Letting go of God | Julia Sweeney

מתרגם: Ofri Stern מבקר: Sigal Tifferet

On September 10, the morning of my seventh birthday,

ב-10 בספטמבר, בבוקר יום הולדתי השביעי,

I came downstairs to the kitchen, where my mother was washing the dishes

ירדתי אל המטבח, שם שטפה אמי את הכלים

and my father was reading the paper or something,

ואבי קרא את העיתון, או משהו כזה,

and I sort of presented myself to them in the doorway, and they said,

נעמדתי בפתח לפניהם, והם אמרו,

"Hey, happy birthday!" And I said, "I'm seven."

"הי, יום הולדת שמח", ואני אמרתי, "אני בת שבע!"

And my father smiled and said,

ואבא שלי חייך ואמר,

"Well, you know what that means, don't you?"

"טוב, את יודעת מה זה אומר, נכון?"

And I said, "Yeah, that I'm going to have a party

ואני אמרתי: "בטח. תהיה לי מסיבה עם עוגה,

and a cake and get a lot of presents?"

והמון מתנות?" ואבא שלי אמר, "כן,

And my dad said, "Well, yes.

But more importantly,

"אבל חשוב מזה, להיות בת שבע זה אומר שהגעת לגיל התבונה,

being seven means that you've reached the age of reason,

and you're now capable of committing any and all sins against God and man."

ומעכשיו את מסוגלת לחטוא כל מיני חטאים נגד אלוהים ואדם."

(Laughter)

(צחוק)

Now, I had heard this phrase, "age of reason," before.

כבר שמעתי פעם את הביטוי הזה, "גיל התבונה",

Sister Mary Kevin had been bandying it about

הנזירה מרי קווין השמיעה אותו הרבה

my second-grade class at school.

בכתה ב', אבל כשהיא אמרה את זה

But when she said it,

the phrase seemed all caught up in the excitement of preparations

הביטוי תמיד נבלע בהתרגשות של ההכנות

for our first communion and our first confession,

לקראת טקס ה"קומיוניון" והווידוי הראשון שלנו,

וכולנו ידענו שהדברים החשובים הם השמלה הלבנה וההינומה הלבנה,

and everybody knew that was really all about the white dress

and the white veil.

And anyway, I hadn't really paid all that much attention

ובכלל, לא ממש שמתי לב לביטוי הזה, "גיל התבונה".

to that phrase, "age of reason."

So, I said, "Yeah, yeah, age of reason. What does that mean again?"

אז אמרתי, "אה, כן, גיל התבונה. תזכיר לי מה זה אומר?"

And my dad said, "Well, we believe, in the Catholic Church,

ואבא שלי אמר, "טוב, אנחנו בכנסיה הקתולית מאמינים

that God knows that little kids don't know the difference between right and wrong,

שאלוהים יודע שילדים קטנים לא יודעים מה ההבדל בין טוב לרע,

but when you're seven, you're old enough to know better.

אבל בגיל שבע, אתם גדולים מספיק כדי לדעת.

אז עכשיו גדלת והגעת לגיל התבונה, ועכשיו

So, you've grown up and reached the age of reason,

and now God will start keeping notes on you,

אלוהים יתחיל לבדוק אותך ולרשום הערות בתיק האישי שלך."

and begin your permanent record."

(Laughter)

(צחוק)

And I said, "Oh ...

ואני אמרתי, "הו!... רק רגע! אתה מתכוון שכל הזמן הזה,

Wait a minute.

You mean all that time, up till today,

עד היום, תמיד כשהייתי כזאת ילדה טובה, אלוהים לא שם לב לזה?

all that time I was so good, God didn't notice it?"

And my mom said, "Well, I noticed it."

ואמא שלי אמרה, "אני שמתי לב."

(Laughter)

(צחוק)

And I thought, "How could I not have known this before?

ואני חשבתי, "איך לא ידעתי על זה קודם?

How could it not have sunk in when they'd been telling me?

איך לא קלטתי קודם שתמיד כאשר אמרו לי

בכל הפעמים האלה שאני טובה בכלל לא קיבלתי על זה ניקוד?

All that being good and no real credit for it.

And worst of all, how could I not have realized

והכי גרוע, איך לא הבנתי את המידע הכל-כך חשוב הזה

this very important information

עד היום, כשכבר אין בו שום ערך בשבילי?"

until the very day that it was basically useless to me?"

So I said, "Well, Mom and Dad, what about Santa Claus?

אז אמרתי, "טוב, אמא ואבא, מה עם סנטה קלאוס?

I mean, Santa Claus knows if you're naughty or nice, right?"

הרי סנטה קלאוס יודע אם אתה טוב או רע, נכון?"

And my dad said, "Yeah, but, honey,

ואבא שלי אמר, "כן, אבל, מותק,

I think that's technically just between Thanksgiving and Christmas."

אני חושב שטכנית זה רק בין חג ההודיה לחג המולד."

And my mother said, "Oh, Bob, stop it. Let's just tell her. I mean, she's seven.

ואמא שלי אמרה, "אוי, בוב, תפסיק. בוא פשוט נגלה לה.

היא הרי כבר בת שבע. ג'ולי, סנטה קלאוס לא קיים."

Julie, there is no Santa Claus."

(Laughter)

(צחוק)

Now, this was actually not that upsetting to me.

אבל דווקא זה לא נורא העציב אותי

My parents had this whole elaborate story about Santa Claus:

להורים שלי היה מין סיפור מסובך בקשר לסנטה קלאוס:

how they had talked to Santa Claus himself and agreed

איך הם דיברו עם סנטה קלאוס והוא הסכים

that instead of Santa delivering our presents

שבמקום שסנטה יביא את המתנות בערב חג המולד,

over the night of Christmas Eve,

כמו לכל משפחה אחרת,

like he did for every other family who got to open their surprises

שזכתה לפתוח את ההפתעות שקיבלה על הבוקר בחג המולד,

first thing Christmas morning,

our family would give Santa more time.

המשפחה שלנו נהגה לתת לסנטה קצת יותר זמן.

Santa would come to our house while we were at nine o'clock high mass

סנטה היה בא לבית שלנו בשעה 9, כשהיינו בכנסיה,

on Christmas morning, but only if all of us kids did not make a fuss.

אבל רק אם כל הילדים התנהגו יפה.

Which made me very suspicious.

מה שגרם לי לחשוד.

It was pretty obvious that it was really our parents giving us the presents.

זה היה די ברור שההורים שלי הם אלה שהביאו את המתנות

I mean, my dad had a very distinctive wrapping style,

כי לאבא שלי היתה שיטה מאד מובהקת לעטוף מתנות,

and my mother's handwriting was so close to Santa's.

וכתב היד של אמא שלי היה נורא דומה לזה של סנטה.

(Laughter)

Plus, why would Santa save time by having to loop back

וחוץ מזה, איך סנטה חוסך זמן בזה שהוא נאלץ לחזור

to our house after he'd gone to everybody else's?

לבית שלנו, אחרי שכבר ביקר בבתים של כולם?

There was only one obvious conclusion to reach from this mountain of evidence:

היתה רק מסקנה מתבקשת אחת מכל הר העובדות האלה:

our family was too strange and weird for even Santa Claus to come visit,

המשפחה שלנו היא יותר מדי חריגה ומוזרה

ואפילו סנטה קלאוס לא מבקר בה,

and my poor parents were trying to protect us from the embarrassment,

וההורים המסכנים שלי ניסו למנוע מאיתנו את המבוכה,

this humiliation of rejection by Santa, who was jolly --

ואת ההשפלה שבדחייה ע"י סנטה, שהיה יצור עליז ושמח --

but let's face it, he was also very judgmental.

אבל, בואו נודה באמת, גם נורא שיפוטי.

So to find out that there was no Santa Claus at all

אז בעצם, בגילוי שאין סנטה קלאוס היתה דווקא הקלה מסוימת.

was actually sort of a relief.

I left the kitchen not really in shock about Santa,

עזבתי את המטבח לא ממש בשוק בגלל סנטה,

but rather, I was just dumbfounded

אלא יותר בהלם מכך

about how I could have missed this whole age of reason thing.

שפספסתי את כל סיפור "גיל התבונה".

It was too late for me, but maybe I could help someone else,

בשבילי זה היה מאוחר מדי, אבל אולי אוכל לעזור למישהו אחר,

someone who could use the information.

מישהו שיכול עדיין להשתמש במידע הזה.

They had to fit two criteria:

מישהו כזה צריך לעמוד בשני קריטריונים:

they had to be old enough to be able to understand

הוא צריך להיות מבוגר מספיק כדי להבין

the whole concept of the age of reason, and not yet seven.

את כל הרעיון של "גיל התבונה", ועדיין לא להיות בן שבע.

The answer was clear: my brother Bill. He was six.

התשובה היתה ברורה: אחי ביל. הוא היה בן שש.

Well, I finally found Bill

מצאתי את ביל במרחק רחוב אחד מהבית,

about a block away from our house at this public school playground.

במגרש משחקים ציבורי. זה היה יום שבת,

It was a Saturday, and he was all by himself,

והוא היה שם לבד, בועט בכדור כנגד הקיר.

just kicking a ball against the side of a wall.

I ran up to him and said, "Bill!

רצתי אליו וקראתי, "ביל!!

I just realized that the age of reason starts when you turn seven,

הרגע גיליתי ש'גיל התבונה' מתחיל כשאתה נהיה בן שבע,

and then you're capable of committing any and all sins

ואז אתה מסוגל לעשות כל מיני חטאים

against God and man."

נגד אלוהים ואדם." וביל אמר, "אז מה?" אז אמרתי,

And Bill said, "So?"

And I said, "So, you're six.

"אז אתה בן שש. יש לך שנה שלמה לעשות מה שבא לך

You have a whole year to do anything you want to and God won't notice it."

ואלוהים לא ישים לב." והוא אמר, "אז מה?" ואני אמרתי,

And he said, "So?"

And I said, "So? So everything!"

"אז מה? אז הכל!" ופניתי לברוח משם. כל כך כעסתי עליו.

And I turned to run. I was so angry with him.

But when I got to the top of the steps,

אבל כשהגעתי לראש גרם המדרגות, הסתובבתי אליו באופן דרמטי

I turned around dramatically and said,

ואמרתי, "אה, דרך אגב, ביל, אין באמת סנטה קלאוס."

"Oh, by the way, Bill -- there is no Santa Claus."

(Laughter)

(צחוק)

Now, I didn't know it at the time,

אז עוד לא ידעתי את זה,

but I really wasn't turning seven on September 10th.

אבל לא באמת הגעתי לגיל שבע ב-10 לספטמבר.

For my 13th birthday,

ליום הולדתי ה-13 תכננתי מסיבת פיג'מות עם כל החברות,

I planned a slumber party with all of my girlfriends,

but a couple of weeks beforehand my mother took me aside and said,

אבל שבועיים לפני כן אמא שלי לקחה אותי הצידה ואמרה,

"I need to speak to you privately.

"אני צריכה לדבר איתך ביחידות.

September 10th is not your birthday. It's October 10th."

ה-10 בספטמבר הוא לא יום ההולדת שלך, אלא ה-10 באוקטובר." ואני אמרתי, "מה?"

And I said, "What?"

(Laughter)

And she said ...

(צחוק)

והיא אמרה, "תשמעי, תאריך הלידה האחרון שבו אפשר להתחיל ללכת לגן היה 15 בספטמבר.

(Laughter)

"Listen. The cut-off date to start kindergarten was September 15th."

(Laughter)

(צחוק)

"So I told them that your birthday was September 10th,

"אז אמרתי להם שיום ההולדת שלך הוא ב-10 בספטמבר.

and then I wasn't sure

ופחדתי שתפטפטי ותספרי לכולם את האמת,

that you weren't just going to go blab it all over the place,

so I started to tell you your birthday was September 10th.

אז אמרתי גם לך שיום ההולדת שלך הוא 10 בספטמבר.

But, Julie, you were so ready to start school, honey. You were so ready."

אבל, ג'ולי, היית כל-כך מוכנה ללכת לבי"ס, מותק. כל-כך מוכנה."

I thought about it, and when I was four,

חשבתי על זה. כשהייתי בת ארבע

I was already the oldest of four children,

הייתי כבר הכי גדולה מתוך ארבעה ילדים,

and my mother even had another child to come,

ואמא שלי אפילו עמדה ללדת ילד נוסף,

so what I think she -- understandably -- really meant

אז לדעתי היא בעצם התכוונה שהיא היתה כל-כך מוכנה,

was that she was so ready, she was so ready.

היא היתה כל-כך מוכנה. ואז היא אמרה,

Then she said, "Don't worry, Julie.

Every year on October 10th,

"אל תדאגי, ג'ולי, בכל שנה ב-10 באוקטובר, כשהגיע יום ההולדת שלך,

when it was your birthday but you didn't realize it,

ואת לא ידעת מזה, אני דאגתי

I made sure that you ate a piece of cake that day."

שתאכלי באותו יום פרוסת עוגה."

(Laughter)

(צחוק)

Which was comforting, but troubling.

מה שהיה מנחם, אבל מטריד.

My mother had been celebrating my birthday with me, without me.

אמא שלי חגגה את יום הולדתי איתי, בלעדי.

(Laughter)

What was so upsetting about this new piece of information

מה שהיה כל-כך מדכא בקשר למידע החדש הזה

was not that I had to change the date of my slumber party

לא היה העובדה שעלי לשנות את תאריך מסיבת הפיג'מות שלי

with all of my girlfriends.

עם כל החברות שלי.

What was most upsetting was that this meant I was not a Virgo.

מה שאיכזב אותי יותר היה שזה אומר שאני לא מזל בתולה.

I had a huge Virgo poster in my bedroom.

היה לי בחדר פוסטר ענקי של מזל בתולה,

And I read my horoscope every single day,

וקראתי את ההורוסקופ שלי מידי יום, וזה היה כל-כך אני.

and it was so totally me.

(Laughter)

(צחוק)

And this meant that I was a Libra?

זה בעצם אמר שאני מזל מאזניים?

So, I took the bus downtown to get the new Libra poster.

אז נסעתי באוטובוס העירה כדי לקנות פוסטר חדש של מזל מאזניים.

The Virgo poster is a picture of a beautiful woman with long hair,

הפוסטר של מזל בתולה היה תמונה של אישה יפהפיה עם שיער ארוך,

sort of lounging by some water,

נחה ליד מים,

but the Libra poster is just a huge scale.

אבל בפוסטר של מזל מאזניים היו סתם מאזניים ענקיות.

This was around the time that I started filling out physically,

זה היה בערך בתקופה שבה התחלתי להתפתח ולהתמלא במקומות מסוימים בגוף,

and I was filling out a lot more than a lot of the other girls,

ואני התמלאתי קצת יותר מבנות אחרות,

and frankly, the whole idea that my astrological sign was a scale

והאמת, כל הרעיון שהמזל שלי הוא מאזניים

just seemed ominous and depressing.

נראה פשוט מבשר-רעות ומדכא.

(Laughter)

(צחוק)

But I got the new Libra poster,

אבל השגתי את הפוסטר של מזל מאזניים,

and I started to read my new Libra horoscope,

והתחלתי לקרוא את ההורוסקופ החדש שלי, של מזל מאזניים,

and I was astonished to find that it was also totally me.

ונדהמתי לגלות שגם הוא כל-כך אני.

(Laughter)

It wasn't until years later, looking back

רק אחרי הרבה שנים, במבט לאחור

on this whole age-of-reason, change-of-birthday thing,

על כל עניין גיל התבונה ושינוי תאריך יום ההולדת,

that it dawned on me:

נפל לי האסימון: למעשה לא הגעתי לגיל שבע

I wasn't turning seven when I thought I turned seven.

כשחשבתי שאני כבר בת שבע. היה לי עוד חודש שלם

I had a whole other month

to do anything I wanted to before God started keeping tabs on me.

לעשות מה שאני רוצה, לפני שאלוהים יתחיל לנהל עלי רשומות.

Oh, life can be so cruel.

אוף, החיים יכולים להיות כה אכזריים.

One day, two Mormon missionaries came to my door.

יום אחד שני מיסיונרים מורמוניים דפקו על דלתי.

Now, I just live off a main thoroughfare in Los Angeles,

אני גרה ליד רחוב ראשי בלוס אנג'לס,

and my block is -- well, it's a natural beginning

והשכונה שלי היא-- טוב, היא נקודת התחלה טבעית

for people who are peddling things door to door.

בשביל אנשים שמוכרים מדלת לדלת.

Sometimes I get little old ladies from the Seventh Day Adventist Church

לפעמים מגיעות אלי זקנות קטנות מ"הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי",

showing me these cartoon pictures of heaven.

מציגות בפני קריקטורות של גן-עדן.

And sometimes I get teenagers who promise me

ולפעמים בני נוער, שמבטיחים לי שלא יצטרפו לכנופיה

that they won't join a gang and just start robbing people,

וישדדו אנשים אם רק אקנה מהם

if I only buy some magazine subscriptions from them.

כמה מינויים למגזינים.

So normally, I just ignore the doorbell, but on this day, I answered.

אז בד"כ אני מתעלמת מפעמון הכניסה, אבל באותו היום פתחתי.

And there stood two boys, each about 19, in white, starched short-sleeved shirts,

ושם עמדו שני בחורים בערך בני 19,

בחולצות לבנות מעומלנות עם שרוולים קצרים, ועם תגי-שם קטנים

and they had little name tags

that identified them as official representatives

שזיהו אותם כנציגים רשמיים

של "כנסיית ישו הצלוב של קדושי היום האחרון",

of the Church of Jesus Christ of Latter-day Saints,

and they said they had a message for me, from God.

והיה להם מסר מאלוהים בשבילי.

I said, "A message for me? From God?" And they said, "Yes."

אמרתי, "מסר בשבילי? מאלוהים?" והם אמרו, "כן."

Now, I was raised in the Pacific Northwest,

אז אני גדלתי בצפון-מערב ארה"ב,

around a lot of Church of Latter-day Saints people and, you know,

באזור של הרבה מאמינים של כנסיית קדושי היום האחרון,

I've worked with them and even dated them,

ועבדתי איתם ואפילו יצאתי איתם,

but I never really knew the doctrine,

אבל מעולם לא ידעתי מה ההשקפות שלהם או מה הם אומרים לאנשים

or what they said to people when they were out on a mission,

כשהם עוסקים במיסיונריות, וכנראה שהייתי קצת סקרנית,

and I guess I was sort of curious, so I said, "Well, please, come in."

אז אמרתי, "היכנסו בבקשה." והם נראו מאוד מרוצים,

And they looked really happy,

כי לא נראה לי שזה קורה להם לעתים תכופות.

because I don't think this happens to them all that often.

(צחוק)

(Laughter)

And I sat them down, and I got them glasses of water --

הושבתי אותם והבאתי להם כוסות מים--

Ok, I got it, I got it.

אוקיי, הבנתי, הבאתי להם כוסות מים.

I got them glasses of water.

Don't touch my hair, that's the thing.

לא לגעת בשיער. זה העניין.

(Laughter)

(צחוק)

You can't put a video of myself in front of me

אתם לא יכולים לשים וידאו שלי ישר מולי

and expect me not to fix my hair.

ולצפות שאני לא אסדר את השיער.

Ok.

(צחוק)

(Laughter)

אוקיי. אז הושבתי אותם והבאתי להם כוסות מים,

So I sat them down and I got them glasses of water,

and after niceties, they said,

ואחרי שיחת חולין הם שאלו, "את מאמינה שאלוהים אוהב אותך בכל לבו?"

"Do you believe that God loves you with all his heart?"

And I thought, "Well, of course I believe in God,

ואני חשבתי לעצמי, "ובכן, כמובן שאני מאמינה באלוהים,

but you know, I don't like that word 'heart,'

אבל אני לא אוהבת את המילה הזו, לב,

because it anthropomorphizes God,

בגלל שהיא מאנישה את אלוהים,

and I don't like the word, 'his,' either, because that sexualizes God."

ואני גם לא אוהבת את המילה 'שלו' כי היא נותנת לאלוהים מגדר."

But I didn't want to argue semantics with these boys,

אבל לא רציתי להתווכח על סמנטיקה עם הבחורים האלה,

so after a very long, uncomfortable pause, I said,

אז אחרי שתיקה ארוכה ומביכה מאד, אמרתי

"Yes, yes, I do. I feel very loved."

"כן, כן אני מאמינה. אני מרגישה מאד נאהבת."

And they looked at each other and smiled,

והם הסתכלו זה על זה וחייכו,

like that was the right answer.

כאילו שזו התשובה הנכונה. ואז הם אמרו,

And then they said, "Do you believe

"את מאמינה שכולנו אחים ואחיות על כוכב הלכת הזה?"

that we're all brothers and sisters on this planet?"

ואני אמרתי, "כן, אני מאמינה. אני מאמינה." והרגשתי הקלה

And I said, "Yes, I do."

And I was so relieved that it was a question I could answer so quickly.

כי הפעם הצלחתי לענות ממש במהירות.

And they said, "Well, then we have a story to tell you."

והם אמרו, "אז יש לנו סיפור בשבילך."

And they told me this story all about this guy named Lehi,

והם סיפרו לי את הסיפור על בחור בשם ליהי

who lived in Jerusalem in 600 BC.

שחי בירושלים בשנת 600 לפני הספירה.

Now, apparently in Jerusalem in 600 BC, everyone was completely bad and evil.

ומסתבר שבירושלים, בשנת 600 לפני הספירה

כולם היו ממש רעים ומרושעים. כל אחד ואחד מהם:

Every single one of them: man, woman, child, infant, fetus.

גברים, נשים, ילדים, תינוקות, עוברים.

And God came to Lehi and said to him,

ואלוהים נגלה לפני ליהי ואמר לו, "שים את המשפחה שלך על סירה

"Put your family on a boat and I will lead you out of here."

ואני אוציא אתכם מכאן." ואלוהים אכן הוציא אותם.

And God did lead them.

He led them to America.

הוא הוביל אותם לאמריקה.

I said, "America?

אמרתי, "אמריקה? מירושלים לאמריקה על סירה, ב-600 לפני הספירה?"

(Laughter)

From Jerusalem to America by boat in 600 BC?"

And they said, "Yes."

והם אמרו, "כן."

(Laughter)

(צחוק)

Then they told me how Lehi and his descendants

ואז הם סיפרו לי איך ליהי וצאצאיו

reproduced and reproduced, and over the course of 600 years,

התרבו והתרבו, ובמשך 600 שנה

there were two great races of them, the Nephites and the Lamanites,

הפכו לשני עמים גדולים, ה"נפיטים" וה"למניטים".

and the Nephites were totally good -- each and every one of them --

והנפיטים היו לגמרי לגמרי טובים, כל אחד ואחד מהם,

and the Lamanites were totally bad and evil --

והלמיניטים היו לגמרי רעים ומרושעים,

כל אחד ואחד מהם, רעים עד העצם.

every single one of them just bad to the bone.

(צחוק)

Then, after Jesus died on the cross for our sins,

ואז, אחרי שישו מת על הצלב כדי לפטור אותנו מחטאינו,

on his way up to heaven,

בדרכו למעלה לגן-עדן הוא עצר באמריקה וביקר את הנפיטים

he stopped by America and visited the Nephites.

(Laughter)

(צחוק)

And he told them that if they all remained totally, totally good --

ואמר להם שאם הם כולם יישארו לגמרי לגמרי טובים,

כל אחד ואחד מהם,

each and every one of them --

they would win the war against the evil Lamanites.

הם ינצחו במלחמה על הלמניטים הרשעים.

But apparently somebody blew it,

אבל כנראה שמישהו הרס להם,

because the Lamanites were able to kill all the Nephites.

כי הלמניטים הצליחו להרוג את כל הנפיטים.

All but one guy, this guy named Mormon,

אבל רק בחור אחד, בחור בשם מורמון,

who managed to survive by hiding in the woods.

שהצליח לשרוד כשהתחבא ביערות.

And he made sure this whole story was written down

והוא דאג שכל הסיפור הזה ייכתב

in reformed Egyptian hieroglyphics chiseled onto gold plates,

בהירוגליפים מצריים חדשים שנצרבו על לוחות זהב,

which he then buried near Palmyra, New York.

ושנקברו ליד פלמירה שבניו-יורק.

(Laughter)

(צחוק)

Well, I was just on the edge of my seat.

טוב, עכשיו הייתי נורא במתח.

(Laughter)

(צחוק)

I said, "What happened to the Lamanites?"

שאלתי, "מה קרה ללמניטים?"

And they said, "Well, they became our Native Americans, here in the U.S."

והם אמרו, "הם הפכו לילידים האמריקאים פה בארה"ב."

ואני אמרתי, "אז אתם מאמינים שהאינדיאנים הם צאצאים

And I said, "So, you believe the Native Americans are descended

from a people who were totally evil?"

של עם שהיה לגמרי מרושע?" והם אמרו, "כן."

And they said, "Yes."

Then they told me how this guy named Joseph Smith

ואז הם סיפרו לי איך הבחור הזה, ג'וזף סמית

found those buried gold plates right in his backyard,

מצא את לוחות הזהב קבורים בחצר האחורית שלו,

and he also found this magic stone back there that he put into his hat

יחד עם אבן קסומה שאותה הניח בכובע שלו

ואז הכניס לתוכו את פניו, מה שאיפשר לו

and then buried his face into,

and this allowed him to translate the gold plates

לתרגם את לוחות הזהב ממצרית חדשה לאנגלית.

from the reformed Egyptian into English.

Well, at this point I just wanted to give these two boys some advice

בשלב הזה כבר רציתי לתת לשני הבחורים האלה

קצת עצות לגבי תחום עיסוקם.

about their pitch.

(Laughter)

(צחוק)

I wanted to say --

רציתי להגיד, "בסדר, אל תתחילו עם הסיפור הזה."

(Applause)

"Ok, don't start with this story."

(Laughter)

I mean, even the Scientologists

הרי אפילו הסיינטולוגים יודעים שצריך להתחיל עם מבחן אישיות לפני --

know to start with a personality test before they start --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

telling people all about Xenu, the evil intergalactic overlord.

-- לפני שמספרים לאנשים על קסניו, השליט הבינכוכבי המרושע.

Then, they said, "Do you believe that God speaks to us

אז הם אמרו, "את מאמינה שאלוהים מדבר אלינו

through his righteous prophets?"

דרך נביאיו הצדיקים?" ואני אמרתי, "לא, אני לא מאמינה."

And I said, "No, I don't,"

because I was sort of upset about this Lamanite story

כי הייתי קצת מאוכזבת מהסיפור הזה על הלמניטים

ומהסיפור המטורף על לוחות הזהב, אבל האמת היא

and this crazy gold plate story,

but the truth was, I hadn't really thought this through,

שלא ממש חשבתי על זה לעומק, אז שיניתי קצת את דעתי ואמרתי

so I backpedaled a little and I said,

"Well, what exactly do you mean by 'righteous'?

"למה אתם מתכוונים ב'צדיקים'?"

And what do you mean by prophets? Like, could the prophets be women?"

ולמה אתם מתכוונים ב'נביאים'? אשה יכולה להיות נביאה?"

And they said, "No." And I said, "Why?"

הם אמרו "לא". ואני אמרתי, "למה?" והם אמרו

And they said, "Well, it's because God gave women a gift

"זה מפני שאלוהים נתן לנשים מתנה כל-כך נהדרת,

that is so spectacular,

it is so wonderful, that the only gift he had left over to give men

וכל-כך נפלאה, שהמתנה היחידה שנותרה לו להעניק לגברים

was the gift of prophecy."

היתה מתנת הנבואה."

What is this wonderful gift God gave women, I wondered?

מה היתה המתנה הנפלאה שאלוהים נתן לנשים, תהיתי?

אולי היכולת הנהדרת שלהן לשתף פעולה ולהסתגל?

Maybe their greater ability to cooperate and adapt?

(Laughter)

Women's longer lifespan?

החיים הארוכים יותר של הנשים? העובדה שנשים נוטות להיות

The fact that women tend to be much less violent than men?

הרבה פחות אלימות מגברים? לא. זו לא אף אחת מהמתנות האלה.

But no -- it wasn't any of these gifts.

They said, "Well, it's her ability to bear children."

הם אמרו, "זו היכולת שלהן להרות וללדת."

I said, "Oh, come on.

אמרתי, "נו, באמת. אפילו אם נשים ישתדלו ללדת ילד אחד

I mean, even if women tried to have a baby every single year

בכל שנה, מגיל 15 ועד שתהיינה בנות 45,

from the time they were 15 to the time they were 45,

assuming they didn't die from exhaustion,

בהנחה שהן לא ימותו מתשישות,

it still seems like some women would have some time left over

עדיין היה נותר לכמה נשים קצת זמן פנוי

to hear the word of God."

לשמוע את דבר האלוהים." והם אמרו, "לא."

And they said, "No."

(Laughter)

(צחוק)

Well, then they didn't look so fresh-faced and cute to me any more,

עכשיו הם כבר לא נראו בעיני כל-כך חמודים ותמימים,

אבל היה להם משהו נוסף להגיד.

but they had more to say.

They said, "Well, we also believe that if you're a Mormon,

הם אמרו, "ובכן, אנו גם מאמינים שאם אתה מורמוני

and if you're in good standing with the church,

ואם אתה במעמד טוב בכנסיה, אז כשאתה מת

when you die, you get to go to heaven

אתה עולה לגן-עדן ונשאר עם המשפחה שלך לנצח נצחים."

and be with your family for all eternity."

And I said, "Oh, dear.

ואני אמרתי, "אוי ואבוי,

(Laughter)

(צחוק)

That wouldn't be such a good incentive for me."

-- זה לא תמריץ כל-כך טוב בשבילי."

(Laughter)

(צחוק)

And they said, "Oh.

והם אמרו, "אה-- רגע! אנו גם מאמינים

(Laughter)

Hey! Well, we also believe that when you go to heaven,

שכשאת עולה לגן-עדן את מקבלת את הגוף שלך משוחזר

you get your body restored to you in its best original state.

למצבו המקורי הטוב ביותר."

Like, if you'd lost a leg, well, you get it back.

כאילו, אם איבדת רגל, את מקבלת אותה בחזרה.

Or, if you'd gone blind, you could see."

או אם התעוורת, את תוכלי לראות."

I said, "Oh. Now, I don't have a uterus,

אמרתי, "אה-- אין לי רחם כי היה לי סרטן

because I had cancer a few years ago.

לפני כמה שנים. אז האם זה אומר שאם אני עולה לגן-עדן

So does this mean that if I went to heaven,

I would get my old uterus back?"

אקבל את הרחם הישן שלי בחזרה?" והם אמרו, "בטח."

And they said, "Sure."

And I said, "I don't want it back. I'm happy without it." Gosh.

אמרתי, "אני לא רוצה אותו בחזרה. טוב לי בלעדיו." בחיי.

What if you had a nose job and you liked it?

ומה אם עשית ניתוח פלסטי באף ואהבת את התוצאה?

(Laughter)

(צחוק)

Would God force you to get your old nose back?

האם אלוהים יכריח אותך לקבל את האף הישן שלך בחזרה?

Then they gave me this Book of Mormon,

ואז הם נתנו לי את ספר המורמונים.

told me to read this chapter and that chapter,

ואמרו לי לקרוא את הפרק הזה והזה,

and said they'd come back and check in on me,

והם אמרו שיחזרו יום אחד לבדוק מה איתי,

ואני אמרתי, "בבקשה, לא צריך למהר."

and I think I said something like, "Please don't hurry,"

או אולי משהו כמו "בבקשה, לא." והם הלכו.

or maybe just, "Please don't," and they were gone.

Ok, so I initially felt really superior to these boys,

בהתחלה הרגשתי ממש התנשאות לגבי שני הבחורים האלה,

and smug in my more conventional faith.

ומדושנת-עונג מהאמונה היותר קונבנציונלית שלי. אבל אז,

But then the more I thought about it, the more I had to be honest with myself.

ככל שחשבתי על זה יותר, כך נאלצתי להיות כנה עם עצמי.

אם מישהו היה בא אל דלת ביתי ומספר לי על התיאולוגיה הקתולית

If someone came to my door

and I was hearing Catholic theology and dogma for the very first time,

בפעם הראשונה בחיי,

and they said, "We believe that God impregnated a very young girl

"אנו מאמינים שאלוהים עיבר בחורה צעירה מאוד

without the use of intercourse,

בלי לשכב איתה בכלל,

and the fact that she was a virgin is maniacally important to us."

והעובדה שהיא היתה בתולה חשובה לנו בטירוף --

(Laughter)

(צחוק)

"And she had a baby, and that's the son of God,"

-- והיא ילדה תינוק, והוא הבן של אלוהים."

I mean, I would think that's equally ridiculous.

הייתי הרי חושבת שזה מגוחך באותה מידה.

I'm just so used to that story.

אני פשוט רגילה לסיפור הזה.

(Laughter)

(צחוק)

So, I couldn't let myself feel condescending towards these boys.

אז לא יכולתי להתנשא על הבחורים האלה,

But the question they asked me when they first arrived

אבל השאלה שהם שאלו אותי כשהם רק הגיעו

ממש נתקעה לי בראש:

really stuck in my head:

Did I believe that God loved me with all his heart?

האם את מאמינה שאלוהים אוהב אותך בכל ליבו?

Because I wasn't exactly sure how I felt about that question.

כי לא הייתי בטוחה איך בדיוק אני מרגישה לגבי השאלה הזו.

אם הם היו שואלים אותי,

Now, if they had asked me,

"Do you feel that God loves you with all his heart?"

האם את מרגישה שאלוהים אוהב אותך בכל ליבו?

Well, that would have been much different, I think I would have instantly answered,

זה היה שונה לגמרי. אני חושבת שהייתי עונה מיד,

"כן, כן, אני מרגישה את זה כל הזמן. אני מרגישה את אהבת האל כשרע לי ואני מבולבלת,

"Yes, yes, I feel it all the time.

I feel God's love when I'm hurt and confused,

and I feel consoled and cared for.

ואני מרגישה נחמה ודאגה. אני מוצאת מפלט באהבת האל

I take shelter in God's love when I don't understand why tragedy hits,

כשאני לא מבינה למה טרגדיות מתרחשות,

and I feel God's love when I look with gratitude at all the beauty I see."

ואני מרגישה את אהבת האל כשאני מביטה בהכרת-תודה בכל היופי שמסביב."

But since they asked me that question with the word "believe" in it,

אבל בגלל שהם שאלו אותי את השאלה עם המילה "מאמינה",

somehow it was all different,

איכשהו זה היה שונה,

because I wasn't exactly sure if I believed what I so clearly felt.

כי לא הייתי בטוחה אם אני מאמינה במה שהרגשתי כל-כך בבירור.