Can we create new senses for humans? | David Eagleman

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

We are built out of very small stuff,

אנו עשויים מדברים מאוד קטנים,

and we are embedded in a very large cosmos,

אבל נמצאים ביקום מאוד גדול,

and the fact is that we are not very good at understanding reality

והאמת היא שאנו לא מצטיינים במיוחד בהבנת המציאות

at either of those scales,

בשני סדרי-הגודל הללו,

and that's because our brains

וזה מפני שמוחותינו

haven't evolved to understand the world at that scale.

לא מפותחים מספיק לתפיסת המציאות בסדרי-גודל אלו.

Instead, we're trapped on this very thin slice of perception

במקום זה, אנו לכודים בתוך הפיסה הצרה הזו של תפיסת המציאות

right in the middle.

ממש באמצע.

But it gets strange, because even at that slice of reality that we call home,

אבל גם זה מוזר כי אפילו באותה פיסת מציאות שנחשבת אצלנו לביתית,

we're not seeing most of the action that's going on.

אנו לא מבחינים ברוב הפעילות שמתרחשת.

So take the colors of our world.

קחו למשל את צבעי העולם.

This is light waves, electromagnetic radiation that bounces off objects

אלו הם גלי אור, קרינה אלקטרומגנטית המוחזרת מעצמים

and it hits specialized receptors in the back of our eyes.

והיא פוגעת בקולטנים יעודיים בחלק האחורי של עינינו.

But we're not seeing all the waves out there.

אבל אנו לא רואים את כל הגלים.

In fact, what we see

למעשה, מה שאנו רואים

is less than a 10 trillionth of what's out there.

הוא פחות מ-10 טריליוניות ממה שקיים.

So you have radio waves and microwaves

כך שיש גלי רדיו וגלי-מיקרו וקרני-X

and X-rays and gamma rays passing through your body right now

וקרני גאמא שעוברים דרך גופכם ברגע זה

and you're completely unaware of it,

ואתם לחלוטין לא מודעים להם,

because you don't come with the proper biological receptors

כי אין לכם את הקולטנים הביולוגיים המתאימים

for picking it up.

כדי לגלותם.

There are thousands of cell phone conversations

ישנן אלפי שיחות סלולר העוברות

passing through you right now,

דרככם ממש עכשיו,

and you're utterly blind to it.

ואתם כלל לא מודעים לזה.

Now, it's not that these things are inherently unseeable.

וזה לא שהדברים הללו בלתי נראים מטבעם.

Snakes include some infrared in their reality,

במציאות של נחשים יש חלק מהאינפרא-אדום,

and honeybees include ultraviolet in their view of the world,

ובמציאות של דבורים יש חלק מהאולטרה-סגול,

and of course we build machines in the dashboards of our cars

וכידוע אנו מתקינים מכשירים בלוח-המחוונים

to pick up on signals in the radio frequency range,

של מכוניותינו כדי לגלות אותות מתחום הרדיו,

and we built machines in hospitals to pick up on the X-ray range.

ואנו מתקינים מכשירים בבתי-חולים כדי לגלות קרני-X.

But you can't sense any of those by yourself,

אבל אתם לא יכולים לחוש אותם בעצמכם,

at least not yet,

לפחות עדיין לא,

because you don't come equipped with the proper sensors.

כי אתם לא מצויידים בחיישנים המתאימים.

Now, what this means is that our experience of reality

פירוש הדבר הוא שחוויית המציאות שלנו

is constrained by our biology,

מוגבלת על-ידי הביולוגיה שלנו,

and that goes against the common sense notion

וזה בניגוד לתחושה הטבעית שלנו

that our eyes and our ears and our fingertips

שהעיניים שלנו, אוזנינו וקצות אצבעותינו

are just picking up the objective reality that's out there.

פשוט קולטים את המציאות האובייקטיבית כפי שהיא קיימת שם בחוץ.

Instead, our brains are sampling just a little bit of the world.

אבל מוחותינו דוגמים רק חלק קטן מהעולם.

Now, across the animal kingdom,

בעולם החיות,

different animals pick up on different parts of reality.

חיות שונות קולטות חלקים שונים של המציאות.

So in the blind and deaf world of the tick,

בעולמה העיוור והחרש של הקרצייה,

the important signals are temperature and butyric acid;

האותות החשובים הם טמפרטורה וחומצת שומן;

in the world of the black ghost knifefish,

בעולמו של דג knifefish,

its sensory world is lavishly colored by electrical fields;

המציאות הנקלטת בחושים שלו צבועה בצבעים עזים כתוצאה משדות חשמליים;

and for the echolocating bat,

ועבור העטלף קולט ההד,

its reality is constructed out of air compression waves.

המציאות שלו מורכבת מגלי קול.

That's the slice of their ecosystem that they can pick up on,

זוהי פיסה מהמערכת האקולוגית שלהם שהם יכולים לקלוט,

and we have a word for this in science.

ובמדע יש לנו מילה לזה.

It's called the umwelt,

היא נקראת אומוולט,

which is the German word for the surrounding world.

שהיא מילה גרמנית לעולם שנקלט בחושים.

Now, presumably, every animal assumes

כפי הנראה, כל בעל-חיים מניח

that its umwelt is the entire objective reality out there,

שהאומוולט שלו היא כל המציאות האובייקטיבית הקיימת,

because why would you ever stop to imagine

כי למה שמישהו יעלה בדעתו

that there's something beyond what we can sense.

שקיים משהו מעבר למה שאנו קולטים בחושינו?

Instead, what we all do is we accept reality

במקום זה, אנו פשוט מקבלים את המציאות

as it's presented to us.

כפי שהיא מוצגת בפנינו.

Let's do a consciousness-raiser on this.

הבה נתוודע יותר לסוגיה.

Imagine that you are a bloodhound dog.

תחשבו שאתם כלב גישוש.

Your whole world is about smelling.

כל עולמך סובב סביב ריח.

You've got a long snout that has 200 million scent receptors in it,

יש לך חוטם ארוך שיש בו 200 מיליון קולטני ריח

and you have wet nostrils that attract and trap scent molecules,

ויש לך נחיריים לחים המושכים ולוכדים מולקולות ריח,

and your nostrils even have slits so you can take big nosefuls of air.

ובנחיריים שלך יש אפילו חריצים כך שתוכל לשאוף אויר מלוא הנחיריים.

Everything is about smell for you.

בשבילך הכל זה ריח.

So one day, you stop in your tracks with a revelation.

יום אחד, יש לך התגלות.

You look at your human owner and you think,

אתה מביט בבעלך האדם ואתה חושב,

"What is it like to have the pitiful, impoverished nose of a human?

"איך זה להיות עם אף פתטי ומדולדל של אדם?

(Laughter)

(צחוק)

What is it like when you take a feeble little noseful of air?

איך זה לשאוף אויר באופן קלוש באף הקטן?

How can you not know that there's a cat 100 yards away,

איך הוא לא מגלה שיש חתול במרחק 100 מטר,

or that your neighbor was on this very spot six hours ago?"

או שהשכן שלך היה בדיוק בנקודה זו לפני 6 שעות?"

(Laughter)

(צחוק)

So because we're humans,

כך, בהיותנו בני-אדם,

we've never experienced that world of smell,

מעולם לא חווינו את עולם הריחות,

so we don't miss it,

ולכן אנו לא מרגישים בחסרונו,

because we are firmly settled into our umwelt.

מאחר ואנו נטועים עמוק בתוך האומוולט שלנו.

But the question is, do we have to be stuck there?

אבל השאלה היא האם אנו חייבים להיות תקועים שם?

So as a neuroscientist, I'm interested in the way that technology

בתור חוקר מערכות עצבים, אני מתעניין בכיצד טכנולוגיה

might expand our umwelt,

עשויה להרחיב את האומוולט,

and how that's going to change the experience of being human.

וכיצד זה עשוי לשנות את חוויית המין האנושי.

So we already know that we can marry our technology to our biology,

אנו כבר יודעים שניתן לזווג בין טכנולוגיה לביולוגיה,

because there are hundreds of thousands of people walking around

כי ישנם מאות אלפים המסתובבים

with artificial hearing and artificial vision.

עם שמיעה וראיה מלאכותיות.

So the way this works is, you take a microphone and you digitize the signal,

לוקחים מיקרופון והופכים את האות לדיגיטלי,

and you put an electrode strip directly into the inner ear.

ושמים אלקטרודה ישירות לתוך האוזן הפנימית.

Or, with the retinal implant, you take a camera

או, עם השתלה רשתית, לוקחים מצלמה

and you digitize the signal, and then you plug an electrode grid

והופכים את האות לדיגיטלי, ואז מחברים את האלקטרודות

directly into the optic nerve.

ישירות לתוך עצב-הראיה.

And as recently as 15 years ago,

עד לפני 15 שנה, היו הרבה מדענים

there were a lot of scientists who thought these technologies wouldn't work.

שסברו שטכנולוגיות כאלו לא יעבדו.

Why? It's because these technologies speak the language of Silicon Valley,

מדוע? כי טכנולוגיות אלו מדברות בשפת עמק הסיליקון,

and it's not exactly the same dialect as our natural biological sense organs.

וזה לא בדיוק הניב של איברי החישה הביולוגיים שלנו.

But the fact is that it works;

אבל העובדה היא שזה עובד;

the brain figures out how to use the signals just fine.

המוח מפענח כיצד להשתמש באותות בסדר.

Now, how do we understand that?

אז כיצד אנו עושים זאת?

Well, here's the big secret:

הנה הסוד שבעניין:

Your brain is not hearing or seeing any of this.

המוח שלנו לא שומע או רואה את כל זה.

Your brain is locked in a vault of silence and darkness inside your skull.

המוח נעול בתוך כספת של דממה וחושך בתוך הגולגולת.

All it ever sees are electrochemical signals

כל מה שהוא רואה זה אותות אלקטרוכימיים

that come in along different data cables,

המגיעים דרך כבלי נתונים שונים,

and this is all it has to work with, and nothing more.

ועליו לעבוד רק עם זה ולא עם שום דבר אחר.

Now, amazingly,

באופן פלאי,

the brain is really good at taking in these signals

המוח ממש מצטיין בנטילת אותם אותות

and extracting patterns and assigning meaning,

ובמיצוי תבניות מהם ומתן משמעויות,

so that it takes this inner cosmos and puts together a story

כך שהוא לוקח את הקוסמוס הפנימי הזה ומרכיב ממנו סיפור

of this, your subjective world.

זה, העולם הסובייקטיבי שלנו.

But here's the key point:

אבל הנקודה החשובה היא זו:

Your brain doesn't know, and it doesn't care,

מוחנו לא יודע ולא איכפת לו

where it gets the data from.

מהיכן הוא מקבל את הנתונים.

Whatever information comes in, it just figures out what to do with it.

כל מידע שמגיע, הוא רק מפענח מה לעשות איתו.

And this is a very efficient kind of machine.

זוהי מכונה מאוד יעילה.

It's essentially a general purpose computing device,

עקרונית זהו התקן חישוב למטרות כלליות,

and it just takes in everything

והוא פשוט לוקח כל דבר

and figures out what it's going to do with it,

ומפענח מה עליו לעשות עם זה,

and that, I think, frees up Mother Nature

וזה, כמדומני, משחרר את הטבע

to tinker around with different sorts of input channels.

מהמלאכה של יצירת ערוצי-קלט מסוגים שונים.

So I call this the P.H. model of evolution,

אני מכנה זאת מודל ה-P.H. של אבולוציה,

and I don't want to get too technical here,

ואני לא רוצה להיות טכני מדי,

but P.H. stands for Potato Head,

אבל P.H. זה ראש תפוח אדמה,

and I use this name to emphasize that all these sensors

ואני משתמש במונח זה כדי להדגיש שכל החיישנים הללו

that we know and love, like our eyes and our ears and our fingertips,

שאנו מכירים ואוהבים, כמו העיניים, האוזניים, קצות האצבעות,

these are merely peripheral plug-and-play devices:

הם רק התקנים היקפיים של "הכנס והפעל":

You stick them in, and you're good to go.

אנו מתחברים אליהם ואנו מוכנים לפעולה.

The brain figures out what to do with the data that comes in.

המוח מפענח מה לעשות עם המידע שנכנס.

And when you look across the animal kingdom,

וכאשר בודקים מה קורה אצל החיות,

you find lots of peripheral devices.

מוצאים הרבה התקנים היקפיים.

So snakes have heat pits with which to detect infrared,

כך שלנחשים יש שקעי חום כדי לגלות גלי אינפרא-אדום,

and the ghost knifefish has electroreceptors,

ולדג knifefish יש קולטני שדות חשמליים,

and the star-nosed mole has this appendage

ולחפרפרת עם אף בצורת כוכב

with 22 fingers on it

יש את התוספת בעלת 22 האצבעות שבאמצעותן

with which it feels around and constructs a 3D model of the world,

היא חשה את הסביבה ובונה תמונה תלת-מימדית של העולם,

and many birds have magnetite so they can orient

ולציפורים רבות יש תחמוצת-ברזל כך שהן יכולות להתמצא

to the magnetic field of the planet.

על-פי השדה המגנטי של כדור-הארץ.

So what this means is that nature doesn't have to continually

כל זה אומר שהטבע לא צריך כל הזמן

redesign the brain.

לתכנן מחדש את המוח.

Instead, with the principles of brain operation established,

במקום זה, כאשר עיקרון פעולת המוח כבר נקבע,

all nature has to worry about is designing new peripherals.

כל מה שהטבע צריך לדאוג לו הוא לבנות התקנים חדשים.

Okay. So what this means is this:

משמעות כל הדברים היא זו:

The lesson that surfaces

הלקח שמבצבץ מכל זה

is that there's nothing really special or fundamental

הוא שאין שום דבר מיוחד ובסיסי

about the biology that we come to the table with.

בביולוגיה שאנו נושאים עימנו.

It's just what we have inherited

היא רק מה שירשנו

from a complex road of evolution.

בדרך הפתלתלה של האבולוציה.

But it's not what we have to stick with,

אבל לדעתי אין אנו חייבים להיות תקועים איתה,

and our best proof of principle of this

וההוכחה הכי טובה לכך

comes from what's called sensory substitution.

מגיעה ממה שקרוי תחליף חושי.

And that refers to feeding information into the brain

זה מתייחס להזנת מידע למוח באמצעות

via unusual sensory channels,

ערוצים חושיים לא רגילים,

and the brain just figures out what to do with it.

והמוח פשוט יודע לפענח מה לעשות איתו.

Now, that might sound speculative,

זה עשוי להישמע דימיוני,

but the first paper demonstrating this was published in the journal Nature in 1969.

אבל המאמר הראשון שהראה זאת פורסם בכתב-העת Nature ב-1969.

So a scientist named Paul Bach-y-Rita

מדען בשם פול באקי ריטה

put blind people in a modified dental chair,

הושיב עיוורים בכסא לטיפול שיניים שעבר הסבה,

and he set up a video feed,

התקין הזנת-מידע דרך וידאו

and he put something in front of the camera,

ושם משהו מול המצלמה,

and then you would feel that

והנבדק היה אמור לחוש שאותו משהו

poked into your back with a grid of solenoids.

נתקע לו בגב באמצעות סולנואידים.

So if you wiggle a coffee cup in front of the camera,

כך שאם מנענעים כוס קפה מול המצלמה,

you're feeling that in your back,

הנבדק יחוש זאת בגבו,

and amazingly, blind people got pretty good

ובאופן מפתיע, אנשים עיוורים נהיו די טובים

at being able to determine what was in front of the camera

בלקבוע מה נמצא מול המצלמה

just by feeling it in the small of their back.

רק עלי-ידי התחושה שנוצרה להם בגב.

Now, there have been many modern incarnations of this.

יש עכשיו הרבה גרסאות מודרניות של זה.

The sonic glasses take a video feed right in front of you

המשקפיים הקוליים נוטלים את תמונת הסביבה מלפנים

and turn that into a sonic landscape,

והופכים אותה לנוף קולי,

so as things move around, and get closer and farther,

כך שכאשר העצמים נעים, מתקרבים ומתרחקים,

it sounds like "Bzz, bzz, bzz."

שומעים מין בזז, בזז, בזז.

It sounds like a cacophony,

זה נשמע כאילו יש בליל של צלילים,

but after several weeks, blind people start getting pretty good

אבל לאחר כמה שבועות, עיוורים מתחילים להבין

at understanding what's in front of them

די טוב מה נמצא לפניהם רק

just based on what they're hearing.

בהתבסס על מה שהם שומעים.

And it doesn't have to be through the ears:

וזה לא חייב להיות דרך האוזניים:

this system uses an electrotactile grid on the forehead,

מערכת זו עושה שימוש ברשת מישוש חשמלית

so whatever's in front of the video feed, you're feeling it on your forehead.

כך שמה שמופיע בתמונת הוידאו, חשים אותו על המצח.

Why the forehead? Because you're not using it for much else.

מדוע מצח? כי המצח לא משמש למשהו אחר.

The most modern incarnation is called the brainport,

הגירסה האחרונה קרויה ממשק-מוח,

and this is a little electrogrid that sits on your tongue,

שזה רשת חשמלית קטנה היושבת על הלשון,

and the video feed gets turned into these little electrotactile signals,

ונתוני הוידאו הופכים למין אותות מישוש חשמליים,

and blind people get so good at using this that they can throw a ball into a basket,

שעיוורים מצטיינים כל-כך בשימוש בזה עד שהם מצליחים לקלוע סל,

or they can navigate complex obstacle courses.

או שהם מצליחים לנווט דרך מסלולי מכשולים מורכבים.

They can come to see through their tongue.

הם מצליחים לראות באמצעות לשונותיהם.

Now, that sounds completely insane, right?

זה נשמע הזוי לגמרי, נכון?

But remember, all vision ever is

אבל תזכרו שכל הראיה היא בעצם

is electrochemical signals coursing around in your brain.

אותות אלקטרוכימיים החגים במוח.

Your brain doesn't know where the signals come from.

המוח אינו יודע מהיכן מגיעים האותות.

It just figures out what to do with them.

הוא רק מפענח מה לעשות איתם.

So my interest in my lab is sensory substitution for the deaf,

לכן אני שואף במעבדה שלי ליצור תחליף עבור החרשים,

and this is a project I've undertaken

וזה מיזם שנטלתי על עצמי

with a graduate student in my lab, Scott Novich,

ביחד עם סטודנט למחקר, סקוט נוביק,

who is spearheading this for his thesis.

שמקדם את הנושא כעבודת מחקר לתואר שלו.

And here is what we wanted to do:

וזה מה שהוא רוצה לעשות:

we wanted to make it so that sound from the world gets converted

להמיר קולות מהסביבה באופן כזה

in some way so that a deaf person can understand what is being said.

שחרש יוכל להבין את מה שנאמר.

And we wanted to do this, given the power and ubiquity of portable computing,

ורצינו לבצע זאת, בהתחשב בעוצמה וזמינות של יכולת מיחשוב ניידת,

we wanted to make sure that this would run on cell phones and tablets,

שזה יעבוד על טלפונים סלולריים וטבלטים,

and also we wanted to make this a wearable,

וגם רצינו להפוך הכל ללביש,

something that you could wear under your clothing.

משהו שניתן ללבוש מתחת לבגדים.

So here's the concept.

הרעיון הוא כזה.

So as I'm speaking, my sound is getting captured by the tablet,

בזמן שמדברים, הקול ייקלט בטבלט,

and then it's getting mapped onto a vest that's covered in vibratory motors,

ומשם הוא יעבור מיפוי על גבי אפוד המכוסה במנועי רטט,

just like the motors in your cell phone.

בדיוק כמו הרטט בסלולריים.

So as I'm speaking,

כך שבעודני מדבר,

the sound is getting translated to a pattern of vibration on the vest.

הקול עובר המרה לתבנית של רטט על גבי האפוד.

Now, this is not just conceptual:

זה לא רק בתאוריה:

this tablet is transmitting Bluetooth, and I'm wearing the vest right now.

טבלט זה מעביר אותות Bluetooth, ואני לובש את האפוד כרגע.

So as I'm speaking -- (Applause) --

כך שבעודני מדבר -- (מחיאות כפיים) --

the sound is getting translated into dynamic patterns of vibration.

הקול עובר המרה לתבניות דינמיות של רטט.

I'm feeling the sonic world around me.

אני חווה את העולם הקולי סביבי.

So, we've been testing this with deaf people now,

אנו כרגע בוחנים את המערכת עם חרשים,

and it turns out that after just a little bit of time,

ומתברר שלאחר התנסות קצרה,

people can start feeling, they can start understanding

אנשים מתחילים לחוש, הם מתחילים להבין

the language of the vest.

את שפת האפוד.

So this is Jonathan. He's 37 years old. He has a master's degree.

זהו ג'ונתן, הוא בן 37. יש לו תואר שני.

He was born profoundly deaf,

הוא נולד חרש גמור,

which means that there's a part of his umwelt that's unavailable to him.

שזה אומר שחלק מהאומוולט אינו זמין כלל עבורו.

So we had Jonathan train with the vest for four days, two hours a day,

ג'ונתן התאמן עם האפוד 4 ימים, שעתיים בכל יום,

and here he is on the fifth day.

וכאן הוא ביומו החמישי.

Scott Novich: You.

סקוט נוביץ': אתה.

David Eagleman: So Scott says a word, Jonathan feels it on the vest,

דייויד איגלמן: סקוט אומר מילה, ג'ונתן חש אותה על אפודו,

and he writes it on the board.

והוא כותב אותה על הלוח.

SN: Where. Where.

ס.נ.: איפה. איפה.

DE: Jonathan is able to translate this complicated pattern of vibrations

ד.א.: ג'ונתן מסוגל לתרגם את התבנית המורכבת של רטט

into an understanding of what's being said.

להבנה של מה שנאמר.

SN: Touch. Touch.

ס.נ.: מגע. מגע.

DE: Now, he's not doing this --

ד.א.: כעת הוא לא עושה זאת --

(Applause) --

(מחיאות כפיים)

Jonathan is not doing this consciously, because the patterns are too complicated,

ג'ונתן אינו עושה זאת באופן מודע, כי התבניות מסובכות מדי,

but his brain is starting to unlock the pattern that allows it to figure out

אבל מוחו מתחיל לפצח את התבנית המאפשרת לו לפענח

what the data mean,

את משמעות המידע,

and our expectation is that, after wearing this for about three months,

ואנו מצפים שלאחר שילבש אותו כ-3 חודשים,

he will have a direct perceptual experience of hearing

יהיה לו ניסיון תפיסתי ישיר של שמיעה

in the same way that when a blind person passes a finger over braille,

באותו אופן שאדם עיוור מעביר את אצבעו על כתב ברייל,

the meaning comes directly off the page without any conscious intervention at all.

המשמעות מתהווה אצלו ישירות מהעמוד בלי התערבות מודעת כלשהי.

Now, this technology has the potential to be a game-changer,

לטכנולוגיה זו יש הפוטנציאל לשנות את כללי המשחק,

because the only other solution for deafness is a cochlear implant,

כי הפיתרון היחידי הנוסף עבור חרשות הוא שתל שבלולי,

and that requires an invasive surgery.

וזה מצריך ניתוח פולשני.

And this can be built for 40 times cheaper than a cochlear implant,

ניתן להתקין את כל זאת בעלות זולה פי-40 מאשר השתל השבלולי,

which opens up this technology globally, even for the poorest countries.

דבר המאפשר את יישומו גלובלית, אפילו במדינות הכי עניות.

Now, we've been very encouraged by our results with sensory substitution,

מאוד התעודדנו מהתוצאות של התחליף החושי,

but what we've been thinking a lot about is sensory addition.

אבל מה שמאוד מעסיק אותנו זה תוספת חושית.

How could we use a technology like this to add a completely new kind of sense,

כיצד ניתן להשתמש בטכנולוגיה זו כדי להוסיף חוש חדש לגמרי,

to expand the human umvelt?

על-מנת להרחיב את האומוולט האנושי?

For example, could we feed real-time data from the Internet

לדוגמא, הנוכל להזין נתונים בזמן-אמת מהאינטרנט

directly into somebody's brain,

ישירות אל תוך מוח של מישהו,

and can they develop a direct perceptual experience?

והאם הוא יוכל לפתח ניסיון תפיסתי ישיר?

So here's an experiment we're doing in the lab.

הנה ניסיון שאנו עושים במעבדה.

A subject is feeling a real-time streaming feed from the Net of data

נבחן חש הזנת נתונים בזמן-אמת מהרשת

for five seconds.

למשך 5 שניות.

Then, two buttons appear, and he has to make a choice.

אז מופיעים שני כפתורים ועליו לבחור.

He doesn't know what's going on.

הוא אינו יודע מה קורה.

He makes a choice, and he gets feedback after one second.

הוא בוחר, ומקבל משוב לאחר שניה.

Now, here's the thing:

וזו הנקודה החשובה:

The subject has no idea what all the patterns mean,

לנבחן אין מושג מה משמעות כל התבניות,

but we're seeing if he gets better at figuring out which button to press.

אבל אנו רואים אם הוא משתפר בזיהוי איזה כפתור ללחוץ.

He doesn't know that what we're feeding

אין הוא יודע שמה שאנו מזינים

is real-time data from the stock market,

הם נתוני זמן-אמת מהבורסה,

and he's making buy and sell decisions.

ושהוא מקבל החלטות בנוגע לקניה-מכירה.

(Laughter)

(צחוק)

And the feedback is telling him whether he did the right thing or not.

המשוב אומר לו אם הוא עשה את הדבר הנכון או לא.

And what we're seeing is, can we expand the human umvelt

ומה שאנו רואים זה אם ניתן להרחיב את האומוולט האנושי

so that he comes to have, after several weeks,

כך שיהיה לו לאחר מספר שבועות

a direct perceptual experience of the economic movements of the planet.

ניסיון תפיסתי ישיר לגבי התנועות הפיננסיות בעולם.

So we'll report on that later to see how well this goes.

נדווח על כך יותר מאוחר כדי להראות איך זה מתקדם.

(Laughter)

(צחוק)

Here's another thing we're doing:

הנה דבר נוסף שאנו עושים:

During the talks this morning, we've been automatically scraping Twitter

במהלך ההרצאות הבוקר, אנו סרקנו את הטוויטר אוטומטית

for the TED2015 hashtag,

בנוגע ל-TED2015,

and we've been doing an automated sentiment analysis,

ואנו מבצעים ניתוח תחושות אוטומטי של הצופים,

which means, are people using positive words or negative words or neutral?

שזה לבחון אם אנשים משתמשים במילים חיוביות, שליליות או נייטרליות.

And while this has been going on,

ובזמן שזה קרה,

I have been feeling this,

הרגשתי זאת,

and so I am plugged in to the aggregate emotion

וכך התחברתי לתחושה המצטברת

of thousands of people in real time,

של אלפי אנשים בזמן-אמת,

and that's a new kind of human experience, because now I can know

וזה סוג חדש של התנסות אנושית, כי אני יכול לדעת

how everyone's doing and how much you're loving this.

איך כל אחד חש ועד כמה אתם אוהבים את זה.

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

It's a bigger experience than a human can normally have.

זוהי חוויה יותר גדולה ממה שאדם מתנסה במצב רגיל.

We're also expanding the umvelt of pilots.

אנו גם מרחיבים את האומוולט של טייסים.

So in this case, the vest is streaming nine different measures

במקרה כזה, האפוד רוחש אותות מ-9 מדידות שונות

from this quadcopter,

מרחפן זה,

so pitch and yaw and roll and orientation and heading,

עילרוד, סיבסוב, גלגול, מיקום וכיוון תנועה,

and that improves this pilot's ability to fly it.

וזה משפר את יכולת הטייס להטיס אותו.

It's essentially like he's extending his skin up there, far away.

זה בעצם כאילו הוא מרחיב את עור-ידו הרחק עד לשם.

And that's just the beginning.

וזו רק ההתחלה.

What we're envisioning is taking a modern cockpit full of gauges

אנו צופים שנשלוט על כל מכשירי הטיסה בתא-הטייס המודרני

and instead of trying to read the whole thing, you feel it.

ובמקום לנסות ולקרוא את הכל, פשוט נחוש זאת.

We live in a world of information now,

אנו חיים היום בעולם של מידע,

and there is a difference between accessing big data

ויש הבדל בין לגשת לביג דאטה

and experiencing it.

לבין לחוש אותו.

So I think there's really no end to the possibilities

לכן אני סבור שאין גבול לאפשרויות

on the horizon for human expansion.

שבאופק עבור התקדמות האדם.

Just imagine an astronaut being able to feel

תחשבו על אסטרונאוט המסוגל לחוש

the overall health of the International Space Station,

את מצב התקינות הכללי של תחנת החלל,

or, for that matter, having you feel the invisible states of your own health,

או, לצורך העניין, שתחושו את המצבים הבלתי-נראים של בריאותכם,

like your blood sugar and the state of your microbiome,

כמו סוכר בדם או מצב כלל המיקרואורגניזמים בגופכם,

or having 360-degree vision or seeing in infrared or ultraviolet.

או שתהיה ראיה 360 מעלות או באינפרא-אדום או אולטרא-סגול.

So the key is this: As we move into the future,

על-כן נקודת המפתח היא זו: ככל שאנו נעים לעבר העתיד,

we're going to increasingly be able to choose our own peripheral devices.

נהיה מסוגלים יותר לבחור את ההתקנים ההיקפיים שלנו.

We no longer have to wait for Mother Nature's sensory gifts

אין אנו צריכים להמתין יותר למתנות החישה של הטבע

on her timescales,

וללוחות-הזמנים של הטבע,

but instead, like any good parent, she's given us the tools that we need

אלא במקום זה, כמו כל הורה טוב, הטבע העניק לנו הכלים שאנו צריכים

to go out and define our own trajectory.

כדי לצאת ולהגדיר את דרכנו.

So the question now is,

לכן השאלה עכשיו היא,

how do you want to go out and experience your universe?

כיצד אתם רוצים לצאת ולחוות את היקום?

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: Can you feel it? DE: Yeah.

כריס אנדרסון: האם אתה מרגיש את זה? כן.

Actually, this was the first time I felt applause on the vest.

למעשה, זוהי הפעם הראשונה בה חשתי מחיאות כפיים על האפוד.

It's nice. It's like a massage. (Laughter)

זה נחמד. זה כמו מסאג'. (צחוק)

CA: Twitter's going crazy. Twitter's going mad.

כ.א.: הטוויטר עולה על גדותיו. הטוויטר משתגע.

So that stock market experiment.

אז ניסוי הבורסה הזה.

This could be the first experiment that secures its funding forevermore,

זה יכול להיות הניסוי הראשון שמבטיח את מימונו מעתה ועד עולם,

right, if successful?

נכון, במידה וזה יצליח?

DE: Well, that's right, I wouldn't have to write to NIH anymore.

ד.א.: זה נכון. לא אצטרך יותר לכתוב למכון הבריאות הלאומי.

CA: Well look, just to be skeptical for a minute,

תראה, אהיה קצת ספקן לרגע,

I mean, this is amazing, but isn't most of the evidence so far

כלומר, זה מדהים, אבל האם נכון שרוב הממצאים עד היום

that sensory substitution works,

מעידים שתחליף חושי עובד,

not necessarily that sensory addition works?

אבל לא בהכרח שתוספת חושית עובדת?

I mean, isn't it possible that the blind person can see through their tongue

כלומר, האם לא ייתכן שהעיוור יכול לראות באמצעות לשונו

because the visual cortex is still there, ready to process,

כי אזור הראיה במוח עדיין מתפקד, והוא מוכן ומזומן לעבד מידע,

and that that is needed as part of it?

ושזהו השלב החיוני כחלק מהתהליך?

DE: That's a great question. We actually have no idea

ד.א.: זו שאלה מצויינת. פשוט אין לנו מושג

what the theoretical limits are of what kind of data the brain can take in.

מה הם הגבולות התאורטיים לגבי איזה סוג של מידע המוח יכול לקלוט.

The general story, though, is that it's extraordinarily flexible.

עם זאת, ההנחה היא שהדבר מאוד גמיש.

So when a person goes blind, what we used to call their visual cortex

כך שכאשר האדם מתעוור, מה שנהוג לקרוא אזור הראיה במוח

gets taken over by other things, by touch, by hearing, by vocabulary.

מתחיל להישלט על-ידי דברים אחרים, כמו מגע, שמיעה, יכולת מילולית.

So what that tells us is that the cortex is kind of a one-trick pony.

זה אומר לנו שקליפת המוח היא מין יצור חד-התמחותי.

It just runs certain kinds of computations on things.

היא פשוט מריצה חישובים מסוג מסויים.

And when we look around at things like braille, for example,

וכאשר מסתכלים על דברים כמו כתב-ברייל למשל,

people are getting information through bumps on their fingers.

אנשים פשוט קולטים מידע דרך גבשושיות בקצות אצבעותיהם.

So I don't think we have any reason to think there's a theoretical limit

לכן איני סבור שיש לנו סיבה לחשוב שיש גבול תאורטי

that we know the edge of.

שאנו יודעים את סופו.

CA: If this checks out, you're going to be deluged.

כ.א.: אם זה מצליח, תהיה מוצף בפניות.

There are so many possible applications for this.

יש כל-כך הרבה יישומים אפשריים לזה.

Are you ready for this? What are you most excited about, the direction it might go?

האם אתה מוכן לזה? מה הכי מרגש אותך בקשר לכיוון בו זה יכול להתקדם?

DE: I mean, I think there's a lot of applications here.

ד.א.: אני חושב שיש המון יישומים.

In terms of beyond sensory substitution, the things I started mentioning

בקשר לדברים מעבר לתחליף חושי, מה שהזכרתי

about astronauts on the space station, they spend a lot of their time

בקשר לאסטרונאוטים בתחנת-חלל, הם מעבירים הרבה מהזמן בבקרה על דברים,

monitoring things, and they could instead just get what's going on,

אז במקום זה הם פשוט יוכלו לחוש מה שמתרחש,

because what this is really good for is multidimensional data.

כי היתרון הגדול של זה הוא בקליטת נתונים רב-ערוציים.

The key is this: Our visual systems are good at detecting blobs and edges,

העניין הוא כזה: מערכת הראיה שלנו טובה בקליטת ניגודים וקצוות,

but they're really bad at what our world has become,

אבל היא ממש גרועה בהתמודדות עם מה שהעולם

which is screens with lots and lots of data.

הוא כיום, שזה מסכים עם המוני נתונים.

We have to crawl that with our attentional systems.

עלינו להסתדר בסבך הזה עם מערכות הקשב שלנו.

So this is a way of just feeling the state of something,

אז זו הדרך פשוט לחוש את המצב של משהו,

just like the way you know the state of your body as you're standing around.

כמו הדרך בה אתה חש את מצב גופך בזמן שאתה סתם מסתובב.

So I think heavy machinery, safety, feeling the state of a factory,

לכן, אני חושב שמכונות כבדות, בטיחות, תחושה לגבי מצב המפעל,

of your equipment, that's one place it'll go right away.

מצב הציוד, הם אחת האפשרויות שזה יכול להתקבל שם מייד.

CA: David Eagleman, that was one mind-blowing talk. Thank you very much.

כ.א.: דייויד איגלמן, זו היתה הרצאה מטריפת-חושים. תודה רבה לך.

DE: Thank you, Chris. (Applause)

ד.א.: תודה, כריס. (מחיאות כפיים)