Why is our universe fine-tuned for life? | Brian Greene

Translator: Jenny Zurawell

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

A few months ago

לפני מספר חודשים,

the Nobel Prize in physics

הוענק פרס נובל בפיזיקה

was awarded to two teams of astronomers

לשתי קבוצות של אסטרונומים

for a discovery that has been hailed

על גילוי שנחשב לאחד

as one of the most important

החשובים ביותר

astronomical observations ever.

בין גילויי האסטרונומיה אי-פעם.

And today, after briefly describing what they found,

היום, לאחר שאתאר בקצרה את מה שהם גילו,

I'm going to tell you about a highly controversial framework

אספר לכם על תיאוריה מאוד שנויה במחלוקת

for explaining their discovery,

כדי להסביר את הגילוי שלהם,

namely the possibility

כלומר, על האפשרות

that way beyond the Earth,

שהרבה מעבר לכדור-הארץ,

the Milky Way and other distant galaxies,

שביל החלב ועוד גלקסיות רחוקות,

we may find that our universe

אנו עשויים לגלות שהיקום שלנו

is not the only universe,

אינו היקום היחיד,

but is instead

ובמקום זאת

part of a vast complex of universes

הוא חלק ממערכת ענקית של יקומים

that we call the multiverse.

שאנו מכנים ריבוי-יקומים.

Now the idea of a multiverse is a strange one.

הרעיון של ריבוי-יקומים הוא מוזר.

I mean, most of us were raised to believe

רובנו גדלנו על האמונה

that the word "universe" means everything.

שהמילה "יקום" פירושה הכל.

And I say most of us with forethought,

ואני אמרתי רובנו במחשבה תחילה,

as my four-year-old daughter has heard me speak of these ideas since she was born.

מאחר ובתי בת ה-4 שמעה אותי מדבר על רעיונות הללו מאז שהיא נולדה.

And last year I was holding her

בשנה שעברה, כאשר החזקתי אותה

and I said, "Sophia,

ואמרתי "סופיה,

I love you more than anything in the universe."

אני אוהב אותך יותר מהכל ביקום."

And she turned to me and said, "Daddy,

היא ענתה, "אבא,

universe or multiverse?"

יקום אחד או יקומים רבים?"

(Laughter)

(צחוק)

But barring such an anomalous upbringing,

אבל להוציא גידול ילדים אנומלי שכזה,

it is strange to imagine

זה מוזר לדמיין

other realms separate from ours,

עולמות אחרים הנפרדים מאיתנו,

most with fundamentally different features,

רובם בעלי מאפיינים השונים ביסודם משלנו,

that would rightly be called universes of their own.

המכונים בצדק יקומים עצמאיים נפרדים.

And yet,

אבל בכל זאת,

speculative though the idea surely is,

עד כמה שהרעיון נשמע מופרך,

I aim to convince you

מטרתי לשכנע אתכם

that there's reason for taking it seriously,

שיש סיבה טובה לקחתו ברצינות,

as it just might be right.

כי הוא פשוט עשוי להתברר כנכון.

I'm going to tell the story of the multiverse in three parts.

אספר לכם את סיפור ריבוי-היקומים בשלושה חלקים.

In part one,

בחלק הראשון,

I'm going to describe those Nobel Prize-winning results

אסביר את הגילויים שזכו בפרס נובל

and to highlight a profound mystery

ואאיר תעלומה נסתרת ועמוקה

which those results revealed.

שהתוצאות האלה חשפו.

In part two,

בחלק השני,

I'll offer a solution to that mystery.

אציע פיתרון לאותה תעלומה.

It's based on an approach called string theory,

הפיתרון מבוסס על גישה הנקראת תיאוריית מיתרים,

and that's where the idea of the multiverse

וכאן הרעיון של ריבוי-יקומים

will come into the story.

ייכנס לפעולה.

Finally, in part three,

לבסוף, בחלק השלישי,

I'm going to describe a cosmological theory

אתאר תיאוריה קוסמולוגית

called inflation,

הנקראת התנפחות,

which will pull all the pieces of the story together.

אשר תאחד ביחד את כל מרכיבי הסיפור.

Okay, part one starts back in 1929

טוב, השלב הראשון מתחיל ב-1929

when the great astronomer Edwin Hubble

כאשר האסטרונום הגדול אדווין האבל

realized that the distant galaxies

גילה שהגלקסיות הרחוקות

were all rushing away from us,

בורחות מאיתנו,

establishing that space itself is stretching,

דבר המעיד שהחלל עצמו מתמתח,

it's expanding.

הוא מתפשט.

Now this was revolutionary.

היה זה דבר מהפכני.

The prevailing wisdom was that on the largest of scales

אז מקובל היה שבמרחקים גדולים

the universe was static.

היקום הוא סטטי.

But even so,

אבל גם כך,

there was one thing that everyone was certain of:

היה דבר אחד שכולם היו בטוחים בו:

The expansion must be slowing down.

שההתפשטות חייבת להאט.

That, much as the gravitational pull of the Earth

כלומר, כמו שכוח המשיכה של כדור-הארץ

slows the ascent of an apple tossed upward,

מאט את עליית התפוח שנזרק למעלה,

the gravitational pull

משיכת הכובד

of each galaxy on every other

של כל גלקסיה על האחרות

must be slowing

חייבת להאט

the expansion of space.

את התפשטות החלל.

Now let's fast-forward to the 1990s

כעת נעשה קפיצה בזמן לשנות ה-90

when those two teams of astronomers

כאשר שתי הקבוצות של האסטרונומים

I mentioned at the outset

שהזכרתי בהתחלה

were inspired by this reasoning

קיבלו השראה מהרעיונות הללו

to measure the rate

על-מנת למדוד את קצב

at which the expansion has been slowing.

ההאטה של ההתפשטות.

And they did this

הם עשו זאת

by painstaking observations

בעזרת מדידות דקדקניות

of numerous distant galaxies,

של מספר רב של גלקסיות מרוחקות,

allowing them to chart

דבר שאיפשר להם לתאר גרפית

how the expansion rate has changed over time.

כיצד קצב ההתפשטות משתנה לאורך זמן.

Here's the surprise:

וכאן באה ההפתעה:

They found that the expansion is not slowing down.

הם מצאו שההתפשטות אינה מאיטה.

Instead they found that it's speeding up,

במקום זאת הם מצאו שהיא מאיצה,

going faster and faster.

הולכת ומתגברת.

That's like tossing an apple upward

זה כמו לזרוק תפוח למעלה

and it goes up faster and faster.

ואז הוא מאיץ.

Now if you saw an apple do that,

אם היינו רואים תפוח שעושה זאת,

you'd want to know why.

היינו רוצים לדעת מדוע.

What's pushing on it?

מה דוחף אותו?

Similarly, the astronomers' results

כך גם עם התוצאות של האסטרונומים,

are surely well-deserving of the Nobel Prize,

הראויים בהחלט לפרס נובל,

but they raised an analogous question.

אבל הם העלו שאלה דומה.

What force is driving all galaxies

איזה מין כוח דוחף את כל הגלקסיות

to rush away from every other

לברוח מכל האחרות

at an ever-quickening speed?

במהירות הולכת וגוברת?

Well the most promising answer

התשובה המבטיחה ביותר

comes from an old idea of Einstein's.

הגיעה מרעיון ישן של איינשטיין.

You see, we are all used to gravity

תראו, כולנו התרגלנו לכוח הכבידה

being a force that does one thing,

שעושה רק דבר אחד,

pulls objects together.

מושך הדדית את החפצים.

But in Einstein's theory of gravity,

אבל בתיאוריית הכבידה של איינשטיין,

his general theory of relativity,

בתורת היחסות הכללית שלו,

gravity can also push things apart.

כוח הכבידה יכול גם להרחיק עצמים זה מזה.

How? Well according to Einstein's math,

הכיצד? לפי החישובים של איינשטיין,

if space is uniformly filled

אם החלל מלא בצורה אחידה

with an invisible energy,

באנרגיה בלתי נראית,

sort of like a uniform, invisible mist,

משהו כמו ערפל אחיד ובלתי נראה,

then the gravity generated by that mist

אז כוח הכבידה הנוצר על-ידי אותו ערפל

would be repulsive,

יהיה של דחיה,

repulsive gravity,

כוח-כבידה דוחה,

which is just what we need to explain the observations.

שזה בדיוק מה שאנו צריכים כדי להסביר את התצפיות.

Because the repulsive gravity

כי כבידת הדחיה

of an invisible energy in space --

של אנרגיה בלתי נראית בחלל --

we now call it dark energy,

שאנו מכנים אותה היום אנרגיה אפלה,

but I've made it smokey white here so you can see it --

אבל כאן צבעתי אותה בלבן מעורפל כדי שנוכל לראותה --

its repulsive gravity

שכבידת הדחיה שלה

would cause each galaxy to push against every other,

תגרום לכל גלקסיה להידחות מפני כל האחרות,

driving expansion to speed up,

דבר שיגרום להאצת ההתפשטות,

not slow down.

ולא להאטתה.

And this explanation

הסבר זה

represents great progress.

מציג התקדמות ניכרת.

But I promised you a mystery

אבל הבטחתי לכם תעלומה

here in part one.

בחלק הראשון.

Here it is.

אז הנה היא:

When the astronomers worked out

כאשר האסטרונומים חישבו

how much of this dark energy

כמה אנרגיה אפלה

must be infusing space

חייבת למלא את החלל

to account for the cosmic speed up,

כדי לקבל את התאוצה הקוסמית,

look at what they found.

תראו מה הם מצאו.

This number is small.

המספר הזה הוא קטן.

Expressed in the relevant unit,

ביחידות המתאימות,

it is spectacularly small.

הוא קטן באופן מדהים.

And the mystery is to explain this peculiar number.

והתעלומה היא להסביר את המספר המיוחד הזה.

We want this number

אנו רוצים שמספר זה

to emerge from the laws of physics,

יתקבל מתוך חוקי הפיזיקה,

but so far no one has found a way to do that.

אבל נכון להיום, אף אחד לא מצא דרך לעשות זאת.

Now you might wonder,

אולי תשאלו את עצמכם,

should you care?

מה זה איכפת לנו?

Maybe explaining this number

אולי לתת הסבר למספר הזה

is just a technical issue,

זו רק בעיה טכנית,

a technical detail of interest to experts,

פרט טכני שמעניין רק את המומחים לנושא,

but of no relevance to anybody else.

אבל שזה לא רלוונטי בשביל אחרים.

Well it surely is a technical detail,

אז נכון שזה פרט טכני,

but some details really matter.

אבל לפעמים פרטים מסויימים אכן חשובים.

Some details provide

פרטים מסויימים פותחים

windows into uncharted realms of reality,

חלון אל תוך תחומים לא נודעים של המציאות,

and this peculiar number may be doing just that,

ומספר מיוחד זה אולי אכן עושה בדיוק את זאת,

as the only approach that's so far made headway to explain it

מאחר והגישה היחידה שאיפשרה התקדמות בהבנת הנושא

invokes the possibility of other universes --

מעוררת אפשרות של יקומים אחרים --

an idea that naturally emerges from string theory,

רעיון הנובע ישירות מתיאוריית המיתרים,

which takes me to part two: string theory.

מה שלוקח אותי לחלק השני: תיאוריית מיתרים.

So hold the mystery of the dark energy

תשמרו את תעלומת האנרגיה האפלה

in the back of your mind

איפה שהוא בראשכם

as I now go on to tell you

מאחר וכעת אספר לכם

three key things about string theory.

על שלושת נקודות המפתח בתיאוריית המיתרים.

First off, what is it?

קודם כל, מה היא?

Well it's an approach to realize Einstein's dream

זוהי גישה המגשימה את חלומו של איינשטיין

of a unified theory of physics,

בדבר תיאורייה מאוחדת לפיזיקה,

a single overarching framework

מסגרת יחידה החובקת הכל

that would be able to describe

ושתהיה מסוגלת לתאר

all the forces at work in the universe.

את כל הכוחות הפועלים ביקום.

And the central idea of string theory

הרעיון המרכזי של תיאוריית המיתרים

is quite straightforward.

הוא די פשוט וברור.

It says that if you examine

הוא אומר שאם בוחנים

any piece of matter ever more finely,

כל פיסת חומר יותר ויותר לעומק,

at first you'll find molecules

תחילה נתקלים במולקולות

and then you'll find atoms and subatomic particles.

ואחר-כך באטומים ובחלקיקים תת-אטומיים.

But the theory says that if you could probe smaller,

אבל התיאוריה טוענת שאם נחדור עוד יותר עמוק,

much smaller than we can with existing technology,

הרבה יותר ממה שהטכנולוגיה הקיימת מאפשרת,

you'd find something else inside these particles --

נמצא משהו אחר בתוך חלקיקים הללו --

a little tiny vibrating filament of energy,

סיב זעיר רוטט של אנרגיה,

a little tiny vibrating string.

מיתר קטן רוטט.

And just like the strings on a violin,

ובדיוק כמו המיתרים של כינור,

they can vibrate in different patterns

הרוטטים בצורות שונות

producing different musical notes.

ויוצרים תווים מוזיקליים שונים.

These little fundamental strings,

מיתרים בסיסיים זעירים אלה,

when they vibrate in different patterns,

כאשר הם רוטטים בצורות שונות,

they produce different kinds of particles --

הם יוצרים חלקיקים מסוגים שונים --

so electrons, quarks, neutrinos, photons,

כך שאלקטרונים, קווארקים, ניוטרינו, פוטונים,

all other particles

וחלקיקים אחרים

would be united into a single framework,

יאוחדו לתוך מסגרת אחת,

as they would all arise from vibrating strings.

מאחר וכולם נובעים ממיתרים רוטטים.

It's a compelling picture,

זוהי תמונה רבת-רושם,

a kind of cosmic symphony,

מין סימפוניה קוסמית,

where all the richness

בה כל העושר

that we see in the world around us

שאנו רואים בעולם מסביבנו

emerges from the music

נובע מאותה מוזיקה

that these little, tiny strings can play.

שהמיתרים הזעירים הללו מנגנים.

But there's a cost

אבל יש מחיר

to this elegant unification,

לאיחוד המקסים הזה,

because years of research

מכיוון ששנים של מחקר

have shown that the math of string theory doesn't quite work.

הראו שהמתמטיקה של תיאוריית המיתרים אינה בדיוק עובדת.

It has internal inconsistencies,

יש בה חוסר עיקביות פנימי,

unless we allow

אלא אם מאפשרים

for something wholly unfamiliar --

קיומו של משהו לגמרי לא מוכר --

extra dimensions of space.

מימדים נוספים של חלל.

That is, we all know about the usual three dimensions of space.

כלומר, כולנו מכירים את החלל בעל שלושה מימדים.

And you can think about those

ניתן לחשוב עליהם

as height, width and depth.

בתור גובה, רוחב ועומק.

But string theory says that, on fantastically small scales,

אבל תיאוריית המיתרים אומרת שבמימדים קטנים באופן קיצוני,

there are additional dimensions

ישנם מימדים נוספים

crumpled to a tiny size so small

המכווצים לגודל כה זעיר

that we have not detected them.

כך שלא הצלחנו לגלותם.

But even though the dimensions are hidden,

אבל אף על-פי שהמימדים חבויים,

they would have an impact on things that we can observe

יש להם השפעה על עצמים שאנו רואים

because the shape of the extra dimensions

מאחר וצורת המימדים הנוספים

constrains how the strings can vibrate.

קובעת כיצד המיתרים יכולים לרטוט.

And in string theory,

ובתיאוריית המיתרים,

vibration determines everything.

הרטט קובע הכל.

So particle masses, the strengths of forces,

כך שמסת החלקיק, עוצמת הכוחות,

and most importantly, the amount of dark energy

והכי חשוב, כמות האנרגיה האפלה,

would be determined

ייקבעו על-ידי

by the shape of the extra dimensions.

צורת המימדים הנוספים.

So if we knew the shape of the extra dimensions,

לכן אם יודעים את צורת המימדים הנוספים,

we should be able to calculate these features,

עלינו להיות מסוגלים לחשב את המאפיינים הנ"ל,

calculate the amount of dark energy.

לחשב את כמות האנרגיה השחורה.

The challenge

האתגר הוא

is we don't know

שאנו לא יודעים

the shape of the extra dimensions.

את צורת המימדים הנוספים.

All we have

כל מה שיש לנו

is a list of candidate shapes

זה רשימת הצורות האפשריות

allowed by the math.

כפי שהמתמטיקה מתירה.

Now when these ideas were first developed,

כאשר רעיונות הללו הועלו בראשיתם,

there were only about five different candidate shapes,

הם דיברו רק על 5 צורות אפשריות,

so you can imagine

לכן ניתן לשער

analyzing them one-by-one

שאפשר לנתח אותם אחד-אחד

to determine if any yield

כדי לקבוע אם מישהו מהם מניב

the physical features we observe.

את המאפיינים הפיזיקלים שאנו רואים.

But over time the list grew

אבל עם הזמן הרשימה התארכה

as researchers found other candidate shapes.

מאחר וחוקרים מצאו צורות אפשריות נוספות.

From five, the number grew into the hundreds and then the thousands --

מחמש, המספר עלה למאות ואחר-כך לאלפים --

A large, but still manageable, collection to analyze,

מספר גדול, אבל כזה שעדיין ניתן להסתדר איתו, לנתחו,

since after all,

כי הרי בסופו של דבר,

graduate students need something to do.

סטונדנטים למחקר צריכים לעשות משהו.

But then the list continued to grow

אבל אז הרשימה המשיכה לגדול

into the millions and the billions, until today.

למיליונים ומיליארדים, נכון להיום.

The list of candidate shapes

רשימת הצורות האפשריות

has soared to about 10 to the 500.

נסקה ל-10 בחזקת 500.

So, what to do?

אז מה עושים?

Well some researchers lost heart,

חוקרים אחדים התייאשו,

concluding that was so many candidate shapes for the extra dimensions,

בהסיקם שצורות אפשריות כה רבות של מימדים נוספים,

each giving rise to different physical features,

כאשר כל אחת מעוררת מאפיינים פיזיקליים אחרים,

string theory would never make

תיאוריית המיתרים לא תוכל אי-פעם

definitive, testable predictions.

לעשות חיזויים מוחלטים שניתן לבחון אותם.

But others turned this issue on its head,

אבל אחרים הפכו את הנושא על פניו,

taking us to the possibility of a multiverse.

ולקחו אותנו לאפשרות של ריבוי-יקומים.

Here's the idea.

וזה הרעיון:

Maybe each of these shapes is on an equal footing with every other.

אולי כל אחת מהצורות נמצאת על אותו בסיס כמו האחרות.

Each is as real as every other,

כל אחת ממשית כמו כל האחרות,

in the sense

במובן

that there are many universes,

שקיימים יקומים רבים,

each with a different shape, for the extra dimensions.

כל אחד בצורה אחרת, לפי המימדים הנוספים.

And this radical proposal

להצעה מרחיקת לכת זו

has a profound impact on this mystery:

יש השפעה עמוקה על תעלומה זו:

the amount of dark energy revealed by the Nobel Prize-winning results.

כמות האנרגיה האפלה שנתגלתה בתוצאות שזכו בפרס נובל.

Because you see,

כי תראו,

if there are other universes,

אם קיימים יקומים אחרים,

and if those universes

ואם לכל אחד מהיקומים הללו

each have, say, a different shape for the extra dimensions,

יש, נאמר, צורה שונה למימדים הנוספים,

then the physical features of each universe will be different,

אז המאפיינים הפיזיקליים של כל יקום ,

and in particular,

יהיו שונים ובמיוחד,

the amount of dark energy in each universe

כמות האנרגיה האפלה בכל יקום

will be different.

תהיה שונה.

Which means that the mystery

זה אומר שהתעלומה

of explaining the amount of dark energy we've now measured

של להסביר את כמות האנרגיה השחורה שכבר מדדנו

would take on a wholly different character.

תלבש אופי אחר לחלוטין.

In this context,

בהקשר זה,

the laws of physics can't explain one number for the dark energy

חוקי הפיזיק אינם יכולים להסביר ערך בודד של אנרגיה אפלה

because there isn't just one number,

מפני שאין רק ערך בודד,

there are many numbers.

אלא יש ערכים רבים.

Which means

פירוש הדבר

we have been asking the wrong question.

ששאלנו את השאלה הלא נכונה.

It's that the right question to ask is,

השאלה הנכונה לשאול הינה,

why do we humans find ourselves in a universe

מדוע אנו בני-האדם מוצאים את עצמנו ביקום

with a particular amount of dark energy we've measured

שיש בו את כמות האנרגיה המסויימת שמדדנו

instead of any of the other possibilities

במקום כל האפשרויות האחרות

that are out there?

הקיימות בפוטנציה?

And that's a question on which we can make headway.

ועם שאלה כזו אנו יכולים להתקדם.

Because those universes

מכיוון שביקומים ההם

that have much more dark energy than ours,

שיש בהם הרבה יותר אנרגיה אפלה לעומת שלנו,

whenever matter tries to clump into galaxies,

בכל פעם שחומר מנסה להתאגד לצורת גלקסיה,

the repulsive push of the dark energy is so strong

הכוח הדוחה של האנרגיה האפלה הוא כה חזק

that it blows the clump apart

שהיא מפוצצת את ההתאגדות

and galaxies don't form.

וגלקסיות לא נוצרות.

And in those universes that have much less dark energy,

ובאותן הגלקסיות שיש בהן הרבה פחות אנרגיה אפלה,

well they collapse back on themselves so quickly

הן קורסות לתוך עצמן במהירות כה רבה

that, again, galaxies don't form.

ששוב הגלקסיות לא נוצרות.

And without galaxies, there are no stars, no planets

ללא גלקסיות אין כוכבים, אין כוכבי-לכת

and no chance

ואין סיכוי

for our form of life

לצורות חיים כמו שלנו

to exist in those other universes.

שיתקיימו באותם היקומים.

So we find ourselves in a universe

כך אנו מוצאים את עצמנו ביקום

with the particular amount of dark energy we've measured

בעל כמות מסויימת של אנרגיה אפלה כפי שמדדנו

simply because our universe has conditions

אך ורק בגלל שביקום שלנו יש תנאים

hospitable to our form of life.

המסבירים פנים לצורת חיים שלנו.

And that would be that.

וזה בעצם הכל.

Mystery solved,

התעלומה נפתרה,

multiverse found.

מצאנו יקומים מרובים.

Now some find this explanation unsatisfying.

אבל יש כאלה הסבורים שהסבר זה אינו מספק.

We're used to physics

אנו רגילים לפיזיקה

giving us definitive explanations for the features we observe.

שנותנת לנו הסברים מוחלטים לתופעות שאנו רואים.

But the point is,

אבל העניין הוא

if the feature you're observing

שאם התופעה שאנו צופים בה

can and does take on

יכולה וגם נוטלת

a wide variety of different values

מגוון רחב של ערכים שונים

across the wider landscape of reality,

בטווח רחב יותר של מציאות,

then thinking one explanation

אז לחשוב על הסבר אחד

for a particular value

עבור ערך מסויים

is simply misguided.

זה פשוט הולכת שולל.

An early example

יש דוגמא מהעבר

comes from the great astronomer Johannes Kepler

המגיעה מהאסטרונום הגדול יוהנס קפלר

who was obsessed with understanding

שהיה אובססיבי להבין

a different number --

ערך אחר --

why the Sun is 93 million miles away from the Earth.

מדוע השמש נמצאת במרחק 150 מיליון ק"מ מכדור-הארץ.

And he worked for decades trying to explain this number,

הוא עבד עשרות שנים בניסיונו להסביר ערך זה,

but he never succeeded, and we know why.

אבל הוא מעולם לא הצליח, ואנו יודעים מדוע.

Kepler was asking

קפלר שאל

the wrong question.

את השאלה הלא נכונה.

We now know that there are many planets

היום אנו יודעים שיש הרבה כוכבי-לכת

at a wide variety of different distances from their host stars.

בטווח רחב של מרחקים מהשמשות שלהם.

So hoping that the laws of physics

לכן התקוה שחוקי הפיזיקה

will explain one particular number, 93 million miles,

יסבירו רק ערך אחד מסויים, 150 מיליון ק"מ,

well that is simply wrongheaded.

זה פשוט כיוון חשיבה לא נכון.

Instead the right question to ask is,

במקום זה, השאלה הנכונה שצריך לשאול היא,

why do we humans find ourselves on a planet

מדוע אנו בני-האדם מוצאים את עצמנו על כוכב-לכת

at this particular distance,

במרחק מסויים זה,

instead of any of the other possibilities?

במקום בכל מרחקים האחרים?

And again, that's a question we can answer.

ושוב, זו שאלה שניתן לענות עליה.

Those planets which are much closer to a star like the Sun

אותם כוכבי-הלכת שקרובים בהרבה לכוכב כמו השמש

would be so hot

יהיו חמים מדי

that our form of life wouldn't exist.

מכדי שצורת חיים כמו שלנו תתקיים שם.

And those planets that are much farther away from the star,

ואותם כוכבי-הלכת הרחוקים בהרבה מאותו כוכב,

well they're so cold

יהיו כל-כך קרים

that, again, our form of life would not take hold.

ששוב, צורת חיים כמו שלנו לא תתפתח שם.

So we find ourselves

לכן אנו מוצאים את עצמנו

on a planet at this particular distance

על כוכב-לכת במרחק מסויים זה

simply because it yields conditions

פשוט בגלל שהתפתחו עליו התנאים

vital to our form of life.

החיוניים ליצירת חיים.

And when it comes to planets and their distances,

וכאשר זה מגיע לכוכבי-לכת ומרחקיהם,

this clearly is the right kind of reasoning.

ברור לנו שזהו ההיגיון הנכון.

The point is,

העניין הוא,

when it comes to universes and the dark energy that they contain,

שכאשר זה מגיע ליקומים ולאנרגיה האפלה שהם מכילים,

it may also be the right kind of reasoning.

גם אז זה עשוי להיות ההיגיון הנכון.

One key difference, of course,

אחד ההבדלים המהותיים, הוא כמובן

is we know that there are other planets out there,

שאנו יודעים שקיימים כוכבי-לכת אחרים,

but so far I've only speculated on the possibility

אבל נכון להיום יש לנו רק השערות לגבי אפשרות

that there might be other universes.

קיומם של יקומים אחרים.

So to pull it all together,

כדי לקשר הכל ביחד,

we need a mechanism

אנו זקוקים למכניזם

that can actually generate other universes.

שיכול ליצור יקומים אחרים.

And that takes me to my final part, part three.

וזה מביא אותי לחלק האחרון, מס' 3.

Because such a mechanism has been found

כי מכניזם כזה נמצא

by cosmologists trying to understand the Big Bang.

על ידי הקוסמולוגים שמנסים להבין את המפץ הגדול.

You see, when we speak of the Big Bang,

תראו, כאשר מדברים על המפץ הגדול,

we often have an image

נוצרת אצלנו תמונה

of a kind of cosmic explosion

של מין פיצוץ קוסמי

that created our universe

שיצר את יקומנו

and set space rushing outward.

והחל את התפשטות החלל.

But there's a little secret.

אבל ישנו סוד קטן.

The Big Bang leaves out something pretty important,

המפץ הגדול משאיר בחוץ משהו חשוב למדיי,

the Bang.

את המפץ.

It tells us how the universe evolved after the Bang,

זה מספר לנו כיצד היקום התפתח לאחר הפיצוץ,

but gives us no insight

אבל אינו מעניק לנו שום תובנות

into what would have powered the Bang itself.

על מה שגרם לפיצוץ עצמו.

And this gap was finally filled

פער זה התמלא בסוף

by an enhanced version of the Big Bang theory.

באמצעות גירסה מתקדמת של תיאוריית המפץ הגדול.

It's called inflationary cosmology,

היא נקראת קוסמולוגיה אינפלציונית,

which identified a particular kind of fuel

אשר זיהתה דלק מסוג מיוחד

that would naturally generate

אשר ייצור בטבעיות

an outward rush of space.

בחלל את הדחף להתפשט.

The fuel is based on something called a quantum field,

הדלק מבוסס על משהו שנקרא שדה קוונטי,

but the only detail that matters for us

אבל הדבר היחיד שמעניין אותנו כאן

is that this fuel proves to be so efficient

הוא שמתברר שהדלק הזה הוא כה יעיל

that it's virtually impossible

שלמעשה זה בלתי אפשרי

to use it all up,

להשתמש בכל כולו בשלמותו,

which means in the inflationary theory,

דבר שמשמעותו בתיאורייה האינפלציונית

the Big Bang giving rise to our universe

הוא שהמפץ הגדול שיצר את היקום שלנו

is likely not a one-time event.

אינו ככל הנראה אירוע חד-פעמי.

Instead the fuel not only generated our Big Bang,

הדלק הזה לא יצר רק את המפץ הגדול שלנו,

but it would also generate countless other Big Bangs,

אלא הוא יכול ליצור אין-ספור מפצים גדולים אחרים,

each giving rise to its own separate universe

כאשר כל אחד מוליד יקום נפרד משלו

with our universe becoming but one bubble

כאשר היקום שלנו הוא רק בועה אחת

in a grand cosmic bubble bath of universes.

באמבטיית בועות קוסמית ענקית של יקומים.

And now, when we meld this with string theory,

ועכשיו, כאשר חיברנו את זה עם תיאוריית המיתרים,

here's the picture we're led to.

זו התמונה שהגענו אליה.

Each of these universes has extra dimensions.

לכל אחד מהיקומים יש מימדים נוספים.

The extra dimensions take on a wide variety of different shapes.

המימדים הנוספים לובשים מגוון רחב של צורות.

The different shapes yield different physical features.

הצורות השונות מניבות מאפיינים פיזיקליים שונים.

And we find ourselves in one universe instead of another

ואנו מוצאים את עצמנו ביקום זה ולא אחר

simply because it's only in our universe

פשוט בגלל שרק ביקום שלנו

that the physical features, like the amount of dark energy,

המאפיינים הפיזיקליים, כגון כמות האנרגיה השחורה,

are right for our form of life to take hold.

מתאימים בשביל לברוא ולקיים את צורת החיים שלנו.

And this is the compelling but highly controversial picture

וזוהי התמונה המרשימה אך גם מעוררת המחלוקת

of the wider cosmos

של הקוסמוס היותר רחב

that cutting-edge observation and theory

שהתצפיות והתיאוריות החדשניות

have now led us to seriously consider.

הובילו אותנו לחשוב עליו ברצינות.

One big remaining question, of course, is,

כמובן שאחת השאלות הגדולות שנותרה פתוחה היא,

could we ever confirm

האם נוכל אי-פעם לאשרר

the existence of other universes?

את קיומם של יקומים אחרים?

Well let me describe

אתאר דרך אחת

one way that might one day happen.

בה זה אולי עשוי להתרחש.

The inflationary theory

לתיאוריה האינפלציונית

already has strong observational support.

יש סימוכין חזקים בתצפיות.

Because the theory predicts

מכיוון שהתיאוריה צופה

that the Big Bang would have been so intense

שהמפץ הגדול היה כל-כך עוצמתי

that as space rapidly expanded,

שכאשר החלל התפשט במהירות,

tiny quantum jitters from the micro world

רטיטות קוונטיות זעירות מעולם המיקרו

would have been stretched out to the macro world,

התפשטו עד לעולם המאקרו,

yielding a distinctive fingerprint,

והניבו טביעת-אצבע ייחודית,

a pattern of slightly hotter spots and slightly colder spots,

תבנית של נקודות מעט יותר חמות ומעט יותר קרות,

across space,

ברחבי החלל,

which powerful telescopes have now observed.

שאותה גילו עכשיו טלסקופים חזקים.

Going further, if there are other universes,

אם ישנם יקומים אחרים,

the theory predicts that every so often

התיאוריה חוזה שמפעם לפעם

those universes can collide.

היקומים הללו עשויים להתנגש.

And if our universe got hit by another,

ואם היקום שלנו התנגש באחר,

that collision

אותה התנגשות

would generate an additional subtle pattern

תיצור תבנית עדינה נוספת

of temperature variations across space

של שינויי טמפרטורה ברחבי החלל

that we might one day

שאנו עשויים יום אחד

be able to detect.

לגלות.

And so exotic as this picture is,

ועד כמה שהתמונה הזו נראית דמיונית,

it may one day be grounded

יום אחד היא עשויה להתבסס

in observations,

על תצפיות,

establishing the existence of other universes.

שיאשרו את קיומם של יקומים אחרים.

I'll conclude

אסיים

with a striking implication

עם השלכה מדהימה

of all these ideas

של כל הרעיונות הללו

for the very far future.

על העתיד המאוד רחוק.

You see, we learned

למדנו

that our universe is not static,

שהיקום שלנו אינו סטטי,

that space is expanding,

שהחלל מתפשט,

that that expansion is speeding up

שההתפשטות מאיצה

and that there might be other universes

ושאולי קיימים יקומים אחרים,

all by carefully examining

הכל באמצעות בחינות קפדניות

faint pinpoints of starlight

של נקודות אור מעורפלות של כוכבים

coming to us from distant galaxies.

המגיעות אלינו מגלקסיות רחוקות.

But because the expansion is speeding up,

אבל בגלל שההתפשטות מאיצה,

in the very far future,

בעתיד המאוד רחוק,

those galaxies will rush away so far and so fast

הגלקסיות הללו תברחנה מאיתנו כה מהר וכה הרחק

that we won't be able to see them --

שלא נוכל לראותן --

not because of technological limitations,

לא בגלל מיגבלות טכנולוגיות,

but because of the laws of physics.

אלא בגלל חוקי הפיזיקה.

The light those galaxies emit,

האור שהגלקסיות פולטות,

even traveling at the fastest speed, the speed of light,

כאשר הן נעות במהירות הגבוהה ביותר -- מהירות האור,

will not be able to overcome

לא יוכל להתגבר

the ever-widening gulf between us.

על הפער ההולך והגדל בינינו.

So astronomers in the far future

לכן אסטרונומים בעתיד הרחוק

looking out into deep space

אשר יצפו הרחק בחלל,

will see nothing but an endless stretch

לא יראו דבר אלא את ההתמתחות האין-סופית

of static, inky, black stillness.

של דממה סטטית, כהה, שחורה.

And they will conclude

והם יסיקו

that the universe is static and unchanging

שהיקום הוא סטטי ובלתי משתנה

and populated by a single central oasis of matter

ומאוכלס אך ורק באי יחיד ובודד של חומר

that they inhabit --

שהם חיים עליו --

a picture of the cosmos

תמונת יקום

that we definitively know to be wrong.

שאנו יודעים לבטח שהיא שגויה.

Now maybe those future astronomers will have records

אולי אותם האסטרונומים בעתיד יחזיקו אצלם תיעוד

handed down from an earlier era,

מהעבר שלהם

like ours,

כמו שיש לנו,

attesting to an expanding cosmos

המאשר את התפשטות היקום

teeming with galaxies.

והשופע בגלקסיות.

But would those future astronomers

אבל האם האסטרונומים העתידיים הללו

believe such ancient knowledge?

יאמינו לידע עתיק שכזה?

Or would they believe

או שאולי הם יאמינו

in the black, static empty universe

ביקום שחור, סטטי וריק

that their own state-of-the-art observations reveal?

שהתצפיות המודרניות שלהם מגלות?

I suspect the latter.

אני חושד שהם יבחרו באפשרות השניה.

Which means that we are living

משמעות הדבר שאנו חיים

through a remarkably privileged era

בעידן שיש לו יתרון ניכר

when certain deep truths about the cosmos

כאשר אמיתות עמוקות מסויימות על היקום

are still within reach

עדיין נמצאות בהישג ידיה

of the human spirit of exploration.

של הרוח האנושית החקרנית.

It appears that it may not always be that way.

מסתבר שזה עשוי שלא להיות כך תמיד.

Because today's astronomers,

כי האסטרונומים של היום,

by turning powerful telescopes to the sky,

על-ידי הפניית טלסקופים חזקים אל השמיים,

have captured a handful of starkly informative photons --

הצליחו ללכוד חופן של פוטונים נושאי מידע --

a kind of cosmic telegram

מין מברק קוסמי הנמצא בהעברה

billions of years in transit.

במשך מיליארדי שנים.

and the message echoing across the ages is clear.

והמסר שמהדהד לאורך העידנים הוא ברור.

Sometimes nature guards her secrets

לפעמים הטבע שומר על סודותיו

with the unbreakable grip

באמצעות אחיזה בלתי נרפית

of physical law.

של חוק פיזיקלי.

Sometimes the true nature of reality beckons

ולפעמים טבעה האמיתי של המציאות מגיח

from just beyond the horizon.

ממש מעבר לאופק.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: Brian, thank you.

כריס אנדרסון: בריאן, תודה.

The range of ideas you've just spoken about

המגוון של הרעיונות שדיברת עליהם כרגע

are dizzying, exhilarating, incredible.

הוא מסחרר, מרומם-נפש, בלתי-נתפס.

How do you think

היכן לדעתך

of where cosmology is now,

נמצאת הקוסמולוגיה היום,

in a sort of historical side?

במבט היסטורי?

Are we in the middle of something unusual historically in your opinion?

האם אנו נמצאים בתוך משהו בלתי רגיל מבחינה היסטורית?

BG: Well it's hard to say.

ב.ג.: קשה לומר.

When we learn that astronomers of the far future

כאשר אנו מבינים שלאסטרונומים בעתיד הרחוק

may not have enough information to figure things out,

עשוי שלא להיות מספיק מידע כדי לגלות דברים,

the natural question is, maybe we're already in that position

השאלה הטבעית היא שאולי כבר אנחנו נמצאים באותו מצב

and certain deep, critical features of the universe

ומאפיינים עמוקים וקריטיים מסויימים של היקום

already have escaped our ability to understand

כבר יצאו מתחום יכולתנו להבינם

because of how cosmology evolves.

בגלל הצורה בה הקוסמולגיה מתפתחת.

So from that perspective,

לכן מהיבט זה,

maybe we will always be asking questions

אולי תמיד נמשיך לשאול שאלות

and never be able to fully answer them.

ולעולם לא נהיה מסוגלים לענות עליהן בשלמות.

On the other hand, we now can understand

מצד שני, עכשיו אנו יכולים להבין

how old the universe is.

מה גילו של היקום.

We can understand

אנו יכולים להבין

how to understand the data from the microwave background radiation

כיצד לקרוא את הנתונים מקרינת הרקע של גלי המיקרו

that was set down 13.72 billion years ago --

שנוצרו לפני 13.72 מיליארדי שנים --

and yet, we can do calculations today to predict how it will look

ובכל זאת אנו מסוגלים לבצע היום חישובים כדי לחזות

and it matches.

כיצד הם ייראו וזה אכן יוצא מתאים.

Holy cow! That's just amazing.

שומו שמיים! זה פשוט מדהים.

So on the one hand, it's just incredible where we've gotten,

אז מצד אחד זה פשוט מדהים עד לאן הגענו,

but who knows what sort of blocks we may find in the future.

אבל מי יודע איזה מין מחסומים נמצא מולנו בעתיד.

CA: You're going to be around for the next few days.

כ.א.: אתה תהיה כאן בסביבה בימים הקרובים.

Maybe some of these conversations can continue.

אולי כמה שיחות כאלו ימשיכו להתקיים.

Thank you. Thank you, Brian. (BG: My pleasure.)

תודה. תודה, בריאן. (ב.ג.: העונג כולו שלי.)

(Applause)

(מחיאות כפיים)