Wadah Khanfar: A historic moment in the Arab world

מתרגם: Ofer Sadan מבקר: Ido Dekkers

Ten years ago exactly,

לפני 10 שנים בדיוק,

I was in Afghanistan.

הייתי באפגניסטן.

I was covering the war in Afghanistan,

דיווחתי מתוך המלחמה באפגניסטן,

and I witnessed, as a reporter for Al Jazeera,

והייתי עד, ככתב של אל-ג'זירה,

the amount of suffering and destruction

לכמות הסבל וההרס

that emerged out of a war like that.

שגרמה מלחמה שכזאת.

Then, two years later,

לאחר מכן, שנתיים אחרי,

I covered another war -- the war in Iraq.

דיווחתי מתוך מלחמה אחרת - המלחמה בעירק.

I was placed at the center of that war

הייתי ממוקם במרכז המלחמה הזאת

because I was covering the war

בגלל שדיווחתי על המלחמה

from the northern part of Iraq.

מהחלק הצפוני של עירק.

And the war ended

והמלחמה נגמרה

with a regime change,

בשינוי משטר,

like the one in Afghanistan.

כמו באפגניסטן.

And that regime

והמשטר הזה

that we got rid of

שנפטרנו ממנו

was actually a dictatorship,

היה למעשה דיקטטורה,

an authoritarian regime,

שלטון יחיד,

that for decades

שבמשך עשורים

created a great sense of paralysis

יצר תחושה של שיתוק

within the nation, within the people themselves.

בתוך האומה, בתוך האנשים עצמם.

However,

אולם,

the change that came through foreign intervention

השינוי שבא דרך התערבות זרה

created even worse circumstances for the people

יצר נסיבות אפילו גרועות יותר עבור האנשים

and deepened the sense

והעמיק את התחושה

of paralysis and inferiority

של שיתוק ונחיתות

in that part of the world.

באזור זה של העולם.

For decades,

במשך עשורים,

we have lived under authoritarian regimes --

חיינו תחת משטרים דיקטטורים

in the Arab world, in the Middle East.

בעולם הערבי, במזרח התיכון.

These regimes

משטרים אלה

created something within us during this period.

יצרו משהו בתוכנו בתקופה זו.

I'm 43 years old right now.

אני בן 43 כרגע.

For the last 40 years,

ב-40 השנים האחרונות,

I have seen almost the same faces

ראיתי כמעט את אותם פרצופים

for kings and presidents ruling us --

אצל המלכים והנשיאים השולטים בנו,

old, aged, authoritarian,

זקנים, שתלטניים,

corrupt situations --

מצבים מושחתים,

regimes that we have seen around us.

משטרים שראינו סביבנו.

And for a moment I was wondering,

ולרגע תהיתי,

are we going to live in order to see

האם נחיה כדי לראות

real change happening on the ground,

שינוי אמיתי על הקרקע,

a change that does not come through foreign intervention,

שינוי שלא בא דרך התערבות זרה,

through the misery of occupation,

דרך האומללות שבכיבוש,

through nations invading our land

ואומות שפולשות לאדמתנו

and deepening the sense of inferiority sometimes?

ומעמיקות את תחושת הנחיתות לעיתים?

The Iraqis: yes, they got rid of Saddam Hussein,

העירקים: כן, נפטרו מסאדם חוסיין,

but when they saw

אך כשהם ראו

their land occupied by foreign forces

את אדמתם כבושה על ידי כוחות זרים

they felt very sad,

חשו עצובים מאוד,

they felt that their dignity had suffered.

חשו שכבודם נפגע.

And this is why they revolted.

זו הסיבה שהם התמרדו.

This is why they did not accept.

זו הסיבה שהם לא קיבלו.

And actually other regimes, they told their citizens,

ולמעשה משטרים אחרים, אמרו לאזרחים,

"Would you like to see the situation of Iraq?

"האם תרצו לראות מצב כמו עירק?

Would you like to see civil war, sectarian killing?

האם תרצו לראות מלחמת אזרחים, הרג בין קבוצות?

Would you like to see destruction?

האם תרצו לראות הרס?

Would you like to see foreign troops on your land?"

האם תרצו לראות חיילים זרים על אדמתכם?"

And the people thought for themselves,

והאנשים חשבו לעצמם,

"Maybe we should live with

"אולי כדאי שנחיה עם

this kind of authoritarian situation that we find ourselves in,

סוג כזה של מצב דיקטטורי שאנחנו נמצאים בו,

instead of having the second scenario."

מאשר שיהיה לנו התרחיש השני."

That was one of the worst nightmares that we have seen.

זה היה אחד מהסיוטים הקשים ביותר שראינו.

For 10 years,

במשך 10 שנים,

unfortunately we have found ourselves

לצערנו מצאנו את עצמנו

reporting images of destruction,

מדווחים על תמונות של הרס,

images of killing,

תמונות של הרג,

of sectarian conflicts,

של סכסוך עדתי,

images of violence,

תמונות של אלימות,

emerging from a magnificent piece of land,

שיוצאות מאזור נפלא,

a region that one day was the source

אזור שפעם היה המקור

of civilizations and art and culture

לציביליזציה ולאומנות ולתרבות

for thousands of years.

במשך אלפי שנים.

Now I am here to tell you

כעת אני כאן להגיד לכם

that the future

שהעתיד

that we were dreaming for

שאנחנו חולמים עליו

has eventually arrived.

סוף סוף הגיע.

A new generation,

דור חדש,

well-educated,

משכיל מאוד,

connected,

מחובר,

inspired by universal values

מושפע מערכים אוניברסליים

and a global understanding,

והבנה גלובלית,

has created a new reality for us.

יצר מציאות חדשה עבורנו.

We have found a new way

מצאנו דרך חדשה

to express our feelings

להביע את רגשותינו

and to express our dreams:

ולהביע את חלומותינו.

these young people

אנשים צעירים אלה

who have restored self-confidence

שהחזירו את הביטחון העצמי

in our nations in that part of the world,

בארצותינו בחלק זה של העולם,

who have given us

שנתנו לנו

new meaning for freedom

משמעות חדשה לחופש

and empowered us to go down to the streets.

והעצימו אותנו לרדת לרחובות.

Nothing happened. No violence. Nothing.

כלום לא קרה. לא אלימות. כלום.

Just step out of your house,

פשוט צאו מהבית,

raise your voice

הרימו את קולכם

and say, "We would like to see the end of the regime."

ותגידו, "אנחנו רוצים לראות את סוף המשטר."

This is what happened in Tunisia.

זה מה שקרה בתוניס.

Over a few days,

במשך כמה ימים,

the Tunisian regime that invested billions of dollars

המשטר התוניסאי שהשקיע מיליארדים של דולרים

in the security agencies,

בסוכנויות ביטחון,

billions of dollars

מיליארדים של דולרים

in maintaining, trying to maintain,

בתחזוק, ונסיון לתחזק,

its prisons,

את בתי הכלא,

collapsed, disappeared,

נעלם, התפורר,

because of the voices of the public.

בגלל הקולות של הציבור.

People who were inspired to go down to the streets

אנשים שקיבלו השראה לרדת לרחוב

and to raise their voices,

ולהרים את קולם,

they tried to kill.

ניסו להרגם.

The intelligence agencies wanted to arrest people.

סוכנויות המודיעין ניסו לעצור אנשים.

They found something called Facebook.

הם מצאו משהו שנקרא פייסבוק.

They found something called Twitter.

הם מצאו משהו שנקרא טוויטר.

They were surprised by all of these kinds of issues.

הם היו מופתעים מכל הסוגים הללו של הנושאים,

And they said,

ואמרו,

"These kids are misled."

"הילדים האלה מרומים."

Therefore, they asked their parents

ולכן, ביקשו מההורים

to go down to the streets

לרדת לרחובות

and collect them, bring them back home.

לאסוף אותם ולהחזירם הביתה.

This is what they were telling. This is their propaganda.

זה מה שהם אמרו. זאת הייתה התעמולה.

"Bring these kids home

"הביאו את הילדים הביתה,

because they are misled."

בגלל שהם מרומים."

But yes,

אבל כן,

these youth

הצעירים

who have been inspired

שקיבלו השראה

by universal values,

על ידי ערכים אוניברסליים,

who are idealistic enough

שהיו אידאליסטים מספיק

to imagine a magnificent future

לדמיין עתיד נפלא

and, at the same time, realistic enough

ובאותו זמן מציאותיים מספיק

to balance this kind of imagination

על מנת לאזן את הדמיון

and the process leading to it --

ואת התהליכים שמובילים לשם

not using violence,

בלי שימוש באלימות,

not trying to create chaos --

בלי ליצור בלאגן.

these young people,

צעירים אלה,

they did not go home.

לא הלכו הביתה.

Parents actually went to the streets

הורים למעשה הלכו לרחוב

and they supported them.

ותמכו בהם.

And this is how the revolution was born in Tunisia.

כך נולדה המהפכה בתוניס.

We in Al Jazeera

אנחנו באל-ג'זירה

were banned from Tunisia for years,

הוחרמנו בתוניס במשך שנים,

and the government did not allow

והממשלה לא הרשתה

any Al Jazeera reporter to be there.

לאף כתב של אל-ג'זירה להיות שם.

But we found that these people in the street,

אך גילינו שהאנשים ברחובות,

all of them are our reporters,

כולם היו כתבים שלנו,

feeding our newsroom

הזינו את חדר החדשות שלנו

with pictures, with videos

בתמונות, בסרטונים

and with news.

ובחדשות.

And suddenly that newsroom in Doha

ולפתע חדר החדשות הזה בדוחה

became a center

הפך למרכז

that received all this kind of input from ordinary people --

שקיבל את כל סוגי המידע הזה מאנשים רגילים -

people who are connected and people who have ambition

אנשים שהיו מחוברים ואנשים שהייתה להם השאיפה

and who have liberated themselves

ואשר שיחררו את עצמם

from the feeling of inferiority.

מתחושת הנחיתות.

And then we took that decision:

ולקחנו החלטה:

We are unrolling the news.

אנחנו נפרוש את החדשות הללו.

We are going to be the voice for these voiceless people.

אנחנו נהיה קולם של חסרי הקול.

We are going to spread the message.

אנחנו נפיץ את הבשורה.

Yes, some of these young people

כן, חלק מהצעירים הללו

are connected to the Internet,

מחוברים לאינטרנט,

but the connectivity in the Arab world

אך מידת החיבור בעולם הערבי

is very little, is very small,

היא מועטה מאוד,

because of many problems that we are suffering from.

בגלל הרבה בעיות שאנחנו סובלים מהן.

But Al Jazeera took the voice from these people

אך אל-ג'זירה לקחה את קולם של האנשים האלה

and we amplified [it].

והגבירה אותם.

We put it in every sitting room in the Arab world --

שמנו אותם בכל חדר ישיבות בעולם הערבי,

and internationally, globally,

ובאופן בין לאומי, בעולם,

through our English channel.

דרך הערוץ שלנו באנגלית.

And then people started to feel

ואז אנשים התחילו להרגיש

that there's something new happening.

שמשהו חדש קורה.

And then Zine al-Abidine Ben Ali

ואז זין אל-אבידין בין-עלי

decided to leave.

החליט לפרוש.

And then Egypt started,

ואז מצרים התחילה,

and Hosni Mubarak decided to leave.

וחוסני מובאראק החליט לעזוב.

And now Libya as you see it.

וכעת לוב כפי שאתם רואים אותה.

And then you have Yemen.

ואז יש לנו את תימן.

And you have many other countries trying to see

ויש לכם ארצות רבות נוספות שמנסות לראות

and to rediscover that feeling

ולגלות מחדש את התחושה של

of, "How do we imagine a future

"איך אנחנו מדמיינים עתיד

which is magnificent and peaceful and tolerant?"

שהוא נפלא ושלו וסובלני?"

I want to tell you something,

אני רוצה לספר לכם משהו,

that the Internet and connectivity

שהאינטרנט והחיבור לו

has created [a] new mindset.

יצרו דרך מחשבה חדשה.

But this mindset

אך דרך מחשבה זו

has continued to be faithful

המשיכה להיות נאמנת

to the soil and to the land

לאדמה ולארץ

that it emerged from.

שממנה היא יצאה.

And while this was the major difference

ובעוד שזה היה ההבדל המרכזי,

between many initiatives before

בין היוזמות מלפני,

to create change,

ליצור שינוי,

before we thought, and governments told us --

לפני שחשבנו, ושהממשלות אמרו לנו -

and even sometimes it was true --

אפילו שלעיתים זה היה נכון,

that change was imposed on us,

ששינוי נכפה עלינו,

and people rejected that,

ואנשים דחו אותו,

because they thought that it is alien to their culture.

מכיוון שהם חשו שזה זר לתרבות שלהם,

Always, we believed

תמיד, האמנו

that change will spring from within,

שהשינוי יבוא מבפנים,

that change should be a reconciliation

שהשינוי צריך להיות פשרה

with culture, cultural diversity,

בין תרבות, גיוון תרבותי,

with our faith in our tradition

האמונה שלנו במסורת שלנו,

and in our history,

וההיסטוריה שלנו,

but at the same time,

ובאותו זמן,

open to universal values, connected with the world,

פתוח לערכים אוניברסליים, מחובר אל העולם,

tolerant to the outside.

סובלני כלפי מה שבחוץ.

And this is the moment

וזהו הרגע

that is happening right now in the Arab world.

שקורה כעת בעולם הערבי.

This is the right moment, and this is the actual moment

זה הרגע הנכון, וזה הרגע האמיתי

that we see all of these meanings meet together

בו אנחנו רואים את כל המשמעויות מתאחדות

and then create the beginning

ויוצאות את ההתחלה

of this magnificent era

של העידן המופלא הזה

that will emerge from the region.

שיצא מתוך האזור.

How did the elite deal with that --

איך האליטה התמודדה עם זה -

the so-called political elite?

מה שנקרא האליטה הפוליטית?

In front of Facebook,

מול פייסבוק,

they brought the camels in Tahrir Square.

הם הביאו את הגמלים בכיכר תחריר.

In front of Al Jazeera,

מול אל-ג'זירה,

they started creating tribalism.

הם התחילו ליצור שבטיות.

And then when they failed,

וכאשר הם נכשלו,

they started speaking about conspiracies

הם התחילו לדבר על קונספירציות

that emerged from Tel Aviv and Washington

שיצאו מתל-אביב ווושינגטון

in order to divide the Arab world.

על מנת לפצל את העולם הערבי.

They started telling the West,

הם התחילו להגיד למערב,

"Be aware of Al-Qaeda.

"היזהרו מאל-קעידה,

Al-Qaeda is taking over our territories.

אל-קעידה משתלטים על השטחים שלנו.

These are Islamists

אלה איסלאמיסטים,

trying to create new Imaras.

המנסים ליצור מדינות דת.

Be aware of these people

היזהרו מהאנשים האלה

who [are] coming to you

שבאים אליכם

in order to ruin your great civilization."

על מנת להרוס את הציביליזציה המופלאה שלכם.

Fortunately,

למזלנו,

people right now cannot be deceived.

אנשים היום לא יכולים להיות מרומים.

Because this corrupt elite

בגלל שהאליטה המושחתת

in that region

באזור זה

has lost even the power of deception.

איבדה את כוח השקר.

They could not, and they cannot, imagine

הם לא יכלו, ולא יכולים, לדמיין

how they could really deal with this reality.

איך הם יכולים באמת להתמודד עם המציאות הזאת.

They have lost.

הם איבדו -

They have been detached

הם נותקו

from their people, from the masses,

מהאנשים, מההמונים

and now we are seeing them collapsing

וכעת אנחנו רואים אותם מתמוטטים

one after the other.

אחד אחרי השני.

Al Jazeera is not

אל-ג'זירה היא לא

a tool of revolution.

כלי של מהפכה.

We do not create revolutions.

אנחנו לא יוצרים מהפכות.

However,

אולם,

when something of that magnitude happens,

כשמשהו בסדר גודל כזה קורה,

we are at the center of the coverage.

אנחנו במרכז ההתרחשות.

We were banned from Egypt,

הוחרמנו ממצרים,

and our correspondents,

וכתבינו,

some of them were arrested.

חלק מהם נעצרו.

But most of our camera people

אבל רוב הצלמים שלנו

and our journalists,

והעיתונאים שלנו,

they went underground in Egypt -- voluntarily --

ירדו למחתרת במצרים, בהתנדבות,

to report what happened in Tahrir Square.

כדי לדווח על מה שקרה בכיכר תחריר.

For 18 days,

במשך 18 יום,

our cameras were broadcasting, live,

המצלמות שלנו שידרו תמונות חיות

the voices of the people in Tahrir Square.

של קולות האנשים בכיכר תחריר.

I remember one night

אני זוכר לילה אחד

when someone phoned me on my cellphone --

כשמישהו טילפן אליי לסלולרי,

ordinary person who I don't know -- from Tahrir Square.

אדם רגיל שאפילו לא הכרתי, מכיכר תחריר.

He told me, "We appeal to you

הוא אמר לי, "אנחנו קוראים לכם

not to switch off the cameras.

לא לכבות את המצלמות.

If you switch off the cameras tonight,

אם אתם מכבים את המצלמות הלילה,

there will be a genocide.

יהיה פה רצח עם.

You are protecting us

אתם מגינים עלינו

by showing what is happening at Tahrir Square."

על ידי זה שאתם מראים מה קורה בכיכר תחריר."

I felt the responsibility

הרגשתי את האחריות

to phone our correspondents there

להתקשר לכתבים שלנו שם

and to phone our newsroom

ולטלפן לחדר החדשות שלנו

and to tell them, "Make your best

ולהגיד להם, "עשו את המיטב

not to switch off the cameras at night,

לא לכבות את המצלמות בלילה,

because the guys there really feel confident

בגלל שהאנשים שם מרגישים הרבה ביטחון

when someone is reporting their story --

כשמישהו מדווח את הסיפור שלהם -

and they feel protected as well."

והם מרגישים מוגנים גם כן."

So we have a chance

אז יש לנו הזדמנות

to create a new future

ליצור עתיד חדש

in that part of the world.

באזור זה של העולם.

We have a chance

יש לנו הזדמנות

to go and to think of the future

לחזור ולחשוב על העתיד

as something which is open to the world.

כמשהו פתוח אל העולם.

Let us not repeat the mistake of Iran,

בואו לא נחזור על השגיאות של אירן,

of [the] Mosaddeq revolution.

של מהפכת מיסדק.

Let us free ourselves -- especially in the West --

בואו נשחרר עצמנו, במיוחד במערב,

from thinking about that part of the world

מהחשיבה על חלק זה של העולם

based on oil interest,

במונחים של אינטרסי נפט,

or based on interests

או בהתבסס על האינטרסים

of the illusion of stability and security.

של האשליות של יציבות וביטחון.

The stability and security

היציבות והביטחון

of authoritarian regimes

של משטרים דיקטטוריים

cannot create

לא יכול ליצור דבר

but terrorism and violence and destruction.

מלבד טרור ואלימות והרס.

Let us accept the choice of the people.

בואו נקבל את רצון העם.

Let us not pick and choose

בואו לא נבחר

who we would like to rule their future.

מי אנו מעדיפים שישלוט בעתידם.

The future should be ruled

העתיד צריך להישלט

by people themselves,

על ידי האנשים עצמם

even sometimes if they are voices

אפילו אם לעיתים הם קולות

that might now scare us.

שכרגע אולי מפחידים אותנו.

But the values of democracy

אבל הערכים של דמוקרטיה

and the freedom of choice

וחופש הבחירה

that is sweeping the Middle East at this moment in time

שסוחף את המזרח התיכון ברגע זה בזמן

is the best opportunity for the world,

הוא ההזדמנות הטובה ביותר לעולם,

for the West and the East,

למערב ומזרח,

to see stability and to see security

לראות יציבות וביטחון

and to see friendship and to see tolerance

ולראות ידידות ולראות סובלנות

emerging from the Arab world,

יוצאים מתוך העולם הערבי,

rather than the images of violence and terrorism.

במקום תמונות של אלימות וטרור.

Let us support these people.

בואו נתמוך באנשים האלה.

Let us stand for them.

בואו נעמוד בשבילם.

And let us give up

בואו נוותר

our narrow selfishness

על האנוכיות הצרה שלנו

in order to embrace change,

על מנת לקבל את השינוי,

and in order to celebrate with the people of that region

ועל מנת לחגוג עם האנשים באזור זה

a great future

עתיד גדול

and hope and tolerance.

ותקווה וסובלנות.

The future has arrived,

העתיד הגיע,

and the future is now.

והעתיד הוא עכשיו.

I thank you very much.

אני מודה לכם מאוד.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: I just have a couple of questions for you.

כריס אנדרסון: יש לי רק כמה שאלות אליך.

Thank you for coming here.

תודה שבאת הנה,

How would you characterize the historical significance

איך היית מאפיין את החשיבות ההיסטורית

of what's happened?

של מה שקרה?

Is this a story-of-the-year, a story-of-the-decade

סיפור השנה, סיפור העשור,

or something more?

או משהו מעבר?

Wadah Khanfar: Actually, this may be the biggest story that we have ever covered.

וודה קאנפאר: למעשה זה יכול להיות הדבר הכי גדול שכיסינו אי פעם.

We have covered many wars.

סיקרנו הרבה מלחמות.

We have covered a lot of tragedies, a lot of problems,

סיקרנו הרבה טרגדיות, הרבה בעיות,

a lot of conflict zones, a lot of hot spots in the region,

הרבה אזורי סכסוך, הרבה אזורים חמים באזור,

because we were centered at the middle of it.

בגלל שהיינו ממוקמים במרכז הכל.

But this is a story -- it is a great story; it is beautiful.

אבל זהו סיפור, זה סיפור גדול, זה יפיפה.

It is not something that you only cover

זה לא משהו שאתה רק מסקר

because you have to cover a great incident.

בגלל שאתה חייב לסקר תקרית גדולה.

You are witnessing change in history.

אתה חוזה בשינוי היסטורי.

You are witnessing the birth of a new era.

אתה חוזה בלידה של עידן חדש.

And this is what the story's all about.

ועל זה כל הסיפור.

CA: There are a lot of people in the West

כריס: ישנם רבים במערב

who are still skeptical,

אשר סקפטיים,

or think this may just be an intermediate stage

או חושבים שזה רק שלב ביניים

before much more alarming chaos.

לפני בלאגן מבהיל הרבה יותר.

You really believe

אתה באמת מאמין

that if there are democratic elections in Egypt now,

שאם יש עכשיו בחירות דמוקרטיות במצריים,

that a government could emerge

שתוכל לקום ממשלה

that espouses some of the values you've spoken about so inspiringly?

שדוגלת בערכים שדיברת עליהם באופן כה ברור?

WK: And people actually,

וודה: ואנשים למעשה,

after the collapse of the Hosni Mubarak regime,

אחרי התמוטטות משטר חוסני מובארק,

the youth who have organized themselves

הצעירים שאירגנו את עצמם

in certain groups and councils,

לקבוצות ומועצות,

they are guarding the transformation

הם שומרים על המעבר והשינוי

and they are trying to put it on a track

ומנסים לשים אותו במסלול

in order to satisfy

על מנת להגשים

the values of democracy,

את ערכי הדמוקרטיה,

but at the same time

אבל באותו זמן

also to make it reasonable

גם לעשות את זה סביר

and to make it rational,

ולעשות את זה הגיוני,

not to go out of order.

כדי לא לצאת מכלל שימוש.

In my opinion, these people are much more wiser

לדעתי, האנשים האלה הרבה יותר חכמים

than, not only the political elite,

מאשר, לא רק האליטה הפוליטית,

even the intellectual elite, even opposition leaders

אפילו מהאליטה האינטלקטואלית, אפילו ממנהיגי האופוזיציה,

including political parties.

כולל המפלגות הפוליטיות.

At this moment in time, the youth in the Arab world

ברגע זה בזמן, הצעירים בעולם הערבי

are much more wiser

הרבה יותר חכמים

and capable of creating the change

ומסוגלים ליצור שינוי

than the old --

מאשר הזקנים,

including the political and cultural

כולל המשטרים הפוליטיים והתרבותיים

and ideological

והאידאולוגיים

old regimes.

הישנים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

CA: We are not to get involved politically and interfere in that way.

כריס: אנחנו לא צריכים להתערב פוליטית או בשום דרך.

What should people here at TED,

מה האנשים כאן ב TED,

here in the West,

כאן במערב,

do if they want to connect or make a difference

צריכים לעשות כדי להתחבר או לגרום שינוי

and they believe in what's happening here?

והם מאמינים במה שקורה שם?

WK: I think we have discovered a very important issue in the Arab world --

וודה: אני חוושב שגילינו נושא מאוד חשוב בעולם הערבי -

that people care,

לאנשים אכפת,

people care about this great transformation.

לאנשים אכפת מהשינוי הגדול הזה.

Mohamed Nanabhay who's sitting with us,

מוחמד ננבחי שיושב איתנו,

the head of Aljazeera.net,

ראש אל-ג'זירה.נט,

he told me that a 2,500 percent increase

הוא סיפר לי על גידול של 2,500 אחוז

of accessing our website

בגישה לאתר שלנו

from various parts of the world.

מחלקים שונים של העולם.

Fifty percent of it is coming from America.

50 אחוז מזה באו מאמריקה.

Because we discovered that people care,

בגלל שגילינו שלאנשים אכפת,

and people would like to know --

ואנשים רוצים לדעת,

they are receiving the stream through our Internet.

הם מקבלים את המידע דרך האינטרנט שלנו.

Unfortunately in the United States,

למרבה הצער בארצות הברית,

we are not covering but Washington D.C. at this moment in time

אנחנו לא מסקרים חוץ מבוושינגטון הבירה כרגע

for Al Jazeera English.

בשביל אל-ג'זירה באנגלית.

But I can tell you, this is the moment to celebrate

אבל אני יכול להגיד לך, שזהו רגע לחגוג

through connecting ourselves

על ידי זה שנחבר את עצמנו

with those people in the street

אל האנשים ברחוב

and expressing our support to them

ונביע את תמיכתנו בהם

and expressing this kind of feeling, universal feeling,

ונביע את התחושה הזאת, התחושה האוניברסלית,

of supporting the weak and the oppressed

של תמיכה בחלש ובמדוכא

to create a much better future for all of us.

על מנת ליצור עתיד טוב יותר לכולנו.

CA: Well Wadah, a group of members of the TED community,

כריס: ובכן וודה, קבוצה של חברים בקהילת TED,

TEDxCairo,

TEDxCairo,

are meeting as we speak.

נפגשים השבוע לדבר.

They've had some speakers there.

היו להם דוברים שם.

I believe they've heard your talk.

אני מאמין שהם שמעו את הנאום שלך.

Thank you for inspiring them and for inspiring all of us.

תודה לך שנתת השראה להם והשראה לכולנו.

Thank you so much.

תודה רבה לך.

(Applause)

(מחיאות כפיים)