Stanley McChrystal: Listen, learn ... then lead

מתרגם: Guy Ernest מבקר: Sigal Tifferet

Ten years ago, on a Tuesday morning,

לפני עשר שנים, ביום שלישי בבוקר,

I conducted a parachute jump at Fort Bragg, North Carolina.

פיקדתי על תרגיל צניחה בפורט בראג, בצפון קרולינה.

It was a routine training jump, like many more I'd done

זה היה תרגיל צניחה רגיל כמו רבים אחרים שעשיתי

since I became a paratrooper

מאז שנעשתי צנחן

27 years before.

27 שנה לפני כן.

We went down to the airfield early

יצאנו לשדה התעופה מוקדם

because this is the Army and you always go early.

בגלל שזה צבא ואתה תמיד יוצא מוקדם.

You do some routine refresher training,

אתה עושה קצת תרגולי רענון

and then you go to put on your parachute and a buddy helps you.

ואז אתה הולך ללבוש את המצנח וחבר עוזר לך.

And you put on the T-10 parachute.

ואתה לובש את מצנח ה-T10.

And you're very careful how you put the straps,

ואתה מאד נזהר כיצד אתה לובש את הרצועות,

particularly the leg straps because they go between your legs.

בעיקר רצועות הרגליים שעוברות בין הרגליים שלך.

And then you put on your reserve, and then you put on your heavy rucksack.

ואז את לובש את המצנח הרזרבי, ואז אתה לובש את התרמיל הכבד.

And then a jumpmaster comes,

ואז מדריך הצניחה מגיע,

and he's an experienced NCO in parachute operations.

והוא מש"ק מנוסה בהפעלת צניחות.

He checks you out, he grabs your adjusting straps

הוא בודק אותך, הוא תופס את הרצועות המתיחה,

and he tightens everything

והוא מהדק הכל

so that your chest is crushed,

עד שהחזה שלך נמחץ,

your shoulders are crushed down,

הכתפיים שלך נמחצות למטה,

and, of course, he's tightened so your voice goes up a couple octaves as well.

וכמובן, הוא מהדק עד שהקול שלך עולה שתי אוקטבות גם כן.

Then you sit down, and you wait a little while,

אז אתה יושב, ואתה ממתין,

because this is the Army.

בגלל שזה הצבא.

Then you load the aircraft, and then you stand up and you get on,

ואז אתה עולה למטוס, ואז אתה עומד ונכנס,

and you kind of lumber to the aircraft like this, in a line of people,

ואתה מדדה למטוס בצורה כזאת - בטור של אנשים --

and you sit down on canvas seats on either side of the aircraft.

ואתה יושב על כיסאות בד בשני צידי המטוס.

And you wait a little bit longer,

ואתה מחכה עוד קצת,

because this is the Air Force teaching the Army how to wait.

כי חיל האויר מלמד את הצבא כיצד לחכות.

Then you take off.

ואז אתה ממריא.

And it's painful enough now --

וזה מספיק כואב עכשיו --

and I think it's designed this way --

ואני חושב שזה מתוכנן בצורה כזאת --

it's painful enough so you want to jump.

זה מספיק כואב שאתה רוצה לקפוץ.

You didn't really want to jump, but you want out.

אתה לא ממש רוצה לקפוץ, אבל אתה רוצה החוצה.

So you get in the aircraft, you're flying along,

אז אתה נכנס למטוס, ואתה טס איתו,

and at 20 minutes out, these jumpmasters start giving you commands.

ואחרי 20 דקות, מדריכי הצניחה מתחילים לתת לך פקודות.

They give 20 minutes -- that's a time warning.

הם נותנים 20 דקות -- זוהי התראת זמן.

You sit there, OK.

אתה יושב שם, בסדר.

Then they give you 10 minutes.

ואז הם אומרים לך 10 דקות.

And of course, you're responding with all of these.

וכמובן, אתה מגיב עם כל אלה.

And that's to boost everybody's confidence, to show that you're not scared.

וזה כדי לחזק את הבטחון של כולם, להראות שאתה לא פוחד.

Then they give you, "Get ready."

ואז הם אומרים לך, "היכון"

Then they go, "Outboard personnel, stand up."

אז הם אומרים, "צוות חיצוני, עמוד."

If you're an outboard personnel, now you stand up.

ואם אתה בצוות החיצוני, אתה עומד עכשיו.

If you're an inboard personnel, stand up.

אם אתה בצוות הפנימי, עמוד.

And then you hook up, and you hook up your static line.

ואז הם מחברים אותך, ואתה מחבר את החוט הסטטי.

And at that point, you think, "Hey, guess what?

וברגע הזה אתה חושב, "הי, נחש מה?"

I'm probably going to jump.

אני כנראה עומד לקפוץ.

There's no way to get out of this at this point."

אין דרך לצאת מזה עכשיו."

You go through some additional checks, and then they open the door.

אתה עושה מספר בדיקות נוספות, ואז הם פותחים את הדלת.

And this was that Tuesday morning in September,

וזה היה בוקר יום שלישי בספטמבר

and it was pretty nice outside.

והיה די יפה בחוץ.

So nice air comes flowing in.

ואויר טוב זורם פנימה.

The jumpmasters start to check the door.

מדריך הצניחה מתחיל לבדוק את הדלת.

And then when it's time to go,

ואז כשמגיע הזמן לצאת,

a green light goes and the jumpmaster goes, "Go."

אור ירוק נדלק ומדריך הקפיצה אומר, "צא."

The first guy goes, and you're just in line,

והבחור הראשון יוצא, ואתה פשוט בתור,

and you just kind of lumber to the door.

ואתה די מדדה לדלת.

Jump is a misnomer; you fall.

קפיצה זה מושג מטעה, אתה נופל.

You fall outside the door,

אתה נופל מחוץ לדלת,

you're caught in the slipstream.

אתה נתקע בזרם האויר.

The first thing you do is lock into a tight body position --

הדבר הראשון שאתה עושה זה לנעול את הגוף במצב מהודק --

head down in your chest, your arms extended,

הראש צמוד לחזה, הידיים פרושות,

put over your reserve parachute.

ומעביר את המצנח הרזרבי.

You do that because, 27 years before,

אתה עושה את זה בגלל ש27 שנה לפני כן,

an airborne sergeant had taught me to do that.

רס"ר מוטס לימד אותי לעשות זאת.

I have no idea whether it makes any difference,

אין לי מושג אם זה משנה בכלל,

but he seemed to make sense,

אבל זה נראה הגיוני,

and I wasn't going to test the hypothesis that he'd be wrong.

ולא עמדתי לבדוק את ההנחה שאולי הוא טועה.

And then you wait for the opening shock

ואז אתה ממתין לשוק הפתיחה

for your parachute to open.

כאשר המצנח שלך נפתח.

If you don't get an opening shock, you don't get a parachute --

אם אתה לא מקבל את שוק הפתיחה, אתה לא מקבל מצנח --

you've got a whole new problem set.

יש לך קבוצה שלמה של בעיות חדשות.

But typically you do; typically it opens.

אבל בדרך כלל זה נפתח.

And of course, if your leg straps aren't set right,

וכמובן, אם רצועות הרגלים לא מונחות נכון,

at that point you get another little thrill.

בנקודה הזאת אתה מקבל עוד התרגשות קלה.

Boom.

בום.

So then you look around,

ואז אתה מסתכל מסביב,

you're under a canopy and you say, "This is good."

החברה שלך אומרים, "זה טוב."

Now you prepare for the inevitable.

עכשיו אתה מתכונן לבלתי נמנע.

You are going to hit the ground.

אתה עומד לחבוט באדמה.

You can't delay that much.

אתה לא יכול לעכב זאת הרבה.

And you really can't decide where you hit very much,

ואתה לא באמת יכול לבחור היכן תיפול,

because they pretend you can steer,

בגלל שהם מעמידים פנים שאפשר לנהוג,

but you're being delivered.

אבל אתה נזרק.

So you look around, where you're going to land,

אז אתה מסתכל מסביב, היכן אתה הולך לנחות,

you try to make yourself ready.

אתה מנסה להיות מוכן.

And then as you get close, you lower your rucksack below you on a lowering line,

ואז אתה מתקרב, אתה מוריד את התרמיל מתחתיך על חוט הנמכה,

so that it's not on you when you land,

כדי שזה לא יהיה עליך כאשר אתה נוחת,

and you prepare to do a parachute-landing fall.

ואתה מתכונן לעשות גלגול נחיתת צניחה.

Now the Army teaches you

עכשיו הצבא מלמד אותך

to do five points of performance --

לעשות 5 נקודות של ביצוע --

the toes of your feet,

קצות אצבעות הרגליים,

your calves, your thighs,

השוקיים שלך, הירכיים שלך,

your buttocks and your push-up muscles.

העכוז שלך, ושרירי שכיבות הסמיכה.

It's this elegant little land, twist and roll.

זאת הנחיתה האלגנטית הזאת, סבוב וגילגול.

And that's not going to hurt.

וזה לא הולך לכאוב.

In 30-some years of jumping, I never did one.

ב-30 שנה של צניחות, מעולם לא עשיתי אחת.

(Laughter)

(צחוק)

I always landed like a watermelon out of a third floor window.

אני תמיד נחתתי כמו אבטיח שנופל מחלון הקומה השלישית.

(Laughter)

(צחוק)

And as soon as I hit,

וברגע שנחבטתי,

the first thing I did is I'd see if I'd broken anything that I needed.

הדבר הראשון שעשיתי היה לראות אם שברתי משהו שאני צריך.

I'd shake my head,

נענעתי את הראש שלי,

and I'd ask myself the eternal question:

ושאלתי את עצמי את השאלה הנצחית:

"Why didn't I go into banking?"

"מדוע לא הלכתי לעבוד בבנק?"

(Laughter)

(צחוק)

And I'd look around,

והסתכלתי מסביב,

and then I'd see another paratrooper,

ואז ראיתי עוד צנחן,

a young guy or girl,

בחור צעיר או בחורה,

and they'd have pulled out their M4 carbine

והם שולפים את רובה ה M-4 שלהם

and they'd be picking up their equipment.

והם אוספים את הציוד שלהם.

They'd be doing everything

הם עושים את כל

that we had taught them.

מה שלימדנו אותם.

And I realized

ואני הבנתי

that, if they had to go into combat,

שאם הם צריכים לצאת לקרב,

they would do what we had taught them and they would follow leaders.

הם יעשו את מה שלימדנו אותם והם ילכו אחרי מפקדים.

And I realized that, if they came out of combat,

והבנתי שאם הם יצאו מהקרב,

it would be because we led them well.

זה יהיה בזכות שפיקדנו עליהם טוב.

And I was hooked again on the importance of what I did.

ואני מתחבר מחדש לחשיבות של מה שעשיתי.

So now I do that Tuesday morning jump,

אז עכשיו אני עושה את צניחת הבוקר של יום שלישי,

but it's not any jump --

אבל זאת לא סתם צניחה --

that was September 11th, 2001.

זה היה ב-11 בספטמבר 2001.

And when we took off from the airfield, America was at peace.

וכאשר המראנו משדה התעופה, אמריקה חייתה בשלום.

When we landed on the drop-zone, everything had changed.

וכאשר נחתנו בנקודה הנחיתה, הכל השתנה.

And what we thought

ומה שחשבנו

about the possibility of those young soldiers going into combat

לגבי הסיכוי של החיילים הצעירים האלה לצאת לקרב

as being theoretical

כדבר תאורטי

was now very, very real --

היה עכשיו מאד מאד אמיתי --

and leadership seemed important.

ופיקוד נראה כדבר חשוב.

But things had changed;

אבל דברים השתנו --

I was a 46-year-old brigadier general.

הייתי תא"ל בן 46.

I'd been successful,

הייתי מוצלח,

but things changed so much

אבל הדברים השתנו כל כך

that I was going to have to make some significant changes,

שהייתי צריך לעשות מספר שינויים משמעותיים --

and on that morning, I didn't know it.

ובאותו בוקר, לא ידעתי זאת.

I was raised with traditional stories of leadership:

חונכתי על הסיפורים המסורתיים של פיקוד:

Robert E. Lee, John Buford at Gettysburg.

רוברט לי, ג'ון באפורד בגטיסבורג.

And I also was raised

וגם חונכתי

with personal examples of leadership.

עם דוגמאות אישיות של פיקוד.

This was my father in Vietnam.

זה היה אבא שלי בוייאטנם.

And I was raised to believe

וחונכתי להאמין

that soldiers were strong and wise

שחיילים היו חזקים וחכמים

and brave and faithful;

ואמיצים ומלאי אמונה --

they didn't lie, cheat, steal

הם לא שיקרו, רימו, גנבו

or abandon their comrades.

או נטשו את חבריהם.

And I still believe real leaders are like that.

ואני עדיין מאמין שמנהיגים אמיתיים הם כאלה.

But in my first 25 years of career,

אבל ב-25 השנים הראשונות של הקריירה שלי,

I had a bunch of different experiences.

היו לי כמה חוויות אחרות.

One of my first battalion commanders,

אחד מהמג"דים הראשונים שלי,

I worked in his battalion for 18 months

עבדתי בגדוד שלו במשך 18 חודשים

and the only conversation he ever had with Lt. McChrystal

והשיחה היחידה שהיתה לו עם סג"מ מקקריסטל

was at mile 18 of a 25-mile road march,

היתה בק"מ ה-29 בצעדת 40 הק"מ,

and he chewed my ass for about 40 seconds.

והוא ירד עלי במשך 40 שניות.

And I'm not sure that was real interaction.

ואני לא בטוח שזאת היתה תקשורת אמיתית.

But then a couple of years later, when I was a company commander,

אבל שנתיים אחר כך, כאשר הייתי מפקד מחלקה,

I went out to the National Training Center.

יצאתי לבסיס ההדרכה הארצי.

And we did an operation,

ועשינו מבצע,

and my company did a dawn attack --

והמחלקה שלי עשתה התקפת שחר --

you know, the classic dawn attack:

אתם יודעים, התקפת שחר קלאסית:

you prepare all night, move to the line of departure.

אתה מתכונן כל הלילה, נע לשטח ההערכות.

And I had an armored organization at that point.

והיתה לי קבוצה משורינת באותה נקודה.

We move forward, and we get wiped out --

נענו קדימה, וחוסלנו --

I mean, wiped out immediately.

חוסלנו מיידית.

The enemy didn't break a sweat doing it.

האויב כלל לא הזיע תוך כדי.

And after the battle,

ואחרי הקרב,

they bring this mobile theater and they do what they call an "after action review"

הם מביאים את התאטרון הנייד ועושים מה שנקרא "תחקיר אחרי ביצוע"

to teach you what you've done wrong.

ללמד אותך מה עשית לא נכון.

Sort of leadership by humiliation.

סוג של פיקוד באמצעות השפלה.

They put a big screen up, and they take you through everything:

הם שמים את המסך הגדול, והם מעבירים אותך דרך הכל.

"and then you didn't do this, and you didn't do this, etc."

"... ואז לא עשית את זה, ולא עשית את זה, וכו,"

I walked out feeling as low

יצאתי מרגיש מאד שפוף

as a snake's belly in a wagon rut.

כמו נחש על גחונו.

And I saw my battalion commander, because I had let him down.

וראיתי את המג"ד שלי, בגלל שאכזבתי אותו.

And I went up to apologize to him,

והלכתי להתנצל בפניו,

and he said, "Stanley, I thought you did great."

והוא אמר, "סטנלי, אני חושב שהיית נהדר."

And in one sentence,

ובמשפט אחד,

he lifted me, put me back on my feet,

הוא הרים אותי, והעמיד אותי חזרה על הרגליים,

and taught me that leaders can let you fail

ולימד אותי שמפקדים יכולים לתת לך להכשל

and yet not let you be a failure.

ועדיין לא לתת לך להיות כשלון.

When 9/11 came,

כאשר 11/9 התרחש,

46-year-old Brig. Gen. McChrystal sees a whole new world.

תא"ל מקקריסטל בן ה-46 רואה עולם חדש לחלוטין.

First, the things that are obvious, that you're familiar with:

ראשית, הדברים שהם ברורים, שאתם מכירים:

the environment changed --

הסביבה השתנתה --

the speed, the scrutiny,

המהירות, הביקורתיות,

the sensitivity of everything now is so fast,

הרגישות של כל דבר עכשיו היא כל כך מהירה,

sometimes it evolves faster

לפעמים זה מתפתח מהר יותר

than people have time to really reflect on it.

מאשר יש לאנשים זמן לחשוב על זה.

But everything we do

אבל כל דבר שאנחנו עושים

is in a different context.

הוא בהקשר אחר.

More importantly, the force that I led

יותר חשוב, הכוח שפיקדתי עליו

was spread over more than 20 countries.

היה מפוזר על פני יותר מעשרים מדינות.

And instead of being able to get all the key leaders

ובמקום שאוכל להביא את כל המפקדים

for a decision together in a single room

לקבל החלטה ביחד בחדר אחד

and look them in the eye and build their confidence

ולהביט להם בעיניים ולבנות את הביטחון שלהם

and get trust from them,

לקבל מהם אמון,

I'm now leading a force that's dispersed,

אני מפקד עכשיו על כוח שהוא מפוזר,

and I've got to use other techniques.

ואני צריך להשתמש בשיטות אחרות.

I've got to use video teleconferences, I've got to use chat,

אני צריך להשתמש בועידות וידאו, אני צריך להשתמש בצ'ט,

I've got to use email, I've got to use phone calls --

אני צריך להשתמש בדואר אלקטרוני, אני צריך להשתמש בשיחות טלפון --

I've got to use everything I can,

אני צריך להשתמש בכל דבר שאני יכול,

not just for communication,

לא רק לתקשורת,

but for leadership.

אלא גם לפיקוד.

A 22-year-old individual

צעיר בן 22

operating alone,

מתפקד לבד

thousands of miles from me,

אלפי קילומטרים ממני

has got to communicate to me with confidence.

צריך לתקשר איתי בבטחון.

I have to have trust in them and vice versa.

צריך להיות לי אמון בהם ולהם בי.

And I also have to build their faith.

ואני צריך גם לבנות את האמונה שלהם.

And that's a new kind of leadership

וזה סוג חדש של פיקוד

for me.

עבורי.

We had one operation

היה מבצע אחד

where we had to coordinate it from multiple locations.

שהיינו צריכים לתאם אותו ממקומות שונים.

An emerging opportunity came --

הזדמנות חדשה צצה --

didn't have time to get everybody together.

לא היה לי זמן להביא את כולם ביחד.

So we had to get complex intelligence together,

אז היינו צריכים לאסוף מודיעין מורכב,

we had to line up the ability to act.

היינו צריכים להכין את האפשרות לפעול.

It was sensitive, we had to go up the chain of command,

זה היה רגיש, היינו צריכים לטפס בשרשרת הפיקוד,

convince them that this was the right thing to do

לשכנע אותם שזה הדבר הנכון לעשות,

and do all of this

ולעשות את כל זה

on electronic medium.

באמצעים אלקטרוניים.

We failed.

נכשלנו.

The mission didn't work.

המשימה לא הצליחה.

And so now what we had to do

ואז מה שהיינו צריכים לעשות,

is I had to reach out

היה שהייתי צריך להגיע

to try to rebuild the trust of that force,

ולנסות לבנות מחדש את האמון של הכח הזה,

rebuild their confidence --

לבנות מחדש את הביטחון שלהם --

me and them, and them and me,

שלי בהם ושלהם בי

and our seniors and us as a force --

והמפקדים שלנו ואנחנו ככוח --

all without the ability to put a hand on a shoulder.

הכל בלי היכולת לשים יד על הכתף.

Entirely new requirement.

דרישה חדשה לחלוטין.

Also, the people had changed.

גם האנשים השתנו.

You probably think that the force that I led

אתם בטח חושבים שהכוח שפיקדתי עליו

was all steely-eyed commandos with big knuckle fists

היה כולו חיילי קומנדו קשוחים עם אגרופים גדולים

carrying exotic weapons.

נושאים כלי נשק אקזוטיים.

In reality,

במציאות,

much of the force I led

חלק מהכוח שהובלתי

looked exactly like you.

נראה בדיוק כמוכם.

It was men, women, young, old --

הם היו גברים, נשים, צעירים, זקנים --

not just from military; from different organizations,

לא רק מהצבא, מארגונים שונים,

many of them detailed to us just from a handshake.

רבים מהם הכירו אותנו רק מלחיצת יד.

And so instead of giving orders,

אז במקום לתת פקודות,

you're now building consensus

אתה עכשיו בונה קונצנזוס

and you're building a sense of shared purpose.

ואתה בונה תחושה של מטרה משותפת.

Probably the biggest change

כנראה שהשינוי הכי גדול

was understanding that the generational difference,

היה ההבנה שפער הדורות,

the ages, had changed so much.

הגילאים, השתנו מאד.

I went down to be with a Ranger platoon

ירדתי כדי להיות עם פלוגת סיור

on an operation in Afghanistan,

במבצע באפגניסטן,

and on that operation,

ובמבצע הזה,

a sergeant in the platoon

סמל בפלוגה

had lost about half his arm

איבד חצי מהיד שלו

throwing a Taliban hand grenade

כשזרק רימון יד של הטליבאן

back at the enemy

חזרה על האויב

after it had landed in his fire team.

אחרי שהוא נחת בתוך הקבוצה שלו.

We talked about the operation,

דיברנו על המבצע,

and then at the end I did what I often do with a force like that.

ובסוף עשיתי מה שאני עושה לרוב עם כוח כזה.

I asked, "Where were you on 9/11?"

שאלתי, "איפה הייתם ב 11/9?"

And one young Ranger in the back --

וחייל סיור צעיר אחד בסוף --

his hair's tousled and his face is red and windblown

עם שיער פרוע ופנים אדומות

from being in combat in the cold Afghan wind --

מהקרבות ברוחות הקרות של אפגניסטן --

he said, "Sir, I was in the sixth grade."

ואמר, "המפקד, אני הייתי בכיתה ו'."

And it reminded me

וזה הזכיר לי

that we're operating a force

שאנחנו כוח פעולה

that must have shared purpose

שצריך להיות בעל מטרה משותפת

and shared consciousness,

ומודעות משותפת,

and yet he has different experiences,

אך עדיין היו לו חוויות אחרות,

in many cases a different vocabulary,

במקרים רבים גם אוצר מילים שונה,

a completely different skill set

יכולות שונות לחלוטין

in terms of digital media

במונחים של מדיה דיגיטאלית

than I do and many of the other senior leaders.

משלי והרבה מהמפקדים הבכירים האחרים.

And yet, we need to have that shared sense.

ועדיין, צריך להיות לנו רגש משותף.

It also produced something

זה גם יצר משהו

which I call an inversion of expertise,

שאני קורא לו היפוך מקצועי,

because we had so many changes at the lower levels

בגלל שהיו לנו כל כך הרבה שינויים ברמות הנמוכות

in technology and tactics and whatnot,

בטכנולוגיה, וטקטיקות ומה לא,

that suddenly the things that we grew up doing

שפתאום הדברים שעשינו כשגדלנו

wasn't what the force was doing anymore.

לא היו הדברים שהכוח עשה יותר.

So how does a leader

אז כיצד מנהיג

stay credible and legitimate

נשאר בעל אמינות ולגיטימי

when they haven't done

כאשר הוא לא עשה

what the people you're leading are doing?

מה שהאנשים שהוא מנהיג עושים?

And it's a brand new leadership challenge.

וזה אתגר פיקודי חדש לגמרי.

And it forced me to become a lot more transparent,

וזה הכריח אותי להיות הרבה יותר שקוף,

a lot more willing to listen,

הרבה יותר מוכן להקשיב,

a lot more willing to be reverse-mentored from lower.

הרבה יותר להיות מודרך בהיפוך מלמטה.

And yet, again, you're not all in one room.

ושוב, אתם לא ביחד בחדר אחד.

Then another thing.

ודבר נוסף.

There's an effect on you and on your leaders.

יש השפעה עליך ועל המפקדים שלך.

There's an impact, it's cumulative.

יש השפעה מצטברת.

You don't reset, or recharge your battery every time.

אתה לא מאפס או טוען מחדש את הסוללה שלך בכל פעם.

I stood in front of a screen one night in Iraq

עמדתי מול מסך לילה אחד בעיראק

with one of my senior officers

עם אחד מהקצינים הבכירים שלי

and we watched a firefight from one of our forces.

וצפינו בקרב אש של אחד הכוחות שלנו.

And I remembered his son was in our force.

ונזכרתי שהבן שלו היה בכוח שלנו.

And I said, "John, where's your son? And how is he?"

ואמרתי, "ג'ון, איפה הבן שלך? ואיך הוא?"

And he said, "Sir, he's fine. Thanks for asking."

והוא אמר, "המפקד, הוא בסדר. תודה ששאלתי."

I said, "Where is he now?"

אמרתי, "איפה הוא עכשיו?"

And he pointed at the screen, he said, "He's in that firefight."

והוא הצביע על המסך, ואמר, "הוא בקרב האש הזה."

Think about watching your brother, father,

תחשבו על לצפות באח שלכם, אבא שלכם,

daughter, son, wife

בת, בן, אישה

in a firefight in real time

בקרב אמיתי בזמן אמיתי

and you can't do anything about it.

ואתם לא יכולים לעשות שום דבר לגבי זה.

Think about knowing that over time.

תחשבו על לדעת את זה לאורך תקופה.

And it's a new cumulative pressure on leaders.

וזה לחץ מצטבר חדש על המפקדים.

And you have to watch and take care of each other.

ואתה צריך לצפות ולטפל אחד בשני.

I probably learned the most about relationships.

ככל הנראה למדתי הכי הרבה על יחסים.

I learned they are the sinew

למדתי שהם הגידים

which hold the force together.

שמחזיקים את הכוחות ביחד.

I grew up much of my career in the Ranger regiment.

את רוב הקריירה שלי גדלתי בגדודי הסיור.

And every morning in the Ranger regiment,

וכל בוקר בגדוד הסיור,

every Ranger -- and there are more than 2,000 of them --

כל חייל -- ויש יותר מ-2,000 חיילים --

says a six-stanza Ranger creed.

אומר את שבועת החיל בת ששת השורות.

You may know one line of it, it says,

אתם אולי מכירים שורה אחת ממנה, זה הולך כך,

"I'll never leave a fallen comrade to fall into the hands of the enemy."

"לעולם לא אשאיר חבר שנפל, ליפול בידי האויב."

And it's not a mindless mantra,

וזו אינה מנטרה סתמית,

and it's not a poem.

וזה אינו שיר.

It's a promise.

זוהי הבטחה.

Every Ranger promises every other Ranger,

כל חייל סיור מבטיח לכל חייל אחר

"No matter what happens, no matter what it costs me,

לא משנה מה יקרה, לא משנה מה המחיר,

if you need me, I'm coming."

אם אתה זקוק לי, אני אגיע.

And every Ranger gets that same promise

כל חייל סיור מקבל את אותה הבטחה

from every other Ranger.

מכל חייל אחר.

Think about it. It's extraordinarily powerful.

תחשבו על זה. זה חזק בצורה שלא תאמן.

It's probably more powerful than marriage vows.

זה כנראה יותר חזק משבועת נישואין.

And they've lived up to it, which gives it special power.

והם מקיימים את זה, מה שנותן לזה כוח מיוחד.

And so the organizational relationship that bonds them

וכן היחסים הארגוניים שמחברים אותם

is just amazing.

זה ממש מדהים.

And I learned personal relationships

ולמדתי שיחסים אישיים

were more important than ever.

היו יותר חשובים מתמיד.

We were in a difficult operation in Afghanistan in 2007,

היינו במבצע מסובך באפגניסטן ב-2007,

and an old friend of mine,

וחבר ישן שלי,

that I had spent many years

שביליתי שנים רבות איתו

at various points of my career with --

בנקודות שונות בקריירה שלי --

godfather to one of their kids --

הייתי הסנדק של אחד מהילדים שלו --

he sent me a note, just in an envelope,

שלח לי פתק, פשוט בתוך מעטפה,

that had a quote from Sherman to Grant

שהיה בו ציטוט משרמן לגרנט

that said, "I knew if I ever got in a tight spot,

שאמר, "ידעתי שאם אי פעם אהיה במצב קשה,

that you would come, if alive."

שתגיע, אם אתה חי."

And having that kind of relationship, for me,

יחסים כאלה, עבורי,

turned out to be critical at many points in my career.

היו קריטיים בנקודות רבות בקריירה שלי.

And I learned that you have to give that

ולמדתי שאתה חייב לתת את זה

in this environment,

בסביבה הזאת,

because it's tough.

בגלל שזה קשה.

That was my journey.

זה היה המסע שלי.

I hope it's not over.

אני מקווה שהוא לא נגמר.

I came to believe

למדתי להאמין

that a leader isn't good because they're right;

שמנהיג הוא לא טוב משום שהוא צודק,

they're good because they're willing to learn and to trust.

הוא טוב משום שהוא מוכן ללמוד ולבטוח.

This isn't easy stuff.

זה לא דבר קל.

It's not like that electronic abs machine

זה לא כמו מכונת שרירי בטן אלקטרונית

where, 15 minutes a month, you get washboard abs.

שנותנת, ב-15 דקות לחודש, שרירי בטן חטובים.

(Laughter)

(צחוק)

And it isn't always fair.

וזה לא תמיד הוגן.

You can get knocked down,

אתה עלול ליפול,

and it hurts

וזה כואב

and it leaves scars.

וזה משאיר צלקות.

But if you're a leader,

אבל אם אתה מנהיג,

the people you've counted on

האנשים שסמכת עליהם

will help you up.

יעזרו לך לקום.

And if you're a leader,

ואם אתה מנהיג,

the people who count on you need you on your feet.

האנשים שסומכים עליך צריכים אותך על הרגליים.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)