Dave Isay: Everyone around you has a story the world needs to hear

מתרגם: Tal Dekkers מבקר: Ido Dekkers

Tonight, I'm going to try to make the case

הלילה, אני עומד לנסות לטעון

that inviting a loved one, a friend or even a stranger

שהזמנה של אדם אהוב, חבר או אפילו אדם זר

to record a meaningful interview with you

להקליט ראיון משמעותי איתכם

just might turn out to be one of the most important moments in that person's life,

יכול להתברר כאחד הרגעים החשובים ביותר בחייו של אותו אדם,

and in yours.

ובשלכם.

When I was 22 years old, I was lucky enough to find my calling

כשהייתי בן 22, הייתי בר מזל מספיק למצוא את הייעוד שלי

when I fell into making radio stories.

כשהתאהבתי בעשייה של סיפורי רדיו.

At almost the exact same time,

כמעט בדיוק באותו זמן,

I found out that my dad, who I was very, very close to, was gay.

גיליתי שאבי, שאליו הייתי מאוד, מאוד קרוב, הוא הומו.

I was taken completely by surprise.

זה תפס אותי בהפתעה גמורה.

We were a very tight-knit family,

היינו משפחה מאוד מגובשת,

and I was crushed.

ואני הייתי מרוסק.

At some point, in one of our strained conversations,

בשלב מסויים, באחת משיחותינו המתוחות,

my dad mentioned the Stonewall riots.

אבי הזכיר את מהומות סטונוול.

He told me that one night in 1969,

הוא אמר לי שלילה אחד ב 1969,

a group of young black and Latino drag queens

קבוצה של מלכות דראג שחורות ולטיניות צעירות

fought back against the police at a gay bar in Manhattan

נאבקה במשטרה בבר של הומואים במנהטן

called the Stonewall Inn,

שנקרא סטונוול אין,

and how this sparked the modern gay rights movement.

ואיך זה הצית את התנועה המודרנית לזכויות ההומואים.

It was an amazing story, and it piqued my interest.

זה היה סיפור מדהים, ועורר את סקרנותי.

So I decided to pick up my tape recorder and find out more.

אז החלטתי לקחת את רשם הקול שלי ולנסות לגלות יותר.

With the help of a young archivist named Michael Shirker,

בעזרתו של ארכיונאי צעיר בשם מייקל שירקר,

we tracked down all of the people we could find

איתרנו את כל האנשים שמצאנו

who had been at the Stonewall Inn that night.

שהיו בסטונוול אין באותו לילה.

Recording these interviews,

כשהקלטתי את הראיונות האלו,

I saw how the microphone gave me the license

ראיתי איך המקרופון נותן לי את הרשות

to go places I otherwise never would have gone

ללכת למקומות שאחרת לעולם לא הייתי הולך

and talk to people I might not otherwise ever have spoken to.

ולדבר עם אנשים שאולי אחרת לעולם לא הייתי מדבר עימם.

I had the privilege of getting to know

הייתה לי הזכות להכיר

some of the most amazing, fierce and courageous human beings

כמה מהאנשים הכי מדהימים, נועזים ואמיצים

I had ever met.

שמעולם הכרתי.

It was the first time the story of Stonewall

זו היתה הפעם הראשונה שהסיפור של סטונוול

had been told to a national audience.

סופר לקהל לאומי.

I dedicated the program to my dad,

הקדשתי את התוכנית לאבי,

it changed my relationship with him, and it changed my life.

זה שינה את היחסים שלי איתו, וזה שינה את חיי.

Over the next 15 years, I made many more radio documentaries,

במהלך 15 השנים הבאות, עשיתי עוד הרבה תיעודי רדיו,

working to shine a light on people who are rarely heard from in the media.

כדי להאיר אור על אנשים שנשמעו בתקשורת רק לעתים נדירות.

Over and over again,

שוב ושוב,

I'd see how this simple act of being interviewed

ראיתי איך פעולה פשוטה של להיות מרואיין

could mean so much to people,

יכולה להיות כל כך משמעותית לאנשים,

particularly those who had been told that their stories didn't matter.

במיוחד אלה שאמרו להם שהסיפורים שלהם לא משנים.

I could literally see people's back straighten

ממש יכולתי לראות את גבם של האנשים מתיישר

as they started to speak into the microphone.

כשהם התחילו לדבר למיקרופון.

In 1998, I made a documentary about the last flophouse hotels

ב 1998, תיעדתי את מלונות האכסניה האחרונים

on the Bowery in Manhattan.

על Bowery במנהטן.

Guys stayed up in these cheap hotels for decades.

אנשים שהו במלונות הזולים האלה במשך עשרות שנים.

They lived in cubicles the size of prison cells

הם חיו בחדרונים בגודל של תאי כלא

covered with chicken wire

מכוסים ברשת לולים

so you couldn't jump from one room into the next.

כך שלא יכולתם לעבור מחדר אחד לשני.

Later, I wrote a book on the men with the photographer Harvey Wang.

מאוחר יותר, כתבתי ספר על האנשים עם הצלם הארווי וואנג.

I remember walking into a flophouse with an early version of the book

אני זוכר שהלכתי לאכסניה עלובה עם גרסה מוקדמת של הספר

and showing one of the guys his page.

והראתי לאחד הבחורים את הדף שלו.

He stood there staring at it in silence,

הוא עמד שם ובהה בו בשתיקה,

then he grabbed the book out of my hand

אז הוא משך את הספר מהיד שלי

and started running down the long, narrow hallway

והתחיל לרוץ במורד המסדרון הארוך והצר

holding it over his head

מחזיק אותו מעל ראשו

shouting, "I exist! I exist."

צועק, "אני קיים! אני קיים."

(Applause)

(מחיאות כפיים)

In many ways, "I exist" became the clarion call for StoryCorps,

במובנים רבים, "אני קיים" הפך להשראה של StoryCorps,

this crazy idea that I had a dozen years ago.

הרעיון המטורף שהיה לי לפני תריסר שנים.

The thought was to take documentary work

המחשבה הייתה לקחת עבודה תיעודית

and turn it on its head.

ולהפוך אותה על הראש.

Traditionally, broadcast documentary

באופן מסורתי תיעוד משודר,

has been about recording interviews to create a work of art or entertainment

הינו הקלטת ראיונות בכדי ליצור יצירת אמנות או בידור

or education that is seen or heard by a whole lot of people,

או מסר חינוכי שיראה או ישמע על ידי המון אנשים,

but I wanted to try something

אבל אני רציתי לנסות משהו

where the interview itself was the purpose of this work,

שהראיון עצמו יהיה המטרה של העבודה הזאת,

and see if we could give many, many, many people the chance

ולראות אם נוכל לתת להרבה, הרבה, הרבה אנשים את ההזדמנות

to be listened to in this way.

להשמע בדרך זו.

So in Grand Central Terminal 11 years ago,

אז בתחנת הרכבת גרנד סנטרל לפני 11 שנים,

we built a booth where anyone can come to honor someone else

בנינו תא שבו כל אחד יכול לבוא לכבד מישהו אחר

by interviewing them about their life.

על ידי ראיונו על חייו.

You come to this booth and you're met by a facilitator who brings you inside.

אתם באים לתא הזה ומונחים על ידי מדריך שמכניס אתכם פנימה.

You sit across from, say, your grandfather

אתם יושבים מול, למשל, הסבא שלכם

for close to an hour and you listen and you talk.

למשך קרוב לשעה ואתם מקשיבים ומדברים.

Many people think of it as, if this was to be our last conversation,

אנשים רבים חושבים על זה כעל, אם זו היתה אמורה להיות שיחתנו האחרונה,

what would I want to ask of and say to this person

מה הייתי רוצה לשאול ולהגיד לאדם הזה

who means so much to me?

שכל כך משמעותי לי?

At the end of the session, you walk away with a copy of the interview

בסוף הפגישה, אתם יוצאים עם עותק של הראיון

and another copy goes to the American Folklife Center

ועותק נוסף נשלח ל American Folklife Center

at the Library of Congress

בסיפריית הקונגרס

so that your great-great-great-grandkids can someday get to know your grandfather

כך שרבי רבי הנכדים שלכם יוכלו ביום מן הימים להכיר את סבא שלכם

through his voice and story.

באמצעות קולו וסיפורו.

So we open this booth in one of the busiest places in the world

אז פתחנו את הדוכן הזה באחד המקומות העמוסים ביותר בעולם

and invite people to have this incredibly intimate conversation

והזמנו אנשים לקחת חלק בשיחה אינטימית מאוד

with another human being.

עם אדם אחר.

I had no idea if it would work, but from the very beginning, it did.

לא היה לי מושג אם זה יעבוד, אבל מההתחלה זה עבד.

People treated the experience with incredible respect,

אנשים התייחסו ללחוויה עם המון כבוד,

and amazing conversations happened inside.

ושיחות מדהימות התרחשו בפנים.

I want to play just one animated excerpt

אני רוצה להראות רק קטע אנימציה אחד

from an interview recorded at that original Grand Central Booth.

מראיון מוקלט שנערך בתא המקורי בגרנד סנטרל.

This is 12-year-old Joshua Littman interviewing his mother, Sarah.

זהו גו'ש ליטמן בן ה 12, מראיין את אמו, שרה.

Josh has Asperger's syndrome.

לגו'ש יש תסמונת אספרגר.

As you may know, kids with Asperger's are incredibly smart

כפי שאתם ודאי יודעים, ילדים עם תסמונת אספרגר חכמים מאוד

but have a tough time socially.

אבל קשה להם מבחינה חברתית.

They usually have obsessions.

יש להם בדרך כלל אובססיות.

In Josh's case, it's with animals,

במקרה של גו'ש, זה עם חיות,

so this is Josh talking with his mom Sarah

אז זהו גו'ש מדבר עם אמו שרה

at Grand Central nine years ago.

בגרנד סנטרל לפני 9 שנים.

(Video) Josh Littman: From a scale of one to 10,

(וידאו) גו'ש ליטמן: מאחד עד עשר,

do you think your life would be different without animals?

את חושבת שהחיים שלך יהיו שונים ללא בעלי חיים?

Sarah Littman: I think it would be an eight without animals,

שרה ליטמן: אני חושבת שזה יהיה 8 ללא חיות,

because they add so much pleasure to life.

מפני שהן מוסיפות כל כך הרבה הנאה לחיים.

JL: How else do you think your life would be different without them?

ג.ל: איך עוד את חושבת שהחיים שלך יהיו בלעדיהן?

SL: I could do without things like cockroaches and snakes.

ש.ל: יכולתי להסתדר בלי דברים כמו ג'וקים ונחשים.

JL: Well, I'm okay with snakes as long as they're not venomous

ג.ל: ובכן, אני בסדר עם נחשים כל עוד הם לא ארסיים

or constrict you or anything.

או חונקים אותך או משהו.

SL: Yeah, I'm not a big snake person --

ש.ל: כן, אני לא ממש בן אדם של נחשים --

JL: But cockroach is just the insect we love to hate.

ג.ל: אבל מקק הוא רק מהחרקים שאנחנו אוהבים לשנוא.

SL: Yeah, it really is.

ש.ל: כן, הוא ממש.

JL: Have you ever thought you couldn't cope with having a child?

ג.ל: חשבת אי פעם שלא תוכלי להתמודד עם להביא ילד?

SL: I remember when you were a baby, you had really bad colic,

ש.ל: אני זוכרת כשהיית תינוק היה לך קוליק באמת קשה,

so you would just cry and cry.

אז פשוט בכית ובכית.

JL: What's colic? SL: It's when you get this stomach ache

ג.ל: מה זה קוליק? ש.ל: זה כשיש לך כאב בטן

and all you do is scream for, like, four hours.

וכל מה שאתה עושה זה לצרוח, כאילו, למשך שעות.

JL: Even louder than Amy does?

ג.ל: אפילו יותר ממה שאיימי עושה?

SL: You were pretty loud, but Amy's was more high-pitched.

ש.ל: הייתי די קולני, אבל של איימי היה קצת יותר גבוה.

JL: I think it feels like everyone seems to like Amy more,

ג.ל: אני חושב שזה מרגיש כאילו כולם מחבבים את איימי יותר

like she's the perfect little angel.

כאילו היא המלאך הקטן המושלם.

SL: Well, I can understand why you think that people like Amy more,

ש.ל: ובכן, אני יכולה להבין למה אתה חושב שאנשים אוהבים את איימי יותר,

and I'm not saying it's because of your Asperger's syndrome,

ואני לא אומרת שזה בגלל תסמונת אספרגר שלך,

but being friendly comes easily to Amy,

אבל להיות ידידותית מגיע בקלות לאיימי

whereas I think for you it's more difficult,

ואילו אני חושבת שבשבילך זה קשה יותר,

but the people who take the time to get to know you love you so much.

אבל אנשים שלוקחים את הזמן בכדי להכיר אותך אוהבים אותך כל כך.

JL: Like Ben or Eric or Carlos? SL: Yeah --

ג.ל: כמו בן או אריק או קרלוס? ש.ל: כן --

JL: Like I have better quality friends but less quantity? (Laughter)

ג.ל: כאילו שיש לי חברים יותר איכותיים אבל בכמות קטנה? (צחוק)

SL: I wouldn't judge the quality, but I think --

ש.ל: לא הייתי שופטת את האיכות אבל אני חושבת --

JL: I mean, first it was like, Amy loved Claudia, then she hated Claudia,

ג.ל: כלומר, קודם זה היה כמו, איימי אהבה את קלאודיה ואז היא שנאה את קלאודיה,

she loved Claudia, then she hated Claudia.

היא אהבה את קלאודיה, אז היא שנאה את קלאודיה.

SL: Part of that's a girl thing, honey.

ש.ל: חלק מזה זה קטע של בנות. מותק.

The important thing for you is that you have a few very good friends,

הדבר החשוב עבורך הוא שיש לך כמה חברים טובים,

and really that's what you need in life.

וזה באמת מה שאתה צריך בחיים.

JL: Did I turn out to be the son you wanted when I was born?

ג.ל: האם הפכתי להיות הבן שרצית כשנולדתי?

Did I meet your expectations?

האם עניתי לציפיות שלך?

SL: You've exceeded my expectations, sweetie,

ש.ל: עלית על הציפיות שלי, מותק,

because, sure, you have these fantasies of what your child's going to be like,

בגלל, בטח, יש לך פנטזיות לגבי איך יהיו הילדים שלך,

but you have made me grow so much as a parent, because you think --

אבל גרמת לי לגדול כל כך הרבה כהורה כי אתה חושב...

JL: Well, I was the one who made you a parent.

ג.ל: ובכן, אני הייתי זה שהפך אותך להורה.

SL: You were the one who made me a parent. That's a good point. (Laughter)

ש.ל: אתה הייתי זה שהפך אותי להורה. זו נקודה טובה. (צחוק)

But also because you think differently

אבל גם מפני שאתה חושב בצורה שונה

from what they tell you in the parenting books,

ממה שמספרים לך בספרי הורות,

I really had to learn to think outside of the box with you,

אני באמת הייתי צריכה ללמוד לחשוב מחוץ לקופסה איתך,

and it's made me much more creative as a parent and as a person,

וזה עשה אותי הרבה יותר יצירתית כהורה וכאדם,

and I'll always thank you for that.

ואני תמיד אודה לך על כך.

JL: And that helped when Amy was born?

ג.ל: וזה עזר כשאיימי נולדה?

SL: And that helped when Amy was born, but you are so incredibly special to me

ש.ל: וזה עזר כשאיימי נולדה, אבל אתה כל כך מיוחד בשבילי

and I'm so lucky to have you as my son.

ואני כל כך ברת מזל שיש לי בן כמוך.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

David Isay: After this story ran on public radio,

דייויד לייסי: אחרי שהסיפור הזה הושמע ברדיו הציבורי,

Josh received hundreds of letters

גו'ש קיבל מאות מכתבים

telling him what an amazing kid he was.

שאמרו לו איזה ילד מדהים הוא היה.

His mom, Sarah, bound them together in a book,

אמו, שרה, אגדה אותם לספר,

and when Josh got picked on at school, they would read the letters together.

וכשנטפלו לגו'ש בבית הספר, הם היו קוראים את המכתבים יחד.

I just want to acknowledge that two of my heroes

אני רק רוצה להגיד ששניים מהגיבורים שלי

are here with us tonight.

נמצאים איתנו כאן הלילה.

Sarah Littman and her son Josh, who is now an honors student in college.

שרה ליטמן ובנה גו'ש, שהינו תלמיד מצטיין במכללה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

You know, a lot of people talk about crying when they hear StoryCorps stories,

אתם יודעים, אנשים רבים מדברים על כך שהם בוכים כשהם שומעים את סיפורי StoryCorps

and it's not because they're sad.

וזה לא מפני שהם עצובים.

Most of them aren't.

רובם לא.

I think it's because you're hearing something authentic and pure

אני חושב שזה מפני שאתם שומעים משהו אמיתי וטהור

at this moment, when sometimes it's hard to tell

ברגע הזה, כשלפעמים קשה להגיד

what's real and what's an advertisement.

מה אמיתי ומה פרסום.

It's kind of the anti-reality TV.

זה סוג של טלויזיית אנטי-מציאות.

Nobody comes to StoryCorps to get rich.

אף אחד לא מגיע ל StoryCorps בכדי להתעשר .

Nobody comes to get famous.

אף אחד לא מגיע בכדי להתפרסם.

It's simply an act of generosity and love.

זו פשוט פעולה של נדיבות ואהבה.

So many of these are just everyday people

רבים מהם פשוט אנשים רגילים

talking about lives lived with kindness, courage, decency and dignity,

מדברים על לחיות חיי הגינות אומץ לב ואצילות,

and when you hear that kind of story,

וכשאתם שומעים סוג כזה של סיפורים,

it can sometimes feel like you're walking on holy ground.

זה יכול לפעמים להרגיש שאתם הולכים על אדמה קדושה.

So this experiment in Grand Central worked,

אז הניסוי הזה בגרנד סנטרל עבד,

and we expanded across the country.

והתרחבנו בארץ.

Today, more than 100,000 people in all 50 states

היום, יותר מ 100,000 אנשים בכל 50 המדינות

in thousands of cities and towns across America

באלפי ערים ברחבי אמריקה

have recorded StoryCorps interviews.

הקליטו ראיונות ב StoryCorps.

It's now the largest single collection of human voices ever gathered.

זהו עכשיו האוסף היחיד הגדול ביותר של קולות אדם שאי פעם לוקט

(Applause)

(מחיאות כפיים)

We've hired and trained hundreds of facilitators

שכרנו ואימנו מאות מדריכים

to help guide people through the experience.

בכדי לעזור לאנשים דרך החוויה.

Most serve a year or two with StoryCorps

רובם עבדו שנה או שנתיים עם StoryCorps

traveling the country, gathering the wisdom of humanity.

טיילו בארץ, אספו חוכמה אנושית.

They call it bearing witness,

הם קוראים לזה עדות,

and if you ask them,

ואם תשאלו אותם,

all of the facilitators will tell you that the most important thing

כל המדריכים יאמרו לכם שהדבר החשוב ביותר

they've learned from being present during these interviews

שהם למדו מעצם היותם נוכחים במהלך הראיונות האלו

is that people are basically good.

הוא שאנשים בבסיסם טובים.

And I think for the first years of StoryCorps, you could argue

ואני חושב שבשנים הראשונות של StoryCorps, יכולתם לטעון

that there was some kind of a selection bias happening,

שזה היה סוג של הטיית בחירה שקרתה,

but after tens of thousands of interviews with every kind of person

אבל אחרי עשרות אלפי ראיונות עם כל סוגי האנשים

in every part of the country --

מכל קצוות הארץ --

rich, poor, five years old to 105,

עשירים, עניים, בני חמש עד 105,

80 different languages, across the political spectrum --

80 שפות שונות, על פני הקשת הפוליטית --

you have to think that maybe these guys are actually onto something.

אתם חייבים לחשוב שאולי החברה האלה בעצם עלו על משהו.

I've also learned so much from these interviews.

גם אני למדתי המון מהראיונות האלו.

I've learned about the poetry and the wisdom and the grace

למדתי על השירה, החוכמה והחסד

that can be found in the words of people all around us

שאפשר למצוא במילים של אנשים סביבנו

when we simply take the time to listen,

כאשר אנו פשוט לוקחים את הזמן להקשיב,

like this interview

כמו הראיון הזה

between a betting clerk in Brooklyn named Danny Perasa

בין פקיד הימורים בברוקלין בשם דני פרזה

who brought his wife Annie to StoryCorps to talk about his love for her.

שהביא את אשתו אנני ל StoryCorps לדבר על אהבתו אליה.

(Audio) Danny Perasa: You see, the thing of it is,

(קול) דני פרזה: את רואה, העניין הוא,

I always feel guilty when I say "I love you" to you.

אני תמיד מרגיש אשם כשאני אומר לך "אני אוהב אותך".

And I say it so often. I say it to remind you

ואני אומר זאת לעיתים קרובות. אני אומר זאת כדי להזכיר לך

that as dumpy as I am, it's coming from me.

שכמה שאני גוץ זה בא ממני.

It's like hearing a beautiful song from a busted old radio,

זה כמו לשמוע שיר יפה מרדיו ישן שבור,

and it's nice of you to keep the radio around the house.

וזה נחמד מצידך לשמור את הרדיו בבית.

Annie Perasa: If I don't have a note on the kitchen table,

אנני פרזה: אם אין לי פתק על שולחן המטבח,

I think there's something wrong.

אני חושבת שמשהו לא בסדר.

You write a love letter to me every morning.

אתה כותב לי מכתב אהבה כל בוקר.

DP: Well, the only thing that could possibly be wrong

ד.פ: ובכן, הדבר היחיד שיכול להיות לא בסדר

is I couldn't find a silly pen.

זה שלא יכולתי למצוא עט טיפשי.

AP: To my princess:

א.פ: לנסיכה שלי:

The weather outside today is extremely rainy.

מזג האויר היום בחוץ הוא גשום מאוד.

I'll call you at 11:20 in the morning.

אני אתקש אליך ב 11:20 בבוקר.

DP: It's a romantic weather report.

ד.פ: זה דיווח מזג אויר רומנטי.

AP: And I love you. I love you. I love you.

א.פ: ואני אוהב אותך. אני אוהב אותך. אוהב אותך.

DP: When a guy is happily married, no matter what happens at work,

ד.פ: כשגבר נשוי באושר, לא משנה מה קורה בעבודה,

no matter what happens in the rest of the day,

לא משנה מה קורה בשאר היום,

there's a shelter when you get home,

יש מחסה כשאתה מגיע הביתה,

there's a knowledge knowing that you can hug somebody

יש ידע בידיעה שאתה יכול לחבק מישהי

without them throwing you downstairs and saying, "Get your hands off me."

מבלי שתזרוק אותך למטה. ותאמר "תוריד את הידיים שלך ממני."

Being married is like having a color television set.

להיות נשוי זה כמו שתהיה לך טלויזיה צבעונית.

You never want to go back to black and white.

לעולם לא תרצה לחזור לטלויזיה שחור לבן.

(Laughter)

(צחוק)

DI: Danny was about five feet tall

ד.ל: דני היה בגובה כמטר וחצי

with crossed eyes and one single snaggletooth,

עם עיניים פוזלות ושן בודדת,

but Danny Perasa had more romance in his little pinky

אבל לדני פרזה היתה יותר רומנטיקה בזרת הקטנה שלו

than all of Hollywood's leading men put together.

מכל הגברים המובילים של הוליווד יחד.

What else have I learned?

מה עוד למדתי?

I've learned about the almost unimaginable capacity

למדתי על היכולת שכמעט אי אפשר לדמיין

for the human spirit to forgive.

של הרוח האנושית לסלוח.

I've learned about resilience and I've learned about strength.

למדתי על חוסן נפשי, למדתי על כוח.

Like an interview with Oshea Israel and Mary Johnson.

כמו הראיון עם אושי ישראל ומרי גו'נסון.

When Oshea was a teenager, he murdered Mary's only son,

כשאושי היה נער, הוא רצח את בנה היחד של מרי,

Laramiun Byrd, in a gang fight.

לארמיון בירד, במלחמת כנופיות.

A dozen years later, Mary went to prison

עשר שנים מאוחר יותר, מרי הלכה לכלא

to meet Oshea and find out who this person was

לפגוש את אושי ולהבין מי היה האדם הזה

who had taken her son's life.

שלקח את חייו של בנה.

Slowly and remarkably, they became friends,

לאט ובאופן מופלא, הם הפכו לחברים,

and when he was finally released from the penitentiary,

וכשהוא השתחרר לבסוף מהכלא,

Oshea actually moved in next door to Mary.

אושי למעשה עבר לגור בשכנות למרי.

This is just a short excerpt of a conversation they had

זה רק קטע קצר של שיחה שהיתה להם

soon after Oshea was freed.

מיד לאחר שאושי השתחרר.

(Video) Mary Johnson: My natural son is no longer here.

(וידאו) מרי גו'נסון: הבן הטבעי שלי לא נמצא פה יותר.

I didn't see him graduate, and now you're going to college.

לא ראיתי אותו מסיים לימודים, ועכשיו אתה הולך לקולג'.

I'll have the opportunity to see you graduate.

תהיה לי ההזדמנות לראות אותך מסיים.

I didn't see him get married.

לא ראיתי אותו מתחתן.

Hopefully one day, I'll be able to experience that with you.

בתקווה יום אחד, אני אוכל לחוות זאת איתך.

Oshea Israel: Just to hear you say those things and to be

אושי ישראל: רק לשמוע אותך אומרת את הדברים האלו ולהיות

in my life in the manner in which you are is my motivation.

בחיים שלי באופן שאת נמצאת זה המניע שלי.

It motivates me to make sure that I stay on the right path.

זה מניע אותי לוודא שאני אשאר במסלול הנכון.

You still believe in me,

את עדיין מאמינה בי,

and the fact that you can do it despite how much pain I caused you,

והעובדה שאת יכולה למרות כל הכאב שגרמתי לך,

it's amazing.

זה מדהים.

MJ: I know it's not an easy thing to be able to share our story together,

מ.ג: אני יודעת שזה לא דבר קל להיות מסוגלים לחלוק את סיפורנו,

even with us sitting here looking at each other right now.

אפילו שאנחנו יושבים פה מסתכלים אחד על השניה ברגע זה.

I know it's not an easy thing, so I admire that you can do this.

אני יודעת שזה לא דבר קל, אז אני מעריצה את זה שאתה יכול לעשות זאת.

OI: I love you, lady. MJ: I love you too, son.

א.י: אני אוהב אותך, גברת. מ.ג: גם אני אוהבת אותך, בן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

DI: And I've been reminded countless times of the courage and goodness of people,

ד.ל: ואני מקבל תזכורות אינספור פעמים על אומץ לבם של אנשים,

and how the arc of history truly does bend towards justice.

ואיך קשת ההיסטוריה באמת מתעקלת לכיוון צדק.

Like the story of Alexis Martinez, who was born Arthur Martinez

כמו הסיפור של אלקסיס מרטינז, שנולדה כארתור מרטינז

in the Harold Ickes projects in Chicago.

בפרוייקטים של הרולד אייקס בשיקגו.

In the interview, she talks with her daughter Lesley

בראיון, היא מדברת עם בתה לזלי

about joining a gang as a young man,

על איך זה להצטרף לכנופיה כבחור צעיר,

and later in life transitioning into the woman she was always meant to be.

ומאוחר יותר בחיים לשנות מגדר לאישה שהיא תמיד היתה אמורה להיות.

This is Alexis and her daughter Lesley.

זאת אלקסיס ובתה לזלי.

(Audio) Alexis Martinez: One of the most difficult things for me was

(קול) אלקסיס מרטינז: אחד הדברים הקשים ביותר עבורי היה

I was always afraid that I wouldn't be allowed

שתמיד פחדתי שלא ירשו לי

to be in my granddaughters' lives,

להיות נוכחת בחיי הנכדות שלי,

and you blew that completely out of the water,

ואת ניפצת את זה לגמרי,

you and your husband.

את ובעלך.

One of the fruits of that is, in my relationship with my granddaughters,

אחד מהפירות זה מערכת היחסים שלי עם הנכדות.

they fight with each other sometimes over whether I'm he or she.

הן רבות אחת עם השנייה לפעמים אם אני הוא או היא.

Lesley Martinez: But they're free to talk about it.

לזלי מרטינז: אבל הן חופשיות לדבר על זה.

AM: They're free to talk about it, but that, to me, is a miracle.

א.מ: הן חופשיות לדבר על זה, אבל זה, עבורי, פלא.

LM: You don't have to apologize. You don't have to tiptoe.

ל.מ: את לא צריכה להתנצל. את לא צריכה ללכת על קצות האצעות.

We're not going to cut you off, and that's something I've always

אנחנו לא ננתק אותך, וזה משהו שתמיד

wanted you to just know, that you're loved.

רציתי פשוט לדעת, שאת נאהבת.

AM: You know, I live this every day now.

א.מ: את יודעת, אני חיה את זה כל יום עכשיו.

I walk down the streets as a woman, and I really am at peace with who I am.

אני הולכת ברחוב כאישה, ואני באמת שלמה עם מי שאני.

I mean, I wish I had a softer voice maybe,

אני מתכוונת, הלואי שהיה לי קול רך יותר אולי,

but now I walk in love and I try to live that way every day.

אבל עכשיו אני הוכלת עם האהבה ואני מנסה לחיות בדרך זו כל יום.

DI: Now I walk in love.

ד.ל: עכשיו אני הוכלת עם האהבה.

I'm going to tell you a secret about StoryCorps.

אני הולך לספר לכם סוד על StoryCorps.

It takes some courage to have these conversations.

זה דורש אומץ לקיים את השיחות האלו.

StoryCorps speaks to our mortality.

StoryCorps מדבר אל האלמוות שלנו.

Participants know this recording will be heard long after they're gone.

המשתתפים יודעים שההקלטות יישמעו זמן רב אחרי שהם ילכו.

There's a hospice doctor named Ira Byock

ישנו רופא הוספיס בשם אירה ביוק

who has worked closely with us on recording interviews

שעבד צמוד איתנו בהקלטת ראיונות

with people who are dying.

עם אנשים שעמדו למות.

He wrote a book called "The Four Things That Matter Most"

הוא כתב ספר בשם "ארבעת הדברים שהכי משנים"

about the four things you want to say to the most important people in your life

על ארבעת הדברים שאתם רוצים לאמר לאנשים הכי חשובים בחייכם

before they or you die:

לפני שהם או אתם מתים:

thank you, I love you,

תודה לך, אני אוהב אותך,

forgive me, I forgive you.

סלח לי, אני סולח לך.

They're just about the most powerful words we can say to one another,

אלו בערך ארבעת המילים הכי חזקות שאנחנו יכולים להגיד אחד לשני

and often that's what happens in a StoryCorps booth.

ולעיתים קרובות זה מה שקורה בתא של StoryCorps.

It's a chance to have a sense of closure with someone you care about --

זו הזדמנות לקבל תחושה של סגירת מעגל עם מישהו שאכפת לכם ממנו

no regrets, nothing left unsaid.

אין חרטות, הכל נאמר.

And it's hard and it takes courage,

וזה קשה ודורש אומץ,

but that's why we're alive, right?

אבל בגלל זה אנחנו בחיים, נכון?

So, the TED Prize.

אז, הפרס של TED.

When I first heard from TED and Chris a few months ago

כשלראשונה שמעתי מ TED ומכריס לפני כמה חודשים

about the possibility of the Prize, I was completely floored.

על האפשרות של הפרס, נפלתי על הרצפה.

They asked me to come up with a very brief wish for humanity,

הם ביקשו ממני לבוא עם משאלה קצרה לאנושות,

no more than 50 words.

לא יותר מ 50 מילים.

So I thought about it, I wrote my 50 words,

אז חשבתי על זה, כתבתי את 50 המילים שלי,

and a few weeks later, Chris called and said, "Go for it."

וכמה שבועות מאוחר יותר, כריס התקשר ואמר, "לך על זה."

So here is my wish:

אז הנה המשאלה שלי:

that you will help us

שאתם תעזרו לנו

take everything we've learned through StoryCorps

לקחת את כל מה שלמדנו דרך StoryCorps

and bring it to the world

ותביאו זאת לעולם

so that anyone anywhere can easily record a meaningful interview

כך שכל אחד בכל מקום יוכל בקלות להקליט ראיון משמעותי

with another human being which will then be archived for history.

עם אדם אחר שאז יישמר בארכיון להסטוריה.

How are we going to do that? With this.

איך אנחנו הולכים לעשות זאת? עם זה.

We're fast moving into a future where everyone in the world

אנחנו מתקדמים מהר לעבר העתיד שם לכל אחד בעולם

will have access to one of these,

תהיה גישה לאחד מאלה,

and it has powers I never could have imagined 11 years ago

ויש לזה כוח שלפני 11 שנה לא יכולתי לדמיין

when I started StoryCorps.

כשרק התחלתי את StoryCorps.

It has a microphone,

יש לזה מיקרופון,

it can tell you how to do things,

הוא יכול להגיד לכם איך לעשות דברים,

and it can send audio files.

וזה יכול לשלוח קבצי קול.

Those are the key ingredients.

אלו המרכיבים המרכזיים.

So the first part of the wish is already underway.

אז החלק הראשון של המשאלה כבר בדרך.

Over the past couple of months,

בחודשיים האחרונים,

the team at StoryCorps has been working furiously

הצוות ב StoryCorps עבד במרץ

to create an app that will bring StoryCorps out of our booths

בכדי ליצור אפליקציה שתוציא את StoryCorps מחוץ לתאים.

so that it can be experienced by anyone, anywhere, anytime.

כך שכל אדם בכל מקום בכל זמן יוכל לחוות זאת.

Remember, StoryCorps has always been two people and a facilitator

זכרו, StoryCorps תמיד היה שני אנשים ומדריך

helping them record their conversation, which is preserved forever,

שעוזר להם להקליט את השיחות שלהם, שישמרו לעד,

but at this very moment,

אבל ממש ברגע זה,

we're releasing a public beta version of the StoryCorps app.

אנחנו משחררים גירסת בטא של אפליקציית StoryCorps.

The app is a digital facilitator that walks you through

האפליקציה היא מדריך דיגיטלי שמסביר לכם

the StoryCorps interview process,

את התהליך של ראיון ב StoryCorps,

helps you pick questions,

עוזר לכם לבחור שאלות,

and gives you all the tips you need

ונותן לכם את כל הטיפים שאתם צריכים

to record a meaningful StoryCorps interview,

בכדי להקליט ראיון StoryCorps משמעותי,

and then with one tap upload it to our archive at the Library of Congress.

ואז בלחיצה אחת להעלות אותו לארכיון שלנו בספריית הקונגרס.

That's the easy part, the technology.

זהו החלק הקל, הטכנולוגיה.

The real challenge is up to you:

האתגר האמיתי תלוי בכם:

to take this tool and figure out how we can use it

לקחת את הכלי הזה ולהבין איך אנחנו יכולים להשתמש בו

all across America and around the world,

בכל רחבי אמריקה ומסביב לעולם,

so that instead of recording thousands of StoryCorps interviews a year,

כך שבמקום להקליט אלפי ראיונות StoryCorps בשנה,

we could potentially record tens of thousands

נוכל פוטנציאלית להקליט עשרות אלפים

or hundreds of thousands

או מאות אלפים

or maybe even more.

או אולי אפילו יותר.

Imagine, for example, a national homework assignment

דמיינו, למשל, משימת שעורי בית ארצית

where every high school student studying U.S. history across the country

שכל תלמיד תיכון הלומד את ההסטוריה של ארצות הברית

records an interview with an elder over Thanksgiving,

יקליט ראיון עם אדם מבוגר במהלך חג ההודיה,

so that in one single weekend

כך שבסוף שבוע אחד

an entire generation of American lives and experiences are captured.

דור שלם של חיים ונסיון אמריקני יתועד.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Or imagine mothers on opposite sides of a conflict somewhere in the world

או דמיינו אמהות משני צידי קונפליקט במקום כלשהו בעולם

sitting down not to talk about that conflict

יושבות לא בכדי לדבר על הקונפליקט שלהן

but to find out who they are as people,

אלא בכדי לגלות מי הן כבני אדם,

and in doing so, begin to build bonds of trust;

ובעשייה הזאת, יוכלו לבנות קשרים של אמון;

or that someday it becomes a tradition all over the world

או שיום אחד זה יהפוך למסורת ברחבי העולם

that people are honored with a StoryCorps interview

שאנשים יכובדו עם ראיון ב StoryCorps

on their 75th birthday;

ביום הולדתם ה 75;

or that people in your community

או שאנשים בקהילה שלכם

go into retirement homes or hospitals or homeless shelters or even prisons

ילכו לבתי אבות או בתי חולים או מקלטים לחסרי בית או אפילו בתי כלא

armed with this app to honor the people least heard in our society

חמושים באפליקציה הזו ויכבדו אנשים שנשמעו הכי פחות בחברה שלנו

and ask them who they are, what they've learned in life,

וישאלו אותם מי הם, מה הם למדו בחיים,

and how they want to be remembered.

ואיך הם היו רוצים להזכר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Ten years ago, I recorded a StoryCorps interview with my dad

לפני עשר שנים, הקלטתי ראיון StoryCorps עם אבי

who was a psychiatrist, and became a well-known gay activist.

שהיה פסיכיאטר והפך פעיל הומו ידוע.

This is the picture of us at that interview.

זאת תמונה שלנו בראיון.

I never thought about that recording until a couple of years ago,

מעולם לא חשבתי על ההקלטה הזו עד לפני שנתיים,

when my dad, who seemed to be in perfect health

כשאבי, שנראה שהיה בבריאות מושלמת

and was still seeing patients 40 hours a week,

ועדיין נפגש עם פציינטים 40 שעות בשבוע,

was diagnosed with cancer.

אובחן עם סרטן.

He passed away very suddenly a few days later.

הוא נפתר בפתאומיות כמה ימים מאוחר יותר.

It was June 28, 2012,

זה היה 28 ביוני, 2012,

the anniversary of the Stonewall riots.

יום השנה למהומות סטונוול.

I listened to that interview for the first time at three in the morning

הקשבתי לראיון הזה לראשונה בשלוש בבוקר

on the day that he died.

ביום שבו הוא נפתר.

I have a couple of young kids at home,

יש לי שני ילדים צעירים בבית,

and I knew that the only way they were going to get to know this person

וידעתי שהדרך היחידה שהם יוכלו להכיר את האדם הזה

who was such a towering figure in my life would be through that session.

שהיה דמות כל כך חשובה בחיי תהיה דרך הפגישה הזאת.

I thought I couldn't believe in StoryCorps any more deeply than I did,

חשבתי שאני לא אוכל להאמין ב StoryCorps עמוק יותר ממה שכבר האמנתי

but it was at that moment

אבל זה היה ברגע ההוא

that I fully and viscerally grasped the importance of making these recordings.

שלגמרי קלטתי והפנמתי את החשיבות של ההקלטות הללו.

Every day, people come up to me

כל יום, אנשים באים אלי

and say, "I wish I had interviewed my father or my grandmother or my brother,

ואומרים, "הלוואי שהייתי מראיין את אבי או סבתי או אחי,

but I waited too long."

אבל חיכיתי יותר מידי זמן.

Now, no one has to wait anymore.

עכשיו, אף אחד לא צריך לחכות עוד.

At this moment,

ברגע הזה,

when so much of how we communicate is fleeting and inconsequential,

כאשר כל כך הרבה מהאופן בו אנו מתקשרים הוא חולף וחסר חשיבות

join us in creating this digital archive

הצטרפו אלינו ליצירת ארכיון דיגטלי

of conversations that are enduring and important.

של שיחות שהן מחזיקות מעמד והסטוריות.

Help us create this gift to our children,

עזרו לנו ליצור מתנה זו לילדינו,

this testament to who we are as human beings.

העדות הזו למי אנחנו כבני אדם.

I hope you'll help us make this wish come true.

אני מקווה שתעזרו לנו להגשים משאלה זו.

Interview a family member, a friend or even a stranger.

ראיינו בן משפחה, חבר או אפילו זר.

Together, we can create an archive of the wisdom of humanity,

יחד, נוכל ליצור ארכיון של חוכמה אנושית,

and maybe in doing so,

ואולי על ידי כך,

we'll learn to listen a little more and shout a little less.

נלמד להקשיב יותר ולצעוק פחות.

Maybe these conversations will remind us what's really important.

אולי השיחות האלו יזכירו לנו מה חשוב באמת.

And maybe, just maybe,

ואולי, רק אולי,

it will help us recognize that simple truth

זה יעזור לנו להכיר באמת הפשוטה

that every life, every single life,

שכל חיים, כל אחד ואחת,

matters equally and infinitely.

חשובים בצורה שווה ואינסופית.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. Thank you.

תודה לכם. תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)