East vs west -- the myths that mystify | Devdutt Pattanaik

מתרגם: Eran Givoni מבקר: Ido Dekkers

To understand the business of mythology

על מנת להבין את הצד העסקי של המיתולוגיה,

and what a Chief Belief Officer is supposed to do,

ואת תפקידו של מנהל אמונה בכיר,

you have to hear a story

עליכם לשמוע את סיפורו

of Ganesha,

של גנשה,

the elephant-headed god

האל בעל ראש הפיל

who is the scribe of storytellers,

שהינו פטרונם של האמנים והמלומדים,

and his brother,

ואחיו,

the athletic warlord of the gods,

שר המלחמה האתלטי של האלים,

Kartikeya.

קארטיקייה.

The two brothers one day decided to go on a race,

יום אחד, החליטו שני האחים לערוך מירוץ בינהם,

three times around the world.

להקיף את העולם שלוש פעמים.

Kartikeya leapt on his peacock

קארטיקייה זינק על הטווס שלו

and flew around the continents

וטס סביב היבשות,

and the mountains and the oceans.

סביב ההרים ושבעת הימים.

He went around once,

הוא הקיף את העולם פעם אחת,

he went around twice,

פעם שנייה,

he went around thrice.

פעם שלישית.

But his brother, Ganesha,

אחיו גנשה, לעומתו,

simply walked around his parents

פשוט הקיף את הוריו

once, twice, thrice,

פעם אחת, פעמיים, שלוש,

and said, "I won."

והכריז: "ניצחתי."

"How come?" said Kartikeya.

"איך זה יכול להיות?" שאל קארטיקייה.

And Ganesha said,

ענה לו גנשה:

"You went around 'the world.'

"אתה הקפת את העולם.

I went around 'my world.'"

בעוד שאני הקפתי את העולם שלי."

What matters more?

מהו היותר חשוב?

If you understand the difference between 'the world' and 'my world,'

אם מבינים את ההבדל בין "העולם" ל-"העולם שלי"

you understand the difference between logos and mythos.

אז מבינים את ההבדל בין לוגוס למיתוס.

'The world' is objective,

"העולם" הוא מושג אובייקטיבי,

logical, universal, factual,

הגיוני, אוניברסלי, עובדתי,

scientific.

מדעי.

'My world' is subjective.

"העולם שלי" הוא מושג סובייקטיבי.

It's emotional. It's personal.

הוא מושג רגשי, אישי.

It's perceptions, thoughts, feelings, dreams.

מדובר בתפיסות, מחשבות, רגשות, חלומות.

It is the belief system that we carry.

מדובר במערכת האמונות בה אנו מאמינים.

It's the myth that we live in.

זהו המיתוס שבו אנו חיים.

'The world' tells us how the world functions,

"העולם" מגדיר לנו איך עובד העולם,

how the sun rises,

איך זורחת השמש,

how we are born.

איך אנו נולדים.

'My world' tells us why the sun rises,

"העולם שלי" מגדיר לנו מדוע זורחת השמש,

why we were born.

מדוע אנו נולדים.

Every culture is trying to understand itself:

כל תרבות עושה מאמצים להבין את עצמה.

"Why do we exist?"

"למה אנחנו פה?"

And every culture comes up with its own understanding of life,

וכל תרבות מגיעה להבנות משלה לגבי החיים,

its own customized version of mythology.

מן מיתולוגיה מותאמת אישית.

Culture is a reaction to nature,

תרבות היא תגובה לטבע,

and this understanding of our ancestors

ואותה הבנה של אבותינו הקדומים

is transmitted generation from generation

מועברת מדור לדור

in the form of stories, symbols and rituals,

בצורת סיפורים, סמלים וטקסים,

which are always indifferent to rationality.

שהינם תמיד אדישים להגיון.

And so, when you study it, you realize

וכך, כאשר לומדים את אותה הבנה, אפשר להבין

that different people of the world

שלאנשים שונים ברחבי העולם

have a different understanding of the world.

יש הבנה שונה של העולם.

Different people see things differently --

אנשים שונים רואים דברים בצורה שונה,

different viewpoints.

מנקודות מבט שונות.

There is my world and there is your world,

ישנו העולם שלי וישנו העולם שלך,

and my world is always better than your world,

והעולם שלי תמיד יותר טוב מהעולם שלך.

because my world, you see, is rational

כי העולם שלי, לעומת זה שלך, הוא הגיוני

and yours is superstition.

ושלך מלא באמונות טפלות.

Yours is faith.

העולם שלך הוא עולם האמונה,

Yours is illogical.

עולם בלתי הגיוני.

This is the root of the clash of civilizations.

וכאן טמון שורשה של התנגשות הציביליזציות.

It took place, once, in 326 B.C.

זה קרה כבר בעבר, בשנת 326 לפני הספירה

on the banks of a river called the Indus,

על גדות נהר האינדוס,

now in Pakistan.

כיום בפקיסטן.

This river lends itself to India's name.

נהר זה משאיל את שמו להודו.

India. Indus.

הודו. אינדוס.

Alexander, a young Macedonian,

אלכסנדר, מקדוני צעיר,

met there what he called a "gymnosophist,"

פגש על גדות הנהר אדם שאותו הוא תיאר כ-"גימנוסופיסט".

which means "the naked, wise man."

פירושו של השם הוא "איש ערום וחכם".

We don't know who he was.

איננו יודעים מי הוא היה.

Perhaps he was a Jain monk,

אולי הוא היה נזיר מדת הג'ייניזם.

like Bahubali over here,

כמו באהובאלי, כאן בתמונה,

the Gomateshwara Bahubali

הידוע גם בתור גומאטשווארה באהובאלי,

whose image is not far from Mysore.

שפסל זה שלו נמצא מחוץ למחוז מייסור בהודו.

Or perhaps he was just a yogi

או אולי היה זה יוגי פשוט,

who was sitting on a rock, staring at the sky

שישב על סלע, בעודו בוהה בשמיים,

and the sun and the moon.

ובשמש, ובירח.

Alexander asked, "What are you doing?"

"מה אתה עושה?", שאל אותו אלכסנדר.

and the gymnosophist answered,

הגימנוסופיסט פנה אליו וענה:

"I'm experiencing nothingness."

"אני חווה את הכלום."

Then the gymnosophist asked,

אז שאל הגימנוסופיסט:

"What are you doing?"

"מה אתה עושה?"

and Alexander said, "I am conquering the world."

ענה לו אלכסנדר: "אני כובש את העולם."

And they both laughed.

ושניהם פרצו בצחוק.

Each one thought that the other was a fool.

כל אחד חשב שהשני שוטה.

The gymnosophist said, "Why is he conquering the world?

הגימנוסופיסט העיר: "למה הוא כובש את העולם?

It's pointless."

זה חסר תועלת."

And Alexander thought,

ואלכסנדר חשב לעצמו:

"Why is he sitting around, doing nothing?

"למה הוא פשוט יושב שם ולא עושה כלום?

What a waste of a life."

איזה בזבוז של חיים."

To understand this difference in viewpoints,

על מנת להבין את אותו הבדל בנקודות המבט

we have to understand

עלינו להבין

the subjective truth of Alexander --

את האמת הסובייקטיבית של אלכסנדר:

his myth, and the mythology that constructed it.

את המיתוס שלו, והמיתולוגיה שעיצבה אותו.

Alexander's mother, his parents, his teacher Aristotle

אמו של אלכסנדר, הוריו, מורו - אריסטו

told him the story of Homer's "Iliad."

סיפרו לו את ה"איליאדה" של הומרוס.

They told him of a great hero called Achilles,

הם סיפרו לו על הגיבור הגדול אכילס,

who, when he participated in battle, victory was assured,

שהשתתפותו בקרב הבטיחה את הניצחון,

but when he withdrew from the battle,

בעוד כשנעדר משדה הקרב,

defeat was inevitable.

תבוסה היתה בלתי נמנעת.

"Achilles was a man who could shape history,

"אכילס היה אדם שיכל לעצב את ההיסטוריה כרצונו,

a man of destiny,

איש גורל,

and this is what you should be, Alexander."

וכך צריך להיות גם אתה, אלכסנדר."

That's what he heard.

זה מה שהוא שמע ולמד.

"What should you not be?

"מה אסור עליך להיות?

You should not be Sisyphus,

אסור לך להיות כמו סיזיפוס,

who rolls a rock up a mountain all day

שמגלגל סלע במעלה ההר כל יום,

only to find the boulder rolled down at night.

רק כדי לראות את הסלע מדרדר לתחתיתו בסוף היום.

Don't live a life which is monotonous,

אל תחיה חיים רגילים,

mediocre, meaningless.

בינוניים, חסרי משמעות.

Be spectacular! --

היה יוצא מן הכלל!

like the Greek heroes,

כמו הגיבורים היוונים,

like Jason, who went across the sea

כמו יאסון, שחצה את הים

with the Argonauts and fetched the Golden Fleece.

עם הארגונאוטים וחזר עם גיזת הזהב.

Be spectacular like Theseus,

היה יוצא מן הכלל כמו תסאוס,

who entered the labyrinth and killed the bull-headed Minotaur.

שנכנס למבוך והרג את המינוטאור בעל ראש השור.

When you play in a race, win! --

כשאתה משתתף במרוץ - נצח אותו!

because when you win, the exhilaration of victory

כי כאשר אתה מנצח, חדוות הנצחון

is the closest you will come to the ambrosia of the gods."

היא הדבר הקרוב ביותר שאי פעם תוכל להרגיש לאמברוסיה - למאכל האלים."

Because, you see, the Greeks believed

כל זה הוא תוצאה של אמונת היוונים

you live only once,

שאדם חי את חייו פעם אחת בלבד

and when you die, you have to cross the River Styx.

וכאשר אתה מת אתה חוצה את נהר הסטיקס,

And if you have lived an extraordinary life,

ואם חיית חיים יוצאים מן הכלל,

you will be welcomed to Elysium,

נכנסת לשדות אליסיום,

or what the French call "Champs-Élysées" --

או מה שהצרפתים מכנים "שאנז אליזה"

(Laughter) --

(הקהל צוחק)

the heaven of the heroes.

גן העדן של הגיבורים.

But these are not the stories that the gymnosophist heard.

אך אלו אינם הסיפורים שהגימנוסופיסט שמע ולמד.

He heard a very different story.

הוא שמע סיפור מאוד שונה.

He heard of a man called Bharat,

הוא שמע על אדם ששמו בהאראט,

after whom India is called Bhārata.

שממנו שאלה הודו את שמה (בהודית - בהאראטה).

Bharat also conquered the world.

בהאראט כבש גם הוא את העולם.

And then he went to the top-most peak

ולבסוף נסע לפסגה הגבוהה ביותר

of the greatest mountain of the center of the world

של ההר הגבוה ביותר בעולם,

called Meru.

שנקרא הר מרו.

And he wanted to hoist his flag to say,

ורצה להניף את דגלו, כאילו להגיד:

"I was here first."

"הייתי כאן ראשון."

But when he reached the mountain peak,

אך כאשר הגיע לפסגת ההר,

he found the peak covered with countless flags

הוא מצא את הפסגה מכוסה בערב רב של דגלים

of world-conquerors before him,

של כל כובשי העולם שבאו לפניו,

each one claiming "'I was here first' ...

כל אחד מהם אומר "הייתי כאן ראשון...

that's what I thought until I came here."

או לפחות זה מה שחשבתי עד שהגעתי לכאן."

And suddenly, in this canvas of infinity,

ולפתע, באותו נוף אינסופי,

Bharat felt insignificant.

הרגיש בהאראט חסר חשיבות.

This was the mythology of the gymnosophist.

זאת היתה המיתולוגיה של הגימנוסופיסט.

You see, he had heroes, like Ram -- Raghupati Ram

גם לו היו גיבורים, כמו ראם - ראגהופאטי ראם

and Krishna, Govinda Hari.

וקרישנה, גווינדה הארי.

But they were not two characters on two different adventures.

אך הם לא היו שתי דמויות בשני סיפורים שונים.

They were two lifetimes of the same hero.

הם היו שני משכי חיים של אותו גיבור.

When the Ramayana ends the Mahabharata begins.

כאשר אפוס הראמאיאנה נגמר, מתחיל אפוס המהאבהארטה.

When Ram dies, Krishna is born.

כאשר ראם מת, נולד קרישנה.

When Krishna dies, eventually he will be back as Ram.

כאשר קרישנה מת, הוא יחזור בסופו של דבר בדמותו של ראם.

You see, the Indians also had a river

אתם מבינים, להודים יש גם נהר

that separates the land of the living from the land of the dead.

המפריד בין ארץ המתים לארץ החיים.

But you don't cross it once.

אבל אתה לא חוצה אותו פעם אחת.

You go to and fro endlessly.

אתה חוצה אותו הלוך ושוב ללא סוף.

It was called the Vaitarani.

שמו של הנהר הוא וואיטאראני.

You go again and again and again.

אתה חוצה את הנהר שוב ושוב ושוב.

Because, you see,

מכיון שבהודו,

nothing lasts forever in India, not even death.

שום דבר אינו מחזיק מעמד לנצח, גם לא המוות.

And so, you have these grand rituals

וכך, יש לנו את אותם טקסים מרשימים

where great images of mother goddesses are built

שבהם פסלים מרהיבים של אלות שונות נבנים

and worshiped for 10 days ...

מוערצים במשך עשרה ימים...

And what do you do at the end of 10 days?

ומה עושים איתם בסוף עשרת הימים?

You dunk it in the river.

מטביעים אותם בנהר.

Because it has to end.

כי חייב להיות לטקס סוף.

And next year, she will come back.

ובשנה הבאה, המחזה חוזר על עצמו.

What goes around always comes around,

מה שהיה הוא שיהיה.

and this rule applies not just to man,

וחוק זה חל לא רק על בני אדם,

but also the gods.

אלא גם על האלים.

You see, the gods

אתם מבינים האלים

have to come back again and again and again

חייבים לחזור שוב ושוב ושוב

as Ram, as Krishna.

בתור ראם, בתור קרישנה.

Not only do they live infinite lives,

לא רק שהם חיים תקופות חיים אינסופיות,

but the same life is lived infinite times

אלא שאותה תקופת חיים נחווית מספר בלתי מוגבל של פעמים

till you get to the point of it all.

עד שאנו מבינים את המטרה של הכל.

"Groundhog Day."

יום המרמיטה (חג אמריקאי).

(Laughter)

(הקהל צוחק)

Two different mythologies.

שתי מיתולוגיות שונות.

Which is right?

איזה מהן הנכונה?

Two different mythologies, two different ways of looking at the world.

שתי מיתולוגיות שונות, שתי נקודת מבט שונות על העולם.

One linear, one cyclical.

אחת לינארית, אחת מחזורית.

One believes this is the one and only life.

אחת מאמינה שאלה הם החיים היחידים שיש לנו.

The other believes this is one of many lives.

השנייה מאמינה שזוהי תקופת חיים אחת מיני מרבות.

And so, the denominator of Alexander's life was one.

ולכן, המכנה המתמטי בעולמו של אלכסנדר היה המספר אחד.

So, the value of his life was the sum total

והערך הסופי של חייו היה הסכום הכולל

of his achievements.

של הישגיו במהלך חייו.

The denominator of the gymnosophist's life was infinity.

המכנה המתמטי של הגימנוסופיסט היה אינסוף.

So, no matter what he did,

כך שלא משנה מה הוא עשה,

it was always zero.

הסכום הסופי היה תמיד אפס.

And I believe it is this mythological paradigm

אני מאמין כי זוהי אותה פרדיגמה מיתולוגית

that inspired Indian mathematicians

שסיפקה את ההשראה למתמטיקאים ההודים

to discover the number zero.

לגלות את הספרה אפס.

Who knows?

מי יודע?

And that brings us to the mythology of business.

וזה מביא אותנו למיתולוגיה בעולם העסקים.

If Alexander's belief influenced his behavior,

אם אמונתו של אלכסנדר השפיעה על התנהגותו,

if the gymnosophist's belief influences his behavior,

אם אמונתו של הגימנוסופיסט משפיעה על התנהגותו,

then it was bound to influence the business they were in.

אז היא היתה חייבת להשפיע על העסק שלהם.

You see, what is business

כי מה הוא עסק,

but the result of how the market behaves

אם לא התוצאה של התנהגות המשק

and how the organization behaves?

ואיך הארגון מתנהג?

And if you look at cultures around the world,

ואם מסתכלים על תרבויות מסביב לעולם,

all you have to do is understand the mythology

כל מה שעלינו לעשות הוא להבין את המיתולוגיה

and you will see how they behave and how they do business.

ואז נבין איך בני אותה תרבות מתנהגים, איך הם עושים עסקים.

Take a look.

העיפו מבט.

If you live only once, in one-life cultures around the world,

בתרבויות שפועלות על פי עיקרון ה-"חיים רק פעם אחת",

you will see an obsession with binary logic,

תמצאו אובססיה לחשיבה בינארית,

absolute truth, standardization,

אמת מוחלטת, סטנדרטיזציה,

absoluteness, linear patterns in design.

מוחלטות, קווי עיצוב לינארים.

But if you look at cultures which have cyclical

אך אם תסתכלו על תרבויות שמבוססות על מחזוריות

and based on infinite lives, you will see a comfort with fuzzy logic,

ואמונה בחיים אינסופיים, תמצאו נוחות עם היגיון מעורפל,

with opinion,

עם דיעות,

with contextual thinking,

עם חשיבה הקשרית,

with everything is relative, sort of --

שבה הכל קרוב ל..., בערך...,

(Laughter)

(הקהל צוחק)

mostly.

בדרך כלל.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

You look at art. Look at the ballerina,

הביטו באומנות. בבלרינה.

how linear she is in her performance.

ראו עד כמה לינארית ההופעה שלה.

And then look at the Indian classical dancer,

ואז הביטו ברקדן הקלאסי ההודי,

the Kuchipudi dancer, the Bharatanatyam dancer,

רקדן הקוצ'יפודי, רקדן הבהאראטאנאטיאם,

curvaceous.

מעוגל, מעוקל.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

And then look at business.

ואז הסתכלו על עסקים.

Standard business model:

מודל העסקים הסטנדרטי:

vision, mission, values, processes.

חזון. משימה. ערכים. תהליכים.

Sounds very much like the journey through

נשמע מאוד דומה למסע דרך השממה

the wilderness to the promised land,

לעבר הארץ המובטחת,

with the commandments held by the leader.

כאשר עשרת הדיברות נמצאות בידי המנהיג.

And if you comply, you will go to heaven.

ואם אתה מציית, אתה הולך לגן עדן.

But in India there is no "the" promised land.

אבל בהודו אין ארץ מובטחת אחת.

There are many promised lands,

ישנן ארצות מובטחות רבות,

depending on your station in society,

בהתאם למעמדך בחברה,

depending on your stage of life.

ולאיפה אתה נמצא בחייך.

You see, businesses are not run as institutions,

עסקים אינם מנוהלים כמוסדות,

by the idiosyncrasies of individuals.

ע"י ההתנהגות היחודית של אנשים כאלה ואחרים.

It's always about taste.

זה נוגע תמיד להעדפות.

It's always about my taste.

זה נוגע תמיד להעדפות שלי.

You see, Indian music, for example,

קחו, לדוגמא, את המוסיקה ההודית,

does not have the concept of harmony.

שבה המושג "הרמוניה" אינו קיים.

There is no orchestra conductor.

לתזמורת אין מנצח.

There is one performer standing there, and everybody follows.

ישנו אמן אחד, שאחריו עוקבים השאר.

And you can never replicate that performance twice.

לעולם אי אפשר לשחזר את אותה הופעה במדויק.

It is not about documentation and contract.

עיקר העניין הוא לא תיעוד וחוזים.

It's about conversation and faith.

עיקר העניין הוא דו שיח ואמונה.

It's not about compliance. It's about setting,

עיקר העניין הוא לא ציות, אלא תפאורה, רקע.

getting the job done, by bending or breaking the rules --

להשיג את המטרה, ע"י כיפוף או שבירת החוקים -

just look at your Indian people around here,

הסתכלו על האנשים ההודים פה בקהל,

you'll see them smile; they know what it is.

תראו אותם מחייכים, הם יודעים במה מדובר.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

And then look at people who have done business in India,

ועכשיו הסתכלו על האנשים בקהל שעשו עסקים בהודו,

you'll see the exasperation on their faces.

וצפו במבטי היאוש על פניהם.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

You see, this is what India is today. The ground reality

אתם מבינים, זוהי הודו היום. המציאות על הקרקע

is based on a cyclical world view.

מבוססת על ראיה מחזורית של העולם.

So, it's rapidly changing, highly diverse,

ולכן, היא משתנה במהירות, מגוונת ביותר,

chaotic, ambiguous, unpredictable.

כאוטית, דו משמעית, בלתי צפויה.

And people are okay with it.

ולאנשים אין בעיה עם זה.

And then globalization is taking place.

ואז נכנסת הגלובליזציה לפעולה.

The demands of modern institutional thinking is coming in.

הדרישות של החשיבה המוסדית המודרנית נכנסות גם הן לתערובת.

Which is rooted in one-life culture.

ואלה נטועות בתרבות ה"חיים רק פעם אחת."

And a clash is going to take place,

והתנגשות הולכת להתרחש,

like on the banks of the Indus.

כמו זו שהתרחשה על גדות האינדוס.

It is bound to happen.

וזה בלתי נמנע.

I have personally experienced it. I'm trained as a medical doctor.

חוויתי את ההתנגשות הזאת על בשרי. אני רופא במקצועי.

I did not want to study surgery. Don't ask me why.

מעולם לא רציתי להיות רופא, אל תשאלו אותי למה.

I love mythology too much.

אני אוהב מיתולוגיה יותר מידי.

I wanted to learn mythology. But there is nowhere you can study.

רציתי ללמוד מיתולוגיה, אבל אין מקום שבו אפשר מסלול לימודים כזה.

So, I had to teach it to myself.

אז הייתי חייב ללמד את עצמי.

And mythology does not pay, well, until now.

ומיתולוגיה לא משתלמת - לפחות עד עכשיו.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

So, I had to take up a job. And I worked in the pharma industry.

אז הייתי צריך לבחור מקצוע, ונכנסתי לתעשיית הפרמקולוגיה.

And I worked in the healthcare industry.

ועבדתי ברפואה.

And I worked as a marketing guy, and a sales guy,

עבדתי כאיש שיווק, כאיש מכירות.

and a knowledge guy, and a content guy, and a training guy.

כאיש ידע, כאיש תוכן, כאיש הכשרה.

I even was a business consultant, doing strategies and tactics.

הייתי אפילו יועץ עיסקי, התעסקתי בטקטיקות ואסטרטגיות.

And I would see the exasperation

וראיתי את היאוש

between my American and European colleagues,

על פני חברי לעבודה האמריקאים והאירופאיים,

when they were dealing with India.

כאשר היו עושים עסקים בהודו.

Example: Please tell us the process

לדוגמא: הסבירו לנו את התהליך

to invoice hospitals.

שבו אתם מגישים חשבוניות לבתי חולים.

Step A. Step B. Step C. Mostly.

צעד א', צעד ב', צעד ג'. בדרך כלל.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

How do you parameterize "mostly"?

איך מודדים "בדרך כלל"?

How do you put it in a nice little software? You can't.

איך אתה מכניס אתה לתוכנה? אי אפשר.

I would give my viewpoints to people.

הייתי נותן את דעתי לאנשים שונים.

But nobody was interested in listening to it,

אך אף אחד לא היה מעונין להקשיב,

you see, until I met Kishore Biyani of the Future group.

לפחות עד שפגשתי את קישור ביאני מפיוצ'ר גרופ.

You see, he has established the largest retail chain, called Big Bazaar.

הוא מייסדה של רשת המרכולים הגדולה, ביג באזאר.

And there are more than 200 formats,

ויש יותר מ-200 מערכים לחנויות,

across 50 cities and towns of India.

ב-50 ערים ברחבי הודו.

And he was dealing with diverse and dynamic markets.

והוא עסק בשווקים מגוונים ודינמיים.

And he knew very intuitively,

והוא ידע באופן אינטואיטיבי,

that best practices,

שהפרקטיקות הטובות ביותר

developed in Japan and China and Europe and America

שפותחו ביפן, סין, אירופה ואמריקה

will not work in India.

לא יעבדו בהודו.

He knew that institutional thinking doesn't work in India. Individual thinking does.

הוא ידע שחשיבה מוסדית לא תעבוד בהודו. חשיבה אינדיבידואלית כן.

He had an intuitive understanding of the mythic structure of India.

היתה לו הבנה אינטואיטיבית של המבני המיתי של הודו.

So, he had asked me to be the Chief Belief Officer, and said,

אז הוא ביקש ממני להיות מנהל אמונה בכיר, ואמר,

"All I want to do is align belief."

"כל מי שאני רוצה ממך זה 'לסדר' את האמונה."

Sounds so simple.

נשמע כה פשוט.

But belief is not measurable.

אך אמונה אינה מדידה.

You can't measure it. You can't manage it.

אי אפשר למדוד אותה. אי אפשר לנהל אותה.

So, how do you construct belief?

אז איך "בונים" אמונה?

How do you enhance the sensitivity of people to Indian-ness.

איך מגבירים את הרגישות של אנשים ל"הודיות"?

Even if you are Indian, it is not very explicit, it is not very obvious.

אפילו אם אתה הודי, זה לא לגמרי מובן, זה לא ברור מאליו.

So, I tried to work on the standard model of culture,

אז ניסיתי להמציא מודל תרבותי -

which is, develop stories, symbols and rituals.

כלומר, לפתח סיפורים, סמלים וטקסים.

And I will share one of the rituals with you.

ואני רוצה לחלוק את אחד מהטקסים האלה אתכם.

You see it is based on the Hindu ritual of Darshan.

הטקס מבוסס על טקס הדארשן מדת ההינדו.

Hindus don't have the concept of commandments.

להינדו מושג הדיברות אינו קיים.

So, there is nothing right or wrong in what you do in life.

אז אין הגדרה של מה נכון או לא נכון לעשות בחיינו.

So, you're not really sure how you stand in front of God.

ולכן אתה לעולם לא בטוח במעמדך בפני האל.

So, when you go to the temple, all you seek is an audience with God.

ולכן, כשאתה הולך למקדש, כל מה שאתה רוצה לעמוד מול האל.

You want to see God.

אתה רוצה לראות את אלוהים.

And you want God to see you, and hence the gods have very large eyes,

ואתה רוצה שאלוהים יראה אותך. ולכן לאלים יש עיניים גדולות מאוד.

large unblinking eyes,

שלעולם אינן נעצמות.

sometimes made of silver,

לפעמים הן עשויות מכסף,

so they look at you.

וכך, הן מביטות בך.

Because you don't know whether you're right or wrong, and so all you seek

מכיון שאתה לא יודע אם אתה צודק או טועה, כל מה שאתה מחפש

is divine empathy.

זו הזדהות אלוהית.

"Just know where I came from, why I did the Jugaad."

"אני רוצה שתדע מאיפה אני בא, ולמה חילטרתי פה ושם."

(Laughter)

(הקהל צוחק)

"Why did I do the setting,

למה דאגתי למראה הדברים,

why I don't care for the processes. Just understand me, please."

למה לא אכפת לי מתהליכים, תבין אותי, בבקשה."

And based on this, we created a ritual for leaders.

על בסיס זה יצרנו טקס למנהלים.

After a leader completes his training and is about to take over the store,

אחרי שמנהל משלים את ההכשרה שלו והוא עומד לקחת על עצמו את אחד הסניפים,

we blindfold him, we surround him with the stakeholders,

קשרנו לראשו כיסוי עיניים, והקפנו אותו באלה שיש להם עניין בהצלחתו:

the customer, his family, his team, his boss.

לקוחות, משפחתו, צוות העובדים, הבוס שלו.

You read out his KRA, his KPI, you give him the keys,

הקראנו לו את תחומי האחריות שלו, את המדדים להצלחה, נתנו לו את המפתחות לסניף,

and then you remove the blindfold.

ואז הסרנו את כיסוי העיניים.

And invariably, you see a tear,

וללא סייג, ראית דמעה זולגת על פניו,

because the penny has dropped.

כי לבסוף נפל לו האסימון.

He realizes that to succeed,

הוא הבין שעל מנת להצליח

he does not have to be a "professional,"

הוא לא חייב להיות מקצוען עד הסוף,

he does not have to cut out his emotions,

הוא לא חייב לקבל החלטות ללא רגשות,

he has to include all these people

הוא חייב לכלול את כל האנשים האלה בעולמו

in his world to succeed, to make them happy,

על מנת להצליח. עליו לרצות אותם -

to make the boss happy, to make everyone happy.

לרצות את הבוס, לרצות את כולם.

The customer is happy, because the customer is God.

הלקוח מרוצה, מכיון שהלקוח הוא אלוהים.

That sensitivity is what we need. Once this belief enters,

אותה רגישות הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים. ברגע שהאמונה הזאת מתקבלת אצלנו,

behavior will happen, business will happen.

ההתנהגות שלנו קורה - עסקים קורים.

And it has.

וזה בדיוק מה שקרה.

So, then we come back to Alexander

ולבסוף, אנחנו חוזרים שוב לאלכסנדר.

and to the gymnosophist.

ולגימנוסופיסט.

And everybody asks me, "Which is the better way, this way or that way?"

וכולם שואלים אותי: "מה היא הדרך הטובה ביותר? הדרך הזו או הדרך ההיא?

And it's a very dangerous question,

וזוהי שאלה מאוד מסוכנת.

because it leads you to the path of fundamentalism and violence.

כי היא מובילה אותנו לדרך של קנאות ואלימות.

So, I will not answer the question.

ולכן, לא אענה על השאלה הזו.

What I will give you is an Indian answer,

אענה לכם בצורה הודית,

the Indian head-shake.

נדנוד הראש ההודי.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Depending on the context,

בהתאם להקשר,

depending on the outcome,

בהתאם לתוצאה,

choose your paradigm.

בחרו את הפרדיגמה שלכם.

You see, because both the paradigms are human constructions.

מכיון ששתי הפרדיגמות עוצבו על ידי בני אדם.

They are cultural creations,

הן יצירות תרבותיות,

not natural phenomena.

לא תופעות טבע.

And so the next time you meet someone, a stranger,

ולכן, בפעם הבאה שאתם פוגשים מישהו זר,

one request:

יש רק בקשה אחת אליכם:

Understand that you live in the subjective truth,

תבינו שאתם חיים באמת סובייקטיבית,

and so does he.

וכך גם הוא.

Understand it.

תבינו את זה.

And when you understand it you will discover something spectacular.

וכשתבינו את זה תגלו משהו מדהים.

You will discover that within infinite myths

אתם תגלו שבתוך אותם מיתוסים אינסופיים,

lies the eternal truth.

ישנה אמת נצחית אחת.

Who sees it all?

מי רואה את הכל?

Varuna has but a thousand eyes.

לאל ווארונה יש רק אלף עיניים.

Indra, a hundred.

לאל אינדרה רק מאה.

You and I, only two.

ולי ולכם - רק שתיים.

Thank you. Namaste.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)