Karen Armstrong: Let's revive the Golden Rule

מתרגם: Ran Ronen מבקר: Shahar Kaiser

For years I've been feeling frustrated,

שנים הייתי מתוסכלת

because as a religious historian,

כיוון שכהיסטוריונית חוקרת דת

I've become acutely aware

הפכתי למודעת

of the centrality of compassion

למרכזיות של החמלה (רחמים)

in all the major world faiths.

בכל מסורות החכמה של העולם.

Every single one of them

כל אחת מהן

has evolved their own version

הצמיחה את הגרסה שלה

of what's been called the Golden Rule.

למה שאנו מכנים "כלל הזהב".

Sometimes it comes in a positive version --

לעיתים הוא מופיע בגרסה חיובית -

"Always treat all others as you'd like to be treated yourself."

"התייחס לאחרים כפי שאתה רוצה שיתייחסו אליך".

And equally important

ובאופן חשוב באותה מידה

is the negative version --

קיימת גם הגרסה השלילית -

"Don't do to others what you would not like them to do to you."

"אל תעשה לאחרים את ששנוא עליך".

Look into your own heart,

התבונן ללבך

discover what it is that gives you pain

גלה מהו הדבר המסב לך כאב.

and then refuse, under any circumstance whatsoever,

ואז סרב, בכל מציאות שיכולה להיות

to inflict that pain on anybody else.

להשפיע את הכאב הזה על אדם אחר.

And people have emphasized the importance of compassion,

ואנשים מדגישים את החשיבות של החמלה,

not just because it sounds good,

לא רק בגלל שזה נשמע נכון

but because it works.

אלא בגלל שזה עובד.

People have found that when they have

אנשים מצאו שכשהם

implemented the Golden Rule

מיישמים את כלל הזהב

as Confucius said, "all day and every day,"

כפי שאמר קונפוציוס "כל היום וכל יום",

not just a question of doing your good deed for the day

לא רק כשאלה של עשיית מעשה טוב לאותו יום

and then returning to a life of greed

ואז חזרה לחיים של תאוות בצע

and egotism,

והתעסקות בעצמך,

but to do it all day and every day,

אלא לעשות זאת כל היום ובכל יום,

you dethrone yourself from the center of your world,

אז אתה מסיט את עצמך ממרכז העולם שלך,

put another there, and you transcend yourself.

מעמיד שם אחר במקומך, וכך אתה מותמר.

And it brings you into the presence

תהליך זה מביא אותך לנוכחות

of what's been called God, Nirvana, Rama, Tao.

של מה שאנו מכנים אלוהים, נירוונה, ראמה, טאו.

Something that goes beyond

מהות הנמצאת מעבר

what we know in our ego-bound existence.

למה שאנו מכירים כקיום קשור-האגו שלנו.

But you know you'd never know it a lot of the time,

אבל אתה יודע שלא תוכל לדעת אותה למשך זמן רב,

that this was so central to the religious life.

שהיא היתה חלק מרכזי מאד בחיים הדתיים.

Because with a few wonderful exceptions,

מפני שלמעט יוצאי דופן נפלאים

very often when religious people come together,

לעיתים קרובות כשאנשים דתיים נפגשים,

religious leaders come together, they're arguing about abstruse doctrines

כשמנהיגים דתיים נפגשים, הם מתווכחים על הלכות קשות להבנה

or uttering a council of hatred

או שהם מכנסים מועצות של שנאה

or inveighing against homosexuality or something of that sort.

או מטיפים נגד הומוסקסואליות או תופעה דומה.

Often people don't really want to be compassionate.

לעיתים קרובות אנשים לא רוצים להיות רחמנים.

I sometimes see

אני רואה לעיתים

when I'm speaking to a congregation of religious people

כשאני נואמת בפני כינוס של אנשים דתיים

a sort of mutinous expression crossing their faces

שפניהם עוטים הבעה מרדנית

because people often want to be right instead.

מפני שלעיתים קרובות אנשים רוצים להיות צודקים במקום חומלים.

And that of course defeats the object of the exercise.

וזה כמובן מביס את המטרה של התרגיל.

Now why was I so grateful to TED?

למה הייתי כה אסירת תודה ל-TED?

Because they took me very gently

כי הם משכו אותי בעדינות

from my book-lined study

מתוך הלימוד הממוקד בספרים שלי

and brought me into the 21st century,

והביאו אותי אל המאה ה-21,

enabling me to speak to a much, much wider audience

תוך שהם מאפשרים לי לדבר אל קהל רחב בהרבה

than I could have ever conceived.

מכפי שאי פעם דמיינתי.

Because I feel an urgency about this.

מפני שאני חשה דחיפות בקשר לכך.

If we don't manage to implement

אם לא נצליח ליישם

the Golden Rule globally,

את כלל הזהב בכל העולם,

so that we treat all peoples, wherever and whoever they may be,

כך שנתייחס לכל בני האדם, בכל מקום ומכל גזע ממנו הם באים

as though they were as important as ourselves,

כאילו שהם חשובים כמונו

I doubt that we'll have

אני בספק אם יהיה לנו

a viable world to hand on to the next generation.

עולם חי להעביר לידי הדור הבא.

The task of our time,

משימת זמננו

one of the great tasks of our time,

אחת המשימות הכבירות ביותר בעת הזו,

is to build a global society, as I said,

היא לבנות חברה חובקת עולם, כפי שאמרתי,

where people can live together in peace.

שבה בני אדם יוכלו לחיות יחדיו בשלום.

And the religions that should be making a major contribution

והדתות, שאמורות היו לתרום תרומה עקרית לכך,

are instead seen as part of the problem.

נתפסות כחלק מהבעיה.

And of course it's not just religious people who believe in the Golden Rule.

כמובן שלא רק אנשים דתיים מאמינים בכלל הזהב.

This is the source of all morality,

זה הוא המקור של כל המוסר,

this imaginative act of empathy,

הפעולה היצירתית הזו של הזדהות רגשית,

putting yourself in the place of another.

להעמיד את עצמך במקומו של האחר.

And so we have a choice, it seems to me.

נראה לי שיש לנו ברירה.

We can either go on bringing out or emphasizing

אנו יכולים לבחור להחצין, או להדגיש

the dogmatic and intolerant aspects of our faith,

את נקודות המבט ההלכתיות והלא סובלניות של אמונתנו,

or we can go back to

אנו שאנו יכולים לחזור אל

the rabbis. Rabbi Hillel, the older contemporary of Jesus,

הרבנים, רבי הילל, בן זמנו של ישו,

who, when asked by a pagan

אשר, כאשר התבקש על ידי עובד אלילים

to sum up the whole of Jewish teaching while he stood on one leg,

לסכם את כל החכמה היהודית באודו עומד על רגל אחת,

said, "That which is hateful to you, do not do to your neighbor.

אמר:"'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

That is the Torah and everything else is only commentary."

זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא" (תלמוד בבלי, שבת לא/א )

And the rabbis and the early fathers of the church who said that

והרבנים והאבות הראשונים של הכנסיה שאמרו כי

any interpretation of scripture

כל פרשנות של כתבי הקודש

that bred hatred and disdain was illegitimate.

המטפחת שנאה ובוז פסולה.

And we need to revive that spirit.

עלינו להחיות את הרוח הזו.

And it's not just going to happen

וזה לא יכול לקרות

because a spirit of love wafts us down.

על ידי אנרגיה של אהבה שתרד עלינו לפתע.

We have to make this happen,

עלינו לגרום לכך לקרות,

and we can do it

ואנו יכולים לעשות זאת

with the modern communications

עם אמצעי התקשורת המודרניים

that TED has introduced.

ש-TED מציעים לנו.

Already I've been tremendously heartened

כבר עתה אני נרגשת עד עומק ליבי

at the response of all our partners.

מתגובתם של כל שותפינו.

In Singapore, we have a group

בסינגפור יש לנו קבוצה

going to use the Charter to heal divisions

המתכננת להשתמש באמנה כדי לרפא מחלוקות

recently that have sprung up in Singaporean society,

שמתהוות בחברה הסינגפורית,

and some members of the parliament want

וכמה חברי פרלמנט רוצים

to implement it politically.

ליישם אותה בפוליטיקה.

In Malaysia, there is going to be an art exhibition

מתוכננת תערוכת אמנות במלזיה

in which leading artists are going to be

שבה אמנים מובילים מתכוונים להזמין

taking people, young people,

אנשים, אנשים צעירים,

and showing them that compassion also lies

ולהראות להם שהחמלה נמצאת גם

at the root of all art.

בשורשן של כל האומנויות.

Throughout Europe, the Muslim communities

סביב כל אירופה, הקהילות המוסלמיות

are holding events and discussions,

מקיימות אירועים ושיחות

are discussing the centrality of compassion

בהם דנים במרכזיות של החמלה

in Islam and in all faiths.

באיסלאם ובכל הדתות.

But it can't stop there. It can't stop with the launch.

זה לא יכול להיעצר שם. זה לא יכול להיעצר עם השיגור.

Religious teaching, this is where we've gone so wrong,

הוראה דתית, זהו המקום בו פנינו לדרך שגויה,

concentrating solely on believing abstruse doctrines.

מתרכזים רק באמונה בדוקטרינות סתומות.

Religious teaching must always lead to action.

הוראה דתית חייבית תמיד להוביל לפעולה.

And I intend to work on this till my dying day.

ובכוונתי לפעול לכך עד יום מותי.

And I want to continue with our partners

ואני רוצה להמשיך עם השותפים שלנו

to do two things --

לעשות שני דברים -

educate and stimulate compassionate thinking.

לחנך ולהמריץ חשיבה חומלת.

Education because we've so

חינוך מפני שאנו

dropped out of compassion.

נטשנו את החמלה.

People often think it simply means

לעיתים קרובות אנשים חושבים שחמלה משמעותה

feeling sorry for somebody.

להצטער בשביל מישהו.

But of course you don't understand compassion

אבל כמובן שאינך יכול להבין חמלה

if you're just going to think about it.

אם תסתפק רק בחשיבה עליה.

You also have to do it.

עלייך לנקוט בפעולה.

I want them to get the media involved

אני רוצה שהם יערבו את התקשורת

because the media are crucial

כי התקשורת היא הכרחית

in helping to dissolve some of the stereotypical views

כדי לעזור למוסס חלק מהדעות הסטריאוטיפיות

we have of other people,

שיש לנו לגבי אנשים אחרים,

which are dividing us from one another.

שמפרידות בינינו לבין האחרים.

The same applies to educators.

אותו הדבר נכון גם לגבי מחנכים

I'd like youth to get a sense of

אני רוצה שצעירים יקבלו את התחושה של

the dynamism, the dynamic and challenge

הדינמיות, המרץ והאתגר

of a compassionate lifestyle.

הקיימים בסגנון חיים חומל.

And also see that it demands acute intelligence,

שימו לב שנדרש לנו מידע מעמיק,

not just a gooey feeling.

לא רק הרגשה מתוקה.

I'd like to call upon scholars to explore

ברצוני לקרוא לאנשי האקדמיה לחקור

the compassionate theme

את רעיון החמלה (רחמים)

in their own and in other people's traditions.

במסורותיהם ובמסורות אחרות בעולם.

And perhaps above all,

ואולי יותר מכל,

to encourage a sensitivity about

לעודד רגישות לגבי

uncompassionate speaking,

דיבור חסר רחמים.

so that because people have this Charter,

ולכן בגלל שלאנשים יש את האמנה הזו,

whatever their beliefs or lack of them,

ללא קשר לאמונתם או להיעדר האמונה שלהם,

they feel empowered

הם מרגישים מועצמים

to challenge uncompassionate speech,

כדי לקרוא תיגר על דיבור חסר חמלה,

disdainful remarks

הערות מבזות

from their religious leaders, their political leaders,

ממנהיגיהם הדתיים, מנהיגיהם הפוליטיים,

from the captains of industry.

ממובילי התעשיה.

Because we can change the world,

מפני שאנו יכולים לשנות את העולם,

we have the ability.

קיימת בתוכנו היכולת.

I would never have thought of putting the Charter online.

לא עלה במחשבתי להציע את האמנה ברשת.

I was still stuck in the old world

הייתי תקועה בעולם הישן

of a whole bunch of boffins sitting together in a room

של חבורת מומחים היושבים יחד בחדר

and issuing yet another arcane statement.

ומפיקים עוד הצהרה מסתורית.

And TED introduced me to a whole new way

ו-TED הציגו בפני דרך חדשה לגמרי

of thinking and presenting ideas.

של מחשבה, ושל הצגת רעיונות.

Because that is what is so wonderful about TED.

כי זה מה שכל כך יפה ב-TED.

In this room, all this expertise,

בחדר הזה, כל המומחיות הקיימת כאן,

if we joined it all together,

אם נחבר אותה כולנו ביחד

we could change the world.

נוכל לשנות את העולם.

And of course the problems sometimes seem insuperable.

כמובן שלעיתים נראה שאי אפשר להתגבר על הבעיות.

But I'd just like to quote, finish at the end

אבל ברצוני לצטט, לסיום

with a reference to a British author, an Oxford author

אמרה המיוחסת למחבר בריטי, מאוקספורד

whom I don't quote very often,

שאינני נוטה לצטט לעיתים קרובות,

C.S. Lewis.

סי. אס. לואיס.

But he wrote one thing that stuck in my mind

הוא כתב קטע שנתקע בשכלי

ever since I read it when I was a schoolgirl.

מאז שקראתי אותו בהיותי תלמידת בית ספר.

It's in his book "The Four Loves."

זהו קטע מספרו "ארבעת האהבות".

He said that he distinguished between erotic love,

הוא כתב, שהוא מבחין בין אהבה ארוטית,

when two people gaze, spellbound, into each other's eyes.

כששני אנשים, נועצים מבט, מוקסמים, האחד לתוך עיני השני

And then he compared that to friendship,

ואז הוא משווה זאת לחברות.

when two people stand side by side, as it were, shoulder to shoulder,

כששני אנשים עומדים זה בצד זה, או יותר נכון, כתף ליד כתף,

with their eyes fixed on a common goal.

כשעיניהם קבועות במשימה משותפת.

We don't have to fall in love with each other,

איננו חייבים להתאהב האחד בשני,

but we can become friends.

אבל אנו יכולים להיות חברים.

And I am convinced.

ואני משוכנעת,

I felt it very strongly

הרגשתי זאת בעצמה רבה

during our little deliberations at Vevey,

תוך כדי הדיונים שלנו ב-Vevey (עיירה בשוייץ),

that when people of all different persuasions

אז כשאנשים בעלי תפיסות שונות

come together, working side by side

התכנסו יחד, עובדים זה לצד זה

for a common goal,

למען מטרה משותפת,

differences melt away.

הבדלים נמסו

And we learn amity.

ולמדנו מהי ידידות.

And we learn to live together and to get to know one another.

ואנו לומדים לחיות יחד ולהכיר אחד את השני.

Thank you very much.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)