter)

יותר משבעה שעות. (צחוק)

So we caught our commissioning editors in Oslo, and we said,

אז תפסנו את העורכים שלנו באוסלו ואמרנו

we want to make a documentary about the Bergen Railway,

אנחנו רוצים לעשות סרט דקומנטרי על קו הרכבת של ברגן

and we want to make it in full length,

ואנחנו רוצים לעשות את זה באורך מלא,

and the answer was,

והתשובה הייתה,

"Yes, but how long will the program be?"

"כן אבל מה יהיה אורך התוכנית?"

"Oh," we said, "full length."

אנחנו אמרנו, "אורך מלא"

"Yes, but we mean the program."

"כן אבל אנחנו מתכוונים לתוכנית"

And back and forth.

וככה הלוך חזור

Luckily for us, they met us with laughter, very, very good laughter,

למזלנו הם היו עם גישה חיובית, גישה מאד חיובית,

so one bright day in September,

וביום בהיר בספטמבר,

we started a program that we thought should be seven hours and four minutes.

התחלנו את התוכנית שחשבנו שתקח 7 שעות ו 4 דקות.

Actually, it turned out to be seven hours and 14 minutes

למעשה זה לקח בסוף שבע שעות ו 14 דקות

due to a signal failure at the last station.

בגלל תקלה בתחנה האחרונה.

We had four cameras,

היו לנו 4 מצלמות,

three of them pointing out to the beautiful nature.

שלוש מהן פונות אל הטבע המדהים.

Some talking to the guests, some information.

קצת הסברים לאורחים, קצת מידע.

(Video) Train announcement: We will arrive at Haugastøl Station.

(וידאו) כרוז רכבת: אנחנו מגיעים לתחנת הוגסטול.

TH: And that's about it,

תומאס: זה פחות או יותר כל העניין

but of course, also

אבל בנוסף

the 160 tunnels gave us the opportunity to do some archives.

160 המנהרות שבמסלול נתנו לנו הזדמנות להציג קטעי ארכיון.

Narrator [in Norwegian]: Then a bit of flirting while the food is digested.

דובר [בנורווגית]: אז אפשר קצת לפלרטט בזמן שהמזון מתעכל.

The last downhill stretch before we reach our destination.

הירידה האחרונה נמתחת לפני שאנחנו מגיעים ליעד שלנו.

We pass Mjølfjell Station.

אנחנו חולפים על פני תחנת מיוגאל.

Then a new tunnel.

ואז מנהרה חדשה.

(Laughter)

(צחוק)

TH: And now we thought, yes, we have a brilliant program.

תומאס: ואנחנו חשבנו, יש לנו תוכנית מצויינת.

It will fit for the 2,000 train spotters in Norway.

זה יתאים ל 2000 מאתרי רכבות בנורווגיה.

We brought it on air in November 2009.

העלנו את זה לשידור בנובמבר 2009.

But no, this was far more attractive.

התוכנית היתה ממש אטרקטיבית.

This is the five biggest TV channels in Norway on a normal Friday,

אלו חמשת ערוצי הטלוויזיה הגדולים ביום שישי טיפוסי,

and if you look at NRK2 over here,

ואם אתם מסתכלים על אן.אר.קי 2 פה,

look what happened when they put on the Bergen Railway show:

אתם רואים מה קרה שהם שמו את התוכנית:

1.2 million Norwegians watched part of this program.

1.2 מיליון נורווגים צפו בחלק מן התוכנית.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And another funny thing:

ועוד דבר מצחיק:

When the host on our main channel,

כשהמנחה בערוץ המרכזי שלנו,

after they have got news for you,

אחרי שהיא סיימה להגיש את החדשות,

she said, "And on our second channel,

היא אמרה, "ובערוץ השני שלנו,

the train has now nearly reached Myrdal station."

הרכבת בדיוק הגיעה לתחנת מירדל".

Thousands of people just jumped on the train

אלפי אנשים קפצו על הרכבת

on our second channel like this. (Laughter)

בערוץ השני שלנו (צחוק)

This was also a huge success in terms of social media.

התוכנית הייתה גם הצלחה גדולה ברשתות החברתיות.

It was so nice to see all the thousands of Facebook and Twitter users

זה היה נחמד לראות אלפי משתמשים של פייסבוק וטוויטר

discussing the same view,

דנים על אותה התמונה,

talking to each other as if they were on the same train together.

מדברים אחד עם השני כאילו שהם יושבים באותה הרכבת יחד.

And especially, I like this one. It's a 76-year-old man.

ואני במיוחד אהבתי את זה, זה היה קשיש בין 76.

He's watched all the program,

הוא ראה את כל התוכנית,

and at the end station, he rises up to pick up what he thinks is his luggage,

ובתחנה האחרונה הוא התרומם בכדי לאסוף את מה שהוא חשב כמזוודה שלו,

and his head hit the curtain rod,

והראש שלו פגע במוט הווילון,

and he realized he is in his own living room.

ואז הוא הבין שהוא בסלון שלו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So that's strong and living TV.

זוהי טלוויזיה חזרה ובועטת.

Four hundred and thirty-six minute by minute on a Friday night,

436 דקה אחרי דקה ביום שישי בערב,

and during that first night,

במהלך הלילה הראשון,

the first Twitter message came: Why be a chicken?

הודעת הטוויטר הראשונה הגיע: למה להיות פחדן?

Why stop at 436 when you can expand that

למה לעצור ב 436 כשאפשר להרחיב את זה

to 8,040, minute by minute,

ל 8040 דקה אחר דקה,

and do the iconic journey in Norway,

ולעשות את המסע האייקוני הזה בנורווגיה.

the coastal ship journey Hurtigruten from Bergen to Kirkenes,

מסע על ספינת החוף ההורטיגרוטן מברגן לקירקנס,

almost 3,000 kilometers, covering most of our coast.

כמעט 3000 קילומטרים לאורך מרבית החוף שלנו.

It has 120-year-old, very interesting history,

למסע יש היסטוריה מאד מעניינת במשך 120 שנים.

and literally takes part in life and death along the coast.

ולמעשה הוא חלק מהחיים והמוות לאורך החוף.

So just a week after the Bergen Railway,

שבוע אחרי התוכנית על הרכבת בברגן,

we called the Hurtigruten company and we started planning for our next show.

התקשרנו לחברת הורטיגרוטן והתחלנו לתכנן את התוכנית הבאה.

We wanted to do something different.

רצינו לעשות משהו שונה.

The Bergen Railway was a recorded program.

התוכנית על ברגן הייתה מוקלטת.

So when we sat in our editing room,

ושישבנו בחדר העריכה,

we watched this picture -- it's all Ål Station --

ראינו את התמונה הזו -- מתחנת אול --

we saw this journalist.

ראינו את העיתונאי הזה.

We had called him, we had spoken to him,

אנחנו התקשרנו עליו, אנחנו דברנו איתו,

and when we left the station,

ושיצאנו מהתחנה,

he took this picture of us and he waved to the camera,

הוא צלם אותנו ואנחנו נופפנו למצלמה,

and we thought,

וחשבנו,

what if more people knew that we were on board that train?

מה יקרה אם עוד אנשים ידעו איפה אנחנו על הרכבת?

Would more people show up?

האם יותר אנשים יגיעו?

What would it look like?

איך זה יראה?

So we decided our next project, it should be live.

אז החלטנו שאת הפרויקט הבא נעשה בשידור חי.

We wanted this picture of us on the fjord and on the screen at the same time.

רצינו תמונה שלנו בפירוד ובמסך באותו הזמן.

So this is not the first time NRK had been on board a ship.

ולמעשה זאת לא הפעם הראשונה שאן.אר.קי עולים על ספינה.

This is back in 1964,

זה היה בשנת 1964,

when the technical managers have suits and ties

בזמן שמנהלים לבשו חליפות ועניבות

and NRK rolled all its equipment on board a ship,

אן.אר.קי העלתה את כל הציוד שלה לספינה.

and 200 meters out of the shore, transmitting the signal back,

ובמרחק 200 מטר מהחוף הם שידרו בחזרה לחוף,

and in the machine room, they talked to the machine guy,

ובחדר המכונות הם דברו עם המכונאים,

and on the deck, they have splendid entertainment.

ועל הסיפון חכתה להם הופעה נהדרת.

So being on a ship, it's not the first time.

אז זה לא הפעם הראשונה שעושים תוכנית על ספינה.

But five and a half days in a row, and live, we wanted some help.

חמישה ימים ברצף ועוד בשידור חי, היינו צריכים קצת עזרה.

And we asked our viewers out there, what do you want to see?

אז שאלנו את הצופים שלנו, מה אתם רוצים לראות?

What do you want us to film? How do you want this to look?

מה אתם רוצים שנצלם? איך אתם רוצים שזה יראה?

Do you want us to make a website? What do you want on it?

אתם רוצים שנעשה לתוכנית אתר? מה אתם רוצים באתר?

And we got some answers from you out there,

וקבלנו מספר תשובות מהצופים,

and it helped us a very lot to build the program.

וזה מאד עזר לנו בכדי לבנות את התוכנית.

So in June 2011,

ב-21 ליוני, 2011,

23 of us went on board the Hurtigruten coastal ship

23 אנשי צוות עלו על סיפון ההורטיגרוטן

and we set off.

ויצאנו לדרך.

(Music)

(מוסיקה)

I have some really strong memories from that week, and it's all about people.

יש לי כמה זכרונות חזקים מהשבוע הזה והם כולם עוסקים באנשים.

This guy, for instance,

האיש הזה לדוגמה,

he's head of research at the University in Tromsø

הוא אחראי על המחקר באוניברסיטת טרומסה

(Laughter)

(צחוק)

And I will show you a piece of cloth,

ואני אראה לכם חתיכת בד,

this one.

זה.

It's the other strong memory.

זה גם זכרון משמעותי.

It belongs to a guy called Erik Hansen.

זה שייך לאדם בשם אריק הנסן.

And it's people like those two who took a firm grip of our program,

ואנשים כמו שני אלה הם אלו שהשפיעו באופן משמעותי על התוכנית שלנו,

and together with thousands of others along the route,

ויחד עם עוד אלפים לאורך המסלול,

they made the program what it became.

הם הפכו את התוכנית למה שהיא.

They made all the stories.

הם יצרו את כל הסיפורים.

This is Karl. He's in the ninth grade.

זה קארל. הוא בכיתה ט'.

It says, "I will be a little late for school tomorrow."

על השלט כתוב: "אני אגיע קצת יותר מאוחר לבית הספר מחר"

He was supposed to be in the school at 8 a.m.

הוא היה אמור להיות בבית הספר ב-8 בבוקר.

He came at 9 a.m., and he didn't get a note from his teacher,

הוא הגיע ב-9 והוא לא קבל נזיפה מהמורה,

because the teacher had watched the program.

בגלל שהמורה גם צפתה בתוכנית.

(Laughter)

(צחוק)

How did we do this?

איך עשינו את זה?

Yes, we took a conference room on board the Hurtigruten.

לקחנו חדר דיונים, על הסיפון של ההורטיגרוטן.

We turned it into a complete TV control room.

הפכנו אותו לחדר שליטה של אולפן טלוויזיה.

We made it all work, of course,

וגרמנו להכל לעבוד יחד

and then we took along 11 cameras.

לקחנו איתו 11 מצלמות.

This is one of them.

זאת אחת מהן.

This is my sketch from February,

זה השרטוט שלי מפברואר,

and when you give this sketch to professional people

וכשנותנים שרטוט כזה לבעלי המקצוע

in the Norwegian broadcasting company NRK,

ברשות השידור הנורווגית אן.אר.קי,

you get some cool stuff back.

מקבלים ציוד מגניב בחזרה.

And with some very creative solutions.

יחד עם פתרונות יצירתיים.

(Video) Narrator [in Norwegian]: Run it up and down.

(וידיאו) הדובר (בנורווגית): זה מעלה ומוריד את המצלמה.

This is Norway's most important drill right now.

זאת המקדחה הכי חשובה בנורווגיה עכשיו

It regulates the height of a bow camera in NRK's live production,

זה מווסת את מיקום מצלמת החזית בהפקה של אן.אר.קי.

אחת מתוך ה- 11 תפסה תמונות המדהימות של אם.אס. נורד-נורג' [ספינה אחרת]

one of 11 that capture great shots from the MS Nord-Norge.

Eight wires keep the camera stable.

8 חבלים שומרים על המצלמה יציבה.

Cameraman: I work on different camera solutions.

בחנתי מספר סוגים של מצלמות.

They're just tools used in a different context.

אלו סתם כלים שנעשה בהם שימוש אחר.

TH: Another camera is this one. It's normally used for sports.

מצלמה נוספת זאת המצלמה הזו שבדרך כלל משמשת לכיסוי אירועי ספורט

It made it possible for us to take close-up pictures of people

זה אפשר לנו לעשות תמונות תקריב של אנשים.

100 kilomteres away,

במרחק 100 ק"מ

like this one. (Laughter)

כמו זה (צחוק)

People called us and asked, how is this man doing?

אנשים התקשרו עלינו ושאלו איך האיש הזה מרגיש?

He's doing fine. Everything went well.

הוא בסדר.

We also could take pictures of people waving at us,

צלמנו גם אנשים שמנופפים אלינו,

people along the route, thousands of them,

אנשים לאורך המסלול, אלפי אנשים.

and they all had a phone in their hand.

ולכולם היה טלפון ביד.

And when you take a picture of them, and they get the message,

וכשמצלמים אותם והם מקבלים הודעה,

"Now we are on TV, dad," they start waving back.

"אבא אתם בטלוויזיה" הם מתחילים לנופף בחזרה.

This was waving TV for five and a half days,

זאת היתה תוכנית של נפנופים במשך חמישה וחצי ימים,

and people get so extremely happy

ואנשים היו כל כך מאושרים

when they can send a warm message to their loved ones.

כשהם מסרו ד"ש חמה לאהובים שלהם.

It was also a great success on social media.

זאת היתה הצלחה אדירה גם ברשתות החברתיות.

On the last day, we met Her Majesty the Queen of Norway,

ביום האחרון פגשנו את מלכת נורווגיה,

and Twitter couldn't quite handle it.

וטוויטר פשוט לא היה מסוגל להתמודד עם זה.

And we also, on the web,

וגם אנחנו, ברשת

during this week we streamed more than 100 years of video

העלנו במהלך השבוע הזה יותר מ 100 שנים של וידיאו

to 148 nations,

ל 148 מדינות

and the websites are still there and they will be forever, actually,

והאתר עדיין שם והוא יהיה שם לנצח,

because Hurtigruten was selected

מכיוון שההורטיגרוטן נבחרה

to be part of the Norwegian UNESCO list of documents,

להיות חלק מרשימה של אונסק"ו בנורווגיה,

and it's also in the Guinness Book of Records

והאתר הוא למעשה גם תיעוד אמיתי

as the longest documentary ever.

של הסרט הדקומנטרי הארוך ביותר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה רבה.

But it's a long program,

אבל זאת תוכנית ארוכה,

so some watched part of it, like the Prime Minister.

לכן חלק מהאנשים ראו רק חלק מהתוכנית כמו ראש הממשלה.

Some watched a little bit more.

חלק ראו קצת יותר.

It says, "I haven't used my bed for five days."

זה אומר, "לא השתמשתי במיטה שלי כבר חמישה ימים".

And he's 82 years old, and he hardly slept.

והוא בן 82, הוא כמעט לא ישן.

He kept watching because something might happen,

הוא המשיך לראות מכיוון שמשהו יכול לקרות,

though it probably won't. (Laughter)

למרות שכנראה שום דבר לא יקרה. (צחוק)

This is the number of viewers along the route.

זה מספר הצופים לאורך המסלול.

You can see the famous Trollfjord

אתם יכולים לראות את טורלפרוד.

and a day after, all-time high for NRK2.

ויום אחרי, שיא כל הזמנים של אן.אר.קיי 2.

If you see the four biggest channels in Norway during June 2011,

אם היית מסתכל על ארבעת ערוצי הטלוויזיה הגדולים בנורווגיה במהלך יוני 2011,

they will look like this,

זה היה נראה כך,

and as a TV producer, it's a pleasure to put Hurtigruten on top of it.

וכמפיק טלוויזיה, זה תענוג לשים את ההורטיגרוטן מעל כל זה.

It looks like this:

זה נראה כך:

3.2 million Norwegians watched part of this program,

3.2 מיליון נורווגים ראו חלק מהתוכנית,

and we are only five million here.

ואנחנו רק חמישה מליון במדינה.

Even the passengers on board the Hurtigruten coastal ship --

אפילו הנוסעים על גבי ספינת החוף של הורטיגרוטן--

(Laughter) --

(צחוק)--

they chose to watched the telly instead of turning 90 degrees

הם העדיפו לראות בטלוויזה מאשר להסתובב ב 90 מעלות

and watching out the window.

ולראות את זה דרך החלון.

So we were allowed to be part of people's living room

למעשה הרשו לנו להכנס לסלון של אנשים

with this strange TV program,

עם התוכנית טלוויזיה המוזרה הזאת,

with music, nature, people.

עם מוזיקה, טבע , אנשים.

And Slow TV was now a buzzword,

וסלואו טלוויזיה הפכה להצלחה.

and we started looking for other things we could make Slow TV about.

והתחלנו לחפש נושאים אחרים שאפשר לעשות אליהם תוכנית כזו.

So we could either take something long and make it a topic,

נושא שאפשר לעשות עליו תוכנית ארוכה ולספר עליו סיפור.

like with the railway and the Hurtigruten,

כמו שתי התוכניות שעשינו קודם,

or we could take a topic and make it long.

או שניתן לקחת נושא ולעשות אותו ארוך.

This is the last project. It's the peep show.

זה הפרויקט האחרון.חור ההצצה.

It's 14 hours of birdwatching on a TV screen,

14 שעות של צפייה בציפורים על מסך הטלוויזיה.

actually 87 days on the web.

למעשה אלו 87 ימים על הרשת.

We have made 18 hours of live salmon fishing.

עשינו תוכנית של 18 שעות על דייג סלמון.

It actually took three hours before we got the first fish,

לקח לנו שלוש שעות לפני שתפסנו את הדג הראשון.

and that's quite slow.

וזה די איטי.

We have made 12 hours of boat ride into the beautiful Telemark Canal,

עשינו תוכנית של 12 שעות על מסע בסירה לאורך תעלת טלמרק.

and we have made another train ride with the northern railway,

ועשינו תוכנית על רכבת אחרת הרכבת הצפונית.

and because this we couldn't do live, we did it in four seasons

ומכיוון שלא יכלנו לעשות את זה בשידור חי עשינו את התוכנית בארבע עונות השנה.

just to give the viewer another experience on the way.

רק בכדי לתת לצופים חוויה אחרת.

So our next project got us some attention outside Norway.

הפרויקט הבא שלנו משך קצת תשומת לב מחוץ לנורווגיה.

This is from the Colbert Report on Comedy Central.

זה מתוך דוח קולברט בערוץ קומדי סנטרל.

(Video) Stephen Colbert: I've got my eye on a wildly popular program from Norway

(וידיאו) סטפן קולברט : הבחנתי בתוכנית מאד פופולרית

called "National Firewood Night,"

שנקראת "ליל המדורות הלאומי"

which consisted of mostly people in parkas chatting and chopping in the woods,

התוכנית מכילה בעיקר אנשים שמקשקשים ומקצצים עצים ביער,

and then eight hours of a fire burning in a fireplace. (Laughter)

ואז 8 שעות של אש בוערת במדורה. (צחוק)

It destroyed the other top Norwegian shows,

זה הרס תוכניות נורווגית אחרות,

like "So You Think You Can Watch Paint Dry"

כמו "אתה חושב שאתה יכול לראות צבע מתייבש"

and "The Amazing Glacier Race."

ותוכנית כמו "מירוץ קרחונים"

And get this, almost 20 percent of the Norwegian population tuned in,

וקבלו את זה, כמעט 20% מהאוכלוסיה בנורווגיה צפתה בתוכנית

20 percent.

20 אחוזים.

TH: So, when wood fire and wood chopping can be that interesting,

אז אם תוכנית על מדורות וחיתוך עצים יכולה להיות מעניינת,

why not knitting?

אז למה לא סריגה?

So on our next project,

ולכן בפרויקט הבא שלנו,

we used more than eight hours to go live from a sheep to a sweater,

עשינו תוכנית של יותר משמונה שעות על הדרך מהכבשה לחולצה,

and Jimmy Kimmel in the ABC show,

וג'ימי קימל בתוכנית שלו ב אי.בי.סי

he liked that.

הוא אהב את זה.

(Music)

(מוזיקה)

(Video) Jimmy Kimmel: Even the people on the show are falling asleep,

(וידיאו) ג'ימי קימל: אפילו אנשים בתוכנית נרדמים,

and after all that, the knitters actually failed

ואחרי כל זה הסורגים למעשה נכשלו

to break the world record.

בשבירת שיא העולם.

They did not succeed,

הם לא הצליחו,

but remember the old Norwegian saying,

אבל זכרו את האמרה הנורווגית הישנה,

it's not whether you win or lose that counts.

זה לא חשוב אם נצחת אם הפסדת.

In fact, nothing counts, and death is coming for us all.

למעשה שום דבר לא חשוב, הבסוף כולם מתים.

(Laughter)

(צחוק)

TH: Exactly. So why does this stand out?

נכון מאד. אז למה התוכניות האלו מצליחות?

This is so completely different to other TV programming.

זה שונה לחלוטין מכל תוכנית טלוויזיה אחרת.

We take the viewer on a journey that happens right now in real time,

אנחנו לוקחים את הצופה למסע שמתרחש ממש עכשיו - בזמן אמיתי,

and the viewer gets the feeling of actually being there,

והצופה מרגיש שהוא ממש נמצא שם,

actually being on the train, on the boat,

ממש נמצא על הרכבת, או על הסירה,

and knitting together with others,

או סורג יחד עם אחרים,

and the reason I think why they're doing that

ולדעתי הסיבה שבגללה הם מרגישים כך

is because we don't edit the timeline.

היא שאנחנו לא עורכים את ציר הזמן.

It's important that we don't edit the timeline,

זה חשוב שלא נערוך את ציר הזמן,

and it's also important that what we make Slow TV about

וזה גם חשוב שנעשה תוכניות של סלואו טלוויזיה על

is something that we all can relate to, that the viewer can relate to,

משהו שאנחנו יכולים להתחבר אליו משהו שהצופים יכולים להתחבר אליו

and that somehow has a root in our culture.

ומשהו שיש לו שורשים בתרבות שלנו.

This is a picture from last summer

זאת תמונה מהקיץ שעבר

when we traveled the coast again for seven weeks.

שבו טילנו שוב לאורך החוף במשך שבעה שבועות.

And of course this is a lot of planning, this is a lot of logistics.

וכמובן שזה כרוך בהרבה ארגונים והרבה לוגיסטיקה.

So this is the working plan for 150 people last summer,

אז זאת תוכנית העבודה ל 150 אנשים בקיץ שעבר

but more important is what you don't plan.

אבל מה שחשוב יותר זה מה שאתה לא מתכנן.

You don't plan what's going to happen.

אתה לא מתכנן מה עומד לקרות.

You have to just take your cameras with you.

אתה צריך פשוט לקחת את המצלמה שלך אתך.

It's like a sports event.

כמו באירועי ספורט.

You rig them and you see what's happening.

אתה מארגן אותם ואז רואה מה קורה.

So this is actually the whole running order

אז זה למעשה כל התסריט

for Hurtigruten, 134 hours, just written on one page.

עבור ההורטיגרוטן, 134 שעות והכל כתוב על דף אחד.

We didn't know anything more when we left Bergen.

לא ידענו יותר מזה כאשר עזבנו את ברגן.

So you have to let the viewers make the stories themselves,

אתה צריך לתת לצופים לעשות את הסיפור בעצמם,

and I'll give you an example of that.

ואני אתן לכם דוגמה לזה.

This is from last summer,

זה מהקיץ שעבר,

and as a TV producer,

וכמפיק טלוויזיה,

it's a nice picture, but now you can cut to the next one.

אני יכול להגיד שזאת תמונה טובה, אבל עכשיו אתה יכול לחתוך לפריים הבא.

But this is Slow TV,

אבל פה מדובר על סלואו טלוויזיה,

so you have to keep this picture until it really starts hurting your stomach,

אז אתה צריך להחזיק את הפריים עד שזה ממש כואב לך בבטן,

and then you keep it a little bit longer,

ואז לשמור את זה עוד קצת,

and when you keep it that long,

וכשנשארים עם הפריים הרבה זמן

I'm sure some of you now have noticed the cow.

אני מניח שחלק ממכם ראו את הפרה.

Some of you have seen the flag.

חלק ראו את הדגל.

Some of you start wondering, is the farmer at home?

חלק מכם התחילו לשאול, האם החוואי נמצא בבית?

Has he left? Is he watching the cow?

האם הוא עזב? האם הוא צופה בפרה?

And where is that cow going?

ולאן הפרה הולכת?

So my point is, the longer you keep a picture like this,

אז הנקודה שלי היא, ככל שתחזיק את הפריים יותר זמן,

and we kept it for 10 minutes,

ואנחנו החזקנו את זה ל 10 דקות.

you start making the stories in your own head.

אתה מתחיל לייצר את הסיפורים בראש שלך.

That's Slow TV.

זה סלואו טלוויזיה.

So we think that Slow TV is one nice way of telling a TV story,

אנחנו חושבים שסלואו טלוויזיה זאת דרך אחת לספר סיפור בטלוויזיה.

and we think that we can continue doing it,

ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים להמשיך ולעסוק בזה,

not too often, once or twice a year, so we keep the feeling of an event,

לא יותר מידי, פעם פעמיים בשנה, בכדי שנשמר את התחושה של משהו חשוב.

and we also think that the good Slow TV idea,

ואנחנו גם חושבים שרעיון סלואו טלוויזיה טוב,

that's the idea when people say,

זה הרעיון שאנשים אומרים

"Oh no, you can't put that on TV."

"אוי לא, אתה לא יכול לשים את זה בטלוויזיה".

When people smile, it might be a very good slow idea,

כשאנשים מחייכים, אז אולי זה רעיון סלואו טוב,

so after all, life is best when it's a bit strange.

ואחרי הכל ,החיים במיטבם כאשר הם קצת מוזרים.

Thank you.

תודה לכם

(Applause)

(מחיאות כפיים)