A plan to recycle the unrecyclable | Ashton Cofer

מתרגם: Jenny Rublevsky מבקר: Ido Dekkers

It was just an ordinary Saturday.

זה היה יום שבת רגיל.

My dad was outside mowing the lawn,

אבא שלי כיסח את הדשא בחוץ,

my mom was upstairs folding laundry,

אמא שלי קיפלה כביסה למעלה,

my sister was in her room doing homework

אחותי עשתה שיעורים בחדרה

ואני שיחקתי במשחקי מחשב במרתף.

and I was in the basement playing video games.

כשעליתי למעלה לקחת משהו לשתות,

And as I came upstairs to get something to drink,

I looked out the window

הסתכלתי מחוץ לחלון

and realized that there was something that I was supposed to be doing,

והבנתי שהיה משהו שאני אמור לעשות,

וזה מה שראיתי.

and this is what I saw.

No, this wasn't my family's dinner on fire.

לא, זו לא היתה הארוחה המשפחתית עולה באש.

זה היה פרויקט המדעים שלי.

This was my science project.

Flames were pouring out,

להבות נשפכו החוצה,

smoke was in the air

עשן היה באויר

and it looked like our wooden deck was about to catch fire.

וזה נראה כאילו משטח העץ שלנו עומד להידלק.

I immediately started yelling.

מיד התחלתי לצעוק.

אמא שלי נבהלה,

My mom was freaking out,

my dad ran around to put out the fire

אבא שלי רץ לכבות את האש

and of course my sister started recording a Snapchat video.

וכמובן שאחותי התחילה לצלם את הכל לסנאפצ'ט.

(Laughter)

(צחוק)

This was just the beginning of my team's science project.

זו הייתה רק ההתחלה של פרויקט המדעים של קבוצתי.

My team is composed of me and three other students

הקבוצה שלי מורכבת ממני ומשלושה תלמידים אחרים

שנמצאים כאן בקהל היום.

who are here in the audience today.

We competed in FIRST LEGO League

התחרינו בליגת הלגו הראשון (FIRST LEGO)

which is an international LEGO robotics competition for kids,

זו תחרות בינלאומית להרכבת רובוטים מלגו שבה מתחרים ילדים,

and in addition to a robotics game,

ובנוסף למשחק רובוטים,

we also worked on a separate science project,

עבדנו על פרויקט מדעים נפרד,

וזה היה הפרויקט שעליו עבדנו.

and this was the project that we were working on.

So the idea for this project all started

הרעיון לפרויקט הזה התחיל

when a few months earlier,

כשכמה חודשים קודם לכן,

כמה מחברי לקבוצה עשו טיול למרכז אמריקה

a couple of my teammates took a trip to Central America

וראו חופים מלוכלכים בקלקר,

and saw beaches littered with Styrofoam,

or expanded polystyrene foam.

או במילים אחרות פוליסטירן.

וכשהם חזרו מהטיול וסיפרו לנו על זה,

And when they came back and told us about it,

we really started thinking about the ways in which we see Styrofoam every day.

ממש התחלנו לחשוב על דרכים בהן אנו רואים קלקר בחיי היום יום.

Get a new flat-screen TV?

אתה קונה טלוויזיה חדשה?

You end up with a block of Styrofoam bigger than the TV itself.

אתה מקבל אותה עם גוש קלקר יותר גדול מהטלוויזיה עצמה.

שותה כוס קפה?

Drink a cup of coffee?

Well, those Styrofoam coffee cups are sure going to add up.

טוב, כוסות הקפה מקלקר הולכות להצטבר.

And where do all these items go after their one-time use?

ולאן כל הפריטים האלו הולכים לאחר השימוש החד פעמי שלהם?

מאחר ואין שום שימוש פיתרון קיים לקלקר משומש,

Since there aren't any good existing solutions for used Styrofoam,

almost all of them end up right in the landfill,

כמעט כולם מגיעים להטמנה באדמה,

או אוקיינוסים וחופים,

or the oceans and beaches,

taking over 500 years to degrade.

ולוקח להם יותר מ500 שנה להתפרק.

And in fact, every year, the US alone

ולמעשה, כל שנה, ארצות הברית לבדה

produces over two billion pounds of Styrofoam,

מייצרת יותר ממיליון קילו של קלקר,

שממלא באופן מזעזע 25 אחוז מהמטמנות.

filling up a staggering 25 percent of landfills.

So why do we have these ghost accumulations of Styrofoam waste?

אז למה יש לנו מאגר רפאים של פסולת קלקר?

למה אנחנו לא יכולים פשוט למחזר אותו כמו חומרי פלסטיק רבים אחרים?

Why can't we just recycle them like many plastics?

Well, simply put, recycled polystyrene is too expensive

טוב, בצורה פשוטה, מחזור קלקר הוא פשוט יקר מידי

and potentially contaminated,

ויש לו פוטנציאל לזהם,

so there is very little market demand for Styrofoam that has to be recycled.

מה שגורם למעט מאוד ביקוש בשוק לקלקר ממוחזר.

And as a result, Styrofoam is considered a nonrenewable material,

וכתוצאה מכך, קלקר נחשב למוצר שאינו ניתן לחידוש,

because it is neither feasible nor viable to recycle polystyrene.

בגלל שגם לא ישים וגם לא מעשי למחזר אותו.

And in fact, many cities across the US

למעשה, ערים רבות ברחבי ארצות הברית

have even passed ordinances

אפילו העבירו צוים

that simply ban the production of many products containing polystyrene,

שפשוט מחרימים את ייצורים של מוצרים רבים המכילים קלקר,

which includes disposable utensils,

למשל כלי אוכל חד פעמיים,

packing peanuts, takeout containers

שבבי אריזות, מגשי מזון מהיר

and even plastic beach toys,

ואפילו צעצועי חופים,

all products that are very useful in today's society.

כל המוצרים הללו מאוד שימושיים בחברה של ימינו.

And now France has become the first country

וכיום צרפת הפכה למדינה הראשונה

to completely ban all plastic utensils,

להחרים את כל הכלים החד פעמיים,

cups and plates.

כוסות וצלחות.

But what if we could keep using Styrofoam

אבל מה אם היינו יכולים להמשיך להשתמש בקלקר

and keep benefiting from its cheap, lightweight, insulating

ולהמשיך להרוויח מהחומר הזול, הקל, המבודד

and excellent packing ability,

בעל יכולת האריזה המעולה,

while not having to suffer from the repercussions

בזמן שנחנו לא צריכים לסבול מההשלכות

of having to dispose of it?

של העובדה כי לא ניתן להיפטר ממנו?

What if we could turn it into something else that's actually useful?

מה אם היינו יכולים להפוך אותו למשהו אחר שיכול להיות שימושי?

What if we could make the impossible possible?

מה אם יכולנו להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי?

My team hypothesized that we could use the carbon that's already in Styrofoam

הקבוצה שלי שיערה שאנחנו יכולים להשתמש בפחמן שכבר נמצא בקלקר

על מנת להפוך אותו לפחמן פעיל,

to create activated carbon,

which is used in almost every water filter today.

שמשתמשים בו כמעט בכל מסנן מים בימינו.

And activated carbon works by using very small micropores

בנוסף לכך פחמן פעיל עובד בחלקים קטנים מאוד

שמסננים את החומרים המזהמים ממים ואפילו מאוויר.

to filter out contaminants from water or even air.

So we started out by doing a variety of heating tests,

אז התחלנו בביצוע בדיקות חימום שונות,

ולצערנו, חווינו הרבה כישלונות.

and unfortunately, we had many failures.

Literally, nothing worked.

פשוטו כמשמעו, שום דבר לא עבד.

Besides my dad's grill catching on fire,

חוץ מזה שהגריל של אבא שלי נשרף,

most of our samples vaporized into nothing,

רוב הדוגמאות שלנו פשוט התאדו,

או התפוצצו בתוך תנורים יקרים,

or exploded inside expensive furnaces,

leaving a horribly sticky mess.

והשאירו אחריהם בלאגן דביק.

In fact, we were so saddened by our failures that we almost gave up.

למעשה, היינו כל כך עצובים מהכישלונות שלנו שכמעט ויתרנו.

So why did we keep trying

אז למה המשכנו לנסות

when all the adults said it was impossible?

כשכל המבוגרים אמרו שזה בלתי אפשרי?

טוב, אולי בגלל שאנחנו ילדים. אנחנו לא יודעים טוב יותר.

Well, maybe it's because we're kids. We don't know any better.

But the truth is, we kept trying because we thought it was still possible.

אבל האמת היא , שהמשכנו לנסות בגלל שחשבנו שזה היה אפשרי.

We knew that if we were successful,

ידענו שאם נצליח,

נוכל לעזור לסביבה ולהפוך את העולם למקום טוב יותר.

we would be helping the environment and making the world a better place.

So we kept trying

אז המשכנו לנסות

ולהיכשל

and failing

and trying

ולנסות

and failing.

ולהיכשל.

היינו כל כך קרובים להרים ידיים.

We were so ready to give up.

But then it happened.

אבל אז זה קרה.

With the right temperatures, times and chemicals,

בטמפרטורה הנכונה, הזמנים והכימיקלים,

we finally got that successful test result

סוף סוף הגענו לתוצאה המוצלחת

showing us that we had created activated carbon from Styrofoam waste.

שהראתה לנו שיצרנו פחמן פעיל מפסולת קלקר.

ובאותו הרגע, הדבר שהיה בלתי אפשרי

And at that moment, the thing that had been impossible

all of a sudden wasn't.

לפתע היה אפשרי.

It showed us that although we had many failures at the beginning,

זה הראה לנו שלמרות שהיו לנו הרבה כישלונות בהתחלה,

we were able to persevere through them to get the test results that we wanted.

הצלחנו להתמיד למרות זאת ולהשיג את התוצאות שרצינו.

And moreover, not only were we able to create activated carbon

ויותר מכך, לא רק שהצלחנו לייצר פחמן פעיל

for purifying water,

בשביל לטהר מים,

but we were also able to reduce Styrofoam waste,

הצלחנו גם להקטין את כמות פסולת הקלקר,

ולפתור שתי בעיות עולמיות בעזרת פתרון אחד.

solving two global problems with just one solution.

So from then on, we were inspired to take our project further,

אז מאותו רגע והלאה, היינו מלאי השראה לקחת את הפרויקט שלנו הלאה,

performing more tests to make it more effective

לבצע עוד בדיקות על מנת להפוך אותו ליותר אפקטיבי

and testing it in real world situations.

ולבדוק אותו בעולם האמיתי.

We then proceeded to receive funding

המשכנו לקבל מימון

from the NSTA's eCYBERMISSION STEM-in-Action program

מתכנית של האיגוד הארצי למורים למדע

sponsored by the US Army,

שצבא ארצות הברית נתן לה חסות,

as well as FIRST Global Innovation Awards

כמו כן גם הפרס העולמי לממציאים

sponsored by XPRIZE.

שניתנה לו חסות על ידי XPRIZE.

And we were also honored

וגם ניתן לנו

with the Scientific American Innovator Award

פרס הממציאים האמריקאים

from Google Science Fair.

מיריד המדע של גוגל.

And using these funds, we plan to file a full patent on our process

ובשימוש במשאבים אלו, אנחנו מתכננים לרשום פטנט שלם על התהליך שלנו

and to continue to work on our project.

ולהמשיך את עבודתנו על הפרויקט שלנו.

So yes, although we started with catching my dad's grill on fire

אז כן, למרות שהתחלנו בשריפה של הגריל של אבי

and failing so many times that we almost quit,

ובכישלונות רבים שגרמו לנו כמעט ולפרוש,

הכל היה שווה את זה כשאנחנו מסתכלים על זה עכשיו.

it was well worth it when we look back at it now.

We took a problem that many people said was impossible

לקחנו בעיה שאנשים רבים אמרו שאי אפשר לפתור

and we made it possible,

ופתרנו אותה,

והתמדנו גם כשזה נראה ששום דבר שעשינו לא יעבוד.

and we persevered when it looked like nothing that we did would work.

We learned that you can't have success

למדנו שאי אפשר לחוות הצלחה

without a little,

ללא מעט,

או הרבה, כישלון.

or a lot, of failure.

So in the future, don't be afraid if your grill goes up in flames,

אז בעתיד, אל תפחדו אם הגריל שלכם יעלה בלהבות,

בגלל שאתם לא יכולים לדעת מתי הרעיון שלכם ידלק.

because you never know when your idea might just catch fire.

Thank you.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)

(Applause)