Which country does the most good for the world? | Simon Anholt

מתרגם: Michael Coslovsky מבקר: Oren Szekatch

I've been thinking a lot about the world recently

בזמן האחרון יצא לי לחשוב הרבה על העולם

and how it's changed over the last 20, 30, 40 years.

וכמה הוא השתנה ב-20, 30, 40 שנה האחרונות.

Twenty or 30 years ago,

לפני 20 או 30 שנה,

if a chicken caught a cold and sneezed and died

אם תרנגולת הצטננה והתעטשה ומתה

in a remote village in East Asia,

בכפר נידח במזרח אסיה,

it would have been a tragedy for the chicken

זו היתה טרגדיה עבור התרנגולת

and its closest relatives,

והמשפחה הקרובה שלה,

but I don't think there was much possibility

אבל אני חושב שלא היה סיכוי רב שאנחנו

of us fearing a global pandemic

נחשוש ממגיפה עולמית

and the deaths of millions.

וממותם של מיליוני אנשים.

Twenty or 30 years ago, if a bank in North America

לפני 20 או 30 שנה, אם בנק בצפון-אמריקה

lent too much money to some people

הלווה יותר מדי כסף לאנשים

who couldn't afford to pay it back

שלא יכלו להחזיר אותו

and the bank went bust,

והבנק פשט רגל,

that was bad for the lender

זה היה רע לזה שהלווה

and bad for the borrower,

ורע לזה שלווה,

but we didn't imagine it would bring

אבל לא דמיינו שזה היה מוריד

the global economic system to its knees

את הכלכלה העולמית לברכיים

for nearly a decade.

לכמעט עשור.

This is globalization.

זו הגלובליזציה.

This is the miracle that has enabled us

זהו הנס שאיפשר לנו

to transship our bodies and our minds

לשטען את גופינו ואת מוחותינו

and our words and our pictures and our ideas

ואת המילים שלנו ואת התמונות שלנו ואת הרעיונות שלנו

and our teaching and our learning around the planet

והלימוד שלנו והלמידה שלנו סביב הכוכב שלנו

ever faster and ever cheaper.

יותר ויותר מהר ויותר ויותר בזול.

It's brought a lot of bad stuff,

זה גרם להרבה דברים רעים,

like the stuff that I just described,

כמו הדברים שבדיוק תיארתי,

but it's also brought a lot of good stuff.

אבל זה הביא גם הרבה דברים טובים.

A lot of us are not aware

הרבה מאיתנו לא מודעים

of the extraordinary successes of the Millennium Development Goals,

להצלחה יוצאת הדופן של יעדי פסגת המילניום,

several of which have achieved their targets

אשר חלקם השיגו את מטרתם

long before the due date.

הרבה לפני התאריך המיועד להם.

That proves that this species of humanity

זה מוכיח שהמין הזה של האנושות

is capable of achieving extraordinary progress

מסוגל להשיג התקדמות יוצאת דופן

if it really acts together and it really tries hard.

אם הוא באמת פועל ביחד ובאמת מנסה.

But if I had to put it in a nutshell these days,

אבל אילו ניסיתי לסכם את זה בימים אלו,

I sort of feel that globalization

די יש לי את התחושה שהגלובליזציה

has taken us by surprise,

קפצה עלינו בהפתעה,

and we've been slow to respond to it.

ואנחנו היינו אטיים להגיב אליה.

If you look at the downside of globalization,

אם מסתכלים על הצדדים השליליים של הגלובליזציה,

it really does seem to be sometimes overwhelming.

זה באמת נדמה מהמם לפעמים.

All of the grand challenges that we face today,

כל האתגרים העצומים שמולנו כיום,

like climate change and human rights

כמו שינויי האקלים וזכויות האדם

and demographics and terrorism and pandemics

ודמוגרפיה וטרור ומגיפות

and narco-trafficking and human slavery

וסחר בסמים ועבדות

and species loss, I could go on,

והכחדת מינים, ואני יכול להמשיך,

we're not making an awful lot of progress

אנחנו לא מתקדמים כל כך הרבה

against an awful lot of those challenges.

כנגד הרבה מהאתגרים הללו.

So in a nutshell, that's the challenge

אז בקיצור, זהו האתגר

that we all face today

שכולנו מתמודדים עמו כיום

at this interesting point in history.

בנקודה ההיסטורית המעניינת הזו.

That's clearly what we've got to do next.

זה ברור שזה מה שעלינו לעשות עכשיו.

We've somehow got to get our act together

אנחנו צריכים לאסוף את עצמנו איכשהו

and we've got to figure out how to globalize

ואנחנו מוכרחים למצוא דרך טובה יותר

the solutions better

להפוך את הפתרונות ליותר גלובליים

so that we don't simply become a species

כך שלא פשוט נהפוך למין

which is the victim of the globalization of problems.

שהוא הקורבן של הגלובליזציה של בעיות.

Why are we so slow at achieving these advances?

למה אנחנו כל-כך אטיים להשיג את ההתקדמויות האלו?

What's the reason for it?

מה הסיבה לזה?

Well, there are, of course, a number of reasons,

ובכן, ישנן, כמובן, כמה סיבות,

but perhaps the primary reason

אבל אולי הסיבה העיקרית

is because we're still organized as a species

היא בגלל שאנחנו עדיין מאורגנים כמין

in the same way that we were organized

באותה הדרך בה היינו מאורגנים

200 or 300 years ago.

לפני 200 או 300 שנים.

There's one superpower left on the planet

בעולם נשארה מעצמת על אחת

and that is the seven billion people,

והיא שבעת מיליארדי האנשים,

the seven billion of us who cause all these problems,

שבעת המיליארד מאיתנו שגורמים לכל הבעיות הללו,

the same seven billion, by the way,

ואותם שבעת המיליארד, דרך אגב,

who will resolve them all.

שיפתרו את כולן.

But how are those seven billion organized?

אבל איך מאורגנים שבעת המיליארד האלו?

They're still organized in 200 or so nation-states,

הם עדיין מאורגנים בכמאתיים מדינות-לאום,

and the nations have governments

ולמדינות יש ממשלות

that make rules

שמחוקקות חוקים

and cause us to behave in certain ways.

ומביאות אותנו להתנהג בדרכים מסוימות.

And that's a pretty efficient system,

וזו מערכת די יעילה, אבל הבעיה היא

but the problem is that the way that those laws are made

שהדרך בה חוקים אלו נחקקים

and the way those governments think

והדרך בה הממשלות הללו חושבות

is absolutely wrong for the solution of global problems,

לגמרי לא נכונה בשביל לפתור את הבעיות העולמיות,

because it all looks inwards.

כיוון שהכל פונה פנימה.

The politicians that we elect

לפוליטיקאים אותם אנחנו בוחרים

and the politicians we don't elect, on the whole,

ולפוליטיקאים אותם אנחנו לא בוחרים יש, בגדול,

have minds that microscope.

מוחות שעובדים כמו מיקרוסקופ.

They don't have minds that telescope.

אין להם מוחות שעובדים כמו טלסקופ.

They look in. They pretend, they behave,

הם מסתכלים פנימה. הם מעמידים פנים,

as if they believed that every country was an island

הם מתנהגים כאילו הם מאמינים

שכל מדינה היא אי

that existed quite happily, independently

שמתקיים בשמחה לבדו, עצמאי מכל האחרים,

of all the others

on its own little planet

על הכוכב הקטן שלו

in its own little solar system.

במערכת השמש הקטנה שלו לבדו.

This is the problem:

זו הבעיה:

countries competing against each other,

מדינות מתחרות אחת בשנייה,

countries fighting against each other.

מדינות נלחמות אחת בשנייה.

This week, as any week you care to look at,

השבוע, כמו כל שבוע שתבחרו,

you'll find people actually trying to kill each other from country to country,

תמצאו אנשים שממש מנסים להרוג אחד את השני ממדינה למדינה,

but even when that's not going on,

אבל אפילו אם לא זה קורה,

there's competition between countries,

ישנה תחרות בין מדינות,

each one trying to shaft the next.

כל אחת מנסה לדחוק את השנייה.

This is clearly not a good arrangement.

זהו בבירור לא סידור טוב.

We clearly need to change it.

ברור שאנחנו צריכים לשנות אותו.

We clearly need to find ways

זה ברור שאנחנו צריכים למצוא דרכים

of encouraging countries to start working together

לעודד מדינות להתחיל ולעבוד ביחד

a little bit better.

קצת יותר טוב.

And why won't they do that?

ולמה שהן לא יעשו את זה?

Why is it that our leaders still persist in looking inwards?

למה זה שהמנהיגים שלנו מתעקשים להמשיך ולהסתכל פנימה?

Well, the first and most obvious reason

ובכן, הסיבה הראשונה והברורה ביותר

is because that's what we ask them to do.

היא שזה מה שאנחנו מבקשים מהם לעשות.

That's what we tell them to do.

זה מה שאנחנו אומרים להם לעשות.

When we elect governments

כשאנחנו בוחרים ממשלות

or when we tolerate unelected governments,

או כשאנחנו מגלים סבלנות עם ממשלות שלא נבחרו,

we're effectively telling them that what we want

אנחנו למעשה אומרים להם שמה שאנחנו רוצים

is for them to deliver us in our country

זה שהם ייספקו לנו במדינתנו

a certain number of things.

כמה דברים.

We want them to deliver prosperity,

אנחנו רוצים שהם יספקו לנו רווחה,

growth, competitiveness, transparency, justice

צמיחה, תחרותיות, שקיפות, צדק

and all of those things.

וכל אותם הדברים.

So unless we start asking our governments

כך שאם לא נתחיל לבקש מהממשלות שלנו

to think outside a little bit,

לחשוב קצת החוצה,

to consider the global problems that will finish us all

לקחת בחשבון את הבעיות העולמיות שיחסלו את כולנו

if we don't start considering them,

אם לא נתחיל להתחשב בהן,

then we can hardly blame them

אז איך אנחנו יכולים להאשים אותן

if what they carry on doing is looking inwards,

אם מה שהם ממשיכות לעשות זה להסתכל פנימה,

if they still have minds that microscope

אם עדיין יש להן מוחות שעובדים כמו מיקרוסקופ

rather than minds that telescope.

במקום מוחות טלסקופיים.

That's the first reason why things tend not to change.

זו הסיבה הראשונה בגללה הדברים נוטים לא להשתנות.

The second reason is that these governments,

הסיבה השנייה היא שהממשלות הללו,

just like all the rest of us,

בדיוק כמו כולנו,

are cultural psychopaths.

הן פסיכופתיות תרבותיות.

I don't mean to be rude,

אני לא מתכוון להיות גס רוח,

but you know what a psychopath is.

אבל אתם יודעים מה זה פסיכופת.

A psychopath is a person who,

פסיכופת הוא אדם,

unfortunately for him or her,

שלרוע מזלו או מזלה,

lacks the ability to really empathize

חסר את היכולת ממש להזדהות

with other human beings.

עם בני אדם אחרים.

When they look around,

כשהם מסתכלים סביב,

they don't see other human beings

הם לא רואים בני-אדם אחרים

with deep, rich, three-dimensional personal lives

עם חיים אישיים עמוקים, עשירים, תלת-מימדיים

and aims and ambitions.

עם יעדים ושאיפות.

What they see is cardboard cutouts,

מה שהם רואים הם גזירי קרטון,

and it's very sad and it's very lonely,

וזה מאד עצוב וזה מאד בודד,

and it's very rare, fortunately.

וזה נדיר מאד, למרבה המזל.

But actually, aren't most of us

אבל בעצם, האם לא רובנו

not really so very good at empathy?

לא כל כך טובים באמפתיה?

Oh sure, we're very good at empathy

הו בטח, אנחנו טובים מאד באמפתיה

when it's a question of dealing with people

כשזה נוגע להתעסקות עם אנשים

who kind of look like us

שדי נראים דומים לנו

and kind of walk and talk and eat and pray

ושדי הולכים ומדברים ואוכלים ומתפללים

and wear like us,

ומתלבשים כמונו,

but when it comes to people who don't do that,

אבל כשזה נוגע לאנשים שלא עושים זאת,

who don't quite dress like us

שלא בדיוק מתלבשים כמונו

and don't quite pray like us

ושלא בדיוק מתפללים כמונו

and don't quite talk like us,

ושלא בדיוק מדברים כמונו,

do we not also have a tendency to see them

האם אין לנו את הנטייה לראות אותם

ever so slightly as cardboard cutouts too?

אפילו רק טיפ-טיפה כגזירי קרטון גם?

And this is a question we need to ask ourselves.

וזו שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו.

I think constantly we have to monitor it.

אני חושב שאנחנו צריכים לעקוב אחריה כל הזמן.

Are we and our politicians to a degree

האם אנחנו והפוליטיקאים שלנו לא במידה מסוימת

cultural psychopaths?

פסיכופתיים תרבותיים?

The third reason is hardly worth mentioning

את הסיבה השלישית כמעט אין טעם לציין

because it's so silly,

כי היא כל-כך טיפשית,

but there's a belief amongst governments

אבל ישנה אמונה בקרב ממשלות

that the domestic agenda

שסדר היום הפנימי

and the international agenda

וסדר היום הבין-לאומי

are incompatible and always will be.

הם סותרים ותמיד יהיו סותרים.

This is just nonsense.

זה פשוט קשקוש.

In my day job, I'm a policy adviser.

בעבודתי היומית, אני יועץ מדיניות.

I've spent the last 15 years or so

את 15 השנים האחרונות בערך ביליתי

advising governments around the world,

בלייעץ לממשלות מכל העולם,

and in all of that time I have never once seen

ובכל הזמן הזה פעם אחת לא ראיתי

a single domestic policy issue

בעיית מדיניות פנימית

that could not be more imaginatively,

שלא יכלה להיפתר באופן יותר יצירתי,

effectively and rapidly resolved

יעיל ומהיר

than by treating it as an international problem,

מאשר על ידי התייחסות אליה כבעיה בין-לאומית,

looking at the international context,

תוך הסתכלות על ההקשר הבין-לאומי,

comparing what others have done,

תוך השוואה של מה שאחרים עשו,

bringing in others, working externally

שיתוף אחרים, לעבוד כלפי חוץ

instead of working internally.

במקום לעבוד פנימה.

And so you may say, well, given all of that,

ואז אולי תגידו, אם ככה,

why then doesn't it work?

למה זה לא עובד?

Why can we not make our politicians change?

למה אנחנו לא יכולים לגרום לפוליטיקאים שלנו להשתנות?

Why can't we demand them?

למה אנחנו לא יכולים לדרוש מהם?

Well I, like a lot of us, spend a lot of time complaining

אז אני, כמו רבים מאתנו, מבלה זמן רב בלהתלונן

about how hard it is to make people change,

על כמה זה קשה לגרום לאנשים להשתנות,

and I don't think we should fuss about it.

ואני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות מזה עניין.

I think we should just accept

אני חושב שאנחנו פשוט צריכים לקבל את זה

that we are an inherently conservative species.

שאנחנו מין שמרני מטבעו.

We don't like to change.

אנחנו לא אוהבים להשתנות.

It exists for very sensible evolutionary reasons.

זה קיים מסיבות אבולוציוניות הגיוניות מאוד.

We probably wouldn't still be here today

כנראה שלא היינו נמצאים כאן היום

if we weren't so resistant to change.

אם לא היינו כל-כך חסינים לשינוי.

It's very simple: Many thousands of years ago,

זה מאד פשוט: לפני הרבה אלפים של שנים,

we discovered that if we carried on

גילינו שאם נמשיך לעשות

doing the same things, we wouldn't die,

את אותם הדברים שוב ושוב, לא נמות

because the things that we've done before

כיוון שהדברים שעשינו לפני כן

by definition didn't kill us,

בהגדרה לא הרגו אותנו,

and therefore as long as we carry on doing them,

ולכן כל עוד נמשיך לעשות אותם,

we'll be okay,

נהיה בסדר,

and it's very sensible not to do anything new,

וזה מאד נבון לא לעשות שום דבר חדש,

because it might kill you.

כי זה עלול להרוג אתכם.

But of course, there are exceptions to that.

אבל כמובן שיש יוצאים מהכלל.

Otherwise, we'd never get anywhere.

אחרת לא היינו מגיעים לשום דבר.

And one of the exceptions, the interesting exception,

ויוצא דופן אחד, יוצא הדופן המעניין,

is when you can show to people

הוא כשמראים לאנשים

that there might be some self-interest

שבעצם עשוי להיות אינטרס-אישי

in them making that leap of faith

בלקחת את קפיצת האמונה הזו

and changing a little bit.

ולהשתנות מעט.

So I've spent a lot of the last 10 or 15 years

אז אני ביליתי חלק גדול מ-10 או 15 השנים האחרונות

trying to find out what could be that self-interest

בניסיון לגלות מה עשוי להיות האינטרס האישי

that would encourage not just politicians

שיעודד לא רק פוליטיקאים

but also businesses and general populations,

אלא גם אנשי עסקים וחברות בכלל,

all of us, to start to think a little more outwardly,

כולנו, להתחיל לחשוב קצת יותר החוצה,

to think in a bigger picture,

לחשוב על התמונה הכללית,

not always to look inwards, sometimes to look outwards.

לא להסתכל תמיד פנימה, לפעמים להסתכל החוצה.

And this is where I discovered

וזה המקום בו גיליתי

something quite important.

משהו די חשוב.

In 2005, I launched a study

ב-2005 השקתי מחקר

called the Nation Brands Index.

שנקרא מדד ציון המדינות.

What it is, it's a very large-scale study that polls

מה שזה, זה מחקר בקנה מידה מאד גדול שמתשאל

a very large sample of the world's population,

מדגם גדול מאד מאוכלוסיית העולם,

a sample that represents about 70 percent

מדגם שמייצג כ-70 אחוז

of the planet's population,

מאוכלוסיית כדור-הארץ,

and I started asking them a series of questions

והתחלתי לשאול אותם סדרה של שאלות

about how they perceive other countries.

על איך הם תופסים מדינות אחרות.

And the Nation Brands Index over the years

ומדד ציון המדינות גדל עם השנים

has grown to be a very, very large database.

להיות מאגר מידע גדול עד מאוד.

It's about 200 billion data points

יש בו בערך 200 מיליארד נקודות מידע

tracking what ordinary people think about other countries

שעוקבות אחרי מה שאנשים רגילים חושבים על מדינות אחרות,

and why.

ומדוע.

Why did I do this? Well, because the governments that I advise

למה עשיתי את זה? ובכן בגלל שהממשלות להן אני מייעץ

are very, very keen on knowing

מאד מאד מעוניינות לדעת

how they are regarded.

מה חושבים עליהן.

They've known, partly because

הן ידעו, באופן חלקי בגלל שאני

I've encouraged them to realize it,

עודדתי אותן להכיר בכך,

that countries depend

שמדינות תלויות

enormously on their reputations

באופן יוצא מהכלל על המוניטין שלהן

in order to survive and prosper in the world.

בכדי לשרוד ולשגשג בעולם.

If a country has a great, positive image,

אם למדינה יש תדמית חיובית, עצומה,

like Germany has or Sweden or Switzerland,

כמו שיש לגרמניה או לשוודיה או לשוויץ,

everything is easy and everything is cheap.

הכל הולך בקלות והכל בא בזול.

You get more tourists. You get more investors.

מקבלים יותר תיירים. מקבלים יותר משקיעים,

You sell your products more expensively.

מוכרים מוצרים יותר ביוקר.

If, on the other hand, you have a country

אם, מצד שני, יש לכם מדינה

with a very weak or a very negative image,

עם תדמית מאד חלשה או מאד שלילית,

everything is difficult and everything is expensive.

הכל קשה והכל יקר.

So governments care desperately

אז ממשלות דואגות בקנאות

about the image of their country,

לתדמית של מדינותיהן,

because it makes a direct difference

כיוון שזה גורם ישירות להבדל

to how much money they can make,

על כמות הכסף שהן יכולות לעשות,

and that's what they've promised their populations

וזה מה שהן הבטיחו לאוכלוסיות שלהן

they're going to deliver.

שהן יספקו.

So a couple of years ago, I thought I would take

אז לפני כמה שנים, חשבתי לקחת קצת חופש

some time out and speak to that gigantic database

ולדבר עם מאגר המידע הענקי הזה

and ask it,

ולשאול אותו,

why do some people prefer one country

מדוע אנשים מסוימים מעדיפים מדינה מסוימת

more than another?

על פני מדינה אחרת?

And the answer that the database gave me

והתשובה שמאגר המידע נתן לי

completely staggered me.

היממה אותי לגמרי.

It was 6.8.

היא היתה 6.8.

I haven't got time to explain in detail.

אין לי זמן בכדי להסביר לעומק.

Basically what it told me was —

בעיקרון מה שהוא אמר לי היה -

(Laughter) (Applause) —

(צחוק) (מחיאות כפיים) -

the kinds of countries we prefer are good countries.

סוג המדינות שאנחנו מעדיפים הוא מדינות טובות.

We don't admire countries primarily because they're rich,

אנחנו לא מעריצים מדינות כי הן עשירות,

because they're powerful, because they're successful,

כי הן בעלות עוצמה, כי הן מצליחות,

because they're modern, because they're technologically advanced.

כי הן מודרניות, כי הן מתקדמות מבחינה טכנולוגית.

We primarily admire countries that are good.

אנחנו בעיקר מעריצים מדינות טובות.

What do we mean by good?

למה אנחנו מתכוונים בטובות?

We mean countries that seem to contribute

אנחנו מתכוונים למדינות שנדמה שהן תורמות משהו

something to the world in which we live,

לעולם בו אנחנו חיים,

countries that actually make the world safer

מדינות שבאמת עושות את העולם לבטוח יותר

or better or richer or fairer.

או טוב יותר או עשיר או הוגן יותר.

Those are the countries we like.

אלו המדינות שאנחנו אוהבים.

This is a discovery of significant importance —

זה תגלית בעלת חשיבות משמעותית -

you see where I'm going —

אתם רואים לאן אני חותר -

because it squares the circle.

כיוון שזה מרבע את המעגל.

I can now say, and often do, to any government,

עכשיו אני יכול לומר, ופעמים רבות אומר, לאיזה ממשלה שלא תהיה,

in order to do well, you need to do good.

בכדי להצליח, צריך לעשות דברים טובים.

If you want to sell more products,

אם אתם רוצים למכור יותר מוצרים,

if you want to get more investment,

אם אתם רוצים להשיג יותר השקעות,

if you want to become more competitive,

אם אתם רוצים להפוך יותר תחרותיים,

then you need to start behaving,

אז אתם צריכים להתחיל להתנהג כמו שצריך,

because that's why people will respect you

כי על זה אנשים יעריכו אתכם

and do business with you,

ויעשו איתכם עסקים,

and therefore, the more you collaborate,

ולכן, ככל שתשתפו פעולה יותר,

the more competitive you become.

כך תהיו יותר תחרותיים.

This is quite an important discovery,

זוהי תגלית די חשובה,

and as soon as I discovered this,

וברגע שגיליתי את זה,

I felt another index coming on.

הרגשתי עוד מדד מגיע.

I swear that as I get older, my ideas become simpler

אני נשבע שככל שאני מזדקן, הרעיונות שלי נהיים פשוטים יותר

and more and more childish.

ויותר ויותר ילדותיים.

This one is called the Good Country Index,

הפעם זה נקרא מדד המדינה הטובה,

and it does exactly what it says on the tin.

והוא עושה בדיוק את מה שכתוב על הקופסא.

It measures, or at least it tries to measure,

הוא מודד, או לפחות הוא מנסה למדוד,

exactly how much each country on Earth contributes

בדיוק כמה תורמת כל מדינה על פני כדור הארץ

not to its own population but to the rest of humanity.

לא לאוכלוסיה שלה עצמה אלא לשאר האנושות.

Bizarrely, nobody had ever thought

באופן מוזר, עד היום אף אחד לא חשב

of measuring this before.

למדוד את זה.

So my colleague Dr. Robert Govers and I have spent

אז הקולגה שלי ד"ר רוברט גוברס ואני בילינו

the best part of the last two years,

את מרבית השנתיים האחרונות,

with the help of a large number of very serious and clever people,

בעזרת של מספר גדול של אנשים מאד רציניים וחכמים,

cramming together all the reliable data in the world

בלאגד יחדיו את כל המידע האמין בעולם

we could find about what countries give

שיכולנו למצוא על מה מדינות תורמות

to the world.

לעולם.

ואתם מחכים שאני אומר לכם איזו יוצאת ראשונה.

And you're waiting for me to tell you which one comes top.

And I'm going to tell you,

ואני אספר לכם,

אבל קודם כל אני רוצה לספר לכם

but first of all I want to tell you

precisely what I mean

בדיוק למה אני מתכוון

when I say a good country.

כשאני אומר מדינה טובה.

I do not mean morally good.

אני לא מתכוונן לטובה מבחינה מוסרית.

When I say that Country X

כשאני אומר שמדינה X

is the goodest country on Earth,

היא המדינה הטובה ביותר

על פני כדור הארץ,

and I mean goodest, I don't mean best.

ואני מתכוון לטובה ביותר, אני לא מתכוון להכי טובה.

Best is something different.

הכי טובה זה משהו אחר.

When you're talking about a good country,

כשאתם מדברים על מדינה טובית,

you can be good, gooder and goodest.

אתם יכולים להיות טובים, יותר טובים והכי טובים.

It's not the same thing as good, better and best.

זה לא אותו דבר כמו טוב, יותר טוב והכי טוב.

This is a country which simply gives more

זו מדינה שפשוט תורמת יותר

to humanity than any other country.

לאנושות מכל מדינה אחרת.

I don't talk about how they behave at home

אני לא מתכוון לדרך בה הם מתנהגים בבית

because that's measured elsewhere.

כי זה נמדד במקום אחר.

והמנצחת היא

And the winner is

אירלנד.

Ireland.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

According to the data here,

לפי הנתונים כאן,

no country on Earth, per head of population,

אף מדינה אחרת בעולם, לגולגולת,

per dollar of GDP, contributes more

לדולר תמ"ג, תורמת יותר

to the world that we live in than Ireland.

לעולם בו אנו חיים מאשר אירלנד.

What does this mean?

מה המשמעות של זה?

This means that as we go to sleep at night,

זה אומר שכשאנחנו הולכים לישון בלילה,

all of us in the last 15 seconds before we drift off to sleep,

כולנו, ב-15 השניות האחרונות לפני שאנחנו נרדמים,

our final thought should be,

המחשבה האחרונה שלנו צריכה להיות,

godammit, I'm glad that Ireland exists.

לעזעזל, אני שמח שיש את אירלנד.

(Laughter)

(צחוק)

וזה -

And that — (Applause) —

(מחיאות כפיים)

In the depths of a very severe economic recession,

בעומקו של משבר כלכלי ממש חמור,

I think that there's a really important lesson there,

אני חושב שיש לקח חשוב כאן,

that if you can remember your international obligations

והוא שאם אתם יכולים לזכור את התחייבויותיכם הבין-לאומיות

whilst you are trying to rebuild your own economy,

בזמן שאתם מנסים לבנות את הכלכלה שלכם מחדש,

that's really something.

Finland ranks pretty much the same.

זה בהחלט משהו.

פינלנד מגיעה כמעט לאותו הניקוד.

The only reason why it's below Ireland

הסיבה היחידה שהיא מתחת לאירלנד

is because its lowest score is lower than Ireland's lowest score.

היא בגלל שהתוצאה הנמוכה ביותר שלה, נמוכה מהתוצאה הנמוכה ביותר של אירלנד.

Now the other thing you'll notice about the top 10 there

הדבר הבא שאתם יכולים לשים לב בנוגע ל-10 הראשונות שם הוא,

is, of course, they're all, apart from New Zealand,

כמובן שהן כולן, חוץ מניו-זילנד,

Western European nations.

מדינות מערב אירופאיות.

They're also all rich.

הן גם כולן עשירות.

This depressed me,

זה דיכא אותי,

because one of the things that I did not want

כי אחד הדברים שלא רציתי לגלות

to discover with this index

עם המדד הזה

is that it's purely the province of rich countries

זה שזה רק שטחן של מדינות עשירות

to help poor countries.

לעזור למדינות עניות.

This is not what it's all about.

זה לא עצם העניין.

ובאמת, אם תסתכלו יותר למטה ברשימה,

And indeed, if you look further down the list,

I don't have the slide here, you will see

אין לי את השקף כאן, אתם תראו

something that made me very happy indeed,

משהו שבהחלט שימח אותי מאד,

that Kenya is in the top 30,

שקניה היא בין ה-30 הראשונות,

and that demonstrates one very, very important thing.

וזה מדגים דבר מאוד, מאוד חשוב.

This is not about money.

זה לא קשור לכסף.

This is about attitude.

זה קשור לגישה.

זה קשור לתרבות.

This is about culture.

This is about a government and a people that care

זה קשור לממשלה ולעם שאיכפת להם

about the rest of the world

משאר העולם

and have the imagination and the courage

ושיש להם את הדמיון והאומץ

to think outwards instead of only thinking selfishly.

לחשוב החוצה במקום לחשוב באופן אנוכי בלבד.

I'm going to whip through the other slides

אני אריץ את שאר השקפים

רק בשביל שתוכלו לראות כמה מהארצות שיותר למטה.

just so you can see some of the lower-lying countries.

יש את גרמניה במקום ה-13, ארה"ב מגיעה למקום ה-21.

There's Germany at 13th, the U.S. comes 21st,

Mexico comes 66th,

מקסיקו במקום 66,

and then we have some of the big developing countries,

ואז יש לנו כמה מהמדינות המתפתחות הגדולות,

like Russia at 95th, China at 107th.

כמו רוסיה במקום 95, סין במקום 107.

Countries like China and Russia and India,

מדינות כמו סין ורוסיה והודו,

which is down in the same part of the index,

שנמצאת למטה באותו איזור של המדד,

well, in some ways, it's not surprising.

ובכן, במידה מסוימת, זה לא מפתיע.

They've spent a great deal of time

הן בילו זמן רב

over the last decades building their own economy,

בעשורים האחרונים בבניית הכלכלה שלהן עצמן,

בבניית החברה שלהן עצמן ואת המשטר שלהן,

building their own society and their own polity,

but it is to be hoped

אבל אפשר לקוות

that the second phase of their growth

שהשלב השני של צמיחתן

will be somewhat more outward-looking

יביט החוצה קצת יותר

than the first phase has been so far.

ממה שהשלב הראשון היה עד עכשיו.

ואז אפשר גם לרדת לפרטים בכל מדינה

And then you can break down each country

in terms of the actual datasets that build into it.

מבחינת מאגרי המידע שממש בונים את המדד.

I'll allow you to do that.

אני אשאיר את זה לכם לעשות.

From midnight tonight it's going to be on goodcountry.org,

החל מהלילה בחצות זה יהיה זמין ב-goodcountry.org,

and you can look at the country.

ואתם יכולים להעיף מבט במדינה.

You can look right down to the level of the individual datasets.

אתם יכולים ממש להסתכל ברמת מאגרי המידע הפרטניים.

Now that's the Good Country Index.

אז זהו מדד המדינה הטובה.

What's it there for?

בשביל מה זה שם?

Well, it's there really because I want to try

ובכן, זה בעצם שם בגלל שאני רוצה לנסות

to introduce this word,

ולהציג את המילה הזו,

or reintroduce this word, into the discourse.

או להציג מחדש את המילה לתוך השיח.

I've had enough hearing about competitive countries.

נמאס לי לשמוע ממדינות תחרותיות.

I've had enough hearing about

נמאס לי לשמוע על

prosperous, wealthy, fast-growing countries.

מדינות משגשגות, עתירות אמצעים, מתפתחות במהירות.

I've even had enough hearing about happy countries

נמאס לי אפילו לשמוע על מדינות מאושרות

because in the end that's still selfish.

כי בסופו של דבר זה גם אנוכי.

That's still about us,

זה עדיין קשור אלינו,

and if we carry on thinking about us,

ואם נמשיך לחשוב עלינו עצמנו,

we are in deep, deep trouble.

אנחנו בצרות רציניות.

I think we all know what it is

אני חושב שכולנו יודעים

that we want to hear about.

על מה אנחנו רוצים לשמוע.

We want to hear about good countries,

אנחנו רוצים לשמוע על מדינות טובות,

and so I want to ask you all a favor.

ולכן אני רוצה לבקש מכם טובה.

אני לא מבקש הרבה.

I'm not asking a lot.

It's something that you might find easy to do

זה משהו שאולי יהיה לכם קל לעשות

and you might even find enjoyable

ואולי אפילו תיהנו לעשות אותו

and even helpful to do,

ואפילו תמצאו מועיל,

and that's simply to start using the word "good"

וזה פשוט להתחיל להשתמש במילה "טוב"

in this context.

בהקשר הזה.

When you think about your own country,

כשאתם חושבים על המדינה שלכם עצמכם,

when you think about other people's countries,

כשאתם חושבים על המדינות של אנשים אחרים,

when you think about companies,

כשאתם חושבים על חברות,

when you talk about the world that we live in today,

כשאתם מדברים על העולם בו אנחנו חיים כיום,

start using that word

תתחילו להשתמש במילה ההיא

in the way that I've talked about this evening.

בדרך עליה דיברתי הערב.

Not good, the opposite of bad,

לא טוב, ההיפך מרע,

because that's an argument that never finishes.

כי זהו ויכוח שאף פעם לא נגמר.

Good, the opposite of selfish,

טוב, ההיפך מאנוכי,

good being a country that thinks about all of us.

טוב שהיא מדינה שחושבת על כולנו.

זה מה שהייתי רוצה שתעשו,

That's what I would like you to do,

and I'd like you to use it as a stick

והייתי רוצה שתשתמשו בזה כמקל

with which to beat your politicians.

איתו תרביצו לפוליטיקאים שלכם.

When you elect them, when you reelect them,

כשתבחרו אותם, כשתבחרו אותם בשנית,

when you vote for them, when you listen

כשתצביעו עבורם, כשתקשיבו

to what they're offering you,

למה שהם מציעים לכם,

use that word, "good,"

תשתמשו במילה ההיא, "טוב",

and ask yourself,

ושאלו את עצמכם,

"האם זה מה שמדינה טובה היתה עושה?"

"Is that what a good country would do?"

And if the answer is no, be very suspicious.

ואם התשובה היא לא, היו חשדניים מאוד.

Ask yourself, is that the behavior

שאלו את עצמכם, האם זו ההתנהגות

of my country?

של המדינה שלי?

Do I want to come from a country

האם אני רוצה לבוא ממדינה

where the government, in my name,

בה הממשלה, בשמי שלי,

is doing things like that?

עושה דברים כאלו?

Or do I, on the other hand,

או שאני מעדיף, מצד שני,

prefer the idea of walking around the world

את הרעיון של להסתובב בעולם

with my head held high thinking, "Yeah,

עם ראש מורם, ולחשוב,

"כן, אני גאה להיות ממדינה טובה"?

I'm proud to come from a good country"?

And everybody will welcome you.

וכולם יקדמו אתכם בברכה.

And everybody in the last 15 seconds

וכולם ב-15 השניות האחרונות

before they drift off to sleep at night will say,

לפני שהם נרדמים בלילה, יאמרו,

"Gosh, I'm glad that person's country exists."

"וואו, אני שמח שהמדינה של האדם ההוא קיימת."

בסופו של דבר זה, אני חושב,

Ultimately, that, I think,

is what will make the change.

מה שיביא את השינוי.

That word, "good,"

המילה ההיא, "טוב",

and the number 6.8

והמספר 6.8

and the discovery that's behind it

והתגלית שמאחוריו

have changed my life.

שינו את חיי.

I think they can change your life,

אני חושב שהיא יכולה לשנות את חייכם,

and I think we can use it to change

ואני חושב שאנחנו יכולים להשתמש בה כדי לשנות

the way that our politicians and our companies behave,

את הדרך בה הפוליטיקאים שלנו והחברות שלנו מתנהגים,

and in doing so, we can change the world.

ובכך שנעשה את זה, אנחנו יכולים לשנות את העולם.

I've started thinking very differently about

התחלתי לחשוב לגמרי אחרת

my own country since I've been thinking about these things.

על המדינה שלי מאז שאני חושב על הדברים האלה.

I used to think that I wanted to live in a rich country,

נהגתי לחשוב שאני רוצה לחיות במדינה עשירה,

and then I started thinking I wanted to live in a happy country,

ואז התחלתי לחשוב שאני רוצה לחיות במדינה שמחה,

but I began to realize, it's not enough.

אבל התחלתי להבין, זה לא מספיק.

I don't want to live in a rich country.

אני לא רוצה לחיות במדינה עשירה.

I don't want to live in a fast-growing

אני לא רוצה לחיות במדינה מתפתחת במהירות

or competitive country.

או תחרותית.

I want to live in a good country,

אני רוצה לחיות במדינה טובה,

and I so, so hope that you do too.

ואני כל-כך, כל-כך מקווה שגם אתם.

Thank you.

תודה.

(מחיאות כפיים).

(Applause)