Dave Eggers: 2008 TED Prize wish: Once Upon a School

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Zohar Gan

Thank you so much everyone from TED, and Chris and Amy in particular.

ובמיוחד לכריס ואיימי TED תודה לכל אנשי

I cannot believe I'm here.

אני לא מאמין שאני כאן.

I have not slept in weeks.

לא ישנתי כבר שבועות.

Neil and I were sitting there comparing how little we've slept

ניל ואני ישבנו והשווינו כמה מעט ישנו

in anticipation for this. I've never been so nervous --

בציפייה לרגע הזה. מעולם לא הייתי כה עצבני --

and I do this when I'm nervous, I just realized. (Laughter)

ואני עושה ככה כשאני עצבני, הרגע תפסתי את עצמי. [צחוק]

So, I'm going to talk about sort of what we did at this organization

אני אדבר על מה עשינו בארגון הזה

called 826 Valencia, and then I'm going to talk

ששמו "ולנסיה 826", ואחר אומר לכם איך

about how we all might join in and do similar things.

כולנו יכולים לתת כתף ולעשות דברים דומים.

Back in about 2000, I was living in Brooklyn,

בערך בשנת 2000 גרתי בברוקלין,

I was trying to finish my first book,

וניסיתי אז לסיים את ספרי הראשון.

I was wandering around dazed every day

בימים שוטטתי לי סהרורי

because I wrote from 12 a.m. to 5 a.m.

מפני שכתבתי מחצות ועד חמש בבוקר.

So I would walk around in a daze during the day.

אז במשך היום נהגתי להסתובב סהרורי.

I had no mental acuity to speak of during the day, but I had flexible hours.

לא הייתי במלוא חושי במהלך היום, אבל שעות העבודה היו גמישות.

In the Brooklyn neighborhood that I lived in, Park Slope,

בשכונה בברוקלין בה חייתי, פארק סלופ,

there are a lot of writers --

יש הרבה סופרים --

it's like a very high per capita ratio

היה יחס גבוה מאד לגולגולת

of writers to normal people.

בין סופרים לבני אדם רגילים.

Meanwhile, I had grown up around a lot of teachers.

וחוץ מזה, גדלתי בין הרבה מורים.

My mom was a teacher, my sister became a teacher

אימי היתה מורה, אחותי היתה למורה

and after college so many of my friends went into teaching.

ואחרי הקולג' רבים מחברי פנו להוראה.

And so I was always hearing them talk about their lives

כך שתמיד שמעתי אותם מדברים על חייהם

and how inspiring they were,

וכמה רבי-השראה הם,

and they were really sort of the most hard-working

והם היו באמת האנשים שעבדו הכי קשה

and constantly inspiring people I knew.

ושהיו הכי מעוררי-ההשראה שהכרתי.

But I knew so many of the things they were up against,

אך ידעתי הרבה על המכשולים שעמדו בדרכם,

so many of the struggles they were dealing with.

ידעתי הרבה על מאבקיהם.

And one of them was that so many of my friends

ואחד המכשולים היה שכה רבים מידידי

that were teaching in city schools were having trouble

שלימדו בבתי ספר עירוניים, נתקלו בבעיות

with their students keeping up at grade level,

אצל תלמידים שהתקשו בציוניהם,

in their reading and writing in particular.

בפרט בקריאה ובכתיבה.

Now, so many of these students had come from households

רבים מתלמידים אלה הגיעו ממשפחות

where English isn't spoken in the home,

שבהן לא דיברו אנגלית בבית,

where a lot of them have different special needs,

ולרבים מהם היו צרכים מיוחדים,

learning disabilities. And of course they're working in schools

וקשיי למידה. והם כמובן לימדו בבתי ספר

which sometimes and very often are under-funded.

שלעתים קרובות סבלו מקשיי מימון.

And so they would talk to me about this and say,

הם נהגו לשוחח איתי על זה ולומר,

"You know, what we really need is just more people,

"אתה יודע, מה שאנו באמת צריכים זה יותר אנשים,

more bodies, more one-on-one attention,

מבחינה מספרית להשיג יותר יחס של אחד-על-אחד,

more hours, more expertise from people

יותר שעות, יותר מומחיות של אנשים מיומנים באנגלית

that have skills in English and can work with these students one-on-one."

ושיכולים לעבוד עם תלמידים אלה אחד-על-אחד."

Now, I would say, "Well, why don't you just work with them one-on-one?"

הייתי עונה, "אז למה שלא תעבדו איתם אחד-על-אחד?"

And they would say, "Well, we have five classes of 30 to 40 students each.

הם היו עונים, "יש לנו 5 כיתות עם 30-40 תלמידים כ"א,

This can lead up to 150, 180, 200 students a day.

זה יכול להסתכם ב-150, 180, 200 תלמידים ליום.

How can we possibly give each student

איך אנו יכולים לתת לכל תלמיד

even one hour a week of one-on-one attention?"

אפילו שעה אחת בשבוע של אחד-על-אחד?

You'd have to greatly multiply the workweek and clone the teachers.

נצטרך להכפיל את שבוע העבודה ולשבט את המורים."

And so we started talking about this.

אז התחלנו לשוחח על זה.

And at the same time,

ובאותו זמן,

I thought about this massive group of people I knew:

חשבתי על המוני האנשים שאני מכיר:

writers, editors, journalists, graduate students,

סופרים, עורכים, עיתונאים, בוגרי אוניברסיטה,

assistant professors, you name it.

מרצים, מה שתרצו.

All these people that had sort of flexible daily hours

כל האנשים האלה, בעלי שעות עבודה גמישות

and an interest in the English word --

ועם עניין בשפה האנגלית --

I hope to have an interest in the English language,

אני מקווה שיהיה לי עניין בשפה האנגלית,

but I'm not speaking it well right now. (Laughter)

אך אינני דובר אותה היטב עכשיו. [צחוק]

I'm trying. That clock has got me.

אני מנסה. השעון ההוא מלחיץ אותי.

But everyone that I knew had an interest in the primacy of the written word

אך לכל מי שהכרתי היה עניין בחשיבות המילה הכתובה

in terms of nurturing a democracy, nurturing an enlightened life.

לגבי טיפוח הדמוקרטיה והחיים הנאורים.

And so they had, you know, their time

אז היו להם הזמן

and their interest, but at the same time

והענין, אבל באותה עת

there wasn't a conduit that I knew of in my community

לא הכרתי בקהילה שלי שום אמצעי

to bring these two communities together.

שיחבר בין שתי קהילות אלה.

So when I moved back to San Francisco, we rented this building.

אז כשחזרתי לסן-פרנציסקו שכרנו את הבניין הזה.

And the idea was to put McSweeney's --

והרעיון היה לשים את "מקסוויני'ס" --

McSweeney's Quarterly, that we published twice or three times a year,

הרבעון של "מקסוויני'ס", שפרסמנו 2 או 3 פעמים בשנה,

and a few other magazines --

ועוד כמה עיתונים --

we were going to move it into an office for the first time.

עמדנו לתת להם לראשונה משרד.

It used to be in my kitchen in Brooklyn.

עד אז זה היה במטבח שלי בברוקלין.

We were going to move it into an office,

התכוונו להעביר אותו למשרד,

and we were going to actually share space with a tutoring center.

ובעצם לחלוק אותו חלל עם מרכז הדרכה.

So we thought, "We'll have all these writers and editors and everybody --

וחשבנו, "יהיו לנו כל הסופרים והעורכים וכולם --

sort of a writing community -- coming into the office every day anyway,

מעין קהילה כותבת, שממילא באה כל יום למשרד,

why don't we just open up

מדוע שלא נפתח

the front of the building for students to come in there after school,

את חזית הבניין כדי שהתלמידים יבואו לשם אחרי שעות בי"ס,

get extra help on their written homework,

יקבלו עזרה נוספת בשיעורי הבית שלהם,

so you have basically no border between these two communities?"

וכך בעצם לא תהיה הפרדה בין שתי הקהילות האלה?"

So the idea was that we would be

כך שהרעיון היה שאנחנו נמשיך

working on whatever we're working on,

עם העבודה שלנו,

at 2:30 p.m. the students flow in and you put down what you're doing,

ב-2:30 התלמידים זורמים פנימה; אנו מפסיקים הכל

or you trade, or you work a little bit later or whatever it is.

או דוחים את העבודה לאחר כך.

You give those hours in the afternoon

נותנים את שעות אחר-הצהרים האלה

to the students in the neighborhood.

לתלמידי השכונה.

So, we had this place, we rented it,

כך שהיה לנו המקום הזה, שכרנו אותו

the landlord was all for it. We did this mural,

בעל הבית היה לגמרי בעד הרעיון. היה לנו ציור קיר

that's a Chris Ware mural, that basically explains the entire history

מאת כריס ווייר, שלמעשה מסביר את כל ההיסטוריה

of the printed word, in mural form -- it takes a long time

של המילה המודפסת בציור קיר -- נדרש זמן רב

to digest and you have to stand in the middle of the road.

לעכל אותו, וצריך לעמוד באמצע הרחוב.

So we rented this space.

אז שכרנו את המקום הזה.

And everything was great except the landlord said,

והכל היה נהדר, אלא שבעל הבית אמר,

"Well, the space is zoned for retail; you have to come up with something.

"זהו איזור עסקים. אתם צריכים איזה רעיון,

You've gotta sell something.

שיהיה לכם משהו למכור.

You can't just have a tutoring center."

זה לא יכול להיות רק מרכז למידה."

So we thought, "Ha ha! Really!"

אז חשבנו, "נו, באמת!"

And we couldn't think of anything necessarily to sell,

ולא הצלחנו להעלות על הדעת מה למכור,

but we did all the necessary research.

אך עשינו את כל המחקר הנדרש.

It used to be a weight room, so there were rubber floors below,

זה היה פעם אולם הרמת משקולות עם ריצפת גומי,

acoustic tile ceilings and fluorescent lights.

תיקרה אקוסטית, תאורת ניאון.

We took all that down, and we found beautiful wooden floors,

פירקנו הכל, וגילינו ריצפת עץ נהדרת,

whitewashed beams and it had the look --

קורות עץ מסוידות, וזה נראה --

while we were renovating this place, somebody said,

כששיפצנו את המקום, מישהו אמר,

"You know, it really kind of looks like the hull of a ship."

"אתם יודעים מה? זה נראה כמו גוף של אוניה"

And we looked around and somebody else said,

הסתכלנו מסביב, ומישהו אחר אמר,

"Well, you should sell supplies to the working buccaneer." (Laughter)

"אם כך, צריך למכור מוצרים לפיראט העמל" [צחוק]

And so this is what we did. So it made everybody laugh,

וזה מה שעשינו. זה הצחיק את כולם.

and we said, "There's a point to that.

ואמרנו, "יש בזה משהו.

Let's sell pirate supplies." This is the pirate supply store.

בואו נמכור אספקה לפיראטים". זאת החנות למוצרי פיראטים.

You see, this is sort of a sketch I did on a napkin.

זה היה תרשים ששרטטתי על מפית.

A great carpenter built all this stuff and you see,

נגר מעולה בנה את כל זה, ואתם רואים

we made it look sort of pirate supply-like.

שעשינו שזה ייראה כמו חנות אספקה לשודדי-ים.

Here you see planks sold by the foot

כאן רואים קרשים שנמכרים לפי מטר

and we have supplies to combat scurvy.

כאן יש לנו מוצרים נגד צפדינה.

We have the peg legs there, that are all handmade and fitted to you.

שם, רגלי-עץ, עשויות ביד ומותאמות אישית.

Up at the top, you see the eyepatch display,

למעלה אתם רואים את תצוגת רטיות העין,

which is the black column there for everyday use

שזה העמוד השחור שם

for your eyepatch, and then you have the pastel

שעליו רטיות עין לימי-חול, ושם הפסטלים

and other colors for stepping out at night --

ויתר הצבעים, ליציאה בערבים

special occasions, bar mitzvahs and whatever.

ולאירועים מיוחדים, בר מצוות וכאלה.

So we opened this place. And this is a vat

פתחנו את המקום הזה. וזוהי חבית

that we fill with treasures that students dig in.

שאנו ממלאים באוצרות והתלמידים מחטטים בה.

This is replacement eyes in case you lose one.

אלו עיני זכוכית, למי שאיבד את שלו.

These are some signs that we have all over the place:

אלה כמה שלטים שיש לנו בכל מקום:

"Practical Joking with Pirates."

"איך למתוח פיראטים"

While you're reading the sign, we pull a rope behind the counter

בזמן שקוראים את השלט, אנו מושכים חבל מאחורי הדלפק

and eight mop heads drop on your head.

ושמונה סמרטוטי רצפה נופלים לך על הראש.

That was just my one thing -- I said we had to have something that drops on people's heads.

ההמצאה היחידה שלי. אמרתי שמוכרחים להפיל לאנשים משהו על הראש,

It became mop heads. And this is the fish theater,

ויצא שזה סמרטוטי רצפה. וזה תיאטרון הדגים,

which is just a saltwater tank with three seats,

שהוא פשוט מיכל מים מלוחים עם שלושה מושבים,

and then right behind it we set up this space,

ובדיוק מאחורי זה יצרנו את המרחב הזה,

which was the tutoring center.

שהוא מרכז ההדרכה.

So right there is the tutoring center,

אז בדיוק שם נמצא מרכז ההדרכה,

and then behind the curtain were the McSweeney's offices,

ומאחוריו משרדי "מקסיוויני'ס",

where all of us would be working on the magazine and book editing and things like that.

שם הכנו את העיתונים וערכנו ספרים וכן הלאה.

The kids would come in --

הילדים היו באים --

or we thought they would come in. I should back up.

או שחשבנו שהם באים. עלי לחזור מעט אחורה.

We set the place up, we opened up, we spent months and months

הכנו ופתחנו את המקום, ובילינו חודשים על חודשים

renovating this place.

בשיפוץ שלו.

We had tables, chairs, computers, everything.

היו לנו שולחנות, כסאות, מחשבים, הכל.

I went to a dot-com auction at a Holiday Inn in Palo Alto

הלכתי למכירה של דוט.קום בהולידיי-אין בפאלו אלטו

and I bought 11 G4s with a stroke of a paddle.

וקניתי 11 ג'י-4 במכה אחת.

Anyway, we bought 'em, we set everything up and then we waited.

בכל אופן, הבאנו אותם, הכנו הכל ואז חיכינו.

It was started with about 12 of my friends,

התחלתי עם כ-12 מחברי,

people that I had known for years that were writers in the neighborhood.

אנשים שהכרתי שנים, סופרים מהשכונה.

And we sat. And at 2:30 p.m. we put a sandwich board out on the front sidewalk

וחיכינו. וב-2:30 הצבנו שלט דיקט על המדרכה הקדמית

and it just said, "Free Tutoring for Your English-Related

שאמר פשוט, "הדרכה חינם

and Writing-Related Needs -- Just Come In, It's All Free."

למתקשים באנגלית ובכתיבה -- פשוט תיכנסו, הכל בחינם."

And we thought, "Oh, they're going to storm the gates,

וחשבנו לעצמנו, "הם בטח יסתערו פנימה,

they're gonna love it." And they didn't.

הם ימותו על זה." והם לא.

And so we waited, we sat at the tables, we waited and waited.

אז חיכינו ככה, ישבנו ליד השולחנות וחיכינו.

And everybody was becoming very discouraged

וכולם התחילו להתייאש

because it was weeks and weeks that we waited, really, where nobody came in.

כי חיכינו שבועות רבים, באמת, ואיש לא נכנס.

And then somebody alerted us to the fact

ואז מישהו הפנה את תשומת ליבנו לעובדה

that maybe there was a trust gap,

שאולי קיים פער-אמון מסוים,

because we were operating behind a pirate supply store. (Laughter)

כי אנו פועלים מאחורי חזית של חנות מוצרי פיראטים. [צחוק]

We never put it together, you know?

מעולם לא קישרנו בין הדברים, כן?

And so then, around that time, I persuaded a woman named Nineveh Caligari,

ובערך אז שכנעתי אשה בשם נינווייה קליגרי,

a longtime San Francisco educator --

מחנכת ותיקה מסן-פרנציסקו --

she was teaching in Mexico City,

היא לימדה במקסיקו-סיטי,

she had all the experience necessary,

היה לה כל הנסיון הנדרש,

knew everything about education,

ידעה הכל על חינוך,

was connected with all the teachers and community members in the neighborhood --

היתה בקשר עם כל המורים וחברי הקהילה בשכונה --

I convinced her to move up from Mexico City where she was teaching.

שכנעתי אותה לעבור ממקסיקו-סיטי, היכן שלימדה.

She took over as executive director.

היא לקחה את תפקיד המנהלת הארגונית.

Immediately, she made the inroads with the teachers

ומיד מצאה דרכים ללב המורים,

and the parents and the students and everything,

ההורים והתלמידים וכולם,

and so suddenly it was actually full every day.

ולפתע המקום היה מלא לגמרי כל יום.

And what we were trying to offer every day

ומה שניסינו להציע מידי יום

was one-on-one attention.

היה תשומת-לב של אחד-על-אחד

The goal was to have a one-to-one ratio with every one of these students.

המטרה היתה לקיים יחס של אחד-על-אחד עם תלמידים אלה.

You know, it's been proven

הרי הוכח שהודות

that 35 to 40 hours a year with one-on-one attention,

ל-35-40 שעות בשנה של תשומת-לב אחד-על-אחד,

a student can get one grade level higher.

תלמיד יכול להעלות את הציון שלו ברמה אחת.

And so most of these students, English is not spoken in the home.

ורוב התלמידים האלה, אם דיברו בבית אנגלית או לא,

They come there, many times their parents --

הם באים לשם, פעמים רבות הוריהם --

you can't see it, but there's a church pew

אינכם רואים כאן, אבל יש שם ספסל כנסיה

that I bought in a Berkeley auction right there --

שקניתי במכירה פומבית בברקלי --

the parents will sometimes watch while their kids are being tutored.

ההורים באים לפעמים לראות איך מדריכים את ילדיהם.

So that was the basis of it,

אז זה היה הבסיס של זה,

was one-on-one attention.

תשומת הלב אחד-על-אחד.

And we found ourselves full every day with kids.

ומצאנו את עצמנו מלאים בילדים כל יום.

If you're on Valencia Street within those few blocks at around 2 p.m.,

אם תימצאו בטווח כמה רחובות מרח' ולנסיה, בערך בשתיים אחה"צ,

2:30 p.m., you will get run over, often,

שתיים וחצי, ירמסו אותכם לעתים קרובות

by the kids and their big backpacks, or whatever, actually running to this space,

הילדים עם תרמילי הגב הגדולים והכל, שרצים לכאן,

which is very strange, because it's school, in a way.

שזה מוזר מאד, כי זה במובן מסוים בית-ספר.

But there was something psychological happening there

אבל קרה כאן משהו פסיכולוגי

that was just a little bit different.

רק בגלל ההבדל הקטן.

And the other thing was, there was no stigma.

ושנית, שלא היתה סטיגמה.

Kids weren't going into the "Center-for-Kids-That-Need-More-Help,"

הילדים לא הלכו ל"מרכז-הילדים-שצריכים-עוד-עזרה,"

or something like that. It was 826 Valencia.

או משהו כזה. זה היה "ולנסיה 826"

First of all, it was a pirate supply store, which is insane.

ראשית, זו היתה חנות למוצרי פיראטים, שזה רעיון משוגע.

And then secondly, there's a publishing company in the back.

ושנית, יש מאחור חברת הוצאה-לאור

And so our interns were actually working

ועובדינו למעשה עבדו

at the same tables very often,

לעתים קרובות ליד אותם השולחנות,

and shoulder-to-shoulder, computer-next-to-computer with the students.

כתף-אל-כתף ומחשב-אל-מחשב עם התלמידים

And so it became a tutoring center --

כך שזה נעשה מרכז הדרכה --

publishing center, is what we called it --

מרכז הוצאה-לאור, כך קראנו לזה --

and a writing center.

ומרכז כתיבה.

They go in, and they might be working with a high school student

הם באים, והם אולי יעבדו עם תלמיד תיכון, שבעצם

actually working on a novel -- because we had very gifted kids, too.

עובד על רומן -- כי באו אלינו גם ילדים מוכשרים מאד.

So there's no stigma.

אז אין סטיגמות.

They're all working next to each other. It's all a creative endeavor.

כולם עובדים זה ליד זה. הכל הוא מאמץ יצירתי.

They're seeing adults. They're modeling their behavior.

הם פוגשים מבוגרים. מעצבים את התנהגותם.

These adults, they're working in their field.

המבוגרים האלה עובדים בתחום שלהם.

They can lean over, ask a question of one of these adults

הם יכולים לפנות אל המבוגר ולשאול שאלה

and it all sort of feeds on each other.

והכל כאילו מזין את הכל.

There's a lot of cross-pollination. The only problem,

יש הרבה האבקה הדדית. הבעיה היחידה,

especially for the adults working at McSweeney's

בפרט עבור המבוגרים שעבדו ב"מקסוויני'ס"

who hadn't necessarily bought into all of this when they signed up,

שלא בהכרח ידעו שהם נכנסים לכל זה כשהצטרפו,

was that there was just the one bathroom. (Laughter)

היא שהיה רק חדר שירותים אחד. [צחוק]

With like 60 kids a day, this is a problem.

עם 60 ילדים מידי יום, זו בעיה.

But you know, there's something about the kids finishing their homework

אך יש משהו בכך שהילדים מסיימים את שיעורי הבית

in a given day, working one-on-one, getting all this attention --

ביום נתון, מקבלים את כל תשומת הלב הזו אחד-על-אחד,

they go home, they're finished. They don't stall.

והולכים הביתה. הם גמרו להכין שיעורים. הם לא מפגרים בחומר.

They don't do their homework in front of the TV.

הם לא עושים את שיעורי הבית מול הטלוויזיה.

They're allowed to go home at 5:30 p.m., enjoy their family,

מותר להם ללכת הביתה ב-5:30 אחה"צ ולהיות עם המשפחה,

enjoy other hobbies, get outside, play.

לעסוק בתחביבים נוספים, לצאת, לשחק.

And that makes a happy family.

וזה יוצר משפחה מאושרת.

A bunch of happy families in a neighborhood is a happy community.

קבוצת משפחות מאושרות בשכונה היא קהילה מאושרת.

A bunch of happy communities tied together is a happy city and a happy world.

קבוצת קהילות מאושרות היא עיר מאושרת ועולם מאושר.

So the key to it all is homework! (Laughter) (Applause)

והמפתח לכל אלה הוא שיעורי הבית. [צחוק] [מחיאות כפיים]

There you have it, you know -- one-on-one attention.

הרי לכם -- תשומת-לב של אחד-על-אחד.

So we started off with about 12 volunteers,

התחלנו עם 12 מתנדבים,

and then we had about 50,

ואחר היו לנו כחמישים,

and then a couple hundred.

ואחר כך מאתיים.

And we now have 1,400 volunteers on our roster.

וכעת יש לנו רשימה של 1,400 מתנדבים.

And we make it incredibly easy to volunteer.

ואנו מקלים מאד על תהליך ההתנדבות.

The key thing is, even if you only have a couple of hours a month,

הנקודה היא, שגם אם יש לך רק שעתיים פנויות בחודש,

those two hours shoulder-to-shoulder,

השעתיים האלה, כתף-אל-כתף

next to one student, concentrated attention,

עם תלמיד אחר, תשומת-לב מרוכזת,

shining this beam of light on their work,

מאירה את עבודתם,

on their thoughts and their self-expression,

את מחשבותיהם ואת הביטוי העצמי שלהם,

is going to be absolutely transformative,

ויש לזה כוח לחולל שינוי גמור,

because so many of the students have not had that ever before.

כי לתלמידים כה רבים לא היה זאת בעבר.

So we said, "Even if you have two hours one Sunday every six months,

'אז אמרנו, "גם אם יש לך שעתיים ביום א' אחד

it doesn't matter. That's going to be enough."

בכל 6 חודשים זה בסדר. זה מספיק."

So that's partly why the tutor corps grew so fast.

וזו חלקית הסיבה מדוע מרכז ההדרכה גדל מהר כל-כך.

Then we said, "Well, what are we

אחר כך אמרנו, "מה נעשה

going to do with the space during the day,

עם המקום במשך הבוקר,

because it has to be used before 2:30 p.m.?"

כי הרי צריך להשתמש בו עד 2:30 אחה"צ?"

So we started bringing in classes during the day.

אז התחלנו להביא כיתות במשך הבוקר.

So every day, there's a field trip where they together create a book --

ובכל יום יש עבודה מעשית שבה יוצרים ביחד ספר --

you can see it being typed up above.

אתם יכולים לראות שמדפיסים אותו כאן למעלה.

This is one of the classes getting way too excited about writing.

זו אחת הכיתות שמתרגשת מדי לגבי הכתיבה.

You just point a camera at a class,

בכל כיתה שתציבו מצלמה,

and it always looks like this.

זה תמיד נראה ככה.

So this is one of the books that they do.

זהו אחד הספרים שהם עושים.

Notice the title of the book,

שימו לב לכותרת הספר,

"The Book That Was Never Checked Out: Titanic."

"הספר שמעולם לא הוחזר: טיטאניק."

And the first line of that book is, "Once there was a book named Cindy

והשורה הראשונה בו היא, "פעם היה ספר בשם סינדי

that was about the Titanic."

על הטיטאניק."

So, meanwhile, there's an adult in the back typing this up,

בינתיים יש מאחור מבוגר שמדפיס זאת,

taking it completely seriously, which blows their mind.

ומתייחס לכך בשיא הרצינות, מה שמשגע אותם.

So then we still had more tutors to use.

היו לנו עוד חונכים שיכולנו לנצל.

This is a shot of just some of the tutors during one of the events.

זו תמונה של כמה חונכים באחד האירועים .

The teachers that we work with --

המורים איתם עבדנו --

and everything is different to teachers -- they tell us what to do.

ועם המורים הכל שונה -- הם אומרים לנו מה לעשות.

We went in there thinking,

הלכנו לשם במחשבה:

"We're ultimately, completely malleable. You're going to tell us.

"אנחנו לגמרי בידיכם. אתם תגידו לנו מה עושים.

The neighborhood's going to tell us, the parents are going to tell us.

השכונה וההורים יגידו לנו מה עושים.

The teachers are going to tell us how we're most useful."

המורים יגידו לנו איך להיות הכי מועילים."

So then they said, "Why don't you come into the schools?

אז הם אמרו, "מדוע שלא תבואו לבתי הספר?

Because what about the students that wouldn't come to you,

כי מה עם התלמידים שלא יכולים לבוא אליכם,

necessarily, who don't have really active parents that are bringing them in,

שאין להם הורים שיכולים להביא אותם

or aren't close enough?" So then we started saying,

או שהם מרוחקים מדי?" אז אמרנו,

"Well, we've got 1,400 people on our tutor roster.

"יש לנו 1,400 איש ברשימת החונכים.

Let's just put out the word." A teacher will say,

הבה נפרסם את זה." מורה היה אומר,

"I need 12 tutors for the next five Sundays.

"אני זקוק ל-12 חונכים בחמשת ימי א' הבאים.

We're working on our college essays. Send them in."

אנו עובדים על חיבורים. שילחו אלינו אותם."

So we put that out on the wire: 1,400 tutors.

הודענו לכולם ברשת: 1,400 חונכים

Whoever can make it signs up. They go in about a half an hour before the class.

מי שיכול, שיירשם. הם מגיעים חצי שעה לפני הכיתה.

The teacher tells them what to do,

המורים אומרים להם מה לעשות,

how to do it, what their training is, what their project is so far.

ואיך, מה ההכשרה שלהם, מהו הפרוייקט עד כה.

They work under the teacher's guide,

הם עובדים בהנחיית המורים,

and it's all in one big room.

וכל זה באולם גדול אחד.

And that's actually the brunt of what we do is,

וזו בעצם העוצמה של מה שאנחנו עושים

people going straight from their workplace, straight from home,

אנשים הולכים ישר ממקומות העבודה, ישר מהבית,

straight into the classroom and

ישר אל הכיתה

working directly with the students.

ועובדים ישירות עם התלמידים.

So then we're able to work with thousands and thousands of more students.

וכך באפשרותנו לעבוד עם עוד אלפי תלמידים.

Then another school said, "Well, what if we

ואז בי"ס אחר אומר, "מה אם פשוט נקצה לכם

just give you a classroom and you can staff it all day?"

חדר-כיתה, ואתם תאיישו אותו כל היום?"

So this is the Everett Middle School Writers' Room,

זהו חדר הסופרים בחטיבת הביניים של ביה"ס "אוורט",

where we decorated it in buccaneer style.

שקישטנו אותו בסגנון שודדי-ים.

It's right off the library. And there we serve

זה ממש ליד הספריה. ושם אנו משרתים

all 529 kids in this middle school.

את כל 529 הילדים של חטיבת הביניים.

This is their newspaper, the "Straight-Up News,"

זה העיתון שלהם, "חדשות ישר ולעניין",

that has an ongoing column from Mayor Gavin Newsom

שבו יש טור קבוע של ראש העיר, גאווין ניוסום

in both languages -- English and Spanish.

בשתי שפות: אנגלית וספרדית.

So then one day Isabel Allende wrote to us and said,

יום אחד, איזבל איינדה כתבה לנו ואמרה,

"Hey, why don't you assign a book with high school students?

"למה שלא תארגנו ספר יחד עם תלמידי תיכון?

I want them to write about how to achieve peace in a violent world."

אני רוצה שהם יכתבו איך משיגים שלום בעולם אלים."

And so we went into Thurgood Marshall High School,

אז נכנסנו לתיכון "תורגוד מארשל",

which is a school that we had worked with on some other things,

שזה בי"ס שאיתו עבדנו על כמה דברים בעבר,

and we gave that assignment to the students.

והטלנו מטלה זו על התלמידים.

And we said, "Isabel Allende is going to read all your essays at the end.

אמרנו, "איזבל איינדה תקרא בסוף את כל חיבוריכם.

She's going to publish them in a book.

היא תפרסם אותם בספר.

She's going to sponsor the printing of this book in paperback form.

היא תממן את הוצאתו בכריכה רכה.

It's going to be available in all the bookstores in the Bay Area

הוא יהיה בכל חנויות הספרים באיזור המפרץ

and throughout the world, on Amazon and you name it."

ובכל העולם, דרך אמזון, ואיפה שרק תרצו."

So these kids worked harder

אז הילדים האלה עבדו קשה יותר

than they've ever worked on anything in their lives,

מכפי שעבדו על משהו כל חייהם,

because there was that outside audience,

כי היה להם קהל חיצוני,

there was Isabel Allende on the other end.

בצד השני היתה איזבל איינדה.

I think we had about 170 tutors that worked on this book with them

לדעתי היו כ-170 חונכים שעבדו איתם על הספר הזה

and so this worked out incredibly well.

וזה הצליח מאד.

We had a big party at the end.

היתה לנו מסיבה גדולה בסוף.

This is a book that you can find anywhere. So that led to a series of these.

זה ספר שנמצא בכל מקום, וזה הביא לסדרה של כאלה.

You can see Amy Tan sponsored the next one,

אתם רואים את איימי טאן נותנת חסות לספר הבא,

"I Might Get Somewhere."

"אולי אגיע למשהו."

And this became an ongoing thing. More and more books.

וזה הפך לעניין מתמשך. עוד ועוד ספרים.

Now we're sort of addicted to the book thing.

עכשיו אנו מכורים לנושא הספרים.

The kids will work harder than they've ever worked in their life

הילדים מוכנים לעבוד הכי קשה בכל חייהם

if they know it's going to be permanent,

אם הם יודעים שזה לנצח,

know it's going to be on a shelf,

שזה יוצב על גבי מדף,

know that nobody can diminish what they've thought and said,

שאיש לא יזלזל במה שחשבו ואמרו

that we've honored their words, honored their thoughts

שאנו מכבדים את מילותיהם ואת מחשבותיהם

with hundreds of hours of five drafts, six drafts --

משקיעים מאות שעות, מכינים חמש, שש טיוטות --

all this attention that we give to their thoughts.

כל תשומת הלב הזו שאנו מקדישים למחשבותיהם.

And once they achieve that level, once they've written at that level,

ומרגע שהגיעו לרמה הזו וכתבו ברמה הזו,

they can never go back.

אין דרך חזרה.

It's absolutely transformative.

זה עושה שינוי גמור.

And so then they're all sold in the store. This is near the planks.

ובחנות הכל נמכר. כאן זה קרוב לתחתית.

We sell all the student books.

אנו מוכרים את כל ספרי התלמידים.

Where else would you put them, right?

אלא איפה תשימו את זה, נכון?

So we sell 'em, and then something weird had been happening

אז מכרנו אותם, ומשהו מוזר החל להתרחש

with the stores. The store, actually --

עם החנויות. למעשה, החנויות --

even though we started out as just a gag -- the store actually made money.

למרות שהתחלנו בזה בשביל הקטע -- החנויות עשו רווחים.

So it was paying the rent.

אז זה משלם את שכר הדירה.

And maybe this is just a San Francisco thing --

ואולי זה קורה רק בסן-פרנציסקו --

I don't know, I don't want to judge.

אינני יודע, אני לא רוצה לשפוט.

But people would come in --

אבל האנשים באים --

and this was before the pirate movies and everything!

וזה עוד לפני סרטי הפיראטים וכל זה!

It was making a lot of money. Not a lot of money,

זה עשה הרבה כסף. לא המון,

but it was paying the rent, paying a full-time staff member there.

אך זה שילם את שכר הדירה ואת אחזקת הצוות.

There's the ocean maps you can see on the left.

כאן משמאל אפשר לראות את מפות האוקיינוס.

And it became a gateway to the community.

וזה הפך לשער אל הקהילה.

People would come in and say, "What the --?

אנשים נכנסים ואומרים, "מה לעז --?

What is this?" I don't want to swear on the web. (Laughter)

מה זה?" אני לא רוצה לקלל באינטרנט. [צחוק]

Is that a rule? I don't know.

יש כלל כזה? אני לא יודע.

They would say, "What is this?"

הם אומרים, "מה זה?"

And people would come in and learn more about it.

ואנשים באים ללמוד עוד על זה.

And then right beyond -- there's usually a little chain there --

וממש מאחור-- יש שם בד"כ שרשרת קטנה --

right beyond, they would see the kids being tutored.

ממש מאחור הם רואים את הילדים מקבלים הדרכה.

This is a field trip going on. And so they would be shopping,

זהו סיור שטח. והם עושים קניות,

and they might be more likely to buy some lard,

וכנראה שהם קונים שומן חזיר,

or millet for their parrot, or, you know, a hook,

או דוחן עבור התוכי, או קרס,

or hook protector for nighttime, all of these things we sell.

או מגן-קרס ללילה, אנו מוכרים את כל אלה.

So the store actually did really well.

אז החנות בעצם הצליחה לא רע.

But it brought in so many people --

אך היא הביאה אלינו אנשים כה רבים --

teachers, donors, volunteers, everybody --

מורים, תורמים, מתנדבים, כולם --

because it was street level. It was open to the public.

כי זו קומת הקרקע. זה פתוח לציבור.

It wasn't a non-profit buried, you know, on the 30th floor

זה לא איזה מוסד שלא-למטרות-רווח שקבור

of some building downtown. It was right in the neighborhood

בקומה ה-30 של בניין עירוני. זה באמצע השכונה

that it was serving, and it was open all the time to the public.

שאותה הוא משרת, והוא פתוח כל הזמן לציבור.

So, it became this sort of weird, happy accident.

זה הפך להיות מין תאונה מוזרה ושמחה.

So all the people I used to know in Brooklyn, they said,

וכל מי שהכרתי בברוקלין אמר,

"Well, why don't we have a place like that here?"

"למה שלא יהיה גם לנו מקום כזה?"

And a lot of them had been former educators

ורבים מהם מחנכים לשעבר

or would-be educators, so they combined

או לעתיד, כך שהם שילבו מאמצים

with a lot of local designers, local writers,

עם הרבה מעצבים וסופרים מקומיים,

and they just took the idea independently

ופשוט המשיכו את הרעיון באופן עצמאי

and they did their own thing.

ויצרו את הדבר שלהם.

They didn't want to sell pirate supplies.

הם לא רצו למכור מוצרי פיראטים.

They didn't think that that was going to work there.

הם לא חשבו שזה יצליח שם.

So, knowing the crime-fighting community in New York,

אז מהיכרות עם המאבק בפשע של קהילות ניו-יורק,

they opened the Brooklyn Superhero Supply Company.

הם ייסדו את חברת "מוצרים לגיבורי-על של ברוקלין".

This is Sam Potts' great design that did this.

זהו העיצוב הנהדר של סאם פוטס.

And this was to make it look sort of like one of those

הרעיון היה שזה ייראה כמו

keysmith's shops that has to have every service

חנות של מנעולן שאמור לספק את כל השירותים

they've ever offered, you know, all over there.

שמציעים במקום כזה.

So they opened this place. Inside, it's like a Costco

והם פתחו את המקום הזה. בפנים זה כמו מחסן מכירות

for superheroes -- all the supplies in kind of basic form.

עבור גיבורי-על. כל המוצרים בצורה בסיסית

These are all handmade.

כל זה מלאכת-יד.

These are all sort of repurposed other products, or whatever.

מוצרים שעברו שינוי-ייעוד או משהו כזה

All the packaging is done by Sam Potts.

כל האריזה עוצבה בידי סאם פוטס.

So then you have the villain containment unit,

יש לכם מתקן לכידת רשעים,

where kids put their parents. You have the office.

ששם הילדים שמים את הוריהם. זה המשרד.

This is a little vault -- you have to put your product in there,

זו כספת קטנה. שמים בה את המוצר,

it goes up an electric lift

זה עולה במעלית חשמלית

and then the guy behind the counter tells you

והאיש מאחורי הדלפק אומר לכם

that you have to recite the vow of heroism,

שעליכם לנדור את נדר הגיבורים,

which you do, if you want to buy anything. And it limits, really, their sales.

ואתם חייבים, אם ברצונכם לקנות משהו. זה בעצם מגביל

Personally, I think it's a problem.

את המכירות שלהם. אישית, אני חושב שזו בעיה.

Because they have to do it hand on heart and everything.

כי חייבים לעשות זאת עם היד על הלב וכל זה.

These are some of the products. These are all handmade.

הנה כמה מהמוצרים. הכל עבודת-יד

This is a secret identity kit.

זוהי ערכת זהות סודית.

If you want to take on the identity of Sharon Boone,

אם רוצים לאמץ את הזהות של שרון בון,

one American female marketing executive

מנהלת שיווק אמריקאית

from Hoboken, New Jersey. It's a full dossier

מהובוקן, ניו-ג'רסי, זהו תיק שלם

on everything you would need to know about Sharon Boone.

של כל מה שצריך לדעת על שרון בון.

So, this is the capery where you get fitted for your cape,

זו ה"גלימיה", שבה מתאימים לכם גלימה,

and then you walk up these three steel-graded steps

עולים ב-3 מדרגות הפלדה האלה

and then we turn on three hydraulic fans

ואנו מפעילים 3 מאווררים הידראוליים

from every side and then you can see the cape in action.

מכל צד, ואפשר לראות את הגלימה בפעולה.

There's nothing worse than, you know,

אתם יודעים שאין דבר גרוע מאשר

getting up there and the cape is bunching up or something like that.

כשהגלימה מסתבכת כשאתם עפים, או משהו כזה.

So then, the secret door --

וכאן הדלת הסודית --

this is one of the shelves you don't see

זהו אחד המדפים שאינכם רואים

when you walk in, but it slowly opens.

כשאתם נכנסים, אך היא נפתחת לאט.

You can see it there in the middle next to all the grappling hooks.

רואים אותה במרכז ליד כל קרסי ההיצמדות.

It opens and then this is the tutoring center in the back. (Applause)

ואז היא נפתחת, ומאחור זה מרכז ההדרכה

So you can see the full effect!

כך שאפשר לראות את האפקט המלא!

But this is -- I just want to emphasize --

אבל זה -- אני רק רוצה להדגיש --

locally funded, locally built.

זה מומן ונבנה בצורה מקומית.

All the designers, all of the builders,

כל המתכננים, כל הבנאים,

everybody was local, all the time was pro-bono.

הכל היה מקומי, כל הזמן הוקדש בהתנדבות.

I just came and visited and said, "Yes, you guys are doing great,"

אני רק באתי ואמרתי, "יופי של עבודה,"

or whatever. That was it. You can see the time

או משהו. זה הכל. אפשר לראות את השעה

in all five boroughs of New York in the back. (Laughter) (Applause)

בכל 5 הרבעים של ניו-יורק, מאחור

So this is the space during tutoring hours.

וכך הוא המקום בשעות ההדרכה.

It's very busy. Same principles: one-on-one attention,

מאד הומה. אותם העקרונות: יחס של אחד-על-אחד

complete devotion to the students' work

התמסרות מוחלטת לעבודתו של התלמיד

and a boundless optimism and sort of a possibility

אופטימיות ללא-גבולות ומתן סיכוי

of creativity and ideas.

ליצירתיות ורעיונות.

And this switch is flicked in their heads

והמתג הזה נדלק להם בראש כשהם עוברים

when they walk through those 18 feet of this bizarre store, right?

דרך 6 המטרים של חנות מוזרה זו, כן?

So it's school, but it's not school.

אז זה בי"ס, אבל זה לא בי"ס.

It's clearly not school, even though

ברור שזה לא בית ספר, אפילו שעובדים

they're working shoulder-to-shoulder on tables, pencils and papers, whatever.

כתף-אל-כתף ליד שולחנות, עם עפרונות וניירות והכל.

This is one of the students, Khaled Hamdan.

זהו אחד התלמידים, חאלד חמדאן.

You can read this quote.

אתם יכולים לקרוא את הציטטה

Addicted to video games and TV. Couldn't concentrate at home.

מכור למשחקי וידאו וטלוויזיה. לא יכול להתרכז בבית.

Came in. Got this concentrated attention.

בא הנה. קיבל תשומת-לב מרוכזת.

And he couldn't escape it.

ולא הצליח להתחמק.

So, soon enough, he was writing. He would finish his homework early --

תוך זמן קצר כבר כתב. היה מסיים שיעורי-בית מוקדם --

got really addicted to finishing his homework early.

נעשה מכור להכנת שיעורי הבית.

It's an addictive thing to sort of be done with it,

זה עניין ממכר, לגמור עם זה

and to have it checked, and to know he's going to achieve

שיבדקו את זה, ולדעת שהוא ישיג

the next thing and be prepared for school the next day.

את הדבר הבא ויהיה מוכן למחר לביה"ס.

So he got hooked on that, and then he started doing other things.

אז הוא נתפס לזה, ואחר החל לעשות דברים נוספים.

He's now been published in five books.

כעת מוציאים אותו לאור ב-5 ספרים.

He co-wrote a mockumentary about failed superheroes

הוא כותב תיעוד בדיוני של גיבורי-על כושלים

called "Super-Has-Beens."

בשם "סופּר-מי-שהיו."

He wrote a series on "Penguin Balboa,"

כתב סדרה על "בלבואה הפינגווין",

which is a fighting -- a boxing -- penguin.

פינגווין מתאגרף,

And then he read aloud just a few weeks ago to 500 people at Symphony Space,

ואחר הקריא לפני כמה שבועות מול 500 איש ב"סימפוני ספייס",

at a benefit for 826 New York. So he's there every day.

באירוע התרמה ל"ניו-יורק 826". הוא נמצא שם מידי יום.

He's evangelical about it. He brings his cousins in now.

הוא קנאי בקשר לכך. עכשיו הוא מביא את קרוביו.

There's four family members that come in every day.

הם ארבעה בני משפחה אחת שבאים לשם כל יום.

So, I'll go through really quickly.

אעבור על כך במהירות.

This is L.A., The Echo Park Time Travel Mart:

זו לוס אנג'לס, חנות "אקו פארק למסעות בזמן":

"Whenever You Are, We're Already Then." (Laughter)

"בכל זמן שתהיו, אנו נמצאים כבר אז". [צחוק]

This is sort of a 7-Eleven for time travelers.

זו מעין חנות 24 שעות לנוסעים בזמן.

So you see everything: it's exactly as a 7-Eleven would be.

אתם רואים הכל: בדיוק כמו בחנות "7-11".

Leeches. Mammoth chunks. They even have their own Slurpee machine:

עלוקות, חטי-ממותות. אפילו מכונת משקאות משלהם:

"Out of Order. Come Back Yesterday." (Laughter) (Applause)

"מקולקל. חיזרו אתמול" [צחוק]

Anyway. So I'm going to jump ahead.

אדלג קצת קדימה.

These are spaces that are only affiliated with us,

אלה מקומות שמסונפים רק אלינו,

doing this same thing: Word St. in Pittsfield, Massachusetts;

ושעושים אותו דבר: רח' וורד בפיטספילד שבמסצ'וסטס;

Ink Spot in Cincinnati; Youth Speaks, San Francisco, California,

"כתם הדיו" בסינסינטי, "דבר הנוער" בסן-פרנציסקו" שבקליפורניה,

which inspired us; Studio St. Louis in St. Louis;

שנתן לנו השראה; "סטודיו סנט לואיס" בסנט לואיס;

Austin Bat Cave in Austin;

"מערת העטלפים של אוסטין" באוסטין;

Fighting Words in Dublin, Ireland, started by Roddy Doyle,

"מלחמת מילים" בדבלין שבאירלנד, שיסד רודי דויל,

this will be open in April.

זה ייפתח באפריל.

Now I'm going to the TED Wish -- is that okay?

עכשיו אעבור לאיחולי TED -- זה בסדר?

All right, I've got a minute. So, the TED Wish:

בסדר. יש לי רגע. ובכן, איחולי TED:

I wish that you -- you personally and every creative individual

אני מאחל לכם אישית ולכל אדם וארגון יצירתיים

and organization you know -- will find a way

שאתם מכירים, שתמצאו דרך

to directly engage with a public school in your area

ליצור קשר ישיר עם בית ספר ציבורי באיזורכם

and that you'll then tell the story of how you got involved,

ושתספרו להם איך הפכתם מעורבים

so that within a year we have a thousand examples --

כדי שבעוד שנה יהיו לנו 1,000 דוגמאות --

a thousand! -- of transformative partnerships.

אלף! של שותפויות יוצרות-שינוי.

Profound leaps forward!

צעדי-ענק קדימה!

And these can be things that maybe you're already doing.

ואולי אלה דברים שאתם כבר עושים.

I know that so many people in this room

אני יודע שרבים בחדר הזה

are already doing really interesting things.

ממילא עושים דברים ממש מעניינים.

I know that for a fact. So, tell us these stories and inspire others on the website.

זאת עובדה. ספרו לנו עליהם ותנו השראה לאחרים באתר.

We created a website.

יצרנו אתר אינטרנט,

I'm going to switch to "we," and not "I," hope:

כעת אומר "אנחנו מקווים" ולא "אני מקווה":

We hope that the attendees of this conference will usher in

אנו מקווים שהנוכחים בועידה זו יובילו לקראת

a new era of participation in our public schools.

עידן חדש של שיתוף בבתי הספר הציבוריים שלנו.

We hope that you will take the lead

אנו מקווים שכולכם תחליטו להנהיג

in partnering your innovative spirit and expertise

ותשתפו ברוח היזמות ובמומחיות שלכם

with that of innovative educators in your community.

מחנכים בעלי-יוזמה בקהילה שלכם.

Always let the teachers lead the way.

תנו תמיד למורים להוביל.

They will tell you how to be useful. I hope that you'll step in and help out.

הם יורו לכם איך להועיל. אני מקווה שתצטרפו ותעזרו.

There are a million ways.

יש מיליון דרכים.

You can walk up to your local school

אתם יכולים ללכת לביה"ס המקומי

and consult with the teachers. They'll always tell you how to help.

ולהתייעץ עם המורים. הם תמיד יאמרו לכם איך לעזור.

So, this is with Hot Studio in San Francisco,

אז -- זהו "הסטודיו החם" בסן-פרנציסקו,

they did this phenomenal job.

הם עשו מלאכה מדהימה.

This website is already up, it's already got a bunch of stories,

לאתר הזה כבר הגיעו כמה סיפורים

a lot of ideas. It's called "Once Upon a School,"

המון רעיונות. הוא נקרא "בית-ספר של פעם",

which is a great title, I think.

שזו לדעתי כותרת מעולה.

This site will document every story, every project that comes

האתר יתעד כל פרוייקט שיעלה מתוך

out of this conference and around the world. So you go to the website,

הועידה הזו ומכל העולם. אתם נכנסים לאתר,

you see a bunch of ideas you can be inspired by

ומוצאים המון רעיונות. תוכלו לקבל מהם השראה

and then you add your own projects once you get started.

ולהוסיף את הפרוייקטים שלכם אחרי שתתחילו.

Hot Studio did a great job in a very tight deadline. So, visit the site.

"סטודיו חם" עשה עבודה נהדרת בלו"ז צר מאד. בקרו בו.

If you have any questions, you can ask this guy,

אם יש לכם שאלות, תשאלו את הבחור הזה,

who's our director of national programs. He'll be on the phone.

הוא מנהל התכניות הלאומיות שלנו. הוא יהיה על הקו.

You email him, he'll answer any question you possibly want.

תשלחו לו דוא"ל, הוא יענה על כל שאלה.

And he'll get you inspired and get you going

והוא ייתן לכם השראה ויזיז אתכם

and guide you through the process so that you can affect change.

וינחה אתכם לאורך התהליך כדי שתוכלו לחולל שינוי.

And it can be fun! That's the point of this talk --

וזה יכול להיות כיף! זו מטרת ההרצאה הזו --

it needn't be sterile. It needn't be bureaucratically untenable.

זה לא מוכרח להיות סטרילי וביורוקרטי.

You can do and use the skills that you have.

אתם יכולים לעשות זאת ולנצל את המיומנויות שלכם.

The schools need you. The teachers need you.

בתי הספר זקוקים לכם. המורים זקוקים לכם.

Students and parents need you. They need your actual person:

התלמידים וההורים זקוקים לכם, לאדם האמיתי:

your physical personhood and your open minds

לנוכחות של אישיותכם הפיזית, למוחכם הפתוח

and open ears and boundless compassion,

לאוזניכם הפתוחות ולחמלה חסרת-הגבולות שלכם.

sitting next to them, listening and nodding

שתשבו לצידם, תקשיבו ותהנהנו

and asking questions for hours at a time.

ותשאלו שאלות במשך שעות בכל פעם.

Some of these kids just don't plain know how good they are:

כמה מהילדים האלה פשוט לא יודעים כמה שהם טובים:

how smart and how much they have to say.

כמה שהם פקחים, וכמה הרבה יש להם לומר.

You can tell them. You can shine that light on them,

אתם יכולים לגלות זאת להם. לשפוך עליהם אור,

one human interaction at a time. So we hope you'll join us.

מגע אישי אחד בכל פעם. אז אנו מקווים שתצטרפו.

Thank you so much.

תודה רבה לכם.