Esta Soler: How we turned the tide on domestic violence (Hint: the Polaroid helped)

מתרגם: Itai Meitar מבקר: Ido Dekkers

I want you to imagine

אני רוצה שתדמיינו

what a breakthrough this was

איזו פריצת דרך זו הייתה

for women who were victims of violence

בשביל נשים שהיו קורבנות של אלימות

in the 1980s.

בשנות השמונים.

They would come into the emergency room

הן היו מגיעות לחדר המיון

with what the police would call "a lovers' quarrel,"

עם מה שהמשטרה הייתה מכנה ״מריבת אוהבים״,

and I would see a woman who was beaten,

ואני הייתי רואה אישה שהוכתה,

I would see a broken nose and a fractured wrist

הייתי רואה אף שבור וסדק בשורש כף היד,

and swollen eyes.

ועיניים נפוחות.

And as activists, we would take our Polaroid camera,

ובתור פעילים, היינו לוקחים את מצלמת הפולרואיד שלנו,

we would take her picture,

היינו מצלמים אותה,

we would wait 90 seconds,

היינו מחכים 90 שניות,

and we would give her the photograph.

ונותנים לה את התמונה.

And she would then have

ואז היה לה

the evidence she needed to go to court.

את הראיות להן היא הייתה זקוקה בכדי לגשת למשפט.

We were making what was invisible visible.

אנחנו הפכנו את הבלתי נראה לנראה.

I've been doing this for 30 years.

אני עושה את זה כבר 30 שנים.

I've been part of a social movement

הייתי חלק מתנועה חברתית

that has been working on ending

שעמלה להפסיק

violence against women and children.

אלימות נגד נשים וילדים.

And for all those years,

ולאורך כל השנים הללו,

I've had an absolutely passionate

החזקתי בדעה הלהוטה

and sometimes not popular belief

והלא-תמיד פופולרית

that this violence is not inevitable,

שהאלימות הזאת אינה בלתי נמנעת,

that it is learned, and if it's learned,

שהיא נלמדת, ושאם היא נלמדת,

it can be un-learned, and it can be prevented.

אפשר גם להכחיד אותה וניתן למנוע אותה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Why do I believe this?

למה אני מאמינה בזה?

Because it's true.

בגלל שזו האמת.

It is absolutely true.

זו האמת לאמיתה.

Between 1993 and 2010,

בין שנת 1993 לשנת 2010,

domestic violence among adult women

אלימות במשפחה כנגד נשים

in the United States

בארצות הברית

has gone down by 64 percent,

ירדה ב-64%,

and that is great news.

ואלו חדשות נפלאות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Sixty-four percent. Now, how did we get there?

64%. איך הגענו לזה?

Our eyes were wide open.

העיניים שלנו היו פקוחות לרווחה.

Thirty years ago, women were beaten,

לפני שלושים שנה, נשים הוכו,

they were stalked, they were raped,

הן הוטרדו, הן נאנסו,

and no one talked about it.

ואף אחד לא דיבר על זה.

There was no justice.

לא היה צדק.

And as an activist, that was not good enough.

ובתור פעילה, זה לא היה טוב מספיק.

And so step one on this journey

וכך הצעד הראשון במסע הזה

is we organized,

היה שארגנו.

and we created this extraordinary

והקמנו רשת מחתרתית יוצאת דופן,

underground network of amazing women

של נשים מופלאות,

who opened shelters,

שפתחו בתי מחסה,

and if they didn't open a shelter,

ואם הן לא פתחו בית מחסה,

they opened their home

הן פתחו את ביתן

so that women and children could be safe.

כדי שנשים וילדיהם יהיו מוגנים.

And you know what else we did?

ואתם יודעים מה עוד עשינו?

We had bake sales, we had car washes,

ארגנו מכירות מאפים, שטיפות מכוניות,

and we did everything we could do to fundraise,

עשינו כל שביכולתנו כדי לגייס כספים,

and then at one point we said,

ואז בשלב מסויים אמרנו,

you know, it's time that we went

אתם יודעים, הגיע הזמן שנפנה

to the federal government

לממשלה הפדרלית

and asked them to pay for these

ונבקש מהם לשלם בעבור

extraordinary services that are saving people's lives.

השירותים יוצאי הדופן האלו שמצילים חיים של אנשים.

Right? (Applause)

נכון? (מחיאות כפיים)

And so, step number two,

וכך, הצעד השני,

we knew we needed to change the laws.

ידענו שעלינו לשנות את החוקים.

And so we went to Washington,

אז הלכנו לוושינגטון,

and we lobbied for the first piece of legislation.

והעלנו את פיסת החקיקה הראשונה.

And I remember walking through the halls

ואני זוכרת שצעדתי במסדרונות

of the U.S. Capitol,

של הקפיטול,

and I was in my 30s, and my life had purpose,

והייתי בשנות השלושים לחיי, ולחיי הייתה משמעות,

and I couldn't imagine

ולא יכולתי לדמיין

that anybody would ever challenge

שמישהו ייקרא תגר

this important piece of legislation.

על פיסת החקיקה החשובה הזאת.

I was probably 30 and naive.

בטח הייתי בת שלושים ונאיבית.

But I heard about a congressman

אבל שמעתי על חבר קונגרס

who had a very, very different point of view.

שהייתה לו נקודת מבט מאוד, מאוד שונה.

Do you know what he called

אתם יודעים איך הוא קרא

this important piece of legislation?

לפיסת החקיקה החשובה הזאתי?

He called it the Take the Fun Out of Marriage Act.

הוא קרא לה חוק ה- ״להוציא את הכיף מהנישואים״.

The Take the Fun Out of Marriage Act.

חוק ה- ״להוציא את הכיף מהנישואים״.

Ladies and gentlemen, that was in 1984

גבירותי ורבותי, זה היה בשנת 1984

in the United States, and I wish I had Twitter.

בארצות הברית, והלוואי שהיה לי טוייטר.

(Laughter)

(צחוק)

Ten years later, after lots of hard work,

עשר שנים לאחר מכן, לאחר הרבה עבודה קשה,

we finally passed the Violence Against Women Act,

העברנו בסופו של דבר את חוק ״האלימות נגד נשים״,

which is a life-changing act

שהינו חוק משנה חיים

that has saved so many lives. (Applause)

שהציל כל כך הרבה חיים. (מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

I was proud to be part of that work,

הייתי גאה להיות חלק מהעבודה הזאת,

and it changed the laws

והיא שינתה את החוקים

and it put millions of dollars into local communities.

והזרימה מיליוני דולרים לתוך קהילות מקומיות.

And you know what else it did? It collected data.

ואתם יודעים מה עוד העבודה הזאת עשתה? היא אספה נתונים.

And I have to tell you, I'm passionate about data.

ואני חייבת לומר לכם, אני מתלהבת מנתונים.

In fact, I am a data nerd.

למעשה, אני ״חנונית-נתונים״.

I'm sure there are a lot of data nerds here.

אני בטוחה שיש הרבה ״חנוני-נתונים״.

I am a data nerd,

אני ״חנונית נתונים״,

and the reason for that is I want to make sure

והסיבה לזה היא שאני רוצה לוודא

that if we spend a dollar, that the program works,

שאם אנחנו מוציאים דולר, התוכנית פועלת,

and if it doesn't work, we should change the plan.

ואם היא לא פועלת, עלינו לשנות אותה.

And I also want to say one other thing:

ואני גם רוצה לומר דבר אחד נוסף:

We are not going to solve this problem

אנחנו לא נפתור את הבעיה הזאת

by building more jails

באמצעות הקמה של בתי סוהר נוספים

or by even building more shelters.

או אפילו באמצעות הקמה של עוד בתי מחסה.

It is about economic empowerment for women,

מדובר בהעצמה כלכלית של נשים,

it is about healing kids who are hurt,

מדובר בריפוי ילדים שנפגעו,

and it is about prevention with a capital P.

ומדובר במניעה.

And so, step number three on this journey:

וכך, צעד מספר שלוש של המסע הזה:

We know, if we're going to keep making this progress,

אנחנו יודעים, שאם נמשיך בהתקדמות הזו,

we're going to have to turn up the volume,

אנחנו נצטרך להגביר את הווליום,

we're going to have to increase the visibility,

יהיה עלינו להעצים את הראות,

and we're going to have to engage the public.

ונצטרך לערב את הציבור.

And so knowing that, we went to the Advertising Council,

וכך כשהידע הזה בידינו, פנינו למועצת הפרסום,

and we asked them to help us

וביקשנו מהם לסייע לנו

build a public education campaign.

לבנות קמפיין חינוך ציבורי.

And we looked around the world to Canada

וחיפשנו מסביב לעולם, בקנדה,

and Australia and Brazil and parts of Africa,

באוסטרליה, בברזיל ובחלקים של אפריקה,

and we took this knowledge

ולקחנו את הידע הזה

and we built the first national

ובנינו את קמפיין החינוך

public education campaign

הציבורי הלאומי הראשון

called There's No Excuse for Domestic Violence.

שנקרא: ״אין שום תירוץ לאלימות במשפחה״.

Take a look at one of our spots.

הנה אחד מהספוטים שלנו.

(Video) Man: Where's dinner?

(וידאו) גבר: איפה ארוחת ערב?

Woman: Well, I thought you'd be home a couple hours ago, and I put everything away, so—

אישה: חשבתי שתהיה בבית לפני כמה שעות והחזרתי הכל למקום, אז...

Man: What is this? Pizza. Woman: If you had just called me, I would have known—

גבר: מה זה? פיצה? אישה: אם רק היית מתקשר אלי, הייתי יודעת...

Man: Dinner? Dinner ready is a pizza? Woman: Honey, please don't be so loud.

גבר: ארוחת ערב? ארוחת ערב מוכנה זה פיצה? אישה: בבקשה אל תצעק.

Please don't—Let go of me!

בבקשה אל -- תעזוב אותי!

Man: Get in the kitchen! Woman: No! Help!

גבר: תיכנסי למטבח! אישה: לא! הצילו!

Man: You want to see what hurts? (Slaps woman)

גבר: את רוצה לראות מה כואב? (סוטר לאישה)

That's what hurts! That's what hurts! (Breaking glass)

זה מה שכואב! זה מה שכואב! (זכוכית נשברת)

Woman: Help me!

אישה: הצילו!

["Children have to sit by and watch. What's your excuse?"]

״ילדים צריכים לשבת ולהסתכל. מה התירוץ שלך?״

Esta Soler: As we were in the process

אסטה סולר: בזמן שהיינו בתהליך

of releasing this campaign,

השקת הקמפיין הזה,

O.J. Simpson was arrested

או.ג׳י. סימספון נעצר

for the murder of his wife and her friend.

בעוון רצח אישתו וחברתה.

We learned that he had a long history

גילינו שהייתה לו היסטוריה ארוכה

of domestic violence.

של אלימות במשפחה.

The media became fixated.

התקשורת עטה על הסיפור.

The story of domestic violence

סיפור של אלימות במשפחה

went from the back page,

עבר מהעמוד האחורי,

but actually from the no-page, to the front page.

למען האמת מהעמוד הלא קיים, לעמוד הראשון.

Our ads blanketed the airwaves,

הפרסומות שלנו מילאו את גלי האוויר,

and women, for the first time,

ונשים, בפעם הראשונה,

started to tell their stories.

החלו לספר את הסיפורים שלהם.

Movements are about moments,

תנועות קשורות לרגעים מסויימים,

and we seized this moment.

ואנחנו ניצלנו את הרגע.

And let me just put this in context.

ותנו לי לשים את זה בהקשר הנכון.

Before 1980, do you have any idea

לפני 1980, יש לכם איזשהו מושג

how many articles were in The New York Times

כמה מאמרים פורסמו בניו יורק טיימס

on domestic violence?

בנושא אלימות משפחתית?

I'll tell you: 158.

אני אומר לכם: 158.

And in the 2000s, over 7,000.

ובשנות האלפיים, מעל 7000.

We were obviously making a difference.

אנחנו עושים הבדל.

But we were still missing a critical element.

אבל עדיין חסר לנו אלמנט קריטי.

So, step four: We needed to engage men.

אז, צעד מספר ארבע: היינו צריכות לערב גברים.

We couldn't solve this problem

לא יכולנו לפתור את הבעיה הזאת

with 50 percent of the population on the sidelines.

כש-50% מהאוכלוסייה אינה מעורבת.

And I already told you I'm a data nerd.

כבר סיפרתי לכם שאני ״חנונית נתונים״.

National polling told us that men felt indicted

סקרים לאומיים אמרו לנו שגברים הרגישו מואשמים

and not invited into this conversation.

ולא מוזמנים לתוך הדיון הזה.

So we wondered, how can we include men?

אז תהינו, איך נוכל לשתף גברים?

How can we get men to talk about

איך נוכל להביא גברים לדבר על

violence against women and girls?

אלימות נגד נשים ובנות.

And a male friend of mine pulled me aside

ידיד שלי משך אותי הצידה

and he said, "You want men to talk about violence

ואמר: ״את רוצה שגברים ידברו על אלימות

against women and girls. Men don't talk."

נגד נשים ובנות. גברים לא מדברים.״

(Laughter)

(צחוק)

I apologize to the men in the audience.

אני מתנצלת בפני הגברים בקהל.

I know you do.

אני יודעת שאתם כן מדברים.

But he said, "Do you know what they do do?

אבל הוא אמר: ״את יודעת מה הם כן עושים?

They do talk to their kids.

הם מדברים עם הילדים שלהם.

They talk to their kids as parents, as coaches."

הם מדברים עם הילדים שלהם כהורים, כמאמנים.״

And that's what we did.

וזה מה שעשינו.

We met men where they were at

פגשנו גברים במקום בו הם היו

and we built a program.

ובנינו תוכנית.

And then we had this one event

ואז קיימנו אירוע אחד

that stays in my heart forever

שישאר בלבי לנצח

where a basketball coach

בו מאמן כדורסל

was talking to a room filled with male athletes

דיבר לחדר מלא באתלטים גברים

and men from all walks of life.

וגברים מכל תחומי החיים.

And he was talking about the importance

והוא דיבר על החשיבות

of coaching boys into men

של לאמן בנים להיות גברים

and changing the culture of the locker room

ולשנות את תרבות חדר ההלבשה

and giving men the tools to have healthy relationships.

ולתת לגברים את הכלים לקיום מערכות יחסים בריאות.

And all of a sudden, he looked at the back of the room,

ולפתע, הוא הסתכל לקצה הרחוק של החדר,

and he saw his daughter,

וראה את בתו,

and he called out his daughter's name, Michaela,

וקרא בשמה של בתו, מיכאלה,

and he said, "Michaela, come up here."

והוא אמר: ״מיכאלה בואי אלי.״

And she's nine years old, and she was kind of shy,

והיא הייתה בת תשע, וקצת מבויישת,

and she got up there,

והיא הלכה אליו,

and he said, "Sit down next to me."

והוא אמר: ״שבי לידי״.

She sat right down next to him.

היא התיישבה לידו.

He gave her this big hug, and he said,

הוא נתן לה חיבוק גדול, ואמר:

"People ask me why I do this work.

״אנשים שואלים אותי למה אני עושה את העבודה הזאת.

I do this work because I'm her dad,

אני עושה את העבודה הזאת כי אני אבא שלה,

and I don't want anyone ever to hurt her."

ואני לא רוצה שאף אחד יפגע בה לעולם.״

And as a parent, I get it.

ובתור הורה, אני מבינה את זה.

I get it,

אני מבינה את זה,

knowing that there are so many sexual assaults

כשאני יודעת שיש כל כך הרבה תקיפות מיניות

on college campuses

בקמפוסים של קולג׳ים,

that are so widespread and so under-reported.

שהם כל כך נפוצים וכל כך לא מדווחים.

We've done a lot for adult women.

עשינו המון בשביל נשים בוגרות.

We've got to do a better job for our kids.

אנחנו חייבים לעשות יותר בשביל הילדים שלנו

We just do. We have to. (Applause)

אנחנו פשוט חייבים. חייבים. (מחיאות כפיים)

We've come a long way

עברנו כברת דרך ארוכה

since the days of the Polaroid.

מאז ימי הפולורואיד.

Technology has been our friend.

טכנולוגיה הייתה חברתינו.

The mobile phone is a global game changer

הטלפון הנייד משנה את כללי המשחק

for the empowerment of women,

בשביל העצמתן של נשים,

and Facebook and Twitter and Google and YouTube

ופייסבוק וטוויטר וגוגל ויוטיוב

and all the social media helps us organize

וכל המדיה החברית מסייעת לנו לארגן

and tell our story in a powerful way.

ולספר את הסיפור שלנו בדרך בעלת עוצמה.

And so those of you in this audience

ולכן לאלו מכם בקהל הזה

who have helped build those applications

שסייעו לבנות את האפליקציות האלו

and those platforms, as an organizer,

והפלטפורמות האלו, כמארגנת,

I say, thank you very much.

אני אומרת תודה רבה מאוד.

Really. I clap for you.

באמת. אני מוחאת לכם כפיים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I'm the daughter of a man

אני בתו של איש

who joined one club in his life,

שהצטרף למועדון אחד בחייו,

the Optimist Club.

מועדון האופטימיות.

You can't make that one up.

אי אפשר להמציא דבר כזה.

And it is his spirit and his optimism

והרוח שלו והאופטימיות שלו

that is in my DNA.

הם בתוך ה-DNA שלי

I have been doing this work

אני עושה את העבודה הזאת

for over 30 years,

כבר יותר משלושים שנה,

and I am convinced, now more than ever,

ואני משוכנעת, עכשיו יותר מתמיד,

in the capacity of human beings to change.

ביכולת של בני אדם להשתנות.

I believe we can bend the arc of human history

אני מאמינה שאנחנו יכולים לכופף את הקשת של ההיסטוריה האנושית

toward compassion and equality,

לכיוון חמלה ושיוויון,

and I also fundamentally believe

ואני גם מאמינה בלהט

and passionately believe

ומאמינה בתשוקה

that this violence does not have to be part

שהאלימות הזאת לא חייבת להיות חלק

of the human condition.

מהמצב האנושי.

And I ask you, stand with us

ואני מבקשת מכם, תעמדו איתנו

as we create futures without violence

כשאנו יוצרים עתידים ללא אלימות

for women and girls and men and boys everywhere.

לנשים ובנות וגברים ובנים בכל מקום.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)