David Brooks: Should you live for your résumé ... or your eulogy?

מתרגם: Hallel Rabinowitz מבקר: Ido Dekkers

So I've been thinking about the difference between

אז חשבתי על ההבדל בין

the résumé virtues and the eulogy virtues.

ערכים של קורות חיים וערכים של הספד.

The résumé virtues are the ones you put on your résumé,

הערכים של קורות חיים הם אלה שאתם כותבים בקורות החיים שלכם,

which are the skills you bring to the marketplace.

הכישורים שאתם מביאים למשק.

The eulogy virtues are the ones

הערכים של הספד הם אלו

that get mentioned in the eulogy,

המוזכרים בהספד שלכם,

which are deeper: who are you, in your depth,

הם עמוקים יותר: מי אתם, בעומק האישיות שלכם,

what is the nature of your relationships,

מה הטבע של מערכות היחסים שלך,

are you bold, loving, dependable, consistency?

האם אתם אמיצים, אוהבים, אמינים, עקביים?

ורובנו, כולל אני, היינו אומרים

And most of us, including me, would say

that the eulogy virtues are the more important of the virtues.

שהערכים של ההספד שלנו הם הערכים החשובים.

But at least in my case, are they the ones that

אבל לפחות במקרה שלי, האם אלו הערכים

I think about the most? And the answer is no.

שאני מקדיש להם יותר מחשבה? והתשובה היא לא.

אז חשבתי על הבעיה הזאת,

So I've been thinking about that problem,

and a thinker who has helped me think about it

ואדם חושב שעזר לי לחשוב על זה

is a guy named Joseph Soloveitchik, who was a rabbi

הוא בחור בשם יוסף סולובצ'יק, שהיה רב

who wrote a book called "The Lonely Man Of Faith" in 1965.

שכתב ספר בשם "האדם הבודד של האמונה" ב1965.

Soloveitchik said there are two sides of our natures,

סולובצ'יק אמר שיש שני צדדים לטבע שלנו,

which he called Adam I and Adam II.

הוא קרא להם אדם 1 ואדם 2.

Adam I is the worldly, ambitious,

אדם 1 הוא ארצי, שאפתן,

external side of our nature.

הצד החיצוני של הטבע שלנו.

He wants to build, create, create companies,

הוא רוצה לבנות, ליצור, להקים חברות,

create innovation.

לחדש.

Adam II is the humble side of our nature.

אדם 2 זה הצד הצנוע יותר של הטבע שלנו.

Adam II wants not only to do good but to be good,

אדם 2 לא רוצה רק לעשות טוב, הוא רוצה להיות טוב,

to live in a way internally

לחיות באופן פנימי בצורה

that honors God, creation and our possibilities.

שמכבדת את אלוהים, את היצירה ואת האפשרויות שלנו.

Adam I wants to conquer the world.

אדם 1 רוצה לכבוש את העולם.

Adam II wants to hear a calling and obey the world.

אדם 2 רוצה להיות קשוב לייעוד ולציית לעולם.

Adam I savors accomplishment.

אדם 1 מתענג על הישגים.

Adam II savors inner consistency and strength.

אדם 2 מתענג על חוזק ועקביות פנימיים.

Adam I asks how things work.

אדם 1 שואל איך דברים עובדים.

Adam II asks why we're here.

אדם 2 שואל למה אנחנו פה.

Adam I's motto is "success."

המוטו של אדם 1 הוא "הצלחה".

Adam II's motto is "love, redemption and return."

המוטו של אדם 2 הוא "אהבה, גאולה וחזרה".

And Soloveitchik argued that these two sides

וסולובצ'יק טען ששני הצדדים האלו

of our nature are at war with each other.

של הטבע שלנו נמצאים במלחמה אחד עם השני.

We live in perpetual self-confrontation

אנו חיים בעימות פנימי מתמיד

between the external success and the internal value.

בין ההצלחה החיצונית והערך הפנימי.

And the tricky thing, I'd say, about these

והדבר הבעייתי באמת, אני טוען, בנוגע

two sides of our nature is they work

לשני צדדים אלו של טבענו, הוא שהם פועלים

by different logics.

לפי היגיון שונה.

The external logic is an economic logic:

ההיגיון החיצוני הוא הגיון כלכלי:

input leads to output, risk leads to reward.

תשומה מובילה לתשואה, סיכון מוביל לפרס.

The internal side of our nature

הצד הפנימי של הטבע שלנו

is a moral logic and often an inverse logic.

פועל לפי היגיון מוסרי יותר ולעתים היגיון הפוך.

You have to give to receive.

אתם צריכים לתת כדי לקבל.

You have to surrender to something outside yourself

אתם צרכים להיכנע למשהו חיצוני ממכם

to gain strength within yourself.

כדי להרוויח חוזק פנימי בתוכך.

You have to conquer the desire to get what you want.

אתם צריכים לכבוש את היצרים כדי לקבל מה שאתם רוצים.

In order to fulfill yourself, you have to forget yourself.

כדי להגשים את עצמכם, אתם צריכים לשכוח את עצמכם.

In order to find yourself, you have to lose yourself.

כדי למצוא את עצמכם, אתם צריכים לאבד את עצמכם.

We happen to live in a society that favors Adam I,

אנו חיים בחברה שמעדיפה את אדם 1,

and often neglects Adam II.

ולרוב זונחת את אדם 2.

And the problem is, that turns you into a shrewd animal

והבעיה היא, שזה הופך אותך לחיה ערמומית

who treats life as a game,

שמתייחסת לחיים כאל משחק,

and you become a cold, calculating creature

ואתם הופכים ליצורים קרים ומחושבים

who slips into a sort of mediocrity

שמידרדרים לסוג של בינוניות

where you realize there's a difference

שם אתם מבינים שיש הבדל

between your desired self and your actual self.

בין העצמי הנחשק שלכם לעצמי האמיתי שלכם.

You're not earning the sort of eulogy you want,

אתם לא מרוויחים את ההספד שרציתם,

you hope someone will give to you.

שאתם מקווים שמישהו ייתן לכם.

You don't have the depth of conviction.

אין לכם את הנחרצות

You don't have an emotional sonorousness.

אין לכם עומק-צליל רגשי.

You don't have commitment to tasks

אין לכם את המחויבות למשימות

that would take more than a lifetime to commit.

שהיו לוקחות יותר מחיים שלמים להשלים.

I was reminded of a common response through history

הוזכרתי בתשובה נפוצה בהיסטוריה

of how you build a solid Adam II,

לשאלה: איך בונים אדם 2 איתן,

how you build a depth of character.

איך בונים עומק אישיותי?

Through history, people have gone back

לאורך ההיסטוריה, אנשים חזרו

into their own pasts,

אל העבר שלהם

sometimes to a precious time in their life,

לפעמים לזמן בעל ערך בחייהם,

to their childhood,

לילדותם,

and often, the mind gravitates in the past

ולעיתים קרובות, המח נמשך באותו עבר

to a moment of shame,

לרגע של בושה,

some sin committed, some act of selfishness,

חטא כלשהו שנחטא, מעשה של אנוכיות

an act of omission, of shallowness,

מעשה של הזנחה, של רדידות,

the sin of anger, the sin of self-pity,

חטא הכעס, חטא החמלה העצמית

trying to be a people-pleaser, a lack of courage.

נסיון להיות מחובבים, חוסר אומץ.

Adam I is built by building on your strengths.

אדם 1 נוצר ע"י בניה על גבי חוזקותכם

Adam II is built by fighting your weaknesses.

אדם 2 בנוי ע"י לחימה בחולשותכם.

You go into yourself, you find the sin

אתם נכנסים לעצמכם, מוצאים את החטא

which you've committed over and again through your life,

שחטאתם שוב ושוב בחייכם,

your signature sin

חטא החתימה שלכם

out of which the others emerge,

מתוכו האחרים נובעים,

and you fight that sin and you wrestle with that sin,

ואתם נלחמים בחטא הזה ונאבקים איתו,

and out of that wrestling, that suffering,

ומתוך המאבק הזה, הסבל הזה,

then a depth of character is constructed.

עומק אישיותי נבנה.

And we're often not taught to recognize

ובדרך כלל לא מלמדים אותנו לזהות

the sin in ourselves,

את החטא שבתוכנו,

in that we're not taught in this culture

ולא מלמדים אותנו בתרבות הזו

how to wrestle with it,

איך להאבק איתו,

how to confront it, and how to combat it.

איך לעמוד מולו, ואיך לצאת לקרב נגדו.

We live in a culture with an Adam I mentality

אנו חיים בתרבות עם מנטליות של אדם 1

where we're inarticulate about Adam II.

בה אנו לא מדברים על אדם 2.

Finally, Reinhold Niebuhr

לבסוף, ריינהולד ניבור

summed up the confrontation, the fully lived

סיכם את העימות, החיים המלאים של

Adam I and Adam II life, this way:

אדם 1 ואדם 2, כך:

"Nothing that is worth doing can be achieved in our lifetime;

"שום דבר ששווה לחיות עבורו יכול להיות מושג בזמן חיינו;

therefore we must be saved by hope.

לכן עלינו להינצל ע"י תקווה.

Nothing which is true or beautiful or good makes

שום דבר שהוא אמיתי או יפה או טוב

complete sense in any immediate context of history;

הוא הגיוני לגמרי בכל הקשר מיידי של ההיסטוריה;

therefore we must be saved by faith.

לכן עלינו להינצל ע"י אמונה.

Nothing we do, however virtuous, can be accomplished alone;

"שום דבר שנעשה, בעל ערך ככל שיהיה, יכול להעשות לבד;

therefore we must be saved by love.

לכן עלינו להינצל ע"י אהבה.

No virtuous act is quite as virtuous

כל מעשה בעל ערך אינו בעל ערך כל כך גבוה

from the standpoint of our friend or foe as from our own standpoint.

מנקודת מבטו של חברינו או שונאינו, כמו מנקודת מבטינו העצמית.

Therefore we must be saved by that final form of love,

לכן עלינו להינצל ע"י אותה צורה סופית של אהבה,

which is forgiveness.”

והיא סליחה."

Thanks.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)