Does money make you mean? | Paul Piff

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Ido Dekkers

I want you to, for a moment,

אני רוצה, שלרגע אחד,

תחשבו על השתתפות במשחק מונופול,

think about playing a game of Monopoly.

אלא שבמשחק הזה, הצירוף

Except in this game, that combination of skill, talent and luck

של מיומנות, כשרון ומזל

that helped earn you success in games, as in life,

שעוזר להצליח במשחק, כמו בחיים,

הפך ללא-רלוונטי,

has been rendered irrelevant,

because this game's been rigged,

משום שהמשחק "מכור",

and you've got the upper hand.

והוא מוטה לטובתכם.

You've got more money,

יש לכם יותר כסף,

more opportunities to move around the board,

יותר הזדמנויות לנוע על פני לוח המשחק,

ויותר גישה למשאבים.

and more access to resources.

And as you think about that experience,

ובעודכם חושבים על החוויה הזו,

רציתי שתשאלו את עצמכם,

I want you to ask yourself:

How might that experience of being a privileged player in a rigged game

איך יכולה החוויה הזאת,

להיות שחקן בעל זכויות-יתר במשחק מכור

change the way you think about yourself

לשנות את האופן בו אתם חושבים על עצמכם

ואיך אתם מתייחסים לשחקן האחר?

and regard that other player?

So, we ran a study on the UC Berkeley campus

ערכנו מחקר בקמפוס אונ' ברקלי שבקליפורניה

כי לבחון בדיוק את השאלה הזו.

to look at exactly that question.

We brought in more than 100 pairs of strangers into the lab,

הבאנו יותר מ-100 זוגות

של זרים למעבדה,

and with the flip of a coin,

ובהטלת מטבע

randomly assigned one of the two to be a rich player in a rigged game.

נתנו באופן אקראי לאחד מהשניים

את תפקיד השחקן העשיר במשחק המכור.

They got two times as much money;

הוא קיבל פי שניים כסף.

when they passed Go, they collected twice the salary;

כשהוא עבר את משבצת התחל,

הוא קיבל סכום כפול,

and they got to roll both dice instead of one,

וזכה להטיל שתי קוביות במקום אחת,

so they got to move around the board a lot more.

וכך זכה לנוע הרבה יותר על פני הלוח.

[צחוק]

(Laughter)

ובמשך 15 דקות

And over the course of 15 minutes,

we watched through hidden cameras what happened.

צפינו, במצלמות מוסתרות, במה שקרה.

What I want to do today, for the first time,

ומה שאני רוצה לעשות היום, בפעם הראשונה,

הוא להראות לכם מעט ממה שראינו.

is show you a little bit of what we saw.

You'll to have to pardon the sound quality,

יהיה עליכם לסלוח לנו על איכות הקול,

במקרים מסוימים, כי, שוב, אלו היו מצלמות מוסתרות.

because again, these were hidden cameras.

So we've provided subtitles.

לכן הוספנו כתוביות.

[Video] Rich Player: How many 500s did you have?

שחקן עשיר: כמה שטרות של 500 יש לך?

שחקן עני: רק אחד.

Poor Player: Just one.

שחקן עשיר: אתה רציני? שחקן עני: כן.

RP: Are you serious? PP: Yeah.

שחקן עשיר: לי יש שלושה. [קולות צחוק]

RP: I have three. (Laughs) I don't know why they gave me so much.

אין לי מושג מדוע הם נתנו לי כ"כ הרבה.

פול פיף: אם כן, לשחקנים התברר במהירות

Paul Piff: So it was quickly apparent to players that something was up.

שמשהו משונה קורה.

לאדם אחד יש בבירור הרבה יותר כסף

One person clearly has a lot more money than the other person,

מאשר לאחר, ובכל זאת,

and yet, as the game unfolded,

ככל שהמשחק התפתח,

ראינו שהבדלים בולטים יותר

we saw very notable differences, dramatic differences begin to emerge

ודרמטיים יותר מתחילים להופיע

between the two players.

בין שני השחקנים.

The rich player started to move around the board louder,

השחקן העשיר

החל לנוע על הלוח ברעש,

literally smacking the board with the piece as he went around.

כשהוא ממש חובט בלוח בכלי המשחק שלו

בעודו מתקדם.

(Game piece smacks board)

We were more likely to see signs of dominance

הייתה סבירות גבוהה יותר לראות סימני שליטה

and nonverbal signs, displays of power

וסימנים לא מילוליים,

הפגנות כוח

and celebration among the rich players.

וחגיגות נצחון אצל השחקנים העשירים.

We had a bowl of pretzels positioned off to the side.

הייתה לנו קערה של בייגל'ה שהונחה בצד.

הנה היא, בפינה הימנית התחתונה.

It's on the bottom right corner.

That allowed us to watch participants' consummatory behavior.

שאפשרה לנו לצפות בהתנהגויות הצריכה של המשתתפים.

So we're just tracking how many pretzels participants eat.

פשוט עקבנו אחרי מספר הבייגל'ה שהמשתתפים אכלו.

[Video] RP: Are those pretzels a trick?

שחקן עשיר: הבייגל'ה האלה הם איזה תכסיס?

PP: I don't know.

שחקן עני: אני לא יודע.

Paul Piff: OK, so no surprises, people are on to us.

פ"פ: כלומר, אין הפתעות. השחקנים עלו עלינו.

They wonder what that bowl of pretzels is doing there in the first place.

הם תוהים מה קערת הביגל'ה

עושה שם בכלל.

אחד אפילו שואל, כפי שראיתם זה עתה,

One even asks, like you just saw,

האם קערת הבייגל'ה היא תכסיס?

"Is that bowl of pretzels there as a trick?"

ולמרות זאת, כוחן של הנסיבות

And yet, despite that, the power of the situation

משתלט באורח בלתי-נמנע,

seems to inevitably dominate,

and those rich players start to eat more pretzels.

והשחקנים העשירים מתחילים לאכול יותר בייגל'ה.

(Laughter)

שחקן עשיר: אני מת על בייגל'ה.

[Video] RP: I love pretzels.

(Laughter)

[צחוק]

פ"פ: וככל שהמשחק נמשך,

Paul Piff: And as the game went on,

one of the really interesting and dramatic patterns

אחד הדפוסים המעניינים והדרמטיים באמת

that we observed begin to emerge

שזיהינו, מתחיל להופיע,

והוא שהשחקנים העשירים

was that the rich players actually started to become ruder

ממש מתחילים לנהוג בגסות כלפי האדם האחר,

toward the other person --

הם פחות ופחות רגישים למצוקה

less and less sensitive to the plight of those poor, poor players,

של השחקנים העניים והמסכנים,

and more and more demonstrative of their material success,

ויותר ויותר מפגינים

את סממני עושרם החומרי,

עולה הסבירות שהם יפגינו כמה טוב מצבם.

more likely to showcase how well they're doing.

שחקן עשיר: יש לי די כסף לקנות כל דבר.

[Video] RP: I have money ...

(Laughs) I have money for everything.

שחקן עני: כמה יש לך?

PP: How much is that?

RP: You owe me 24 dollars.

שחקן עשיר: אתה חייב לי 24 דולר.

You're going to lose all your money soon.

תכף תפסיד את כל כספך.

I'll buy it. I have so much money.

אני אקנה את זה. יש לי כ"כ הרבה כסף.

I have so much money, it takes me forever.

יש לי כ"כ הרבה כסף. אני יכול להמשיך לשחק לנצח.

RP 2: I'm going to buy out this whole board.

שחקן עשיר 2: אני ארכוש כל מה שיש על הלוח הזה.

RP 3: You're going to run out of money soon.

שחקן עשיר 3: תכף ייגמר לך הכסף.

אני בעצם מסודר לגמרי עכשיו.

I'm pretty much untouchable at this point.

(Laughter)

פ"פ: והנה מה שלדעתי

Paul Piff: And here's what I think was really, really interesting:

היה ממש ממש מעניין:

בתום 15 הדקות,

it's that, at the end of the 15 minutes,

we asked the players to talk about their experience during the game.

ביקשנו מהשחקנים לדבר על חוויית המשחק שלהם.

And when the rich players talked about why they had inevitably won

וכשהשחקנים העשירים דיברו

על הסיבה שבזכותה הם זכו

in this rigged game of Monopoly ...

במשחק המונופול המכור הזה --

(Laughter)

[צחוק]--

They talked about what they'd done to buy those different properties

הם דיברו על מה שעשו

כדי לקנות את הנכסים השונים

and earn their success in the game.

ולהרוויח את הצלחתם במשחק,

(Laughter)

And they became far less attuned

והיו הרבה פחות קשובים

לכל המאפיינים האחרים של המצב,

to all those different features of the situation --

including that flip of a coin --

כולל אותה הטלת מטבע

that had randomly gotten them into that privileged position

שהעניקה להם באופן אקראי

את עמדת היתרון מלכתחילה.

in the first place.

And that's a really, really incredible insight

וזו תובנה באמת מדהימה

into how the mind makes sense of advantage.

לגבי האופן בו המוח מפרש יתרון.

במשחק המונופול הזה אפשר להשתמש

Now, this game of Monopoly can be used

as a metaphor for understanding society and its hierarchical structure,

כמשל להבנת החברה

והמבנה ההיררכי שלה, שבו למעט אנשים

wherein some people have a lot of wealth and a lot of status,

יש המון עושר והמון מעמד,

and a lot of people don't;

ולהרבה אנשים אין.

they have a lot less wealth and a lot less status

יש להם הרבה פחות עושר ומעמד

and a lot less access to valued resources.

והרבה פחות גישה למשאבים בעלי ערך.

And what my colleagues and I for the last seven years have been doing

ומה שעמיתיי ואני, עשינו ב- 7 השנים האחרונות

is studying the effects of these kinds of hierarchies.

הוא לחקור את ההשפעות של היררכיות כאלה.

What we've been finding across dozens of studies

מה שמצאנו, אחרי עשרות מחקרים

ואלפי משתתפים בכל הארץ,

and thousands of participants across this country

is that as a person's levels of wealth increase,

הוא שככל שעולה רמת העושר של אדם,

יורדות תחושות החמלה וההזדהות שלו,

their feelings of compassion and empathy go down,

ותחושות הזכות, ה"מגיע לי",

and their feelings of entitlement, of deservingness,

and their ideology of self-interest increase.

ואידאולוגיית האינטרס העצמי, מתגברות.

In surveys, we've found

במחקרים מצאנו שבאמת

that it's actually wealthier individuals who are more likely to moralize

עולה הסבירות שאנשים עשירים יותר

יטיפו לכך שתאוות-בצע היא דבר טוב,

greed being good,

and that the pursuit of self-interest is favorable and moral.

ושהגשמת האינטרס העצמי

היא חיובית ומוסרית.

והיום ברצוני לדבר

Now, what I want to do today is talk about some of the implications

על כמה מההשלכות של אידאולוגיית האינטרס העצמי,

of this ideology self-interest,

talk about why we should care about those implications,

ומדוע כדאי שהשלכות אלה תהיינה חשובות לנו,

ולסיום, מה אולי אפשר לעשות.

and end with what might be done.

Some of the first studies that we ran in this area

כמה מהמחקרים הראשונים שערכנו בתחום הזה

בחנו התנהגות של עזרה,

looked at helping behavior,

משהו שהפסיכולוגים החברתיים מכנים:

something social psychologists call "pro-social behavior."

"התנהגות פרו-חברתית".

And we were really interested

והתעניינו מאד לדעת מי הכי סביר

in who's more likely to offer help to another person:

שיציע עזרה לאדם אחר,

someone who's rich or someone who's poor.

האם זה יהיה עשיר או עני.

In one of the studies,

באחד המחקרים הכנסנו חברים באותה קהילה ,

we bring rich and poor members of the community into the lab,

עשיר ועני, למעבדה

and give each of them the equivalent of 10 dollars.

ונתנו לכל אחד מהם שווה-ערך של 10 דולר.

We told the participants they could keep these 10 dollars for themselves,

אמרנו למשתתפים

שהם יוכלו לשמור לעצמם את 10 הדולרים,

או להתחלק בחלק מהם,

or they could share a portion of it, if they wanted to,

אם ירצו, עם אדם זר

with a stranger, who's totally anonymous.

אלמוני לגמרי.

They'll never meet that stranger; the stranger will never meet them.

והם לעולם לא יפגשו עם אותו זר.

And we just monitor how much people give.

ובדקנו כמה האנשים נתנו.

Individuals who made 25,000, sometimes under 15,000 dollars a year,

אנשים שהרוויחו 25,000

ולפעמים פחות מ-15,000 דולר בשנה,

gave 44 percent more of their money to the stranger

נתנו ב-44% יותר מכספם

לאותו זר

than did individuals making 150,000, 200,000 dollars a year.

מאשר אנשים שהרוויחו 150,000

או 200,000 דולר בשנה.

We've had people play games

ביקשנו מאנשים לשחק במשחקים

to see who's more or less likely to cheat

על מנת לראות מי נוטה יותר לרמות

to increase their chances of winning a prize.

על מנת להגדיל את סיכויי הזכייה בפרס.

In one of the games, we actually rigged a computer

באחד מהמשחקים, "טיפלנו" במחשב

so that die rolls over a certain score were impossible --

כך שתוצאה מסוימת, מעל ניקוד מסוים,

הייתה בלתי אפשרית.

You couldn't get above 12 in this game, and yet ...

לא ניתן היה לקבל יותר מ- 12 נקודות במשחק,

ולמרות זאת, שחקנים עשירים יותר,

the richer you were, the more likely you were to cheat in this game

נטו יותר לרמות במשחק

to earn credits toward a $50 cash prize --

על מנת לזכות בפרס בשווי 50 דולר,

sometimes by three to four times as much.

הם רימו פי 3 או פי 4 משחקנים עניים.

במחקר אחר בדקנו אם

We ran another study

where we looked at whether people would be inclined to take candy

אנשים יתפתו לקחת ממתק

from a jar of candy that we explicitly identified

מקערת ממתקים לגביה צוין בפרוש

שהיא נשמרת עבור ילדים --

as being reserved for children --

(Laughter)

(צחוק) --

I'm not kidding -- I know it sounds like I'm making a joke.

שמשתתפים -- אני לא צוחק.

אני יודע שזה נשמע כמו בדיחה.

We explicitly told participants:

אמרנו למשתתפים באופן מפורש

"This candy is for children participating in a developmental lab nearby.

שהממתקים בקערה מיועדים לילדים שמשתתפים

במחקרים התפתחותיים במעבדה סמוכה.

They're in studies. This is for them."

הם משתתפים במחקר. הממתקים נועדו עבורם.

And we just monitored how much candy participants took.

אנחנו פשוט בדקנו כמה ממתקים המשתתפים במחקר לקחו.

Participants who felt rich took two times as much candy

משתתפים שחשו עשירים

לקחו כמות כפולה של ממתקים

as participants who felt poor.

בהשוואה למשתתפים שחשו עניים.

We've even studied cars.

בדקנו אפילו מכוניות,

Not just any cars,

ולא סתם מכוניות,

אלה האם נהגים של סוגי מכוניות שונות

but whether drivers of different kinds of cars

נוטים לעבור על החוק יותר או פחות.

are more or less inclined to break the law.

In one of these studies,

באחד מהמחקרים הללו, בדקנו

we looked at whether drivers would stop for a pedestrian

האם הנהגים עוצרים עבור הולך רגל

that we had posed waiting to cross at a crosswalk.

שהעמדנו ליד מעבר החציה.

בקליפורניה, כפי שכולכם יודעים,

Now in California, as you all know,

כי אני בטוח שכולנו עושים זאת,

because I'm sure we all do this,

it's the law to stop for a pedestrian who's waiting to cross.

החוק מחייב לעצור ולתת זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה.

So here's an example of how we did it.

הנה דוגמה לניסוי כזה.

That's our confederate off to the left, posing as a pedestrian.

זה המתנדב שלנו, משמאל

מתחזה להולך רגל.

He approaches as the red truck successfully stops.

הוא מתקרב והרכב האדום עוצר.

In typical California fashion,

וכמנהג נהגי קליפורניה, המשאית נעקפת

it's overtaken by the bus who almost runs our pedestrian over.

על ידי האוטובוס שכמעט דורס את הולך הרגל.

(צחוק)

(Laughter)

Now here's an example of a more expensive car,

והנה דוגמה למכונית יקרה יותר,

a Prius, driving through, and a BMW doing the same.

טויטה פריוס, שנוסעת בלי לעצור

ו- BMW שמתנהגת בצורה דומה.

So we did this for hundreds of vehicles

כך שבדקנו מאות מכוניות

במשך מספר ימים,

on several days,

just tracking who stops and who doesn't.

ורשמנו מי עצר ומי עבר.

What we found was as the expensiveness of a car increased ...

ומצאנו שככול שהמכונית

הייתה יקרה יותר,

(Laughter)

the drivers' tendencies to break the law increased as well.

הנטייה של הנהג לעבור על החוק

עלתה בהתאם.

None of the cars -- none of the cars --

אך אחת מהמכוניות, אפילו לא אחת

מקבוצת המכוניות הזולות ביותר

in our least expensive car category

broke the law.

עברה על החוק.

Close to 50 percent of the cars in our most expensive vehicle category

קרוב ל- 50% מהמכוניות

בקבוצת המכוניות היקרה ביותר

broke the law.

עברו על החוק.

We've run other studies,

ערכנו מחקרים נוספים בהם גילינו

finding that wealthier individuals are more likely to lie in negotiations,

שאנשים עשירים יותר נוטים יותר לשקר במשא ומתן,

to endorse unethical behavior at work,

לאמץ התנהגות לא אתית בעבודה

like stealing cash from the cash register,

כמו גנבת מזומן מהקופה,

taking bribes, lying to customers.

לקיחת שוחד, לשקר ללקוחות.

Now, I don't mean to suggest

אני לא מנסה לרמוז

that it's only wealthy people who show these patterns of behavior.

שרק אנשים עשירים

מציגים סוג התנהגות כזה.

Not at all -- in fact, I think that we all,

בכלל לא. למעשה, אני חושב שכולנו,

in our day-to-day, minute-by-minute lives,

בחיי היום-יום, כל דקה ודקה

struggle with these competing motivations

נאבקים בשאלות הללו

of when or if to put our own interests above the interests of other people.

מתי, או האם, לשים את טובתנו האישית

לפני טובתם של אנשים אחרים.

And that's understandable,

וזה מובן מכיוון

because the American dream is an idea

שהחלום האמריקני מדבר על כך

שלכולנו מגיעה הזדמנות שווה

in which we all have an equal opportunity to succeed and prosper,

להצליח ולשגשג,

as long as we apply ourselves and work hard.

כל זמן שנתאמץ ונעבוד קשה,

And a piece of that means that sometimes,

ועל מנת להשיג את החלום צריך לפעמים,

you need to put your own interests

להעמיד את טובתנו האישית

above the interests and well-being of other people around you.

לפני טובתם ורווחתם של אנשים אחרים סביבנו.

אבל מה שגילינו הוא,

But what we're finding is that the wealthier you are,

שאנשים עשירים יותר, נוטים יותר

the more likely you are to pursue a vision of personal success,

לרדוף אחרי חלום ההגשמה האישית,

of achievement and accomplishment,

אחרי הצלחות והישגים,

to the detriment of others around you.

על חשבונם של הסובבים אותם.

Here I've plotted for you the mean household income

בתרשים הבא רואים את ההכנסה הממוצעת למשק בית

לפי חמישונים, ואת ה- 5% העשירים באוכלוסייה

received by each fifth and top five percent of the population

over the last 20 years.

לאורך 20 השנים האחרונות.

In 1993,

בשנת 1993, ההבדלים בין

the differences between the different quintiles of the population,

החמישונים באוכלוסייה, מבחינת הכנסה,

in terms of income,

היו בולטים למדי.

are fairly egregious.

It's not difficult to discern that there are differences.

לא קשה להבחין בהבדלים.

But over the last 20 years, that significant difference

אך במהלך 20 השנים הבאות, אותו הבדל המשמעותי

has become a Grand Canyon of sorts

גדל להבדל עצום

between those at the top and everyone else.

בין העשירים ביותר לכל השאר.

In fact, the top 20 percent of our population

למעשה, 20% העשירים ביותר באוכלוסייה

own close to 90 percent of the total wealth in this country.

מחזיקים בכמעט 90% מהעושר הכולל במדינה.

We're at unprecedented levels of economic inequality.

זוהי רמה גבוהה ללא תקדים

של אי שוויון כלכלי.

What that means is that wealth is not only becoming increasingly concentrated

המשמעות היא שהעושר

לא רק מתרכז בידי קבוצה מצומצמת של אנשים,

in the hands of a select group of individuals,

but the American dream is becoming increasingly unattainable

אלא שהחלום האמריקני

הולך ומתרחק

מרוב האנשים כמונו.

for an increasing majority of us.

ואם זה המקרה, כפי שגילינו,

And if it's the case, as we've been finding,

שאנשים עשירים יותר,

that the wealthier you are,

the more entitled you feel to that wealth,

נוטים יותר להרגיש שהעושר מגיע להם בזכות,

ונוטים יותר לשים את הצרכים והאינטרסים שלהם

and the more likely you are to prioritize your own interests

לפני הצרכים והאינטרסים של אנשים אחרים,

above the interests of other people,

and be willing to do things to serve that self-interest,

ומוכנים לעשות דברים שישרתו את הצרכים והאינטרסים שלהם,

well, then, there's no reason to think that those patterns will change.

ושאין סיבה לחשוב

שההתנהגות הזו תשתנה.

למעשה, יש לנו את כל הסיבות להאמין

In fact, there's every reason to think that they'll only get worse,

שהמצב רק ילך ויחמיר,

and that's what it would look like if things just stayed the same,

ושכך יראה המצב אם המגמה תמשיך,

at the same linear rate, over the next 20 years.

והפערים יתרחבו באותו הקצב, ב- 20 השנים הבאות.

חוסר שוויון, חוסר שוויון כלכלי,

Now inequality -- economic inequality --

is something we should all be concerned about,

צריך להדאיג את כולנו,

ולא רק בגלל אלו המצויים בתחתית

and not just because of those at the bottom of the social hierarchy,

הסולם החברתי,

but because individuals and groups

אלא בגלל שאנשים וקבוצות

שחיים בסביבה של חוסר שוויון כלכלי משיגים תוצאות גרועות יותר,

with lots of economic inequality do worse ...

not just the people at the bottom, everyone.

לא רק אלו שבתחתית הסולם, כולם.

יש המון מחקרים משכנעים

There's a lot of really compelling research

coming out from top labs all over the world,

שמגיעים ממכוני המחקר המובילים בעולם

showcasing the range of things that are undermined

ומראים את מגוון הדברים

שנפגעים

as economic inequality gets worse.

בשעה שחוסר השוויון הכלכלי מעמיק.

Social mobility, things we really care about,

האפשרות להיחלץ ממעמד נמוך, דברים שחשובים לכולנו,

כמו בריאות, לכידות חברתית,

physical health, social trust,

all go down as inequality goes up.

כולם יורדים בשעה שחוסר השוויון עולה.

Similarly, negative things in social collectives and societies,

ובאופן דומה, תופעות שליליות

בקבוצות חברתיות ובחברה כולה,

תופעות כמו השמנה, ואלימות,

things like obesity, and violence,

מספר הכלואים, ועונשים,

imprisonment, and punishment,

are exacerbated as economic inequality increases.

שיעורם עולה במקביל לעלייה באי השוויון הכלכלי.

Again, these are outcomes not just experienced by a few,

ושוב, מדובר בממצאים שלא התגלו

רק ע"י חוקרים בודדים, אלא בממצאים שמהדהדים אלינו

but that resound across all strata of society.

מכל שכבות החברה.

Even people at the top experience these outcomes.

אפילו האנשים שבראש הסולם חווים את התופעות הללו.

אז מה עושים?

So what do we do?

This cascade of self-perpetuating,

התהום הזו של התמקדות בקידוש העצמי,

pernicious, negative effects

ההשפעה הממאירה, השלילית

could seem like something that's spun out of control,

נראית כתופעה שיצאה מכלל שליטה,

and there's nothing we can do about it,

ולא ניתן לעצור אותה,

certainly nothing we as individuals could do.

בוודאי לא משהו שאנשים בודדים מסוגלים לעשות.

But in fact, we've been finding in our own laboratory research

אבל בעצם, גילינו

במעבדות המחקר שלנו

that small psychological interventions,

שהתערבויות פסיכולוגיות קלות,

small changes to people's values,

שינויים קלים בסולם הערכים של אנשים,

small nudges in certain directions,

דחיפות קלות לכיוון מסוים,

מסוגלות לשקם את רמות השוויוניות וההזדהות עם האחר.

can restore levels of egalitarianism and empathy.

For instance, reminding people of the benefits of cooperation

לדוגמה, אם מזכירים לאנשים

את היתרונות הטמונים בשיתוף פעולה,

או את היתרונות של קהילה,

or the advantages of community,

cause wealthier individuals to be just as egalitarian

גורמים לאנשים עשירים לחזור ולהיות שוויוניים

as poor people.

בדיוק כמו אנשים עניים.

In one study, we had people watch a brief video, just 46 seconds long,

במחקר אחד, נתנו לאנשים לצפות בסרטון קצר,

רק 46 שניות, שעסק בעוני בקרב ילדים

about childhood poverty

שנועד להזכיר להם את צרכי האחר

that served as a reminder of the needs of others in the world around them.

בעולם שסביבם,

ואחרי שצפו בסרטון,

And after watching that,

בדקנו עד כמה הם מוכנים

we looked at how willing people were to offer up their own time

להשקיע מזמנם הפרטי בזרים

to a stranger presented to them in the lab, who was in distress.

שהוצג בפניהם בניסוי כאדם במצוקה.

אחרי שצפו בסרטון, שעה לאחר מכן,

After watching this video, an hour later,

rich people became just as generous of their own time

אנשים עשירים הראו נדיבות דומה

והיו מוכנים להשקיע מזמנם הפרטי בעזרה לאותו אדם,

to help out this other person, a stranger,

אדם זר, בדיוק כמו אנשים עניים,

as someone who's poor,

suggesting that these differences are not innate or categorical,

כך שניתן להניח שההבדלים הללו אינם

מולדים או קבוצתיים,

but are so malleable to slight changes in people's values,

אלא ניתנים לשינוי

בעזרת שינוי קל של סולם הערכים,

and little nudges of compassion and bumps of empathy.

דחיפות קלות לכיוון החמלה

וחבטות לכיוון ההזדהות עם הזולת.

And beyond the walls of our lab,

ומעבר לקירות המעבדה שלנו,

we're even beginning to see signs of change in society.

התחלנו לראות ניצני שינויי בחברה.

Bill Gates, one of our nation's wealthiest individuals,

ביל גייטס, אחד האנשים העשירים במדינה,

in his Harvard commencement speech,

בנאום שנשא בטקס הסיום של אוניברסיטת הארוורד,

דיבר על האתגר הניצב בפני חברה

talked about the problem of inequality facing society

הסובלת מאי שוויון כאתגר הגדול ביותר,

as being the most daunting challenge,

and talked about what must be done to combat it,

הוא דיבר על הצעדים שחייבים להתבצע על מנת להלחם בתופעה,

ואמר: "ההתקדמות האנושית הגדולה ביותר

saying, "Humanity's greatest advances are not in its discoveries --

אינה התגליות המדעיות,

but in how those discoveries are applied

אלא הצורה בה אנו מיישמים את התגליות הללו

to reduce inequity."

על מנת לצמצם פערים ואי שוויון."

And there's the Giving Pledge,

הוקמה קרן "ההתחייבות לנתינה",

in which more than 100 of our nation's wealthiest individuals

בה יותר מ- 100

מהאנשים העשירים ביותר במדינה

התחייבו לתרום חצי מהונם לצדקה.

are pledging half of their fortunes to charity.

And there's the emergence of dozens of grassroots movements,

ניתן לראות את העלייה

של עשרות תנועות המגיעות מהשטח,

like "We are the 1 percent,"

כמו תנועת "אנחנו האחוז האחד",

"Resource Generation,"

ותנועת "דור המשאבים".

or "Wealth for Common Good,"

או תנועת "עושר לטובת הכלל",

in which the most privileged members of the population,

בהם האנשים העשירים ביותר

באוכלוסיית המדינה,

members of the one percent and elsewhere,

חברים במאיון העליון ובקבוצות דומות,

people who are wealthy,

אנשים עשירים,

are using their own economic resources,

משתמשים במשאבים הכלכליים העומדים לרשותם,

מבוגרים וצעירים כאחד, זה מה שתמיד מפתיע אותי,

adults and youth alike -- that's what's most striking to me --

ממנפים את העושר שלהם,

leveraging their own privilege, their own economic resources,

את המשאבים הכלכליים שלהם,

to combat inequality

על מנת להילחם באי השוויון

by advocating for social policies,

דרך תמיכה במדיניות חברתית,

changes in social values

שינויים בערכים החברתיים,

and changes in people's behavior

ושינויים בהתנהגות של אנשים,

שפועלים כנגד האינטרסים הכלכליים שלהם

that work against their own economic interests,

אבל עשויים לשקם יום אחד את החלום האמריקני.

but that may ultimately restore the American dream.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)