What's missing in the global debate over refugees | Yasin Kakande

תרגום: Roni Weisman עריכה: Shlomo Adam

I am an immigrant from Uganda living in the United States

אני מהגר מאוגנדה החי בארה"ב

while waiting for my asylum application

בעודי ממתין שבקשת המקלט שלי

to go through.

תתקבל.

Migrants do not enjoy much freedom of movement

מהגרים אינם נהנים מחופש תנועה רב

in our world today.

בעולמנו בימים אלה.

This certainly applies to those who are desperate enough

זה ללא-ספק נכון לגבי אלה שהם נואשים מספיק

to navigate choppy and stormy seas in boats.

כדי לנווט בסירות על פני ים סוער וקופצני.

These are the risks my cousins from West Africa and North Africa face

אלה הסיכונים העומדים בפניהם של בני-הדודים שלי ממערב ומצפון אפריקה

while trying to cross over to Europe.

כשהם מנסים לחצות את הים אל אירופה.

Indeed, it is a rare but fortunate opportunity

נכון, זוהי הזדמנות נדירה וברת-מזל

for a migrant to address a gathering like this.

עבור מהגר לשאת דברים בכינוס כמו זה.

But this also signifies what often is missing

אבל זה גם מסמל את מה שלעתים קרובות חסר

in the global debate over refugees,

בוויכוח העולמי בנושא הפליטים,

migrants and immigrants,

הנודדים והמהגרים,

voices of the disenfranchised.

קולם של חסרי הזכויות.

Citizens of many host countries,

אזרחים של רבות מהמדינות המארחות,

even those that previously welcomed newcomers,

אפילו אלה שקודם לכן קידמו בברכה את המהגרים החדשים,

are uneasy about the rising numbers of individuals

חשים אי-נוחות לגבי מספרם הגדל של האנשים

coming into their countries.

הנכנסים לארצם.

The immediate criticism is that the newcomers upend the stability

הביקורת המיידית היא שהמהגרים החדשים מערערים את היציבות

of social welfare and employment in their countries.

של הרווחה החברתית והתעסוקה בארצם.

Uncertain and skeptical citizens look towards politicians

אזרחים שלא בטוחים בדעתם ואזרחים ספקנים פונים אל פוליטיקאים

who are competing against each other to see who can claim the prize

שמתחרים אחד בשני כדי לראות מי יוכל לקבל את התואר

of the loudest voice of populism and nationalism.

של מי שמשמיע בקול הרם ביותר מסרים של פופוליזם ולאומיות.

It is a contest of who is the toughest on migrants,

זו תחרות מי הוא הקשוח ביותר כלפי המהגרים,

the most willing to impose travel bans

מיהו זה שנכון יותר להטיל מגבלות מסע

and the most eager to propose projects in building walls.

ומיהו הנחוש ביותר להציע פרוייקטים של בניית חומות.

All these restrictions simply address symptoms of the problem,

כל המגבלות האלה מכוונות לתסמינים של הבעיה,

not the causes.

ולא לסיבות.

Why are they coming?

מדוע הם באים?

Migrants can share perspectives,

המהגרים יכולים לספר על נקודות המבט שלהם,

if only politicians would be willing to listen.

אם רק יהיו הפוליטיקאים מוכנים להקשיב.

In Dubai, I chronicled injustices and inequalities inflicted regularly

בדובאי, כתבתי בעתון על מעשי חוסר-צדק וחוסר-שוויון שהופעלו באופן קבוע

on the migrant labor force.

על כוח העבודה המורכב ממהגרים.

As a result, pressures from the governments

כתוצאה מכך, לחצים שהופעלו ע"י ממשלות

of the respective countries

של המדינות הנוגעות בדבר

led to me being forced out of my career as a journalist in the Middle East.

הובילו להרחקתי מהקריירה שלי כעיתונאי במזרח התיכון.

I was deported to Uganda,

הוגליתי לאוגנדה,

where economic deprivation puts everyone at the risk of starvation.

שבה המחסור הכלכלי מביא את כולם אל סף רעב.

I fled Uganda to come to the United States

ברחתי מאוגנדה כדי להגיע לארצות הברית

in the hope of sustaining a voice for my brothers and sisters

בתקווה לשאת את קולם של אחי ואחיותי

who experience a more serious plight as migrants.

שחווים מצב קשה יותר כמהגרים.

My father told me he was not happy about me writing a book

אבי אמר לי שהוא לא מרוצה מכך שאני כותב ספר

that risked deportation and unemployment.

שמסכן אותי בהגלייה וחוסר תעסוקה.

He had been diabetic for many years when I still worked in Dubai,

הוא סבל מסוכרת שנים רבות עוד כשעבדתי בדובאי

and my salary was always sufficient to pay for his treatments.

והמשכורת שלי הספיקה תמיד לשלם עבור הטיפולים שלו.

After I was expelled,

אחרי שגורשתי,

I could not afford to sustain his treatment,

לא יכולתי להרשות לעצמי לתמוך בטיפול שלו,

and even in the last days of his life,

ואפילו בימים האחרונים של חייו,

I could not afford to take him to a hospital.

לא יכולתי לעמוד בהוצאה של אישפוזו בבית-חולים.

As I carried his body in my hands to lay it in the ground

כאשר נשאתי את גופתו בידיי כדי לקבור אותו באדמה

in June of last year,

ביוני של השנה שעברה,

I realized I had paid a profound price

הבנתי ששילמתי מחיר ענק

for amplifying my voice.

עבור נשיאת קולי.

The act of speaking up against injustices that are multilayered is never easy,

לא קל למחות נגד מקרי חוסר-צדק ברבדים רבים,

because the problems require more than just rhetoric.

כי הבעיות דורשות יותר מאשר רק רטוריקה.

So long as gold mines, oilfields and large farms in Africa continue to be owned

כל עוד מכרות זהב, שדות נפט

וחוות גדולות באפריקה ימשיכו להיות בבעלות

by foreign investors

של משקיעים זרים

and those vital resources are shipped to the West,

ומשאבים חיוניים אלה נשלחים למערב,

the stream of African migrants will flow continuously.

ימשיך הזרם של מהגרים אפריקאים באופן רצוף.

There are no restrictions that could ever be so rigorous

אין הגבלות שיכולות להיות כה מחמירות

to stop the wave of migration that has determined our human history.

עד כדי כך שתפסקנה את ההגירה שהגדירה את ההיסטוריה האנושית שלנו.

Before border controls can be tightened

לפני שתהודק השמירה בגבולות

and new visa restrictions imposed,

ותוטלנה מגבלות אשרה חדשות,

countries that have long received migrants

מדינות שמקבלות מהגרים מזה זמן רב

should engage in a more open discussion.

צריכות להיות מעורבות בדיון פתוח יותר.

That is the only practical start for reconciling, finally,

זוהי נקודת ההתחלה המעשית היחידה שתביא סוף

a legacy of exploitation,

למורשת של ניצול,

slavery,

עבדות,

colonialism

קולוניאליזם

and imperialism,

ואימפריאליזם,

so that together, we can move forward in creating a more just global economy

כך שיחד, נוכל להתקדם ליצירת כלכלה עולמית צודקת יותר

in the 21st century --

במאה ה-21 --

one that benefits all.

כזאת שכולם ירוויחו ממנה.