Help for kids the education system ignores | Victor Rios

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

For over a decade,

למעלה מעשור

I have studied young people that have been pushed out of school,

חקרתי צעירים אשר נפלטו ממערכת החינוך

so called "dropouts."

שנקראו "נושרים".

As they end up failed by the education system,

כשמערכת החינוך הכשילה אותם

they're on the streets where they're vulnerable to violence,

הם מגיעים לרחובות ונחשפים לאלימות,

police harassment,

הטרדה על ידי המשטרה,

police brutality

אלימות שוטרים,

and incarceration.

וכליאה.

I follow these young people for years at a time,

עקבתי אחרי צעירים אלה במשך שנים רבות,

across institutional settings,

במוסדות שונים,

to try to understand what some of us call the "school-to-prison pipeline."

בנסיון להבין את מה שנקרא "מסלול ביה"ס אל הכלא".

When you look at a picture like this,

כאשר מסתכלים על תמונה כזו,

of young people who are in my study ...

של צעירים במחקר שלי,

you might see trouble.

אולי תראו את הצרות מגיעות.

I mean one of the boys has a bottle of liquor in his hand,

אני מתכוון לאחד הבנים האוחז בידו בקבוק ליקר,

הוא בן 14

he's 14 years old

and it's a school day.

וזה יום לימודים.

Other people, when they see this picture,

אנשים אחרים, כשרואים תמונה זו,

might see gangs,

אולי יבחינו בכנופיות,

בריונים, עבריינים -

thugs, delinquents --

פושעים,

criminals.

But I see it different.

אולם אני רואה זאת אחרת,

אני רואה צעירים אלה מנקודת המבט

I see these young people through a perspective

that looks at the assets that they bring to the education system.

של הנכסים שהם מביאים למערכת החינוך.

So will you join me in changing the way we label young people

אז הצטרפו אלי כדי לשנות את הדרך בה אנו מתייגים צעירים

from "at-risk" to "at-promise?"

מ"קבוצת סיכון", ל"קבוצת סיכוי"?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

How do I know that these young people

איך אני יודע כי צעירים אלה

have the potential and the promise to change?

הם בעלי פוטנציאל ובעלי סיכוי להשתנות?

אני יודע זאת, כי אני אחד מהם.

I know this because I am one of them.

You see, I grew up in dire poverty in the inner city,

אתם מבינים, אני גדלתי בעוני מחפיר, בעיר הפנימית,

ללא אב --

without a father --

he abandoned me before I was even born.

הוא נטש אותי לפני שנולדתי,

We were on welfare,

היינו נתמכי-סעד

לעיתים ללא בית

sometimes homeless,

many times hungry.

רעבים בתקופות רבות

By the time I was 15 years old,

כשהגעתי לגיל 15

נכלאתי במוסד לעבריינים צעירים שלוש פעמים בשלוש עבירות,

I had been incarcerated in juvy three times for three felonies.

My best friend had already been killed.

החבר הטוב ביותר שלי נהרג

And soon after,

וזמן קצר לאחר מכן

while I'm standing next to my uncle,

בעודי עומד ליד דודי

he gets shot.

הוא נורה.

And as I'm waiting for the ambulance to arrive

וכשחיכיתי שהאמבולנס יגיע

במשך יותר משעה...

for over an hour ...

הוא דימם למוות ברחוב.

he bleeds to death on the street.

I had lost faith and hope in the world,

איבדתי תקווה ואמונה בעולם,

and I had given up on the system because the system had failed me.

והרמתי ידיים בנוגע למערכת כי המערכת אכזבה אותי.

I had nothing to offer

לא היה לי מה להציע

and no one had anything to offer me.

ולאף אחד לא היה מה להציע לי.

הייתי פטאליסט.

I was fatalistic.

I didn't even think I could make it to my 18th birthday.

אפילו לא חשבתי שאוכל להגיע ליום ההולדת ה-18 שלי.

The reason I'm here today

הסיבה שאני פה היום

is because a teacher that cared reached out

היא בגלל מורה שדאגה ופנתה אלי

and managed to tap into my soul.

והצליחה להתחבר לנשמה שלי.

המורה,

This teacher,

Ms. Russ ...

גברת ראס...

she was the kind of teacher that was always in your business.

היא היתה מסוג המורים שתמיד היתה בעניינים שלכם.

(Laughter)

(צחוק)

היא היתה מסוג המורים שהיתה כאילו,

She was the kind of teacher that was like,

"Victor, I'm here for you whenever you're ready."

"ויקטור, אני פה בשבילך מתי שאתה מוכן."

(Laughter)

(צחוק)

I wasn't ready.

לא הייתי מוכן.

But she understood one basic principle about young people like me.

אבל היא הבינה עקרון אחד בסיסי בונגע לאנשים צעירים כמוני.

We're like oysters.

אנחנו כמו צדפות.

We're only going to open up when we're ready,

אנחנו ניפתח רק כשנהיה מוכנים,

and if you're not there when we're ready,

ואם אתם לא שם כשאנחנו מוכנים,

we're going to clam back up.

אנחנו ניסגר שוב.

Ms. Russ was there for me.

גברת ראס היתה שם בשבילי.

היא היתה רלוונטית תרבותית,

She was culturally relevant,

היא כיבדה את הקהילה שלי, האנשים שלי, המשפחה שלי.

she respected my community, my people, my family.

I told her a story about my Uncle Ruben.

סיפרתי לה סיפור בנוגע לדוד רובן.

He would take me to work with him because I was broke,

הוא לקח אותי לעבודה איתו כי הייתי עני,

and he knew I needed some money.

והוא ידע שהייתי צריך את הכסף.

He collected glass bottles for a living.

הוא אסף בקבוקי זכוכית למחייתו.

Four in the morning on a school day,

ארבע בבוקר ביום לימודים,

we'd throw the glass bottles in the back of his van,

זרקנו את בקבוקי הזכוכית באחורי הואן שלו,

and the bottles would break.

והבקבוקים היו נשברים.

And my hands and arms would start to bleed

והידיים והזרועות שלי היו מתחילות לדמם

and my tennis shoes and pants would get all bloody.

ונעלי הטניס שלי והמכנסים היו מתמלאות בדם.

And I was terrified and in pain, and I would stop working.

והייתי מפוחד ובכאבים, והייתי מפסיק לעבוד.

And my uncle, he would look me in the eyes and he would say to me,

ודודי, הוא היה מביט בעיניי ואומר לי,

"Mijo,

"מיחו,

estamos buscando vida."

אסטמוס בוסקנדו וידה."

"אנחנו מחפשים חיים טובים יותר,

"We're searching for a better life,

we're trying to make something out of nothing."

אנחנו מנסים לייצר משהו מכלום."

Ms. Russ listened to my story,

גברת ראס הקשיבה לסיפור שלי,

welcomed it into the classroom and said,

הזמינה אותי לכיתה ואמרה,

"Victor, this is your power.

"ויקטור, זה הכוח שלך.

This is your potential.

זה הפוטנציאל שלך.

Your family, your culture, your community have taught you a hard-work ethic

המשפחה שלך, התרבות, הקהילה לימדו אותך מוסר עבודה קשה

ותשתמש בה כדי לחזק את עצמך בעולם הלימודי

and you will use it to empower yourself in the academic world

so you can come back and empower your community."

כך שתוכל לחזור ולחזק את הקהילה שלך."

With Ms. Russ's help,

עם עזרתה של גברת ראס,

I ended up returning to school.

חזרתי לבסוף לבית הספר.

I even finished my credits on time

אפילו סיימתי את הבחינות שלי בזמן

and graduated with my class.

וסיימתי עם כיתתי.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

But Ms. Russ said to me right before graduation,

אבל גברת ראס אמרה לי ממש לפני שסיימתי,

"Victor, I'm so proud of you.

"ויקטור, אני כל כך גאה בך.

I knew you could do it.

ידעתי שתוכל לעשות את זה.

Now it's time to go to college."

עכשיו הזמן ללכת למכללה."

(Laughter)

(צחוק)

College, me?

מכללה, אני?

Man, what is this teacher smoking thinking I'm going to college?

בנאדם, מה המורה מעשנת שהיא חושבת שאני הולך למכללה?

I applied with the mentors and support she provided,

הגשתי בקשה עם המנטורים והתמיכה שהיא סיפקה,

got a letter of acceptance,

קיבלתי מכתב קבלה,

ואחת הפסקאות אמרה,

and one of the paragraphs read,

"You've been admitted under probationary status."

"התקבלת על תנאי."

I said, "Probation? I'm already on probation,

אמרתי, "על תנאי? אני כבר על תנאי,

that don't matter?"

זה לא משנה!"

(צחוק)

(Laughter)

It was academic probation, not criminal probation.

זו היה על תנאי אקדמי, לא פלילי.

But what do teachers like Ms. Russ do to succeed with young people

אבל מה מורים כמו גברת ראס עושים כדי להצליח עם אנשים צעירים

כמו אלה שאני חוקר?

like the ones I study?

אני מציע שלוש אסטרטגיות.

I propose three strategies.

The first:

הראשונה:

let's get rid of our deficit perspective in education.

בואו ניפתר מפרספקטיבת המחסור שלנו בחינוך.

"These people come from a culture of violence,

"האנשים האלו מגיעים מתרבות של אלימות,

תרבות של עוני.

a culture of poverty.

These people are at-risk; these people are truant.

האנשים האלה בסיכון; האנשים האלה נעדרים.

These people are empty containers for us to fill with knowledge.

האנשים האלה הם מיכלים ריקים בשבילנו למלא בידע.

יש להם את הבעיות,

They have the problems,

we have the solutions."

לנו יש את הפתרונות."

Number two.

מספר שתיים.

Let's value the stories that young people bring to the schoolhouse.

בואו נעריך את הסיפורים שאנשים צעירים מביאים לבית הספר.

Their stories of overcoming insurmountable odds are so powerful.

הסיפורים שלהם על התגברות על סיכויים בלתי אפשריים הם כל כך חזקים.

ואני יודע שאתם מכירים כמה מהסיפורים האלה.

And I know you know some of these stories.

These very same stories and experiences

לסיפורים האלה ולחוויות

כבר יש כוח סבל, אופי וחוסן בתוכם.

already have grit, character and resilience in them.

So let's help young people refine those stories.

אז בואו נעזור לאנשים צעירים לעדן את הסיפורים האלה.

Let's help them be proud of who they are,

בואו נעזור להם להיות גאים במי שהם,

because our education system welcomes their families, their cultures,

כי מערכת החינוך שלנו מקבלת את המשפחות שלהם, את התרבות,

their communities

את הקהילות שלהם

והכישורים שהם למדו כדי לשרוד.

and the skill set they've learned to survive.

And of course the third strategy being the most important:

וכמובן שהאסטרטגיה השלישית שהיא הכי חשובה:

resources.

משאבים.

אנחנו חייבים לספק משאבים נאותים לאנשים צעירים.

We have to provide adequate resources to young people.

כוח סבל לבדו לא יספיק.

Grit alone isn't going to cut it.

אתם יכולים לשבת שם ולהגיד לי מה אתם רוצים,

You can sit there and tell me all you want,

"Hey man, pick yourself up by the bootstraps."

"בנאדם, קח את עצמך בידיים."

But if I was born without any straps on my boots --

אבל אם הייתי נולד בלי ידיים --

(Laughter)

(צחוק)

How am I supposed to pick myself up?

איך אני אמור להרים את עצמי?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Job training,

אימון תעסוקתי,

mentoring,

מנטורים,

יעוץ...

counseling ...

Teaching young people to learn from their mistakes

ללמד אנשים צעירים ללמוד מהטעויות שלהם

instead of criminalizing them,

במקום להפוך אותם לפושעים,

and dragging them out of their classrooms like animals.

ולגרור אותם מחוץ לכיתות כמו חיות.

How about this?

מה דעתכם על זה?

I propose that we implement restorative justice in every high school in America.

אני מציע שניישם צדק משקם בכל תיכון באמריקה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So we went out to test these ideas in the community of Watts in LA

אז יצאנו לבדוק את הרעיונות האלו בקהילה בוואטס בלוס אנג'לס

עם 40 צעירים שהורחקו מבית הספר.

with 40 young people that had been pushed out of school.

William was one of them.

וויליאם היה אחד מהם.

William was the kind of kid that had been given every label.

וויליאם היה הילד שניתנה לו כל תווית.

He had dropped out, he was a gang member,

הוא נשר, הוא היה חבר בכנופיה,

פושע.

a criminal.

And when we met him he was very resistant.

וכשנפגשנו איתו הוא מאוד התנגד.

But I remember what Ms. Russ used to say.

אבל אני זוכר מה שגברת ראס היתה אומרת.

"Hey, I'm here for you whenever you're ready."

"היי, אני פה בשבילך מתי שתהיה מוכן."

(Laughter)

(צחוק)

אז במשך הזמן --

So over time --

over time he began to open up.

במשך הזמן הוא התחיל להיפתח.

And I remember the day that he made the switch.

ואני זוכר את היום שהוא עשה את הקפיצה.

We were in a large group

היינו בקבוצה גדולה

and a young lady in our program was crying

ובחורה צעירה בתוכנית בכתה

because she told us her powerful story

כי היא סיפרה לנו סיפור חזק

of her dad being killed

על אביה שנהרג

and then his body being shown in the newspaper the next day.

והגופה שלו הוצגה בעיתון למחרת.

And as she's crying, I don't know what to do,

וכשהיא בכתה, לא ידעתי מה לעשות,

so I give her her space,

אז נתתי לה מרחב,

and William had enough.

ולוויליאם זה הספיק.

He slammed his hands on the desk and he said,

הוא דפק את ידיו על השולחן ואמר,

"Hey, everybody! Group hug! Group hug!"

"היי, כולם, חיבוק קבוצתי! חיבוק קבוצתי!"

(Applause)

(מחיאות כפיים)

הדמעות והכאב של הבחורה הצעירה הזו הפכו לאושר ושמחה

This young lady's tears and pain turned into joy and laughter

knowing that her community had her back,

מהידיעה שהקהילה שלה שמרה עליה,

and William had now learned that he did have a purpose in life:

וויליאם למד עכשיו שיש לו מטרה בחיים:

to help to heal the souls of people in his own community.

לעזור לרפא את נפש האנשים בקהילה שלו.

He told us his story.

הוא סיפר לנו את הסיפור שלו.

We refined his story

אנחנו עידנו את הסיפור שלו

מלהיות הסיפור של הקורבן ללהיות סיפור של שורד

to go from being the story of a victim to being the story of a survivor

that has overcome adversity.

שהתגבר על הקשיים.

We placed high value on it.

שמנו ערך גבוה על זה.

William went on to finish high school,

וויליאם המשיך וסיים את התיכון,

get his security guard certificate to become a security guard,

קיבל הסמכה כמאבטח כדי להפוך למאבטח,

והוא עכשיו עובד בבתי הספר.

and is now working at a local school district.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

Ms. Russ's mantra --

המנטרה של גברת ראס --

her mantra was always,

המנטרה שלה תמיד היתה,

"when you teach to the heart, the mind will follow."

"כשאתם מלמדים ללב, השכל יבוא אחריו."

The great writer Khalil Gibran says,

הסופר הגדול חליל ג'ובראן אמר,

"Out of suffering have emerged the greatest souls.

"מתוך הסבל עולות נפשות גדולות.

The massive characters are seared with scars."

הדמויות המסיביות צרובות בצלקות."

אני מאמין שבמהפכת החינוך הזו שעליה אנחנו מדברים

I believe that in this education revolution that we're talking about

we need to invite the souls of the young people that we work with,

אנחנו צריכים להזמין את הנפשות של האנשים הצעירים איתם אנחנו עובדים,

and once they're able to refine --

וברגע שהם יהיו מסוגלים לעדן --

identify their grit, resilience and character

לזהות את כוח הסבל שלהם, החוסן והאופי

שהם כבר פיתחו --

that they've already developed --

התוצאות האקדמיות שלהם ישתפרו.

their academic performance will improve.

Let's believe in young people.

בואו נאמין באנשים צעירים.

Let's provide them the right kinds of resources.

בואו נספק להם את המשאבים הנכונים.

אני אספר לכם מה המורה שלי עשתה בשבילי.

I'll tell you what my teacher did for me.

She believed in me so much

היא האמינה בי כל כך

שהיא גרמה לי להאמין בעצמי.

that she tricked me into believing in myself.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)